קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חריגים לחסינות עובדי מדינה: 1. עניינה של החלטה זו הוא התנגדות התובעים (להלן: "המבקשים") להודעתה של מדינת ישראל שהודיעה על קיומה של חסינות עובד ציבור לנתבעת 1, לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). ההודעה נמסרה לפי הוראות סעיף 7ב לפקודה ובה התבקש בית המשפט לדחות את התביעה נגד הנתבעת 1 (להלן: "המשיבה 1"), ולקבוע כי התביעה תתנהל נגד נתבעת 2 (להלן: המשיבה 2") בלבד. 2. בכתב התביעה, שהוגש בתיק זה, נתבע פיצוי בסך 402,800 ₪, בגין נזקים שנגרמו, על פי הנטען, למבקשים, בגין מכתב שנכתב ע"י המשיבה 1 אשר פגע בשמם הטוב והמהווה לשון הרע. 3. התביעה הוגשה כנגד המשיבה 1- ד"ר רחל רותם באופן אישי וכנגד המשיבה 2- משרד החינוך- מדינת ישראל. המשיבה 1 משמשת בתפקיד מנהלת אגף זהירות בדרכים (להלן: "זה"ב") ובטיחות בדרכים במשרד החינוך. 4. המבקשים - הינם חברת זהירות בדרכים המקיימת פעילויות הסברה שונות בכל הקשור למלחמה בתאונות הדרכים. 5. המשיבים צירפו הודעת הכרה מטעם המדינה לפי ס' 7ב לפקודה, בדבר קיומה של חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א לפקודה בה נכתב בין היתר: "מכלל החומר שנאסף, עולה כי המכתב האמור נכתב על ידי הנתבעת מס' 1 במסגרת מילוי תפקידה במשרד החינוך. המכתב נכתב לאחר שהובא לידיעת הנתבעת מס' 1 כי רכזי זה"ב במערכת החינוך קיבלו הזמנה מטעם התובעים להשתתף בכנס שארגנו התובעים, ואשר בו תכננו להציג לרכזים את פעילויותיהם השונות ולהביאם לרכוש את הפעילויות ולשלבן במסגרת התוכנית השנתית הבית ספרית בתחום זה"ב... הנתבעת מס' 1 סברה כי יש טעם לפגם בפנייה אל עובדי הוראה מכוח תפקיד שהם ממלאים במסגרת מערכת החינוך... סברה גם כי היה בהזמנה האמורה כדי להטעות את הרכזים לסבור כי הכנס נערך ו/או אושר ע"י הנהלת אגף זה"ב. לפיכך, פעלה הנתבעת מס' 1 במסגרת מילוי תפקידה, עת פנתה לכל הנוגעים בדבר והודיעה כי הכנס הנ"ל איננו נערך מטעם האגף וההזמנה אליו לא נשלחה על דעתו... אין כל יסוד או תשתית לכך שבמעשיה של הנתבעת מס' 1 מתקיים החריג לחסינות, כמפורט בסעיף 7א(א) סיפא לפקודה- מעשה ביודעין בכוונה לגרום נזק או מתוך שוויון נפש כלפי האפשרות לגרום נזק במעשה האמור. למעשה, אף התובעים אינם טוענים כי הנתבעת 1 פעלה בכוונה לגרום להם נזק. מכל מקום, כעולה בבירור מהמכתב שנשלח על ידה, הנתבעת 1 לא ידעה מיהו הגוף העומד מאחורי ההזמנה לכנס, ואף שהיא מכירה את התובע 2, לא ידעה כי הוא קשור לעניין... לא התרשמתי שבמכתבה של הנתבעת מס' 1 היה משום התרשלות או לשון הרע. ההיפך הוא הנכון, וכתיבתו התבקשה נוכח האחריות והתפקיד של נתבעת מס' 1, מכל מקום, התובעים ראשים להמשיך ולברר את טענותיהם במסגרת תביעתם נגד המדינה". 6. תמצית טענות המבקשים: א) אין אמת בטענה כי המשיבה 1 לא ידעה מי עומד מאחורי הגוף אשר פרסם את דבר הכנס. השם "זה"ב" הינו שם המלווה את המבקש 2 מזה שנים. בנוסף, בבירור קצר ניתן היה לוודא מי עומד מאחורי חברת זה"ב בע"מ. בשיחה קצרה הייתה מגלה המשיבה 1, כי מדובר במבקש 1 שאינו מתחזה, שיש לחברה אישורים לתוכניותיה, ונמנעת מהוצאת המכתב. ב) המשיבה 1 פעלה בשוויון נפש. וגם לאחר פניה ומכתב ביום שליחת המכתב ולמחרת, לא טרחה לתקן את הנזק ולשלוח לפחות מכתב מתקן. המשיבה 1 העדיפה להודיע בקצרה כי העניין הועבר לטיפול משפטי, וכלל לא מצאה לנכון להגיב בעצמה לגופו של עניין. ג) המשיבה 1 אינה מוסמכת לאישור תכניות ופעילויות בתחום הזהירות בדרכים. רשימת ספקים בנושא זה מאושרת ע"י הרשות הלאומית בו יש אינדקס רשמי שהתובעת מופיעה בו. גם הזמנת אירועים מאושרת ע"י מנהל מטה עירוני או רכזי זה"ב ולא ע"י משרד החינוך. לפיכך, המשיבה 1 פעלה בתחום שבו אין לה כל סמכות. 