קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לשון הרע תוך כדי דיון משפטי: 1. בפני בקשה מטעם הנתבעים (להלן:"המבקשים") להורות על מחיקת התביעה שהוגשה כנגדם ע"י התובע (להלן: "המשיב"), בהיות הפרסומים חוסים תחת הגנת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן:"חוק איסור לשון הרע"), וכן בנימוק שהאמור במכתביה של הנתבעת 1 אינו מהווה לשון הרע. 2. עפ"י כתב התביעה המשיב הועסק אצל נתבעת 1 (להלן:"מבקשת 1") משך 10 שנים וביום 31.8.06 פוטר מעבודתו. בין המשיב והמבקשות נתגלע סכסוך שמתברר בבית הדין לעבודה בתל אביב. עסקינן בתובענה שעילותיה מספר פרסומים שלטענת המשיב מהווים לשון הרע: בסעיף 11 לכתב התביעה נטען כי המבקשים שלחו ל- 37 אנשי קשר שונים בחברות שיוצגו ע"י מבקשת 1 בחו"ל ושלחלקם הגדול היו קשרים הסטוריים ארוכי טווח עם המשיב, עוד טרם החל בעבודתו אצל מבקשת 1, הודעה על פיטוריו של המשיב, אשר משמיצה אותו. בסעיף 17 לכתב התביעה נטען כי בסעיף 7 לכתב התביעה בע"ב 3648/08 (נספח ד' לכתב התביעה) מייחסת מבקשת 1 למשיב אישומים פליליים של "גניבה", "גזילה", "מרמה והפרת אמונים", "סחיטה באיומים", "הונאה", "פגיעה בפרטיות" ועוד. בסעיף 20 לכתב התביעה נטען כי מבקשת 1 העליבה וגידפה את המשיב ובני משפחתו באופן בוטה ומשפיל במסמך שהגישה לבית הדין הארצי לעבודה. המשיב מצטט את סעיפים 9 ו - 10 לתשובת המבקשת 1 לבית הדין הארצי לעבודה במסגרת בר"ע 212/07 (נספח ה' לכתב התביעה). בסעיפים 22-25 לכתב התביעה נטען כי מבקשת 1 העבירה לנציגי חברת "ארנט" מסרים משמיצים על המשיב. 3. תמצית טענות המבקשים: א. הוראותיו של סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מקנות הגנה מוחלטת לפרסום המבוסס על כתב התביעה שהוגש בבית הדין לעבודה וכן על נספחיו וההליכים במסגרתם נרשם והוגש. ב. האמרות עליהן מתבסס כתב התביעה מיוחסות כולן להליך השיפוטי ולהתנהגותו של המשיב בהקשרן של העובדות המתוארות בכתב התביעה. על כן, אמרות אלה הולמות את כתב התביעה וקשורות לדיון שאמור להתנהל בתביעה בבית הדין לעבודה. ג. האמרות אותן מייחס המשיב למבקשים פורטו בסעיף 17 והן אמרות משפטיות. באמרה המפורטת בסעיף 12 לכתב התביעה אין לשון הרע ונסיבותיה קשורות באופן ישיר להאשמות שבכתב התביעה המופנות נגד המשיב. 4. תמצית טענות המשיב: א. באשר לעילת התביעה הראשונה המבוססת על סעיפים 10-15 לכתב התביעה - הודעות הפיטורין מהוות לשון הרע מבחינה סובייקטיבית ואובייקטיבית וגם עפ"י הודאת המבקשים עצמם, נעשו על רקע טענתם למעשים פליליים ועל רקע התנהגות בלתי הולמת מצד המשיב ובמטרה לפגוע בו. זאת ועוד; סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע אינו חל על עילת תביעה זו, מאחר ואותם 37 נמענים שקיבלו את ההודעות אינם בעלי דין בתיק בבית הדין לעבודה. מדובר בצדדים חיצוניים להתדיינות והפרסום אף נעשה זמן רב טרם החלה ההתדיינות בבית הדין לעבודה. ב. באשר לעילת התביעה השנייה המבוססת על סעיפים 16-21 לכתב התביעה - מסכת האישומים הפליליים שיוחסו למשיב חמורה ובוטה ונעשתה באופן זדוני כדי לרמוס את כבוד המשיב, והעובדה שלא הוגשה נגד המשיב כל תלונה למשטרת ישראל מראה כי כוונת המבקשים היתה רק לפגוע בכבודו של המשיב. מסכת האישומים החמורים מנותקת בעליל מהמחלוקות העובדתיות שבין הצדדים שעיקרם סכסוך עבודה פרטי וההשמצות החמורות שהוטחו במשיב אינן נחוצות לשם ניהול ההתדיינות. לא היתה הצדקה עניינית להשפיל את המשיב בשל אישומים פליליים בלתי מרוסנים ב -3 ערכאות שונות והדרך בה נהגו המבקשים במשיב הינה מעבר לנדרש. זאת ועוד; דימויו של המשיב באחד מתיאורי המבקשים כמי שקיים יחסי מין עם אישה כלשהי בבר"ע 212/07 בבית דין לעבודה נעשתה באופן בוטה ומעבר לנדרש ואין זה ראוי כי תהיה לכך הגנה תחת סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. ג. באשר לעילת התביעה השלישית המבוססת בסעיפים 22-25 לכתב התביעה - המשיב טען כי יש במסרים המשמיצים לחברת "ארנט" ו"אירפלייט" כדי לפגוע בשמו הטוב של המשיב וכדי להוות לשון הרע. סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע אינו חל גם על עילה זו. 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל בחלקה מהנימוקים כדלקמן: א. עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". ראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.   ב. מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. יש להשתמש בצעד זה רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה. (ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18. ג. סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע קובע כי: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי - ... 5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעיל שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". גישת החסינות היחסית באה לידי ביטוי בע.פ. 546/92 רם דורון נ' טליה טריינין - גורן, עו"ד פ"ד נד (1) 441, שם נקבע בעמ' 462: "...פרשנות הולמת של סעיף 13 (5) לחוק איסור לשרון הרע, צריכה לאזן את חופש הביטוי של בעל דין או פרקליטו המגנים על עניינם בהליך שיפוטי, לבין זכותו של בעל דין, בא כוחו, או עד במשפט, להגנה על כבודו ושמו הטוב, ולכן ראוי להימנע מקביעה שהאינטרס הראשון גובר בכל מקרה... שרטוט קו הגבול בין אמירה הנכללת בחיסיון לבין אמירה שלא תיכלל בו, עשוי, לעתים, להיות קשה, אבל לא יהיה קושי לקבוע, שמקרה, בו אלמוני, אשר לו סכסוך משפטי עם פלוני, מטיח בו דברי דיבה אשר לא ניתן למצוא להם כל הצדקה או קשר להליך משפטי, לא ייכלל בגדר החיסיון...התיקון שהשמיט את חיסויו של  הפרסום רק "לצורך הדיון ובהקשר לו" לא הסיר את תחולת חוק איסור לשון הרע מהמתדיינים, אלא התיר את חרצובות לשונם לנוע בחופשיות, ללא חשש, בתחום השייך לדיון המשפטי כל עוד הם עושים כך בתום-לב ובאמונה שדבריהם אמנם קשורים לדיון ...". לאחרונה ניתנו בבית משפט המחוזי בתל אביב שני פסקי דין בעניין היקפה של החסינות. הראשון ניתן ביום 31/8/08 במסגרת ע"א 1348/07 פלוני נ' אלמוני. , כב' השופט שנלר לא הכריע באותו עניין, אם מדובר בחסינות מוחלטת או בחסינות יחסית, אך ציין כי גם לפי הפסיקה הקובעת כי מדובר בחסינות יחסית, מדובר בחסינות רחבה וניתן לסטות מההגנה במקרים בהם "הזדון והרשעות מאפיינים את הדברים וכאשר התובע פעל בתום לב". (מתוך סעיף 12 לפסק הדין). למרות שלא היתה הכרעה, אם מדובר בחסינות מוחלטת או יחסית הסכימו כל השופטים (כב' השופט שנלר, כב' השופט ד"ר ורדי וכב' השופטת גנות) כי באותו מקרה ניתן היה לבחון ולראות שהדברים נאמרו "תוך כדי הדיון ובהקשר לו" ולפיכך אישרו את סילוקה של התביעה על הסף. ביום 17/9/08 ניתן פסק דין במסגרת ע"א 1682/06 עו"ד רסקין נתן נ' אברהם לב, . כב' השופט שנלר בדעת מיעוט קבע, כי מדובר בחסינות מוחלטת וכב' השופט ורדי והשופטת לבהר שרון סברו, כי מדובר בחסינות יחסית. יחד עם זאת, גם שופטי הרוב ציינו, כי למונח "תוך כדי דיון" יש ליתן פירוש רחב שכולל את כל ההליכים הקשורים לדיון שבמחלוקת בין הצדדים, לרבות כתבי בי דין, התכתבויות וניהול משא ומתן הקשורים למחלוקת נשוא הדיון. ד. באשר לפרסום המפורט בסעיפים 11-12 לכתב התביעה: מעיון בכתב התביעה עולה כי ההודעות שנשלחו בנוגע לפיטורי המשיב אינן חלק מההליך המשפטי המתנהל בבית דין לעבודה בין הצדדים. ההודעות דנן אינן מהוות כתבי בית דין, התכתבויות או ניהול משא ומתן הקשור למחלוקת נשוא הדיון בבית הדין לעבודה. למעלה מן הצורך אף יצוין כי ההודעות נשלחו עוד בשנת 2006 ואילו כתב התביעה שהוגש במסגרת עב 3648/08, הוגש ביום 11.3.08. אשר על כן, אין מדובר במילים שנכתבו "תוך כדי דיון" ולא מדובר בפרסום החוסה תחת כנפיו של סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע. בנוסף, לא ניתן לקבוע כבר עתה, כפי שטוענים המבקשים, כי הודעות אלה אינן מהוות לשון הרע שכן הדיבור לפיו המשיב פוטר "בנסיבות אשר אנו מעדיפים לא לפרט" בהחלט יכול להחשב כביטוי שיש בו אינואנדו של לשון הרע ביחס למשיב. לפיכך, אין מקום לסילוק על הסף בגין פרסום זה. ה. באשר לפרסום המפורט בסעיף 17 לכתב התביעה: מעיון בכתב התביעה שבפניי עולה כי אין ספק שמדובר בפרסומים שנעשו בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בגדר כתבי טענות, ומשכך, יש לראות את דברי המבקשת 1 כדברים שנאמרו "תוך כדי דיון". מעיון בפרסומים הנטענים מצאתי כי קיימת זיקה ממשית בין תוכנם של הפרסומים לבין נושא הדיון, גם אם ננקטה לשון בוטה כלפי המשיב. לפיכך, מדובר במילים החוסות תחת כנפיו של סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, בין אם מדובר בחסינות מוחלטת ובין אם מדובר בחסינות יחסית, ואין טעם בשמיעת הוכחות בעניין זה. ו. באשר לפרסומים המפורטים בסעיף 20 לכתב התביעה: מדובר בדברים שנכתבו במסגרת "תשובת המבקשת לטענות המשיבים שבכותרת" שהוגשה בבית דין הארצי לעבודה במסגרת בר"ע 212/07 (סעיפים 9 ו - 10 לנספח ה' לכתב התביעה), שהמשיב בענייננו, אינו צד לו. אמנם עסקינן במילים שנכתבו "תוך כדי דיון" אך לא ניתן לומר על סמך החומר החלקי המונח בפניי כי הדברים המיוחסים למשיב נאמרו בהקשר לנושא שנדון במסגרת בר"ע 212/07. לפיכך, לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה, ובטרם נשמעו ראיות בתיק, כי הפרסומים חוסים תחת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, ואין מקום לסילוק על הסף בגין פרסומים אלה. ז. באשר לפרסום המפורט בסעיפים 22-25 לכתב התביעה: הדברים שנאמרו בסעיף ד' להחלטתי זו יפים גם בנוגע לפרסום זה. אשר על כן, אין מקום לסילוק על הסף בגין פרסום זה. 6. לסיכום: לאור האמור לעיל, אני מורה על מחיקת סעיפים 17 ו- 18 מכתב התביעה ודוחה את הבקשה למחיקת יתר סעיפי התביעה. לנוכח התוצאה, אין צו להוצאות. בשולי הדברים אציין כי יש להצטער עד מאוד על הטיעון הבוטה של המבקשים בגדרו של ס' 25 לבקשה.דיוןלשון הרע / הוצאת דיבה