זיהוי קולות הקלטת שיחה כראיה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיהוי קולות הקלטת שיחה כראיה: התביעה שלפני היא תביעת תחלוף מכח סעיף 62 (א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. לפני בקשה לקבל את קלטות השיחות שערך, על פי הנטען, נציג הנתבעת 2 עם הנתבע 1, הוא מבוטחהּ. לטענת התובעת, היא שילמה תגמולי ביטוח למבוטחה, בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים בה היה מעורב עם הנתבע 1, מר מיכאל סימון. מר סימון היה מבוטח בתקופה הרלוונטית על ידי הנתבעת 2, AIG. לפיכך, הגישה התובעת תביעת תחלוף זו. הנתבע 1 הודה באחריותו לתאונה, אך טען כי הוא מבוטח, ולכן לדבריו - הכתובת לתביעה היא הנתבעת 2. הנתבעת 2 טענה התקשרה עם הנתבע 1 בחוזה הביטוח בעקבות מצג מרמתי מצד הנתבע 1. הביטוח לנתבע 1 נעשה בשיחה טלפונית, באותה שיחה נשאל הנתבע 1 כמה תאונות היו לו ב-3 השנים שקדמו לעריכת הפוליסה, והנתבע 1 השיב כי אירעה לו תאונה אחת בלבד. לפיכך, ערכה לו הנתבעת 2 פוליסת ביטוח. למעשה, כך טוענת הנתבעת 2, היה הנתבע 1 מעורב ב-5 תאונות ואילו ידעה הנתבעת 2 פרט זה, לא היתה מבטחת אותו כלל. בתיק זה התקיים מספר רב של דיונים, הוגשו בקשות רבות וניתנו החלטות רבות. אתייחס רק לאלה הרלוונטיות לבקשה שלפני. בתחילת הדרך, לא הגישה הנתבעת 2 את ההקלטות של השיחות עם הנתבע 1, או את תמליל השיחות, שכן סברה שאלה לא בידיה. בשלב מסוים, התברר לנתבעת 2 כי יש בידה הקלטות של שיחות עם הנתבע 1 והיא ביקשה להגישן. ביום 28.02.08 התרתי לה להגיש את הראיות הללו וקצבתי לשם כך מועדים, וכן קבעתי שהנתבעת 2 תנסה לאתר את המוקדן ששוחח עם הנתבע 1. הנתבעת חרגה בצורה בוטה מהחלטתי, ועל כן הגישה התובעת בקשה שלא להתיר לנתבעת 2 להגיש את ההקלטות. התובעת הגישה בקשה מנומקת, וגם תגובה מנומקת, ובסופו של דבר - לאחר ששקלתי את טיעוני שני הצדדים, החלטתי ביום 01.09.08 כי לא אתיר את הגשת הקלטות, מהנימוקים שפורטו בהחלטתי, ואין צורך לחזור עליהם. נקבע דיון הוכחות ליום 30.10.08. לדיון לא התייצב הנתבע 1, והתובעת ביקשה (וקיבלה) פסק דין נגדו, בהעדרו. בשל אי התייצבות הנתבע 1, מחד גיסא, ובשל החלטתי שלא להתיר הגשת הקלטות, מאידך גיסא, הרגישה הנתבעת 2 כי היא עומדת בפני שוקת שבורה. חלק ניכר מהטיעונים שהעלה בא כוחה באותו דיון היו זהים לאלה שנשמעו מפי ב"כ הנתבעת 2 היום, בדבר חוסר הצדק בכך שמבוטח, העושה דין לעצמו ומתעלם מהוראות בית המשפט ומחובותיו על פי דין, יוצא נשכר, בעוד המבטחת נאלצת, מכח פוליסת הביטוח, לשלם את הנזק שהמבוטח גרם לו. מתוך הכרה במצב ובמורכבותו, קיבלתי את בקשת הנתבעת 2, דחיתי את הדיון למועד נוסף, וזאת על מנת שהנתבעת 2 תוכל להביא לדיון כעד מטעמה את המבוטח, הנתבע 1. ביום 04.11.08, הגישה הנתבעת 2 בקשה נוספת להתיר לה להגיש את ההקלטות והתמלילים, בין היתר מתוך ספקות לגבי היכולת לאתר את הנתבע 1 ולהביאו לדיון, ושוב - תוך הפניה לאותם נימוקי חוסר צדק שהועלו כבר קודם, ואף התקבלו. ביום 20.11.08 התרתי הגשת ההקלטות והתמלילים, וביום 08.07.09, לאור הערת התובעת כי החומר הוגש שלא באמצעות עורכו, קבעתי