כלל הידיעה גובר על כלל ההמצאה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כלל הידיעה גובר על כלל ההמצאה: בפני בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה ביום 27/2/08. טענות המבקש 1. המבקש טוען כי מעולם לא קיבל פסק הדין, ורק ביום 18/6/08 התקשרה אליו מזכירה ממשרדי חברת סיגמא להכנה לבחינות פסיכומטרי (להלן:"סיגמא") והודיעה למבקש כי התקבלה אצלם אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל בנצרת המופנית אליו, ורק אז פנה המבקש לבית המשפט השלום בנצרת וצילם את מלוא התיק. 2. המבקש טען כי הכתובת המופיעה על אישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט אינה כתובתו ומעולם לא היתה. המבקש אינו עובד של סיגמא מזה כשלוש שנים. אומנם קיימים קשרים עסקיים בין המבקש לבין סיגמא אך מעולם לא נהג לבקר במשרדיה ומעולם לא קיבל כל מסמך אחר הקשור בתביעה מלבד העתק האזהרה. החתימה על גבי אישור המסירה אינה של המבקש, לא ברור למי נמסר כתב התביעה, ואין בתצהיר המוסר מר מרואן עבד אלג'ואד (להלן:" המוסר") כדי לרפא את הפגם באישור. 3. המבקש טוען כי עומדת לו הגנה טובה. לכתב התביעה צורפו שני חוזים אשר אינם קושרים את המבקש למשיבים. כמו כן, חשבון מספר 50 מיום 19/9/08, הינו חשבון אשר נערך ע"י המשיבים ונחתם על ידם והמבקש אינו קשור אליו כלל וכלל, ומכאן ניתן לומר כי התביעה עצמה אינה מתאימה לידון בסדר דין מקוצר. 4. המבקש מודה כי שכר מהמשיבים משרד לתקופה קצרה, אך שילם להם דמי שכירות ונותרה לחובתו יתרה קטנה לגביה הוא טוען לזכות קיזוז מהמשיבים עקב ההשקעה שלו במושכר ושהמשיבים מנעו ממנו להחזיר אותה והם ממשיכים ליהנות ממנה. 5. על אף שהחוב בהתאם לכתב התביעה הינו 22,041 ₪ הוא חיוב אף בחוב של חנא רוחאנא, הנתבע השני בתביעה (להלן:"חנא"), ומסיבה זו יש מקום לבטל את פסק הדין. טענות המשיבים 6. המשיבים טוענים כי עוד לפני הגשת התביעה פנו אל המבקש מספר רב של פעמים על מנת שיסדיר את החוב כלפיהם, והפנייה האחרונה היתה באמצעות ב"כ המשיבים אשר נמסרה למבקש באמצעות סיגמא. לאחר שהמבקש לא הסדיר את חובו, הוגשה תביעה נגדו ונגד חנא עוד ביום 23/11/07 וכתב התביעה נמסר לשני הנתבעים במענם בסיגמא. כתב התביעה נמסר למי מטעמו של המבקש אשר חתם על אישור המסירה, כפי שרואים מהאישור עצמו ואף כפי שעולה מתצהיר המוסר. 7. המבקש בעצמו, פנה למשיבים טלפונית באמצעות ב"כ וגם באמצעות הנתבע חנא וביקש שלא יינתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה, ורצה לתאם מועד לפגישה על מנת להסדיר את החוב, ובשל אירועים חריגם אשר אירעו אצלו במשפחה לא ביקר המבקש במשרד ב"כ המשיבים. לאחר שחלפו ארבעה חודשים מיום המסירה עתרו המשיבים לקבלת פסק דין . 8. המשיבים טוענים כי אף לאחר קבלת פסק הדין הודיעו הם באמצעות ב"כ למבקש ולחנא על כך שהתקבל נגדם פסק דין, והאחרונים הבטיחו להיפגש על מנת לסדר את החוב. 9. המשיבים מדגישים כי המבקש קיבל לידיו את כתב התביעה ואף ידע על כתב התביעה לכשהוגש ואף לאחר שניתן פסק הדין, אך החליט לא לנקוף אצבע. המבקש התעורר כארבעה חודשים לאחר שנית פסק הדין על מנת להגיש בקשתו זו, רק לאחר שננקטו הליכים בתיק ההוצאה לפועל, ואף לא טרח הוא להגיש בקשה להארכת מועד. 10. טענות ההגנה של המבקש הינן חסרות תוכן. מעיון בהסכמים אשר צורפו לכתב התביעה ניתן ללמוד בבירור כי המבקש חתום על אחד מהם. טענות המבקש הנוגעות לסדר הדין שבו הוגשה התביעה אין זה המקום להעלותן. 