קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לבקשת עיון במסמכים לא רלוונטיים: 1. בהמשך לדיון מיום 9/3/09 להלן החלטתי בבקשה לעיון במסמכים ספציפיים. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה, בה נטען לרשלנות מקצועית של המשיב בעת ששימש כעורך דינו של המבקש, וייצג אותו בתביעת ליקויי בנייה שהגיש האחרון כנגד אנגל, חברה קבלנית לבנין בע"מ (ת.א (חד') 3771/01 דמתי מרדכי נגד אנגל חברה קבלנית לבנין בע"מ). בגין התנהלות המשיב בטיפולו בתיק האמור, הגיש המבקש תלונה בלשכת עורכי הדין, שסופה, ככל הנראה (כפי שעולה מהבקשה והתגובה שבפני), היה בהרשעתו של המשיב בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין (להלן: "בית הדין המשמעתי"). מהמסמכים שבפני עולה, כי המשיב ערער על פסק הדין (לא ברור אם הליך הערעור כבר הסתיים וניתן בו פסק דין). המסמכים המצויים בהליכי הערעור בבית הדין המשמעתי, ופסק הדין בערעור, ככל שניתן, הם המסמכים בהם מבוקש העיון בבקשה שלפני (להלן: "המסמכים המבוקשים"). טענות הצדדים 2. לטענת המבקש, המסמכים המבוקשים הינם רלבנטיים לצורך בירור התביעה דנן הואיל וביסוד ההליכים - הערעור בבית הדין המשמעתי ובתביעה דנן - עומדת אותה מערכת עובדות. המבקש מוסיף וטוען כי המשיב בחר לצרף לגילוי המסמכים מטעמו את עדות המבקש בבית הדין המשמעתי, ומכאן שהמשיב מנוע מלטעון להעדר רלבנטיות של התיק בבית הדין המשמעתי. 3. מנגד טוען המשיב, כי לבקשה לא הוגש תצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה, ועל כן דינה להידחות על הסף. לגופו של עניין טוען המשיב, כי המסמכים המבוקשים הינם בלתי רלבנטיים לתובענה דנן, ובנוסף, הם חסויים לאור סעיף 73 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים) תשכ"ב - 1962. המשיב מוסיף וטוען, כי פסקי דין והחלטות של בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין אינם יכולים לשמש כראייה בתובענה זו וממילא לא יהיה בהם כדי לסייע למבקש. המשיב מדגיש, כי הבקשה מוגשת בחלוף שנה מהמועד שבו העביר המשיב לעיון המבקש מסמכים אחרים שצוינו בתצהיר גילוי המסמכים והיא נועדה כל כולה להכביד על המשיב ולפגוע בהגנתו, שעה שבהלכה הפסוקה נקבע כי הכבדה בלתי סבירה על בעל דין עשויה להביא לצמצום חובת הגילוי גם ביחס למסמכים רלבנטיים. דיון והכרעה 4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. 5. ההליך של גילוי מסמכים על פי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלבנטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט. נקודת המוצא העקרונית בסוגיית גילוי המסמכים והעיון בהם הינה גילוי מרבי של מידע הרלבנטי למחלוקת בין בעלי הדין, שכן ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת (ראה: רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו (5), 193). על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח, כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה (רע"א 6546/94 בנק איגוד נגד הנרי אזולאי ואח', פ"ד מ"ט(4) 54). "דיג במסמכים" אינו מעשה פסול, אלא אם כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, כי אם למטרה אחרת (ראה ד"ר יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי בעמ' 428-429 (מהדורה שביעית, בעריכת שלמה לוין, 1995); להלן: "זוסמן"). סמכות בית המשפט בנושא גילוי המסמכים היא רחבה עד מאוד. עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת ולצדה עומדות טענות חיסיון, שהדין והפסיקה מכירים בהן. 6. המבחן לרלבנטיות של מסמך הוא רחב. די שהמבקש מצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלבנטיות, ואין צורך בוודאות. הרלבנטיות של מסמך נגזרת מטענות הצדדים. יפים לעניין זה דבריו של זוסמן "מסמך שבעל דין הזכירו בכתב טענותיו, נעשה על ידי עצם האזכור בו בר עיון" (זוסמן, בעמ' 439). יצוין כי הרלבנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו. 7. ומן הכלל אל הפרט. המבקש, בכתב תביעתו, טען כי בגין התנהלות המשיב בייצוגו בתביעת ליקויי הבנייה, כאמור, הוא הגיש תלונה לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, וכי, נכון למועד הגשת התביעה, טרם התקבלה החלטה של בית הדין המשמעתי באותו עניין (סע' 17(א) לכתב התביעה). בכתב ההגנה אישר המשיב את הגשת התלונה על ידי המבקש והוסיף כי "גרסת התובע בבית הדין המשמעתי שונה לחלוטין מגרסתו בכתב תביעה זה והבדלי הגרסאות מצביעות על כך כי לא ניתן ליתן כל אמון בגרסתו של התובע המשתנה תוך כדי מסירתה מעת לעת לפי רצונו של התובע ומבלי שהתובע אפילו מנסה להיצמד לאמת" (סע' 17 לכתב ההגנה). 