עיון בחומר חקירה בבית המשפט לעניינים מנהליים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיון בחומר חקירה בבית המשפט לעניינים מנהליים:

לפני בקשתו של הנאשם לפי סעיף 74(ב) בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לקבל לעיון ולהעתקה את מלוא חומר החקירה המצוי ברשות המאשימה וכן את רשימת כל חומר החקירה.

השאלה המרכזית הטעונה הכרעה היא, אם זכאי הנאשם לקבל לעיון ולהעתקה את מכתב התלונה שבעקבותיו נפתחה החקירה. כך ככלל, וכך ביחוד לנוכח העובדה שהנאשם מואשם בעבירה של בניה ללא היתר בניה (עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965).

א. האישום והבקשה

2. הנאשם מואשם בעבירה של ביצוע עבודות הטעונות היתר לפי חוק התכנון והבניה, בלא היתר בניה, לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) בחוק זה, אשר לפי כתב האישום בוצעו בבית ברחוב חתם סופר 1, בשכונת שערי חסד בירושלים. עבודות אלו כוללות פריצת פתחים מתחת לשני חלונות והרחבת חלון נוסף בקומה הראשונה, וכן הוספת שטח של כ-12 מ"ר לדירת המגורים על-ידי סגירה וקירוי בחומר קל של שתי מרפסות פתוחות בקומה השניה, האחת בשטח של כ-8 מ"ר והשניה בשטח של כ-4 מ"ר.

3. ביום 7.4.2009 הוגשה הבקשה נושא החלטה זו, שבמסגרתה התבקש בית המשפט להורות למאשימה להעמיד לרשות בא-כוחו של הנאשם, לעיון ולהעתקה, את מלוא חומר החקירה המצוי בתיק החקירה שברשות המאשימה, וכן את רשימת חומר החקירה. בכלל חומר החקירה המבוקש, נכלל גם מכתב התלונה שעל-פי הנטען בבקשה, הוביל לפתיחת החקירה ולהגשת כתב האישום.

בהתאם להחלטת כבוד השופט גד ארנברג, שלפניו נשמע התיק, מיום 20.4.2009, ולאור הוראת סעיף 74(ג) בחוק סדר הדין הפלילי, הועבר התיק להחלטת שופט אחר. בהתאם להחלטה שניתנה על-ידי ביום 23.4.2009 הוגשה תגובת המאשימה לבקשה ביום 4.5.2009, ומכאן ההחלטה.

ב. זכות העיון במחומר החקירה

4. סעיף 74 בחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו "עיון בחומר החקירה" קובע בסעיף משנה (א) את זכותו של הנאשם שהואשם בעבירה מסוג פשע או עוון לקבל לעיון ולהעתקה את חומר החקירה וכן את רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום. זו לשון הסעיף:

"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו".

זכותו של הנאשם לעיין בחומר החקירה "נגזרת מזכות היסוד של הנאשם למשפט הוגן וזכותו לנהל את הגנתו לאחר שהכיר את מלוא חומר החקירה הקיים בעניינו" (בש"פ 8555/06 פלוני נ' מדינת ישראל, (9.11.2006), שניתן על-ידי כבוד השופט א' רובינשטיין. ראו בין השאר גם: בש"פ 3823/06 ממן נ' מדינת ישראל, (5.6.2006), שניתן על-ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן; בש"פ 9322/99 עבד מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 385-384 (6.2.2000), שניתן על-ידי כבוד השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש; בג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 133-132 (6.11.1985), שניתן על-ידי כבוד השופט ג' בך. כן ראו את פסקי הדין הנזכרים בפסקי-דין אלו).

"זכות הנאשם להתגונן כנגד אישום פלילי וזכות העיון הכרוכה בכך איננה רק זכותו של הפרט, אלא היא משקפת אינטרס ציבורי כללי, שנועד להבטיח כי מערכת המשפט תכריע בגורלו של נאשם בגדרו של משפט הוגן, שבו ניתנה לו הזדמנות מלאה להציג את הגנתו. מימושה של זכות ההגנה מותנה בכך שמלוא החומר הנוגע לעניינו של נאשם יוצג בפניו ויהא ידוע לו" (בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי (15.9.2005), שניתן על-ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה).

הזכות לקבל את חומר החקירה לעיון ולהעתקה, כוללת את הזכות לקבל את חומר החקירה המצוי ברשות התביעה, וגם את רשימת חומר החקירה המצוי ברשותה.

