קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית בתביעת קניין רוחני: 1. בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענה של חוסר סמכות עניינית ולחילופין להעברת התביעה לבית המשפט המוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). פתח דבר 2. עניינה של התביעה שבפני הוא מניעת תחרות של המבקש (להלן: "הנתבע") בעסק של המשיב (להלן: "התובע"), העונה לשם "ספונטני דיגיטלי" (להלן: "ספונטני"), כשלטענת התובע, מדובר בעסק מצליח בתחום הצילום והפקת אירועים. לטענת התובע, הנתבע הקים את עסקו בסמוך ל'ספונטני', תוך שהוא מעתיק את העיצוב הייחודי שלו במטרה להונות את ציבור הלקוחות כאילו מדובר בעסק זהה. לטענת התובע, פעולות הנתבע מהוות גניבת עין ותיאור כוזב, עוולות לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999, וכן הפרה של זכויות היוצרים שלו לפי חוק זכות יוצרים, תשס"ח - 2007. כמו כן טוען התובע, כי פעולות הנתבע מהוות עוולות אזרחיות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובין היתר, גזל. 3. נוכח האמור לעיל עותר התובע לסעדים שלהלן: 3.1 צו מניעה קבוע שימנע מהנתבע לפגוע בזכויות התובע ולהטעות את ציבור הלקוחות כאילו מדובר בעסק זהה (סע' 14 לכתב התביעה), וכן צו עשה לסילוק העיצוב הייחודי שהעתיק הנתבע מ'ספונטני'. בנוסף, עותר התובע לפרסום הודעה בעיתונות המקומית בה יובהר שאין כל קשר בין עסקו של הנתבע לבין 'ספונטני'. 3.2 סעד הצהרתי שיקבע כי האלמנטים העיצוביים של 'ספונטני' הם רכושו וקניינו הבלעדיים של התובע. 3.3 סעד כספי בסך של 100,000 ש"ח (ראה סעיף 11 לתביעה) וכן סעד של מתן חשבונות לעניין הכנסות עסקו של הנתבע. יצוין לעניין זה, כי אגרת התביעה שולמה לפי סעד כספי בסך של 50,000 ש"ח בלבד. תמצית טענות הנתבע 4. לטענת הנתבע, עניינה של התביעה מצוי כולו בתחום הקניין הרוחני - הפרת זכות יוצרים וגניבת עין. לטענתו, הסעד העיקרי בתביעה הוא לצו מניעה קבוע שימנע ממנו להשתמש בעיצוב הייחודי של התובע וזהו אכן הסעד הראשון שנדרש בתביעה. 5. לטענת הנתבע, בהתאם לסעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, שעניינו הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי, הסמכות העניינית לדון בתביעה דנן היא לבית המשפט המחוזי. הנתבע מוסיף כי סמכות בית המשפט נקבעת על פי 'מבחן הסעד' והסעדים העיקריים המבוקשים בתביעה כאן הם מתחום הקניין הרוחני - צווי עשה, צווי מניעה וצווים לגילוי חשבונות. סעדים אלה אינם מצויים בגדר סמכותו של בית משפט השלום. הם גם אינם ניתנים לשומה או להערכה כספית, וממילא הסמכות לדון בסכסוך נתונה לבית המשפט המחוזי, גם מכוח סמכותו השיורית לפי סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט. 6. הנתבע מדגיש, כי המחוקק בחר לייחד את הסמכות לדון בענייני הקניין הרוחני לבית המשפט המחוזי, גם בתביעות בהן סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על סכום התביעה הנתון לסמכותו של בית משפט השלום. הנתבע מוסיף עוד, כי אין לפצל את הדיון ויש לשאוף לריכוז הדיון בערכאה אחת. תמצית טענות התובע 7. לטענת התובע, דין הבקשה להידחות על הסף בשל העובדה שלא צורף תצהיר התומך בעובדות העומדות בבסיס הבקשה. 8. לגופו של עניין, טוען התובע, כי עניינה של התביעה הוא סעד של פיצויים ומתן חשבונות, ולכן, לאור סכומה של התביעה, הסמכות העניינית היא של בית משפט השלום. 9. לטענת התובע, הפרשנות אותה מבקש הנתבע ליתן להוראת סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, כאילו הסעיף מעניק סמכות שיפוט בלעדית לבית המשפט המחוזי ושולל את סמכות בית משפט השלום מלדון בתובענות שעניינן קניין רוחני, איננה נכונה. לטענת התובע, בית משפט השלום מוסמך לדון בתובענות שעניינן קניין רוחני, ככל שסכומן מצוי בתחום שיפוטו, כבמקרה דנן. התובע מפנה לת.א 60739/04 אל אור בע"מ נגד המועדון לספורט ואחרים ( 14.6.06) (להלן: "עניין אל אור") וכן לבש"א (מחוזי - ת"א) 21090/07 שמש נגד שוחט ( 25.12.07) (להלן: "עניין שמש"). 10. לחילופין, מבקש התובע להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה. דיון 11. סעיף 40 לחוק בתי המשפט קובע כי בית המשפט המחוזי ידון באלה: "(1) כל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום.... (4) תביעה בענייני קניין רוחני, הכרוכה בתביעה בענייני קניין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); בפסקה זו 'תביעה בענייני קניין רוחני' - תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן: (א)חוק זכות יוצרים, תשס"ח - 2007; ... (ט) חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999". 