קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב הנתבע בהפקדת ערובה להוצאות: הבקשה 1. לפניי בקשתם של התובעים בתביעה העיקרית והנתבעים 1 ו- 2 בתביעה שכנגד (להלן: "המבקשים"), להורות על חיובה של המשיבה, חברת היפו סנטר בע"מ, הנתבעת מס' 1 בתביעה העיקרית והתובעת שכנגד (להלן: "המשיבה"), בהפקדת ערובה כספית בסכום שלא יפחת מ- 50,000 ₪, ולחילופין להפקיד ערבות בנקאית אוטונומית, וזאת מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט על-פי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדה"א"). רקע 2. עסקינן בתביעה כספית על סך 220,530 ₪ שהוגשה ע"י המבקשים בגין נזקים אשר נטען, כי נגרמו להם עקב הפרת הסכם שכירות שנערך בין המבקשים לבין המשיבה וה"ה רונן בן שבו ויצחק שניידר, הנתבעים 2 ו- 3 בתביעה העיקרית (להלן: "הנתבעים 2 ו- 3"), ביחס למבנה מסחרי המכונה מרכז השקם 1 ברח' הרצל 5/7 בעפולה (להלן: "המושכר"). 3. על-פי הנטען בכתב התביעה העיקרית המשיבה והנתבעים 2 ו- 3 הפרו הפרה יסודית את הסכם השכירות, בכך שפינו את המושכר באופן חד צדדי, בטרם הסתיימה תקופת השכירות המוסכמת ומבלי שקיבלו את הסכמת המבקשים לקיצור תקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בהסכם. 4. המשיבה בתורה הגישה בד בבד עם הגשת כתב ההגנה בתיק העיקרי כתב תביעה שכנגד נגד המבקשים (הנתבעים שכנגד) בעילה כספית וחוזית על סך 361,879 ₪, בטענה כי המבקשים היסבו למשיבה נזקים כספיים ברי פיצוי עקב כישלונם של המבקשים להשיג אישור של מכבי אש (איגוד ערים אזור יזרעאל) שהיווה תנאי בלעדיו אין לקבלת רישיון לעסקה של המשיבה שהתנהל במושכר (להלן: "התביעה שכנגד"). עוד נטען בתביעה שכנגד, כי אי השגת האישור האמור מהווה הפרה יסודית להסכם השכירות שנכרת בין המבקשים לבין המשיבה. טענות המבקשים בתמצית 5. המבקשים טוענים, כי המשיבה הינה חברה בע"מ, נטולת פעילות כלכלית, בעלת חובות לטובת רשם החברות, ריקה מכל תוכן וחסרת נכסים. בנסיבות אלה, טוענים המבקשים יקשה עליהם להיפרע ממנה הוצאות המשפט, במידה ותביעתה תידחה. 6. לביסוס הנטען, היפנו המבקשים לנטען בסעיף 15 לכתב התביעה שכנגד, אשר מצביע על אי יכולת כלכלית של המשיבה, לרבות לפירעונן של הוצאות משפט, אם תיפסקנה לחובת המשיבה. עוד היפנו המבקשים לטענות שהועלו בבקשה שהגישה המשיבה לצירוף חברת היפו תעשיות ושיווק בע"מ, שאיננה בעלת דין בתיק, כתובעת נוספת בתביעה שכנגד, אשר נדחתה, ובה הצהירה המשיבה על חדלות פירעונה ועל מצב כלכלי קשה שאינו מאפשר פעילות וניהול עסקיה. 7. טעם נוסף לבקשה נמצא לשיטת המבקשים בעובדה, כי המשיבה אינה משלמת את חובותיה לרשם החברות מאז שנת 2007, אשר מסתכמים בסך של 4,005 ₪. לאימות הנטען צירפו המבקשים תדפיס של רשם החברות (נספח א' לבקשה). 8. בבקשתם, מצביעים המבקשים על הרציונל העומד מאחורי תקנה 519 לתקנות סדה"א, והוא למנוע תביעות סרק ולהבטיח את הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר סיכויי התביעה קלושים הם. המבקשים מפנים להלכה הפסוקה שנקבעה ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990); ובע"א 2877/92 סאלח עבד אלטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ , פ"ד מז (3) 846, 850, ולפיה כאשר התובעת הינה חברה בע"מ חל הכלל, כי יש לחייב אותה בהפקדת ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע וכי רק במקרים חריגים יינתן פטור מהפקדת ערובה כזו, כאשר מוכיחה החברה כי מתקיימים בעניינה "טעמים לסתור". לגישת המבקשים, בנסיבות המקרה שלפנינו לא הצליחה המשיבה להרים נטל זה. 9. בבקשתם לא התייחסו המבקשים כלל וכלל לסיכויי התביעה, למעט הטענה כי עסקינן בתביעת סרק. בתמיכה לבקשה צירפו המבקשים תצהיר ערוך ע"י מר יוסי משה חי, המבקש 1, בו הם חזרו על הדברים שהובאו לעיל. 10. בהצטרף כל אלה יחד, פונים המבקשים בבקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה כאמור. טענות המשיבה בתמצית 11. המשיבה מנגד הגישה תגובה במענה לבקשה וביקשה לדחות את הבקשה או לחלופין להפחית את סכום הערובה המבוקש. המשיבה הפנתה לסיכויי התביעה שכנגד וטענה, כי סיכוייה לזכות בתובענה שכנגד טובים הם, לעומת זאת סיכוייה של התביעה העיקרית קלושים הם וכי קיימת הסתברות טובה כי היא תזכה בהוצאות ההליך בתביעה העיקרית. 