ליקויים בהנחת פרקט

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויים בהנחת פרקט: מהות התביעה: בפני תביעה כספית על סכום של 81,846 ש"ח, בגין ליקויים שנתגלו במלאכת הנחת רצפת פרקט בדירת פנטהאוז של התובע בבית שברח' פרישמן מימון 5, תל- אביב (להלן: "הדירה"). טענות התובע: בכתב תביעתו טוען התובע, בין השאר, כדלקמן: "בתאריך 12.12.1991 הזמין התובע אצל הנתבע 1... התקנת 120 מ"ר פרקט בדירה במחיר כולל בסך 31,860 ש"ח כולל מע"מ..." "בתאריך מאוחר יותר ועוד לפני תחילת ביצוע העבודה, ביקש התובע להרחיב את שטח הנחת הפרקט בדירה וביקש מהנתבע 1 למדוד את השטח להנחת הפרקט שהתובע הצביע עליו. הנתבע 1 מדד את השטח ואמר לתובע כי השטח הכולל הוא 180 מ"ר. התובע האמין לנתבע 1 ובהתאם לכך הוגדל סכום ההזמנה לסך כולל של 45,785 ש"ח כולל מע"מ. התובע יטען כי בפועל, בשטח המורחב היו רק 135 מ"ר..." "בסוף פברואר 1993, כשבועיים אחרי שהנתבע סיים להניח את רצפת הפרקט החלה רצפת הפרקט להתרומם, במקומות מסויימים עד כדי 20 ס"מ גובה, תחילה החלה התרוממות בחדר השינה ותוך חודש ימים התרוממה הרצפה בסלון...". "התובע דרש מהנתבע 1 לתקן את כל הטעון תיקון אולם הנתבע 1 מסרב לעשות כן. הנתבע אמר לתובע כי אי אפשר לתקן את הרצפה וכי יש לקלף את הכל ולעשות הכל מחדש, כיון שרצפה שהודבקה לא ניתנת לתיקון..." התביעה הוגשה גם נגד הנתבעת 2, לפי הנטען למן הזהירות, כי באחד המסמכים שנמסרו לתובע מופיע שמה של הנתבעת 2. טענות הנתבעים: הנתבעים טענו בכתב הגנתם, בין השאר, כדלקמן: "... כי התובע הזמין... התקנת 120 מ"ר פרקט בדירה. לאחר מספר ימים שינה התובע, טלפונית, את הכמות ל- 180 מ"ר. הנתבע מעולם לא ביקש ו/או לא נדרש למדוד את שטח הדירה ו/או להעריך את כמות הפרקט, והזמנת הכמות ושינויה, נעשו כאמור על ידי התובע ועל אחריותו בלבד". "במועד ההזמנה סוכם עם התובע על התקנת הפרקט על גבי סבכת עץ". "במועד כלשהו, לאחר מועד ההזמנה, הודיע התובע לנתבע 1, טלפונית, כי הוא נדרש לשנות את שיטת הנחת הפרקט ולהדביקו לריצוף טרצו" (להלן: "שיטת ההדבקה"). "... הנתבע 1 טרח והסביר לתובע באופן מפורט את הסיכונים בשיטת ההדבקה, ובין היתר את הצורך להמתין לפחות 75 יום ליבוש התשתית, בעית אי הדבקות הנובעות מחוסר יכולת של התשתית לקלוט דבק, בעית לחות עולה, ומצבים של אי התאמה בין מקדמי ההתפשטות האופינית במיוחד לריצוף חדש. הנתבע העמיד את התובע גם על הנזק שעלול להגרם לפרקט כתוצאה מתקופת האיחסון הארוכה, שנכפתה עליו על ידי התובע". "התובע אילץ את הנתבע לבצע את העבודה שדבק שקנה בעצמו כדי לזרז את התקנת הפרקט, וזאת על אף שהנתבע הודיע לתובע מפורשות שתוך כשבועיים יהיה בידו דבק מסוג אחר בעל תכונות מתאימות שמקובל להדביק בו פרקט מהסוג הנדרש, ואשר הוזמן על ידו במיוחד לצורך העבודה... (ו) כי הזהיר את התובע משימוש בדבק שאינו מוכר לו ואשר על פי ריחו ותכונותיו התאים לסוג