קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מאזן הנוחות עיקולים זמניים: בפני בקשתה של המבקשת, חברת דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ, כי אורה על הטלת עיקולים זמניים על זכויות /או נכסים ו/או כספים המגיעים למשיבים, מר יצחק דהן, מר ראובן דהן וחברת לידור תחנת דלק בע"מ וזאת במסגרת תביעה כספית שהגישה הראשונה, כנגד האחרונים, בת.א. (אשדוד) 1690/09, על הסך של 2,328,301 ₪. בהחלטתי מיום 19/11/2009 הוריתי כי אין מקום למתן הצווים במעמד צד אחד ולפיכך התקיים בפני דיון בבקשה, במעמד הצדדים. כאמור בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקסד"א) הרי שמספר תחנות בדיקה נורמטיביות ניצבות בדרכם של צווי העיקול: קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין. מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים. שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני. השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין. שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול - כלומר, שהפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש. למרות ששיקולים אלה נזכרים באופן נפרד בתקנות, הרי שאין ספק כי הם חופפים במידת מה זה את זה ומשפיעים זה על זה - לדוג': פשיטא כי השאלה האם ראוי וצודק ליתן את הצו תושפע מתום ליבו (או חוסר תום ליבו) של מבקש הצו וכי מאזן הנוחות (או מאזן הנזקים) בין הצדדים משפיע על שאלת מידתיותה של הפגיעה. נבחן כעת את השיקולים השונים שנזכרו לעיל, לאור טענות הצדדים ולאור העובדות שעלו בדיון בפני. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה עילת התביעה נסמכת, בתמצית, על הסכם קמעונאי להפעלת תחנת דלק ביישוב להבים, במסגרתו התחייבו המשיבים לרכוש מן המבקשת מוצרי דלק, שמנים ותוספות. על פי הנטען בכתב התביעה, צברו המשיבים חוב כלפי המבקשת, אשר לא שולם, בסכום קרן של 1,535,952.56 ₪, בגין רכישת המוצרים הנזכרים לעיל וזאת בגין 19 עסקאות שונות. לכתב התביעה צורפו מסמכים שונים, שנועדו לתמוך בטענה בדבר קיומו של החוב וביניהם: ההסכמים בין הצדדים, מסמכים בכתב המעידים, לכאורה, על דברים שנאמרו בפגישות בין הצדדים, כרטסת הנהלת חשבונות, דו"ח תנועות משלוח דלקים מהמבקשת למשיבה מס' 3, תכתובות בין הצדדים כולל מכתבי התראה ועוד... מכתב התביעה ומן הבקשה עולה, כי תביעה בעניין החוב הנטען (או, ליתר דיוק, מרביתו) כבר הוגשה בעבר לבית המשפט השלום בתל-אביב, בת.א. 62007/07 ונמחקה בהחלטת בית המשפט (כב' הש' ורדינה סימון), מיום 8/11/2009, בשל העובדה שהמבקשת לא מילאה אחר צווים שנתן בית המשפט, בעניין גילוי ועיון במסמכים. לפיכך, התייחסה המבקשת בכתב התביעה הנוכחי גם לטענות ההגנה של המשיבים, כפי שהועלו על ידם בהליך הקודם. טענות ההגנה העיקריות של המשיבים, הנזכרות בכתב התביעה שהגישה המבקשת, הן אלה: טענת קיזוז בגין נזק בשל ירידה במכירות, שגרמה לכאורה המבקשת למשיבים, בשל פרשייה של מהילת דלקים שסופקו לתחנת הדלק שהפעילו המשיבים. טענת קיזוז בגין נזק שנגרם לכאורה למשיבים, בשל הפסקת פעילות מתקן מת"ס בתחנת הדלק. טענת קיזוז בגין נזק שנגרם לכאורה למשיבים, בשל סמיכות תחנת הדלק לתחנות אחרות שמפעילה המבקשת. טענת קיזוז בגין נזק שנגרם לכאורה למשיבים, בשל אפלייה במחירים, בה נקטה המשיבה, בין התחנות הסמוכות ובין המבקשת. המבקשת אף מפרטת בכתב התביעה את טענותיה הנגדיות לטענות הגנה אלה שהעלו המשיבים, ובהן: הטענה כי לא ניתן לקזז את הנזקים הנטענים, שאינם קצובים, מן העסקאות הנזכרות בכתב התביעה וזאת לאור פער הזמנים בין האירועים והעובדה כי