קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערבות אוטונומית מכירת רכב לחברה: מונחת בפני בקשת רשות להגן שהגישו באומל משה ומתתיהו (להלן : "המבקשים" או "הערבים") כנגד תביעה בסדר דין מקוצר שהגישה ח.ל. מימון ושרותים בע"מ (להלן: "המשיבה") כנגד משה באומל בע"מ (להלן: "החברה") וכנגד המבקשים. עניינה של התביעה עיסקת ליסינג תפעולי, שלפיה מכרה המשיבה לחברה רכב, בערבותם של המבקשים, עפ"י הסכם שכירות שצורף, על נספחיו, לכתב התביעה . (נספח א' לכתב התביעה יקרא להלן: "ההסכם"). המבקשים מודים שחתמו על כתב ערבות שעל פיו ערבו לחובות והתחיבויות החברה כלפי המשיבה. המבקשים אינם חולקים על כך שהערבות היא ערבות אוטונומית (צורפה כנספח ב' לכתב התביעה ותיקרא להלן: "הערבות"). משלא עמדה החברה בהתחיבויותיה עפ"י ההסכם, הועמדה יתרת חובה לפרעון מידי והערבים נתבעו מכוח ערבותה האוטונומית. בדיון שהתקיים ביום 28/01/99 ויתר ב"כ המשיבה על חקירתו של המצהיר מטעם המבקשים. בתצהיר המצורף לבקשה העלה טענות שעינינן, בקצירת האומר כדלקמן: א. מהמבקשים נמנע מלהחזיר את הרכב למשיבה מכיון שכונס הנכסים של החברה, תפס בו חזקהם. ב. הרכב נמכר ע"י המשיבה במחיר נמוך, משמעותית, ממחיר השוק שלו. ג. הרכב נמכר שלא במכרז. ד. מכיון שעל הרכב היה רשום שעבוד לטובת המשיבה, (סעיף 15 לחוק ההתקשרות בין הצדדים), בהתנהגותה, הפרה המשיבה, לכאורה, את החובות המוטלות עליה עפ"י ההסכם, עפ"י חוק המשכון ת שכ"ז 1967 ועפ"י חוק ההוצל"פ תשכ"ז 1967 . ולחילופין, נהגה המשיבה שלא בדרך מקובלת ו/או שלא בתום לב. לית מאן דפליג כי, המבקשים חתמו על כתב הערבות שהינו אוטונומית וככזה התחייבות לשיפוי עצמאית ובלתי תלויה בעיסקות היסוד. לטענת המשיבה, מכוח היותה של הערבות ערבות אוטונומית, עולה כי המשיבה יכולה לפנות ישר אל הערבים, ולערבים בלבד, מבלי שתתבע תחילה את החייב. היותה של הערבות אוטונומית - התחייבות עצמאית לשיפוי, עולה מהוראות כתב הערבות האמורות בסעיפים: סעיף 1 לכתב הערבות: "הננו מתחייבים לסלק לחברה כל סכום עד לסכום הערבות....מיד עם דרישתה הראשונה ובהתאם לכל דרישה כזאת מבלי שהחברה תידרש על ידינו לבסס את הדרישה ולנמקה". סעיף 3 [ג] לכתב הערבות: אנו לא נהיה זכאים לטעון כלפיכם כל טענה שיש ו/או שתהיה לנערב נגדכם בקשר לחייבים...". סעיף 4 לכתב הערבות: "ערבות זו הינה בבחינת כתב שיפוי עצמאי ובלתי תלוי ואנו מסכימים כי הסעיפים 7,6,5 , 15א' והסייג בסעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז 1967 לא יחולו עלינו". אין חולק וגם אין ספק כי, עפ"י לשונה וניסוחה הוראות הערבות דנן מלמדות כי עסיקנן בהתחייבות לשיפוי עצמאית ובלתי מותנית בהפרה על פי עיסקת היסוד. על פי טיבה