התיישנות גילוי עובדות חדשות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות גילוי עובדות חדשות: בפניי בקשה לסילוק על הסף, שהוגשה על ידי הנתבעת (להלן: "טלסקופ") בטענת התיישנות ושיהוי, כנגד התביעה שהוגשה כנגדם וכנגד אחרים על ידי התובעת-הגב' לאה שפירא (להלן: "המשיבה" או "התובעת"). בשלב מאוחר יותר ביקש הנתבע 3 (להלן: "יואב") להצטרף לבקשה, והחלטה זו מתייחסת לבקשת טלסקופ ויואב ביחד (טלסקופ ויואב יקראו ביחד להלן: "המבקשים"). התביעה הוגשה בתחילה, גם כנגד חב' פריזמה שוקי הון בע"מ, שהייתה הנתבעת 2 (להלן: "פריזמה") . פריזמה סיימה את הסכסוך עם התובעת, מחוץ לכותלי בית המשפט, והתביעה כנגדה נמחקה. (שלושת הנתבעים טלסקופ, פריזמה ויואב יקראו ביחד להלן: "הנתבעים"). ביום 10.7.08, הוגשה התביעה ע"י התובעת כנגד הנתבעים, בטענה כי הם התרשלו בניהול כספה וחסכונותיה, תוך כדי כך שהפרו את חובת הזהירות והאמון המוטלת על הנתבעים, כשכל אלו מהווים גם הפרת חובה חקוקה של הוראות חוק ובטענה של פעולה ללא הרשאה על ידי טלסקופ. לאור האמור, תבעה התובעת את הנתבעים וביקשה לחייבם בהשבת ערכו של תיק ההשקעות בתוספת עמלות, ריבית והצמדה כחוק, וכן פיצוי שאינו ממוני בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, כאשר סך הסעד המבוקש על ידי התובעת מסתכם ב- 852,223 ₪. רקע כללי: בשנת 1999, פנתה המשיבה אל יואב, אשר הינו קרוב משפחה שלה, ופתחה בעזרתו תיק השקעות אצל חברת ציון משאבים בע"מ (אשר נרכשה ע"י סלומון שוקי הון בע"מ, ואשר נמכרה בשלב מאוחר יותר, לפריזמה). התובעת הפקידה בעת פתיחת החשבון, סך של 465,673 ש"ח. במהלך התקופה בו תיק ההשקעות התנהל, קרי, ממועד פתיחת החשבון 1/6/1999 ועד ל 23/10/2001, המועד בו סגרה סופית את תיק ההשקעות, משכה התובעת, על פי המפורט בכתב התביעה, רווחים וסכומי כסף שונים המסתכמים בסך של כ- 203,000 ₪. כבר בחודש אוקטובר 2000, כאשר ביקשה התובעת מיואב, למשוך לראשונה כספים מתיק ההשקעות, נמסר לה, כי תיק ההשקעות נמחק, ונאמר לה מפיו של יואב, כי "אין יותר כסף" בחשבון וכי התיק חוסל. כך נאמר במפורש וכך מצוטט יואב )מפיו במירכאות ) בכתב התביעה: "בחודש אוקטובר 2000 פנתה התובעת שוב אל הנתבע 3 וביקשה למשוך כספים נוספים מהתיק לצורכיה הפרטיים, אלא שלתדהמתה הרבה נאמר לה כי "אין יותר כסף" בחשבון וכי התיק חוסל". התביעה הוגשה ביולי 2008, משמע בחלוף כמעט 8 שנים מהמועד בו התגלה למשיבה, כי התיק חוסל ואין בו יותר כסף. טענות הצדדים המבקשים טוענים, ועותרים לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות או שיהוי, היות ולטענתם עילת התובענה נולדה ביום בו נודע למשיבה כי התיק חוסל ונמחק, קרי בחודש אוקטובר 2000. לפיכך, תקופת ההתיישנות תמה בחודש אוקטובר 2007. עסקינן באירועים שהתרחשו בשנים 1999-2000, והמשיבה ידעה לכל המאוחר באוקטובר 2000, כי "אין יותר כסף" בתיק ההשקעות שלה ולכן "התיק חוסל". על אף זאת, בחרה להעלות את טענותיה בחלוף תקופת ההתיישנות. המשיבה "ישבה" על זכויותיה והמתינה כשנה נוספת לאחר שנודע לה על אובדן התיק על מנת לסגור אותו, ורק בסוף שנת 2005 פנתה לראשונה על מנת לקבל מסמכים אשר נחתמו בשנת 1999. גם ניסיונה של המשיבה לטעון כי "עילת התביעה העיקרית" היא פעולה