ג. רשימת חומר החקירה

5. רשימת חומר החקירה שהנאשם ובא-כוחו זכאים לקבל "נועדה להרחיב את היקף המידע שיש למסור לנאשם בדבר מהלכי החקירה שהתנהלו בעניינו ובדבר החומר הנוגע לאישום המצוי בידי הרשות החוקרת. תכליתה של הרשימה היא לאפשר לנאשם להפעיל אמצעי בקרה ביחס למיון ולסיווג שנעשו בידי רשויות אכיפת החוק וכתוצר לוואי אף ניתן באמצעותה כלי בקרה יעיל בידי גורמי התביעה לגבי החומר שנצבר בתיק המשטרה" (החלטת כבוד השופט א' חיות בבש"פ 7936/08 ליאורה ברקו נ' מדינת ישראל, (18.11.2008), בפסקה 7. כן ראו את החלטת כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 2043/05 זאבי בפסקה 14).

6. כפי שנקבע בפסיקה (ראו בהרחבה בפסקה 8 להחלטה בעניין ליאורה ברקו), על רשימה זו לכלול, בראש ובראשונה, את כל החומר שהמאשימה רואה בו "חומר חקירה", וכי יש לפרש מונח זה "באופן רחב כמתייחס לכל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאישום וליריעת הראיות הנפרשת בהליך" (שם, וכן ראו את ההחלטות הנזכרות שם ובכללן בבש"פ 9322/99 מסארווה, וכן בש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' שיבלי, פסקה 6 (13.2.2008)). כן יש לכלול ברשימה "כל חומר שנאסף או נרשם על-ידי הרשות החוקרת שיש לו נגיעה לאישום, גם אם לדעת המשיבה הוא אינו מהווה 'חומר חקירה' (...), למעט חומר שהמשטרה נתקלה בו באקראי אגב ביצוע החקירה והוא אינו נוגע לאישום" (שם).

על רשימת חומר החקירה לכלול את כל החומר שהוא בגדר חומר חקירה, לרבות חומר חסוי, שלגביו הוצאה תעודת חיסיון, שכן תעודת החיסיון נועדה רק למנוע את גילויו של המסמך ואת חשיפת פרטיו, אולם לא את עצם קיומו. הכללת מסמך חסוי ברשימת חומר החקירה מאפשרת לנאשם לדעת על קיומו, וככל שירצה בכך, יוכל לנקוט צעדים שהחוק מעמיד לרשותו לצורך גילויו (ראו עוד בעניין ליאורה ברקו).

7. בתגובתה של המאשימה, לא הייתה כל התייחסות לבקשה לעיין ברשימת חומר החקירה. אולם נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת שעליה להמציאה לבא-כוחו של הנאשם.

יחד עם זאת, ויכול שאף למעלה מן הצורך, אבקש להעיר כי אני ערה לכך שבעבירות מהסוג הנדון, להבדיל מעבירות הנחקרות על-ידי המשטרה, נלקח חומר החקירה מתיק הפיקוח, המנוהל על-ידי מפקחי הבניה ממחלקת הפיקוח על הבניה בעירייה. בתיקים אלו, להבדיל מתיקי חקירה של המשטרה, אין "יומן חקירות", הכולל רשימה של כל חומר החקירה הנאסף בידי החוקר, הנערך תוך כדי ניהול החקירה והתקדמותה, כך שכל אימת שמתווסף מסמך הוא נכלל ב"יומן החקירות". הצורך בהכנת רשימה של חומר החקירה עשוי להוות הכבדה על המאשימה אשר תידרש להכין רשימות כנדרש בסעיף 74(א) בחוק סדר הדין הפלילי.


יחד עם זאת, מאחר שזו מצוות החוק ומאחר שבמרבית המקרים בעבירות מהסוג שבהם מואשם הנאשם חומר החקירה הוא מועט יחסית, הרי שאין מדובר בהכבדה של ממש. בוודאי שעל המאשימה להכין רשימה של חומר החקירה, לפחות באותם מקרים שזו מתבקשת על-ידי הנאשם או בא-כוחו.

