דמי שכירות דיירים מוגנים בחנות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי שכירות דיירים מוגנים בחנות:

השופטת מיכאלה שידלובסקי אור
המערערים, שהינם דיירים מוגנים בחנות המשמשת כמספרה, חויבו על ידי בית משפט השלום בירושלים, בשנת 1991, לשלם למשיבה את דמי השכירות אשר אותם לא שילמו במשך שנים רבות.
בית המשפט קמא (כב' השופט כ. מוסק) קבע בפסק הדין נשוא הערעור דנן, כי
אומנם המערערים לא שילמו את דמי השכירות כנדרש, אולם עומדת להם הגנת הסעד מן הצדק. דהיינו, המערערים לא יפונו מהמושכר אם ישלמו בנוסף לדמי השכירות אותם הם חייבים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, גם סך של 000, 40בתוך שלושים ימים מיום מתן פסק הדין, אחרת יפונו מהנכס. מכאן ערעורם.
עיקרי העובדות הצריכות לעניין
הסכסוך הנדון אינו הסכסוך הראשון בין הצדדים שעניינו אי תשלום דמי שכירות
בנכס. בסכסוך הקודם שהתעורר בין הצדדים, פנתה המשיבה אל בית המשפט בבקשה להוציא פסק דין של פינוי כנגד המערערת בגין אי תשלום דמי השכירות החל משנת 1985ועד ליום הגשת התביעה. בפסק הדין שניתן בת.א. 6058/90 ביום 26.11.91(להלן:ב "פסק הדין הראשון"), נדחתה תביעת המשיבה לפינוי המערערת. נפסק -
כי אומנם המערערת הפסיקה את תשלום דמי השכירות למשיבה, אולם זאת משום שלא ידעה מיהם היורשים החוקיים של בעל הנכס שהלך לבית עולמו. גם בשל העובדה כי בזמנו עקיבא צדוק, אחיה של המשיבה, סירב לקבל את דמי השכירות מידי המערערת כשזו ביקשה לשלמם בטענה כי הופר חוזה השכירות ולא מפני שאינו הבעלים החוקי בנכס. המשיבה חויבה בהוצאות המערערת בסך 500, 1ש"ח בתוספת מע"מ ולמען הסר ספק נפסק, כי המערערת תשלם את חוב דמי השכירות המגיע ממנה תוך 30ימים ואת דמי השכירות מכאן ואילך, אחת לשלושה חודשים.
לאחר מתן פסק הדין הראשון, סברו שני הצדדים כי סכום ההוצאות שנפסק במשפט
הוא גבוה מדמי השכירות שעמדו על 595ש"ח, ואותם חייבת היתה המערערת למשיבה. על כן, הסכימו ביניהם באי כוח הצדדים כי המערערת תמשוך מהבנק את סכום הכסף אותו הפקידה עבור השכירות במשך אותם השנים, ולא נדרש על-ידי אחיה של המשיבה, וכן שדמי השכירות יקוזזו מהוצאות המשפט שנפסקו.
ביום 26/9/93פנתה המשיבה במכתב, באמצעות בא כוחה עו"ד יוסף לאון, לעו"ד מנשה יוגב שייצג את המערערים בתביעה הראשונה. במכתב, שהעתק ממנו נשלח גם למערערת, התריע בא כוח המשיבה כי למערערת נותר חוב בגין אי תשלום דמי השכירות, עוד מיום .1/1/85ביום 24/4/94חזר והתריע בא כוח המשיבה בפני עו"ד יוגב, כי מאחר ולא שולם החוב, על המערערת לפנות את החנות.
משלא נענו המכתבים פנתה המשיבה ביום 28/11/94בתביעה לפינוי המערערים מהמספרה. לאחר מספר ישיבות הסכימו הצדדים כי עו"ד מנחם כהן יערוך את חישוב דמי השכירות שהיה על המערערים לשלם ואף ינסה לפשר בין הצדדים. עו"ד מנחם כהן קיים ישיבה עם הצדדים, ולאחר שנוכח כי לא יעלה בידו לפשר ביניהם שלח לבית המשפט ביום 27/10/96, את חשבון דמי השכירות המעודכן עבור המספרה מיום 1.1.85ועד ליום 1.10.96, והצדדים החלו בשמיעת הוכחות.
