טענת "לא נעשה דבר" בהתנגדות לביצוע שטר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת לא נעשה דבר: 1. בפני תביעה שטרית לגבי שטר עליו חתמו הנתבעים כערבים שלא בנוכחות התובע. (ת1/), ע"ס 151,500 ש"ח. ההתנגדות לביצוע שטר נתקבלה רק לעניין הטענה של "לא נעשה דבר" NON EST FACTUM לטענת הנתבעים הם חתמו על השטר כשהוטעו והולכו שולל ע"י מר צבי קוריץ (להלן: "החייב") שהיה קבלן אמיד וידוע, הטעה את הנתבעים ויצר מצג שווא בפניהם לפיו הם חתומים על שטר בטחון שנועד להיות בטוחה למסירת דירות לרוכשים כפי שנהג עם הנתבעים מקדמת דנא, בעוד שלמעשה יועד השטר למסירה לתובע העוסק בעסקי הלוואות בשוק האפור, כשהתובע ידע שצבי קוריץ מבקש שהערבים לא יחתמו בנוכחותו והסכים לכך. לטענת הנתבעים, גירסתם נתמכת בגירסתו של מר צבי קוריץ, ובעדויות הנתבעים ועדות מר אליהו קוריץ. לטענת התובע מדובר בנסיון להתחמק מתשלום החוב כשמדובר בשטר חוב סחיר בערבות "בון פור אוואל" הניתנת להעברה לצדדים שלישיים בניגוד לערבות רגילה, כשהתובע הוא צד שלישי שקיבל את השטר בתמורה ובתום לב. לטענת התובע, לא מתקיימים במקרה דנן התנאים להתקיימות טענת "לא נעשה דבר" הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית כשעדויות הנתבעים אינן אמינות. לטענת התובע, במקרה זה כל הערבים יודעים קרוא וכתוב בעברית, לא קיים חיקוק המחייב את מקבל הערבות להיות נוכח בעת חתימת הערבות או המטיל עליו חובת זהירות כלשהי בעת קבלת הערבות והערבים ידעו שהם חותמים על ערבות בשטר חוב כשהנתבעים גם לא הוכיחו את טענתם שחתמו על הערבות לצורך הבטחת החזרת דירה שנבנתה על ידי החייב העיקרי. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובסיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני קובע שמדובר בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה בחוסר תום לב ע"י הנתבעים שחברו ועשו יד אחת עם החייב בנסיון לסכל את פרעון השטר עליו חתמו. אני קובע כי גירסתם של הנתבעים לגבי הנסיבות שחתמו על השטר, היא גירסה לא אמיתית ש"נולדה" לצורך המשפט, בנסיון למנוע את פרעון השטר. מדובר בבני משפחה קרובים לחייב. הנתבעת מס' 2 הינה אשתו של החייב. הנתבע מס' 1 הוא אחיו של החייב. הנתבע מס' 3 הוא חבר קרוב של החייב. בנוסף, ברגע האחרון "צצו" לפתע שני עדים נוספים - קרוב משפחה שאביו בן דודו של החייב, מר אליהו קוריץ, ומר אנגלרד. מר אנגלרד לא ידע למעשה דבר על שטר בטחון מעבר לעדות שמיעה מפי עו"ד שלא העיד, לא ראה כל שטר בטחון, כשגם המסמכים שצורפו מדברים על ערבות לחיובי הקונה על פי החוזה ולא בשטר, דבר המצביע על ידיעת הנתבעים על ההבחנה בין חתימה ספציפית על חוזה לדירה כערבים לבין חתימה על שטר. אני קובע שעדות הנתבעים ועדיהם לא אמינה עלי לנוכח העובדה שיש בעדויותיהם סתירות ושהם עשו יד אחת כקרובי משפחה בנסיון להתחמק מתשלום החוב על פי השטר תוך המצאת סיפור לא אמיתי ותוך פעולה בחוסר תום לב כדי לסכל את גביית החוב ומימוש