עיקול כספי גמלה של נכי צה"ל | עו"ד רונן פרידמן

##(1) האם מותר לעקל כספי קצבה של נכה צה"ל ?## סעיף 15 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) שכותרתו "איסור עיקול על תגמול" תוקן בשנת תשע"ב-2012, תיקון מס' 26 ונוסחו כדלקמן: "אין להטיל עיקול על תגמול. הוראת סעיף זה תחול גם על כספים ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או באמצעות החברה כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ"ו-1986, בנותנה שירותים לפי סעיף 88א לאותו חוק, במשך שלושים ימים מיום ששולמו". תיקון הסעיף בא במסגרת הצעת חוק ההוצל"פ (תיקון מס' 36) (איסור עיקול דמי ליווי לעיוור ותגמולים אחרים) התשע"ב-2012. אגב, איסור עיקול דמי ליווי לעיוור הוחלט להרחיב האיסור גם לתגמולים אחרים וכך נכתב בדברי הכנסת מפי דוד רותם, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט: "את ההוראה המרחיבה את ההגנה ל-30 יום נוספים בחשבון הבנק של הזכאי לגמלה מוצע לקבוע גם בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) ובחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום). חוקים אלה קובעים כבר היום הגנה מפני עיקול לתגמולים המשולמים על ידי האגף לשיקום במשרד הביטחון והרחבת ההגנה לחשבון הבנק של הזכאים, תהפוך אותה לאפקטיבית ותאפשר לזכאים להשתמש בכספים המגיעים להם". מכאן שאין לעקל כספי תגמולי נכה בחשבון הבנק שלו במשך 30 ימים מקבלת הכספים. לאחר פרק הזמן האמור מתערבבים כספי התגמולים עם כספים אחרים, ככל שמצויים בחשבון הבנק והינם ברי עיקול. יצויין כי מטרת התגמולים לסייע לנכה במיידית לצרכי קיומו ולהוצאותיו ולכן במשך 30 ימים אין לעקלם מה שאין כן לאחר חלוף פרק הזמן האמור. בצריך עיון מה דינם של כספי תגמולים בחשבון בנק כאשר התגמולים הינם הכספים היחידים בחשבון ולאחר 30 יום. האם חייב הנכה להשתמש בכספי התגמולים כולם או חלקם בפרק זמן של 30 יום שאם לא כן תהיה יתרת הכספים בחשבון ברת עיקול? תגמול הנכה הינו בבחינת תשלום סוציאלי שכאמור מיועד לצרכיו של הנכה ולא למטרת חיסכון ולכן ככל שלא נזקק הנכה לכספים ובוחר לחסוך אותם, דומני שאין מניעה להכריז עליהם כברי עיקול. (ראו בעניין זה בר"ע (ת.א.) 1057/08 בעניין עאדל נ. משרד הבריאות ועניינו ההגנה מפני עיקול לפי סעיף 303 לחוק המל"ל.) ##(2) עיקול קצבת הפנסיה:## זכות לגימלה אינה ניתנת להעברה, לערבות, לשעבוד או לעיקול בכל דרך שהיא, אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגימלה לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך". סעיף 1 לחוק הגמלאות מפרש גימלה-קצבה או מענק. ##(3) עיקול גמלאות של נכי צה"ל - סיכום:## בסעיף 15 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] קיימת הגנה לגבי קצבת נכות - "אין להטיל עיקול על תגמול; הוראת סעיף זה תחול גם על כספים ששולמו באמצעות תאגיד בנקאי או באמצעות החברה כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ"ו-1986, בנותנה שירותים לפי סעיף 88א לאותו חוק, במשך שלושים ימים מיום ששולמו." בדומה לסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי,[נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קיימת בחוק הנכים הוראה אשר