שביצעה טלסקופ ללא הרשאה בכתב, לא תסייע למשיבה ברצונה למתוח את תקופת התיישנות. אף אם פעלה טלסקופ ללא הרשאה בכתב, (טענה אשר הוכחשה על ידי טלסקופ), זו הסתיימה עם "חיסולו" של התיק באוקטובר 2000. המשיבה אינה עומדת בתנאים המצטברים של סעיף 8 וכי העובדות היו ידועות למשיבה כבר בשנת 2000 והיא זו שבחרה לא לעשות דבר עם ידיעתה ומכאן שלא ניתן לומר כי אי ידיעתה הן מסיבות שלא היו תלויות בה וכי היא אינה עומדת ברף הזהירות הסבירה. יש לסלק את התביעה על הסף מחמת שיהוי ניכר בהגשתה, הואיל כי ממועד ידיעתה על אובדן הכספים ועד לפנייתה בסוף שנת 2005 או בשנת 2006 (גרסאות שונות של המשיבה) לקבלת המסמכים -לא עשתה דבר. כמו כן, מידיעתה של המשיבה על מחיקת תיק ההשקעות ועד להגשת התביעה חלפו כמעט שמונה שנים. עקב חלוף הזמן הרב, המבקשים שינו את מצבם הראיתי משום שאין בידם את כל המסמכים הדרושים לה להגנתם. המשיבה טוענת, בתשובה לבקשה לסילוק על הסף, כי עילת התביעה אינה אובדן כספי של התובעת, אם כי ניהול תיק השקעות על ידי טלסקופ ללא הרשאה. לטענתה, במועד ניהול התיק, לא ידעה על כך שמנהל תיק ההשקעות הינה טלסקופ ולא ציון משאבים בע"מ. בסוף שנת 2005, פנתה המשיבה אל חברת סלומון שוקי הון בע"מ, בבקשה לקבל את כל המסמכים לידיה, ואז הופתעה לגלות, שנה לאחר מכן, כאשר קיבלה לידיה את מסמכי פתיחת חשבון, כי טלסקופ מנהלת עבורה את תיק ההשקעות. מכאן לטענת המשיבה, עילת התביעה אינה אובדן כספי ההשקעה של המשיבה, אם כי ניהול תיק ההשקעות שלה על ידי טלסקופ ללא הרשאה. הואיל ועובדת ניהול תיק ההשקעות על ידי טלסקופ, נתגלתה למשיבה רק בשנת 2006, אזי לטענתה, מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ממועד זה. או לחילופין, יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מיום 23/10/2001, הוא המועד בו ביטלה המשיבה את ההרשאה לניהול תיק ההשקעות, שלכאורה לטענת טלסקופ ניתנה לה. בנוגע לטענת השיהוי, טוענת המשיבה, כי באותה שנה שנתגלתה לה העובדה כי טלסקופ היא זו אשר ניהלה את תיק ההשקעות שלה, ביצעה מספר פעולות מקדימות, כגון פניה לגרפולוג מומחה ופניה למומחה בדיני ניירות ערך, וכשנתיים בלבד לאחר שנודעו למשיבה לראשונה העובדות המהוות את עילת התובענה הגישה המשיבה את התובענה. בנוסף לאמור לעיל, נמנעה התובעת מלהגיש את תביעתה במועד מוקדם יותר, בשל סיבות בריאותיות, נפשיות ומצוקה כלכלית. לאור האמור לעיל, טוענת המשיבה כי בנסיבות המקרה לא זנחה התובעת את זכות התביעה שלה. דיון: לאחר עיון בכתבי הטענות, הנני מגיע למסקנה, כי דינה של הבקשה שהגיש יואב (בש"א 180031/08) להתקבל, משמע, דינה של התביעה כלפי יואב להדחות, מחמת התיישנות ושיהוי מהטעמים אשר יפורטו להלן. ואילו דינה של הבקשה שהגישה טלסקופ (בש"א 177443/08), להתקבל בחלקה, מהטעמים אשר יפורטו בהמשך. כתב טענות צריך לכלול את העובדות המפרטות את עילות התביעה ומועדן. תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), מורה: 9. "ואלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה:.. העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה;" משמע, יש לפרט, בכתב התביעה, בין היתר, את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה. ציון הפרט האחרון מטרתו לשמש