סמכות עניינית בתביעה מנהלית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית בתביעה מנהלית: 1. המבקש הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה או מי מטעמה להיכנס או לשהות בחלקות המקרקעין שפורטו בבקשה המצויות בשטח C והאוסר עליה לבצע בהן עבודות כלשהן. על פי האמור בבקשה "לאחרונה ממש פלשו עובדי חברת החשמל ו/או מי מטעמה למקרקעין הנ"ל, פרצו בהם דרכים, ואף הציבו בסיס לעמוד חשמל גדול שיוצב בקרקע. כן עולה מהעבודות שבוצעו ועומדות להתבצע, כי עומדים להעביר קו חשמל בחלקה של המבקש" (סעיף 5 לבקשה). על פי האמור בבקשה "המבקש לא נתן כל רשות ו/או כל הסכמה לכניסה למקרקעין הנ"ל ו/או לביצוע עבודות בהם, דבר הנדרש על פי דין..." (סעיף 7 לבקשה). במועד הדיון שנקבע טענה ב"כ המשיבה מדובר בקו מתח עליון מבית"ר עלית ועד חברון אשר בעניינו הוגשו עד כה שתי עתירות לבג"ץ. קו המתח אושר ומוקם על פי אישורים של המנהל האזרחי והבקשה הנוכחית שעניינה תקיפה של שיקול דעת המנהל האזרחי מקומה בבג"ץ ולא בבית משפט זה. לטענת ב"כ המבקש בג"ץ אינו הערכאה היחידה המוסמכת לדון במחלוקת ומאחר ומדובר בנושא מקרקעין גם בית משפט השלום מוסמך לכך. בעקבות המחלוקת בשאלת הסמכות ניתנה החלטה ולפיה יסכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעניין זה בכתב. 2. לטענת ב"כ המשיבה בסיכומיה בהתאם להוראות הדין החל הגורם המאשר את תכנית החשמל, לרבות את ביצועה בפועל, הוא המנהל האזרחי ועל כן כל טענה שיש למבקש בעניין זה מן הראוי שתופנה בראש ובראשונה למנהל האזרחי. בעניינו של קו החשמל נשוא הבקשה הוגשו שתי עתירות לבג"ץ שעניינן זהה לנשוא הבקשה הנוכחית, כאשר באחת מהן יוצגו העותרים על ידי ב"כ המבקש. בעניין נוסף שהועלו בו טענות זהות למקרה הנוכחי בחר ב"כ המבקש לפנות אל היועץ המשפטי ואל קמ"ט חשמל של המנהל האזרחי, תוך שהוא מבקש לראות במכתבו קדם בג"ץ. נמצא שאף ב"כ המבקש סבר כי הצד הרלוונטי הוא המנהל האזרחי והערכאה המוסמכת בג"ץ. לטענת ב"כ המשיבה חברת החשמל פועלת ככל הנוגע לתכנית החשמל או לביצועה בהתאם להנחיות המנהל האזרחי באזור ובתיאום עימו והיא אינה מעורבת בנושאים הקשורים בהליכים על פי הצווים הכלולים בתחיקת הביטחון אלא ככל שהיא נדרשת לעשות כן על ידי המנהל האזרחי. המבחן שנקבע בפסיקה לעניין הערכאה המוסמכת הוא מבחן היסוד הדומיננטי לעניין סיווגה של התובענה כעניין אזרחי או מנהלי. נקבע כי אין המדובר בסיווג טכני-פורמאלי אלא סיווג הבוחן את מהות הסכסוך ותכלית הפניה לערכאות. כאשר ההליך ביסודו מנהלי, הסמכות נתונה לבג"ץ. התובע מבקש למעשה שתשונה החלטתו של המנהל האזרחי המאשרת את תכנית החשמל. כיוון שכך המקום הראוי לבירור הטענה הוא בבג"ץ. לטענת ב"כ המשיבה קיימת חשיבות רבה לכך שההליך ידון בבג"ץ הן מאחר והצד הנכון להליך הוא המנהל האזרחי והן לצורך מניעת הכרעות סותרות בנסיבות דומות. זאת, כאשר בג"ץ עצמו הוא הערכאה המוסמכת גם לשיטתו