מקימה הערבות, התחייבות בין המבקשים, הערבים, לבין המשיבה, הנושה, בלא כל קשר אל טענות שיש למבקשים כלפי הנושה לחוב עצמו. ההלכה העוברת כחוט השני בפסיקה [לא אשוב לצטטה כי כ"א מב"כ הצדדים בסיכומיו על נספחיהם, הרבה להתייחס לפסיקה], הינה שבנסיבות של התקשרות בערבות אוטונומית, שלשונה וניסוחה כזה של הערבות המונחת בבסיסו של הענין בו עסקינן, תכליתה של הערבות שהיא מבודדת את תביעת הנערב כלפי הערב מכל מיני ההשגות שהחייב העיקרי עשוי להשיג על תביעת הנערב כלפיו. האוטונומיות והעצמאות של הערבות מתבטאת בכך שהערב מתחייב, באופן עצמאי ובלתי תלוי במערכת היחסים שבין הנושה לחייב, לשלם לנושה פיצוי כספי כתחליף לאי קיום החיוב. ערבות שכזו נועדה ליתן לנושה מיטב הבטחון. תצהיר המבקשים: לבקשת הרשות להגן צורף תצהיר של פנחס באומל .אף לא אחד מהמבקשים נתן תצהיר. אין מחלוקת כי , ההלכה היא כי, ככלל בקשת רשות להתגונן צריכה להיות נתמכת בתצהיר של כל אחד ואחד מהנתבעים מקום שאדם אחר, חוץ מבעל הדין, מכיר את העובדות הצריכות לענין הבקשה, טוב יותר מבעל הדין עצמו, אין מניעה כי הוא יתן את התצהיר ובלבד שעצם מתן התצהיר ע"י אחר, יוסבר בתצהיר. (ע"א 226/80 פד"י לה' [ד] 463; 471]. פנחס באומל הסביר מתצהירו: "אומנם אינני הנתבע בתיק זה, אך אני מכיר את העובדות הדרושות לתיק מידיעה אישית קרובה, יותר מהמבקשים עצמם. על כן אני הוא המצהיר בתיק...הרכב נשוא התביעה בתיק זה שימש אותי עד לחודש אפריל 1997". דא עקא, צודקת ב"כ המשיבה, בטענתה כי בענין בו עסקינן חייב היה כל מבקש ליתן תצהיר מטעמו ולפרט גירסתו ובהעדר תצהירים כאלה מטעם המבקשים עצמם, אין בקשת רשות להגן כדין. כאמור, עילת התביעה כלפי המבקשים הינו כתב הערבות האוטונומית עליו חתומים המבקשים. לפיכך, אותן עובדות שעליהן הצהיר המצהיר, כעובדות המצויות בידיעתו טוב יותר בהיות עובדות הנוגעות לענין השימוש ברכב. אפילו העובדות המוצהרות הן אומנם עובדות שמצויות טוב יותר בידיעתו מאשר בידיעת המבקשים ,רובן ככולן אינן עובדות רלוונטיות בהיותן עובדות שעינינן עיסקת היסוד, כפי שהסברנו לעיל למעט אם יש בידיעתו של המצהיר עובדות המאמתות התקיים נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להוות מקרה חריג ונדיר שבו התנהגות הנערב היתה כה חמורה עד כדי עיכוב מימוש הערבות. לדברי האחרונים אשוב בהמשך. יאמר מיד ויפורט להלן, נסיבות כל העובדות הנוגעות לנסיבות החתימה של המבקשים על הערבות ולשאלה אם אכן היו מודעים המבקשים לכך שהערבות הינה אוטונומית מעצם טיבן ומהותן, אינן עובדות שנמצאות ואינן עובדות שיכולות להימצא בידיעתו האישית של פנחס באומל, ובוודאי שאינו יודע עליהן טוב יותר מכל אחד ואחד מן המבקשים. עובדות כאלה הן מידע