ד. חומר חקירה שטרם נמסר

(1) מכתב התלונה

8. בבקשה טוען בא-כוחו של הנאשם כי מחומר החקירה שנמסר לידיו, כמו גם מתשובת מנהל יישום חוק חופש המידע בעיריית ירושלים (מיום 1.4.2009), עולה שחקירת עבירת הבניה שבה מואשם הנאשם נפתחה בעקבות מכתב תלונה, והוא מבקש לקבלו לידיו. הטעם לצורך בקבלת מסמך זה נעוץ בכך שלטענתו, עשויה להיות לו רלוונטיות רבה, וכי אי מסירתו לידיו עשוי לפגוע בניהול הגנתו של הנאשם. בטיעוניו, מדגיש בא-כוחו של הנאשם את זכותו של הנאשם לעיין בכל חומר החקירה אשר נאסף נגדו, כחלק מזכות היסוד של נאשם לפרוס את מלוא הגנתו לפני בית המשפט. לטענתו, אם לא ניתנת לנאשם האפשרות להתייחס לראיה מפלילה ולבחון את מהימנותה, כי אז נפגעת זכותו זו.

מנגד טען בא-כוחה של המאשימה בתגובה שהוגשה על-ידו, כי אין בעובדה שמכתב התלונה לא נמסר לרשות הנאשם כדי לבסס את הטענה שלא כל חומר החקירה נמסר לו. שכן, לטענתו, המתלונן אינו מופיע בכתב האישום כעד מטעם המאשימה, ולא על תלונתו מבוסס האישום. עוד הוסיף כי "חומר החקירה אשר ישמש את המאשימה להוכחת חבותו של הנאשם מצוי בידי בא-כוחו".

9. "חומר החקירה" שאותו על המאשימה להעביר לרשות ההגנה אינו בהכרח חופף את הראיות שבחרה המאשימה להציג לבית המשפט לשם הוכחת אשמת הנאשם. כך שבעובדה שהמתלונן לא נמנה על רשימת עדי המאשימה אין די כדי להוציא את מכתב התלונה מכלל חומר החקירה שאותו על המאשימה להעמיד לרשות הנאשם ובא-כוחו לעיון ולהעתקה. בוודאי שאין בכך כדי להוציא את המכתב מרשימת חומר החקירה, שאותה על המאשימה להעביר לרשות הנאשם ובא-כוחו, כאמור מעלה.

10. על-פי לשון החוק, חומר החקירה שאותו על המאשימה להעביר לרשות הנאשם ובא-כוחו הוא "כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע". כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, יש ליתן למונח "חומר חקירה" פירוש מרחיב, ואל לה למאשימה לברור את המסמכים שיועברו לידי ההגנה מתוך חומר החקירה (ראו את החלטת כבוד השופטת ד' ביניש בבש"פ 9322/99 מסראווה, בעמ' 381-382). יחד עם זאת, גם אין לכלול במונח זה ראיות שהן נעדרות רלוונטיות להליך הפלילי או שהרלוונטיות שלהן רחוקה ושולית (בג"ץ 233/85 אל הוזייל, בעמ' 129, שניתן על-ידי כבוד השופט ג' בך).

המבחן המרכזי שלפיו ייקבע אם מדובר במחומר חקירה שאותו יש למסור לנאשם, הוא מבחן הרלוונטיות של החומר לנאשם ולאישום, ולא בהכרח שאלת הימצאותו ברשות המאשימה. "העובדה שהחומר מצוי או אינו מצוי בידי התביעה מהווה אינדיקציה משמעותית לשם סיווגו כ'חומר חקירה', אך מדובר אך ורק באינדיקציה; בסופו של דבר תוכרע השאלה אם מדובר ב'חומר חקירה' על ידי בית המשפט, על-פי מכלול השיקולים, ובראש ובראשונה על-פי הרלוונטיות של החומר לאישום ולנאשם, ועל-פי הערכת הסיכוי כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם" (בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (6.6.2005), שניתן על-ידי כבוד השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש).

המבחן המרכזי הוא אפוא, מבחן הרלוונטיות לאישום. לפיכך במסגרת בדיקת החומר שמסירתו לנאשם שנויה במחלוקת בין הנאשם למאשימה "תיבחן זיקתו של החומר לאישום ולנאשם, ותיבחן גם האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. כל ראיה שיימצא כי עשויה היא להיות רלוונטית לעניין המתברר במשפט, תיכלל בגדר 'חומר חקירה' שחובה למוסרו לעיון הסניגוריה" (בג"ץ 620/02 התצ"ר נ' ביה"ד הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625 (2003), בעמ' 635-634, שניתן על-ידי כבוד השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש).

