פסולים לכהן כחברי מועצה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסולים לכהן כחברי מועצה: המשיב מס' 1הינו ראש עירית צפת והוא יקרא להלן "המשיב". המבקש והמשיבה מס' 2, גב' וזאנה אלישבע, (שתיקרא להלן "המשיבה"), הינם שניהם חברי סיעת מפלגת העבודה. (להלן תיקרא סיעה זו לשם הקיצור "הסיעה"). על פי תוצאות הבחירות המוניציפאליות האחרונות זכתה הסיעה ליצוג במועצת העיריה על ידי שני נציגים. המשיבה הממוקמת היתה במקום הרביעי ברשימת מועמדיה של הסיעה ואילו המבקש במקום החמישי. מר נחמיאס שעמד בראש רשימת הסיעה (להלן "הרשימה") פרש סמוך לאחר הבחירות כך שכל המועמדים האחרים "התקדמו" מקום אחד קדימה ומאז יצגו אותה במועצה ה"ה אבוקרט מימון ו-טברסקוי מרק. (האחרון יקרא להלן לשם הקיצור "טברסקוי"). ביום 4/2/98הודיע טברסקוי בכתב על התפטרותו מחברותו במועצה, (ראה סעיף 3לתצהירו של מר אלקובי שנעשה מטעם המשיב). מכוח הוראותיו של סעיף 124לפקודת העיריות (נוסח חדש), (להלן "הפקודה"), נפסקה חברותו של טברסקוי במועצה כעבור 48שעות. על פי הוראת סעיף 125(א) לפקודה, משחדל חבר המועצה מכהונתו יבוא במקומו חברו לרשימה שמיקומו בה היה לאחר אלה שנבחרו כבר מתוכה למועצה. למקרא הוראותיו של הסעיף האמור והגיון הדברים ברי שכניסתו של החבר החדש למועצה לא טעונה כל הליך או אקט אחר, לא קונסטיטוטיבי ולא דקלרטיבי, וכי כניסתו למועצה הינה למעשה אוטומטית, אלא אם כן דבק בו פגם או מום מאלה המנויים בסעיף 120לפקודה או חלה מניעה אחרת כאמור בסעיף 125שם. בעניננו החלה המשיבה לכהן ולתפקד הלכה למעשה בחברת מועצה במקומו של טברסקוי, (כזכור היא היתה אחריו ברשימה), והיא אף זומנה לישיבות מועצה ונטלה בהן חלק וזאת על דעתו של המשיב וכל זאת חרף מחאותיו של המבקש אשר עוד בטרם כונסה ישיבת המועצה הראשונה, לאחר התפטרותו של טברסקוי, פנה אל ראש העיריה, - המשיב, טען בפניו כי המשיבה פסולה לכהן כחברת מועצה וכי יש לצרף אותו למועצה במקומה, בשל מיקומו ברשימה. העתקים מפניותיו של המבקש למשיב צורפו לעתירתו כאן בנספחים ב' ו-ג'. המשיב לא נענה לפניותיו של המבקש, -לפעול על פי האמור בסעיף 123א לפקודה, והוא המשיך וממשיך להכיר במשיבה כחברת מועצה. משלא נענו פניותיו למשיב פנה המבקש לבית המשפט ובתיק המרצת פתיחה זה הוא עותר ומבקש כי יוצהר שהמשיבה פסולה מלכהן חברת המועצה וזאת בשל כך שמקום מגוריהם הקבוע שוב אינו בתחום העיר צפת, טענה שהיתה ביסוד פניותיו הקודמות למשיב. עוד מבקש העותר לקבוע כי על המשיב להודיע לו על התמנותו כחבר המועצה. המשיבים שנמנים כאמור על רשימות יריבות, נוקטים כאן עמדה אחידה והם אף מיוצגים במשותף. המשיבים מתנגדים לבקשתו של המבקש ומבקשים לדחות את עתירתו. לאחר שמיעת הראיות וקבלת סיכומי ב"כ בעלי הדין עלינו להכריע עתה את הדין. כאן המקום לציין כי בית המשפט עסק בעצם בשאלת כשירותה או פסלותה של המשיבה לכהן במועצה ולא רק באי-נכונותו של המשיב לפעול על פי סעיף 123א, כאשר מוסכם למעשה על בעלי הדין כי שאלה זו, של כשרות כהונתה של המשיבה, תוכרע בהליך הנוכחי. המסגרת המשפטית שבגדרה תיבחן השאלה שהועמדה כאן להכרעה קבועה בהוראותיו של סעיף 120לפקודה הקובעות ומונות את אלה אשר פסולים לכהן כחברי מועצה. ראשון ברשימת הפסולים הוא "מי שמקום מגוריו הקבוע שוב אינו בתחום העיריה". - ראה סעיף 120(1) שם. השאלה שהועמדה כאן להכרעה על ידי בעלי הדין גדרה