סמכות מפקד צבאי לסיווג שטח

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות מפקד צבאי לסיווג שטח: החלטה בשאלת קיומה של עילת תביעה. ברקע להחלטה זו תובענה שעיקרה בטענת התובע, כי ציוו עליו הנתבעים להרוס מחסן וסככה שבסמוך לביתו בשל כך שנבנו ללא היתר ["המבנים"], ואולם, נעשה הדבר על יסוד הנחת הנתבעים, כי נבנו מבנים אלה באזור שטח "C", אף כי, על פי הנטען, מצויים היו המבנים בשטח "B". לדבריו, הרס את המבנים כפי שנצטווה, בהסתמכו על עמדת הנתבעים, שלימים נתבררה, לטענתו, כמוטעית. הבריח התיכון של טענות התובע מוצא את ביטויו בסעיף 9 לכתב התביעה בו נאמר כדלקמן: א. לאחר ביצוע ההריסה, התובע שכר שירותיו של מודד מוסמך שערך מפת מדידה של המקרקעין. ב. להפתעת התובע ותדהמתו, התברר לו כי הוטעה ע"י הנתבעים כאשר הציגו מצג שווא בפניו לפיו המחסן והסככה נמצאים כביכול בשטח "C", בעוד שלאמיתו של דבר המבנים האלה נמצאים בשטח "B" שאינו בסמכות הנתבעים ולא באחריותם, וכי הנתבעים לא היו מוסמכים לדון בסככה והמחסן ולא להוציא צווים כלשהם בעניינם לרבות לא צו הפסקת עבודה ולא צו הריסה. גם צילום אויר של משרד הביטחון מראה כי המקרקעין שבבעלות התובע בכפר בית איכסא נופלים באזור שטח "B". 3. לכאורה, לא היה מקום לדון בטיבה של עילת התביעה שעל הפרק, באשר, המדובר בתביעה נזיקית שהועמדה על סכום שבסמכות בית משפט השלום, ולרוב, במצבים מסוג זה, מוכרע גורלה של התביעה על יסוד דיון בראיות הצדדים וטענותיהם לגופן, ועילת התביעה כשלעצמה, אינה מהווה בסיס לדיון נרחב של בית המשפט. ברם, מושכלות יסוד הן, שאם ברור באופן מוחלט, ומלכתחילה, שאין בכוחה של התביעה להניב את הסעד המבוקש, אפילו יינתן לתובע מלוא יומו בבית המשפט, אין להליך המשפטי טעם, ועל בית המשפט להורות על מחיקתו בהזדמנות הראשונה. במוקד תביעה זו, הטענה בדבר טעותן של הנתבעות בשאלה באיזה אזור מצויים המבנים, ולטענה זו אפיונים ייחודיים, שלא לומר חריגים, שבעטיים ברור כבר בשלב זה שלא תהא לתובע כל אפשרות משפטית להביא את בית המשפט ליתן סעד לטובתו. לאחר שנוכח בית המשפט בבעייתיות זו, ניתנה לצדדים אפשרות מיוחדת נוספת להשלמת טיעון בסוגיה שעל הפרק (ראה ההחלטה מיום 6.8.08), ובעקבותיה ניתנת החלטה זו. 4. בתמצית הדברים, נטען על ידי הנתבעים, כי רק מפקד כוחות צה"ל באזור (או מי שאליו הואצלה סמכות המפקד), הוא, ורק הוא, מוסמך לקבוע את חלוקת השטח בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית, וקביעתו תהא המכרעת. מבתי המשפט נמנעה הסמכות לבחון החלטות כאמור. בנסיבות הענין אכן נקבע, שמצויים היו המבנים בשטח C. ומן הכלל אל הפרט. א. בעקבות הסכם הביניים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית, קיבל תוקף המנשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה ושומרון) (מספר 7), התשנ"ו - 1995, העוסק ביישומו של הסכם הביניים, והקובע את חלוקת הסמכויות בין מדינת ישראל והרשות הפלסטינית באזור. סעיף 6א למנשר קובע כדלקמן:- מפקד כוחות צה"ל באזור וכן כל מי שנתמנה על ידו או פועל מטעמו יוסיפו להיות בעלי כוחות ותחומי אחריות, לרבות כוחות חקיקה, שיפוט ומינהל, על כל אחד מאלה - (1) הישובים והאתרים הצבאיים; (2) אזור C; (3) ישראלים;..." סעיף 6ב למנשר מוסיף וקובע - "קביעת מפקד כוחות צה"ל באזור כי כוחות ותחומי אחריות מוסיפים להיות בידו תהיה מכרעת לעניין זה". ב. לסוגיה זו נזקק גם בית המשפט העליון [בג"צ 2717/96 וופא ו - 25 אח' נ. שר הבטחון; ראש המינהל האזרחי באזור יהודה ושומרון; אלוף אילן בירן, מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון; קמ"ט המחלקה לעבודות ציבוריות בית-אל, פד"י נ' (2), מעמוד 848]. להלן תמצית פסיקת בית המשפט העליון בנדון דידן, ככל שרלוונטיים הדברים לתובענה שעל הפרק: 1. גם אם הסכם הביניים אינו מהווה, כשהוא לעצמו, חלק מן הדין החל בישראל או חלק מן הדין החל ביהודה ושומרון [עמוד 852 של פסק הדין], מוסמך המפקד הצבאי באזור ליתן להסכם תוקף כחלק מן הדין החל, ונעשה הדבר באמצעות המנשר שנזכר לעיל [שם, עמוד 852]. באזור יהודה ושומרון: "... המנשר הוא הדין. הוא הקובע מי בעל הסמכות ומהי הסמכות לעניין מסוים בשטח זה או אחר" [שם, בעמוד 853]. קודם שאמשיך, אציין כבר עתה, כי גם לשיטת התובע, הסבור שהמדובר במבנים שנבנו ביהודה ושומרון, כפוף האזור לתחולת המנשר לגביו, כאמור, אמר בית המשפט העליון שבאזור זה המנשר: "הוא הדין". 2. ומכאן לשאלת תוקפה המכריע של עמדת המפקד הצבאי באזור. בית המשפט העליון נתן תוקף מלא לאמור במנשר, תוך שחזר וקבע, כי לפי הוראת המנשר: "קביעת המפקד הצבאי כי מקרקעין מצויים באזור C...הינה מכרעת לעניין זה" [פסק הדין, בעמוד 854]. בהמשך דבריו אף משווה בית המשפט העליון את מעמדה של תעודה שמקורה במפקד הצבאי לתעודת שר החוץ. 3. בולטת ביותר הדרך בה מצא בית המשפט העליון לסכם את הדיון בעתירה הנ"ל, תוך שקבע כדלקמן: "במקרה שלפנינו, המפקד הצבאי קבע והודיע, בתצהיר שנתן לבית המשפט, כי המקרקעין מצויים באזור C לפי מפה 1. וכי יש לבית המשפט יסוד שלא לקבל את קביעתו של המפקד הצבאי?... לפיכך יש לסכם ולומר כי אכן המקרקעין מצויים באזור C, וכי, כפועל יוצא, המפקד הצבאי היה מוסמך לתפוס אותם לצרכי בטחון. בכך נחרץ למעשה גורל העתירה" [עמוד 856, סעיפים 9, 10, של פסק הדין]. צא וראה עד כמה החלטי וחד משמעי היה בית המשפט העליון בכל הקשור לסופיות קביעת המפקד הצבאי. בהחלטתו היה, כלשון בית המשפט העליון בעצמו, כדי לחרוץ את גורל הדיון. מעל לכל צורך יצוין שבית המשפט העליון לא סבר כלל שעליו לברר האם החלטת המפקד הצבאי, מדויקת היא, כיצד נתקבלה ההחלטה, האם, אולי, נפלה בה טעות וכל שאלה כיוצא בזה. בית המשפט העליון נכון היה, אפוא, לראות בתעודה כמכרעת, כרוחו וכלשונו של המנשר. ער בית המשפט גם לטענות התובע בדבר מועד חתימת התעודה על ידי ראש תחום תשתיות, ואולם נוכח האמור לא יהא בכך כדי לשנות (מכל מקום, גבולות השטח אינם משתנים בין אם נחתם המסמך במועד זה, ובין אם במועד אחר). ג. במקרה הנדון לא נחתמה התעודה על ידי המפקד הצבאי אלא על ידי ראש תחום תשתיות במנהל האזרחי. גם בהיבט זה ביקש בית המשפט להקפיד, הנתבעים נתבקשו להבהרה ולאסמכתאות [ראה החלטה מיום 18.11.08], ואכן הוגשה על ידי הנתבעים אסמכתא המלמדת, כי אָצַל המפקד הצבאי מסמכותו בהיבטים הרלוונטיים לראש תחום תשתיות במנהל האזרחי. נקבע, אפוא, שמצויים המבנים בשטח C על ידי מי שהסמכויות האצלו אליו מהמפקד הצבאי שהוסמך לקבוע זאת באופן מכריע. ד. ברור, אפוא, כבר בשלב זה, שלא יוכל התובע לנסות ולערער את הקביעה שמצויים היו המבנים בשטח C. 5. בפי בא כוחו הנכבד מאוד של התובע טענות שונות שנועדו לאפשר לו סלילת דרך שתעקוף את המכשלה שבפניו, ואולם, דומני, אין בהן הרבה ממש. א. בפי התובע טענות למכביר המלמדות על סמכות בית משפט אזרחי להכריע, בנסיבות המתאימות, בשאלה שיסודה במשפט הציבורי - ראה מסעיף 11 לתשובתו לטענות הנתבעים. אין חולקין כי, מעת לעת, נזקק בית המשפט היושב לדין בהליך אזרחי להתייחס לשאלות גם מתחום המשפט הציבורי. לעיתים מתבצע הדבר מכח סמכותו לדון בשאלות