אין חולק שחוב דמי השכירות כפי שנקבע על ידי עו"ד מנחם כהן לא שולם על-ידי הנתבעים עד ליום מתן פסק הדין נשוא הערעור (17/12/98), ולמעשה גם לא שולם עד למועד שמיעת הערעור.
טענות הצדדים
המערערים טוענים כי שגה בית משפט קמא הן בקביעותיו העובדתיות והן במסקנות שהסיק מהן. המשיבה טוענת כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא.
הכרעה
לאחר שעיינתי בפסק דינו של השופט קמא ובחומר שהוגש לי בידי הצדדים, נוכחתי כי דין הערעור להידחות, אולם מצאתי כי יש להפחית את הסכום אותו פסק בית המשפט קמא כסעד מן הצדק שאותו על המערערים לשלם.
הסמכות
חוק הגנת הדייר התשל"ב- 1972(להלן:ו "חוק הגנת הדייר") מקנה לערכאת הערעור את הסמכות:נ
".132(ב) ניתן פסק דין בתביעת פינוי, והוגש עליו ערעור, רשאי בית המשפט לערעורים לשקול מחדש אם היה זה צודק לתת את פסק הדין."
נפסק כי בית משפט של ערעור קשור בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה, אולם:ב
"ערכאת הערעור רשאית אמנם לשקול מחדש את העניין, אבל עליה להקנות משקל ראוי להחלטה של הערכאה הראשונה ולא להתערב בה אלא בהשפעת נימוקים חזקים ומבוססים. לכל הפחות צריכה ערכאת הערעור לדון בנימוקי הערכאה הראשונה ולהסביר על שום מה אין היא (ערכאת הערעור) מסכימה להם." (ד. בר-אופיר סוגיות בדיני הגנת הדייר, עדכון מס' 3(פרלשטיין-גנוסר 1998), .154ומראי המקום המובאים שם.)
אי תשלום דמי השכירות
אחת מחובותיו הראשוניות והבסיסיות של הדייר המוגן הינה תשלום דמי השכירות. לעתים, שכר הדירה בדיירות המוגנת הינו נמוך משמעותית משכר הדירה שמשתלם היה בשוק החופשי, אולם אין בכך כדי לגרוע מחובתו של הדייר המוגן מלשלמו במועד.
במקרה העומד בפני לא שולמו דמי שכירות במשך 14שנה (ארבע עשרה שנה). אמת, המקרה הינו מקרה קשה. מחד נקבע בבית המשפט קמא כי הדייר המוגן לא עמד בחובתו לתשלום דמי השכירות ומאידך, קובע השופט קמא כי נוצר הרושם כי בשלב מסוים סירבה המשיבה ומיופה כוחה, מר עקיבא צדוק, לקבל מידי המערערים את דמי השכירות, ואין לי אלא להביא את דברי השופט קמא כלשונם:ו
" .35לענין ההסכמה לקבל דמי-השכירות, הרי שעדויות התובעים לא היו חדמשמעיות, ועולה מעדותם, כי יתכן והיה סירוב בשלב כלשהו לקבל דמישכירות, ואולי אף ציפה כי אלה ישלמו את דמי-השכירות.
.36בנוסף, אף לאחר שמר צדוק קיבל יפוי-כוח מאחותו, לא היתה פניה מסודרת בכתב, ישירות לנתבעים בדרישה לקבלת דמי-השכירות עם פירוט החוב, כפי שעשה עו"ד מנחם כהן.
.37 ... ומעדויות התובעים, נוצר אצלי הרושם, כי לא עשו די, כדי לדרוש
מהנתבעים את דמי-השכירות ואף ציפו כי אלה לא ישלמו את דמי השכירות."
ההלכה שנקבעה בבתי המשפט היא, שכאשר מסרב בעל הבית לקבל את דמי השכירות מידי הדייר המוגן, יוצא הדייר המוגן ידי חובתו בתשלום דמי השכירות ועל בעל הבית הדורש את הפינוי להוכיח כי הוא מוכן ומזומן היה לקבל את דמי השכירות, אולם הדייר המוגן הוא שסירב לתיתם:נ