11. נערך דיון בבקשה, המבקש נחקר על תצהירו, המוסר נחקר על תצהירו ובסוף הדיון סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם. דיון 12. החלטה הניתנת בהעדר יוצרת צפיה בקרב בעל דין שזכה בהחלטה, כי לא יוטרד עוד בהליך, לאחר שניתנה החלטה סופית בעניינו. חרף זאת, מכיר הדין, מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות") באפשרות ביטול פסק דין שניתן בהעדר: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה...". יוצא איפוא, "כי הדין מבכר, במקרים בהם לבעל הדין טענות הראויות להשמע, את הערך של מתן זכות טעון מלאה לבעל הדין - גם כאשר מחדלו שלו שלל ממנו מדעקרא את זכות הטיעון - על פני צפייתו של בעל הדין שכנגד לסיומם של הליכים אשר לכאורה הסתיימו". (רע"א 10292/01 סופר זול קינן את ביזמן בע"מ נ' ירמיהו עיני חברה לבניה בע"מ, ). 13. הפסיקה מתייחסת לשתי קטגוריות של ביטול פסק דין: ביטול מחובת הצדק, קרי האם קיים פגם בהליך, וביטול על פי שיקול דעת. באשר לקטגוריה הראשונה, כאשר ביטול פסק הדין נעשה מחובת הצדק, "עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם היתה החלטה נכונה, לגופו של עניין אם לאו" (ראה ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית). במקרה דנן, טענת המבקש היא ביטול מפאת הצדק, שכן המבקש כופר כי הומצא לו כתב התביעה כדין. אין מחלוקת כי כתב התביעה הומצא במשרדי סיגמא, וכי הוא לא נמסר למבקש לידיו, אלא לעובד מסוים בסיגמא. כך כותבים המשיבים בתגובתם בסעיף 4, וכך אף מאשר המוסר. (ראה שורות 4, 8-12 עמ' 6 לפרוטוקול). השאלה לעניינינו היא, האם המבקש ידע על כתב התביעה ועל מתן פסק הדין נגדו, והאם יש להעדיף כלל הידיעה במקרה זה על כלל ההמצאה ? בפסקי דין של בית המשפט העליון בע"א 6092/03 בזק בינלאומי נ' א.י.ק.ס תקשורת בע"מ , ובע"א 27/99 אברהם מרקוביץ נ' אהובה פילו פד"י נג (5) 741 נקבע כי במקרים מסוימים, בהם המבקש ידע על קיום פסק הדין, ואף עשה שימוש בפסק הדין, הדין הוא כי יש להעדיף את מועד הידיעה על פני מועד ההמצאה, ולפיכך מניין הימים להגשת בקשת ביטול פסק הדין מתחיל כבר במועד הידיעה. גם בבש"א 340/89 בנק העצמאות נ' יהודית שפוך ואח' , נאמר: "הלכה נוקשה זו רוככה במקצת ובית המשפט מוכן כיום לבחון על פי הוכחות ישירות או נסיבתיות אם כתב בי-דין נמסר כהלכה אף שלא בדרך הטכנית הקבועה בתקנות". על שאלה דומה עמד כבוד הנשיא ברק ברע"א 1113/97 אסמעיל נ' סלימאן, , וקבע: "הדין הוא שיש להעדיף את מועד הידיעה על פני מועד ההמצאה. על פי אותה פסיקה משהמבקש הודה בכך שפסק הדין נמסר לידיו והוא ידע מה תוכנו עוד לפני מועד ההמצאה בדרך הקבועה בתקנות, הרי שמניין הימים להגשת הערעור התחיל כבר במועד "הידיעה" (ראו ע"א 203/84יעיש נ' אהרון, פ"ד מ(1) 328, 334, 335; בש"א 548/94לוי נ' גולדשטיין (לא פורסם) ). 