שבגררה, ולעיתים בהקשרים אחרים. ואולם, אין כלל על הפרק שאלת סמכות. אפילו מוסמך בית המשפט לדון בשאלות שמקורן מתחום המשפט הציבורי, נמנע ממנו לדון בשאלה הספציפית שעל הפרק. השאלה אם מצוי מקום כלשהו בשטח B או בשטח C, נקבעת על ידי המפקד הצבאי תוך שנקבע שתהא סמכותו מכרעת, קביעה שמשמעותה מניעת האפשרות לביקורת שיפוטית על החלטה זו. מניעת האפשרות לביקורת שיפוטית על החלטת המפקד הצבאי מתייחסת גם, ולמעשה, בעיקר, לזירה המנהלית, והחלטת בית המשפט הגבוה לצדק הנ"ל, תוכיח. מכאן, שלטענות התובע בדבר סמכות בית המשפט האזרחי לדון בשאלות מתחום המשפט הציבורי, אין בנסיבות העניין כל משמעות. ער אני גם לכך שבשלב מוקדם של הפרשה נכתב על ידי מפקח מסוים מטעם הנתבעים, ביום 14.8.03, בפרוטוקול או בתרשומת, כי מצוי המבנה בשטח B. ייתכן שאילו היה על בית המשפט לפתוח לדיון את שאלת נכונות התעודה, ראוי היה לדון בכך, ואולם, נוכח האמור, מנוע בית המשפט מכל דיון בשאלה שעל הפרק, בין אם נכתב בתרשומת מסוימת בעבר כך ובין אם אחרת. ב. טענות נוספות בפי התובע לפיהן אין מקום להשוואת תעודת ראש תחום תשתיות לתעודת שר חוץ. בנסיבות העניין נעדרת שאלה זו משקל של ממש. אפילו תאמר, שיש הבדל בין מעמד המפקד הצבאי באזור לבין שר החוץ, עדיין, אין בכך כדי לערער את הקביעה הנורמטיבית שהחלטתו תהא מכרעת, ומשלב זה, כאמור, מאבדת, ממילא, שאלת ההשוואה בין המפקד הצבאי לשר החוץ, את עוקצה. ג. בשולי דבריו טען ב"כ התובע כי מצטמצמת פסיקת בית המשפט העליון לעניינים בטחוניים בלבד, וכי אין המדובר אלא באמרת אגב (סעיף י' לכתב התשובה). לא כך, הטענה נדחית. 6. לסופו של יום. עילת תביעה הינה: "כל אשר בלשון בני אדם נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה או התביעות שהוגשו" [דברי כבוד השופט זוסמן, ע"א 167/63, ג'ארח נ. ג'ארח, פ"ד י"ז, 2617, בעמודים 2624-2625; ובשנית, ע"א 477/68, צבי הופמן ואח' נ. מנחם מיכאל לויטל, פ"ד כ"ג (2), 52, 55]. אף כי בהיבט הפורמאלי אין על הפרק אלא תביעה נזיקית שבתחום סמכות בית משפט השלום, אין כל מנוס מן הקביעה, שאפילו יתאפשר לתובע לנהלה, מראשית עד אחרית, לא יהא בכך כדי לאפשר לו כל סיכוי לזכות בסעד הנתבע, ואף לא בחלקו. עילת התביעה, 'הסיבה הדומיננטית' בעטיה הוגשה תביעה זו, יסודה בטענה לטעות שנפלה בהגדרת האזור בו היו המבנים, האם - "C" או "B". ברם, התובע חסום משפטית מכל אפשרות להתמודד עם מצב דברים זה. יוטעם, שאין על הפרק סוגיה ראייתית, בה ניתן להניח לטובת התובע, כי גם אם יתקשה להוכיח את טענותיו בדרך אחת, יש ליתן לו את יומו בבית המשפט בהנחה שייתכן וימצא חלופה ראייתית: לא זה המצב, המחסום שבפניו אינו במישור הראייתי כלל. אבן הפינה לתביעתו בטענה שמבחינה משפטית מן הנמנע, מבחינתו, לנסות ולהפריכה. למען הסר ספק, יצוין שבנסיבות אלה אף לא יאפשר בית המשפט, לתובע, למשל, לחקור את ראש תחום תשתיות. ער בית המשפט לכך שיש במסקנה המתבקשת מן החריג, באשר, יש לשאוף, ככל הניתן, לאפשר לכל תובע את מלוא יומו בבית המשפט וליתן לו את ההזדמנות להוכיח את צדקתו. ואולם, על הפרק גם מצב משפטי ייחודי, לפיו, בנושא הנדון שהוא קריטי לחלוטין להצלחת התביעה שעל הפרק, תקפה נורמה ספציפית, לפיה נתונה הסמכות המכרעת למפקד הצבאי וזאת תוך שנמנעת מבית המשפט הסמכות לבחון את נכונות החלטתו. אף בית המשפט העליון לא ראה את עצמו מוסמך לדון בשאלה זו. 7. אין מנוס מהמסקנה, שמשפטית בפני בית המשפט הליך עקר. נוכח זאת, נמחקת התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. צבא