12. בהקשר זה ציינה המשיבה, כי אין בבקשה שום התייחסות לסיכויי ההצלחה של המבקשים בתובענה העיקרית או לסיכויי ההגנה שלהם מפני התביעה שכנגד. 13. המשיבה גורסת, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, ללא נימוק ענייני וכי סכום הערובה המבוקש הינו מופרז ואינו עולה בקנה אחד עם ההוצאות שצפוי שייפסקו לטובת המבקשים במידה והתביעה שכנגד תידחה. 14. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשים נמנעו מהגשת בקשות לצווי עיקול זמניים שיבטיחו את הוצאותיהם במידה ותידחה התביעה שכנגד, ללמדך על רצינותה של הבקשה. המשיבה מוסיפה, כי היא שילמה את מלוא האגרה, שילמה עד כה הוצאות בגין ניהול ההליך כד כה בסך של 4,500 ₪ ונמנעה מהגשת בקשה למתן פטור מאגרה. לגישת המשיבה יש בכל אלה כדי להעיד על איתנותה הכלכלית. 15. המשיבה עומדת בתגובתה לבקשה על השיקולים השונים המחייבים להימנע מהטלת ערובה להוצאות. היא מציינת, כי על בית המשפט להפעיל את המנגנון של הטלת ערובה להוצאות הנתבע כמוצא אחרון ובנסיבות חריגות ונדירות בלבד בשל הפגיעה בזכות הקניין שהינה זכות יסוד. 16. נוכח האמור, סבורה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. דיון והכרעה 17. לאחר שעיינתי בבקשה שבפניי ובתגובת המשיבה, מסקנתי הינה כי דין הבקשה להתקבל וזאת מן הנימוקים הבאים להלן. המסגרת הנורמטיבית 18. ההסדרים הנורמטיביים המאפשרים הטלת ערובה על התובע לטובת הנתבע להבטחת הוצאותיו במידה והתביעה תידחה, מבחינים בין תובע יחיד, בשר ודם, לבין תובע שהינו תאגיד. 19. ההסדר בעניין התובע היחיד קבוע בתקנה 519 לתקנות סדה"א ועיקר תכליתו היא, למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט [ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000); וכן אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", 750-751 (מהדורה עשירית, 2009)]. 20. במקביל לתקנה 519 לתקנות סדה"א, מוצאים אנו בחוק החברות הסדר ספציפי ביחס לתאגיד, וזאת בסעיף 353א הקובע כהאי לישנא: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". 21. בית המשפט העליון התייחס בצורה מרחיבה לאיזונים והשיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת שהוא מחליט האם יש להטיל על תובעת שהיא חברה בע"מ הוצאות לטובת הנתבע, ועשה הבחנה בין תקנה 519 לתקנות סדה"א לבין סעיף 535א לחוק החברות. ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגרים , ביום 11.02.2009) קבע כבוד השופט ח' מלצר, כי בניגוד ללשון תקנה 519 לתקנות סדה"א ולאופן פרשנותה בבתי המשפט, סעיף 353א לחוק החברות מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי, אך לא חייב, בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין. התנאים הם כלהלן: (א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת (ב) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע; אלא אם כן - (ג) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה ; או - (ד) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. 22. על כן, קיימות שתי חלופות שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה: (א) אם החברה הוכיחה, כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין ; (ב) אם בית המשפט סבור, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה. 23. בפרשת ל.נ. הנדסה הנ"ל נקבעו המבחנים שעל בית המשפט לבחון בבואו להכריע בבקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע: השלב הראשון, בחינת המצב הכללי: על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. אם בית המשפט יגיע למסקנה, כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, עליו להוסיף ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו. זהו שלב הבדיקה השני. בשלב זה בית המשפט בוחן מספר שיקולים ביניהם : סיכויי ההליך, הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים, ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג. כאמור, שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערובה מתובע לפי תקנה 519 לתקנות סדה"א) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינת הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. לאמור: אם סיכויי ההליך גבוהים ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה. עוד נקבע, כי בשלב זה הנטל מוטל על החברה התובעת להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב אותה בהפקדת ערובה, כאשר ההיזקקות של בית המשפט לסיכויי התביעה תהיה רק כאשר הם גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. באם נסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו בוחן בית המשפט את גובה הערובה הנדרשת כך שהיא תהיה מידתית ותאזן נכונה את שלל השיקולים הרלוונטיים, כגון הזכויות החוקתיות של זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין. מן הכלל אל הפרט 24. יישום שלבים אלה לענייננו מובילני למסקנה, כי יש מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה. 25. המבחן הראשון שיש לשקלו במסגרת בקשה לחייב תובע שהוא תאגיד בהפקדת ערובה הוא הוכחת יכולתה הכלכלית של החרה התובעת. נטל ההוכחה בנקודה זו מוטל על שכמו של התאגיד התובע. לדידי, בנסיבות המקרה שבפנינו המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את קיומו של המבחן הראשון בדבר יכולתה הכלכלית ולהראות, כי ניתן להיפרע ממנה במידה שהתביעה תידחה. המשיבה לא המציאה ראיות ואסמכתאות להוכחת חוסנה ואיתנותה הכלכלית על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מאפשרות עמידתה בהוצאות ככל שאלה יושתו עליה. בתגובתה לא טענה המשיבה, וממילא לא הוכיחה, כי היא איתנה מבחינה כלכלית והיא תוכל לשלם את הוצאות המשפט אם תידחה תביעתה. המשיבה לא התייחסה כלל וכלל למצבה הכלכלי, לא תמכה את תגובתה בתצהיר, לא הביאה ראיות לסתור שמהם ניתן ללמוד על יכולת הפירעון של המשיבה, כגון מאזנים, דוחות כספיים, דוחות תזרימי מזומנים, תדפיסי חשבון הבנק שלה, ולא הצביעה על נכסים כלשהם המצויים בבעלותה בארץ שהינם ברי מימוש שמהם יוכלו המבקשים להיפרע בעת הצורך. 26. המשיבה לא רק שלא הוכיחה, כי היא בעלת יכולת לשלם הוצאות, ככל שאלה יושתו עליה, אלא אף העידה על עצמה כי נקלעה למצב כלכלי קשה, אשר לטענתה נגרם בשל מחדלם של המבקשים שכשלו בהשגת אישור מכבי האש כמתחייב על-פי הסכם השכירות. 27. על יסוד האמור, המשיבה לא הוכיחה נסיבות המצדיקות סתירתה החזקה האמורה בדבר חוסנה ואיתנותה הכלכלית, לא הביאה ראיות בדבר יכולתה הכלכלית לעמוד בתשלום הוצאות היה ותידחה תביעתה. על כן, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה בשלב הבדיקה הראשון, להוכיח כי באפשרותה לשלם הוצאות המבקשים, אם תחויב לשלמן. 28. המבחן השני בדבר קיומן של נסיבות מיוחדות שלא להורות על הפקדת ערובה, בו נדרש בית המשפט, בין היתר, לבחון את סיכויי התביעה, אינו מתקיים אף הוא בענייננו. כאמור, בפרשת ל.נ הנדסה המוזכרת מעלה נקבע, כי אין זה ראוי להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי ההליך ויש להיזקק לעניין זה רק כאשר סיכויי התביעה גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. בענייננו, מדובר בהסכם בין המבקשים למשיבה אשר שני הצדדים טוענים להפרתו על ידי האחר בתביעה ובתביעה שכנגד, ולכן כאשר ההליך דנן נמצא עדיין בחיתוליו סיכויי התביעה אינם חד משמעיים וקשה לקבוע כעת בשלב מוקדם זה אם סיכויי התביעה טובים הם, אם לאו, באופן המטה את הכף לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה. 29. על סמך האמור לעיל, ולאחר בחינת כל השיקולים ועריכת האיזונים, לרבות סיכויי התביעה הזכויות החוקתיות של שני הצדדים, ובכלל זה זכות הקניין של המבקשים וזכות הגישה לערכאות של המשיבה, נחה דעתי כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. 30. אשר לגובה הערובה (שלב הבדיקה השלישי), בהתחשב בכלל הנסיבות שמניתי לעיל, סבורתני כי יש להטיל על המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בסך של 15,000 ₪. סכום זה נקבע בהתחשב במהות ההליך, היקפו, הוצאות בגין הליכים עתידיים, סכום התביעה ואומדן ההוצאות הצפויות במקרה שההליך ייכשל. סוף דבר 31. אני מורה למשיבה להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך 15,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים, במידה וייפסקו לטובתה. 32. הסכום האמור יופקד תוך 30 יום, שאם לא כן, יהיו רשאים המבקשים להגיש בקשה לדחיית התביעה שכנגד. ערובה להבטחת הוצאותערובה