אחר של פרקט". "עוד יטען הנתבע כי התובע גילה חוסר אמון מוחלט לדבריו, זלזל בו וכפה עליו את ביצוע העבודה בהתאם לרצונו הוא, תוך שהוא אומר מפורשות לנתבע, לא אחת, בתשובה להסבריו על הסיכונים בצורת העבודה שהוא דורש, כי הוא "לוקח על עצמו את כל הסיכונים". "... רצפת הפרקט ניזוקה בחלקה מחדירת מים חיצוניים, ובין היתר, סבלה רצפת חדר הפרקט בחדר השינה, סמוך לדלת היציאה למרפסת, מחדירת מים מהמרפסת והתרוממה בשל כך." יודגש כי חדירת מים חיצונית גורמת לנזקים כבדים לכל רצפת פרקט, ובכל שית הנחה שהיא". באשר לצרוף הנתבעת 2 טען הנתבע 1 "כי הוא פעל בשמו בלבד וכי לא היה מקום לצרף את הנתבעת 2, ויש למחקה מכתב התביעה". מינוי מומחה מטעם בית המשפט: בהסכמת הצדדים, בישיבת קדם המשפט מיום 22.11.97, למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, מיניתי את לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים, על מנת שימליצו על מהנדס מומחה בתחום ריצפות פרקט. לשכת המהנדסים הנ"ל המליצה על אדריכל משה הראל, אשר ביקר בדירה ביום 5.1.95 (בנוכחות התובע, ב"כ עו"ד דב שלמון והנתבע 1) ונתן את חוות דעתו (במ/1) מיום 17.1.95. ב"כ הנתבעים ביקש בהמ' 7217/95 מיום 8.2.95 שלא להיזקק לחוות הדעת, בין השאר מן הטעם שהמומחה הוא אדריכל ולא מהנדס, כפי שנאמר בהחלטתי מיום 23.11.94 למינוי המומחה. בהחלטתי מיום 9.2.95 דחיתי את הבקשה הנ"ל, ומאחר שב"כ הנתבעים, עו"ד ארז זלסקי, חזר בסיכומים על טענותיו, אגב נסיון לשלול את מומחיותו של אדריכל משה הראל, אני מוצא לנכון להוסיף שתי הערות: הנתבעים ובאי כוחם למרות שידעו כי מדובר באדריכל ולא במהנדס, שלחו לו מכתב הנחיות מיום 5.12.94, טרם ביקר המומחה בדירה וטרם נתן את חוות הדעת, שיתפו עמו פעולה ולא העלו טענה כלשהי באשר לתוארו. רק לאחר מכן, משלא מצאה חוות הדעת חן בעיניהם מצאו לנכון להעלות טרונייתם. לגוף הענין, ביהמ"ש אינו מקצוען בתחום שבמחלוקת, והשימוש בהחלטתי בתואר מהנדס היה תאור כללי, תוך בקשה שלשכת המהנדסים תמליץ על מומחה מתאים. משמצאה זו, כי האדם הנכון והמתאים הינו אדריכל ולא מהנדס, ואיש לא חלק על המלצתה, הרי כל הטענות בענין זה משוללות יסוד, ומוטב שלא לחזור עליהן. ב"כ הנתבעים, בסיכומיו, תוקף בחרי אף גם את מיומנותו של אדריכל הראל. אני מצידי, לעומת זאת, נוכחת לדעת כי מדובר באדריכל הבקיא בתחום המקצועי בו עוסק המשפט. אין גם מחלוקת על ישרו ועל פעילותו ללא משוא פנים. בעדותו מיום 30.6.96 מסר שהוא יצא לגימלאות ואף ביקש לתרום את שכרו. הוא העיד על עצמו כי הוא למד אדריכלות בהולנד, שם "ריצפת פרקט היא הריצפה המקובלת" (ע' 2 לפרוטוקול המוקלט), בלשונו: "כשאני באתי בשנתו החמישים ארצה, ראיתי בפעם הראשונה בכלל מרצפות. בהולנד הפרקט קיים ואני נולדתי עם זה, אין דבר אחר ברצפות בהולנד." אין מניעה כמובן שהנתבע ובאי כוחו יחלקו על חוות הדעת של המומחה, איך אינני סבור, כי יש