הליך ה"גילוי מרצון" מעוגן בנוהל שפרסמה רשות המיסים ביום 10.4.05. הוא מכוון למי שעבר עבירות על חוקי המיסים ומעונין לתקן את דיווחיו ולדווח נתוני אמת. תנאי לביצוע ההליך הוא שאין מידע קודם בידי רשות המיסים, או בידי רשות שלטונית אחרת, הקשור ל"גילוי מרצון", ולא הוחל בחקירה או בבדיקה במישור האזרחי, של מי שיש לו נגיעה ל"גילוי מרצון". על פי הנוהל, נישום ש'יגלה מרצון, בפניה כנה שלא נעשתה בעקבות חקירה או בדיקה המתבצעת על ידי רשות המיסים' - לא יינקטו כנגד הפונה הליכים פליליים (ר' בג"ץ 7393/07 דור-אלון תפעול תחנות דלק בע"מ נ' רשות המיסים בישראל). ##זהו נוסחו המלא של הנוהל:## ## 1. כללי## רשות המסים מעוניינת לעודד נישומים, עוסקים, יחידים, בעלי תפקידים בתאגידים לרבות מייצגים שעברו עבירות על חוקי המסים לתקן את דיווחיהם ולדווח נתוני אמת. לשם בצוע מטרה זו, רשות המסים, בתאום עם הפרקליטות מוכנה להתחייב שלא יינקטו הליכים פליליים, נגד הפונה שיבצע גילוי מרצון בתנאים כמפורט בהמשך. במסגרת נוהל זה יטופלו עבירות השמטת הכנסות או נכסים, ניהול ספרים כוזבים, התחמקות ממס מעסקים ועסקאות בארץ ובחו"ל ועבירות בקשר ליבוא ויצוא. המבקשים לנקוט בהליך יגישו הצהרת אמת ותיקון הדיווח וישלמו המס המגיע. ## 2. תנאים יסודיים להליך גילוי מרצון## הגילוי מרצון, מקורו בפניה כנה, ולא נעשה בעקבות חקירה או בדיקה המתבצעת ע"י רשות המסים ו/או רשות שלטונית אחרת כגון: משטרת ישראל, רשות נ"ע, הרשות להלבנת הון, הרשות להגבלים עסקיים, מבקר המדינה, הכנ"ר או בית משפט, וכדומה. אין מידע קודם בידי רשות המסים או בידי רשות שלטונית אחרת הקשור לגילוי מרצון, לרבות חקירה ומידע בתיקי חברות קשורות או שותף. במשרדי הרשות למסים, לא הוחל בבדיקה במישור האזרחי של התיקים הקשורים לנישומים ו/או לתאגידים ו/או לשותפים שיש להם נגיעה לגילוי מרצון. פורסם מידע באמצעי התקשורת, יחשב כאילו המידע מצוי בידי רשות המסים. המידע לא נכלל בכתב תביעה, כתב הגנה, כתב אישום בהליך אזרחי או הליך פלילי בבית משפט או בבית דין בישראל. ## 3. דרך פעולה## נישום, בעל תפקיד בתאגיד, מיופה כח המגיש בקשה לגילוי מרצון יפנה לסמנכ"ל בכיר לחקירות של הרשות למסים, ויפרט את שמות המבקשים ותוכן הגילוי מרצון לרבות אומדן לגבי אובדן המס. במידה והוגשה בקשה לגילוי מרצון לגורם אחר ברשות המסים, יעביר האחרון את הפניה לסמנכ"ל בכיר לחקירות. הבקשה תיבדק, בהתאם לתנאי הגילוי מרצון כמפורט לעיל, והסמנכ"ל הבכיר לחקירות ישיב לפונה, אם יש מניעה לאשר את הגילוי מרצון. אושרה הפניה, לא יינקטו סנקציות פליליות כנגד המבקשים, והם יופנו לגורם האזרחי (פקיד השומה, ממונה תחנת מע"מ, מנהל מיסוי מקרקעין, גובה מכס וכדומה), כדי לפרט את המידע בצרוף המסמכים הרלוונטים על מנת לתקן את הדו"ח ולשלם את המס הנובע בעקבות הגילוי מרצון. ## 4. תנאים לחסינות מפני הליך פלילי## הגילוי יהיה כן, מלא ונאות. החסינות בהליך פלילי, תחול רק לגבי המידע שמסר וסכום המס אותו שילם במסגרת הליך הגילוי מרצון. הסרת המחדל ע"י תשלום המס, תהיה תוך פרק זמן קבוע מראש, לרבות תשלום הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות אזרחיים על ידי כל