הוא האם מקום מגוריה הקבוע של המשיבה היה במועד הרלבנטי בתחום העיריה או שמא לא. בטרם אפרט את עיקרי העובדות השנויות במחלוקת וכקרע להמשך הבירור, אציין את ההערות הבאות. הזכות להיבחר לחברות במועצה, וקודם לכן להיכלל ברשימת מועמדים לקראת הבחירות, נקבעה בסעיף 7לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה- .1965(להלן יקרא לשם הקיצור "החוק"). בין התנאים שצריכים להתקיים במועמד והחשובים לעיננו, הם אלה הקבועים בס"ק (1) ו-(3) שם, שזה לשונם: " .7זכאי להיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר חבר המועצה מי שנתקיימו בו כל אלה: (1) שמו רשום בפנקס הבוחרים לאותה המועצה. : (3) מקום מגוריו הקבוע ביום הגשת רשימת המועמדים הכוללת את שמו הוא בתחום אותה רשות מקומית". על פי ההוראות הקבועות בסעיף 11(א) (1) לחוק, הקובע כי פנקס הבוחרים יהיה מורכב מהרשימות שהוכנו לפי חוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב) התשכ"ט-1969, (להלן: "חוק הבחירות"), ומתוך שילובן של אלה עם ההוראה הקבועה בסעיף 28לחוק הבחירות, ברי כי המועמד לחברות במועצת העיריה חייב למלא, בין היתר, אחר שני תנאים, דהיינו, מכוחו של סעיף 7(1) הנ"ל ועל פי פרשנותו דלעיל, עליו להיות רשום במרשם האוכלוסין כתושב אותה רשות ומכוחה של ההוראה הקבועה בסעיף 7(3) הנ"ל מקום מגוריו הקבוע במועד הקובע צריך להיות בתחום אותה רשות. ענין לנו כאן איפוא בשני תנאים מצטברים. לצורך האילוסטרציה אציין כי זכות הבחירה, להבדיל מהזכות להיבחר, מותנית רק ברישום במרשם האוכלוסין כתושב אותה רשות, כקבוע בסעיף 11לחוק, אך אין היא מותנית בתושבות של קבע כתנאי מוכרח נוסף. ומכאן לדיון בשאלת המועד שאליו צריכה להתייחס ולהתקיים דרישת התושבות הקבועה, גבי מי שלכאורה זכאי להצטרף למועצה במהלך הקדנציה, וזאת בזיקה לעילת הפסלות הקבועה בסעיף 120(1) לפקודה. לדעתי המועד הקובע הוא המועד בו אמור להפוך המועמד לחבר מועצה וכפי שראינו כבר מועד זה חל והאופן אוטומטי, עם הפסקת חברותו של חבר המועצה הקודם. בעניננו מועד זה חל ביום 6/2/98, 48שעות מיום קבלת הודעת התפטרותו של טברסקוי על ידי ראש העיריה. הנוסח בו נקט המחוקק בסעיף 120(1) לפקודה ולפיו פסול לכהן מי שמקום מגוריו הקבוע "שוב אינו" (ההדגשה שלי) בתחום העיריה, מתייחס לרציפות הזמנים שבין מועד קיום הבחירות, שאז כפי שלמדנו היה על המועמד להיות תושב קבוע בתחום הרשות, ועד לתחילת כהונתו, כלומר מי שהיה תושב בזמנו וחדל מכך הינו פסול מלכהן. הגיון הדברים והנוסח שנבחר על ידי המחוקק לא סובל את הפירוש שמציע ב"כ המשיבים ולפיו מועמד מועמד שחדל להיות תושב קבע בתחום הרשות, הרי לאחר שנודע לו כי הוא יכול להצטרף למועצת העיריה, עקב התפנות מקום, יהיה זכאי למעין תקופת חסד או אכשרה שבמהלכה יוכל לחזור ולהתיישב דרך קבע בישוב וכל זאת מבלי שידבק בו הפסול הקבוע בהוראת הסעיף האמור. לדעתי והגם שהדבר לא נאמר במפורש, צריך להתקיים במועמד המצטרף במהלך הקדנציה גם התנאי הנוסף מאלה שמנינו קודם אותם, דהיינו אותו תנאי המחייב אותו להיות רשום במועד הקובע במרשם האוכלוסין כתושב העיריה שהרי לא יעלה על הדעת כי תנאי זה שחל עליו בעת הצגת מועמדותו ואשר חל גם על כל בעל זכות בחירה שאינו מועמד, לא יחול על מי שהופך להיות חבר מועצת העיריה. לדעתי הדבר לא צוין בחוק מאחר והדבר הוא בגדר המובן מאליו, אלא וכפי שעוד אבהיר להלן