אין המדובר ב"עיסקה אחת". הטענה כי בגין אירועי העבר ניתנו למשיבים, על ידי המבקשת, הנחות משמעותיות במחיר הרכישה של הדלקים ובכך היה כדי לסלק את כל טענות המשיבים בגין אירועי העבר. הטענה כי הירידה במכירות קדמה למהילת הדלקים ונבעה ממבצע שהשיג ראש מועצת להבים לתושבי המועצה, בתחנת הדלק פז, ומן העובדה שדרך הגישה לתחנה שונתה, ללא כל קשר למבקשת. הטענה כי מהילת הדלקים אינה באשמתה ו/או באחריותה של המבקשת אלא נעשתה, לכאורה, על ידי נהג של חברה צד ג' ו/או על ידי המשיבים עצמם. הטענה כי היו סיבות נוספות לירידה במכירות - כגון שהשירות בתחנת הדלק היה לקוי והתחנה לא הייתה נקיה, כלשון כתב התביעה. הטענה כי פעילות מתקן המת"ס הופסקה על ידי המשיבים עצמם ולא ביוזמת המבקשת. הטענה כי המרחק בין תחנותיה הסמוכות של המבקשת אושר על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים. הטענה כי טרוניית המשיבים אודות הפרשי המחירים בין תחנות הדלק אינה אלא טענה בדבר טעות בכדאיות העסקה. יש לציין כי בתגובתם לבקשה להטלת עיקולים זמניים הציגו המשיבים טענות הגנה נוספות ובהן: טענה בגין נזקים בשל איחורים חוזרים ונשנים באספקת הדלקים מהמבקשת למשיבים. טענה בדבר הכתבת מרווחי מחירים בלתי אפשריים, כלשונם, בשל "הסדר כובל" ובלתי חוקי. טענה בדבר בטלות ההסכמים בין הצדדים, מחמת אי חוקיות, בהיותם הסדרים כובלים ותניות אסורות, הן על פי חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח - 1988 והן על פי חוק החוזים האחידים, תשמ"ב - 1992. הצדדים טענו בפני, מן הגורן ומן היקב, טענות עובדתיות ומשפטיות שונות לגבי משקלן של טענות ההגנה ו/או סיכויין להתקבל. איני רואה צורך להידרש לכך בשלב זה. ההלכה היא כי בשלב דיוני זה, "די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה, אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין." (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 522 - ההדגשה שלי - י.ב.). עוד נקבע כי: "דונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות.... שיקול הדעת המופעל בדיון בבקשה לסעד זמני נועד רק לצורך קביעתה לכאורה של זכות ולא לצורך הכרעה סופית ומוחלטת בפלוגתה".(שם, שם - ההדגשה שלי - י.ב.). אני סבור כי הוכח, בדיון שהתנהל בפני, כי התביעה אינה טורדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. אמנם, בפי המשיבים טענות הגנה לכאוריות כנגד התביעה שיש בהן ממש, על פני הדברים, ואולם, עצם קיומן של טענות הגנה, ובמיוחד כאלה המצריכות שומה, הערכה והכרעה בעניינים של מהימנות ועובדה, אינו מאיין את עילת התביעה הנטענת. המשיבים לא הציגו תחשיב נגדי לתחשיב שהציגה המבקשת ולא טענו כי סכום התביעה כולו, שולם. טענותיהן העיקריות הן טענות קיזוז, בסכומים בלתי-קצובים, בגין נזקים נטענים שונים, מתקופות שונות ובגין עילות שונות, שהוכחתן אינה קלה ופשוטה. המשיבים אף הודו כי הוכחת חלק מהן מצריכה גיבוש חוו"ד מקיפה שטרם הוכנה. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה, כנדרש בשלב זה, לקיומה של עילת התביעה. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין המבקשת טענה בסיכומיה, כי יש ללמוד על החשש להכבדה על ביצועו של פסק הדין, מדבריו של המשיב מס' 2, בחקירתו בדיון, לפיהם אינו יכול לשלם את הסך של 600,000 ₪ בחודש, לשם חיסולו של החוב הנטען במשך שישה חודשים. עוד מפנה המבקשת, לתשובתו של המשיב מס' 2 בתחילת חקירתו, ממנה עולה כי המשיבים הגיעו "לעברי פי פחת" עקב המשבר הכלכלי וב"כ המבקשת הפנה בעניין זה את המשיב מס' 2 לתצהירו. ב"כ המבקשת אף טען, כי גובה החוב הנתבע, יחד עם