בבירור שאלת מועד תחילת ההתיישנות של התביעה. כשמוגשת בקשה לדחייה על הסף, נבחנת ומוכרעת שאלה זו, על פי העובדות המפורטות בכתבי הטענות. מעיון בכתב התביעה עולה בבירור, כי עילת התביעה "נולדה" בשנים 1999-2000. מאחר והתביעה הוגשה רק ביום 10.7.08, הרי שברור כי עברו למעלה משבע שנים ממועד לידתה של עילת התביעה, ועל כן דינה של התביעה להידחות מטעמי התיישנות. טלסקופ הגישה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, וארכה ניתנה לה, עד 30 יום לאחר החלטה בבקשה לסילוק על הסף דנן (בש"א 177914/08 החלטה מיום 5.11.08). לאור האמור טרם הגיעה המועד להגשת כתב תשובה ע"י התובעת, ולכן לצורך החלטה זו, האמור בתשובתה לבקשה ייחשב כאילו נכלל בכתב תשובה שהייתה מגישה התובעת לכתב ההגנה. המשיבה טענה בתשובה לבקשה לסילוק על הסף, כי תביעתה לא התיישנה מן הטעם, שרק בשנת 2005/6 נתגלו לה עובדות חדשות המהוות את עילת התובענה. התובעת טענה כי בסוף שנת 2005 פנתה לסלומון שוקי הון בבקשה לקבל העתקי מסמכים, והיא הפנתה לטלסקופ בטענה שהיא ניהלה את תיק ההשקעות (ס' 20 לתשובה). עובדה זו הפתיעה את התובעת וכך היא אומרת בתשובה "אני הופתעתי לשמוע זאת, שכן במועד ניהול התיק לא ידעתי שהנתבעת 1 מנהלת עבורי את תיק ההשקעות..." (ס' 20 לתשובה) ובהמשך אומרת התובעת בתשובתה " ...רק בשנת 2006, לאחר שקיבלתי העתקים ממסמכי פתיחת החשבון, נודע לי לראשונה שמי שניהל עבורי את תיק ההשקעות, היתה הנתבעת 1" (ס' 21 לתשובה). משמע העובדות החדשות שהתגלו לה בשנת 2006, המצוינות במפורש ובאופן ממוקד, בתשובת המשיבה שהוגשה ביום 14.12.08 -בסעיף 1 הינן כדלקמן: "עיקרה של התובענה נשוא בקשה זו הינה בפעילות שביצעה הנתבעת 1 (טלסקופ) בתיק ההשקעות של התובעת , מבלי שתהיה לה הרשאה בכתב וזאת בניגוד למחייב מהוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ושיווק השקעות, בניהול תיקי השקעות תשנ"מ - 1995 (להלן: "חוק הייעוץ")". גם בעמ' 4 לתשובה מופיעה כותרת "עילת התובענה - פעולה ללא הרשאה", ובסעיף 22, 23, 24 מפרטת המשיבה, את כל הפעולות שבוצעו ללא הרשאה. (הציטוטים מהתשובה, וההדגשים שבקו, הנם במקור). גם אם טענה זו, של פעולה ללא הרשאה, התגלתה לתובעת רק בשנת 2005/6, ושהיא עילת התביעה היחידה הקיימת לתובעת (כמפורט בתשובתה), היא רלבנטית רק כלפי טלסקופ, ולא ברור כיצד היא קשורה לעילות התביעה כנגד יואב ופריזמה. יש לזכור, כי כתב התביעה הוגש כנגד כל הנתבעים, מבלי לעשות הפרדה ביניהם. התובעת מבקשת לקבוע בתשובתה, כי המועד בו נולדה עילת התביעה הינו בשנת 2005, מועד בו התגלה לה, לראשונה, כי טלסקופ "מנהלת עבורה את תיק ההשקעות", וכי המסמכים שהועברו לה חתומים "בחתימות שאינן שלה והנחזות להיות חתימותיה" (סעיף 17 לתשובה). פעולה ללא הרשאה יוצרת, אם היא יוצרת, עילת תביעה לכאורה כלפי טלסקופ, אך היא לא יוצרת כאמור עילת תביעה כלפי יואב, ומטעם זה דין התביעה כלפי יואב להדחות, שכן עילות התביעה כנגדו נולדו בשנת 99-2000, וכבר אז ידעה התובעת כי נגרם לה הנזק, שכן כבר בחודש אוקטובר 2000 יואב אמר לתובעת, כי: "אין יותר כסף" בחשבון וכי "התיק חוסל". החוק והפסיקה, קובעים שהעובדה שהמשיבה גילתה בשלב מאוחר יותר את העובדות החדשות, לא מאריכה את תקופת ההתיישנות, אלא