קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה בחקירה במשטרה באמצעים פסולים: עניינה של החלטה זו בטענות שהעלה הנאשם 1 (להלן - "הנאשם") בפתח משפטו בנוגע לקבילות הודעות שנגבו ממנו במשטרה, שבמסגרתן הודה לכאורה במיוחס לו בכתב האישום, כאשר לעניין זה הוא טוען כי הודאתו הושגה באמצעים פסולים בדרך של פיתוי והשאה. ביום 30.1.07 הוגש נגד הנאשם, בצוותא עם הנאשם 2, כתב אישום המייחס לו, בשני אישומים נפרדים, מספר רב של עבירות מרמה והונאה. על פי המפורט באישום הראשון שבכתב האישום, במהלך השנים 2002-2003 קשר הנאשם קשר, ביחד עם אחד - עיסא נבולסי (להלן - "נבולסי"), למכור קרקע המצויה ליד הכפר ביתין באזור רמאללה, שהיתה בבעלות של אחרים, תוך הצגת מצג כוזב בפני הרשויות, שלפיו רכשו הוא והנאשם 2 את הקרקע מבעליה. נטען כי במסגרת הקשר ולמטרת קידומו זייפו הנאשמים מסמכים הנחזים להיות מקוריים ושיש בהם כדי להטעות, וזאת בכוונה לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות, עשו שימוש במסמכים מזויפים, ניסו לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומסרו ביודעין תצהיר שקרי לפני מי שמוסמך לקבל את התצהיר. באישום השני נטען, כי במהלך השנים 2003-2004 קשר הנאשם קשר נוסף עם נבולסי לזייף וליצור מצג שווא, כאילו הנאשם הוא בעליה של קרקע הנמצאת בעין יברוד באזור רמאללה, וזאת בשעה שהקרקע נמצאת בבעלותו של אחר ורשומה על שמו. לשם קידומו של הקשר - כך נטען - זייף הנאשם מסמך הנחזה להיות מקורי ושיש בו כדי להטעות, בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, עשה שימוש במסמך מזויף, ניסה לקבל דבר במרמה ואף זאת - בנסיבות מחמירות, ומסר ביודעין תצהיר שקרי לפני מי שמוסמך לקבל את התצהיר. בדיון שהתקיים ביום 2.3.08 הודיע הנאשם על כפירה כללית בעובדות כתב האישום ובד בבד הסכים להגשת הודעותיו על מנת שישמשו ראיות מטעם התביעה במשפט, וזאת - טרם שנקבע מועד להוכחות בתיק. רק בדיון שהתקיים ביום 26.10.08 הודיע בא-כח הנאשם כי הנאשם מתנגד לקבלת ההודעות בתורת ראיות נגדו, וזאת, לפי טענתו, מאחר שאלה הושגו בצורה פסולה בדרך של פיתוי והשאה, ורק לאחר שלנאשם הובטח כי במידה שיודה בעבירות שיוחסו לו ויפליל את שותפו לביצוע העבירות, נבולסי - לא יינקטו הליכים פליליים נגדו ולא יוגש נגדו כתב אישום. באותו שלב, שלפני בירור טענת הזוטא, לא נקב הנאשם בשמות האחראים למהלך החקירתי הפסול לכאורה, אך פירט כי ההבטחות ניתנו לו בשתי הזדמנויות שונות - תחילה על ידי גובה ההודעה, ומאוחר יותר על ידי "רכז המודיעין" בתחנת המשטרה (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון). רק בשלב מאוחר של הדיון בטענת הזוטא, בגמר שמיעת עדויותיהם של שלושה עדי התביעה, נזכר הנאשם לציין כי שמו של מי שנתן לו את ההבטחה הוא מאיר אביטל (להלן - "אביטל"), מי ששימש בתקופה הרלוונטית סגן מפקד מפלג תשאול ביחידה המרכזית של מחוז ש"י, ועל פי עדויות עדי התביעה האחרים היה ממונה על חקירת המעורבים בפרשה, שבה, בסופו של דבר, הוגש בין היתר כתב אישום נגד הנאשם. המאשימה תומכת את גרסתה בעדויותיהם של שלושה חוקרים שהיו מעורבים בחקירת הנאשם ובגביית הודעותיו במשטרה: עזרא אישרן (להלן - "אישרן"), רון דניאל (להלן - "דניאל") ויצחק ויצמן (להלן - "ויצמן"), וכן בעדותו של אביטל. כן הוגשו, בתמיכה לגרסתה, 7 הודעות שמסר הנאשם בחקירתו (רובן מתועדות על גבי קלטות וידאו), 6 מהן - באמצעות החוקר אישרן, והודעה נוספת - באמצעות החוקר ויצמן; וכן דו"ח שנערך על ידי החוקר דניאל המתעד עימות שנערך בין הנאשם לנבולסי. נוכח הנימוקים שהציג הנאשם להתנגדותו בפתח בירור טענת הזוטא, מוסכם על הצדדים כי זו אינה נוגעת כלל לתוכן ההודעות, ואין מחלוקת כי ההודעות שנמסרו במשטרה משקפות דברים שהנאשם אכן מסר לחוקריו בשלב החקירה. משפט הזוטא הוגדר, איפוא, לכתחילה, לשאלה אחת בלבד - האם הועמד הנאשם, בשלב משלבי החקירה, בפני פיתוי או הבטחה שהביאו אותו למסור הודעות כוזבות או שפגמו בכל דרך אחרת בחופשיות רצונו בעת מסירת ההודעות. עדי התביעה דחו כולם את גרסת הנאשם. לאחר שהקשבתי ברוב קשב לעדויות ועיינתי היטב בראיות שהוגשו, אני מבכרת את גרסת המאשימה על פני זו של הנאשם, וזאת הן מן הטעם שהרושם שהותירו החוקרים בעדויותיהם טוב יותר מן הרושם שעוררה עדותו של הנאשם, והן משום שעדויותיהם תומכות ומחזקות זו את זו. מול עדויות אלו, השוללות את טענות הנאשם בכל היבט עובדתי, ניצבת עדותו של הנאשם, שהיתה, על פניה, בעייתית ובלתי סבירה בנסיבות העניין, ומה גם שהיא אינה עולה בקנה אחד עם טענתו המקורית. אישרן, שהופקד על חקירת הנאשם בפרשה, הכחיש מכל וכל כי לנאשם הובטח דבר בתמורה לכך שימסור בחקירתו מידע מפליל על נבולסי. בעדותו טען, כי הנאשם מסר את גרסתו מרצונו החופשי ותוך שיתוף פעולה מלא, בלא שניתנה לו כל הבטחה ומבלי שהופעל עליו לחץ מכל סוג שהוא. וראיה לדבר - שהנאשם מסר, כבר בהודעתו הראשונה (ת/3), בתאריך 27.11.05, גרסה מלאה המפלילה את נבולסי וקושרת אותו במישרין לביצוע העבירות. ממילא, לפי טענתו, לא התעורר צורך בביצוע מהלך חקירתי אחר, על דרך של תחבולה, כדי להוציא ממנו את המידע. אישרן הוסיף, כי למיטב ידיעתו לא נערך מפגש בין אביטל לנאשם, אך גם אילו התקיימה פגישה כזו, שלא בידיעתו, וכל שכן - אילו ניתנה במסגרתה הבטחה בתמורה למסירת מידע בחקירה, הדעת נותנת כי הדבר היה מובא לידיעתו בהזדמנות קרובה, במסגרת עדכון של צוות החוקרים של הפרשה. כמו כן, לפי טענתו, אביטל לא היה מוסמך ליתן לנאשם הבטחה כלשהי המקלה עמו בתמורה למסירת מידע, שלא על דעת ראש המחלק דאז, שמואל הירשלר של הנאשם. 8. דניאל שימש בצוות החקירה של הפרשה נשוא כתב האישום והופקד בעיקר על חקירתו של נבולסי, ובין היתר ערך עימות בין שני החשודים העיקריים בפרשה - הנאשם ונבולסי (ת/1; בתאריך 28.11.05). על פי עדותו, לטענת הזוטא של הנאשם אין שחר, שכן איש במחלק התשאול של היחידה המרכזית של מחוז ש"י לא ידע על קיומו של נבולסי ולא ראה את שמו במסמכים הנלווים לחקירה, קודם לחקירתו הראשונה של הנאשם, שבה מסר מידע מלא ומפליל נגד שותפו לביצוע העבירות. ממילא, לפי טענתו, לא יכולה היתה להינתן לנאשם הבטחה להיטיב את מצבו אם יפליל את נבולסי, שעל דבר קיומו לא ידעו קודם לחקירתו של הנאשם. 9. ויצמן הוא החוקר שגבה מן הנאשם את ההודעה החמישית במספר (ת/12; בתאריך 1.2.06). בעדותו טען גם הוא, כי הנאשם מסר את הודעתו מרצונו הטוב והחופשי וכי לא ידוע לו על הבטחה שניתנה לנאשם בתמורה למסירת מידע על נבולסי. 