מעניקה חסינות חלקית מפני עיקול מרגע שכספי התגמול הועברו לעו"ש החייב ויצאו מידי נותן התגמול. ברגע שכספי התגמול הועברו לחשבון העו"ש יש לבדוק האם מתערבבים עם כספים אחרים בחשבון העו"ש והאם מאבדים הם מצביונם ככספי תגמול? הלכה היא כאשר כספי התגמול מתערבבים עם כספים אחרים בחשבון העו"ש לא ניתן ל"צבוע" אותם ככספי תגמול נכות, הם מאבדים מצביונם ככאלו. ##(4) להלן פסק דין בנושא עיקול כספי גמלה של נכי צה''ל:## השופט אברהם אברהם הנתבע ביקש למחוק על הסף את התביעה שהגיש נגדו התובע, מחמת העדר עילת תביעה. דין הוא, כי בבקשה לסילוק על הסף על בית המשפט להניח, כי כל האמור בכתב התביעה אמת הוא, ועל בסיס התשתית העובדתית, הנגזרת מכתב התביעה, יש לבחון את קיומה של עילת התביעה. כעולה מכתב התביעה, אלו הן העובדות: הנתבע - בנק. התובע - לקוחו. התובע הינו נכה צה"ל והוא מקבל מאת משרד הבטחון גימלה, המועברת אליו ישירות לחשבון הבנק, המתנהל אצל הנתבע (להלן: "חשבון הבנק"). במסגרת הליכי הוצאה לפועל, שנקט מינהל מקרקעי ישראל נגד התובע, הוטל עיקול לטובת המינהל על חשבון הבנק של התובע ועל תכנית חסכון ששימשה בטחון למסגרת האשראי שנתן הנתבע לתובע בחשבון הבנק. הנתבע העביר את הכספים המעוקלים למינהל על פי צו העיקול. התובע סבור, כי הנתבע נהג שלא כדין בהעבירו את הכספים למינהל, שכן, לטענתו, כספי הגימלה מוגנים על פי דין מפני עיקול, ומשנהג הנתבע בניגוד לדין והעביר את הכספים למינהל - הוא חייב כלפי התובע הן בתשלום הגימלה והן בפיצוי על נזקים עקיפים שנגרמו לתובע כתוצאה מכך שכספי הגימלה נמנעו ממנו. סעיף 15 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט- 1959 (להלן: "חוק הנכים") קובע: "15. איסור עיקול תגמול אין להטיל עיקול על תגמול". מסעיף זה מבקש התובע ללמוד, כי חל איסור על הבנק להעביר כספים המצויים בחשבון הבנק לידי זוכה, שלזכותו הוטל עיקול על הכספים, שכן אלה הם כספי "תגמול" כמשמעם בחוק הנכים. אין אני מקבל פרשנות זו. ואסביר. לשונו של סעיף 15 לחוק הנכים איננה מתישבת עם הפרשנות אותה מבקש התובע לאמץ. האיסור מתיחס לתגמול, ואילו הכספים שבחשבון הבנק אינם עוד תגמול, אף כי מקורם בתגמול. מעת שהגיע התגמול לבנק, הוא איבד מצביונו כתגמול, והאיסור להטיל עיקול לא חל עליו עוד. הכספים הם כספי גימלה כל עוד הם מצויים בידיו של נותן הגימלה, ולכן האיסור מתיחס להטלת עיקול אצל נותן הגימלה, והוא אינו מתיחס לתצורתם החדשה של הכספים לאחר שיצאו מידיו של נותן הגימלה. הדבר דומה לשכר עבודה: החוק אוסר להטיל עיקול על השר, והאיסור מתיחס לכספים כל עוד הם מצויים בידיו של המעביד. ומשמעביר המעביד את הכספים לצד שלישי כלשהו (בהסתייגות שאליה אתיחס להלן) מפסיקים הכספים להוות "שכר עבודה" וההגנה עליהם לא קיימת עוד. פרשנות זו, הנובעת, כאמור, מלשונו של סעיף 15 הנ"ל, מתיישבת היטב גם עם העובדה, שכאשר רצה המחוקק להגן על סכומי כסף המגיעים לחייב באמצעות מוסד בנקאי, הוא הגן על הכספים באופן מפורש. כך הוא עשה, למשל, בסעיף 135 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשכ"ח- 1968, כאשר החיל באופן מפורש את האיסור, גם על עיקול הגימלה ששולמה באמצעות בנק, ותחם את משך ההגנה על הכספים שבחשבון הבנק ל- 