7. תמצית טענות המשיבים: א) בהתאם לפסיקה הקיימת, קיימת חסינות בנזיקין לעובד ציבור בגין מעשה שעשה במסגרת מילוי תפקידו השלטוני, ואשר בעטיו חבה המדינה האחריות שילוחית, אלא אם העובד ביצע את המעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש כלפי אפשרות גרימת נזק כאמור. תיקון מס' 10, הרחיב את חסינותם של עובדי הציבור בשל מעמדם המיוחד והחילה גם על רשלנות במעשה. בהתאם לתיקון, מקום בו הוגשה תביעת נזיקין אישית נגד עובד ציבור ועומד לו חסינות, באפשרות המדינה לאמץ את מעשה עובד המדינה בדרך של הגשת הודעה לפיה המדינה מכירה בכך שהמעשה נעשה במסגרת תפקידו השלטוני והיא נושאת אפוא באחריות השילוחית לו. משמעות הודעת ההכרה היא כי הגורמים המוסמכים במדינה בדקו ומצאו שעובד המדינה הנתבע פעל באירוע נשוא כתב התביעה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני וכי לא קיימת תשתית להתקיימות החריג לחסינות. החלטת המדינה לאמץ את מעשה עובד המדינה או שלא לאמצו הינה החלטה מנהלית. ככזו, הביקורת השיפוטית עליה הינה עפ"י כללי המשפט המנהלי, קרי, האם נופלת הודעת ההכרה בסמכות בגדר "מתחם הסבירות" ואין מקום לבחון את יסודותיה העובדתיים של התביעה ואין לנהל את ההליך העיקרי במסגרת בקשת החסינות. נקודת המוצא בתיקון מס' 10 הינה כי מוקנית לעובד המדינה חסינות. לפיכך, אין די בטענה כי לא מתקיימים תנאי החסינות ועל התובע להניח תשתית משמעותית לטענתו כי נפל פגם קיצוני, היורד לשורשו של עניין, בהחלטת המדינה וכי משום כך, אין להכיר בקיומה של החסינות. ב) מן הכלל אל הפרט, בענייננו קבלת ההחלטה בעניין חסינות המשיבה 1 נעשתה לאחר בחינת מכלול הנסיבות הרלוונטיות וכלל המסמכים, ובהתאם להמלצת היועצת המשפטית של משרד החינוך, מסקנת הפרקליטות הייתה כי הנתבעת פעלה תוך כדי מילוי תפקידה השלטוני, וכי לא פעלה מתוך כוונה לגרום נזק לתובע או בשוויון נפש כלפי אפשרות גרימת נזק. משכך החליטה פרקליטות המחוז כי בשל העובדה שמבחינה עובדתית ומשפטית מתקיימות הנסיבות להכרה בחסינות הנתבעת מפני הגשת תביעה נגדו בגין האירוע נשוא התובענה, יש מקום להמליץ בפני הגורם המוסמך להכיר בחסינות עובדי המדינה לפי סע' 7א לפקודה. ג) המבקש 1 בבקשתו זו חוזר על טענותיו כי המשיבה 1 טעתה ו/או היה עליה לנהוג אחרת, אך אין הוא מבסס ולא בדוחק, את התשתית הנדרשת להוכחה כי הנתבעת 1 פעלה בחוסר תום לב, והוא אף אינו טוען בפה מלא כי פעלה בזדון על מנת לגרום לו נזק או מתוך שוויון נפש לגרימת נזק כאמור. המבקשים אינם מראים, כי החלטת המשנה לפרקליט המדינה להודיע על חסינות הנתבעת 1 לוקה באיזה מן הפגמים המוכרים במשפט המנהלי והמצדיקים התערבות בהחלטתה על פיו. עיון בבקשת המבקשים מעלה, כי המבקשים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם לסתירת חזקת התקינות המנהלית, וכשלו מלהוכיח כי החלטת המדינה להכיר במעשי המשיבה 1 כמקנים לה חסינות מפני תביעה אישית הינה בלתי סבירה, לא כל שכן בלתי סבירה באופן קיצוני, באופן המחייב את התערבות בית המשפט על ידי ביטול הודעת ההכרה וקביעה כי לא מתקיימים יסודות החסינות. 