"בעל בית אשר תובע פינוי לפי עילה זו (אי-המשכת דמי שכירות-מ.ש.א.) חייב להוכיח את העובדות שעליהן היא מושתתת, ובלשון אחרת:ב מוטל עליו נטל ההוכחה לקיומן של העובדות הללו. אם הדייר טוען שבעל הבית סרב לקבל ממנו דמי שכירות- אין להטיל עליו (על הדייר) את נטל ההוכחה של טענתו; לא הוא חייב להוכיח את טענת הסירוב, אלא בעל הבית חייב להוכיח את העובדות שעליהן מבוססת תביעתו. הווה אומר שאם טענת הסירוב מתקבלת על דעתו של בית המשפט, דין התביעה להדחות כיוון שבעל הבית לא הרים את הנטל המוטל עליו." (ד. בר-אופיר סוגיות בדיני הגנת הדייר, עדכון מס' 3(פרלשטיין-גנוסר 1998). וכן ראה ע"א 216/64 יחזקאל רחמים נ' שלום רפאל פ"ד יח(4) 125, 128).
גם אם אקבל את טענת המערערים, כי הצדדים טעו טעות משותפת בשנת 1992וסברו כי דמי השכירות אותם חייבים המערערים למשיבה מתקזזים בסכום הוצאות המשפט שנפסקו בפסק הדין הראשון, עדיין לא עמדו המערערים בחובתם לתשלום דמי השכירות. כאמור לעיל, ביום 26/9/93נשלח מכתב על-ידי עו"ד ליאון, בא כוח המשיבה, לעו"ד יוגב בא כוח המערערים בפסק הדין הראשון. העתק מאותו מכתב נשלח גם למערערת, ובו צוין מפורשות מהו הסכום אותו חבים המערערים למשיבה, גם לאחר קיזוז הוצאות המשפט בהם חויבה המשיבה.
במכתב נאמר כדלהלן:ו
"בהמשך להתדיינות המשפטית שהיתה בין הצדדים בבתי משפט השלום והמחוזי, נראה לי כי הגיע העת לערוך חשבון מסודר של דמי השכירות המגיעים לבעלת הבית. כזכור שילמה הגב' אזולאי סכום של 323, 95ש"י עבור התקופה מיום 1/1/1984עד .31/12/1984מצ"ב צילום קבלה בהנחה שסכום זה היה נכון לאותה עת, דבר שניתן להפרכה יש להוסיף את התוספות על פי התקנות מאז 1/1/1984ועד היום. לפי זה ובהתאם לטבלא המצורפת בזה עומד שכר הדירה לאחר כל ההעלאות על סך של 928, 6ש"ח לשנה. יש, איפוא, לשלם עבור התקופה משנת 1985ועד היום על פי החישוב הנ"ל בקיזוז סכומי ההוצאות שנפסקו בבית המשפט. אודה לך איפוא אם תדאג לתשלום הסכום המגיע לשרה אספן בכל ההקדם למנוע הצורך להגיע לבית המשפט למימוש זכויותיה של מרשתי."
על מכתב זה לא באה תגובה בכתב מטעם המערערת והיא לא חלקה על דמי השכירות שננקבו בו. המערער מספר 2העיד בבית משפט קמא כי פנה לעו"ד ליאון על מנת לשלם את דמי השכירות וזה הפנה אותו ישירות למשיבה על מנת "שנסתדר לבד" (פרוטוקול מיום 25.3.98בעמ' 24).
לא מצאתי ראיה של ממש ממנה ניתן להסיק כי אכן היתה נכונות לשלם את הסכום הנדרש. נראה גם מהחשובים שהציגו המערערים בתצהיריהם בשנת 96, כי הסכומים שהם סברו שיש לשלם נמוכים משמעותית מהסכום שנדרש על ידי עורך דין ליאון. המערערים לא הציגו בפני המשיבה כל תחשיב שיש בו כדי לבצר את עמדתם ולהוכיחה. מן הראוי היה, שלאחר שנוכחו המערערים כי המשיבה סוברת שדמי השכירות, נכון לסוף שנת 1993עולים על סכום הוצאות המשפט שנפסקו בפסק הדין הראשון, הם יפנו בכתב למשיבה עם תחשיבם הם, ויביעו את נכונותם לתשלום דמי השכירות בסכומים שהם סוברים שעליהם להשתלם. מה גם שאם סברו המערערים כי דמי השכירות הנדרשים הינם מופרזים יתר על המידה, יכלו לפנות אל בית הדין לשכירות כדי שזה יכריע מהם דמי השכירות. המערערים גם לא טרחו ותיקנו את המעוות ושילמו את דמי השכירות מצדם לאחר שהוגשה כנגדם התביעה לפינוי. גם כאשר ערכו המשיבים את תצהיריהם לפי תחשיבם שלהם, ונמצאה יתרה לטובת המשיבה בסך של 000, 4ש"ח, לא ביצעו המערערים כל הפקדה בלתי מותנית בקופת בית המשפט של הסכום האמור.