מקום לשלול את מומחיותו בתחום בו אנו דנים. ממצאי המומחה, הערותיו ומסקנותיו באשר לסיבות הליקויים והמלצותיו לתיקון הליקויים: בחוות דעתו (בסעיף 10) מפרט המומחה את אשר מצא בביקורו, כדלקמן: בבדיקת הריצפה על ידי במקום בעת ביקורי ביום 5.1.95 מצאתי ריצפה לאחר תיקונים מאולתרים על- ידי אחר שהיה נוכח בעת ביקורי. הריצפה מעץ אלון מלא (מסיבי). לוחות ארוכים, עובי הלוחות 22 מ"מ, מודבקים ישר כל (צ"ל: על) ריצפת המרצפות על שכבה עבה של דבק אקרילי". באש להערותיו ומסקנותיו, אלה פורטו בסעיף 11, כדלקמן: "לא מקובל להדביק עץ מלא בעובי 22 מ"מ ישר על הריצפה, שקשה לבצוע, אלא מכינים תשתית של לוחות ולמסמר פרופיל הלוחות לתשתית שהמסמרים אינם נראים. לעץ מלא של 22 מ"מ יש מקדם התפשטות אחר מרצפות היסוד וחייב לעבוד בנפרד מהתשתית. ריצפה דקה של 10 מ"מ, המשא יותר קטן וגודל ההתפשטות פחות קובע וניתן להדביק ישר על הריצפה ורצוי לאחר הנחת יריעות בידוד, בתנאי שהריצפה יבשה לחלוטין. במקרה שלפנינו הניחו מרצפות חדשות חודש אוגוסט 1992 שלא הספיקו להתייבש לחלוטין עד מועד הרכבת ריצפת הפרקט בתחילת ינואר 1993 וזאת גם בהתחשב בעונת החורף שהיא רטובה. על הריצפה החדשה הדביקו לוחות בעובי 22 מ"מ, ישר ללא תשתית וללא שכבת איטום (הטענה שמרחו קודם שכבת פריימר, לא עונה לדרישות בידוד. הפריימר חומר להבטחת חיבור טוב ולא חומר בידוד. להפך הוא נכון. הפריימר חומר נוסף למניעת האפשרות של התפשטות). כתוצאה מזה, העץ לא היה יכול להתפשט בנפרד ובנוסף קיבל השפעת הלחות של הריצפה התחתונה שלא הספיקה להתיבש באופן יסודי. התופעה של התרוממות הריצפה כעבור זמן קצר היא בתנאים הנזכרים לעיל מתקבל על הדעת ולא ניתן למנוע. מצאתי גם שטחים גדולים של ריצפה משוחררים מרצפת התשתית בלי להתרומם, לפי צליל הריצפה (לריצפה מודבקת היטב יש צליל עמום). אינני חושב שהריצפה התרוממה מרטיבות מבחוץ (של המרפסות) היות לכל הלוחות המשוחררים יש סימנים של רטיבות, גם אלה המרוחקים מקירות חוץ ומרפסות. התנפחות הגדולה של שטחים שלמים כפי שמופיעים בצילומים היא תוצאה מרווח קטן מידי בין ריצפת העץ והקירות שחייב בריצפה הזאת להיות לפחות 20 מ"מ ומכוסים ללא חיבור אל הריצפה על ידי שפולים (פנלים) כתפר התפשטות. על יד המרפסות הניחו הלוחות ללא רווח בכלל אל פרופיל משקוף האלומיניום בלי עזרת סרגלי אלומיניום לשם חיבור נקי של הריצפה למפתן המשקוף. המירווח מאפשר לריצפת הפרקט להתרחב ולהתכווץ מתחת לפנל לפרופיל האלומיניום בלי להתרומם. לריפה בעובי של 2 מ"מ אין אלטרנטיבה אלה (צ"ל: אלא) מסמור על תשתית של לחות עץ, המשחרר את הריצפה מרצפת המרצפות ומבדיל בין 2 חומרים קשים. בנוסף הנתבע הצטרך לעמוד על זכותו לחכות לקיץ עד לריצפה יבשה לחלוטין, או לחילופין להניח נייר זפת עם פירורי שעם או חומר שווה ערך". באשר להמלצותיו לתיקון הליקויים, אלה פורטו בסעיף 12, כדלקמן: "לפי דעתי לא ניתן הריצפה לתקן