שיש להגיש את התמליל וההקלטה באמצעות מי שערך את השיחה/ההקלטה, עם תצהיר מתאים. הנתבעת 2 (לאחר קבלת ארכה קצרה להגשת התצהיר), הגישה תצהיר של מר נחמן כהן, מי ששימש בתקופה הרלוונטית כסגן ראש צוות תביעות מבוטחים אצל הנתבעת 2. לדברי מר כהן בתצהירו, הוא טיפל בתיק שלפני. מערכת ההקלטות ב-AIG היא מערכת ממוחשבת ואוטומטית וכל השיחות מוקלטות ללא יוצא מהכלל. ההקלטה אינה בשליטת העובד, שאינו יכול להפעיל אותה ולא לנתק אותה. העובד מתעד ביומן אירועים את קיום השיחה, וכך ניתן לאתרה. מר כהן כותב בתצהירו כי מבדיקות שערך, מי שערך את השיחות עם הנתבע 1 הוא עובד של הנתבעת 2 בשם אלון סימנוסקי, שעבד אותה עת כמוכרן אצל הנתבעת 2, ועזב את עבודתו אצל הנתבעת 2 סמוך לאחר מכן. למעלה מ-5 שנים אין קשר עם העובד. נעשו מספר נסיונות לאתרו אך הדבר לא צלח. עוד מציין מר כהן, כי לעתים רחוקות, יש בו זמנית 2 שיחות שונות, שהן מקבילות וצמודות, וכאשר מבקשים לאתר אחת מהן, המערכת הממוחשבת מעלה את שתיהן יחד, וכך קרה גם במקרה זה, ולכן טעתה הנתבעת 2 בתחילה לחשוב, שלא איתרה את השיחה נושא תיק זה. הצדדים טענו - זה בכֹה וזה בכֹה, מדוע עלי לקבל את ההקלטות או לדחות את הבקשה לקבלן. לאחר ששמעתי את טיעוניהם ועיינתי בפסיקה הרלוונטית בנושא, אני מגיעה למסקנות הבאות: הקלטה תהיה קבילה כראיה אם תעמוד ב-3 מבחנים: האחד, המבחן הטכני של מהימנות ואמינות סרט ההקלטה בתור שכזה; השני - המבחן המהותי, הבודק אם נתמלאו תנאי קבילותו של התוכן המוקלט על גבי הסרט; השלישי - המבחן הפורמלי, המכוון לבחון אם עומדת ההקלטה בתנאי הקבילות של חוק האזנת סתר. במקרה דנן, התנאי השלישי אינו רלוונטי. אני מוכנה, לצורך הענין, שלא לבחון בשלב זה את התקיימותו של המבחן ה"טכני", אף כי אני סבורה שגם בנושא זה עומדים בפני הנתבעת 2 קשיים, גם אם אקבל את תצהירו של מר נחמן כהן, כמו שהוא. לא ברור שהאמירה בעלמא כי מדובר ב"מערכת סגורה ואוטומטית", עומדת בתנאים המחמירים להוכחת עמידתה הטכנית של ההקלטה במבחנים שנקבעו (ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח4) 169). עם זאת, אניח, לצורך הענין, שההקלטה תצלח את המשוכה הטכנית. הקושי העיקרי הניצב לפני הנתבעת 2, הינו העדר מי מהדוברים הנטענים כעד במשפט. איש, למעשה, אינו יכול להעיד כי השיחה שנשמעת בהקלטה (אותה לא שמעתי, והיא בשפה הרוסית), היא אכן בין מוקדן של הנתבעת 2, לבין הנתבע 1. כדברי כב' השופט ריבלין בע"פ 5140/99 וידאל נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 844, 852: "זיהוי המדברים שקולותיהם נקלטו הוא תנאי לקבילותה של ההקלטה. תנאי זה מצטרף אל יתר התנאים שהותוו על ידי הנשיא שמגר בע"פ 869/81 שניר, ואשר נועדו להבטיח כי האמצעי הטכני אכן שב ומביא את הדברים כהווייתם וכהשמעתם לראשונה ואינו מעוות אותם בשל מעשי שגגה או בשל מעשי זדון... התנאי בדבר זיהוי קולות הדוברים הינו מהותי וחיוני שהרי אם אינו מתקיים - לא ניתן לשייך את האמור בהקלטה אל פלוני או אלמוני וההקלטה מאבדת את נפקותה (ובעקבות כך - גם את קבילותה)". ב"כ הנתבעת 2 טען כי עדיין לא נדון מקרה ספציפי הדומה לשלנו בפסיקה, ועל