קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות קצין תגמולים בעניין קשר סיבתי: עסקינן בערעור על החלטת המשיב מיום 19.4.04 לפיה נדחתה תביעתה של המערערת, אלמנתו של מר משה רבינוביץ ז"ל (להלן: "המנוח") להכרה על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י - 1950 (להלן: "חוק משפחות חיילים") מחמת העדר קשר בין נסיבות פטירת המנוח לבין נכותו המוכרת. העובדות הצריכות להכרעה 1. המערערת הינה אלמנתו של המנוח משה רבינוביץ ז"ל, יליד שנת 1928, אשר נפטר ביום 20.7.03 בהיותו בן 75. 2. במהלך שירות מילואים (הג"א) בשנת 1979 לקה המנוח באוטם שריר הלב ותביעה שהגיש בחודש אוקטובר 1979 להכרת זכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים") התקבלה בחלקה (ראה מסמך 1 בתיק הרפואי). 2.1 בהחלטתו מיום 3.6.80 קבע קצין התגמולים לחוק הנכים כי אוטם שריר הלב, בו לקה המנוח, החמיר "תוך ועקב" שירותו הצבאי (מסמך 28 בתיק הרפואי) ובעקבות ערעור שהגיש המנוח לועדת הערעורים (ע.נ. 473/80) הוכר קשר של גרימה. 2.2 במהלך השנים עמד המנוח בפני ועדות רפואיות מדרג ראשון ושני, אשר קבעו את נכותו, כאשר האחרונה שבהן מיום 5.5.92 העמידה את נכותו על 50% בגין תעוקת לב (מסמך 185 בתיק הרפואי). 3. ביום 20.7.03 נפטר המנוח בביתו לאחר שחש כאבים ולחץ בחזה, נטל כדור CORDIL, התמוטט ומאמצי ההחייאה כשלו (ראה דו"ח פעילות נט"ן - מסמך 8 בתיק משפחות). 4. ביום 17.8.03 הגישה המערערת פניה להכרת זכויות בני משפחה לפי חוק משפחות חיילים, מסגרתה ביקשה לקבוע כי המנוח נפטר בעקבות "נכותו המוכרת" (מסמך 1 בתיק משפחות). 5. פניית המערערת נדחתה כעולה מהחלטת המשיב מיום 19.4.04 (מסמך 39 בתיק משפחות) ומכאן ההליך שבפנינו. 6. המערערת תמכה ערעורה בחוות דעת רפואית מיום 14.6.05 ערוכה על ידי פרופ' רביד (מע/1). 7. מטעם המשיב הוגשו שתי חוות דעת ערוכות על ידי דר' תמרי - הראשונה מיום 11.1.03 (מש/1 - מסמך 43 בתיק משפחות) והשניה מיום 15.8.05 (מש/2). חוות הדעת הרפואיות 1. המערערת סמכה ערעורה על חוות דעתו של פרופ' רביד (מע/1), בה קבע המומחה כי המנוח "נפטר בתמונה של מוות פתאומי לאחר שנטל כדור קורדיל ... מהלך קלאסי ותיאור קלאסי של מוות לבבי אשר נגרם עקב הפרעת קצב (מהירות חדרית שהפכה לפירפור חדרים - שתועד) על רקע של מחלת הלב הכלילית", מחלה בגינה "היה מוכר כנכה צה"ל". 1.1 המומחה נחקר על קביעותיו ובעדותו שב ונדרש להעריך את סיבת המוות (בהעדר נתיחה שלאחר המוות)- "... זאת הנחה שמבוססת על שלושה דברים. אחד, המישור הסטטיסטי שאומר שמוות פתאומי בין 80 ל- 85% זה מוות קרדיאלי. שניים סיפור המעשה, הפרטים המעטים שקיימים אומרים שהאיש חש בחזה, נפל (צ"ל: "נטל" - ש.י.) קורדיל ואחר כך איבד את הכרתו וזה סיפור שמתאים למוות קרדיאלי ולא מסיבה אחרת. ושלוש גם דו"ח נט"ן שמציין שכשהם הגיעו היה רפרוף חדרים ולא דום לב, זה גם תרשימי א.ק.