שלו. לטענת ב"כ המבקש הדין הרלוונטי החל על ביצוע העבודות מחייב קבלת הסכמה בכתב של המחזיק במקרקעין, ואם הוא מסרב יכול מפקד האזור ליתן "היתר מיוחד". במקרה הנוכחי לא היתה כל פניה לבעל המקרקעין וממילא גם לא סירב ולא ניתן על כן כל היתר מיוחד והעבודות מבוצעות באופן בלתי חוקי. לנוכח האמור כניסת המשיבה לחלקת המקרקעין וביצוע העבודות בה היא בגדר הסגת גבול, מטרד ליחיד והיפר חובה חקוקה. הסעדים המתבקשים במסגרת כתב התביעה הם צו מניעה קבוע האוסר על המשיבה לשהות ולבצע עבודות בחלקה וכן צו עשה המחייב אותה בהחזרת המצב לקדמותו. מדובר בתביעה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין כאמור בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט ובסמכותו של בית משפט השלום. לטענת ב"כ המבקש המבחן הקובע לסמכות העניינית כפי שהוכרע כבר בעבר הוא מבחן הסעד המבוקש ולא מהות הסכסוך. בשלב הנוכחי המבקש אינו תוקף את שקול דעתו של מפקד האזור או של ראש המנהל האזרחי לא בתקיפה עקיפה ולא בתקיפה ישירה אלא טענתו היא שלא ניתן כל "היתר מיוחד" לביצוע העבודות בחלקתו ועל כן העבודות מבוצעות שלא כדין ותוך הפרת חוק ברורה. לטענת ב"כ המבקש אפילו יינתן בעתיד "היתר מיוחד" לביצוע העבודות והמבקש יידרש לתקוף היתר זה, גם אז יהא המבקש רשאי לתקוף את אותו היתר "בתקיפה עקיפה" במסגרת התביעה הנוכחית ובית המשפט יהא מוסמך להכריע בה כשאלה אינצידנטלית לצורך ההכרעה בתביעה גופה. עוד טוען ב"כ המבקש כי פסקי הדין אליהם מפנה ב"כ המשיבה אינם רלוונטיים שכן כאן לא הוגשה תביעה כנגד רשות מנהלית ולא מבקשים אף לתקוף כל מעשה מנהלי. אשר לטענה ולפיה הוא עצמו סבר במקרים זהים כי הסמכות נתונה לבג"ץ טוען ב"כ המבקש כי אותם מקרים לא היו זהים ומכל מקום הסמכות נקבעת לפי הוראות החוק והפסיקה הרלוונטית. בסיכומי התגובה טוענת המשיבה כי כבר נפסק כי מבחן הסעד מתייחס לחלוקת הסמכויות בין דרגות שונות של הערכאות האזרחיות הרגילות ולא לחלוקת הסמכויות בין ערכאות מסוגים שונים. המבחן הרלוונטי לחלוקת הסמכויות בין ערכאות מסוגים שונים הוא בחינת היסוד הדומיננטי בתובענה. בענייננו כל תכליתו של ההליך ושל צו המניעה הוא סיכול ההוראה בדבר אישור תכנית החשמל שהוציא המנהל האזרחי אשר אישר את תכנית החשמל לרבות את הקמת העמוד במקרקעין בהם טוען המבקש לזכויות. מתן הסעד המבוקש יסכל את יישומה של תכנית החשמל המאושרת כולה ולנוכח האמור אין גם מקום לטענת ב"כ המבקש ככל הנוגע לסמכות להכריע בעניין שבגררא שכן אין כל גוון אזרחי לסכסוך. כל עילה אזרחית עליה מבקש המבקש להתבסס נובעת אך ורק מהוראת רשויות האזור המאשרת לחברת החשמל להקים את קו החשמל. העובדה שהמבקש בחר להשמיט את הצד אליו ראוי להפנות את טענותיו אין בה כדי להכשיר דיון בתקיפה עקיפה ובהיעדרו של אותו צד. לאחר שהוגשו סיכומי המשיבה ביקש המבקש וקיבל רשות להגיב לפסק דין אליו התייחסה המשיבה בסיכומיה ושבו נפסק לטענתה כי מבחן הסעד