אם כן העובדות החדשות נעלמו ממנה, מסיבות שלא היו תלויות בה ושאף בזהירות סבירה לא יכולה הייתה למנוע אותן. באשר לחישוב תקופת ההתיישנות, סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשנ"ח-1958 (להלן: "החוק") קובע, כי יש למנותה החל מהיום בו נולדה עילת תביעה- וזו לשונו: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". סעיף 5 לחוק קובע, כי תביעה שאינה במקרקעין, דינה להתיישן כעבור שבע שנים: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן:"תקופת ההתיישנות") היא (1) בשאינו מקרקעין-שבע שנים...". סעיף 8 לחוק, מהווה חריג לתקופת התיישנות אשר בהתקיימות כל תנאיו, ידחה מועד תחילת תקופת ההתיישנות, למועד בו נתגלו העובדות המהוות את עילת התובענה: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". הוראת סעיף 8 לחוק מחייבת קיומם של ארבעה תנאים: (1)העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מן התובע; (2) העובדות הן מהותיות ויורדות לשורשה של התובענה; (3) העלמן של העובדות נתהווה מסיבות שלא היו תליות בתובע (4) התובע לא יכול היה למנוע אותן נסיבות, אף בנקטו זהירות סבירה. בהקשר לסעיף 8 לחוק, נקבע בע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עיזבון בליבאום ז"ל, פ"ד מט (5) 485, 503, כי: "סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע 'כלל גילוי': מקום בו העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מן התובע מסיבות שלא היו תלויות בו, והוא גם לא התרשל במניעתן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו הגיעו העובדות לידיעתו". הפסיקה עסקה רבות "במוסד" ההתיישנות ונקבע, כי העקרונות והרצון לשמרו ולהקפיד עליו, נובעים, בין היתר מתוך אינטרס ציבורי מובהק, מחד- לתחום את הזמן בו יוכל וצריך הצד הנפגע להגיש תביעותיו ומאידך- לתחם את הזמן בו יהיה הנתבע נתון בסיכון ובחשש כי הוא עלול להיתבע. אחד מפסקי הדין שעסקו בניתוח עקרונות אלו, הינו פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'ה שקבעה בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית, פ"ד נז' (5)443: "תכלית מוסד ההתיישנות היא לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאינטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ [3], בעמ' 559-558). עניינו של התובע מחייב כי יינתן לו מרווח זמן מספיק להכין את תביעתו ולהגישה, ותינתן לו שהות במקרים מתאימים למצות אפשרות השגת הסדר מוסכם לפתרון המחלוקת מחוץ לכותלי בית-המשפט. עניינו של הנתבע מחייב כי משך התקופה שבה יהיה חשוף לסכנת תביעה יהיה מתוחם ומוגבל, ואין לצפות כי יידרש לשמור על ראיותיו לזמן בלתי מוגבל; האינטרס הציבורי מחייב מצד אחד, כי תינתן לתובע שהות לעשות לפתרון הסכסוך מחוץ למערכת השיפוט. מצד אחר, יש עניין ציבורי בקביעת תקופת התיישנות להגשת תביעות כדי שבתי-המשפט לא יעסקו בעניינים שעבר זמנם ויתמקדו בבירור בעיות השעה. ביסוד ההתיישנות איזון בין אינטרסים לגיטימיים של גורמים שונים, ותוצאת האיזון משתקפת בהסדרי ההתיישנות כפי שנקבעו בחוק." במקרה שלפנינו, אם בוחנים את עילות התביעה על פי כתבי הטענות, מגלים כי בכתב התביעה הועלו מספר עילות תביעה: רשלנות, ניגוד עניינים, חוסר תום לב,הפרת