אין צורך לקבוע בענין זה מסמרות ולא על פיו יוכרע כאן הדין. בטרם ניגע בלב העובדות הטעונות כאן בירור וליבון נציין עוד כמה אספקטים משפטיים של הסוגיה. ההכרעה בעניננו תיגזר בעיקרו של דבר לנוכח העובדות הספציפיות שהתבררו כאן, ושאליהן נידרש בהמשך ומהפירוש שיש ליתן למונח "מקום מגורים קבוע" שנזכר בסעיף 120(1) הנ"ל. עיון באותם פסקי דין שעוסקים בסוגיה זו מעלה כי הפירוש השולט בכיפה הוא זה שניתן בזמנו בתיק בג"ץ 4/51 שוואלב נ. רשיש ואח' אשר פורסם בפד"י ה' עמ' .207פסק הדין נכתב ע"י כב' השופט זילברג ונראה שאין טוב מאשר להביא לכאן מספר קטעים בשם אומרם. בעמ' 215לפסק הדין, שם בפיסקה 12, אומר כב' השופט כדלהלן: "השאלה הראשונה העומדת בפתח עינים היא: מה משמעותו הנכונה של המונח "מקום מגורים קבוע, בסעיף 46של חוק תיקון פקודת העיריות הנ"ל. אין כל קושי מיוחד להגיע אל תכנו הנכון של הביטוי "מקום מגורים" - זה הוא מושג כללי, מקובל, שבני אדם דשים בו, ואין צורך לבררו וללבנו באמצעות מילים אחרות. הקושי מתחיל, כאשר אנו באים לפרש את שם התואר הנלווה אליו: "קבוע", מונח זה לא הוגדר בחוק כל עיקר, ואין לדעת מניה וביה, מה הם היסודות, המוחשים או המופשטים, הגוררים אחריהם את קביעת ה"קביעות" ההיא". בהמשך ולאחר שהשופט נדרש להשוואה בין עניננו ובין המושג הדומיסיל, הוא ממשיך ואומר, שם בעמ' 216לפסק הדין, את הדברים הבאים: "ואולם, בלי להסיח דעת מן ההבדל החשוב הנ"ל, נראה לנו, כי מותר גם נחוץ להשתמש במבחני הדימיסיל - עם קב חומטין - בבואנו לבחון את שאלת מקום מגוריו הקבוע של האדם. אין כאן עירוב פרשיות, כי בסופו של דבר קרובים המושגים זה לזה, וההבדל שביניהם אינו מהותי אלא הדרגתי בלבד". (ההדגשה במקור). בהמשך נדרש השופט זילברג להוראת סעיף 11(ג) לפקודה, בנוסחה דאז, (כיום סעיף 35(ג) לפקודה), שקובע כי אין לאדם ביום מסוים אלא מקום מגורים קבוע אחד, ואומר: "... כלל זה אינו אלא אותו עקרון משפטי, המקובל בהלכות הדומיסיל של המשפט האנגלי... כי בעת ובעונה אחת אין אדם יכול להיות בעל יותר מדומיסיל אחד. הרעיון המונח ביסוד כלל זה הוא הגיוני ומשכנע ביותר; דומיסיל המדינה אליה קשור האדם במקסימום הקשרים ה-"ביתיים" שלו ואין מקסימום אלא אחד. והוא הדין לגבי מקום המגורים הקבוע. "הקבוע" פירושו: הקבוע, בהא הידיעה, המקום המסוים, תוך גבולות המדינה, בו גר האדם בצורה הקבועה ביותר, ולכן אין לו "בכל יום מן הימים" - לאמור: בכל נקודת זמן מסויימת - אלא מקום מגורים קבוע אחד". (כל ההדגשות בקטע זה הן מקור). ומכאן לשני כללים משפטיים נוספים אשר ידריכו אותי בגיבוש מסקנותי. האחד הינו יצור הדין והאחר נקבע בפסיקה. סעיף 35(ג) לפקודה משמיע את הכלל אליו נדרש כב' השופט זילברג בפסק הדין הנ"ל והוא קובע כי: "ג. כדי להסיר ספק נאמר בבזה לענין הפקודה - (1) אין לאדם בכל יום מן הימים אלא מקום מגורים קבוע אחד". הכלל אשר נקבע בפסיקה ואשר אליו כוונו דברי הקודמים, נוגע לשאלת נטל ההוכחה והוא גובש בבג"ץ 489/91 שם קבע כב' הנשיא שמגר כי כאשר מבקשים לשלול חברותו במועצה של מי שנבחר אליה כדין, חייב חומר הראיות להצביע על קיומו של ביסוס ראייתי להחלטה על פי אמת המידה של מאזן ההסתברות (האזרחי), והיעדרה של מידת הוכחה כאמור פועל לטובת מי שמבקשים לשלול את זכויותיו הקיימות. (פסק הדין פורסם על ידי הוצאת "דינים ועוד", שם, דינים עליון כרך כ"ג עמ' 79). מתוך הנאמר