אינו רלוונטי לחלוקת הסמכויות בין ערכאות מסוגים שונים. לטענת ב"כ המבקש יש לאבחן את פסק הדין אליו היפנו ב"כ המשיבה שכן שם נדונה למעשה תקיפתו של צו ואילו בענייננו אין כלל היתר. 3. ההלכה היא כי סווגה של תובענה שהוגשה לערכאה אזרחית ושיש בה יסודות מנהליים ואזרחיים כאחד לצורך איתור הערכאה המוסמכת "מצריך בחינה החורגת מניסוחן הטכני של עילות התביעה והסעדים המבוקשים בתובענה, ומחייב לא אחת ירידה למהות הסכסוך בין הצדדים, ועמידה על התכלית שלשמה מתבקשת ההכרעה השיפוטית...במצב כזה נדרש להכריע מה מבין היסודות המשולבים בתובענה הוא הדומיננטי ובהתאם לכך לאתר את הערכאה המוסמכת" (ר' ע"א 9379/03 מיכאל צ'רני נ. מדינת ישראל ואח', ) . ההוראות הרלוונטיות לענייננו מצויות בצו בדבר עיסוק בחשמל (הסדרה והפעלה) (יהודה ושומרון) (מס' 427), תשל"א-1971. סעיף 1 לצו מגדיר עיסוק בחשמל לרבות "הקמתם, הנחתם, הפעלתם ואחזקתם של קווי חשמל, כבלים תת קרקעיים, עמודי חשמל...". על פי סעיף 5 לצו "(א) לפני ביצוע כל פעולה המהווה עיסוק בחשמל, שאינה הפעלה ואחזקה יגישו הממונה או מי שפועל באישורו למפקד האזור תכנית מפורטת בדבר הפעולה האמורה. לתכנית יצורף תאור המקרקעין בהם תבוצע הפעולה. מפקד האזור רשאי לאשר את התכנית או לסרב לאשרה, הכל כפי שימצא לנכון. (ב) הממונה או מי שפועל באישורו לא יבצעו כל פעולה הקשורה באספקת חשמל אלא בהתאם לתכנית שאושרה". הסמכות על פי סעיף 5 לצו הועברה לקצין המטה לענייני חשמל במנהל האזרחי. סעיף 3 לצו כפי שתוקן במסגרת הצו בדבר עיסוק בחשמל (הסדרה והפעלה) (תיקון) מס' 595 קובע כי "(א) פעולה המהווה עיסוק בחשמל שיש לבצעה במקרקעין שאינה ברשות הרבים, טעונה הסכמה בכתב של המחזיק במקרקעין. (ב) מפקד האזור רשאי ליתן היתר מיוחד לביצוע הפעולה באחת מאלה: (1) סירב המחזיק במקרקעין ליתן הסכמתו; (2) הוכח להנחת דעתו של מפקד האזור כי אין ידוע מי הוא המחזיק במקרקעין; (3) הוכח להנחת דעתו של מפקד האזור כי לא ניתן בשקידה ראויה וסבירה לקבל את הסכמתו של המחזיק במקרקעין בשל הימצאו מחוץ לגבולות האזור וכי הפעולה אינה סובלת דחוי עד שובו של המחזיק לאזור". סמכותו של מפקד האזור ליתן היתר מיוחד לביצוע עבודות החשמל הואצלה לראש המנהל האזרחי בצו בדבר הקמת מינהל אזרחי (יהודה ושומרון) (מס' 947), התשמ"ב-1981. 4. תכנית החשמל אושרה על ידי קצין המטה לענייני חשמל במינהל האזרחי ביום 21.9.06 וזאת בהתאם לסמכות על פי סעיף 5 לצו. לטענת ב"כ המבקש לא ניתן היתר מיוחד כאמור בסעיף 3 לצו. האם מבקש המבקש לתקוף את התכנית שאושרה שלא כדין או את פעולתה של המשיבה ללא היתר מיוחד כאמור? על פי האפשרות הראשונה יש ממש בטענת המשיבה ולפיה כל תכלית התביעה היא למעשה תקיפה של מעשה מנהלי והעובדה שלא נתבע בעל הדין הנכון אינה צריכה להיטיב עם המבקש. על פי האפשרות השנייה, משפועלת המשיבה שלא על פי היתר שבדין, אין היא יכולה להסתמך על המעשה המנהלי שמכוחו לכאורה היא