הודאת המשיבים במצבם הכלכלי הקשה, מהווים, יחד, ראייה לקיומו של חשש סביר, שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין. ב"כ המשיבים, לעומתו, טען בסיכומיו, כי יסוד ההכבדה לא הוכח. לדידו, עצם העובדה שתחנת הדלק עובדת לאורך זמן, עם תזרים מזומנים קבוע, סותרת את טענת ההכבדה. כמו כן הפנה ב"כ המשיבים לפסיקה, ממנה עולה, לטעמו, כי אין די בגובה סכום התביעה ו/או באמירה בעלמא בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים. ההלכה היא כי "ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת על רקע נסיבותיו של כל מקרה, בהתחשב בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש מהברחת נכסים מצידו. החשש מפני ההכבדה שיש להוכיח בעיקול זמני הוא נמוך יותר בהשוואה לסעדים הזמניים האחרים. הכבדה אינה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים. לעתים, אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה.". (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 560 - ההדגשה שלי - י.ב.). בענייננו, שוכנעתי מתשובותיו של המשיב מס' 2, אודות מצבם הכלכלי של המשיבים וחוסר יכולתם לשלם את הסכום הנתבע, לו ייפסק וכן מהאמירה בתצהירו כי: "(התחנה - י.ב.) הגיעה אל עברי פי הפחת מבחינת הישרדותה הכלכלית", כי הוכח, לכאורה, במידה הנדרשת בשלב דיוני זה, כי אי מתן צווי העיקול הזמניים עלול להכביד על ביצועו של פסק הדין, אם וכאשר יינתן. מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים ב"כ המבקשת טען, בתחילה, כי לא ייגרם כל נזק למשיבים שכן הצווים המבוקשים יביאו להקפאת המצב הקיים. לאחר מכן, בעקבות שאלתי, חזר בו ב"כ המבקשת וטען כי נזקה של המשיבה גדול יותר, הא ותו לא. ב"כ המשיבים טען, לעומתו, כי מתן צווי העיקול המבוקשים יגרום לקריסתה של תחנת הדלק ולקטיעת מקור פרנסתם של המשיבים. לטעמי, כשלה המבקשת בהוכחת מאזן הנוחות בין הצדדים ובקשתה פגומה מבחינה זו. תקנה 362(ב)(1) לתקסד"א מחייבת את בית המשפט לשקול, בין היתר, את השיקולים בדבר: "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר". (ההדגשות שלי -י.ב.). המבקשת בבקשתה טענה, על דרך הסתם, כי הנזק שייגרם למשיבים "הוא אפסי". זאת, כאשר היא מבקשת להטיל עיקול על זכויותיהם ו/או נכסיהם ו/או כספיהם של המשיבים בלא פחות מ-30 צדדי ג' שונים ובהם: חברות אשראי (ישראכרט, לאומי כארד, ויזה ועוד...), מוסדות בנקאיים, תחנות דלק סמוכות, חברות ביטוח ועוד... המבקשת לא התייחסה לשאלה מדוע הטלת עיקולים גורפים כאלה לא תביא להפסקה מוחלטת של הפעילות העסקית בתחנת הדלק. המבקשת לא התייחסה בבקשתה לשאלת הנזק שייגרם לאדם אחר, כנדרש בתקנה, קרי - לאותו צד ג' המספק כיום דלקים לתחנה וסביר מאוד שהכספים שעתידים להתקבל מחברות האשראי, נועדו לממן דלקים אלה. אמנם, כאשר הפניתי שאלה בעניין זה לב"כ המבקשת השיב, כי צד ג' זה נטל על עצמו סיכון בעצם כך שגרם להפרת החוזה בין המבקשת למשיבים, ואולם לא הוצגו ראיות כלשהן מטעם המבקשת כי כך הם פני הדברים והיא לא חקרה את המצהיר מטעם המשיבים בעניין אופי ההתקשרות עם צד ג' זה או בדבר ידיעותיו אודות מערכת היחסים החוזית בין הצדדים. טענתה הסתמית של המבקשת בדבר "נזק אפסי" למשיבים, אינה מאפשרת לבית המשפט לעמוד על מאזן הנזקים. לעניין זה יש לזכור כי "מוטלת על המבקש חובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט. הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו. במקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, מתוך ראיית האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט". (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 525 - ההדגשה שלי - י.