קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעמים מיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות: מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים 1. בפני בקשתה של המבקשת, עמותת שירה חדשה, כי אאריך את המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר מטעמה, בנוגע לשטר אשר הגיש המשיב, מר אורן אלחריזי, לביצוע, בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק מס' 2501721080. 2. המדובר בשיק יחיד על הסך של 10,000 ₪ אשר תאריך פרעונו 15/2/2008 והוא הוגש לביצוע ביום 2/6/2008. 3. בקשתה של המבקשת להארכת המועד הוגשה ביום 29/10/2008 ובה נטענו הטענות הבאות: בין הצדדים נחתם חוזה עבודה לבניית שלד בניין בית הכנסת ביום 4/9/2007. המשיב החליט באופן חד צדדי על הפסקת העבודה בשטח ובכך הפר את סע' 35 להסכם, המאפשר למבקשת לבטל שיקים עתידיים - כפי שעשתה. לאחר עזיבת המשיב את אתר הבניה וזניחת העבודה, הסתבר כי נעשו מעשי מרמה על ידי המפקח על הבנייה, מר יחזקאל שבירו, אשר, בין השאר, קיבל שילומי שוחד מידי המשיב. הצדדים פנו למו"מ ביניהם באמצעות ב"כ, ובמהלך ראשית חודש אוגוסט אף נערכה ישיבה במשרדו של ב"כ המשיב וסוכם כי ב"כ המשיב יברר פרטים מסויימים אודות המשך הבנייה בעיריית אשדוד, בקשר עם החברה לפיתוח אשדוד. לאחרונה אף הסכימו הצדדים, טנטטיבית, על מינוי בורר בעניינם, אלא שהמשיב התעקש כי השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל אינו חלק מהסכסוך בין הצדדים ועל כן הוגשה הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות. האיחור מקורו בתום-לב (כך במקור - י.ב.) בעת שמתנהל משא ומתן בין הצדדים ואין מקורו כלל ועיקר בזלזול בהליכי משפט. 4. בתצהירו של נציג המבקשת, מר אילן שם טוב, נטענו הטענות העובדתיות הבאות: המשיב הפסיק באופן חד צדדי את העבודה באתר והתנה את המשכה בתשלומים שונים על עבודות שלטענתו ביצע באתר באישורו של המפקח, מר יחזקאל שבירו. על פי סע' 35(b) להסכם בין הצדדים, רשאית המבקשת לבטל שיקים עתידיים שטרם נפרעו, במיוחד כאשר אלו שולמו בעבור עבודה שטרם נעשתה, כולה או בחלקה. המשיב אמר לנציג המבקשת, באופן אישי, כי נאלץ לשלם תשלומי שוחד לכיסו של המפקח על הבנייה, מר שבירו יחזקאל, כדי לקבל את העבודה, ובכלל. המשיב ביצע חריגות בניה, שלא בהתאם לתוכניות, ובכך גרם נזק רב בגינו מתעתדת המבקשת לתבוע אותו. החול אשר הוצא מן האתר נמכר לגורמים בעלי חפץ, ואין יודע לאן הוזרמו הכספים שהתקבלו בתמורה לחול. יש מקום ל"חשד מעל לסביר", כי השינויים שביצע המשיב זכו לאישור המפקח בשל השוחד ששולם למפקח ולכן לא ייתכן כי מעשה עוולה יצמיח לזוכה עילת תביעה. 5. ביום 2/12/2008 הגיש המשיב את תגובתו לבקשת המבקשת. 6. בתגובתו טען המשיב, כי הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של כ- 4 חודשים לאחר חלוף המועד להגשת ההתנגדות. 7. עוד טען המשיב, כי המבקשת לא הצביעה על כל טעם מיוחד, המצדיק את האיחור הניכר בהגשת ההתנגדות. 8. המשיב ממשיך וטוען, כי טענותיה של המבקשת נטענו באופן סתמי, ללא כל פירוט. לטענת המשיב, לא נוהל מו"מ בגין השיק שבגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל. בין הצדדים התקיימה פגישה אחת ויחידה במהלך חודש אוגוסט 2008 (כחודשיים לאחר מסירת האזהרה), במסגרת נידון חובה הכולל של המבקשת למשיב. הפגישה לא הניבה דבר ואף לא סוכם על מינוי בורר. 9. המשיב אף התייחס לסיכויי הגנתה של המבקשת וטען כי מעולם לא הפר את החוזה בין הצדדים, אלא לאחר שהמבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה, לתשלום עבור ביצוע עבודות הבנייה שביצע המשיב עבורה. 10. לטענת המשיב, נאלץ להפסיק את עבודות הבנייה עקב אי-אספקת לוחד"ים (פלטות רומיות) שבלעדיהן לא ניתן היה להמשיך בעבודות. 11. לטענת המשיב, נותרה המבקשת חייבת לו מאות אלפי שקלים. 12. ביום 7/12/2008 הגישה המבקשת את תשובתה לתגובת המשיב. 13. תשובתה של המבקשת עמוסה בטענות עובדתיות שונות אך לא גובתה בתצהיר. מסיבה זו, בפתח הדיון שהתקיים בפני, ויתר ב"כ המבקשת על החלקים העובדתיים בתשובה זו. 14. כאמור, ביום 23/4/2009 התקיים בפני דיון בבקשתה של המבקשת והצדדים נחקרו על תצהיריהם. 15. נציג המבקשת אישר, כי ביום 2/10/2008 חתם על תצהירו בפני בא-כוחו. 16. נציג המבקשת טען בחקירתו כי בפגישה בין הצדדים, במשרדו של ב"כ המשיב, סוכם כי ב"כ המשיב ישוחח עם ראש העיר בנוגע לאפשרות שהמשך הבנייה תבוצע על ידי המשיב. לאחר מכן, לטענתו, התנהל מו"מ בין עורכי הדין של הצדדים, כאשר בא-כוחה של המבקשת אף העלה בפניו הצעה של מינוי בורר בשם בינו ברקוביץ', המקובל גם על המשיב. 17. נציג המבקשת לא ידע לומר מתי התנהל המו"מ. 18. נציג המבקשת טען, כי אינו זוכר מתי התקבלה האזהרה, אך, לטענתו, לאחר קבלת האזהרה פנתה המבקשת לבא-כוחה והחל תהליך המשא ומתן בין הצדדים. 19. נציג המבקשת הכחיש כי סירב לשוחח עם המשיב או בא-כוחו, וסיפר כיצד נודע לו על התשלומים שביצע, לכאורה, המשיב, למפקח על הבנייה כדי "להעביר קבלן" (קרי - לקבל את המשיב לבצע עבודה זו במקום קבלן אחר). 20. נציג המבקשת אישר, כי ייתכן והאזהרה התקבלה ביום 17/6/2008. 21. נציג המבקשת עמד בתחילה על גירסתו, כי ביטל את השיק, ולאחר שנוכח לדעת כי השיק חזר מהסיבה שחתימת המושך אינה תקינה, טען כי הוא זוכר שנתן הוראת ביטול ומבחינתו "התכוון שהשיק יחזור". 22. נציג המבקשת טען, כי הוא יכול להציג הודעת ביטול כזו שכן שלחה באמצעות הפקס. 23. לשאלה מדוע הוגשה הבקשה ביום 29/10/2008, למרות שהתצהיר נחתם ביום 2/10/2008, השיב נציג המבקשת כי הובל לכל זה על ידי בא-כוחו אשר אמר לו שיש מו"מ ולכן "תשבו בשקט ואין לנו ממה לחשוש". 24. לאחר חקירתו של נציג המבקשת נחקר המשיב על תצהירו. 25. לשאלה האם היה מו"מ בין הצדדים השיב המשיב כי "אם היה, זה לא היה רציני". המשיב טען כי היו מספר פגישות, בתיווכו של המפקח, וזאת לגבי שינויים ותוספות המגיעים למשיב לגבי המרתף. 26. לטענתו, נציג המבקשת הפנה אותו למפקח. 27. המשיב אישר, כי במהלך הפגישה, אצל בא-כוחו, שוחחו הצדדים על כל הבעיות ביניהם, כולל השיק נשוא תיק זה. 28. המשיב אישר, כי שילם למפקח על הבנייה כספים בגין שירותים שלא היה זקוק להם וזאת כדי שלא "ימרר את חייו", לאחר מכן, במסגרת העבודה. 29. המשיב אף טען, כי הילווה כספים למפקח, אותם החזיר המפקח באיחור רב. 30. המשיב אישר, כי עזב את אתר העבודה משום שהיה איחור מעבר לסביר באספקת הלוחד"ים. המשיב אישר כי לא שוחח עם נציג המבקשת לפני שעזב את האתר. 31. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. 32. המבקשת חזרה בסיכומיה על טענותיה העובדתיות, והוסיפה כי המשיב הודה בכך שהמו"מ בין הצדדים כלל גם את השטר נשוא ההתנגדות. 33. לטענת המבקשת, ההתנגדות הוגשה באיחור, לאחר שהסתבר כי הצדדים לא יגיעו לכדי פשרה ללא עזרת בית המשפט. 34. עוד לטענת המבקשת, בסיכומיה, ההתנגדות הוגשה באיחור משום שחלק בלתי נפרד מההתנגדות הייתה הטענה כי שולמו תשלומי שוחד למפקח על הבנייה ועניין זה היה מעכיר את הרוח הטובה בה ניסו הצדדים לסיים את הסכסוך, בפשרה. 35. המבקשת מוסיפה וטוענת שמתשלומי השוחד ניתן להסיק כי ייתכן שהמפקח אישר תשלומים חריגים שאינם מגיעים למשיב. 36. לטענת המבקשת, מטעמים של תקנת הציבור ומסכת כוללת של תרמית, ניתן להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, גם מיוזמתו של בית המשפט. 37. המבקשת אף טענה בסיכומיה כי המשיב לא נקט בכל הליך ביצועי עד ליום 26/9/2008 ולכן, ממילא, נחלש הצידוק להכיר במעין חסינות של בעל הדין שכנגד. 38. המבקשת אף טענה בדבר חוסר מהימנותו של המשיב, בשל תשובותיו בעניינו תשלומי השוחד הנטענים למפקח. 39. ביום 30/6/2009 הוגשו סיכומיו של המשיב. 40. בסיכומיו חזר המשיב על טענתו, כי המבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ההתנגדות מטעמה. 41. לטענתו המבקשת מציינת באופן סתמי כי נוהל מו"מ בין הצדדים, אשר נכשל, ואולם לא מציינת את המועד לכשלון המו"מ ולא פירטה את התאריכים ו/או התכתובות ו/או הפגישות שנערכו, לטענתה, במהלך מו"מ זה. 42. המשיב חזר על טענתו, כי לא התקיים מו"מ בין הצדדים, מלבד פגישה אחת ויחידה בחודש אוגוסט שלא עסקה בשיק נשוא ההתנגדות אלא במכלול הסכסוך שבין הצדדים. 43. המשיב הפנה בסיכומיו, לסתירות בין עדותו של נציג המבקשת בפני ובין הנטען בתצהירו. 44. המשיב טען, כי הטענה שהעלתה המבקשת, לראשונה בסיכומיה, כי הצדדים "לא רצו לפתוח קופת שרצים" הנוגעת לתשלומים למפקח, היא בבחינת הרחבת חזית. 45. עוד טען המשיב כי האיחור בהגשת ההתנגדות מקורו בזלזול בהליכי ההוצאה לפועל. 46. לעניין סיכויי ההגנה, חזר המשיב על טענותיו העובדתיות כי לא הפר את ההסכם בין הצדדים, כי הפסיק את העבודה בשל אי-אספקת הפלטות הרומיות על ידי המבקשת, כי המבקשת חיללה שיקים נוספים וכי השיק הוחזר בשל חתימה לא מתאימה ולא בשל ביטולו. 47. המשיב אף טען בסיכומיו, כי הטענה בדבר נזקים שנגרמו כתוצאה מעבודתו, נטענה בעלמא, ללא כל חוות דעת או אסמכתא אשר תעדנה על ליקויים אלה. דיון והכרעה 48. "תקנה 106 א' לתקנות ההוצאה לפועל קובעת, כי התנגדות לביצוע שטר תוגש תוך 20 יום מיום שהומצאה האזהרה. מאחר והמועד נקבע בחיקוק, ניתן להאריכו רק אם קיימים טעמים מיוחדים לכך (ראה הסיפא של תקנה 528 לתקנות סד"א)." (כב' הש' הנדל בבר"ע (באר-שבע) 1532/97 - אלומנרקיס בית מסחר נ' ארביב אשר). 49. אמנם, יש לזכור כי: "ה"טעם המיוחד" הנדרש לעניין הארכת מועד להגשת התנגדות אינו זהה ל"טעם המיוחד" שיידרש לצורך הארכת מועד להגשת ערעור. במקרה האחרון, כבר קיבל בעל הדין את יומו בבית המשפט, וכבר נמצא בגדרו של ההליך המשפטי, ועל כן יידרש להציג טעם משמעותי יותר ממי שמאחר להעלות הגנתו בפני הערכאה הדיונית הראשונה". (בש"א (שלום עכ') 3163/06 פרחי יוסף נ' ארזים גליל מוצר עץ בע"מ, ). 50. ברם, בשני המקרים המדובר בטעם מיוחד ולא כל טעם סתמי אשר מעלה המבקשת. 51. בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פד"י נ"ה (2), 904, 908, ניתח כב' השופט ב' אוקון את המושג "טעם מיוחד", וקבע כי: "טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כמו מוות או מחלה. טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית. אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד, כמו קשיי הבנה או עומס עבודה. אין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה. שיקולים אלו כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרושה שלטעם המיוחד אופי של העדר שליטה או של תקלה שאינה רגילה או צפויה". (ההדגשה שלי - י.ב.). 52. בענייננו, המחדל נעוץ, לטעמי, בתקופה אשר חלפה בין חתימת התצהיר על ידי נציג המבקשת (2/10/2008) ובין מועד הגשת הבקשה (29/10/2008). 53. לתקופה זו אין בפי המבקשת כל הסבר סביר ובוודאי שאין בפיה טעם מיוחד. 54. במועד חתימתו של התצהיר כבר ידע נציג המבקשת, ללא ספק, כי המו"מ בין הצדדים נכשל ויהא עליו להגיש את בקשתו זו להארכת המועד להגשת ההתנגדות. 55. אלא שגם אז המתינה המבקשת, תקופה העולה על התקופה הנקובה באזהרה, והגישה את בקשתה רק ביום 29/10/2008. 56. המבקשת לא ניסתה להסביר איחור זה בהגשת בקשתה ובוודאי שלא סיפקה טעם מיוחד לקיומו. 57. יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, בעמ' 355: "כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי והיא מגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סיכויי הצלחה)". 58. אינני מקבל את טענות ב"כ המבקשת כי משקל טענות ההגנה של המבקשת, הוא כשלעצמו, יכול לשמש כטעם מיוחד. 59. באנלוגיה לענייננו, ההלכה בעניין זה היא כי "ביקש בעל דין להאריך לו את המועד להגשת ערעור, אין חשיבות הבעיה אשר הוא חפץ להעמידה לדיון משמשת, כשהיא לעצמה, טעם מיוחד" (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, (1990) 837-838 - ההדגשה שלי - י.ב.). 60. אמנם, משקל טענות ההגנה יכול להצטרף לטעם מיוחד אחר ו"לתמוך" במשקלו, ואולם, כאשר אין כל טעם לאיחור בהגשת ההתנגדות, משקל טענות ההגנה, כשלעצמו, אינו יכול לסייע. 61. בענייננו, כל טענותיו של ב"כ המבקשת נוגעות לתקופה הקודמת לחתימתו של התצהיר על ידי נציג המבקשת, ואולם, לעניין האיחור בהגשת הבקשה מיום שנחתם התצהיר אין בפיו טענה כלשהי, ובוודאי שאין בפיו טעם מיוחד. 62. למעלה מן הצריך אומר כי גם לגופו של עניין סיכויי ההתנגדות להתקבל קטנים עד מאוד. 63. המבקשת נשענת על מספר טענות שהתבררו, רובן ככולן, כחסרות בסיס או, במקרה הטוב, חסרות כל פירוט מינימלי: א. האחת - כי השיק בוטל בהתאם לזכותה שבסע' 35(b) להסכם בין הצדדים. ברם, בחקירתו של נציג המבקשת התברר כי השיק כלל לא בוטל, אלא נציג המבקשת "התכוון לבטלו" והשיק ממילא חולל בשל העובדה שהחתימה על פניו לא הייתה תקינה. ב. השניה - כי קיימים נזקים ו/או ליקויים בעבודתו של המשיב שזכאית היא לקזזם מן התמורה. דא עקא כי בעניין זה לא פירטה המבקשת ולו פירוט מינימלי, הנדרש ממי שטוען טענת קיזוז, של הנזקים הנטענים ו/או שווים. כידוע: "הלכה למעשה נודעה חשיבות מרובה לצורך לפרט את טענת ההגנה בתצהיר הנתבע, כאשר נתבע חפץ להתגונן מפני תביעת שטר או שיק בטענה שהמסמך כולל ריבית מופרזת, ובכל עניין דומה המצריך עריכת חשבון. לא ניתן לברר את הטענה אלא אם גילה הנתבע , מה סכום קרן לווה, מה סכום ריבית התחייב לשלם, מתי לווה את הכסף, וכיצד מורכב סכום השטר, קרן לחוב וריבית לחוד. באין פירוט כזה, לא הרשו לנתבע להתגונן. כיוצא בזה חייב נתבע המעלה טענת קיזוז לפרט את טענותיו במידה הדרושה לניסוח כתב תביעה". (מתוך ספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 674 - ההדגשה שלי - י.ב.). ג. השלישית - כי "ייתכן" שהמפקח אישר למשיב תוספות בגין שינויים שלא היו מגיעים למשיב וזאת בשל "תשלומי השוחד" ששילם המשיב למפקח. דא עקא כי גם טענה זו נטענה בצורה סתמית ללא כל פירוט מינימלי ובלא שנקבה המבקשת בסכום כלשהו הנובע מטענה זו. המבקשת לא הפנתה ולו לתוספת אחת שהיא סבורה שאושרה שלא כדין על ידי המפקח. אין די בהעלאת השערות בעלמא בנוסח של "...חשד מעל לסביר..." או "...יכול כי אישר תשלומים חריגים..". 64. לפיכך, אני דוחה את בקשתה של המבקשת להארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע השטר בתיק הוצאה לפועל מס' 2501721080. 65. המבקשת תשלם למשיב הוצאות הדיון בבקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. 66. החלטה זו מסיימת את הדיון בכל הבקשות שבכותרת שכן בהיעדר הארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע השטר ממילא אין מקום לדון בטענות ההתנגדות לגופן ו/או לעכב את ההליכים.הארכת מועד