הגורמים הרלוונטים לבקשה. הגילוי מרצון לא יחול על עבירות בסיסיות כגון: אי הגשת דוחות וניכויים. החסינות ככל שתינתן ע"י הליך המפורט הינה רק בתחום עבירות המס. ## 5. סייג לחסינות## נמסר מידע שלא על פי ההליך המפורט לעיל, והפונה לא עמד בתנאי ההליך או הופר תנאי מתנאי הגילוי מרצון, לא תינתן לו חסינות מההליך הפלילי. הופר תנאי מתנאי הגילוי מרצון ע"י נישום, בטלה ההסכמה לחסינות והרשות תוכל להשתמש בנתונים שמסר כראיה באישום פלילי כנגד הנישום. 6. לא אושרה הבקשה ע"י הסמנכ"ל לחקירות לא תעשה רשות המסים שימוש במידע שבבקשה בהליך פלילי, למעט במקרים כאמור בסעיף 2. אין מניעה להשתמש במידע בהליך האזרחי." ##להלן החלטה בנושא חיסיון גילוי מרצון מס הכנסה:## נישומים, חברי קיבוץ שפיים, ביצעו הליך של "גילוי מרצון" בפני רשות המיסים. הנאשמים בתיק דנן, חברי קיבוץ שפיים אף הם, נאשמים בגניבה מהקיבוץ. הם מבקשים לקבל מידע מעד, שהינו חבר הקיבוץ, לגבי אותו הליך "גילוי מרצון", לרבות שמותיהם של החברים שביצעו את ההליך, ופרטים נוספים, היכולים, לטענתם, לסייע להם בהגנתם. האם ניתן להתיר עדות המתייחסת להליך של "גילוי מרצון", מפיו של עד זה? 1. הנושא מתעורר עקב התנגדות המאשימה לשאלה ששאל ב"כ הנאשמים את עד התביעה, מר אשר שליין (להלן - שליין), במסגרת חקירתו הנגדית. מדובר בשאלה, אשר - לטענת עו"ד רוזנברג - היא ראשונה בסדרת שאלות שברצונו לשאול את העד, באותו ענין. השאלה מתייחסת להליך של "גילוי מרצון" שעשו חברים בקיבוץ שפיים, שאינם נאשמים בתיק שלפני, והקיבוץ עצמו, בפני רשויות המס. 2. טוענת המאשימה כי מדובר בשאלות לא רלוונטיות, שמענה עליהן יהווה עדות שמועה מפי עד זה ויפגע בפרטיות של אנשים אחרים. מעבר לכך, מדובר בהליך חסוי על פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן - הפקודה), ועל כן אין להתיר כל שאלה בענין זה. רקע כללי וכתב האישום 3. הנאשמים שלפני היו, בכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום, חברים בקיבוץ שפיים. הנאשם היה, הן בשנים הרלוונטיות לכתב האישום והן בשנים שקדמו לכך, בתפקיד כלכלי מרכזי בקיבוץ. 4. לטענת המאשימה, כעולה מכתב האישום ומהדברים שאמר עו"ד פנחס בנאום הפתיחה של המאשימה (ר' פרוטוקול הדיון מיום 13.10.09, עמודים 2-4), הנאשם ניצל את הגישה שהיתה לו, במסגרת תפקידיו בקיבוץ, לסכומי כסף גדולים שהיו שייכים לקיבוץ, ואת השליטה שהיתה לו על אופן הרישום של אותם כספים במערכת הנהלת החשבונות, כמו גם את האמון הבלתי מסויג לו זכה מצד חברי הקיבוץ, כדי לגנוב מכספי הקיבוץ, ביחד עם הנאשמת, שהינה אשתו. על פי כתב האישום, הגניבות, שנעשו במספר שיטות, היו בסכומים של מליוני שקלים. בין השאר, גנב הנאשם כספים באמצעות חשבון נאמנות שניהל עבור הקיבוץ (להלן - חשבון הנאמנות), ובאמצעות צ'קים שנמשכו מחשבון הבנק של הקיבוץ לחשבון של הנאשמת. 