ב.). לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי המבקשת לא הצליחה להראות כי מאזן הנוחות נוטה במקרה זה לטובתה, לא כלפי המשיבים ולא כלפי "אדם אחר". למעשה, המבקשת בחרה, לכאורה, "להסתיר" את מאזן הנוחות האמיתי מעיניו של בית המשפט ולהתייחס בביטול ובאופן סתמי לנזקיהם של המשיבים ושל צדדים שלישיים. זאת אין בידי לקבל. כידוע, "בדונו סעד זמני מכהן בית המשפט כבית משפט של יושר. עליו לבדוק אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לתובע, דהיינו, אם בא התובע לבית המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעתו של בית המשפט". (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 524 - ההדגשה שלי - י.ב.). העדר כל התייחסות בבקשה לנזקיהם האפשריים של המשיבים ולנזקיהם של צדדים שלישיים, כמוה כהעלמת עובדות. הנטל בהוכחת מאזן הנזקים רובץ לפיתחה של המבקשת. המבקשת יכולה היתה לחקור את המשיבים אודות נזקיהם הצפוים והיא בחרה להימנע מכך ולטעון, באופן סתמי, כי נזקיהם "אפסיים". השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין לכאורה היה מקום להסתפק בקביעה זו לצורך מתן ההחלטה בבקשה זו, ואולם, למעלה מן הצריך, אתייחס גם לשאלה האם מוצדק וראוי ליתן את הסעד המבוקש, בנסיבות העניין. כפי שהזכרתי לעיל, תביעה קודמת של המבקשת, כנגד המשיבים, נמחקה על ידי בית משפט השלום בתל-אביב, בשל אי מילוי צווים שנתן בית המשפט בנוגע לעיון וגילוי במסמכים. ב"כ המבקשת מלא טענות כרימון כנגד החלטתו של בית המשפט השלום בתל-אביב (חלקן, טוב היה אם לא עלו כלל על הכתב). ואולם, ההחלטה לא בוטלה בערעור והיא בעינה עומדת. מאי נפקא מינה? על פי ההחלטה נמחקה התביעה "בשל אי קיום צווי גילוי ועיון למרות שהיה באפשרות התובעת לקיים אותם גם באיחור במהלך התקופה שמאז הישיבה מיום 22.6.08 ועד היום (8/11/2009 - י.ב.)". היה מקום לצפות, אם כן, כי בטרם תגיש המבקשת את תביעתה זו, תפעל לקיום צווי הגילוי והעיון שניתנו בהליך הקודם, על מנת להסיר את מחדלה ולאפשר למשיבים להביט בתמונה הראייתית הכוללת, מבחינתם, בטרם ישיבו לבקשה מעין זו. רוצה לומר, לכל הפחות היה על המבקשת להסיר את המחדל אשר דבק בה, בטרם תגיש את תביעתה מחדש ובכך ייסתם הגולל על טענות המשיבים, כי אין הם מסוגלים לכמת את טענות ההגנה שלהם. ואולם, לא מצאתי בטענות המבקשת, בכתב התביעה או בבקשה, הודעה בדבר מילוי אחר צווי הגילוי והעיון, בטרם הגשתו של הליך זה ולמעשה המבקשת אף עומדת, במספר מקומות, על הטענה כי הצווים ניתנו שלא כדין. בנסיבות אלה מזדקרת ועולה שאלה מהותית וחשובה: האם מוצדק וראוי ליתן את הסעד המבוקש, כאשר שינוי הנסיבות העיקרי הוא מחיקת התביעה בהליך הקודם בשל מחדליה של המבקשת עצמה, כאשר לא טרחה לתקנם לפני הגשת תביעה זו? ודוק, שינוי הנסיבות הנוסף הנטען על ידי המבקשת, קרי - התקשרות המשיבים עם ספק דלקים אחר, אינו משנה מהותית את מידת ההכבדה על ביצועו של פסק הדין או את מאזן הנוחות בין הצדדים, שכן המבקשת עצמה טוענת, כי מזה זמן רב, רוכשים ממנה המשיבים את הדלקים על בסיס מזומן בלבד, ולכן, לא נגבה דבר על חשבון חוב העבר הנטען ולא הוטב מצבה של המבקשת בכהוא זה לגבי גבייתו של החוב נשוא תיק זה, מעצם המשך ההתקשרות עם המשיבים. לפיכך, הגעתי למסקנה כי לא יהא זה צודק וראוי להיעתר לבקשה, גם מטעם זה. לאור כל האמור לעיל, הבקשה להטלת עיקולים זמניים, נדחית. המבקשת תשלם למשיבים את הוצאות הדיון בבקשתה ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. מאזן הנוחותעיקול