ג מהחייאה שמראים עם רפרוף חדרים. שלושת הדברים האלה יחד גורמים לכך שההסתברות שזה היה מוות קרדיאלי היא בוודאי בסדר גודל של תשעים אחוז ומעלה" (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 20.11.06) (ההדגשה שלי - ש.י.) 1.2 המומחה עמד על דעתו כי המנוח נפטר "מבעיה בשריר הלב", ש"נבעה מטרשת עורקים" (ראה עמ' 6 לפרוטוקול), אשר, לשיטתו שלו, הוכרה על ידי המשיב כמחלה שנגרמה "תוך ועקב" השירות הצבאי- "המנוח הוכר בראשית הדרך עקב אוטם שריר הלב. זה קרה לו כשהוא היה במילואים. אחר כך ועדה רפואית של קצין התגמולים קיבלה באופן מפתיע את חוות דעתי וקבעה שההכרה היא עקב מחלת לב תורשתית (צ"ל: "טרשתית" - ש.י.) ולא עקב אוטם. ... זאת אומרת האיש הוכר כסובל ממחלת לב תורשתית (צ"ל: "טרשתית - ש.י.) ולאו דווקא מצב אחרי אוטם" (עמ' 7-6 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) 1.3 עוד ובנוסף אישר המומחה כי "אוטם שריר הלב ב- 86-87 אחוז מופיע על רקע מחלה כלילית" שהינה "בדרך כלל מתקדמת" (עמ' 8 לפרוטוקול). 2. עמדתו של המשיב מבוססת על שתי חוות דעת שערך דר' תמרי. בחוות הדעת הראשונה (מש/1) קבע המומחה כי "בהיעדר נתיחה שלאחר המות לא ברור ... ממה נפטר" המנוח ו"אין הוכחה שסיבת המוות היא מחלת לבו ובחוות דעתו השניה (מש/1) הוסיף ושלל כל קשר ל"נכותו המוכרת"- "פרופ' רביד ... בסיכום חוות דעתו, אינו "מאשים" את האוטם משנת 1979 במותו של המנוח אלא את "מחלת הלב הכלילית" וטוען "כיוון שהמנוח היה מוכר כנכה צה"ל עקב מחלת לב כלילית ... הרי מותו קשור בסבירות גבוהה ביותר לנכותו המוכרת". אני מסכים שמותו קשור בסבירות גבוהה למחלת הלב הכלילית ממנה סבל, אולם מחלת הלב הכלילית - כלומר הטרשת הכלילית אף פעם לא הוכרה". (ההדגשה שלי - ש.י.) 2.1 בעדותו בפנינו התייחס המומחה ל"הליכים ההיסטוריים" בפני קצין התגמולים לחוק הנכים מההכרה באוטם בו לקה המנוח בשירות מילואים על רקע אירוע חריג ועד לקביעותיהן של הועדות הרפואיות, אשר העניקו למנוח נכות בגין טרשת העורקים/תעוקת חזה- "טרשת זו מחלה מתקדמת היא לא הוכרה על ידי פרופ' קישון ולא בועדה הראשונה. מטבעה של המחלה שעם השנים היא הולכת ומחמירה. מה ראו הועדות? ראו בן אדם שיש לו פתאום תעוקה, עבר ניתוח כטיפול בתעוקה, הטיפול הוא לא בתעוקה, הטיפול הוא בטרשת. זה היה לדעתי אבסורד ההכרות האלה. הם היו צריכים להגיד יש לו נכות עקב טרשת, יש לו נכות עקב תעוקה, עקב האוטם הכל נכון אבל לא על חשבון הצבא כי בצבא הוכר האוטם לא הטרשת. ... אי אפשר להאשים את האירוע החריג כגורם להתפתחות של טרשת עתידית, זה אבסורד" (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 25.11.07) (ההדגשה שלי - ש.י.) 2.2 עוד ובנוסף אישר המומחה כי אם המנוח סבל מ"תעוקה אמיתית והכירו בתעוקה זה כאילו שהכירו שיש לו טרשת" (עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 25.11.07). 