12. הוראת סעיף 40(4) נחקקה בשנת 2003, על מנת למנוע פיצול סעדים בתביעה בענייני קניין רוחני באופן שצווי מניעה או צווי עשה, ששוויים אינו ניתן להערכה, ידונו בבית המשפט המחוזי, בעוד שסעד כספי הנתבע כסעד משני והכרוך בתביעה זו, ואשר סכומו נופל מן הסכום שבתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי, ידון בבית משפט השלום. הוראת סעיף 40(4) לחוק מאפשרת לתובע לכרוך תביעתו לסעד כספי בתביעתו לצווי מניעה וצווי עשה בתחום הקניין הרוחני, גם כאשר הראשונה מצויה, על פי סכומה, בתחום סמכותו של בית משפט השלום. יחד עם זאת, האמור בסעיף זה אינו משפיע על גורלה של תביעה בענייני קניין רוחני שהסעד הנתבע בה הוא סעד כספי בלבד, והסמכות העניינית לדון בתביעה כזו תקבע לפי כללי סמכות הרגילים, משמע, לפי סכום התביעה. ראה לעניין זה בש"א (מחוזי - ירושלים) 4628/08 ברחנא אדריכלים ובוני ערים בע"מ נגד א.א. הנדסה ותכנון מדרונות בע"מ ( 26.1.09). ראה גם בש"א (מחוזי - ירושלים) 4222/07 ד"ר יאיר גורביץ נ' גיל טבע, ( 13.2.07). 13. דברי ההסבר להצעת החוק כוללים התייחסות לכך שתביעות בתחום הקניין הרוחני מתאפיינות, בדרך כלל, בכך שהן כוללות עתירה לסעד של צו מניעה שנועד להפסיק את הפרת זכויות היוצרים, כאשר לצד עתירה זו עומדת גם עתירה לפיצוי כספי על ההפרה עד למועד הגשת התביעה. דברי ההסבר מציינים במפורש כי "הצעת החוק אינה משנה את הסמכות העניינית לדון בתביעות בענייני קניין רוחני שמבוקש בהן סעד כספי בלבד, אשר ימשיכו להיות מוגשות לבית המשפט המתאים לפי סכום התביעה" (ראה הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 34)(כריכת סעדים בתביעות בענייני קניין רוחני), התשס"ג - 2003, הצ"ח 30, מיום 3.6.03, בעמ' 478). 14. ומן הכלל אל הפרט, בכתב התביעה טוען התובע, כי הנתבע העתיק את העיצוב הייחודי של 'ספונטני' ופעולותיו אלה מהוות גניבת עין, תיאור כוזב וגזילת זכויות היוצרים של התובע (סעיפים 5 ו- 6 לכתב התביעה). עוולת גניבת העין מצויה בסע' 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). העוולה של תיאור כוזב מצויה בסעיף 2 לחוק זה. סעיף 15 לחוק זה, שעניינו מתן חשבונות, קובע כי בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע במתן דין וחשבון לתובע לגבי פרטי העוולה. הפרת זכות יוצרים באה בגדרו של חוק זכות יוצרים, תשס"ח - 2007 (סעיף 47 לחוק). 15. אם כן, בתביעה שבפני, מהותו של הסכסוך היא מתחום הקניין הרוחני [ראה לעניין בחינת הסמכות לפי מהותו של הסכסוך את בש"א (שלום - ירושלים) 6330/08 קוקבקה נ' אודיט קונטרול ישראל בע"מ ( 17.3.08)]. הסעד העיקרי שנתבע הוא סעד של צו מניעה קבוע וצו עשה לסילוק האלמנטים העיצוביים מעסקו של הנתבע. סעדים אלה הם מתחום הקניין הרוחני. לכן, ונוכח הוראת סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, אין ספק, כי הסמכות לדון בתביעה דנן מסורה לבית המשפט המחוזי. 16. פסקי הדין אליהם מפנה התובע בתגובתו לבקשה - עניין אל אור בע"מ ועניין שמש - אינם רלבנטיים שעה שמדובר בהם בתביעות כספיות בלבד. כאמור, שעה שמדובר בתביעה כספית בלבד, הסמכות העניינית לדון בה נבחנת לפי סכומה של התביעה. לא זו אף זו, בעניין שמש אף כותב כב' השופט אורנשטיין בסעיף 12-13 ו - 15 להחלטה כך: "המחוקק לא התכוון באמצעות סעיף 40(4) לחוק, לשלול את סמכות בית משפט השלום לדון בתובענות בענייני קניין רוחני ובלבד שהסכום הנתבע הוא בתחום סמכות בית משפט השלום, וכן שלא נתבע בנוסף לתשלום גם סעד בתחום הקניין הרוחני. רישת הסעיף מלמדת כי רק בשעה שנתבע סעד בענייני קניין רוחני, שהינו רק בסמכות בית משפט המחוזי, יהיה בית משפט הדן בתביעה בית המשפט המחוזי. מכלל הן, נשמע לאו, דהיינו, אם לא נתבע סעד בענייני קניין הרוחני, אין מניעה שגם בית משפט השלום ידון בתביעה כל עוד הסכום הנתבע בגדר סמכותו... המשיב הוא התובע, הגביל את תביעתו לפיצוי כספי בלבד ולא עתר לסעדים נוספים מתחום ענייני הקניין הרוחני, כצווי עשה וצווי מניעה. שעה שהמשיב לא כרך את תביעת הפיצויים עם סעדים נוספים מתחום הקניין הרוחני, הסמכות נקבעת אפוא רק לפי סכום התביעה ". (הדגש שלי, ה.א). 17. נוכח האמור לעיל, אין סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתביעה. אני מורה לכן על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה - בית המשפט המחוזי בחיפה. 18. בשולי הדברים יצוין, כי, העובדה שלא צורף תצהיר לאימות העובדות בבקשה לסילוק על הסף, אין בה דבר הואיל והבקשה מושתתת על טענות משפטיות. 19. המשיב, התובע, ישלם למבקש, הנתבע, את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪, בצירוף מע"מ, אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל.סמכות ענייניתקניין רוחני