חובת הזהירות והפרת חובת האמון. התובעת טענה, כי בתיק ההשקעות שלה נעשו פעולות כגון: פעולה ללא הסכם בכתב, אי מסירה העתק מההסכם, אי עדכון צורכי התובעת, אי עדכון ביחס לעמלות אשר נגבו בניגוד להוראות הדין. כמו כן נטען, כי הנתבעים הפרו חובה חקוקה של הדינים החלים על מנהלי תיקים בניירות ערך, הדינים החלים על חברי הבורסה, דיני הנזיקין, דיני החוזים, דיני עשיית עושר ולא במשפט ודיני השליחות והנאמנות, דיני החוזים האחידים. עילות תביעה אלו- כולן, הן עילות המתייחסות לתקופה בה נוהל התיק והנזק שנגרם בגינן היה ידוע לתובעת בחודש אוקטובר 2000, בעת שיואב הודיע לה כדבריה כי: "אין יותר כסף" בחשבון וכי התיק חוסל. בענייננו של יואב, הנני סבור, כי אין מחלוקת שהמועד בו נולדו עילות התובענה כלפיו, הוא המועד בו נפתח תיק ההשקעות, קרי ב- 1/6/1999, או לכל המאוחר כאשר ידעה התובעת על הפסד השקעתה, קרי, אוקטובר 2000. עילות התובענה כלפי יואב התיישנו באופן ברור, ולא בכדי, התובעת חזרה בה מעילות התביעה כלפיו בכתב התשובה לבקשה לסילוק על הסף, וטענה כי עילת התביעה העיקרית הינה "פעולה ללא הרשאה" של טלסקופ. לאור כל האמור לעיל, הנני מגיע למסקנה, כי יש לדחות את התביעה כלפי יואב מחמת התיישנות. די היה בעילת ההתיישנות, כדי לדחות את התביעה כלפי יואב, אך אני מוצא לנכון להאיר, כי גם מפאת שיהוי דינה היה להידחות. סעיף 27 לחוק מאפשר לדחות תובענה גם מחמת שיהוי: 27. "אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לענין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה; ואין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי." לעניין השיהוי, פסקתי כבר, כי מטרתה של טענת הגנה זו, דהיינו טענת השיהוי, מקורה ברצון להגן על הנתבע במקרים המתאימים, מפני תביעות המוגשות באיחור בלתי סביר בנסיבותיו של כל מקרה, משלושה טעמים עיקריים: ראשית- הקושי המוטל על הנתבע לשמור הוכחותיו וראיותיו לזמן רב ובעקבות כך הקושי להוכיח הגנתו, שנית- לאפשר לאדם (או לחברה) לתכנן את חייה ולכלכל את מעשיה (ובכלל זה להכין תקציבים ולתכנן תזרים מזומנים צפוי) ולא להיות מופתעת לאחר שנים מתביעה מפתיעה, ושלישית- השתהות התובע בתביעתו יוצרת מצג אצל הנתבע, כי זה ויתר על תביעתו. כמפורט בכתב התביעה, התובעת לא פנתה במועד היווצרות העילה, או בסמוך לכך, במחאה או בדרישה כלשהי ליואב ולפריזמה בכדי לקבל פיצוי עבור אובדן הרווחים שנגרמו לה, אובדן תיק ההשקעות וניהול לא תקין ורשלני. גם כשפנתה התובעת במכתב דרישה ראשון, היה זה רק ביום 24.6.07 וגם פניה זו, הייתה לטלסקופ ולא ליואב או לפריזמה. לא מצאתי צידוק המניח את הדעת, מדוע לא פעלה במועד בו הודיעו לה כי תיק ההשקעות חוסל ובחרה להגיש תובענה כלפי יואב ופריזמה כשמונה שנים לאחר מכן. למרות הנסיבות האישיות הקשות אליהן נקלעה המשיבה לטענתה (ושלא הוכחו בשלב זה למעט אמירות כלליות בתצהירה מבלי שנתמכו באסמכתאות), לא מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע המשיבה ויתרה על זכותה לגשת לערכאות משפטיות כאשר הדרך בפנייה הייתה פתוחה, ולא הייתה כל מניעה עניינית, או לפחות לא הוכח לי כי הייתה כזו, כי עו"ד או מיופה כוח מטעמה, יפנה לנתבעים בדרישה או במחאה. לאור כל האמור לעיל, הנני מגיע