11. הנאשם כאמור, מואשם בעבירת בניה ללא היתר. השאלות שאותן יבחן בית המשפט שלפניו תתברר אשמת הנאשם הן, אם אמנם בוצעו עבודות הבניה המפורטות בכתב האישום במקום ובמועד המפורטים בו, ואם היה היתר בנייה לביצוען של אותן עבודות בניה. לשם קביעת אשמת הנאשם, או חפותו, אין כל רלוונטיות לשאלה כיצד נחשפה עבירת הבניה המיוחסת לנאשם, ומה הייתה הסיבה לפתיחת החקירה. גם אין כל משמעות לשאלה אם חקירת עבירת הבניה נפתחה בעקבות תלונה, או שמא לאחר שמפקח הבניה הבחין בעבירת הבניה בעצמו. בדומה, אם חקירת העבירה נפתחה בעקבות מכתב תלונה, אין כל רלוונטיות לזהות המתלונן. אם היה זה אדם שמוכר לנאשם, אדם זר שהבחין בעבירת הבניה, או כל גורם אחר.

חשיפת זהותו של מגיש התלונה שבעקבותיה נפתחה חקירת עבירת הבניה, כמו גם עצם מכתב התלונה, אינם רלוונטיים לאישום, ואין בחשיפתם כדי לתרום לנאשם להגנתו. כפי שכבר נקבע בעניין זה "סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות זרות ל'הגנת הנאשם' ונכונות לצאת ל'מסעי ציד' שמא ימצא דבר שיסייע להגנה – אינם מספיקים להשמטת הבסיס מתחת להנחה" שהמאשימה ממלאת כהלכה את המוטל עליה בעת מסירת חומר החקירה (בש"פ 1372/96 ח"כ הרב אריה דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1), 177, בפסקה 4 (17.3.1996), שניתן על-ידי כבוד השופט י' קדמי).

כך ככלל וכך ביחס לחשיפת זהותם של מגישי התלונות ומוסרי המידע שבעקבותיו נפתחות החקירות. כפי שקבע בית המשפט בעניין זה (שם):

"כן לא הייתי מוצא הצדקה לעיין בחומר האמור, אם מתברר שתכליתו הדומיננטית של העיון היא התחקות אחר זהותם של 'מוסרי מידע' ששימש את החוקרים בחקירתם; כאשר 'מוסרי המידע' עצמם אינם דרושים להצגת פירותיה של החקירה. כל אלה אינם באים בגדר המבחן של היות החומר 'רלבנטי להגנה', העומד בבסיס הזכות לעיון".

12. מכאן אפוא, שאין כל הצדקה לכך שמכתב התלונה, שבעקבותיו נפתחה החקירה יימנה על חומר החקירה אשר נמסר לנאשם הנדון לעיון ולהעתקה.

(2) מסמכים נוספים ותרשומות פנימיות

13. פרט למכתב התלונה המבוקש, לא הוזכר בבקשה מסמך מסוים נוסף אשר לטענת בא-כוח הנאשם לא נמסר לעיונו. רק נאמר ש"יתכן כי ישנם מסמכים רבים אשר מצויים בתיק התביעה ואשר בכוונת התביעה לעשות בהם שימוש, אולם הם לא נמסרו לעיון הסניגור" (פסקה 18 בבקשה).

אין לקבל טענה שלפיה "יתכן כי ישנם מסמכים רבים ... אשר לא נמסרו". מדובר בטענה שאיננה אלא בגדר הנחה או השערה שאינה מבוססת. גם לא ניתן לדון בשאלה אם יש מקום למסירת מסמכים שלא ברור אם הם קיימים או מה תוכנם. כפי שנקבע בבש"פ 1372/96 ח"כ הרב אריה דרעי (שהוזכר קודם לכן), "הנחת היסוד היא שהתביעה ממלאה את המוטל עליה במיומנות ובהגינות; וכל עוד לא מתחייבת מסקנה אחרת, אין הצדקה למעורבות של בית המשפט בעניין זה" (שם).