5. הנאשמים, כעולה מתגובתם לכתב האישום, טוענים באופן כללי, כי כל שעשו היה לטובת הקיבוץ ובידיעת החברים. הרקע לבקשה שלפני 6. עד התביעה שליין נכנס לתפקיד גזבר הקיבוץ בחודש מרס 2002. מעדותו הראשית עולה כי בשלב מסוים, החל להתברר לו, ולחברי קיבוץ נוספים שהחלו למלא באותה עת תפקידים מרכזיים במזכירות הקיבוץ (להלן, למען הקיצור, ואף שהדבר אינו מדויק לחלוטין - המזכירות), כי היתה בקיבוץ התנהלות כספית מסוימת, שהיתה בלתי תקינה ובלתי חוקית, בתחום המיסוי. זאת, בנוסף לפרטים שנודעו למזכירות, לפי עדותו של שליין, על התנהלות הנאשם, אותה התנהלות שהינה הבסיס לאישומים דנן. כאשר חשבו לעמת את הנאשם עם החשדות כלפיו, העריכו חברי המזכירות, שהנאשם ינסה לאיים עליהם לבל יחשפו את מעשיו, תוך שהוא עושה שימוש בעובדה שחברי קיבוץ נוספים עברו עבירות, בתחום המיסוי. לפיכך, העיד שליין, הוחלט לקיים הליך של "גילוי מרצון" בפני רשות המיסים, ובלשונו: "אחרי שהדברים האלה נודעו לנו, החלטנו לעשות הליך של 'גילוי מרצון', שבעצם טיפל בכל הדברים שלא היו תקינים וכמובן הליך מסודר באישור הרשויות, והקיבוץ שילם את המס בגין כל אותם דברים שלא היו תקינים ..." [עמוד 17 לפרוטוקול מיום 13.10.09] וכן: "... מתוך הבנה שאנחנו מעריכים שאכן יש פה מעילה, ויהודה דורון ירצה, כך הערכנו, יאיים בכל מיני אמירות מסוימות, ואם נחשוף את הענין אנשים נוספים יכולים להפגע, מתוך הבנה שאותם אנשים שהיו קשורים לתשלומים העודפים לקיבוץ שפיים, באותו חשבון נאמנות בעבר, בעצם חשופים לעבירות כלשהן והמלצת עורכות הדין היתה לבצע הליך של גילוי מרצון לכל הדברים שהיו בקיבוץ שפיים שלא היו תקינים. אנחנו התייעצנו ובדקנו את ההערכה שלנו למשמעות הדבר, והחלטנו, בצעד לא פשוט, לפנות לרשויות בבקשה להליך של גילוי מרצון". [עמוד 29 לפרוטוקול מיום 13.10.09] טענות הצדדים בשאלת הרלוונטיות של תוכן הליך ה"גילוי מרצון" להגנת הנאשמים 7. לטענת הנאשמים, מערכת ההסתרה שהתנהלה על ידי מזכירות הקיבוץ והעלמות המס, היו חלק ממערכת הסתרה מסועפת ומורכבת, אשר הנאשמים היו שותפים לה יחד עם חברים רבים נוספים מהקיבוץ. אלא שכאשר החליטו חברי הקיבוץ לפנות להליך של "גילוי מרצון" ולדווח על עבירות המס שביצעו, החליטו אלה "להפיל את התיק" על הנאשמים. יתרה מזו, יש חברים בהנהלת החשבונות של הקיבוץ, אשר קיבלו כספים במזומן ובמרמה, והיו חלק מאותה מערכת הסתרה, הן מפני רשויות המס והן מפני יתר חברי הקיבוץ (להלן - החברים בהנהלת החשבונות). טוענים הנאשמים כי החברים בהנהלת החשבונות הם, ככל הנראה, האנשים שהוצגו כעדי התביעה ואשר התביעה מבקשת להתבסס על עדותם, כדי להרשיע את הנאשמים. לכן, טוענים הנאשמים, שמותיהם של אותם חברים מהנהלת החשבונות, הדרך בה הם קיבלו את הכספים, התקופה בה נמשכו העבירות האלה והסכומים שהועברו אליהם, רלוונטיים ואף קריטיים להגנתם של הנאשמים. הנאשמים מבקשים להוכיח לא רק כי למעשה כלל לא רימו את הקיבוץ ובוודאי שלא ביצעו רישום כוזב, אלא פעלו בידיעה ובשיתוף עם אותם אנשים שהעבירו את כספי המזומן ואף עם אותם אנשים שקיבלו כספים אלה. רוצה לומר, מלוא כספי הנאמנות הושבו לקיבוץ, בין היתר בדרך של העברת מזומנים לחבריו. לכן, טוענים הנאשמים, יש רלוונטיות רבה לקבל את התמונה המלאה בדבר הליך ה"גילוי מרצון" שנעשה, לרבות הנתונים שנמסרו במסגרת ההליך על ידי החברים שהיו צד להליך. 