אלה (צ"ל: אלא) חייבת להחליף לריצפה אחרת. וזאת מכמה סיבות: הריצפה הקיימת לא ניתנת לתקן ולהכניס לוחות חדשים בין לוחות הקיימים. חלק מרצפת הקיימת השתחררה מרצפת התחתונה. שיטת ההרכבה הקיימת היא לא נכונה ומתנפח מחדש לאחר תיקון". בהמשך נברר את השגות הנתבעים לגבי חוות הדעת. הפגם בשיטת התקנת ריצפת הפרקט: בסיכומי טענות הנתבעים כותב בא- כוחם (בסעיפים 45, 46 ו- 47) כדלקמן: "45. המומחה רואה בשיטת הנחת הפרקט את אחד הגורמים שהביאו להתרוממותו ולדבריו: "לא מקובל להדביק עץ מלא בעובי 22 מ"מ ישר על הריצפה. אלא מכינים תשתית של לוחות..." (ס' 11 ל- במ' 1). אין חולק שמלכתחילה תוכנן כי שיטת התקנת הפרקט שהזמין התובע תהא על סבכת עץ, משום שזו השיטה המתאימה יותר להתקנה של פרקט מהסוג שהזמין התובע (ר' עדות התובע עמ' 12 ש' 30, עדות הנתבע עמ' 151 ש' 20-24, עמ' 150 ש' 5-6) אין חולק גם כי העובדה שהפרקט לא הותקן על גבי סבכת עץ אלא בהדבקה ישירה לרצפה, עשויה היתה לתרום, במידה זו או אחרת, להתרוממות שחלה בחלק מן הפרקט. במובנים אלה קביעתו של המומחה כי "לא מקובל להדביק עץ מלא בעובי 22 מ"מ ישר על הרצפה" אינה מחדשת דבר, ואין בה, על כן, כדי לסייע במאומה להכריע בשאלות האמיתיות הטעונות הכרעה במשפט זה". מסקנתו של ב"כ הנתבעים אינה מקובלת עלי, שכן גם הוא מודה למעשה, כי היה פגם בשיטת ההתקנה, אף שהוא חולק על אחיות הנתבע לכך. האחריות לפגם בשיטת ההתקנה: מקובל עלי האמור בסיכומי ב"כ הנתבעים (סעיפים 50, 51, 52, 53) כדלקמן: "50. מלכתחילה, בעת הזמת הפרקט, הודיע הנתבע לתובע כי לשם התקנת הפרקט על גבי סבכת עץ, על התובע לדאוג כי בתום השיפוצים שהוא עורך בדירתו, יישאר מרווח של 7 עד 8 ס"מ לשם הנחת התשתית לרצפת הפרקט (ר' תצהיר התובע ס' 8.1, עדות התובע עמ' 11 ש' 15). 51. לאחר ביצוע ההזמנה המורחבת ביקר הנתבע בדירת התובע בנוכחות האדריכלית של התובע, וגם במעמד זה הודיע הנתבע לתובע ולאדריכלית כי יש להשאיר מרווח של 8 ס"מ (ר' עדות התובע עמ' 11 ש' 16- 18). בחודש אוגוסט 92', כתוצאה מהשיפוצים שערך התובע בדירתו, לא ניתן היה עוד להשאיר מרווח של 8 ס"מ כפי שדרש הנתבע (ר' תצהיר התובע ס' 8.2). אין חולק כי במועד בו הסתבר לתובע כי לא ניתן להשאיר מרווח של 8 ס"מ לצורך הנחת התשתית לפרקט (08/92), כבר היה הפרקט, שהוזמן ע"י התובע, מאוחסן בארץ מזה כחמישה חודשים (ר' נ/4, עדות התובע עמ' 13 ש' 25-27), תצהיר הנתבע ס' 6.ג)." עם זאת, קיימת מחלוקת עובדתית המובאת בסיכומי ב"כ הנתבעים (סעיף 54) כדלקמן: "לטענת התובע, הוא הודיע לנתבע באוגוסט 92' כי עקב השיפוצים בדירה ניתן להשאיר מרווח של 4 ס"מ בלבד לצורך הנחת הפרקט, ואז הנתבע השיב לו כי מוטב שישאיר רק 2 ס"מ, והנתבע ידביק הפרקט (ר' תצהיר התובע ס' 8.2)." קשה להכריע במחלוקת עובדתית זו, שכן בעוד שאין תימוכין לגרסת הנתבע, כי ההסכם על שינוי בשיטת ההתקנה היה כגרסתו, אין תימוכין מצד שני לגרסת