8. נוכח טענות הצדדים, ובמיוחד טענות המשיב, הרי שאין ספק כי המסמכים המבוקשים הינם רלבנטיים ויש בהם כדי לשפוך אור על התשתית הראייתית בתביעה שבפני, בה נטען לרשלנות מקצועית של המשיב. לא זו אף זו, מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה כי בתצהיר גילוי המסמכים המצויים ברשותו של המשיב נכלל, בין היתר, גם פרוטוקול עדותו של המבקש בבית הדין המשמעתי ולבקשת המבקש, מסמך זה הועבר לעיונו. אם כן, גם לגרסת המשיב, פרוטוקול עדותו של המבקש רלבנטי לתיק דנן והוא עשוי לעשות בו שימוש בשלב הראיות. אם פרוטוקול עדותו של המבקש רלבנטי, הרי שגם ההליכים בבית הדין המשמעתי, כולם, הינם רלבנטיים ויש צדק בטענת המבקש כי המשיב מנסה לאחוז בחבל בשני קצותיו, כאשר מחד הוא, ככל הנראה, מתעתד לעשות שימוש בעדות המבקש בבית הדין המשמעתי (ומשום כך גילה את הפרוטוקול בתצהיר גילוי המסמכים) ומאידך מסתיר הוא את יתר ההליכים בבית הדין המשמעתי בטענת חיסיון (סע' 4 לבקשה). זאת ועוד, "התנגדות לגילוי מסמכים מורה בדרך כלל על כך שהמתנגד חפץ להסתיר דבר מעיני יריבו, או שחפץ להפתיע אותו בשעת בירור המשפט, ושני דברים אלה גם יחד פסולים הם" (זוסמן, בעמ' 429). 9. אני דוחה מכל וכל את טענת המשיב שהבקשה לעיון מכבידה עליו. כפי שעולה מטענות המשיב, המסמכים המבוקשים מצויים ברשותו, ומכל מקום לא נטען אחרת, ומסירתם למבקש לשם עיון בהם בוודאי שלא כרוכה בה הכבדה יתרה, שיש בה כדי לשלול את זכות העיון במסמכים רלבנטיים. 10. באשר לטענת החיסיון, על מנת שבעל דין יהא רשאי לא לחשוף ראיה רלבנטית, עליו להוכיח כי יש חיסיון המוכר בדין מכוח החוק או הפסיקה. משהוכח חיסיון כזה, וככל שמדובר בחיסיון יחסי, על הטוען לו להראות כי העניין שיש בחיסוי הראייה עדיף על הצורך לגלותה לשם עשיית צדק. בענייננו, לא הוכח כי קיים חיסיון מכוח הדין או הפסיקה על המסמכים המבוקשים. 11. המשיב טוען לחיסיון המסמכים המבוקשים בהסתמך על סעיף 73 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים) תשכ"ב - 1962. יצוין כי, נוכח העובדה שמדובר במסמכים רלבנטיים, אף אם סבור היה המשיב כי תוכנם של המסמכים המבוקשים הינו חסוי, חייב היה לציין את המסמכים הנדונים בגדר תצהיר גילוי המסמכים, תוך העלאת טענת החיסיון. סעיף 73, שעניינו סודיות הדיון, קובע כדלקמן: "73 (א) הדיון המשמעתי יתנהל בדלתיים סגורות. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי מגיש התלונה להיות נוכח בשעת הדיון, אלא אם כן החליט בית הדין המשמעתי שלא להרשות לו להיות נוכח בשעת הדיון או בכל חלק ממנו. (ג) ... (ד) מגיש תלונה שלא נכח בשעת מתן פסק הדין, רשאי לקבל, לפי בקשתו, הודעה בדבר החלטת בית הדין, אלא אם כן החליט בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא לתתה". 12. המשיב לא טען כי בית הדין המשמעתי החליט שלא להרשות למבקש להיות בשעת הדיון או שלא ליתן לו עותק מהחלטת בית הדין ולכן, ההליכים שהתנהלו בבית הדין המשמעתי בוודאי שאינם חסויים מפני המבקש. זאת ועוד, סעיף 73 האמור עניינו הוראת הקובעת "סודיות", להבדיל מהוראה בחוק הקובעת חיסיון ולהלן אעמוד על ההבדל בין סודיות לחיסיון. 