8. המאשימה משיבה כי אין כל רלוונטיות לנתוני ה"גילוי מרצון", וזאת מן הטעם שכל התשלומים שנעשו לטובת החברים בהנהלת החשבונות ולטובת גורמים נוספים בקיבוץ, שהם נושא הליך ה"גילוי מרצון", נעשו במזומן. הנאשם לא מואשם כלל בגניבת מזומן שקלי מחשבון הנאמנות, אלא בגניבת כספים מתוך חשבון הנאמנות בדרך של העברות בנקאיות, במשיכת מט"ח ובשימושים פרטיים באמצעות כרטיס אשראי. לכן, כל סכום מזומן שקלי שהנאשם יוכיח כי הוציא מחשבון הנאמנות, לטובת הקיבוץ, אינו מעלה ואינו מוריד לענין כתב האישום. כתב האישום כבר יצא מנקודת הנחה, לטובת הנאשם, שכל סכום מזומן שקלי שהוצא מחשבון הנאמנות, שימש לטובת הקיבוץ ולא נגנב על ידי הנאשם. לכן הסכום שדווח על ידי הקיבוץ במסגרת ה"גילוי מרצון" אינו רלוונטי להגנת הנאשמים. מאותה סיבה אין רלוונטיות לטענה שחברי קיבוץ ידעו על תשלומים במזומן שנעשו מהחשבון, שכן על כך אין מחלוקת. המאשימה טוענת שהנאשם הסתיר מהגורמים הרלוונטיים בקיבוץ את העברות הכספים שבוצעו מחשבון הנאמנות בהעברות בנקאיות ובשיקים. עוד טוענת המאשימה כי אין רלוונטיות לטענה שנגע העלמות המס פשה כמעט בכל פעילויות הקיבוץ ואנשים רבים היו שותפים לו, שכן אפילו היה הדבר נכון, אין לכך קשר לכתב האישום, שענינו גניבה של כספים מחשבון הנאמנות ומחשבון הקיבוץ, שבוצעה על ידי הנאשם, לשימושם הפרטי שלו ושל אשתו. 9. בתשובתם לתגובת המאשימה, הנאשמים מפנים לסעיף 26.6 לכתב האישום, שם נטען כי הנאשם משך במרמה ושלא כדין סך של 2,622,064 ₪ במזומן במטבע חוץ, מחשבון הנאמנות. לפיכך, אין לומר כי המאשימה אינה טוענת שחלק מהגניבות הנטענות של הנאשמים נעשה במזומן. טענת החסיון 10. לטענת המאשימה, הליך ה"גילוי מרצון" הוא הליך חסוי, בין לפי הפקודה ובין לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות), ועל כן אין עד התביעה שליין רשאי לספר פרטים אודותיו. 11. לטענת הנאשמים, מדובר בהליך שאינו מעוגן בחקיקה ראשית או משנית, אלא בנוהל שפורסם על ידי רשות המיסים (להלן - הנוהל). הנוהל נותן חסינות מפני הליך פלילי למגלה המידע, ולו בלבד, אך בנוהל עצמו נאמר במפורש שאין מניעה להשתמש במידע בהליך אזרחי, ומכאן, שהמידע עצמו אינו חסוי אלא רק מעניק חסינות מפני הפללה עצמית לנישום שמסר את המידע. לכאורה, הסעיף הרלוונטי לעניננו, הוא סעיף 234 לפקודה, הקובע מהו העונש למי שמסר לאחר ידיעה שמתייחסת להכנסתו של אדם, או לפרט שבהכנסתו של אדם. הוא נקרא בין סעיפים 231 עד 235, אך בעוד שסעיפים 231, 232 ו-235 לפקודה, העוסקים בגילויים של פרטים המצויים בידי רשויות המס בנוגע להכנסתו של אדם, מטילים חובת סודיות על ממלאי תפקיד בביצוע הפקודה, סעיף 234 אינו מצומצם לבעלי תפקידים כאלה, אלא מדבר על כל "מי שבחזקתו או בשליטתו תעודות...", ולכן הוא חל לכאורה גם על עד התביעה שליין. אולם, טוענים הנאשמים, לא היא. הם מפנים לבר"ע 101/71 סולל בונה בע"מ נ' יוסף ביטון, פ"מ כה(1) 815, 818 (להלן - ענין ביטון), שם נקבע כי מטרתו של המחוקק לא היתה להרחיב את הוראות סעיפים 231, 232 ו-235 על כל אדם, אלא רק לקבוע את הסנקציה החלה על בעלי תפקידים. לכן, לדברי הנאשמים, אדם מן השורה, כמו העד שליין, רשאי למסור מידע בנושאים הללו. 12. המאשימה טוענת כי אף אם פרשנות זו נכונה, אין לעקוף את הוראות החסיון המופנות לעובדי רשות המיסים על ידי הצגת לעד שנחשף (אם נחשף) למידע שנמסר לרשות המיסים, ככזה. אין לגזור גזירה שווה מענין ביטון שכן באותו מקרה ביקש צד מעד לחשוף תלושי משכורת שהוכנו על ידי העד במסגרת עבודתו והוגשו לרשויות המס. כאן, אין מדובר בחומר שערך העד שליין עבור רשויות המס, אלא בחומר שהעד יודע, לכאורה, איזה מידע הועבר לרשויות המס. דיון והכרעה כללי 13. 