פועלת, שכן אינו בנמצא, והמחלוקת בין הצדדים דינה להתברר ככל סכסוך אזרחי רגיל. ההכרעה בין האפשרויות תלויה בשאלה מהו היחס בין ההיתר המיוחד הנדרש על פי סעיף 3 לצו לבין אישור התכנית על פי סעיף 5 לצו. עיון באישור התכנית נשוא הבקשה (נספח ב' לתגובת המשיבה) מעלה כי מדובר למעשה בהיתר לביצוע פעולות, בכפוף לתנאים מסויימים אשר פורטו בהוראה. לאור תוכנן של ההוראות נראה כי הסמכות על פי סעיף 3 לצו צריכה להיות מופעלת עובר לאישור על פי סעיף 5 וכתנאי לו שכן אשור לפעולה כשמדובר במקרקעין שבבעלות פרטית חייב להתבצע על פי ההליך הקבוע בסעיף 3 לצו. הליך על פי סעיף 3 מניח כי דרושה הסכמתו של בעל המקרקעין וכי זו עשויה שלא להינתן. בנסיבות אלו יתכן כי יהא צורך לאשר את התכנית על פי סעיף 5 בתנאים כאלו או אחרים או בתוואי אחר. נמצא אם כן כי האישור על פי סעיף 5 צריך להתקבל לאחר שמוצו ההליכים על פי סעיף 3 לצו ולגלמם בתוכו. גם בעתירה שהוגשה לגבי קטע אחר של התכנית, אשר אף שם לא ניתן היתר מיוחד אלא בדיעבד לאחר שהעבודות החלו והתברר כי מדובר בקרקע פרטית, אומר בית המשפט כי "בעשייתן מראש יש אף להבטיח, כי ההחלטה למתן היתר, המתקבלת על ידי הגורם המוסמך, אינה מושפעת מקיומה של תכנית מאושרת, וכי סוגיית מתן האישור נבחנת בלב פתוח ובנפש חפצה" (ר' בג"ץ 8400/07 מועצת הכפר נחלין ואח' נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח', , עמ' 11 לפסק הדין). ככל שאושרה התכנית בלא שהופעלה הסמכות על פי סעיף 3 על אף שהיה מקום לכך, הפגם הוא בתכנית ובאישורה. המשיבה פועלת על סמך אישור שניתן לה, על פי סעיף 5 לצו, וטענת המבקש למעשה היא כי לא היה מקום ליתן את האישור. המבקש תוקף אפוא את התכנית שאושרה. הסעדים הנתבעים בכתב התביעה הם כאמור צו מניעה קבוע שימנע את ביצוע התכנית בחלקה נשוא התביעה וצו עשה המורה על החזרת המצב לקדמותו. סעדים אלו אם ינתנו אינם רלוונטיים אך לחלקת הקרקע נשוא התביעה אלא יש בהם כדי להשליך על אפשרות ביצועה של התכנית כולה ותכליתם למעשה תקיפת התכנית שאושרה. תקיפת התכנית שאושרה, לטענת המבקש שלא כדין, מחייבת את צירופו של המנהל האזרחי שאישר את התכנית כצד דרוש. העובדה כי המבקש לא צירף את המנהל האזרחי כצד להליך אינה צריכה להשליך על שאלת הסמכות העניינית, אם היה מקום לצרפו. ואולם, אם יצורף המנהל האזרחי כצד הליך, מה הסעד שיתבקש כנגד המנהל האזרחי? הסעד יהא הצהרה על כך שהתכנית אושרה שלא כדין או על ביטולה של התכנית. מדובר איפוא בתקיפה ישירה של התכנית. מאחר ועיקרו של הסכסוך בין המבקש למשיבה אינו בתחום האזרחי כי אם בתחום המנהלי, ותכליתו העיקרית תקיפתו הישירה של המעשה המנהלי שמכוחו פועלת המשיבה, אין בית משפט זה מוסמך לדון במחלוקת ואני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני. צו המניעה הארעי שניתן ביום 25.12.08 ישאר בתוקפו עד ליום 3.2.09 על מנת לאפשר למבקש לנקוט כל צעד אשר ימצא לנכון. סמכות עניינית