התובע, שיכול היה לקרוא לעדות את האדריכלית שסייעה לו בתכנון השיפוצים, באשר לשינוי בשיטת ההתקנה. לא מתקבל על הדעת, שהתובע אשר נעזר באדריכלית, לא נועץ עמה באשר לפרט חיוני כזה בשינוי שיטת ההתקנה. אני מוכן להניח לטובת הנתבע, שמצב הדברים בענין זה היה כגרסתו, ואף על פי כן יש להתיחס לדברי המומחה בעדותו כאשר העיד (ע' 9, שורות 4-10) כדלקמן: "בכל השנים שאני התעסקתי בארכיטקטורה, תמיד היה לי פרינציפ אחד ולא הלכתי לפשרות. אם אני באופן מקצועי ידעתי שזה לא טוב לבצע בצורה זו או אחרת, אני סרבתי. לא עשיתי. אמרתי: רבותי, אנחנו צריכים לעבור לחומר אחר או לפתרון אחר, אבל לא הייתי מוכן לפשרה, אם אין לך מה שאתה טוען, שהעובי העומד לרשותי להדביק פרקט, לא מספיק, אני הייתי מציע חומר לגמור את הריצפה." וכן (בע' 11, שורות 3-13) כדלקמן: "לפי דעתי האישית, זה לא משחרר בעל מקצוע, אם הוא מכבד את המקצוע שלו, אם הוא נאלץ לעשות משהו לא מקצועי, שאח"כ יגיד ככה אמרו לי בגלל שככה ביקשו ממני. הוא הצטרך להעיר לבעל הדירה, בתור בעל מקצוע: אדוני, או שאני עושה את זה, אבל אני רוצה שתרשום לפניו שאני עושה את זה היות ואתה מאלץ אותי לעשות את זה, ואני הזהרתי אותך, זה עלול להיות לא בסדר, עם נזק בהתאם לזה, או הוא הצטרך בכלל לסרב לעשות את זה. אבל לעשות את זה ולא להזהיר, ואח"כ להגיד נאלצתי לעשות את זה, מפני שלא היה מספיק מירווח והעץ היה כבר בארץ. לפי דעתי זה לא משחרר אותו מאחריות." והוא הדין ביחס לעה/2, אהרון סהר, שמסר בעדותו (ע' 133, שורות 6-12) כדלקמן: "רציתי להגיד לך שבדרך כלל בעבודה שלי, רק מבחינה אסתיטית הקליינט שלי יכול להחליט כן או לא... מבחינת ביצוע, הקליינט שלי לא מחליט, אני מחליט מה הכי טוב, בשביל זה הוא לקח אותי לעשות לו שרותים ולא בשביל שום דבר אחר, זה בדרך כלל, אבל יש מקרים, במקרה הספציפי הזה, אני חושב שיש פה איזו בעיה." הדברים הנ"ל מבטאים ומשקפים את הסטנדרט הראוי להתנהגות בעל מקצוע המכבד את שמו ואת מקצועו, ואם המזמין מבקש מלאכה העומדת בסתירה לדעתו המקצועית של הקבלן מבצע המלאכה, מן הראוי שהמזמין יוחתם על כתב המפרט במפורש את הזמנתו ולהביא את האזהרה המפורשת שניתנה למזמין, והוא הדין ביחס לשינוי בהזמנה המקורית, כמו בענייננו. הכתב הדרוש בענין זה לא לצורך ראייתי (כפי שרצוי שכך יהא), אלא כדי להבליט ולהדגיש את החומרה בה רואה הקבלן את ההזמנה החריגה של המזמין, את הסתייגותו ממנה ואת אזהרתו לגבי תוצאותיה. על כן , הגם שמוכן אנוכי לקבל את טענות הנתבע, כי השיפוצים בדירת התובע ודרישותיו גרמו לשינוי בשיטת ההתקנה הראויה, ואף בלי להמתין לקבלת סוג הדבק שיתאים ללוחות העץ שהוזמנו, לא שוכנעתי שהנתבע התנגד בצורה ממשית ותקיפה לדרישות התובע כמזמין, ותוך מתן אזהרה חד משמעית באשר לתוצאות השינוי המבוקש. נראה לי, כי במצב החדש שנוצר בדירה בעקבות השיפוצים, העדיף הנתבע להשלים עם בקשת התובע, בפרט כאשר בינתיים הגיעו לוחות העץ שהוזמנו, אוחסנו מספר חודשים והנתבע היה מעונין להשתמש בהם לצורך ההתקנה בהתאם להזמנה ולא להשתמש בלוחות אחרים (בין אם היו לו במלאי ובין אם לאו). גם טענת הנתבע כי התובע כפה עליו שימוש בסוג דבק שלא התאים ללוחות העץ ולא הסכים להמתין לקבלת משלוח דבק מתאים אחר מחו"ל, אינה יכולה לשחרר את הנתבע מאחריותו להתקנה הלקויה כאשר לא שוכנעתי שהאזהרה ניתנה במידה ראויה של הדגשת החומר שבדבר. לפיכך, אני מוצא כי הנתבע לא הצליח לשכנע אותי שהתרוממות הפרקט אינה תוצאה לליקויים בשיטת ההתקנה ו/או ששיטת ההתקנה נכפתה עליו במידה כזו שלא יכול היה לסרב לה, או להזהיר את התובע כמזמין, במידה גלויה וברורה, באשר לתוצאות בשינוי השיטה ושכל התוצאות מדרישות התובע תהיינה על התובע בלבד. מה גם שלא הוכח כי גורמים אחרים עליהם הצביע הנתבע (כגון אחסון ממושך של העצים או חדירת מים או רטיבות) אכן תרמו לנזק ואם כן - באיזו מידה תרמו. על כן, אני סבור, כי הנתבע אחראי לנזק התובע. עם זאת, אני סבור, כי התובע תרם לא מעט למצב אליו נקלע הנתבע, ואני סבור, כי יש לחלק את האשם כך ש- 50% מהאחריות לנזק תהיה על הנתבע ו- 50% תהיה על התובע עצמו. שיעור הנזק: בעדותו של התובע מיום 30.6.96 (ע' 55 לפרוטוקול) מסר התובע, כי הפרקט הוחלף בחדרי השינה אך טרם נעשתה ההחלפה בסלון. עם זאת, לא הוגשו קבלות על תשלומים או הצעות לעבודה עתידית, וסכום התביעה נגזר למעשה מטענת התובע, כי יש להחליף את כל הרצפה. הסכםו הנתבע הוא הסכום שבו הוערכה העבודה לפי חוות דעת של מהנדס ש.ו. יציב, אשר צורפה לכתב התביעה, אך חוות דעת זו לא הוגשה בסופו של דבר, בגלל מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. עם זאת, אינני רואה מניעה להתיחס לסכום ההתקנה המקורית כבסיס לסכום הנזק הנתבע, והשאלה היא, אם זכאי התובע למלוא הסכום הנתבע. באשר לחדרי השינה, שם עשה התובע תיקונים, אין מחלוקת, כי היה הכרח באותם תיקונים, הגם וכאמור לא הובאה עדות מאת מי שביצע את התיקונים. אולם, באשר לשאר חלקי הרצפה בדירה, ששם טרם נעשו תיקונים, הוצגה מטעם הנתבעים קלטת נספח ג' לתצהירו נ/4 של הנתבע (להלן: "הקלטת"), על מנת להראות את מצב הרצפה לפני התיקון. באי כוח התובע התנגדו לקבילות הקלטת, בעיקר מן הטעם כי היא הוצגה לא ע"י מי שצילם אותה. נחה דעתי, כי נעשו נסיונות לאתר את הצלם אך ללא הצלחה. מכל מקום, הן מעדות הנתבע עצמו והן מחקירת המומחה אודות הקלטת נחה דעתי כי מדובר בקלטת אוטנטית שבאמצעותה ביקשו הנתבעים להראות את המצב לאשורו. אני סבור, כי הקלטת בנסיבות אלה היא ראיה קבילה, וענין משקלה היא שאלה אחרת ונפרדת משאלת קבילותה. באשר למשקל הדברים הנראים בקלטת, אמנם המומחה מסר בעדותו כי "לא רואים בקלטת נזק בסלון. רואים את הסלון ללא נזק" (ע' 191, שורה 16), אולם בהמשך הוא הסביר, כי "צריך גם לשמוע את הצליל בזמן הדריכה על הפרקט" והוסיף, כי "חלק מהרצפה מכוסה