8. תמצית טענות המבקשים בתשובה לתגובה: א) בהודעת החסינות ובבקשה אין התייחסות לעובדה שהמשיבה 1 לא הוציאה מכתב התרעה/בירור ו/או לשוחח עם המבקש 2 לפני הוצאת המכתב. ב) מדובר במכתב שלא היה נכתב לו משיבה 1 הייתה מעלה את הטיעונים הנטענים בו בפני המבקשים ונותנת להם הזדמנות להגיב. הזלזול ושוויון הנפש של משיבה 1 מוצא את ביטויו גם בכך שהיא לא מסבירה מדוע לא מצאה לנכון לתקן את טעותה לאחר שקיבלה ביום 9.9.08 מכתב ממבקש 2, בא כוחו ופרופ' ארט. ג) בהודעת החסינות אין כל התייחסות לאופן פעולתה של משיבה 2, לכך שלא התריעה ולא הפנתה את כל טענותיה למבקשים, טרם שהפיצה אותם ברבים. ד) לא ברור כיצד פוטרת עצמה המשיבה 1 מהשאלה מדוע לאחר שהוכח לה שמדובר בגוף שעובד עם אישורים, שאינו מתחזה, אינו מטעה ואינו בלתי מזוהה לא מצאה לנכון ולו להגיב לפניות המבקשים. ה) משאין בהודעת החיסיון ובבקשה התייחסות לעניינים אלו והסבר כיצד ההחלטה לחיסיון מתמודדת עם התנהגות בלתי סבירה, שלכל הפחות מעידות על שוויון נפש, הרי שעל בקשת החסינות להידחות. 9. לאחר עיון בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת התובעים להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) בתיקון מספר 10 לפקודת הנזיקין נקבע: סעיף 7 א': "(א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו-14 ולפי כל דין. (ג) החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נושא התובענה". סעיף 7ג' קובע: (א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א. (ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית. (ג) בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר. תיקון מספר 10 איפשר לרשות הציבורית או עובד הרשות הציבורית, כאשר הוגשה תביעת נזיקין אישית נגד עובד ציבור, לבקש מביהמ"ש שייקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין. ב) מקובלת עלי הגישה הברורה של הפסיקה לפיה ביהמ"ש אשר שומע את התובענה העיקרית בוחן את הודעת ההכרה לפי אמות מידה של המשפט המנהלי. יש לבחון אם ההחלטה נעשתה במסגרת מתחם הסבירות ואין כל מקום להידרש לבחינה עובדתית. לעניין זה יפים הנימוקים שהובאו על ידי בת.א. 35927/06 בש"א 178868/06 עו"ד שטוב רפאל נ' בן דהן אליהו, מנהל בתי הדין הרבניים ואח', . אין צורך שאחזור עליהם ודי אם אציין כי הם יפים גם לעניין שבפני. פסק דין נוסף בעניין זה ניתן ביום 17/12/07 בביהמ"ש המחוזי בת"א ע"י כב' השופטת דליה גנות בבר"ע (תל-אביב יפו) 1934/07 מדינת ישראל ואח' נ' מרדכי ספוז'ניקוב בע"מ ואח' : בפסה"ד קבע ביהמ"ש, כי הבדיקה לפי תיקון מספר 10 לפקודת הנזיקין נועדה אך ורק לבדוק את תקינות מעשה השלטון עפ"י אמות מידה של המשפט המנהלי, ואילו במסגרת שמיעת הראיות לגופן, תיבדק ותבחן חבותה הנזיקית של המדינה אשר באה לידי ביטוי בהתנהלות והתנהגות עובדיה והנזק הלכאורי שנגרם בגין אותה התנהלות והתנהגות. בימ"ש בסעיף 17 לפסה"ד ציטט את דברי ביהמ"ש בבג"ץ 7542/05 גל פורטמן ואח' נ' מאיר שטרית ואח' , תק-על 2007 (1) 1725: "חוקיותו של מעשה מינהלי תיבחן, בין היתר, בהתאם לאמות המידה האובייקטיביות של הסבירות המנהלית. כידוע, אין החלטה סבירה אחת, כי אם מתחם של אפשרויות סבירות אשר הרשות יכולה לבחור בכל אחת מהן בהתאם לשיקול דעתה. בית המשפט לא יחליף את שיקול-דעתו בשיקול-דעתה של הרשות, אך אם בחרה הרשות באפשרות המצויה מחוץ למתחם הסבירות, הרי שעל בית המשפט לפסול החלטה זו כנגועה באי-חוקיות. גבולותיו של מתחם הסבירות והתערבותו של בית המשפט בהחלטות הרשויות, נגזרים מפרמטרים שונים הכוללים, בין היתר, את זהות הגוף הנתון לביקורת ואת טיבה ומהותה של הסמכות שהופעלה. כך, למשל, יבחנו מעמדה של הרשות המחליטה, לשונו ותכליתו של החוק המסמיך, טיבו של העניין המוסדר על-ידי הסמכות, מהם השיקולים העומדים בבסיס הסמכות - ממצאים עובדתיים, שיקולי-מדיניות או מבחנים מקצועיים וכד' ...". ובהמשך: "סבירות היא מושג נורמטיבי. משמעותה איתור השיקולים הרלבנטיים ואיזון ביניהם על-פי משקלם ... סבירותה של החלטה תיקבע, בין היתר, תוך בחינת השאלה האם נתנה הרשות הציבורית משקל ראוי לכל אחד מהשיקולים הרלבנטיים השונים ... עמד על-כך הנשיא ברק: '... על הרשות השלטונית לאזן בין השיקולים הנוגדים. איזון זה חייב להיעשות בסבירות, ואסור לו שיהא בלתי-סביר באופן קיצוני או בעליל. אכן, עקרון יסוד של המשפט המנהלי הוא זה המחייב רשות שלטונית לפעול בסבירות (ראה בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור ואח', בעמ' 445). משמעותה של הסבירות הינה, כי על הרשות השלטונית לאזן בין השיקולים השונים בהתאם למשקלם הראוי של אלה. 'איזון הוא סביר, אם הרשות המוסמכת נותנת את המשקל הראוי, כלומר, המשקל על-פי פירושה של הנורמה החקיקתית אותה מבצעת הרשות המנהלית,לאינטרסים השונים הבאים בחשבון ... סבירות משמעותה שקילת כל השיקולים הרלבנטיים, ומתן משקל ראוי לשיקולים אלה' (בג"צ 935/89, 940, 943 גנור ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', בעמ' 513)'. אכן, סבירות אינה מושג פיסי או מטאפיסי. סבירות היא מושג נורמטיבי. סבירות היא תהליך הערכתי. היא איננה תהליך תיאורי. היא אינה מושג הנתחם רק על-ידי הגיון דדוקטיבי. היא אינה אך ורק רציונאלית. סבירות משמעותה איתור השיקולים הרלבנטיים ואיזון ביניהם על-פי משקלם ...'" (שם, בעמ' 18). (וכן ראה בג"צ 2533/97 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא (3) 46,57; בג"צ 341/81 מושב בית עובד נ' המפקח על התעבורה, פ"ד לו (3) 349, 354; בג"צ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז (5) 404, 42- 421; בג"צ 4267/93 אמיתי, אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 441, 464 - 465; בע"מ 5082/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (); בג"צ 127/80 אודם נ' ראש עיריית תל-אביב - יפו ואח', עמ' 121 ()". ג) מטרתו של סעיף 7, לאפשר לעובדי ציבור לפעול במסגרת תפקידם ללא חשש מתביעות הנובעות מעבודתם. בכדי למנוע שימוש לרעה בחסינות זו, הגביל המחוקק את החסינות רק למעשים שנעשו תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני של עובד הציבור וכאשר המעשה לא נעשה ביודעין ומתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו של נזק כאמור. משמעותה של ההודעה שמסרה המדינה, היא אם כן, כי הגורמים המוסמכים במדינה בדקו ומצאו שעובד הציבור פעל תוך כדי מילוי תפקידו הציבורי וכי מבחינת הרשות הציבורית לא מתקיים החריג לחסינות. ד) בענייננו, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתה של המדינה וכי; הודעתה חורגת מגדר מתחם הסבירות. ה) למעלה מן הצורך יצוין כי כל העובדות הנטענות ע"י המבקשים בכתב התביעה תוכלנה להתברר לגופו של עניין כאשר משרד החינוך הוא הנתבע, והנתבעת 1 אינה נתבעת באופן אישי. הודעת ההכרה מובילה לכך שמשרד החינוך לוקח על עצמו את האחריות כלפי הניזוקים בתביעה זו. כפועל יוצא מכך, אם יתברר שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות והמבקשים יוכיחו את זכאותם לסכום התביעה, אזי משרד החינוך, הוא זה שיצטרך לשלם את הסכום שייפסק בפסק הדין. כל נזק לא נגרם למבקשים כפועל יוצא מכך שהמשיבה 1 אינה נתבעת באופן אישי. שערי בית המשפט לא ננעלו בפניהם בשום צורה שהיא. 10. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. ב) המשיבה 1 (נתבעת 1) תמחק מכתב התביעה. ג) התובעים ישאו בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ. חסינותעובדי מדינה