13. הוא הדין לעניין ההוראה בסעיף 69(א)(6) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961, שקובע כי בידי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין קיימת סמכות, בין השאר, לצוות על פרסום פסק הדין בציון שמו של הנאשם או בלי ציון שמו. אין בין הוראה זו לבין חיסיון של המסמכים המצויים בהליכים בבית הדין המשמעתי דבר. 14. בטענותיו, המשיב איננו מבחין בין חיסיון לסודיות. החיסיון מהווה חריג לעקרון הגילוי ותכליתו למנוע חשיפת מידע חסוי בפני הערכאה השיפוטית. הסודיות מהווה חריג לעקרון הפומביות ותכליתה למנוע חשיפתו של מידע סודי בפני הציבור. להבדיל מן החיסיון, אשר חל גם בגדר הליך בבית משפט, כוחה של הסודיות יפה רק מחוץ לכותלי בית המשפט, ובית המשפט רשאי להורות על הצגת מסמך שהוסכם לגביו שהוא סודי. אכן, בתי המשפט עשויים ליצור חיסיון מתוך חובת הסודיות, אלא שחיסיון כזה על המסמכים המצויים בהליכי בית הדין המשמעתי טרם נקבע בפסיקה. גם אינני סבורה כי יש מקום לחיסיון כזה. מכל מקום, אין זה עניינה של הבקשה שבפני והמשיב לא טען כי יש מקום ליצור חיסיון חדש, יציר בית המשפט. לאור האמור, אין מניעה שהמבקש יעיין במסמכי ההליכים שהתקיימו בבית הדין המשמעתי. 15. אציין עוד כי, אכן, אין בהחלטות של בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין כדי להוות "מעשה בית דין" אך המסמכים והפרוטוקולים בהליכים בבית הדין המשמעתי יכולים לשמש ראייה בין יתר הראיות בתובענה דנן. מכל מקום, אין עסקינן עתה בשאלת הקבילות של המסמכים אלא בשאלת הרלבנטיות שלהם וכאמור, הרלבנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו. כאמור, המסמכים המבוקשים הינם רלבנטיים במובן זה שהם עשויים לסייע לשפוך אור על השאלות השנויות במחלוקת בתיק שבפני. 16. באשר לטענתו הפרוצדורלית של המשיב, שהבקשה למתן צו העיון לא נתמכה בתצהיר. בספרו של זוסמן, בעמ' 438, נכתב: "יש צורך לתמוך את הודעת הבקשה בתצהיר כל אימת שהמבקש סומך על עובדות הנותנות יסוד לאמונתו שמסמך פלוני מצוי בידי המשיב, אך אם הבקשה מבוססת אך על מסקנה הגיונית שמסמך פלוני מצוי בידי המשיב, כי אז אין צורך בתצהיר." המשיב בענייננו לא חלק על העובדה כי המסמכים המבוקשים מצויים ברשותו ומכל מקום סביר להניח כי מסמכים אלה מצויים ברשותו בפרט מאחר ובידו תצהיר של המבקש מאותם הליכים, ומכאן שטענתו, כי יש לדחות את הבקשה למתן צו עיון ולו מהטעם שהבקשה לא נתמכה בתצהיר, אין בה ממש. 17. לעניין טענת המשיב כי הבקשה דנן הוגשה באיחור רב - תקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, קובעת כי "בעל דין לא יהא רשאי לבקש מבית המשפט או מהרשם לתת צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים, אלא אם כן פנה לבעל דינו, תוך 30 ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או כתב התשובה, לפי המאוחר, בבקשה בכתב ...לגלות בתצהיר את המסמכים ובעל הדין לא נענה לבקשה תוך 30 ימים מהיום שנמסר לו כתב הבקשה". בענייננו, המשיב הגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה ביום 30.10.08 (בדיון מיום 9.3.09 נעתרתי לבקשה לתיקון כתב ההגנה והוריתי כי אין צורך להגיש כתב הגנה מתוקן). הבקשה לעיון במסמכים הוגשה ביום 30.11.08. אי לכך, הרי שלא ניתן לומר שהבקשה הוגשה באיחור. 18. זאת ועוד, הלכה היא כי בית המשפט מוסמך לדון בבקשה גם אם הוגשה באיחור. זוסמן, בעמ' 438, לספרו כותב: "...האיסור לסטות מסדר הזמנים הקבוע בתקנה 120 מופנה בעיקרו לבעל הדין, שלא יהיה רשאי לבקש צו לגילוי מסמכים מחוץ לסדר הזמנים האמור, ואינו חל על בית המשפט, שסמכותו שמורה לו להיזקק לבקשה גם אם הוגשה באיחור. בכגון דא אין תקנה 528, הדנה בהארכת מועדים, חלה. עם זאת, לא ייעתר בית המשפט לבקשה שהוגשה באיחור, אלא מטעמים של ממש, המצדיקים את הדבר". מעבר לאמור לעיל, בתקנה 143(3) לתקנות סדר הדין, תשמ"ד - 1984, נקבע, בין היתר, כי שופט בקדם משפט מוסמך להחליט בדבר גילוי מסמכים והעיון בהם. הבקשה שלפני הוגשה בשלב קדם משפט, ומכאן שיש סמכות בידי ליתן את הצו המבוקש. סוף דבר 19. נוכח האמור לעיל, אני מורה לנתבע למשיב להעביר לעיונו של המבקש את כל המסמכים המצויים בהליכי הערעור בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, לרבות פסק הדין שבערעור, ככל שניתן, תוך 14 ימים מהיום. 20. המשיב ישא בהוצאות בקשה זו, בסך של 2,500 ₪, בצירוף מע"מ.בקשת עיוןעיון במסמכיםמסמכים