שטיחים ולא יכלתי לבדוק מה מתחת לשטיחים לפי הקלטת". טענת ב"כ הנתבע, כי אין לראות את הנתבע אחראי לנזקים אלו, גם אם הם קיימים, כי לגבריו אין לראות את הנתבע אחראי למחדלי ההדבקה, לא נתקבלה על דעתי, וכפי שקבעתי לעיל, גם אם האיץ התובע בנתבע, היה על הנתבע "להדוף" לחץ זה ולהבהיר לתובע באופן חד משמעי את משמעות לחצו ואת אחריותו לתוצאות העלולות לנבוע מכך. לגוף הענין, וכאמור, טרם תוקנה הרצפה בסלון ובמקומות האחרים הנראים בקלטת, וגם לפי עדות המומחה עצמו אין וודאות שהחלפה היא הדרך האחת והיחידה הנדרשת בנסיבות הענין, בפרט כאשר לא כל הליקוי בחלק זה של רצפת הפרקט הינו תוצאה להתרוממות הלוחות דווקא. הגעתי לכלל דעה, כי בנסיבות הענין (בכפיפות לשאלת האשם התורם) יש לפצות את התובע לפי מחיר מלא עבור מחצית הסכום ששולם (כמשקף בהערכה כללית את מחצית השטח) ו- 50% מהמחצית השניה של הסכום. במילים אחרות, סכום הפיצוי יהיה 45,785 X 0.50 ש"ח + 22,892: (11,446.25) 22,892.5, 11,446.25 = 34,338.75 (22,892.5) + 0.50 X ש"ח, כאר סכום זה משוערך מיום 1.3.92 להיום = 60,003 ש"ח. לסכום התיקונים יש להוסיף (באופן דומה) 75% מהוצאות קילוף וסילוק חלקי הרצפה הפגומים, אשר לפי חוות דעת המומחה, מיום 17.1.95, הוצאות אלה הן בסכום - 6,930 ש"ח (ללא מע"מ). הסכום הדרוש משוערך להיום ובתוספת מע"מ (17%) להיום: 8,696 - 17% = 7,631 + 0.75 X ש"ח. באשר לנזק הלא ממוני שנתבע ע"י התובע, אני סבור כי בנסיבות הענין, כאשר נגרמה לתובע אי נוחות ועגמת נפש, יום יומית, יש להעריך את הפיצוי בסך של 10,000 ש"ח נכון להיום. סה"כ הפיצוי לו זכאי התובע הינו בסכום של: 60,003 ש"ח + 7,631 ש"ח + 10,000 ש"ח = 77,631 ש"ח. ובניכוי אשם תורם בשיעור 50% = 38,815 ש"ח. הערות סיום: לאור התוצאה עליה הגעתי, איני סבור שיש הכרח לקבוע מי אחראי למדידה של שטח הרצפה. עם זאת, ואם יש צורך בקביעה כזאת, אני מעדיף את עדותו של עה/1, דורון מסד, כי הוא עצמו לא מדד את שטח הרצפה, וסביר להניח כי מידות השטח המבוקש נמסרו לנתבע ע"י התובע. בנסיבות הענין, כאשר תבע התובע גם את הנתבע 2 מחמת הספק, הרי משהודה הנתבע כי הוא בעל דינו של התובע, יש מקום להעתר לבקשת הנתבעים ולמחוק את התביעה נגד הנתבעת, ללא צו להוצאות. בהתחשב בסכום הפיצויים שנפסק, שאלת ההוצאות תובא בחשבון בהתאם למתחייב מכך. סיכום דבר: לפיכך, ולאחר דיון בתובענה אני מחליט: למחוק את התביעה נגד הנתבעת 2 ללא צו להוצאות. לחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע: את הסך של - 38,815 ש"ח נושא הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, החל מהיום. הוצאות משפט הכוללות החזר 50% בלבד מאגרות המשפט. שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח + מע"מ כחוק, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, החל מהיום. פרקטסוגי אריחים (רצפה)ריצוף / פרקט / חימום תת רצפתי (תביעות)