למסקנה, כי יש לדחות את התביעה כלפי יואב מפאת התיישנות וגם מחמת שיהוי. נותר איפה לבחון האם גם דין דומה, חל על התביעה כלפי טלסקופ. ממסמכי פתיחת החשבון עליהם חתומה המשיבה ואשר צורפו לכתב התביעה, עולה כי מנהל התיקים הינה טלסקופ. מסמכים אלו נחתמו במועד בו המשיבה פתחה את חשבון תיק ההשקעות, משמע ב-1/6/1999, וכל עילות התביעה שיש לתובעת, בקשר לדרך ניהול החשבון והתנהלות הנתבעות כולן, נולדה במועד זה או לכל המאוחר באוקטובר 2000. מכיוון שבכתב התשובה טענה המשיבה כאמור, כי עילת תביעתה כלפי טלסקופ הינה רק פעולה ללא הרשאה, הרי שאדון בהמשך רק בעילה זו, אך למניעת כל ספק אפשרי, מובהר בזה, כי אם לתובעת עילות תביעה אחרות כנגד טלסקופ הן כולן התיישנו, כפי שאלו התיישנו כלפי יואב, מהנימוקים המפורטים לעיל. בכתב התביעה, לא ציינה התובעת מהו המועד בו קיבלה, את העתקים מטפסי פתיחת החשבון ומתי במדויק נודע לה לראשונה, כי טלסקופ ניהלה את התיק או מתי נודע לה, על פי מסמכים אלו, כי נתנה את הרשאתה לטלסקופ לנהל את תיקה. כפי שכבר פורט לעיל, על פי תקנה 9(5) לתקנות, בכתב תביעה יש לפרט, בין היתר, את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה. ציון הפרט האחרון, מטרתו לשמש בבירור שאלת ההתיישנות של התביעה, ואם התובעת סבורה כי היא זכאית לארכה בהתאם לס' 8 לחוק ההתיישנות, חובה עליה להציג את התשתית העובדתית, המעניקה לה ארכה שכזו, דהינו, עליה לטעון עובדתית, כי עילת התובענה נעלמה ממנה מסיבות שלא היו תלויות בה, וכי היא גם לא התרשלה במניעתן. עיון בכתב התביעה מעלה, כי כתב התביעה שהוגש בענייננו לוקה בחסר, בכל הנוגע לפירוט עילת התביעה הנוגע ל 'פעולה ללא הרשאה' ואימתי נולדה. על התובעת היה לציין בכתב התביעה, כי עיקרה של התובענה הינה פעולה ללא הרשאה, וכי רק בשנת 2006 עם קבלת המסמכים, גילתה כי טלסקופ היא זה שניהלה את תיק ההשקעות, וכי היא לא התרשלה ולא יכלה לגלות עובדה זו קודם לכן. בהתיישנות שלא מדעת, על המבקש הסתמך על סעיף 8 לחוק ההתיישנות, מוטל להוכיח, לא רק שנעלמו ממנו "העובדות המהוות את עילת התובענה", אלא, גם שהעובדות נעלמו ממנו "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למנוע סיבות אלה" (ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861 בעמ' 870; ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות, פ"ד לח (3) 687 ,673; ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5) 371 ,365). אם כך, הנטל להוכיח או להציג תשתית עובדתית לצורך תחולתו של סעיף 8, מוטל על התובעת. כאמור, התובעת טרם הגישה כתב תשובה, ולכן אני מתייחס לתשובתה לבקשה זו כאילו הייתה כתב תשובה. בתשובתה טוענת המשיבה כאמור, כי העובדה שטלסקופ פעלה בחשבונה ללא הרשאה, התגלתה לה רק בשנת 2005/6, וכי "עיקרה של התובענה נשוא בקשה זו, הינה בפעילות שביצעה הנתבעת 1 (טלסקופ) בתיק ההשקעות של התובעת, מבלי שתהייה לה הרשאה בכתב לכך..." (ס' 2 לתצהירה). בס' 5 לתצהירה, מפרטת התובעת את הנסיבות האישיות שלה, ובס' 17 ו- 18 לתצהירה היא מעלה טיעונים מדוע עד שנת 2005 לא עשתה דבר למיצוי זכויותיה. בס' 20 ו-21 היא מעלה את הטיעון כי רק בסוף שנת 2005 תחילת 2006, וכי רק כשהומצאו לה המסמכים היא גילתה לראשונה, כי טלסקופ פעלה