14. לענייניו יפים דבריו של כב' השופט הנדל, אשר דן בבקשת נתבע שטען כי הוא לא נזקק להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק, עת לא הומצא לו כתב התביעה: "קבלת עמדת המבקשת משמעותה כי משטוען צד להעדר המצאה בשלב הראשון של ההליך טרם מתן פסק הדין, הרי שאין מועדים בנמצא המגבילים את זכותו להגיש בקשה לביטול פסק דין. אליבא עמדה זו לא חשוב מתי נודע לו על פסק הדין והשיקול היחידי הינו הטענה בדבר החטא הקדמון של אי-ההמצאה. גישה כזו עומדת בניגוד לתקנה 201 לתקנות סד"א וכן בניגוד להיגיון בסדר דין האזרחי, לפיו גם צד זכאי לתקוף פסק דין שניתן כפוף לדרישות הזמן שנקבעו על ידי התקנות. גישת המבקשת משמעותה שצד שלא קיבל המצאה טרם מתן פסק הדין רשאי לשמור את הבקשה לביטול פסק הדין באמתחתו ולהגישה בכל עת שיחפוץ. לא הדין ולא הסכם בין הצדדים בכוחם למנוע מהמבקשת להגיש כאמור את בקשתה, אפילו פעם נוספת. הנכון הוא שבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק אינה משולה למפתח שמוענק למבקש ושבאמצעותו הוא רשאי לפתוח את דלתי בית המשפט על פי שיקול דעתו. גם הטוען לביטול פסק דין מחובת הצדק חייב לשמור על כללי סדר הדין". בר"ע 681/03 (ב"ש( (לריסה גלקו נ' בנק דיסקונט לישראל) . 15. יוצא אם כן, כי את מניין הימים יש לחשב ממועד הידיעה בפועל על מתן פסק הדין. המבקש הודה בחקירתו בפניי כי הוא ידע שהוגשה נגדו תביעה בסוף חודש 1/2008, ואף הודה כי ניסה הוא וחנא לתאם פגישה עם ב"כ המשיבים אך כל ניסיונותיהם לא צלחו. המבקש העיד כי הוא צילם את תיק בית המשפט רק לאחר שנשלחה אליו האזהרה בפקס ע"י סיגמא בסמוך ליום 18/6/08. השאלה היא, מדוע לא טרח המבקש לברר עם ב"כ המשיבים את מספר התיק בבית המשפט, מדוע ישב הוא בחיבוק ידיים עד אשר ניתן נגדו פסק דין? חשוב לציין כי המבקש הינו עורך דין במקצועו וחזקה עליו, כי הוא יודע אם הוא לא מגיש כתב הגנה ו/או לא מגיש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה או לכל הפחות מסכם עם ב"כ המשיבים כי לא יגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה עד אשר ישבו וידברו ביניהם, יינתן נגדו פסק דין. לא ייתכן כי המבקש, ישקוט על השמרים, לא יפעל ולא ינקוט בשום צעד למניעת מתן פסק הדין, ולהמתין עד אשר יינתן נגדו פסק הדין ולבוא ולטעון כי יש לבטלו מחובת הצדק בשל אי המצאה כדין. 16. זאת ועוד, המבקש ציין בבקשתו כי קיבל העתק מהאזהרה בפקס רק ביום 18/6/08 ולא טרח לצרף לבקשתו תצהירה של המזכירה של סיגמא המאמת טענתו זו. חשוב לציין, כי אם נהגה סיגמא להתקשר למבקש וליידע אותו אודות דואר אשר התקבל אצלה ומיועד למבקש, הייתכן כי היא יידעה אותו אף אודות כתב התביעה אשר הוגש נגדו? למבקש הפתרונים. אני סבורה כי במקרה דנן יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה. המבקש ידע על הגשת התביעה נגדו, ניסה לבוא בדברים להסדרת החוב מול ב"כ המשיבים, אך מנגד בחר לא לפעול במסגרת ההליך המשפטי, והתנהגות זו אשר בה בוחר המבקש מה לעשות ומתי אינה מקובלת כלל וכלל. 17. המבקש לא עתר לביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט, אך העלה כמה טענות להגנתו, ולמען הזהירות בלבד אדון בטענות ההגנה הללו כאילו נטענו מחמת ביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט. כאשר טענת המבקש לביטול פסק הדין מחובת הצדק נדחתה, תלוי הוא, כאמור, בחסדיו של בית המשפט. במקרה דנן לעולם אין זכות קנויה בידיו לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציב לעצמו שתי שאלות: "ראשית: מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבית המשפט? שנית: מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע - המבקש , אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט...השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית". (כב' השופט זוסמן, בספרו סדר דין האזרחי, מהדורה שביעית). לעניין זה, ראוי לציין גם את דברי כב' השופט לוין ברע"א 2694/92 אנג'י אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ, : "מוסכם על הכל שבין שני הטעמים שעל בית המשפט לשקול, בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד - הטעם למחדלו של המבקש ועילת ההגנה או התביעה - הטעם השני עיקר והטעם הראשון טפל לו. עם זאת, אין להתעלם גם מהטעם הראשון ובית המשפט זכאי לקבל מהנתבע הסבר מה מנע ממנו להתגונן כראוי..." בבר"ע 88/72, פד"י כו 773 , 772 כתב מ"מ הנשיא השופט זוסמן את הדברים הבאים: "כידוע מתייחס בית המשפט ברוחב לב אל בקשת ביטול של פסק דין, אך הוא לא יעתר לה כדבר שבשגרה. תובע הבא לפני בית המשפט מקבל על עצמו חובות מסויימות כלפי בית המשפט וכלפי יריבו ואם הוא מזלזל במילויין, עליו לשאת בתוצאות. כמו שקבע השופט בהתאם להלכה הפסוקה העקבית של בית משפט זה, על המבקש ביטול להסביר לבית המשפט, ולו רק בדוחק מה גרם למחדלו...". לישנא אחרת, בבואי לדון בבקשה לביטול פסק דין, אבחן האם הבקשה עומדת במבחן ההלכה, קרי האם נתן המבקש הסבר למחדלו והאם הצביע על קיומה של עילת הגנה. באשר לשאלה הראשונה, המבקש לא טמן ידו בצלחת והתנהגותו תמוהה. לא נעלמה מעיני בית המשפט ש "ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשה על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט, אך התנהגות המבקש במקרה דנן היתה רשלנית עד כדי זלזול בהליך השיפוטי. התנהגות המבקש מקבלת משנה תוקף, כאשר מדובר בנתבע אשר הינו עורך דין במקצועו. האינטרסים הניצבים על כפות המאזניים בבקשה לביטול פסק דין, הינם מחד גיסא: זכות המבקש כי יינתן לו יומו בבית המשפט לשם הגנה על עניינו הליגיטימי, ומאידך גיסא: עיקרון סופיות הדיון המשקף את זכותם של צדדים להליך השיפוטי לסמוך או להסתמך על העשיה השיפוטית שהגיעה, ולו למראית עין, לסיומה ועל זכותם שלא להטלטל לבית המשפט שוב ושוב באותו עניין. 18. המבקש הלכה למעשה לא עמד בסדרי הדין, לא הגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום שקבוע בתקנות, אלא מה, נשאלת השאלה, האם יש להכריע את העניין כולו על פי כשליו או מחדליו של המבקש ולהותיר את פסק הדין על כנו. התשובה לכך במקרה דנן, תהיה שלילית. כאמור, המבקש, לא טמן ידו בצלחת ובחר לגלגל עיניו השמימה, בו בעת שעמדה לרשותו אפשרות אחת ויחידה ונהירה לכל בר-בי-רב, להגיש בקשת רשות להתגונן כדין ואילו היה נוקט בה, לא היתה נולדת בקשה זו. נהיר לכל בר-בי-רב כי אם מוגשת נגד אדם כתב תביעה, לא ישקוט הוא על השמרים ויעשה כל אשר ידו משגת על מנת להגיש כתב הגנה, על אחת כמה וכמה כשהמדובר בבעל דין שהוא עורך דין. לישנא אחרת, היה על המבקש לדאוג לברר מהו מספר התיק, לסכם עם ב"כ המשיבים בכתב על מתן אורכה להגשת בקשת רשות להתגונן, ולא להסתפק בתיאום פגישות איתו ומשלא יצאו לפועל תם הטיפול בעניין התביעה מבחינתו. 