30 יום מיום שהגיעה הגימלה לבנק. והוראה דומה, כמעט זהה, אתה מוצא בסעיף 8(ו) לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958. מכלל ההן של סעיפי חוק אלה יש ללמוד את הלאו המשתמע מההוראה המקבילה בחוק הנכים. כאשר רצה המחוקק להחיל את האיסור להטיל עיקול על כספים המועברים לבנק הוא אמר את דברו באופן מפורש. פרשנות זו מצטרפת למסקנתי דלעיל, כי כספי הגימלה, עת הם מצטרפים לכספים אחרים שבחשבון הבנק ומתערבבים בהם, מאבדים מצביונם ככספי גימלה, ולכן נדרשה הוראה מפורשת של המחוקק (כגון בחוק הביטוח הלאומי ובחוק הגנת השכר שהחילה את האיסור על הגימלה או השכר - גם לאחר העברתם לחשבון הבנק. לשונו של סעיף 15 לחוק הנכים מחייבת מסקנה נוספת: הוראת חוק זה קובעת "איסור על הטלת עיקול". ומיהו זה המטיל את העיקול? בית משפט (או יו"ר ההוצאה לפועל). משמע, האיסור שבחוק מופנה אל הערכאה השיפוטית ולא אל אותו צד שלישי, שהערכאה השיפוטית הורתה לעקל את הכספים המצויים בידו והמגיעים לחייב. ומשהגיע צו העיקול לידיו של צד שלישי, במקרה זה - בנק, מחובתו לקיימו ככתבו וכלשונו, ואין הוא רשאי לערער אחריו. שומה עליו לקיימו ככתבו וכלשונו. אין הוא רשאי לערוך בירור מהו מקורם של הכספים, האם נהגה הערכאה השיפוטית כדין את עיקלה את הכספים וכדומה. ואפילי הייתי רואה פגם בצו העיקול שנתנה הערכאה השיפוטית בכך שהטילה עיקול בניגוד לאיסור הקבוע בחוק (וכאמור, אינני רואה פגם שכזה, שכן העיקול בחשבון הבנק איננו עיקול של הגימלה או התגמול או השכר המוגן), הרי שאין לראות את הצו כבטל מעיקרא (void), כזה שצד שלישי שאמור לפעול על פיו יכול להתעלם ממנו, בחינת היה כלא היה. הצו הוא צו ועל הצד השלישי, שאליו מופנה הצו, לקיים אחריו ולכבדו כלשונו. מכל האמור לעיל אני מגיע לכך, כי את הוראתו של סעיף 15 לחוק הנכים יש לראות כהוראה האוסרת על הערכאה השיפוטית להטיל עיקול על תגמול אצל נותן הגימלה (במקרה זה - משרד הביטחון) ולא איסור המתייחס לעיקול כספים אצל צד ג' (ובתוך כך - הבנק), שכספי התגמול הגיעו לידיו. משמע, סעיף 15 הנ"ל קובע איסור, המופנה אל הערכאה השיפוטית, להטיל עיקול על כספי תגמול אצל משרד הביטחון. וככל שהדברים מתיחסים לתגמול, שהגיע לחשבון בנק של החייב, הרי שמשהגיעו הכספים לחשבון הבנק ראשית הערכאה השיפוטית להטיל עיקול על הכספים שבחשבון הבנק. כפי שאמרתי לעיל, אם טעתה הערכאה השיפוטית והטילה עיקול על גימלה אצל נותן הגימלה (כאן - משרד הביטחון), אינני סבור כי אין עליו לקיים אחר הצו השיפוטי. עליו לקיימו ככתבו וכלשונו. באופן מעשי אני סבור, כי בעת שמגיע לידיו של נותן הגימלה צו עיקול שכזה, הוא ייטיב לעשות אם יפנה לאותה ערכאה שיפוטית שנתנה את הצו ויפנה את תשומת ליבה לטעות, בטרם יעביר את הכספים לידיו של הזוכה. מכל אלה אני מגיע לכך, כי דין התביעה להימק על הסף, שכן צו העיקול ניתן על כספים שבחשבון בנבק של הנתבע אצל התובע, שחדלו להיות תגמול מעצת שיצאו מידיו של משרד הביטחון, ומכל מקום, נכון עשה הנתבע עת קיים אחר צו העיקול. בהתחשב בכך שאנו מצויים בשלב מוקדם של ההתדיינות, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח ומע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. צבאצה"לנכי צה"לעיקול