3. למקרא חוות הדעת ועדותם של המומחים נהיר הוא כי המחלוקת ביניהם מצטמצמת אך לשאלה מהי נכותו המוכרת של המנוח במועד פטירתו - באם זו מצומצמת אך לאוטם שריר הלב כטענת המשיב או כוללת אף מחלת לב כלילית - טרשת עורקים כטענת המערערת. סקירת ההליכים בפני קצין התגמולים לאורך השנים מההכרה ועד לפטירה 1. תביעתו של המנוח להכרת זכות על פי חוק הנכים התקבלה בחלקה על ידי קצין התגמולים לחוק הנכים בהחלטתו מיום 3.6.80 (מסמך 28 בתיק הרפואי), זאת על יסוד חוות דעתו של פרופ' קישון מיום 5.3.80, אשר המליץ להכיר באוטם, בו לקה המנוח במהלך שירות מילואים, בקשר של החמרה- "נראה כי יש מקום לקשור את אירועי אותו יום עם התפתחות האוטם. מאידך, נכון להניח כי בגיל זה, ודאי היתה לאיש מחלה טרשתית קיימת בענפים הכליליים אשר עד לאותו יום לא באו לידי ביטוי. לפיכך הריני ממליץ לראות באירועי אותו יום, הנובעים ישירות משירותו הצבאי בהג"א גורם מסייע להתפתחות האוטם ולפיכך להכיר בקשר של החמרה" (מסמך 6 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) מחוות הדעת עולה בבירור כי המומחה לא מצא לקשור בין המחלה הטרשתית, ממנה סבל המנוח עוד עובר לאוטם, ובין "אירועי אותו יום". 2. על יסוד חוות דעתו של דר' קישון עמד המנוח ביום 26.5.80 בפני ועדה רפואית, אשר קבעה לו נכות על פי סעיף 9(1)(ג)II בגין "מ.א. אוטם שריר הלב" (מסמך 8 בתיק הרפואי). 3. המנוח לא הסכין עם החלטת קצין התגמולים לחוק הנכים ככל שנוגעת לקביעת קשר של החמרה וערעור שהגיש לועדת הערעורים בענין זה (ע.נ. 473/80) התקבל, תוך שנקבע קשר של גרימה (מסמך 16 בתיק הרפואי). 4. בעקבות החלטה זו של ועדת הערעורים תיקנה הועדה הרפואית ביום 20.5.81 את קביעתה וזקפה למנוח את מלוא הנכות בגין "מ.א. אחרי אוטם שריר הלב" על חשבון השירות הצבאי( מסמך 12 בתיק הרפואי). 5. ביום 1.12.81 עמד המנוח בפני ועדה רפואית, זאת לאחר שעבר ניתוח מעקפים. בטופס הועדה ב"חלק 1" תחת "הפגימות שהוכרו ע"י קצין תגמולים" צוין "אוטם שריר הלב" אך ב"תאור הפגימות" נרשם "מ.א. ניתוח לב (מעקף כלילי ואוטם ישן של שריר הלב)". עם זאת נכותו של המנוח נקבעה על פי סעיף 9(1)(ג)III שענינו מ.א. אוטם שריר הלב (מסמך 44 בתיק הרפואי). 6. ועדה רפואית עליונה מיום 7.3.83 אישרה החלטתה של הועדה הרפואית מיום 1.12.81 ובטופס הועדה ב"חלק 1" תחת "הפגימות שהוכרו ע"י קצין תגמולים" צוין "מ.א. ניתוח לב" וב"תאור הפגימות" נרשם "מ.א. ניתוח לב (מעקף כלילי) ואוטם של שריר הלב" (מסמך 59 בתיק הרפואי). 7. המנוח עמד ביום 26.7.83 בפני ועדה רפואית נוספת. בטופס הועדה ב"תאור הפגימות" נרשם "מ.א. ניתוח לב (מעקף כלילי) ואוטם של שריר הלב" והנכות נקבעה על פי סעיף 9(1)(ג)III (מסמך 71 בתיק הרפואי). 8. המנוח ערער על קביעה זו של הועדה הרפואית וועדה רפואית עליונה קיבלה את הערעור בהסתמכה על חוות דעתו של דר' אטלס ממכון הלב בבית החולים תל השומר, תוך שתארה את הפגימה כ"מ.