10. אביטל הכחיש בעדותו מכל וכל את טענות הנאשם, שלפיהן הבטיח לו הבטחות שונות שמטרתן להיטיב את מצבו, וזאת - אם יסכים למסור מידע מפליל אודות נבולסי. אביטל, שהצהיר בעדותו כי אינו זוכר את פרטי החקירה, לא שלל אמנם אפשרות שאכן שוחח עם הנאשם במהלך החקירה, אך לפי טענתו במידה שאכן כך היה - אמור להימצא תיעוד לכך בתיק החקירה. על כל פנים, טען, כי לא ייתכן מצב שבו חשוד מוצא מחדר החקירות ונלקח לחדרו לצורך קיום שיחה שאינה מענייני החקירה ושאינה מגובה במסמך מתעד. 11. אל מול מסכת עדויות התביעה, מעלה עדותו של הנאשם, לכאורה, חשד לפגיעה חמורה ביותר בזכויותיו במהלך החקירה - פגיעה שאינה מתמצה לטענה שהועלתה בפתח הדיון, לפסול בדרך של פיתוי והשאה, אלא יש שהיא גולשת לאב פסול נוסף בדרך של הפעלת לחץ נפשי פסול על הנאשם. לפי טענת הנאשם, לאחר שמסר את הודעתו הראשונה בעניין נשוא כתב האישום הופעל עליו לחץ בלתי הוגן, בין היתר בדרך של איומים, כדי להביאו למסור מידע מפליל על נבולסי. הנאשם טען בעדותו, כי תחילה איימו עליו החוקרים שאם יסרב להיענות לדרישותיהם יעבירו את הטיפול בענייננו לבית הדין הצבאי. בשלב מאוחר יותר הובא לחדרו של קצין החקירות אביטל, וגם זאת - תוך נקיטה בלשון של איום מרומז: "תזהר ממנו שלא יוריד את המכנסים שלו..." (עמ' 27, ש' 9), שממנה משתמע בעקיפין איום להפעלת לחץ פיסי בדרך של התעללות, ביוש או השפלה. לפי טענתו, הודיע לו אביטל כי מעתה הוא "עובד אצלם", וכי אם לא יסכים לשתף פעולה עמם, אמר: "אנחנו נזרוק אותך, נביא עיתונאים ונפרסם את הפרשה ונזרוק אותך ברמאללה והתנזים יהרגו אותך" (עמ' 27, ש' 15). הנאשם טען בעדותו, כי איום זה השפיע עליו במיוחד במהלך חקירתו בעת מסירת ההודעות, שכן היה ידוע לו שהוא דרוש חקירה אצל הרשות הפלסטינית ופרסום החשדות נגדו שם עלול להביא אפילו להוצאתו להורג (עמ' 27, ש' 23-24). 12. יש להעיר כבר בשלב זה, כי טענות אלו - בדבר פסול שעיקרו ביצירת לחץ נפשי פסול על הנאשם במהלך החקירה - שאותן העלה לראשונה בעדותו, חורגות מתחומי הדיון והתביעה לא הוצרכה להפריכן. כך סיכם י' קדמי את ההלכה הנוהגת בעניין זה, בספרו - סדר הדין בפלילים (עמ' 1440-1441, מהדורת תשס"ט-2009): "מתנגד הנאשם לקבילות ההודיה - חייב הוא להציג לאלתר את נימוקי ההתנגדות, ובצורה מפורטת: לא רק לנקוב בגורמי הפסול, אלא אף לציין, את שמות האחראים להיווצרותם ולקיומם של אותם גורמים פסולים... ויודגש: "תוכן" ההתנגדות כמוהו כ"כתב הגנה": הוא קובע את תחומי הדיון במשפט זוטא, באשר חובת התביעה מצטמצמת אך להפרכת טענות הפסול; והנאשם לא יהא רשאי להוסיף טענות פסול במהלך משפט הזוטא". היחס אל טענות כאלה צריך, איפוא, להיות כאל עדות כבושה, שערכה ומשקלה מועטים ביותר, וזאת כנובע מהכלל הידוע כי הכובש את עדותו חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה, וזאת כל עוד אין הסבר משכנע בפיו מדוע כבש את עדותו משך זמן כה רב. אך יתרה מכך, דעתי היא, כי דבר זה פוגם גם באמינות הגרסה הראשונה, שכן למשמע העדות באים אנו לשאול - מה ראה הנאשם לשנות מדבריו הראשונים ולהוסיף עליהם, כהנה וכהנה טענות חמורות בהרבה מן הראשונות. 