אפילו אמנם ישנם מסמכים אשר הם בגדר חומר חקירה, וכטענת בא-כוח הנאשם לא נמסרו לו לעיון ולהעתקה, אזי ממילא שאין המאשימה יכולה לעשות בהם שימוש במסגרת הראיות שיוצגו מטעמה, כפי שטען בא-כוחו של הנאשם. סעיף 77 בחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו "סייג להבאת ראיות", קובע בסעיף משנה (א) כי אם ראיה הכלולה בחומר החקירה לא נמסרה להגנה לעיון ולהעתקה, כי אז לא ניתן להגישה לבית המשפט. זו לשון הסעיף: "לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך".

14. מתגובת בא-כוחה של המאשימה עולה שהנאשם ובא-כוחו קיבלו את מלוא חומר החקירה, פרט למכתב התלונה ולתרשומות פנימיות. תרשומות פנימיות, התכתבויות פנימיות, מסמכים פנימיים של גורמי החקירה ושל המאשימה, אכן אינם בגדר חומר חקירה שאותו על המאשימה להעביר להגנה לעיון ולהעתקה (ראו למשל: בש"פ 4157/00 עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 625 , פסקה 12 (9.8.2000) שניתן על-ידי כבוד השופט י' זמיר; בש"פ 4357/05 חסן אבו חטאב נ' מדינת ישראל, , בפסקה 4 (1.7.2005), ניתן על-ידי כבוד השופט א' גרוניס. כן ראו בפסקי הדין הנזכרים שם).

ה. סיכום

15. לאור האמור, בקשת הנאשם לקבל לידיו את רשימת חומר החקירה מתקבלת, ואילו בקשתו לקבל לעיון ולהעתקה את מכתב התלונה נדחית, וכך גם נדחית בקשתו לקבל מסמכים שהם בגדר תרשומות פנימיות, התכתבויות פנימיות, ומסמכים פנימיים של גורמי החקירה ושל המאשימה.

המאשימה תמציא לבא-כוחו של הנאשם את רשימת חומר החקירה המצוי ברשותה תוך שבועיים, עד יום 31.5.2009.

אם לאחר קבלת רשימת חומר החקירה, יתברר לבא-כוח הנאשם שלא כל חומר החקירה – למעט מכתב התלונה ותרשומות פנימיות – נמסר לו לעיון ולהעתקה, הוא יוכל לפנות בבקשה מתאימה אל בא-כוחה של המאשימה לקבל גם את המסמכים שטרם נמסרו לו. אם תסרב המאשימה, יוכל להפנות בקשה מתאימה לבית המשפט.



המזכירות תחזיר את התיק לכבוד השופט גד ארנברג לקביעת מועד למתן תשובת הנאשם לאישום.








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכות העיון של נושה

  2. עיון בתיקי בית המשפט

  3. בקשה לעיון מחדש בהחלטה

  4. זכות עיון בכתבי בי דין

  5. זכות העיון בחומר חקירה

  6. זכות העיון של חבר מועצה

  7. עיון בתיק בית דין לעבודה

  8. עיון בתיק בית הדין לעבודה

  9. זכות העיון בתרשומת פנימית

  10. חריגים לזכות העיון של נאשם

  11. זכות עיון בנימוקי סגירת תיק

  12. בקשת הנאשם לעיון בחומר חקירה

  13. היקף זכות העיון בראיות התביעה

  14. זכות העיון בקלטת עדות של קטין

  15. בקשת עיון בהסכם הרשאה עם המינהל

  16. בקשה למתן צו לעיון בחומר חקירה

  17. זכות עיון במאזנים כספיים של חברה

  18. זכות עיון בחומר חקירה לא רלוונטי

  19. זכות העיון בחומר שנמצא בידי הנאשם

  20. זכות העיון במכרז של מערכת הביטחון

  21. ערר על דחיית בקשה לעיון בחומר חקירה

  22. זכות עיון בכתבי אישום לפי חופש המידע

  23. זכות נפגעי עבירה לעיון בתיק בית משפט

  24. בקשה לעיון מחדש בהחלטה של משרד הפנים

  25. עיון מחדש בהחלטה על פסילת הצעה במכרז

  26. עיון בתיק בית המשפט למי שאינו צד להליך

  27. זכות עיון בחומר חקירה שלא בידי התביעה

  28. זכות עיון בחוזה עם המינהל - חופש המידע

  29. נדחתה בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית הדין הקודמת

  30. עיון בחומר חקירה בבית המשפט לעניינים מנהליים

  31. זכות עיון בתיק בית משפט של מי שאינו צד להליך ?

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון