קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לביטול פסק דין המצאה כדין: בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן ע"י כבוד השופטת יהודית שבח, ביום 20.5.2001, כנגד המבקש ערן דרור (להלן: "המבקש") במסגרת תביעה כספית בסך 700,000 ₪, שהוגשה כנגדו, וכנגד אחרים, ביום 21.11.2000, בגין הלוואה שנטל המבקש ביחד עם שותפו מהמשיב, שלא נפרעה על ידם (ת.א 115350/00, להלן: "התובענה"). פסק הדין ניתן כנגד המבקש, מאחר וזה לא הגיש כתב הגנה מטעמו. הבקשה ביום 19.3.2008, הגיש המבקש בקשה זו, לביטול פסק הדין, בשל עובדות וראיות חדשות, לטענתו, שרק לאחרונה נודעו לו, לגבי חוסר כשירותו המשפטית, בזמנים הרלוונטיים, להתקשר בהסכם להלוואות של אחרים. לטענת המבקש, היות והוא נמצא בטיפול תרופתי ופסיכיאטרי, הוא מבין היום, וכדבריו ו"מתחיל" להבין היום את מצבו טוב יותר, ומבין את המעשים שעשה לפני קבלת התרופות והטיפול הפסיכיאטרי (ראה סעיף 6 לבקשתו). לטענתו, הוא לא יכול היה להגיש לבית המשפט את הראיות והעובדות החדשות, כי הוא לא ידע אותם, עקב המצב הפסיכיאטרי שהיה בו. עוד טען המבקש, כי האנשים בסביבתו ידעו את מצבו, ניצלו אותו, והחתימו אותו על כל מיני מסמכים שהוא סובל מתוצאותיהם עד היום. בגלל מצבו הנפשי, הוא הכניס את עצמו ואת משפחתו לבעיות לא פשוטות, שהיום הוא נאלץ להתמודד איתן. לטענתו של המבקש, וכפי שניתן להבין מבקשתו, הוא פגש לראשונה במשיב- מר רמי לוי (להלן: "רמי לוי" או "המשיב"), בזמן שחתם על ערבות להלוואה שלקחה החברה בשם מ.מ.ש 212 נאמנות בע"מ (להלן: "החברה") מרמי לוי. לאותה פגישה בה נחתמה הערבות, נלקח המבקש כטענתו, ע"י מר יהודה גרינבויים (שהינו הנתבע 3 להלן: "גרינבויים"), שדאג להחתימו יחד איתו, על הערבות לחברה, וכי אותו גרינבויים פתח את החברה על שמו ועל שם אשתו של גרינבויים, כדי להראות שיש לו אינטרס אישי בחברה. בגלל מצבו הנפשי התעלם עד היום מהתיק ולא הופיע לשום דיון, למרות שבוצעה מסירה כדין שלא הבין את משמעותה. מנגד טען המשיב, כי המבקש פתח את החברה בע"מ, בשנת 1999 ביחד עם מר גרינבויים. המבקש ומר גרינבויים רכשו מחצבה, והיו זקוקים לתוספת כסף להפעלת המחצבה בסך של 150,000$, הם פנו למשיב דרך מתווך, ולאחר מו"מ, סיכמו עימו על קבלת ההלוואה בסך של 150,000$, ושניהם חתמו על מסמך ההלוואה. לטענת המשיב, הוא משכן את דירתו בבנק, על מנת להעביר להם את הכסף והמבקש ומר גרינבויים התחייבו לשלם בכל חודש לבנק פירעון הלוואה בסך 12,000 ₪ לחודש לתקופה של חמש שנים. שלושת התשלומים הראשונים שולמו ולאחר מכן פסקו מלשלם. כעבור מספר חודשים שלא התקבלו תשלומים בבנק, הבנק פנה אליו והוא נאלץ לשלם מכספו את פירעון ההלוואה. הסתבר בדיעבד, כי למבקש יש תיקי הוצל"פ בסכום דמיוני של 4 מיליון ₪. לאור התנהגותו של המבקש, אין ספק שבתקופה האמורה, המבקש היה במלוא כוחו וכישוריו להוציא כספים מאנשים היו מעולים. לטענתו, לא יתכן שכעבור 10 שנים, המבקש ייזכר ויטען לביטול פסק הדין מסיבות שונות ומשונות. דיון לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, הנני מגיע למסקנה כי דין הבקשה להדחות. פסק דין זה, ענייננו בתובענה שהגיש המשיב נגד הנתבע ואח', ביום 21.11.00. כמתואר בכתב התביעה: הנתבעת 1, באותה תביעה, הינה חברה בבעלותו של המבקש, והיא עסקה בזמנים הרלוונטיים בין השאר בהפעלת מחצבות. המבקש, לא רק שהיה בעל המניות העיקרי בנתבעת, אלא שהיה מנהלה בפועל. ביום 29.7.99, חתם רמי לוי על הסכם עם החברה המבקש וגרינבויים, לפיו, המשיב נותן הלוואה (שנטל בעצמו מבנק המזרחי), לידי החברה, תמורת 10% ממניותיה, על פי ההסכם התחייבו אלו לפרוע את ההלוואה בסך של 600,000 ₪, ולהחזירה בשיעורים חודשיים, וכמו כן היה זכאי רמי לוי ל 10% מרווחי החברה. בחודש ינואר 2000, הודיע המבקש לתובע, כי אין בכוונת הנתבעים להחזיר לתובע את ההלוואה, בין השאר בשל קשיים כלכליים חמורים בהם נמצאת החברה. המבקש, כאמור, לא התגונן בפניי התביעה ולפיכך בשנת 2001, ניתן כנגדו פסק דין אותו הוא מבקש לבטל עתה. הלכה מקדמת דנא הינה, כי ביטול פסק דין שניתן בהעדר נבחן בשני מסלולים. האחד ביטול מחובת הצדק, והשני ביטול מתוקף שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש, לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "תקסד"א"). מקום שפסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום - ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש - יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל - דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק". (ר' א' גורן, 'סוגיות בסדר דין אזרחי', מהדורה שביעית, עמ' 281 ). ההלכה בעניין ביטול מחובת הצדק סוכמה בבר"ע (תל-אביב-יפו) 2411/02 בנק לאומי לישראל נ' רינה מיכאלי ( 12.6.2003). לאור האמור, ראשית, נשאלת השאלה, האם נמסר כתב התביעה למבקש כדין? תשובה שלילית לשאלה זו, כאמור, תביא לידיי ביטולו של פסק הדין, מחובת הצדק, מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. בענייננו, אין מחלוקת, כי כתב התביעה הומצא למבקש כדין. המבקש בבקשתו לביטול פסק הדין, הלכה למעשה אינו מעלה כל טרוניה באשר לביצוע המסירה, ומודה בסעיף 10 לבקשה, כי בוצעה מסירה כדין. לפיכך הדיון בשאלה זאת מתייתר בענייננו. סיכויי ההצלחה של המבקש: היות וקבעתי, כי ההמצאה בענייננו, בוצעה כדין, יש לבחון כעת, את סיכויי ההצלחה של המבקש. בעניין זה נקבע, כי: "אין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית...על המבקש להראות כי לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה." (ראה: דברי א. גורן, מהדורה שביעית, בעמ' 283, וכן ע"א 5000/92 בן ציון נ, הנאמן על נכסי י. בן ציון, פד"י מח' (1) 830). בענייננו, המבקש לא מציג כל הגנה ממשית וראויה כנגד תביעת המשיב, והוא למעשה מודה בסעיפים 7 ו 9 לבקשתו, כי הוא חתם על ערבות לטובת החברה שהייתה בבעלותו ושקיבלה מאת המשיב את ההלוואה. כפי שעולה מסעיף 9 לבקשתו של המבקש: למבקש טענות כנגד מר גריבויים, אך למעשה אלו אינן מופנות כנגד המשיב עצמו. המבקש טוען, כי מר גרינבויים פתח חברה על שמו ועל שם אשתו של מר גרינבויים, וזאת, כדבריו: "כדי להראות כאילו יש לי אינטרס בהלוואה של רמי לוי לחברה...". משמע, מאזן הנוחות בעניין סיכויי הצלחתו של המבקש, אינם נוטים לטובתו, ומן הטעם הזה דין הבקשה להדחות. לא רק שהמבקש לא