בחשבונה משמע לפי טענתה ללא הרשאה. ברור כי בשלב זה של הדיון, ובטרם נשמעה עדותה של התובעת ולא הוצגו ראיותיה,לא ניתן לקבוע, כי אכן תביעתה התיישנה, והחשוב מכל, כי לא מתקיימים התנאים שבס' 8 לחוק ההתיישנות, בגינו יש למנות את מניין תקופת ההתיישנות רק משנת 2005, בעילה של פעילות ללא הרשאה ע"י טלסקופ בחשבון התובעת. בהקשר זה יפים דברי בית המשפט העליון, בע"א 4600/91 מוסקוביץ ואחר' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח (3) 465, נקבע כי: "מחיקת תביעה על הסף הינה סנקציה חמורה ביותר, שיש להשתמש בה במקרים חריגים בלבד, ...אולם מקום בו מוכח כי התביעה התיישנה, כבענייננו, שומה על בית המשפט לדחותה על הסף". מהאמור ברור, כי מקרים בהם קיים ספק אין מקום לעשות שימוש בצעד דרסטי שכזה, מבלי ליתן לתובע את יומו בבית המשפט. בית המשפט לא בנקל סוגר דלתותיו, אך מובהר בזה כי עילת התביעה היחידה העומדת לתובעת (גם לפי תשובתה) הינה עילת הפעילות ללא הרשאה ע"י טלסקופ, וכל עילה אחרת שנטענה כלפי טלסקופ בכתב התביעה או בכתב התשובה, בדרך מפורשת או משתמעת, נדחית מפאת התיישנות מאותם הטעמים שאלו נדחו כלפי יואב. למרות שהגעתי למסקנה, כי בשלב זה אין מקום לדחות את התביעה על הסף, הרי שברור ומובהר בזאת כי טענת ההתיישנות אינה נידחת לגופה, וטלסקופ תוכל להעלותה בשלב הסיכומים, ובין היתר מהטעם שהתובעת לא תרים את הנטל להוכיח, את התנאים הנדרשים לצורך דחיית תחילת תקופת ההתיישנות לפי ס' 8 לחוק ההתיישנות. על כן, על התובעת לעמוד בנטל ההוכחה שתביעתה לא התיישנה ביחס לטלסקופ, וכי התקיימו התנאים לדחיית מרוץ תקופת ההתיישנות, על פי סעיף 8 לחוק. היה ויקבע כי תביעתה של המבקשת לא התיישנה ביחס לטלסקופ, המשיבה תצטרך לעמוד גם בהוכחת נזק, ובעיקר קיומו של קשר סיבתי בין הנזק לבין העילה של פעולה ללא הרשאה. מבלי לגרוע מהאמור, ולאור האמור, מוצע בזאת לצדדים, לשקול בנסיבות המיוחדות של תיק זה, להגיע בשלב זה להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט (כפי שהגיעה פריזמה להסדר, למרות שפרטי ותנאי ההסדר אינם ידועים לי), דבר שלתחושתי, יחסוך לשני הצדדים הוצאות מיותרות. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מגיע למסקנה כי דין התביעה להדחות, מטעמי ההתיישנות או מטעמי שיהוי, כל אחד מהם בנפרד, או מטעם שתיהן ביחד, כלפי יואב וכלפי טלסקופ בכל עילה, למעט עילת הפעילות בחשבון על ידי טלסקופ ללא הרשאה. התביעה כנגד הנתבעת 1- טלסקופ תישאר בעינה אך ורק בעילה של פעולה ללא הרשאה. לא יגיעו התובעת וטלסקופ להסדר בתוך 14 יום, תגיש טלסקופ כתב הגנה בהתייחס לעילה של פעולה ללא הרשאה, עד ליום 1.3.09. חיוב מי מהצדדים בהוצאות בקשה זו, יילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין בתובענה. ישיבת קדם משפט הקבועה ליום 4.2.2009, בטלה ובמקומה נקבעת ישיבת קד"מ, ליום 8.3.2009, בשעה 8:30 להמשך ההליכים בין התובעת לטלסקופ. המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לצדדים. פסק דין- הנתבע 3 התביעה כנגד הנתבע 3-יואב נדחית. בנסיבות המיוחדות של מקרה זה לא מצאתי לחייב את התובעת, ולא לזכות את הנתבע 3 בהוצאות ושכ"ט עו"ד וכל צד ישא בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו. התיישנות