אישי שבידיעתו של כל אחד מן המבקשים. לפיכך, חייב היה כל אחד מהמבקשים למסור תצהיר, שכן, נושא ההגנה שהעלו מצוי בידיעתו המיוחדת של כל אחד מהם. בהעדר תצהיר כזה, דין הבקשה להידחות . כוונת המבקשים בחתימתם על הערבות; ב"כ המבקשים אינו חולק על כך כי ערבות אוטונומית מנותקת מעיסקת היסוד לחלוטין. דא עקא, לטענתו לכלל האמור נקבעו בפסיקה חריגים והם מרמה וזיוף ו"נסיבות מיוחדות" . לטענתו, די להם למבקשים לטענת ספק בלבד בטענתה זו של המשיבה, על מנת שבימ"ש יתיר להם להוכיח בראיות כי כוונת הצדדים לא היתה לערבות אוטונומית ומעבר לכך, כדי שיצביעו על "נסיבות מיוחדות", על מנת שבית משפט יתיר להם להוכיח בראיות כי הנסיבות הם כאלה המצדיקות את מתן פסק הדין רק לאחר שמיעת ראיות. כבר ציינו לעיל כי, גירסת המבקשים בדבר כוונתם בעת שחתמו על הערבות ובדבר טענתם כי לא היו ערים כלל לכך שמדובר בהתחייבות לשיפוי, מצויים רק בידיעתם המיוחדת ולפיכך, תצהיר ,מטעמו של כל אחד מהם, בענין כוונתו הוא בחתימתו על הערבות, הוא תנאי בלעדיו אין, ולפיכך , בהעדר תצהירי נתבעים, טענתם זו, על פניה דינה להידחות. האומנם קיימות נסיבות מיוחדת המצדיקות דחיית מימוש הערבות האוטונומית; בבסיבה של טענה זו מונחות טענות המבקשים [פורטו בפתח הכרעה זו], בדבר נסיבות תפיסת ומכירת הרכב ע"י המשיבה שלא כדין ושלא במחיר ראלי ושלא בפרוצדורה הנכונה. יאמר שוב כי, טענות אלה עינינן בעיסקת היסוד ו/או כלפי כונס הנכסים שאינו צד לעיניננו וככאלה לא יכירן מקומן במסגרת היחסים שבין המבקשים למשיבה. יתר על כן, אם נעיין בהוראותיו של ההסכם, נראה כי גם אם נכונות העובדת שנטענו, אין בהן כדי לשמש הגנה ולו גם בדוחק כלפי התביעה שכן, מכוח הוראותיו של סעיף 16 (ג) (2) להסכם, לא רק שאין "נסיבות מיוחדות", או חריגות בדרך התנהגותה הנטענת של המשיבה, אלא רשאית היתה המשיבה לנהוג כדרך שטוענים המבקשים שנהגה המשיבה: וזאת מכוח ההסכם שזו לשונו; "המשכירה תהיה רשאית לתפוס או להעביר הרכב לחזקתה של המשכירה, לקבל בו חזקה ולמוכרו או, לפי בחירת המשכירה, להשכירו מחדש כשכל ההוצאות הכרוכות בכך...יחולו על השוכר". הנה כי כן, גם "נסיבות מיוחדות" ולו לכאורה, לעיכוב מימוש הערבות, אין בפנינו ולפיכך, גם טענה זו דינה להידחות כבר בשלב זה. לא נותר לי אלא להעיר כי בקשתם של המבקשים לרשות להגן רק כדי לשלוח הודעת צד ג' לכונס הנכסים אינה מצדיקה מתן הרשות המבוקשת ותרופתם רשאים הם לבקש בתביעה נפרדת כנגד כונס הנכסים. (ע"א 585/65 פ"ד כ [3] 93;98]). מכל המקובץ, הגעתי לכדי המסקנה שדין הבקשה לרשות להגן - להידחות . הוצאות הדיון בסך של 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה כחוק יחולו על הנתבעים. מכירת רכברכבערבות