א. ניתוח לב (מעקף כלילי) ואוטם של שריר הלב" וקבעה את הנכות על פי סעיף 9(2)(ב) שעניינו "תעוקת הלב" (מסמך 92 בתיק הרפואי). 9. החל מועדה זו ובמשך מספר שנים הוענקה למנוח נכות על פי סעיף 9(2) (נכות בגין "תעוקת הלב"), תוך תיאור הפגימה באופנים שונים- "מ.א. ניתוח לב (מעקף כלילי) ואוטם של שריר הלב" (ועדה רפואית עליונה מיום 7.1.85- מסמך 98 בתיק הרפואי) "מ.א. ניתוח לב (מעקף כלילי) ואוטם של שריר הלב + תעוקה כאבים גם במנוחה" (ועדה רפואית מיום 19.12.85 - מסמך 105 בתיק הרפואי) "אוטם שריר הלב + תעוקה כאבים גם במנוחה" (ועדה רפואית עליונה מיום 7.4.86 - מסמך 115 בתיק הרפואי) 10. קביעות אלה של הועדות הרפואיות, על פניהן, חורגות מ"הנכות המוכרת" כפי שנקבעה על ידי קצין התגמולים לחוק הנכים בהחלטתו מיום 3.6.80 (הכרה באוטם בלבד), החלטה אשר לא שונתה על ידי הגורם המוסמך, קרי; קצין התגמולים לפי חוק הנכים בקביעה מאוחרת. כך באה אל העולם ביום 5.1.88 פנייתו של דר' גלזיבסקי, יו"ר ועדות רפואיות, לועדה הרפואית- "לפי החלטת ועדת ערעורים מ- 1981 הנכות המוכרת היא: מ.א. אוטם שריר הלב - גרימה. בעיון בפרוטוקולים הרפואיים התקנה המתאימה למצב אחרי אוטם היא 9(1) ולא כפי שנרשם בועדות אחרות 9(2). לתשומת לבכם! (מסמך 118 בתיק הרפואי) (ההדגשה במקור - ש.י.) 11. בעקבות פנייה זו נקבעה למנוח בועדה רפואית מיום 29.3.88 נכות על פי סעיף 9(1)(ג)III והפגימה תוארה כ- "מ.א. אוטם שריר הלב" (מסמך 119 בתיק הרפואי). 12. המנוח ערער על קביעה זו לועדה הרפואית העליונה, אשר סמכה ידיה על חוות דעתו של דר' רביד וקבעה את נכותו של המנוח על פי סעיף 9(2)(ג) בגין "מ.א. אוטם שריר הלב - התקפים שכיחים של תעוקת הלב גם במנוחה" (מסמך 136 בתיק הרפואי). 13. בועדות רפואיות מאוחרות לזו ועד לפטירתו הוענקה למנוח נכות על פי סעיף 9(2) והפגימה תוארה כ"תעוקת לב" (ראה מסמכים 161, 169, 185 בתיק הרפואי.) דיון 1. לאחר שנתנו דעתנו למכלול כולו, לרבות ובמיוחד להשתלשלות ההליכים השונים ולהחלטות שניתנו במהלך השנים בענינו של המנוח, באנו לכלל דעה כי החלטת קצין התגמולים לחוק הנכים מיום 3.6.80 בדבר הכרה באוטם שריר הלב כפגימה יחידה הקשורה בשירות המילואים לא שונתה במהלך חייו של המנוח ועד לפטירתו ובעינה עומדת. 3. אמת, הועדות הרפואיות בדרג ראשון ושני העניקו למנוח במהלך השנים נכות על פי סעיף 9(2) בגין פגימות שונות, אך דומה כי אין חולק כי בקביעתן זו סטו מאותה "נכות מוכרת"/ "פגימה מוכרת", כפי שנקבעה בהחלטת קצין התגמולים לחוק הנכים - אוטם שריר הלב, על יסוד חוות דעתו של דר' קישון, החלטה עליה לא הלין המנוח בפני ועדת הערעורים (הלין על סוג הקשר בלבד - טען לגרימה תחת החמרה) ואף לא פנה במהלך השנים אל קצין התגמולים לחוק הנכים בדרך של "עיון נוסף" בבקשה לשנותה. 