עד כה ברור הדבר, שפרט למקרים נדירים, יהיה זה לא קל להכריע בשאלה אם חבר מועצה, ששאלת פסלותו עומדת על הפרק, שוב אינו תושב המקום ההכרעה תיפול, ברוב המקרים, על יסוד בחינת משקלם המצטבר של מכלול הנתונים והנסיבות. בעניננו ולאחר שבחנתי את כלל הראיות שבאו בפני ושקלתי בכלל הנסיבות הגעתי לידי מסקנה שאכן עלה כאן בידי המבקש להוכיח כי עוד לפני המועד הרלבנטי חדלה המשיבה להיות תושבת קבע בעיר צפת וכי היא גם לא היתה כזו עובר לתחילת כהונתה במועצה ובמועד הרלבנטי לעניין. להלן אפרט ואנמק מסקנתי זו תוך התיחסות לראיות שבאו לפנינו. מתוך המוצג ב/ 2שהוגש לתיק ואשר ניתן והוצא על ידי הגורם המוסמך במשרד הפנים, עולה כי המשיבה חדלה להיות רשומה במרשם האוכלוסין כתושבת העיר צפת ביום 1/9/97ומאותו יום היא היתה רשומה במרשם כתושבת העיר נתניה וכתובתה שם היתה: שד' ויצמן .111/22 המשיבה שבה להיות רשומה במרשם האוכלוסין כתושבת העיר צפת רק ביום 23/2/98, היינו לאחר המועד הקובע לעניננו ולאחר שהמבקש דרש ושב ודרש במפגיע מראש העיריה לפסול את המשיבה מכהונתה ולהכיר בו כחבר מועצה תחתיה. על פי מסקנותי שהובאו לעיל הרי כפי הנראה מי שהעתיק את כתובתו אל מחוץ לישוב, מאז שנכלל ברשימת המועמדים, ובמועד הקבוע שוב לא היה רשות כתושב הרשות במרשם האוכלוסין, כבר בכך כדי לפסול אותו מכהונה. אלא שלא אסתפק בכך ואמשיך ואנמק מדוע הגעתי למסקנה שהמשיבה גם לא היתה "תושבת קבע" בישוב במועד הרלבנטי, כמשמעותו של מושג זה בדין. כפי שציינתי לעיל הרי נטל ההוכחה להוכיח את דבר פסלותה של המשיבה היה מוטל על המבקש, שבא לפוסלה, אלא משהוכח כי ברישומי מרשם האוכלוסין היתה המשיבה במועד הרלבנטי כתושבת העיר נתניה, עובר נטל ההוכחה, שלא כך הם פני הדברים, לשכמה של המשיבה שהרי בסעיף 3לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, נקבע כדלהלן: "הרישום במרשם, כל העתק... יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום המפורטים בפסקאות (1) עד (4) ו-(9) לסעיף 2". פרט הרישום הנזכר בפסקה (11) בסעיף 2הינו המען. הוראת סעיף 3הנ"ל יוצרת איפוא וקובעת לעניננו את החזקה, כי המשיבה התגוררה בעת הרלבנטית בעיר נתניה הינה כתובת דירתם המשותפת של המשיבה ושל בעלה מר אלברט ואזנה. (להלן תיקרא "הדירה בנתניה"). את הדירה בנתניה רכשו המשיבה ובעלה בשעת 1994, כפי שהדבר עולה מתצהירה המשלים מיום 18/5/98של המשיבה. אין המשיבה חולקת על כך שהיא ובעלה מתגוררים בדירה בנתניה אלא שלשיטתה היא ובעלה שוהים שם רק "לפרקים" כפי שהיא טוענת בתצהירה השני ובתצהירה הראשון, ועל כך עוד בהמשך. מכל מקום המשיבה טוענת (בתצהירה הראשון) כי לפרק זמן של כחודש - חודשיים היא שינתה את כתובתה במרשם האוכלוסין לעיר נתניה כדי להירשם לקורס מלונאות, שההצטרפות אליו היתה מותנית, לדבריה, ברישום השירות התעסוקה בנתניה. לטענתה לאחר בירור שם החליטה שלא להצטרף לקורס ולפיכך שינתה חזרה במרשם האוכלוסין את מענה לעיר צפת. לטענתה השינוי החוזר נעשה עוד בטרם נודע לה דבר התפטרותו של טברסקוי מחברות במועצה ובלי קשר אליו. נראה לי שבחינת טענות אלו מעלה תמיהות ופירכות אשר בעטיין לא קשה לקבוע כי ההסברים שניתנו על ידי המשיבה אינם ראויים לאמון וכל תכליתם לספק הסבר שמטרתו לבסס ולהדק את הקשר הנטען בינה לבין העיר צפת ו"לנתק" עצמה מחזיקה לעיר נתניה. בהזדמנות זו לא אוכל שלא לציין שגם מתוך הופעתה בפני לא התרשמתי שהמשיבה העידה בכנות ובתום לב ותוך נכונות אמיתית לגלות את העובדות הנכונות. עדותה היתה מגומגמת בקטעים חשובים והמגמתיים ניכרה מתוך דבריה והופעתה. בוודאי שאין בעצם דבריה ובעטיים כדי לשכנע אותי לקבוע עובדות וממצאים אשר עומדים בניגוד לעובדות הפשוטות, להגיון הדברים ולנסיון החיים. ההסבר אותו מציגה המשיבה לפשר שינוי כתובתה לעיר נתניה נראה לי מופרך, מה עוד שהוא לא נתמך בכל ראיה חיצונית. התקופה בה היה השינוי בתוקף ארכה כחצי שנה ולא חודש - חודשיים כדבריה, והשינוי החוזר של הכתובת לעיר צפת נעשה ביום 23/2/98(על פי המוצג ב/2), שמע מיניה כשבועיים ויותר לאחר שטברסקוי כבר התפטר מחברותו במועצה ולאחר שהמבקש כבר פנה כאמור במפגיע ולמשיב ותבע לצרף אותו למועצה תוך שהוא מצביע בין היתר על כך שכתובתה הרשומה של המשיבה היא בנתניה. המשיבה מציגה עצמה כעסקנית ציבור פעילה ומעורה בחיי העיר וטענתה כי דבר התפטרותו של טברסקוי, חברה לרשימה, נודע לה רק לאחר ששינתה כתובתה חזרה לצפת, דהיינו כחודש ימים לאחר ההתפטרות, לא מתקבלת על דעתי. לא למותר יהיה לציין כי בגליון המקומון "קול העיר" מיום 13/2/98, המופץ בעיר, צפת, (המוצג ב/6), יש פרסום נרחב אודות דבר התפטרותו של טברסקוי מהמועצה, ו"כניסתו" של המבקש לחברות המועצה, לאור העובדה הנטענת שם המשיבה, שקודמת לו ברשימה, שוב אינה גרה בעיר צפת וכי שינתה כתובתה לעיר נתניה. עוד יש להפנות כאן תשומת הלב לתצהיריהם של המשיב ושל מר אלקובי, מ"מ מנכ"ל העיריה, ולפיהם סמוך לקבלת מכתביו של המבקש הם פנו למשיבה לברר את טענותיו כלפיה ואת ענין שינוי כתובתה. אינני נותן איפוא אמון בטענתה כי השינוי החוזר של המען לעיר צפת נעשה בלי קשר להתפטרותו של טברסקוי ולחברותה במועצה. מאידך מכך שדבר התפטרותו של חברה לסיעה נודע לה בסמוך להתרחשותו, כפי שהווה לדעתי, אין להסיק דווקא כי במקום מגוריה הקבוע היה בעיר שהרי על פי דברי המשיב ומר אלקובי, הם פנו אליה בעקבות פניותיו של המבקש לברר את ענין כתובתה. לא זאת אף זאת. מתוך נספח ג' שצורף לתצהירו המשלים של המבקש ואשר הופק על ידי משרד הפנים, עולה כי גם בעלה של המשיבה שינה בזמנו את כתובת מגוריו לעיר נתניה ובמסמך האמור מצוינת הדירה בנתניה כמענו הרשום. משנדרשה המשיבה למסמך זה. שהוצג כאמור בשלב מאוחר יותר, היא תירצה זאת בכך שהשינוי ברישום המען של בעלה נעשה "למטרות אישיות וצדדיות שאין להם כל נגיעה לענין מרכז חייו או מרכז חיי" - ראה סעיף 5לתצהירה המשלים - כך סתמה ולא פירשה. (כאן המקום לציין שאין מחלוקת שחיי המשפחה של המשיבה ובעלה אינם הרמוניים לחלוטין והם מתגוררים יחד כל השנים ומקיימים משק בית משותף). אין לי כל ספק שאם גם בעלה של המשיבה היה שב ומשנה חזרה את כתובתו לעיר צפת היו משיבים טורחים להצביע על כך ולהוכיח זאת. מתוך כך שלא עשו כזאת ומתוך כך שהמשיבה כל המשיבה גם לא טוענת בתצהירה המשלים שגם בעלה שב ושינה את כתובת מגוריו לעיר צפת, אין לי אלא להסיק שמענו הרשום של הבעל נשאר בעיר נתניה, עובדה המדגישה שלא היה צורך אמיתי בשינוי החוזר של מענה של המשיבה לעיר צפת, לבד מרצונה להסיר את המכשול שהרישום הציב בדרכה לחברות המועצה. למשמע העדויות והראיות ולאור הגיון הדברים ונסיון החיים לא קשה לקבוע את הממצאים הבאים הנוגעים למערכת חייה וחיי משפחתה של המשיבה. המשיבה אכן התגוררה עם בעלה שנים רבות בעיר צפת, שם הם בנו את ביתם