השטר. אני קובע שמדובר בניסיון משותף להיחלץ מהבוץ תוך הטלת הדופי בחייב שכאילו רימה את בני משפחתו וחברו הקרובים. החייב נשאל האם נתן שטרי חוב כבטחון חוץ מאשר לאליהו קוריץ ואנגלרד (שכן בתצהירו נ4/ טען שדרשו ממנו דיירים רבים שטרי חוב) והוא לא זכר שמות (עמ' 9 לפרוטוקול) כשהוא חושב שנתן לאליהו קוריץ 3-2 שטרות. בסעיף 3 לתצהיר החייב נ4/ מתייחס החייב לכך שהשטר הספציפי ת1/ - הוא השטר שביקש ממנו מר אליהו קוריץ כשלטענתו הדבר נעשה עקב בקשת אליהו קוריץ. והנה למרות זאת אליהו קוריץ שהוא קרוב משפחה, לא נתן תצהיר והגיע לעדות ברגע האחרון כשהוא מציג שטר בטחון על סך 6,000 דולר בלבד (נ1/). למרות שמר אליהו קוריץ ציין שהיה לו אמון רב בחייב שהוא גם קרוב משפחה שלו ושהיה לחייב שם טוב, הוא דורש לפתע שטר בטחון בסוף הבנייה בשלבי הגמר של הדירה ומבקש לפתע שטר בטחון בסביבות 50,000 דולר, דבר תמוה כשלעצמו. אני קובע שעדותו של מר אליהו קוריץ לא אמינה עלי והיא הומצאה לצורך המשפט כשלמרות שמדובר בקרוב משפחה אמיד ואמין, הוא דורש לפתע שטר בטחון וזאת למרות שהקדים תשלום בסך של 10,000 דולר בלבד למסירת החזקה כשלטענתו הוא גם לא ביקש שטר של 50 אלף דולר והוא לא דרש שטר זה כשלא קיבלו, לא כתב מכתב (למרות שעברו חודשים בין מועד השטר למסירת החזקה) ואין לו מסמכים בעניין זה. אנו קובע שמדובר כאמור בעדות שהומצאה לצורך המשפט. גם החייב בעצמו לא זכר את הסכומים של השטר שנתן לאליהו קוריץ (עמ' 10 לפרוטוקול) צירף מסמך לא חתום כטיוטה של הסכם וערבות לרוכשי דירה לגבי החוזה ולא לגבי שטרות. לא הובאה כל ראייה לגבי יתרת הסכום שהיה על אליהו קוריץ לשלם בגין הדירה ולמרבה הפלא הסכום "מתאים" ל50- אלך דולר ואליהו קוריץ שעמד על קבלת שטר של 6,000 דולר, לא עומד על קבלת שטר על סכום גדול כזה ולא פועל בעניין זה למרות שלא קיבל את השטר ולמרבה ההפתעה צץ לפתע השטר ת1/ ונבנית גירסה שאני קובע כאמור שהיא אינה אמיתית. אפילו אשתו של החייב לא ידעה לטענתה שזה עבור אליהו, למרות שמדובר בקרוב משפחה שלה, דבר תמוה כשלעצמו שכן סביר שהחייב היה מספר לה על כך והיא לא יודעת בכלל שאליהו רכש דירה מבעלה. קשה לקבל את גירסת החייב שהן אשתו, הן אחיו שהוא איש עסקים והן חברו הטוב, נפלו קורבן למעשי מירמה מצידו ואני קובע שהחייב מנסה כעת לחלץ את משפחתו וחברו כשהוא מנסה "לקחת" את הכל על עצמו. גם הנתבע מס' 3 סתר את עצמו ובעוד בחקירה בהתנגדות לביצוע שטר השיב שלא חתם על שטרות אחרים לפני כן, העיד בבית משפט שחתם על שטרות. אני קובע שהחייב והנתבעים המציאו גירסה והמציאו מסמכים לא מבוססים שחלקם אף לא חתומים. מדובר בשטר שנושא כותרת שטר חוב, להבדיל מהחוזים עליהם חתמו בעבר כערבים ואני קובע שהנתבעים ידעו על מה הם חותמים והסכימו לחתום לכל מה שהחייב ביקש מהם. למעשה די בכך כדי לקבל את התביעה ולדחות את גירסת הנתבעים שאינה אמינה עלי. ב. לכאורה הערבות השטרית סחירה וצמידה לשטר ומי שחתם על שטר בתור ערב, ערב לקיומו של חייב שטרי מסויים לטובת כל מי שאוחז בשטר ולא לטובת הנערב המקורי בלבד כשהערבות נצמדת לשטר וגם הזכות להיפרע מן הערב עוברת לנערב. ההלכה לפי סעיף 57 (ג) לפקודת השטרות לגבי השטרות שהערב השטרי חוב אף אם התחייבותו של הצד שבעדו ערב פסולה מלכתחילה מכל סיבה שהיא שאינה פגם בצורה כשהפסיקה פירשה שהסעיף מתייחס לטענות הגנה שנולדו בעת יצירת התחייבות השטרית בלבד וכך צומצם הפער בין הערבות השטרית לערבות הרגילה. כלומר במצב הנוכחי ישנה לכאורה העדפה של הערב השטרי על פני הערב הרגיל (ראה גם זוסמן: "דיני שטרות" מהדורה שישית בעמ'293-241, 300-297), אך המגמה המסתמנת הינה השוואת המעמד של הערב השטרי לערב לפי דיני הערבות הרגילים. מגמה זו באה לידי ביטוי ברע"א 6250/98 NORDLAND PAPIER נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) תקדין עליון 99 (2) 302, ורע"א 2443/98 ליברמן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם) שם הלך הנשיא ברק צעד נוסף קדימה וקבע שדיני הטעיה, הטעות, הכפייה והעושק כמו גם קיזוז וערבות יחולו גם לעניין חיוב שטרי כמו עקרון תום הלב, (ראה על מגמה זו פרופ' ש.לרנר "דיני שטרות" בעמ' 313 ועמ' 323 הממליץ על השוואת טענות ההגנה של ערב שטרי לערב רגיל). דהיינו המגמה הינה להתייחס לשטר במידה מסויימת כחוזה להחיל עליו עקרונות שונים ובוודאי את עקרון העל של תום הלב. במקרה הנוכחי לאור קביעותי, אין מקום ליישום של הלכות אלו שכן מי שהיה חסר תום לב, הם הנתבעים, החייב והעד מטעמם, מר אליהו קוריץ, שעשו יד אחת. מדובר בנתבעים כערבים שיודעים קרוא וכתוב בעברית. מדובר בשטר חוב ולא ערבות בבנק ואין הכרח שהתובע יהיה נוכח במועד חתימתו. הערבים ידעו שהם חותמים על ערבות בשטר חוב כפי שכותרת המסמך ת1/ מראה כשאין כל זכר לביטחון לדירה ואני דוחה בעניין זה את טענתם שלא הוכחה כלל ועיקר. מעבר לכך ולמעלה מן הצורך, טענת "לא נעשה דבר" לא עומדת כשהחותם חתם על פי יועץ המהימן עליו אף תוך הסתמכות עיוורת עליו מבלי שהיתה טעות או הטעיה באשר למהות המסמך ואני קובע שהנתבעים ידעו על מה הם חותמים ושלא היתה טעות או הטעיה לגבי מהות המסמך וגם אם הנתבעים כקרובי משפחה סמכו על החייב בצורה עיוורת, הם לא הוטעו על ידו שכן נתנו לו למעשה הרשאה בלתי מוגבלת והסכימו לערוב לכל מה שיבקש ולכן הגנה זו אינה עומדת להם (ראה ע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבניין ואח' נ' מנצור ואח' פד"י ל"ד (4) 29, 38). אני קובע כי הנתבעים לא הוכיחו כאמור את טענותיהם שחתמו על הערבות לצורך הבטחת חוזה הדירה שנבנתה על ידי החייב, שזו טענת סרק לא אמיתית שהומצאה לצורך המשפט ולכן אין מקום לקבל במקרה זה את טענות הנתבעים. התוצאה הינה שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. התובע רשאי להמשיך בהליכי ההוצל"פ למימוש השטר בתיק הוצל"פ שמספרו 01-02122-66-4, ובמידה והופקד סכום התביעה, רשאי התובע לממשו. טענת לא נעשה דברשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר