קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבל הסדר גישור חסוי: מבוא , ורקע עובדתי: ב-20.6.07 נרשמה הקובלנה דנן. שהעברה לטיפולי ב 8.12.08.בו האשים הקובל שלושה : ערוץ הספורט בע"מ. ח.פ 51-233876 מר משה גוזגל. מר שמואל גוזמן (הנאשם שבפני ) מר אלברט טוויטו יוזכר כי כל הנאשמים למעט מר גוזמן , נאשם 3 נמחקו מכתב הקובלנה המקורי עוד בטרם עבר התיק לשמיעה בפני. לשיטת הקובל כך הווה: א.בזמנים הרלוונטיים היה הקובל המנהל והבעלים של בית קפה בו פעלה ברשות ועל פי דין תחנת "טוטו ויינר" (להלן: "החנות" ). ב.נאשם 3 היה בתקופה הרלוונטית חוקר פרטי בעליו ומנהלו של משרד חקירות פרטיות "גיל בילוש וחקירות" . הורה לנאשם 4 ,עובדו, לבצע אגב השגת גבול אסורה האזנת סתר בחנותו של הקובל (המאשים).אשר על כן ובשל כך היה אחראי באופן אישי ומקצועי לכל אשר אירע ויתואר מיד בהמשך. רצף המעשים שהנאשם אחראי ביודעין לקרותם במישרין ו/או בעקיפין הינו כמפורט להלן: ב- 14.12.06 פורסמה באתר האינטרנט של ערוץ הספורט ובערוץ הספורט .כתבה שערך והכין מר משה גוזגל . כתבה שעסקה בפרשייה בנושא הטיית תוצאות משחקי כדורגל , בה נטל חלק כמטה .שחקן הכדורגל אושרי לוי (להלן: "השחקן"). בכתבה דנן וכחלק בלתי נפרד ממנה הוקרן צילום שנעשה ימים ספורים קודם לכן במצלמה נסתרת .כשמהצלם איש משרד החקירות "גיל חקירות ובילוש" שהוזכר קודם. הצילום בוצע בתוך חנותו של התובע . כעולה וכמשתמע מהמצולם ומהכתבה .חלק מהצילום וההקלטה בוצעו בתוך החנות , קרי הללו בוצעו בהסתר בתחומי רשות הפרט של הקובל , וללא הסכמתו , ידיעתו ורשותו שלו ו/או של מי מטעמו. במעשים דנן ביצע הנאשם ביודעין באמצעות שלוחו/יו ועושי דברו אחד או יותר מהמעשים הבאים: פרסמו הקלט שיחה בין המאשים ל"שחקן" ברבים בנסיבות בהן הפרסום משפיל ומבזה את המאשים בהתאם לסע' 2(4) לחוק הגנת הפרטיות , התשמ"א- 1981. פרסם הקלטות לא חוקיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות הקובל בהתאם להוראות סע' 2(10) לחוק הגנת הפרטיות , התשמ"א- 1981. ג. השיג את גבולו של המאשים על מנת להשיג הקלטה המהווה האזנת סתר אסורה בהתאם לסע' 447 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. כך כאמור הווה לשיטת המאשים. הבקשה נשוא הדיון - רקע והנמקות הצדדים: בהנמקות בבקשה לדחיית הדיון בקובלנה ציינו בהסכמה הצדדים כי הם עומדים להגיע להסדר ,ב10.2.08. בנוסף הודיעו בכתב( המאשים הקובל , והנאשמים ערוץ הספורט ומר גוזגל) . ב"הודעה על הסדר גישור ובקשה לחזרה מהאישום ותיקון הקובלנה". כי הגיעו להסדר ועתרו במשותף לתקן את הקובלנה בכך שימחקו ממנה נאשמים 1 + 2. בנוסף הודיעו כי פרטי ההסדר יישארו חסויים וישמרו בחזקת המגשר . ב"כ הנאשם בקשו לקבל לעיונם את הסדר הגישור הנ"ל . הסדר שלשיטתם מהווה חלק בלתי נפרד מחומר החקירה .חומר שאשפר וישמש בסיס לטענות הנאשם נגד המאשים . חומר שיש בו כדי להצביע על שיקולים זרים ולקויים של המאשים בהגשת הקובלנה וניהולה. בבחינת מעט מן המאוחר המקדים את המוקדם - אדגיש שאינני רואה בהסכם דנן "חומר חקירה " כמובנה של תיבת מילים זו בסדרי הדין ודיני הראיות. וזאת כיוון ששני אינטרסים מנוגדים ניצבים כאן זה מול זה . זכות הנאשם ליומו בבית המשפט הבאה לכלל ביטוי כאן בזכותו בטרם גיבוש הגנתו לקבל לעיונו את כל חומר החקירה שלוקט ונאצר בחזקת המאשים ושלוחיו. מול זכות היסוד של הנאשם לפרטיות , לכבוד ולשמירת סוד שיחו בכלל וצנעת הליכיו והסכמותיו המשפטיות עם עורך דינו ועם אחרים. אינני נעתר לבקשת הנאשם כאן ולעניין זה . כיוון שנראה לי שאת אותו מידע, אותן פרכות ,אותו חוסר ההיגיון ואת אותן אי סבירויות שאפשר שהנאשם יטען לקיומן. ניתן יהיה להציף אל פני השטח בחקירה נגדית מושכלת מיומנת ומקצועית של העדים בכלל ושל המאשים בפרט . לשון אחרת כל עוד לא השתכנעתי שההסכמות מכוחן הודרו שאר הנאשמים מכתב האישום לא נגועות באי חוקיות ,לחץ והשפעות שלא כדין .אינני מוצא לנכון , כאן ועכשיו , להיעתר לבקשה . טיעוני הצדדים: עיקר טיעוני המבקש - הנאשם: 1. מכוח הוראת סע' 74 וסע' 77 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982 (להלן: החסד"פ).והפסיקה הרלוונטית : א. ע"פ (חיפה) 3733/03 דיוקמן נ סי. אמ.טי טכנולוגיות רפואיות בע"מ . ב. ת"פ (ירושלים) 417/97 מדינת ישראל נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ, . 2. הזכות לעיון בחומר החקירה מקיפה וגורפת ומחייבת לאפשר לנאשם לעיין בכל חומר שקשור לאישום. ובכל חומר שעשוי לשמש אותו להגנתו. אפשר שהייתי נוטה לקבל טענה זו .אם ההליך היה אחר . הליך פלילי רגיל. בו המדינה והתביעה הממלכתית הם התובעים. והסיכונים איליו נחשף הנאשם חריפים וחמורים יותר . כמו סכנה לחירותו. מוצא אני כי כאן, במסלול זה של הליך הקובלנה הפרטית, המצב מעט שונה . משחק הכוחות בין הצדדים המתדיינים ששקול יותר ומאוזן יותר . ויש בו דמיון רב למאזן הכוחות במהלך הפתיחה בין הצדדים המתדיינים בהליך אזרחי. ולו רק מהטעם היחיד שהסיכון הצפוי למורשע קטן יותר .ומסתכם בעיקר בתשלום /פיצוי לקובל ותו לאו. אשר על כן ובשל כך. על היושב בדין לפרש באופן מאוזן יותר את זכויות הצדדים המתדיינים בפניו. ולא להעניק מעין העדפה מתקנת בפרשנות מרחיבה לטובה ,את זכויות הנאשם מול זכויות הקובל .גם במישור הדיוני. כך לדעתי גם פני הדברים ,לעניין ה"הגנה מן הצדק ".. הגנה זו באה לעולם להגן על הנאשם מפני נגישה והתעמרות שלטונית .קרי ,במצב הדברים בו מ"משחק הכוחות "בין הצדדים. לכאורה לוקה בחוסר שוויון (המדינה .תביעה ממלכתית וזרועות/ מנגנוני החקירה נגד ..פלוני בודד המסתייע רק בעורך דינו ). בנסיבות אלה יש לאזן בין הכוחות כפי שציינתי קודם. ויש גם מקום להפעלה מדודה ומתבקשת של "הגנה מן הצדק" . בשונה מההליך הפלילי שבפני .דיון בב"ש בקובלנה פלילית פרטית . כיוון שההליך הפלילי בקובלנה פלילית פרטית מלכתחילה ובכוונת מכוון של המחוקק . מתון מסויג מעצם טבעו לעבירות קלות יחסית וגבוליות ,ובר הפעלה. בעבירות שהענישה הצפויה למורשעים בהן מתונה ו"חלבית" . קרי ,מלכתחילה הסיכון הצפוי לנאשם מתון ומסתכם בעיקר בקנסות (בדומה לסנקציה אזרחית בה נפסק על החייב לשלם לזוכה ולא לשלילת חירות ) לכן ובשל שתי ההנמקות שהובאו בחלטה זו אני דוחה את הבקשה . סוף דבר הבקשה נדחית. גישוריישוב סכסוכים