והקימו את משפחתם. המשיבה שימשה כיו"ר ארגון נעמ"ת בעיר ובד בבד עסקה בעניני ציבור ותרמה להם מזמנה וממרצה, אלא שלפני מספר שנים היא פרשה לגמלאות מעבודתה. בעלה שעבד בחב' "בזק" פרש אף הוא מעבודתו. למשיבה ובעלה, שהינם בשנות השישים לחייהם, ילדים בוגרים אשר ברבות השנים עזבו את העיר צפת ומתגוררים במקומות שונים בארץ. לפני מספר שנים רכשו המשיבה ובעלה את הדירה בנתניה. מתוך תצהירה המשלים של המשיבה עולה כי הדבר היה בשנת 1994, לטענתה הם עשו זאת לצרכי השקעה וסיוע לילדים. לאחר מספר שנים נוספות מכרו המשיבה ובעלה את ביתם, "המרווח" בצפת שהיה ברחוב שפרינצק. (כך הגדירה המשיבה את הדירה בצפת). ברי שהמשיבה ובעלה נותרו ללא דירה משלהם לגור בה בעיר צפת. ענין זה של מכירת הדירה בצפת מחייב התייחסות נוספת. בסעיף 14לתצהירה הראשון טענה המשיבה למעשה כי היא ובעלה מכרו את ביתם בצפת לפני מספר שנים, כחלק מהמהלך של רכישת הדירה בנתניה וכדי לסייע לאחת מבנותיהם. מתוך נסח הרישום שהוצג לתיק, מוצג ב/7, וכפי שהמשיבה הודתה במהלך הדיון, עולה כי הדירה בצפת נמכרה רק בשנת .1996נקודה שנשארה "סתומה" מתוך תצהירה הראשון ואישרה שאכן את הדירה בצפת מכרו בני הזוג כשנתיים ויותר לאחר שכבר נרכשה על ידם הדירה בנתניה. לדעתי על פי התרשמותי אין המדובר כאן בטעות מקרית. על פי התרשמותי ברי בתצהירה הראשון ובטרם נחשפו מלוא העובדות, ביקשה המשיבה ליצור את הרושם וההוויה כי הבית המקורי בצפת נמכר על ידיהם על מנת לממן באמצעות תמורתו את רכישת הדירה בנתניה וכדי לסייע לילדיהם. לנוכח העובדות שנחשפו נאלצה המבקשת לתקן גירסתה. על פי העובדות כפי שהתבררו עתה ושאותן ניסתה כאמור המשיבה להסתיר בתחילה או למצער "ליפות", הרי בשלב הראשון וטרם פרישתם מעבודה רוכשים בני הזוג את הדירה בנתניה וכעבור כמה שנים, ושלא בכורח נסיבות חיצוניות כלשהן, הם מוכרים את ביתם המרווח בצפת ונותרים ללא כל דירה משלהם בצפת. לדעתי מהלך זה. משלים את תהליך הינתקותם ועזיבתם של המשיבה ובעלה את העיר צפת. כאמור המשיבה ובעלה פרשו מעבודה, שניהם גימלאים וילדיהם שבגרו מתגוררים במרכז הארץ. גם לטענתה ולשיטתה מתגוררים בני הזוג בעיר נתניה בדירה שם אלא שלשיטתה של המשיבה הם נמצאים שם רק מספר ימים בשבוע ולטענתה "לפרקים" כאשר לדבריה הם מתגוררים שם כאילו "בחסות" בתם הנשואה הגרה שם עם בעלה וכאשר לשיטתה הם ממשיכים עדיין לדבוק בעיר צפת וממשיכים להתגורר שם. כשלושה ימים בשבוע. הכיצד? - על כך עוד בהמשך. ברי שקשה לחדור אל תוך מערכת היחסים הפנימית של משפחת המשיבה אשר יכולה במידה רבה להציג את אותן עובדות שברצונה להדגיש ולא לחשוף אחרות, כך שיש ליתן משקל יתר לעובדות וראיות אוביקטיביות ככל שהן נחשפות וכאשר הן טופחות בפניה ואף להעדיף אותן על פני הצהרות מילוליות גרידא שהינן ברוח עמדתה בהליך המשפטי. כאן אצביע על מספר עובדות נוספות הטופחות בפניה של המשיבה ובטענתה כי מקום מגוריה הקבוע הוא עדיין בצפת וכי בנתניה היא ובעלה הם רק מעין אורחים זמניים של בתה (בביתם שלהם!). המבקש בתצהירו המשלים, והדבר לא נסתר, כי בביקור שערך בבית המשיבה בו מצויה הדירה בנתניה, וזאת לאחר שכבר החלו כאן ההליכים המשפטיים, הוא מצא שעל דלת הדירה שם נכתב "משפחת וזאנה". כאמור עובדה זו לא נסתרה. עובדה זו לא מתיישבת עם הטענה שהמשיבה ובעלה ובעלה אך "מתארחים" שם אצל ביתה, בתחילה בעת שהיא גרה שם עם חברה לחיים