4. סטייה זו, בכל הכבוד, אינה אלא חריגה מסמכות של הועדות הרפואיות לדרגיהן השונים. בעוד שקצין התגמולים לחוק הנכים הוא שהוסמך על פי הדין לקבוע את עצם ההכרה בפגימה כקשורה לשירות הצבאי בין בקשר של גרימה ובין בקשר של החמרה מוסמכת הועדה רפואית לקבוע אך את דרגת הנכות - שיעור הנכות ולענין זה אין קולע יותר מנוסח החלטת קצין התגמולים לחוק הנכים מיום 3.6.80 - "הריני מתכבד להודיעך כי לאחר עיון בתביעתך הגעתי למסקנה כי אוטם שריר הלב החמירה בתקופת שירותך הצבאי עקב שירותך הצבאי. ... הועדה הרפואית קבעה בתאריך 26.5.80 את דרגת נכותך ל- 10% מתוך דרגת נכות כוללת של 25%" (מסמך 28 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.) "חלוקת תפקידים" זו לא נשמרה בענינו של המנוח, זאת משהועדות הרפואיות העניקו למנוח נכות בגין פגימות שונות מזו שהוכרה על ידי קצין התגמולים לחוק הנכים - אוטם שריר הלב. בדרך התנהלותם זו חרגו הועדות הרפואיות מסמכותם ועשו את החלטת קצין התגמולים לחוק הנכים פלסתר. נוכח חלוקת הסמכויות הברורה, המעוגנת כאמור בחוק הנכים, אין בקביעות הועדות הרפואיות לדורותיהן כדי לשנות את החלטת קצין התגמולים לחוק הנכים בדבר הכרה באוטם שריר הלב בקשר של גרימה, הגם שדומה, כי הלכה ולמעשה היתה החלטה זו, לאורך שנים ארוכות, בבחינת אות מתה, זאת משהוענקה למנוח נכות בגין פגימות שונות. 5. דומה כי ב"כ המערערת ער לחריגתן של הועדות הרפואיות מסמכותן על פי דין, אך עם זאת מבקש הוא לקבוע כי "משנמנע המשיב מלערער על החלטות רבות של ועדות רפואיות שונות שהעניקו דרגות נכות בגין טרשת כלילית, תעוקת לב על רקע טרשת כלילית וניתוח מעקפים על רקע המחלה הכלילית - מנוע" הוא כיום מלטעון "שדין הערעור להדחות על רקע העובדה שמחלת טרשת כלילית לא הוכרה על ידי המשיב". אין בידנו לקבל טענה זו. לשיטתנו משנדרשים אנו במסגרת הליך זה לבחון קיומו של קשר סיבתי רפואי בין "הנכות המוכרת" ובין נסיבות פטירתו של המנוח ומשבאה בפנינו תקלה קשה שנפלה מלפני הועדות הרפואיות העולה כדי חריגה מסמכותן על פי דין, לא יהא זה ראוי ונכון משיקולים של מדינות ציבורית ומשפטית כאחד להנציחה בדרך של קבלת טענת המניעות. סבורים אנו כי בעת הזו (הגם שבאיחור ניכר) נכון להעמיד דברים על מכונם. "שתיקתו" של קצין התגמולים לחוק הנכים לאורך השנים נוכח קביעותיהן של הועדות הרפואיות גובלת בהתרשלות, אך איננו נכונים לראות בהתנהלות רשלנית זו משום אישרור קביעותיהן של הועדות הרפואיות, קביעות החורגות מסמכותן על פי דין. כל שינוי בהכרה צריך שיהא בהחלטה מפורשת של קצין התגמולים לחוק הנכים, הגוף היחיד שהוסמך לכך בדין, ואין להסיקו מכללא. סוף דבר לאור כל האמור לעיל מורים אנו על דחיית הערעור, זאת משלא הוכח כי המנוח נפטר כתוצאה מ"נכותו המוכרת", קרי; אוטם שריר הלב אלא כתוצאה ממחלת הלב הכלילית - טרשתית, ממנה סבל עובר לשירות המילואים ואשר החמירה במהלך השנים. החלטת המשיב מיום 19.4.04 תעמוד על כנה. בנסיבות הענין לא מצאנו לעשות צו הוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו, לרבות שכ"ט פרקליטו. צבאקשר סיבתיקצין התגמולים