14. ניתן לראות, כי הנוהל עצמו אינו מתייחס לשאלת קיומו של חסיון, למעט בסעיף 6, בו נאמר כי אם לא אושרה בקשתו של נישום ל"גילוי מרצון", לא תעשה רשות המיסים שימוש במידע שנמסר לה במסגרת הבקשה בהליך פלילי, אך אין מניעה להשתמש במידע בהליך האזרחי. נראה, כי הכוונה לשימוש על ידי רשות המיסים עצמה, בהליך אזרחי מטעמה. לכן, לא ניתן להסיק מהאמור בסעיף זה לעניננו. מכאן, שבנוהל עצמו אין הוראה בדבר קיומו של חסיון בכל הנוגע להליך, או העדרו. 15. מקור אפשרי אחר לביסוס טענת חסיון הינו סעיף 234 לפקודה. סעיף זה קובע: "מי שבחזקתו או בשליטתו תעודות, ידיעות, דו"חות, רשימות שומה או העתקן המתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו, והוא מסר בכל עת שהיא או ניסה למסור ידיעה כאמור, או משהו מתכנם של המסמכים לאדם ששר האוצר לא הרשהו למסור לו, או שמסר אותם שלא לצורך פקודה זו, דינו - מאסר ששה חדשים, או קנס מאה לירות." אכן, כטענת הנאשמים, נקבע בענין ביטון, כי "סעיפים אלה הם מקשה אחת ... חובת הסודיות מוגדרת בסעיפים 231, 232 ו-235, ואילו סעיף 234 אינו אלא מטיל את הסנקציה הפלילית על מי שמפר חובות אלה". הדברים אושרו על ידי בית המשפט העליון בעע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע ורביב דרוקר נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (מפי כבוד השופטת ארבל) (פורסם במאגרים, , 23.09.2008) (להלן - ענין דרוקר) (פסקה 33). מכאן כי אף מכח סעיף 234 לפקודה לא ניתן ללמוד שעד שאינו "ממלא תפקיד בביצוע הפקודה" כפוף לחסיון מכח הפקודה. וזאת, עוד טרם דנתי בשאלה אם הנושאים אותם מבקשים הנאשמים לחשוף בקשר להליך ה"גילוי מרצון" יכולים להחשב כ"מידע המתייחס להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו" (ר' דיון בשאלה אחרונה זו בענין דרוקר, בפסקה 34). 16. מאחר שלא מצאתי התיחסות ישירה קודמת של בית משפט כלשהו לשאלה שלפני, ואף הצדדים לא הפנו אותי להחלטה ישירה בנושא זה, תרתי אחר אנלוגיה מתאימה, שתשמש אותי בבואי להכריע בשאלה שלפני. בענין דרוקר נדונה השאלה האם זכאי הציבור, מכח הוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, לקבל מידע על זהותם של חייבים במס אשר רשות המסים ערכה עמם הסדרי כופר. אמנם, קיימים הבדלים בולטים לעין בין הענין דנן לבין השאלה שנדונה בענין דרוקר, ובראשם - העובדה שהבקשה שם הושתתה על חוק חופש המידע, שהוראותיו נדרשות במפורש לנושא סוגי מידע שאסורים בגילוי; העובדה שמי שנדרשה באותו ענין לגלות את המידע היתה רשות המסים, הַיינו הגוף שקיבל את המידע לצורך ביצוע תפקידו, ושעל אנשיו חלות, ללא ספק, הוראות הפקודה בנושא איסור גילוי; העובדה כי הליך של כופר הוא הליך שבא חלף הליך פלילי, של מי שכבר נתפס בכף, בעוד בהליך ה"גילוי מרצון" מדובר, אמנם, במי שביצע עבירות מס, אך תנאי לקיום ההליך הוא שלרשות המיסים אין מידע קודם בענינו, וכיוצא באלה הבדלים. עם זאת, קיימים קווי דמיון מסוימים ההופכים את ההשוואה לרלוונטית. 17. בבואי לאזן בין זכות הנאשמים לקבל מידע שעשוי להיות רלוונטי לבירור ענינם, לבין שיקולים המובילים למסקנה שיש לחסות את המידע המבוקש, עלי להכריע האם התכליות התומכות בחסיון מצדיקות או אף "מחייבות" את החלתו על המידע המבוקש. הכרעה בשאלה זו מצריכה עריכת איזון בין התכליות העומדות בבסיסו של החסיון לבין תכליות אחרות, המצדדות בגילוי המידע (ענין דרוקר, פסקה 38). חשוב לזכור כי אף אם קיימות תכליות חשובות אשר יכולות להצדיק הטלת חסיון, נקודת המוצא היא כי חסיון הוא לעולם החריג, ולא הכלל. איסור חשיפה בשל פגיעה בפרטיות 18. המאשימה טענה, בין השאר, כי חשיפת המידע המתבקש תהווה פגיעה בפרטיותם של אנשי הקיבוץ, אשר היו שותפים להליך ה"גילוי מרצון". כפי שנאמר בענין דרוקר, הזכות לפרטיות מעוגנת הן כזכות חוקית, במסגרת חוק הגנת הפרטיות, הן כזכות חוקתית-על-חוקית, במסגרת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחשיבותה אינה שנויה במחלוקת. נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמידע שהנאשמים מבקשים לגלות - הן מידע שעשוי לחשוף פרטים על הכנסות שהיו לחברי הקיבוץ והן מידע על עבירות שעברו - הוא בגדר מידע על אודות "עניניו הפרטיים של אדם" ועל "מצבו הכלכלי", בלשון חוק הגנת הפרטיות. מכאן שחשיפת שמותיהם של חברי הקיבוץ שהיו צד להליך של "גילוי מרצון", וכן חשיפת פרטים על הכנסותיהם שהועלמו ושבגינן שילמו מס בעקבות הליך ה"גילוי מרצון", עלולה להוביל לפגיעה בפרטיותם. 19. בבואי לשקול את הפגיעה בפרטיות האנשים אשר השתתפו בהליך ה"גילוי מרצון", כשיקול לאי חשיפת המידע, יש לזכור כי מדובר באנשים שעברו עבירות. הן זהו תנאי בסיסי להשתתפות של נישום בהליך, כאמור במפורש בסעיף 1 לנוהל. בענין זה קבעה כבוד השופטת ארבל בענין דרוקר: "הודגש בפסיקתנו כי למרות החזות הנורמטיבית שמקובל לקשור לעבירות אלו [עבירות פיסקליות - מ.ב.נ.], מדובר בעבירות המשקפות דופי מוסרי, בעבירות הטומנות בחובן פגיעה קשה בקופה הציבורית ולפיכך בכלכלה הישראלית ובצרכיה של החברה כולה, ובעבירות העומדות בסתירה לעקרונות יסוד חברתיים של שוויון ונשיאה משותפת בנטל. בכל אלו אין להקל לטעמי ראש... " אוסיף, בכל הכבוד, מדבריו של כבוד השופט רובינשטיין באותו ענין: "מסכים אני לתוצאה שאליה הגיעה חברתי השופטת ארבל קרי, חשיפת זהותם של החייבים במס העורכים עם רשות המיסים הסדרי כופר, ולהנמקתה המקיפה. אודה כי מבחינתי לא הייתה בתיק זה התלבטות רבה, לא רק כיוון שאנו מצויים בעידן השקיפות והחשיפה הבא לידי ביטוי בהקשרים שונים של השירות הציבורי... אלא כיוון שמדובר במי שעברו עבירות, ועל פי רוב עבירות בזויות, כמותן כגניבה מכיס הציבור פשוטה כמשמעה, ועל כן אין סיבה שלא יהיה שמם נחלת הרבים המעוניינים לידע זאת." (הדגשה הוספה - מ.ב.נ.) לטעמי, יש "לרכך", במידת מה, את ההתייחסות, בהיבט הזה, לנישומים הפונים להליך של "גילוי מרצון", לעומת נישומים שענינם הסתיים בכופר, שכן ב"גילוי מרצון" עסקינן באנשים שאמנם עברו עבירות, אך לא נתפסו על ידי הרשויות, אלא בחרו "לחזור בתשובה" ולתקן את דיווחיהם, מיזמתם. נישומים שסיימו ענינם בכופר הם כאלה שנתפסו, זה מכבר, על ידי הרשויות וביקשו להחלץ מהעמדה ודאית (או כמעט ודאית) לדין פלילי, ובמובן זה, יש מקום להחמיר ביחס כלפי האחרונים. למרות זאת, ולאור הדברים שנאמרו בענין דרוקר, כמצוטט לעיל, נראה לי שהמשקל שיש לייחס בנסיבות שלפני לפגיעה בפרטיותם של חברי הקיבוץ שנטלו חלק בהליך ה"גילוי מרצון", ובאיזון מול זכות הנאשמים לקבל מידע שעשוי להיות רלוונטי להגנתם, אינו משקל מכריע. איזון בין החסיון, כמשרת את תכליות הליך ה"גילוי מרצון", לבין תכלית החשיפה 20. יש לבחון גם את תכלית הליך ה"גילוי מרצון", והאם תיפגע תכלית זו אם אורה על חשיפת מידע הקשור בהליך, על ידי העד שליין או - בהמשך - על ידי עדי תביעה אחרים. כעולה מסעיף 1 לנוהל, מטרתו היא לעודד נישומים שעברו עבירות על חוקי המסים לתקן את דיווחיהם ולדווח נתוני אמת. כפי שנקבע בבג"ץ 207/70 יהלומי נ' שר האוצר, פ"ד כה(1) 126, 128-127 (1971): "החסיון שנקבע בפקודת מס הכנסה נקבע לטובת הנישום והמדינה כאחד. הוא נקבע לטובת הנישום, כדי להניע את זה למלא את חובתו, ולגלות את הכנסתו לפקיד השומה ללא חשש שהידיעה תגיע לכל מקום אחר; לטובת המדינה, בכך שזהו אחד האמצעים להגיע לגביית מס אמת." 21. יש להניח כי אחד השיקולים המניעים נישום לפנות להליך של "גילוי מרצון" הוא הרצון להימנע מחשיפה, שעשויה להיות תוצאה בלתי נמנעת של אישום בעבירה פלילית, אם ייתפס בידי רשויות המס. עם זאת, אף ללא יתרון זה קיימים לנישום תמריצים נוספים, כגון הימנעות מהליך פלילי שעלול להתרגש עליו אם תתפוסנה אותו רשויות המס, על כל משמעויותיו של הליך כזה (הסכנה של הרשעה ושל רישום פלילי, העונש שעשוי לבוא בעקבות ההליך, ה"תוית השלילית" והקלון הציבורי המתלווים לאלו, עלותו הכספית של ההליך, המועקה הנפשית שהינה, בדרך כלל, חלק בלתי נפרד מהליך כזה, ועוד), קניית ודאות, גם במובן זה שהנישום "מנקה" עצמו, בוודאות, ממעשים שהוא מצטער עליהם, וגם במובן זה שעלות אותו "נקיון" ידועה מראש ומוסכמת, וניתן לחשוב על יתרונות נוספים. נראה לי כי אף אם אקבע שהליכי ה"גילוי מרצון" אינם חסויים, לא תהיה הפגיעה במוסד ה"גילוי מרצון" משמעותית, נוכח היתרונות הברורים שקיימים למוסד זה עבור הנישום, אף אם ניטול ממנו את יתרון האנונימיות. סיכום עד כה 22. סיכומם של דברים עד כה מעלה כי: א. אין מקור חוקי בפקודת מס הכנסה לטענת החסיון. ב. אין הוראת חסיון בנוהל ה"גילוי מרצון" עצמו. ג. מבחינת הפגיעה שעלולה להיגרם בתמריץ לנישום לנקוט הליך של "גילוי מרצון", אין הצדקה להורות על חיסוי מידע הקשור בהליך. ד. אף שתיגרם פגיעה בפרטיותם של חברי הקיבוץ שהיו שותפים להליך ה"גילוי מרצון", אני סבורה כי זוהי פגיעה שיש להשלים עמה, לאור האיזון למול זכותם של הנאשמים לקבל מידע שעשוי להיות רלוונטי להגנתם, כמפורט לעיל. האם מדובר במידע רלוונטי לנאשמים, בבואם להתגונן מפני האישומים? 