כן קרא לבית המשפט להכיר בכך שהמקרה אינו נתון לסד של כללי הראיות, שנקבעו עד כה. איני יכולה לקבל טענה זו. זה שנים שגופים רבים מקליטים שיחות טלפון עם לקוחות, ותנאי לקבלת ההקלטות הללו היא שאחד הדוברים לפחות הוא עד במשפט, או מתבצע זיהוי קולי של הדוברים. כפי שציין ב"כ התובעת, כבר בתחילת המשפט, בשנת 2005, סמוך לאחר קרות המקרה נושא תביעה זו, צריכה היתה הנתבעת 2 להיות מודעת לכך שתצטרך את ההקלטה, ואילו נעשו מאמצים באותה עת לאתר את המוקדן שהוא צד לשיחה, ושהיה אז עובד הנתבעת 2 - יתכן שהמאמצים היו נושאים פרי. מעבר לכך, הטענה כי הנתבעת 2 "עשתה מספר נסיונות לאתר את העובד" (סעיף 4 לתצהיר נחמן כהן מיום 13.07.09) נטענת בעלמא. אין פירוט ולא ברור איזה נסיונות נעשו. ב"כ הנתבעת 2 ביקש שאתבסס על האמור בתצהירו של הנתבע 1, המאשש כביכול את טענת הנתבעת 2 לגבי הנשמע בהקלטה. הנתבע 1 לא העיד במשפט, ומעבר להצהרת בא כוחו ביום 28.02.08 (עמוד 14 שורה 13 לפרוטוקול), לפיה הנתבע מודה באחריותו המלאה לתאונה, אין לפני שום עדות של הנתבע 1 ולא ניתן להתבסס על האמור בתצהירו, כאשר הנתבע 1 לא העיד ולא עמד לחקירה נגדית. כל שנותר לאחר האמור לעיל, הוא שיקול הצדק אליו הפנה ב"כ הנתבעת 2, כפי שציינתי לעיל. בכל הכבוד לטיעון זה, הצדק אינו חד כיווני, וגם זכויותיה של התובעת עומדות לנגד עיני. ב"כ הנתבעת 2 הוסיף וטען כי קבלת הטענה שאין לקבל את ההקלטה בסיטואציה דנן, תאפשר קנוניות בין תובע לנתבע-מבוטח, אך עם כל חומרתה של טענה זו, והרצון העז להימנע מ"הכשרת קנוניות", הרי שהטענה אינה רלוונטית לתיק שלפני, באשר כאן אין כל טענה לקנוניה, ואין כל מחלוקת כי בין התובעת (או המבוטח שלה) לבין הנתבע 1, אין קשר, אין קנוניה ואין כל מערכת יחסים, פסולה או אחרת. עד היום הגמשתי, ככל האפשר, את סדרי הדין, על מנת לאפשר לנתבעת 2 לטעון טענותיה ולהציג את הגנתה, למורת רוחו הרבה של ב"כ התובעת, אשר הביע עמדתו בענין זה בכל בקשה ובכל תגובה. עד כה, העדפתי בכל פעם את השיקול המהותי, המתייחס לתוכנן של טענות הנתבעת 2, על פני המגבלות הפרוצדורליות, אך היום הגענו לרגע האמת. היום אנו עומדים במצב שבו יש לבחון האם - במקרה שאתיר הגשת הקלטות - ניתן יהיה להתבסס עליהן. לדעתי, לאור כל האמור לעיל, ולאור המבחנים שנקבעו וההגיון שמאחוריהם - לא ניתן יהיה להתבסס על ההקלטות, שכן אין לפני כל עד שיוכל להעיד כי אכן הדוברים הם הנתבע 1 ועובד הנתבעת 2. אינני מקבלת את הטענה של הנתבעת 2 כי ב"כ התובעת, בבקשתו להוציא את הראיות מהתיק, לא העלה טענות בדבר הקבילות הטכנית של ההקלטות, וזאת מהטעם שלא היה עד כה מקום להעלותן. ברור שכתנאי מקדים להצגת ההקלטות, יהא על המבקש להסתמך עליהן להוכיח את עמידתן בתנאים הטכניים, ורק עתה, עם הגשת התצהיר מטעם מר כהן, עולה כי לא הובהר כי ההקלטה עומדת בכל התנאים הטכניים הנדרשים. לאור כל האמור, אני מגיעה למסקנה כי אין לקבל את ההקלטות שביקשה הנתבעת 2 להגיש, וכמובן שאין לקבל את התמליל (שהוא שיקוף של ההקלטה). התצהיר של נחמן כהן אינו יכול לשמש להכשיר את ההקלטה, והמסמך הנוסף שצורף לתצהיר אינו מתקבל, אף הוא. הגשת ראיותהקלטה