ועתה עם אותו חבר שהפך לבעלה. ברי שהתאור "משפחת וזאנה" לא הולם אלא המשיבה ובעלה באשר בתה, טרם נישואיה, וודאי שלא היוותה את "משפחת וזאנה" ולאחר שנישאה לחברה וודאי וודאי שלא היוותה כך, שהרי שם משפחת בעלה הוא "יואב". נראה לי שיש להסיק את המסקנה הפשוטה וההגיונית כי בדירה זו מתגוררת משפחת וזאנה, דהיינו, המשיבה ובעלה ואם גם בתה ובעלה מתגוררים שם אזי הם בגדר "האורחים" ומן הסתם הם אלה שמתגוררים שם באופן זמני. ראיה נוספת לכך ששוב אין המשיבה מתגוררת דרך קבע בעיר צפת ניתן למצוא בענין הבא. כזכור מכרו המשיבה ובעלה את דירתם בצפת שהיתה ממוקמת ברחוב שפרינצק ושלטענתה היתה דירה מרווחת. עתה לטענתה היא מתגוררת בצפת בדירה הידועה כדירה מס' 69בשכונת מנחם בגין. לדבריה דירה זו שייכת לחתנה. משהוצגה בפניה התמונה ב/ 3מתוכה עולה כי דירה זו מוצעת למכירה, הסבירה המשיבה כי דירה זו כמו שכנתה, דירה מס' 68ודירה נוספת בצפת הידועה כדירה מס' 188, שייכות שלושתן למשפחת חתנה ומחותניה וכי השלוש הוצעו למכירה מתוך מגמה למכור אחת מהן. לאחר שהדירה בה היא מתגוררת, אותה דירה מס' 69, נמכרה בינתיים עובר למתן עדותה, יש לה למשיבה, לדבריה, האופציה לעבור לאחת מהשתיים הנותרות. משנדרשה המשיבה להתייחס בעדותה לכמה פרטים הקשורים בדירה מס' 69הנ"ל שניתן לצפות שתדע אותם, כגון סוג מיכלי הגז המצויים בה ושם חב' הגז ממנה היא רוכשת את שירותי הגז, היא לא ידעה להשיב על אלה. גם אם אתעלם מהפרטים האחרונים נראה שכל העובדות והטענות האחרות הקשורות במגוריה הנטענים בדירה הנ"ל, אין בהם כדי לבסס את הטענה שהמשיבה עדיין מתגוררת דרך קבע בעיר צפת וודאי לא את הטענה כי זמן מקום מגוריה הקבוע. לא יעלה על הדעת כי זוג אנשים בשנות השישים לחייהם אשר במצבם הכלכלי שפיר ושלהם דירה בנתניה, אך ממשיכים לראות בצפת את מקום מגוריהם הקבוע, ימכרו דירה מרווחת שהיתה להם צפת, (לא ברור לאיזו תכלית), וימשיכו "לנדוד" בעיר צפת מדירה לדירה, כשהם נתונים לחסדיהם של קרובי משפחה ובתוך תקופה לא ארוכה יעברו מהדירה המרווחת ברחוב שפרינצק לדירה הצנועה ברמת בגין 69ועתה שוב ינדדו לדירה אחרת, (לאחר מכירתה של הקודמת), כאשר הדירות האחרונות אינן שלהם והם מתגוררים בהן חסדי אחרים. נראה לי שהוויה זו אינה יכולה להתיישב בשום אופן עם הטענה שהמשיבה ובעלה עדיין רואים את העיר צפת כמוקד וכמרכז חייהם וכי בה מצוי מקום מגוריהם הקבוע. למעלה מן הצורך אציין כי לא שמעתי כי בדעתם לרכוש לעצמם דירה בעיר צפת ולו צנועה. נראה לי שמכירת הדירה בצפת לאחר פרישתם של בני הזוג לגמלאות, משלימה את המהלך שהחל עם רכישת הדירה בנתניה, דהיינו, מעברם של בני הזוג מצפת לנתניה והשתקעותם שם. לכל היותר ניתן לומר כי שהותם בעיר צפת בתקופה האחרונה וככל שהם עושים זאת, נושאת אופי של ביקור עיר, כאשר מעמדם דומה יותר לזה של אורחים, מה גם שאינני מקבל את טענת המשיבה, שלא נתמכת בכל ראיה או עדות חיצונית, כי היא מתמידה לשהות בעיר צפת שלושה ימים בשבוע. לא למותר יהיה להפנות כאן לעדותו של מר פרץ אשר מזה שנים גר בסמיכות לדירה מס' 69ואשר לא יכול היה לאשר כי המשיבה מתגוררת בדירה הנטענת שם והעיד כי את בעלה אין הוא מכיר כלל (!). מסקנתי הכוללת מכל הקובץ הינה איפוא שמאז פרשו המשיבה ובעלה מעבודתם ולאחר שמכרו את דירתם בצפת הם מתגוררים הלכה למעשה בעיר נתניה, בדירה שצוינה שם וכי לשם הם העתיקו את מרכז חייהם, גם מבחינה נפשית, וזאת בסמיכות לילדיהם הבוגרים, וכי הרישום במרשם האוכלוסין, בטרם השינוי החוזר, משקף הוויה אמיתית. גם אם המשיבה ממשיכה לבקר לעיתים בעיר צפת, המרוחקת מנתניה כ- 135ק"מ (!), וגם אם היא פעילה עדיין בארגונים וולונטריים שם, ברי שהפעילות הנוכחית במוסדותיהם הינה ספוראדית ונעשית מן הסתם לעתים רחוקות למדי. אינני מטיל ספק באהבתה של המשיבה את העיר צפת ואת התרומה הרבה שהיא הרימה לטובת צבור תושביה אלא שאלה הם נחלת העבר יותר מאשר מציאות עכשווית. כפי שנקבע בסעיף 35(ג) לפקודה, הרי אין לאדם בכל זמן נתון אלא מקום מגורים קבוע אחד. כפי שמסביר זאת כב' השופט זילברג בתיק בג"ץ 4/51, שכבר הוזכר לעיל, הרי מקום מגוריו הקבוע של אדם הוא אחד והוא אותו מקום אליו יש לו את מקסימום הקשרים "הביתיים" ובו הוא גר בצורה "הקבועה" ביותר. בעניננו ועל פי מכלול העובדות שהתבררו בפנינו ובגדרם של הנימוקים שפורטו לעיל ובהצטברותם של כל אלה, הגעתי איפוא לידי מסקנה שמקום מגוריה הקבוע של המשיבה הוא בנתניה, בדירה שצוינה לעיל, וכל אימת שהיא שוהה בצפת, המרוחקת מנתניה כ- 135ק"מ, בדירה זו או אחרת, השייכת לפלוני או לאלמוני, היא עושה זאת באופן מזדמן שאז היא למעשה מעין "אורחת" בעיר ולא בה מצוי מקום מגוריה הקבוע. בלשונו של כב' השופט גולדברג בבג"ץ 192/85, פורסם בפד"י מ' (2) עמ' 463, שם בעמ' 467סיפא, ניתן לומר שהמשיבה ובעלה עקרו ועברו מצפת לנתניה ובה הם התגוררו דרך קבע במועד הקובע ולמעשה ממשיכים בכך עד היום. על פי מסקנותי פסולה היתה איפוא המשיבה מלכהן כחברה במועצת עירית צפת ולפיכך ניתן כאן פסק דין הצהרתי הקובע את דבר פסלותה של המשיבה מלכהן מלכתחילה כחברה במועצת העיר. כפועל יוצא מפסק דין זה ומכוח הוראותיו של סעיף 125לפקודה הופך המבקש לחבר המועצה במקומה של המשיבה. בסיכומיו מציג ב"כ המשיבים סימני שאלה, כדבריו, בענין כשרותו של המבקש עצמו לכהן במועצה, שמא דבק גם בו הפסול שהוא מצוא בחברתו. המבקש מצידו משיב בסיכומיו הוא לטענה אפשרית זו ודוחה אותה. כל אחד מהצדדים מצביע על עובדות ונימוקים "לזכותה" או "לחובתה" של הפרופוזיציה הנטענת על ידו אלא שאין צורך לעסוק כעת בסוגיה זו, שהרי כל הדיון בענין זה בהליך הנוכחי נערך אגב אורחא. על פי הוראותיו של סעיף 125לפקודה הופך מעתה המבקש באופן אוטומטי לחבר המועצה. אם יסבור המשיב שבמבקש דבק הפסול האמור, או שמא אחר, כי אז יהיה עליו לנקוט בפרוצדורה הקבועה בסעיף 123א לפקודה שאז ובמסגרתה יהיה רשאי המבקש לעתור לבית המשפט ולבקש את ביטולה של הודעת המשיב - ראש העיריה. עד למתן פסק הדין בעתירה, אם תוגש כזו, יוכל המבקש להמשיך ולכהן במועצה אלא אם כן יורה בית המשפט אחרת. כך יהיו פני הדברים גם אם מאן דהוא אחר יבקש לפסול את המבקש מלכהן במועצה. בנסיבות אלו ברי שאין צורך לעסוק עתה בשאלת כשרותו של המבקש לכהן וודאי שלא לקבוע מסמרות בענין. מכל מקום אני מניח שהמשיב יזכור את אשר הוא עצמו אמר, ובצדק, בסעיף 19לתצהירו לאמור: "... לא ניתן לפסול אדם מלממש זכות היסוד שלו להיבחר, לרבות בטענה שמקום מגוריו הקבוע אינו בתחום הישוב, ללא הוכחה חד משמעית לכך". תוצאתו הסופית של ההליך הינה איפוא כפי שנקבע לעיל. אני מחייב את המשיבים, יחד ולחוד, לשלם למבקש הוצאות משפט בסך 000, 5שקלים חדשים. חיוב זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחושבים מהיום ועד לתשלום בפועל.חברי מועצה