23. בשלב זה, נראה לי שהנאשמים הצביעו על רלוונטיות אפשרית של המידע המתבקש, להליך הגנתם. בשלב מוקדם זה של הליך ההוכחות בתיק, אינני יודעת בבירור מה יהיו כל קווי הגנתם של הנאשמים, ומטבע הדברים, כאשר בהליך פלילי עסקינן, אין לשופט היכולת, הקיימת במשפט אזרחי, לבחון עד תום את שאלת הרלוונטיות של מידע מסוים לנאשם. חרף זאת, נראה לי שיש טעם בטענות הנאשמים, כי המידע עשוי לסייע להם בביסוס חלק מטענות ההגנה שלהם. אין צורך לחזור על ההלכות הידועות בנושא זה ובשלב זה, די בכך שיתכן שהנאשמים יוכלו לעשות שימוש במידע שיחשף, לצורך הגנתם, כדי לעבור את משוכת הרלוונטיות. האם מדובר בעדות מפי השמועה 24. על שאלה אחרונה זו אין ביכולתי לענות בשלב זה, שכן איני יודעת כיצד הגיע המידע בדבר תכנם של הליכי ה"גילוי מרצון" לעד שליין, אם הגיע. ראשית, יש להדגיש כי בשום מקום לא נטען כי מר שליין עצמו ביצע הליך של "גילוי מרצון" בענינים פרטיים שלו, להבדיל מטענה של הנאשמים, כי הוא ניהל או ריכז את ההליך עבור הקיבוץ. מכאן, שאין טענה כי יש לשליין מידע אישי למסור בענין זה. 25. הנאשמים טוענים כי מר שליין הוא שריכז את כל נתוני התשלומים במזומן בקיבוץ בתקופה שהתגלו המעשים הנטענים של הנאשמים, הוא שבחן את מסמכי הנהלת החשבונות, הוא שנחשף בפועל לאותן העברות כספים והוא שייצג וניהל את הליך ה"גילוי מרצון" מול משרד עורכי-הדין, מטעם הקיבוץ. לטענתם, הוא היה לב לבו של כל הליך איסוף המידע, ואף שימש אחד מראשי הקיבוץ ומקבלי ההחלטות באותה תקופה. 26. המאשימה טענה כי אם הגיע לשליין מידע בדבר סכומים ספציפיים שקיבל כל אחד ואחד מהעובדים בקיבוץ במזומן, הריהו הוא בגדר עדות שמועה גרידא. ניתן לשאול את שליין מה הסכום הכללי ששימש לטובת הקיבוץ, על פי טענת הקיבוץ ב"גילוי מרצון", ואת השאלה מיהם אנשי הקיבוץ שקיבלו כספים במזומן, שהיו שותפים להליך ה"גילוי מרצון" ושמשמשים עדי תביעה, יוכלו הנאשמים לשאול כל עד תביעה, לגופו. 27. לאור הטענות הסותרות, ארצה לשמוע מהצדדים (או מהעד) בפתח הדיון הקרוב, תשובה עובדתית לשאלה כיצד הגיע המידע שיש למר שליין (אם יש לו) לידיו. בשלב זה - בטרם אקבל פרטים נוספים בדבר האופן שבו קיבל שליין את המידע שהוא מתבקש לחשוף - לא אוכל להכריע בשאלה אם מדובר בעדות מפי השמועה. עם זאת, אין מחלוקת כי ב"כ הנאשמים יוכלו לשאול כל אחד מעדי התביעה שהוא חבר קיבוץ האם הוא עצמו היה בין החברים שנטלו חלק בהליך ה"גילוי מרצון". שאלה ישירה לאדם, באשר אליו עצמו, תהא קבילה. לאור האמור בנוהל ה"גילוי מרצון", כי לא יינקטו הליכים פליליים נגד פונה, שיבצע גילוי מרצון בהתאם לתנאי הנוהל, ברי כי כל תשובה שתינתן מפי עד לגבי עצמו, לאחר שביצע הליך של "גילוי מרצון", לא תוכל להפלילו. על כן לא יעמוד לו גם החסיון מפני הפללה עצמית. סיכום 28. סיכומו של דבר, אינני מקבלת את טענות המאשימה בדבר חסיון המידע הנוגע להליך "גילוי מרצון" שנקטו מי מחברי הקיבוץ (או הקיבוץ עצמו), כאשר מי שנדרש למסרו הוא אחד מחברי הקיבוץ. בשאלת היות המידע בגדר עדות מפי השמועה: כאשר עסקינן בעד התביעה שליין - אכריע בפתח הדיון, עם קבלת נתונים נוספים בדבר המקור למידע שיש בידיו. אף אם אקבע שמר שליין אינו יכול למסור את המידע, בשל היותו עדות שמועה, יוכלו הנאשמים לשאול את חברי הקיבוץ האחרים בענין זה, איש איש לגבי עצמו.גילוי מרצוןמיסיםחיסיוןמס הכנסה