13. זאת אף זאת - הנאשם לא טרח לעמת אף לא אחד מעדי התביעה, שנגדם טען בעדותו כי השתמשו כלפיו באמצעים פסולים, עם טענותיו המאוחרות, שעה שמתבקש היה לעשות כן. כך, לדוגמא, בחקירתו הנגדית, לא נשאל אביטל אלא רק לעניין האפשרות שקיים פגישה עם הנאשם וזו לא תועדה במזכר, ועל כל פנים - לא הוצבה לו כל שאלה לעניין הפעלת לחץ פסול על הנאשם בכל דרך או אפילו על הבטחה כזו או אחרת שהעניק לנאשם בתמורה לשיתוף פעולה עם החוקרים. באופן דומה, לא הוצבה לאישרן כל שאלה בנוגע לאופן חקירתו של הנאשם ולא הוטחו בו דברים בנוגע להפעלת לחץ על הנאשם בדרך של איומים או להעלמת מסמכים מתיק החקירה - טענות שעלו במפורש בעדותו של הנאשם. אילו טענתו של הנאשם באמת יסודה, כי אז היה עליו להעמיד לעדי התביעה שאלות נוקבות וספציפיות בנוגע לאופן חקירתו ובנוגע להבטחות כאלו ואחרות שניתנו לו, ומשלא פעל כך, ולא מסר הסבר משכנע למחדל זה - הוא אינו יכול להיבנות בהתנגדותו על ידי העלאת טענה שאין בה הסתברות ממשית, כאשר מנגד ניצבות ראיות ברורות וחד-משמעיות לכך שאת הודעותיו מסר מרצונו הטוב והחופשי. 14. יתרה מזו, אף איני רואה כיצד ניתן ליישב בין הטענה העומדת בבסיס ההתנגדות של הנאשם לקבלת ההודעות, בדבר הבטחות שניתנו לו להיטיב את מצבו, עם הטענה המאוחרת כי הודעותיו-הודאותיו הוצאו ממנו על דרך של איומים ויצירת לחץ נפשי בלתי הוגן; כאשר לעניין זה - חשוב לציין - הנאשם ציין בעצמו, בעדותו, כי הגורם שהשפיע עליו ביותר בהמשך חקירתו היה האיום כי אביטל יפעל לפרסם את החשדות נגדו ולהעבירו לטיפולו של ה"תנזים" בשטחי הרשות הפלסטינית. המשותף לשתי הדרכים הוא בהיותן אמצעים פסולים הפוגמים בחופשיות רצונו של הנאשם ומקימים חשש ממשי למסירת הודיה כוזבת, אולם, נראה, כי אין מדובר בגרסאות שיכולות לדור בכפיפה אחת, שכן בעוד שדרך הפיתוי וההשאה מתאפיינת, מטבע הדברים, ברכישת אמונו של הנאשם על ידי פיזור הבטחות, מתאפיינת הדרך השניה - של הפעלת לחץ נפשי - באמצעים שמטרתם לשבור את רוחו של הנחקר וליצור בלבו תחושת חוסר אונים מוחלט. 15. על כל פנים, מעדות הנאשם עולה כי כל האמצעים הפסולים ננקטו, לפי טענתו, רק לאחר החקירה הראשונה, שבה, על פי דבריו, אמר "את כל האמת" (עמ' 28). מעיון בהודעה זו ומצפייה בקלטת שעל גביה מוסרטת החקירה, מתברר כי הנאשם כרך בה, כאמור - מרצונו החופשי, את נבולסי עם ביצוע מעשי העבירה המיוחסים להם בכתב האישום. מקובלת עליי, איפוא, הטענה, שנשמעה מפי עדי התביעה - חוקריו של הנאשם, כי ממילא לא התעורר אצל צוות החקירה צורך להשתמש במהלך חקירתי על דרך של פיתוי הנאשם והשאתו למסירת מידע שאינו אמת או שלא היה חפץ למסרו נגד חשודים אחרים בפרשה. 16. העובדה כי הנאשם כבש עובדה מהותית ביותר הנוגעת למשפט הזוטא - את שמו של אביטל כמי שהיה אחראי להפעלת האמצעים הפסולים בחקירתו - וזאת, ללא שנתן הסבר מניח את הדעת לכבישתה, מחזקת אף היא את מסקנתי ומקטינה עוד יותר את האפשרות להאמין לגרסתו. 17. סופו של דבר, מכל הנימוקים שהובאו לעיל, אני דוחה את התנגדות הנאשם ומקבלת את כל ההודעות שניתנו מרצונו הטוב והחופשי וכן את כל שאר המוצגים שהוגשו במסגרת משפט הזוטא. משטרה