19. כאמור, בבואי לדון בבקשה לביטול פסק דין, אבחן האם הבקשה עומדת במבחן ההלכה, קרי האם נתן המבקש הסבר למחדלו והאם הצביע על קיומה של עילת הגנה. כפי שפורט לעיל, המבקש נתן בדוחק הסבר למחדלו, עת טען כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה אך ידע על הגשתה עוד בסוף חודש 1/2008 , והשאלה היא האם הצביע הוא על הגנה אפשרית. הלכה היא כי אין הנתבע חייב להראות שהגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה כי הגנתו אפשרית, וכי ביטול פסק הדין יצמיח לו תועלת, כך ששמיעת עמדתו בנושא שבמחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה מזו שניתנה. (ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 283). המבקש הציג שלוש טענות הגנה: האחת, אין ההסכמים אשר צורפו לכתב התביעה קשורים אליו כלל וכלל. השנייה, הוא שילם למשיבים דמי שכירות אך נותרה לחובתו יתרה קטנה לגביה הוא טוען לזכות קיזוז מהמשיבים עקב ההשקעה שלו במושכר שהמשיבים מנעו ממנו להחזיר אותה והם ממשיכים ליהנות ממנה עד היום. השלישית, המבקש נתבע יחד עם חנא רוחאנא וחיוב איתו ביחד ולחוד בחוב שלו ושל חנא, תוצאה אשר הינה אבסורדית לשיטתו. טענת ההגנה הראשונה של המבקש, התבדתה מניה וביה עת צורף לתגובת המשיבים את ההסכם החתום בין המשיבים לבין המבקש וחנא . ואילו טענת ההגנה השלישית אף היא אין לה כל משקל נוכח אופי ההסכם המשולש בין המבקש למשיבים לחנא, משכיר, שוכר וושכר משנה, ונוכח טענות המשיבים כי שני הנתבעים לא שילמו את דמי השכירות. טענת ההגנה השנייה של המבקש, לא נסתרה וייתכן ובמידה ופסק הדין יבוטל, יוכל המבקש להוכיח את אמיתותה. מכאן נותרה למבקש טענת ההגנה השנייה, בדבר תשלום דמי השכירות והיתרה הקטנה שנותרה ואשר הוא מודה בה, אך טוען כי יש לקזזה אל מול ההשקעה אשר ביצע במושכר. 20. ידוע, שבשלב דיוני זה, כל שעל המבקש להראות ביחס לסיכויי הצלחת הגנתו, הוא כי הגנתו אפשרית. כפי שפירטתי לעיל, נחה דעתי כי בידי המבקש טענת הגנה אפשרית, הגם שנטענה היא בצורה כללית ולא מפורטת. 21. מכל המקובץ לעיל, מסקנתי היא איפוא, כי בנסיבות העניין שבפניי, שאלת זכותו של המבקש להישמע בבית המשפט ולהשיג על פסק הדין שניתן נגדו, הינה תוצאה מידתית, ועל כן יש מקום להעתר לבקשתו, אך נוכח הדלות בטענות ההגנה שיש למבקש, להודאתו כי הוא חייב חוב קטן, ובשים לב לעובדה כי המבקש אף לא עתר בצורה ברורה לביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעתו, ולאור התנהגותו מרגע הידיעה על כתב התביעה הנגועה ברשלנות, אני סבורה כי יש להתנות ביטול פסק הדין בהפקדת סך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט. סכום זה יופקד בתוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו. 22. דע עקא, שביטול פסק הדין לחוד והטלת הוצאות לחוד, ולפיכך לאור התנהגות המבקש רואה אני לחייבו בהוצאות שנגרמו עקב כך בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 23. המבקש יגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום מיום הפקדת הסכום של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט.כללים משפטייםכלל הידיעה / כלל ההמצאההמצאת כתבי בי דין