הראה כל סיכויי הצלחה, אלא שגם במסגרת בחינת שיקולי הצדק, לא מצאתי כי יש לבטל את פסק הדין בעניינו של המבקש. והכול כפי שיפורט להלן. שיקולי צדק בענייננו, כאמור, מעלה המבקש בבקשתו, נימוק אחד, כי לא היה כשיר, בזמן הרלוונטי לחתום על הסכם ההלוואה. המבקש צירף לבקשתו מסמך, ממשרד הביטחון- אגף השיקום - מחוז רחובות, המופנה "לכל המעוניין" לפיו: הוא "מוכר כנכה צה"ל 70% עקב הפרעה נפשית הגבלה קשה מאוד בכושר התפקוד. נמצא במעקב וטיפול פסיכיאטרי קבוע. עפ"י מסמכים רפואיים זקוק להמשך מעקב וטיפול פסיכיאטרי...". המבקש לא צירף לבקשתו, כל חוו"ד פסיכיאטרית כדין, ובנוסף לא ברור ממסמך זה, ממתי שרוי המבקש במצב פסיכוטי, השולל ממנו מלהבין את מעשיו. ייתר על כן, על אף שפסק הדין, ניתן ע"י כבוד השופטת יהודית שבח, ביום 20.5.2001, הגיש המבקש בקשתו זו רק כעבור כ-7 שנים, ביום 19.3.2008, מבלי לפרט כל טעם מיוחד מדוע איחר וזאת ללא כל בקשה להארכת מועד כמצוות תקנה 528 לתקסד"א. על פי תקנה 201 לתקסד"א, על המבקש היה להגיש בקשה לביטול פסה"ד, 30 יום מיום מתן פסה"ד. המבקש בבקשתו, לא פירט, ממתי החל לקבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי שאפשר לו, כדבריו, להבין את מעשיו, בדיעבד. מכל הטעמים שלעיל, אני סבור כי לא הוכח לי ואין מקום להפעיל את שיקולי הצדק, לטובת המבקש בעניין זה, ואין לי אלא לחזור על דברי כב' השופטת פורקצ'ה וכל המוסיף גורע בפסק דינה ברעא 04 / 3454 יעקב ורקר נ' עמי הראל :   "זכות הגישה של האזרח לערכאות הינה זכות חוקתית מוכרת; היא משקפת הכרה חוקתית בזכות הפרט לדיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. זכות זו מקרינה על דרך הפעלת סדרי הדין, ובתוך כך על ההתייחסות המתבקשת להליך ביטול פסק דין שניתן בהעדרו של בעל דין. יחד עם זאת, בצד זכות חוקתית זו השמורה לבעל דין, חלות עליו חובות כלפי בית המשפט וכלפי בעלי הדין האחרים שנועדו להבטיח הליך תקין לפרט ולציבור. זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין. בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות וינתן לו יומו בבית המשפט חרף זאת. בתוך כך, על מבקש ביטול פסק להצביע על קיום אינטרס לגיטימי בביטולו. עליו להראות לא רק סיכוי טוב לזכות בתביעה אלא גם כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא נהג בדרך העלולה לסכלו. כנגד הזכות החוקתית לפנות לערכאות, עומדת חובתו של בעל דין לקבל על עצמו את עולם של סדרי הדין ושל צווי בית המשפט כדי להבטיח את זכויותיהם הדיוניות של בעל הדין, וכדי לאפשר את מהלכם התקין של הליכי בית המשפט להגנה על אינטרס הציבור כולו. מכאן כי "בצד המשקל הרב הניתן לזכות של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטלות על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט, וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות" (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, , פסקה 5). (ההדגשה אינה במקור י.ש). סוף דבר הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי כי יש להשית הוצאות על מי מהצדדים, בגין הליך זה, וכל צד ישא בהוצאותיו. ביטול פסק דיןהמצאת כתבי בי דין