חתימה על יפוי כח בחו"ל

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה על יפוי כח בחו''ל: עניינה של החלטה זו הוא בשאלה כיצד ישולמו כספי פיקדון המגיעים לעובדים זרים והמוחזקים בידי המדינה, הנתבעת, על פי ובמסגרת סעיף 1.יא. לחוק עובדים זרים תשנ"א - 1981 [ להלן: "חוק עובדים זרים" ו "הפיקדון" בהתאמה ו"חוק הלשכה" בהתאמה]. גדר המחלוקת נשוא ההחלטה נוגע לעובדים המצויים בחו"ל ואשר טרם קבלו בחזרה את המגיע להם ומסרו ייפוי כוח לעורך הדין המייצג אותם בהליכים אלה. יפויי הכוח אושרו על ידי עורך הדין המייצג בחו"ל, לכאורה לפי סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 [ להלן: "סעיף 91" ו"חוק ]. על פי החלטתי מיום 21.5.09 הגישו הצדדים את טיעוניהם בכתב כאשר ב"כ התובעים מגיש את סיכומיו ראשונה. גדר המחלוקת תואר נכון יותר בתגובת המדינה דלקמן: "...מה מעמדו של יפוי כוח, שנחתם ואומת מחוץ לגבולות המדינה, בפני עורך דין ישראלי, שהומצא בתמיכה לבקשה ו/או תביעה שהוגשה על ידי עו"ד בשם העובד הזר, לקבל כספי הפיקדון לחשבון נאמנות של עורך הדין" . כללית ניתן לומר כי עמדת המדינה היא שייפוי כוח כאמור חייב להיות מאומת בפני נציגות ישראלית בחו"ל, לפי סעיף 30 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971 [להלן: "סעיף 30" ו "אישורי נציגות" בהתאמה ]; עמדת התובעים היא כי די באישור עורך הדין, מיופה הכוח, על יפויי הכוח וזאת לפי סעיף 91. לפי סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965 [ להלן: "חוק השליחות" ], ייפוי כוח יכול שיינתן גם בע"פ ותוקפו אינו מותנה בצורתו, היינו אין דבר המחייב מתן יפויי כוח בכתב על מנת שיהיה תקף [ אהרון ברק, "חוק השליחות", פיסקה 352 עמ' 551 - 552 ]. יש להבחין, בין תוקפו של יפויי כוח ובין הוכחתו ודרכי הוכחתו; כך למשל, יכול שצד ג' הנדרש לסמוך על הרשאת שלוח לפי יפויי כוח, יהיה רשאי לסרב להכיר בשליחות ללא הוכחתה בכתב [ סעיף 3(ב) לחוק השליחות ]. מנקודת מוצא זו, ניתן להגיע למסקנות בדבר השאלה שבמחלוקת. סעיף 30 אינו קובע שאישורי הנציגות הם תנאי לתוקפו של יפוי כח שנחתם בחו"ל; כל עניינו של סעיף 30 הוא בדרכיי הוכחה כנאמר שם: "...יפוי-כוח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר, בכל משפט או ענין אזרחיים,....להוכיחם....וגו'" שלשה אלמנטים בסעיף 30: ראשית, עניינו הוכחה ולא תוקף המסמך; שנית, אין הוא קובע בלעדיות לדרך הוכחה זו משום שנכתב בו כי "מותר" להוכיח בדרך זו ולא שחובה להוכיח את המסמך כך; שלישית, ניתן לראות שהאמור בסעיף 30 בא להקל ולא להחמיר מחד, ואין הוא דרך הוכחה בלעדית, מאידך, שכן הוא חל רק במשפטים אזרחיים, ואילו היינו רואים בו דרך הוכחה בלעדית, לא ברור כיצד ניתן היה להוכיח ייפוי כוח כאמור במשפט פלילי. "...ההוראות שבסעיפים 30 ו - 31 הנ"ל באות להקל על הגשתם של מסמכים וייפוי כוח שנערכו בחו"ל; ואין בהן כדי למנוע הגשת של המסמכים כראיה בכל דרך כשרה אחרת [ קדמי, "על הראיות" חלק א' עמ' 578; הדגשה שלי - צ.כ. ]. לאור זאת, לא נראה לי שיש באי קיומן של הוראות סעיף 30 שלעצמן, כדי להוות מכשול לעניין יפויי הכוח שהוגשו על ידי ב"כ התובעים. במאמר מוסגר ולמעלה מהצורך אוסיף כי דווקא פסק דין שהובא על ידי ב"כ המדינה בסיכומיה כאסמכתא, מדגיש היטב את ההבדל שבין תוקף יפויי הכוח ובין דרך הוכחתו. כך בע"פ 2366/03 עסאף (בן אליאס) עסאף ואח' נ. מדינת ישראל, קבע בית המשפט כי אינו יכול לסמוך על אישור נוטריון לבנוני על ייפוי כוח משום שאישור זה אינו מספק אותו לעניין מהימנותו, הגם שלא קיימת אפשרות לקבל אישור נציגות בלבנון; אולם השאלה היא שאלה של מהימנות; גם ב"כ המדינה, מבלי משים, מדגישה עניין זה [ "...תכלית הדרישה שבדין....היא הבטחת מהימנותו של המסמך המוגש לבית המשפט"; פיסקה 23 לסיכומי המדינה; הדגשה במקור - צ.כ. ]. לעניין שנידון שם, ניתן על כן להניח, כי לו היה יפויי הכוח מאושר, למשל, על ידי הקונסול הבריטי בבירות, הוא היה נושא עימו מהימנות מספקת. דוגמא אחרת: מה יהיה הדין לגבי ייפוי כוח שייחתם במהלך שיחת וועידה מוקלטת בווידאו, כאשר מעמד החתימה, החותם וייפוי הכוח מצולמים ברגע האמת. האם לא ניתן יהיה לקבל את ייפוי הכוח כתקף [ יחד עם ההוכחה שהיא קלטת הווידאו ]? ב"כ התובעים מניח שהוא מחזיק בידיו ייפוי כוח שניתנו לפי סעיף 91, אולם נראה כי הוא טועה בעניין זה. תנאי ראשון בסעיף הנ"ל הוא שייפוי הכוח ניתן בישראל; לאמור, אישור של עו"ד על יפויי כוח שניתן לטובתו בחו"ל אינו נתפס בגדר הוראות סעיף 91 [ זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מה' 7 פסקה 172 עמ' 218 ]. דומני כי הוראה זו, כמו שאר ההוראות שעניינן מסמכים שנעשו בחו"ל, היא הוראה ארכאית, שאין בה הגיון של ממש; מה נשתנית מידת האמון שאפשר לתת באישורו של עורך דין [ שהוא ישראלי לפיה סעיף 42 לחוק הלשכה ] בעת שהוא בישראל מהאמון שניתן לתת בו בעת שהוא בחו"ל? טול לדוגמא מקרה שעו"ד טס עם לקוחו לפריס במטוס אל על; המטוס נחשב טריטוריה ישראלית; אם יאשר עורך הדין את חתימת לקוחו על ייפוי כוח בעת הטיסה, ייפוי הכוח כשר לפי סעיף 91; אם ייעשה זאת לאחר הנחיתה בפריס, ייפוי הכוח אינו כשר; אם יטוסו השניים במטוס אייר פראנס אזי אם יאשר עורך הדין את ייפוי הכוח בעוד המטוס בשמי ישראל, סביר להניח שייפוי הכוח נעשה בישראל, והוא תקף לפי סעיף 91, אם עזב המטוס את תחומי האוויר של מדינת ישראל, הרי שמצויים השנים בטריטוריה צרפתית וייפוי הכוח אינו תקף. תפיסה כזו היא אבסורדית. מאידך, הוראת סעיף 91 קיימת ואין להתעלם ממנה אלא שגם תקפה מוגבל. אין היא קובעת דבר לעניין תוקף יפויי הכוח אלא גם היא, כל ייעודה הוא ליצור כלי הוכחתי בלבד וראה: דנ"פ 2192/00 דורון נוי עו"ד נ. אהרן אמינוף, שופט בית המשפט המחוזי בנצרת ואח', פד"י נד2 עמ' 138 שם נקבע כי גם עורך הדין רשאי לפעול על פי יפוי כוח בע"פ. משמעות הדברים היא אם כן שבידי ב"כ התובעים, ייפוי כוח, בכתב, המאושרים על ידיו, שאמנם נעשו בחו"ל, ואינם עומדים בתקני ההוכחה של סעיפים 30 ו 91, אולם אין מניעה לקבלם כראיה, אם בית המשפט ייראה בהם ראיה נאמנה. על משקל אמרתו של מורה הדרך הידוע אורי דביר לפיה "חכם השביל מההולך בו" ניתן לומר כי "חכם החוק ממפרשיו". סעיפים 30 ו 91 לא קבעו בלעדיות, אולי משום שצפו מצבים ומקרים שבהם ניתן יהיה בעתיד [ כמו בימינו אנו ] למצוא ראיות מהימנות אחרות, חלקן אפילו בזמן אמת, להוכחת חתימת יפויי כוח ומסמכים, בין בחו"ל ובין בישראל. איני רואה על כן כל סיבה שלא לקבל את ייפויי הכוח המוצגים בידי עו"ד מיסיוק, בא כוח התובעים, כייפויי כוח אמינים ולפעול על פיהם, שעה שהם מאושרים על ידיו. לטענת המדינה, בהתאם להוראות נוהל שהוצאו [ כנראה ] על פי הוראות חוק עובדים זרים וכן על פי הוראות העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו - 1996 כלל לא ניתן למסור את כספי הפיקדון לידי באי כוח התובעים [ ראה סעיפים 6 עד 12 לתגובת המדינה ]. ספק בעיני אם יש להוראות נוהל אלה תוקף חוקי מחייב מכך שלא פורסמו ברשומות אלא באתר אינטרנט של משרד התעשייה המסחר והתעסוקה [ סעיף 7 לסיכומי טענות המדינה ]. הוראות אלה משנות נורמות כלליות הן על כן בגדר של "תקנות" לפי סעיף 3 לחוק הפרשנות, תשמ"א - 1981, נורמות שהיו מוגדרות בעבר כ "תקנות בנות פועל תחיקתי" להבדיל מ"הוראות מינהל" המוגדרת שם כהוראה שאינה בת פועל תחיקתי [ ראה לעניין זה: ע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ . יוסי קליין ואח', פד"י מח3 עמ' 485; להלן: "פס"ד קליין" ]. האבחנה בין הוראה שיש לה פועל תחיקתי וכזו שאין לה, היא עתיקת יומין בפסיקה הישראלית ועיקרה שהוא שהוראה בת פועל תחיקתי היא הוראה המשנה נורמות התנהגות ומופנית אל הציבור כולו או אל חלק בלתי מסוים ממנו, ולטעמי, כאלו הן "הוראות הנוהל" הנידונות כאן [ ע"א 396/75 מנדל שרף ואח' נ. מנהל מס רכוש, ירושלים, פד"י לא1 עמ' 429 וכן "פס"ד קליין" הנ"ל ]. בהיותן בגדר של "תקנות" טעונות הן פרסום ברשומות על מנת להקנות להן תוקף [ סעיף 17 לפקודת הפרשנות (נוסח חדש) ]. תהא אשר תהא התשובה לשאלה האם הוראות הנוהל הן בגדר של תקנות או הוראות מינהל, באת כוח המדינה מאשרת כי המדינה פועלת, ומוכנה לפעול, שלא על פי אותן הוראות ולהתחשב באפשרות של תשלום לשלוח של העובד הזר [ סעיפים 14 עד 18 לתגובת המדינה ]. בנסיבות אלה, אין כל סיבה שלא לקבל, כאמור לעיל, את ייפויי הכוח כמות שנחתמו ואושרו על ידי בא כוח התובעים ואני קובע על כן שהמדינה תפעל בהתאם. מסמכיםייפוי כוח