לאחר ישיבות מספר בבית משפט קמא, הוסכם כי עו"ד מנחם כהן יערוך את חשוב דמי השכירות, וכך אכן נעשה. את הסכום שנקב בו עו"ד מנחם כהן, כדמי השכירות שהיה על המערערים לשלם, לא הפקידו המערערים גם כן בקופת בית המשפט.
אשר על כן אין להתערב בקביעת בית המשפט קמא כי המערערים לא שלמו את דמי
השכירות במועדם כנדרש.
סעד מן הצדק ושיעורו
נכון עשה בית המשפט קמא בקובעו כי נסיבות העניין מצדיקות מתן סעד מן הצדק למערערים. קביעותיו של בית המשפט קמא ועדותם של המערערים, שזכתה לאישוש מסוים גם בעדות המשיבה ואחיה, מלמדים כי המשיבה עצמה ואחיה סירבו במספר הזדמנויות מלקבל את שכר הדירה שהמערערים הציעו לשלם, מפני שסברו שהסכומים שהוצעו כתשלום הינם נמוכים מדמי השכירות בהתאם לחוזה בין הצדדים והוראות החוק.
בית המשפט קמא קבע כי הסכום שיש לפסוק כסעד מן הצדק הינו 000, 40ש"ח. בית המשפט לקח תחת חשבון את מידת ההפרה מצד הנתבעים ואת שיעורם של דמי השכירות הראויים של החנות בשוק החופשי (סעיף 41לפסה"ד).
בנסיבות העניין, לאחר שבחנתי את מידת ההפרה, תום ליבם של המערערים, התוצאה הקשה שבפינוי השוכרים, התנהגותם של המשיבה ואחיה שתרמה תרומה נכבדה למצב אליו הגיעו הדברים- הפרזתם בחישוב סכום דמי השכירות שנדרשים להשתלם, מצאתי כי יש להקטין את שיעורו של הסעד מן הצדק שקבע בית המשפט קמא ולהעמידו על 000, 10ש"ח. בין מכלול שיקולי התייחסתי גם לנתונים הבאים:נ המדובר הוא בבית עסק ולא בבית מגורים, חומרת תוצאת פינוי השוכר, אי הסבת כל נזק לבעל הבית במידה ויוענק למערערים סעד מן הצדק, ונכונותם הלכאורית של המערערים לשלם את שכר הדירה במהלך כל ההליך המשפטי- אף שלא טרחו, כאמור, להפקיד את הסכומים האמורים בקופת בית המשפט (ע"א 388/64 בית שמעון(בנין) בע"מ, חברת בית נ' מרים בע"מ וערעור שכנגד פ"ד יט(1) 281; ע"א 417/79 יעקב מרכוס נ' צבי המר פ"ד לז(2) 337, -353 352; מ. בייסקי "סעד מהצדק בחילוטי שכירות" הפרקליט כג 238, 242-241).
דמי השכירות
טענה אחרת שמעלים המערערים, היא כי שגה בית משפט קמא משקבע את דמי-השכירות שעל המערערים לשלם, בהתאם לחוות דעתו של עו"ד מנחם כהן.
אין ממש בטענתם של המערערים. בית משפט קמא נתן תוקף להסכמת הצדדים, שדמי
השכירות ישולמו בהתאם לחוות דעתו של עו"ד מנחם כהן, הסכמה שניתנה ביום .8/7/96
סיכום
אשר על כן, הצעתי לחברי היא כי הערעור יתקבל רק לגובה סכום הסעד מן הצדק, שיעמוד על 000, 10ש"ח ליום פסק הדין, במקום הסכום של 000, 40ש"ח שנפסק בבית המשפט קמא. שאר חלקי פסק הדין בבית משפט קמא יעמדו על כנם.
בהתחשב במכלול הנסיבות אני מציעה כי לא יהיה חיוב בהוצאות.
מיכאלה שידלובסקי אור, שופטת
השופט צבי סגל
אני מסכים
צבי סגל, שופט
השופט משה גל
אני מסכים
משה גל, שופט
לאור האמור לעיל, מתקבל הערעור במובן זה שהסעד מן הצדק יעמוד על סך 000, 10ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום פסק-הדין בבית המשפט קמא.
הסכום ישולם תוך 30יום מיום מתן פסק-הדין. יתר חלקי פסק-הדין ובעיקר החיוב בתשלום דמי השכירות יעמדו על כנם, וישולמו אף הם תוך 30יום מהיום.

אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דיני הגנת הדייר

  2. תיקונים במושכר

  3. דייר נדחה

  4. דייר נגזר

  5. עזיבת דייר מוגן

  6. פינוי דייר ממשיך

  7. שוכר משנה דייר מוגן

  8. אי קיום אסיפת דיירים

  9. דייר מוגן שימוש בחצר

  10. פינוי דייר מוגן מחנות

  11. הגנת הדייר אחזקת הבית

  12. דייר מוגן בעסק שנפטר

  13. פינוי דייר מוגן בעסק

  14. דייר מוגן נגזר ונדחה

  15. בן של דייר מוגן שנפטר

  16. זכות דיירות מוגנת בצריף

  17. חוק הגנת הדייר - נטישה

  18. נכדה של דייר מוגן שנפטר

  19. דייר מוגן שזנח בן זוגו

  20. סעיף 20 לחוק הגנת הדייר

  21. מעבר דייר מוגן לבית אבות

  22. שינויים במושכר דייר מוגן

  23. פיצוי על פינוי דייר מוגן

  24. זכויות נכדים של דייר מוגן

  25. בן זוג של דייר מוגן שנפטר

  26. פטירת דייר מוגן לפני פינוי

  27. העברת זכויות של דייר מוגן

  28. פינוי משפחת דייר מוגן מחנות

  29. פינוי דייר מוגן לצורך קיומי

  30. פינוי בני משפחה של דייר מוגן

  31. האם עובר יכול להיות דייר מוגן

  32. חוק הגנת הדייר - רקע היסטורי

  33. פינוי דייר מוגן בגלל שיפוצים

  34. נכד של דייר מוגן שהוריו בחיים

  35. דייר מוגן שלא שילם דמי שכירות

  36. פינוי דייר מוגן מעסק בשל נטישה

  37. דמי שכירות דיירים מוגנים בחנות

  38. פינוי דייר מוגן שלא משלם שכירות

  39. זכויות דייר ממשיך בדיור הציבורי

  40. התנתקות דייר ממערכת מיזוג מרכזית

  41. תביעה לפינוי דייר מוגן בתל אביב

  42. זכויות קרובי משפחה של דייר מוגן

  43. מועד פינוי דייר מוגן לאחר פסק דין

  44. החלפת מנעול לדייר מוגן ללא התראה

  45. פינוי דייר מוגן - שינויים במושכר

  46. גובה דמי שכירות של דייר מוגן בעסק

  47. הגדרת ''בעל בית'' בחוק הגנת הדייר

  48. דייר מוגן בחנות בבית קרקע בתל אביב

  49. תחולת חוק הגנת הדייר על תוספת בניה

  50. ויתור על חוק הגנת הדייר בשטר משכנתא

  51. פינוי דייר מוגן שלא משלם מיסי עירייה

  52. דמי שכירות גבוהים מהמוסכם לדייר מוגן

  53. פינוי דייר מוגן לצורך תיקונים בדירה

  54. פינוי דייר מוגן עקב קבלת רישיון בניה

  55. זכויות בן זוג דייר מוגן שעזב את הנכס

  56. פסק דין הצהרתי לגבי ירושה מדייר מוגן

  57. דירה בבעלות דייר ממשיך שגר בה דייר מוגן

  58. תביעה לתשלום דמי שכירות נגד דייר ממשיך

  59. הכרה כ"דייר ממשיך" ערעור לבית המשפט העליון

  60. צמצום היקף תחולתו של חוק הגנת הדייר בפסיקה

  61. פינוי דייר מוגן שמשכיר את הדירה בשכירות משנה

  62. פירוק שיתוף בדירת מגורים בן זוג של דייר מוגן

  63. התיקונים שבעל הבית חייב לבצע לפי חוק הגנת הדייר

  64. תניית ויתור על הגנות של סידור חלוף או דיירות מוגנת

  65. האם רכישת זכויות דיירות מוגנת בחנות כוללת את החצר ?

  66. תביעה לפנות דייר מדירה ציבורית בה התגוררה אימו המנוחה

  67. האם נרכשו זכויות בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי

  68. עתירה כנגד החלטה שלא למכור דירה בדיור הציבורי בתנאי מבצע

  69. דייר מוגן: מספיק שהיה מקום אחר להתגורר בו כדי לשלול את זכאותו

  70. תביעה לפנות בני זוג הרשומים כנשואים, מדירה אשר הושכרה בשכירות בדיור הציבורי

  71. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון