קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסלות שופט בגלל הצעה לתובע לוותר על התביעה: כללי: בפני בקשת התובע לפסלות שופט. התובע, הגיש תביעה נגד עו"ד בן-ארצי, פרקליטו בעבר. עו"ד בן-ארצי ייצג את התובע במהלך גירושי התובע מרעייתו ועתה יש לתובע השגות על האופן בו ניהל עו"ד בן-ארצי את חשבון הנאמנות שנפתח במסגרת הליכי הגירושין, יחד עם פרקליטה נוספת שייצגה את האישה. הליך ההוכחות נשמע בפני בישיבת יום 3.2.09 והסתיים בהוראה להגשת סיכומים. מאחר והליך פסלות הינו בין התובע לבין בית המשפט, לא ביקשתי תגובת הנתבע, טרם הכרעה בבקשה. טענות התובע: בלב התובע מקננות מחשבות, כי בית המשפט גיבש דעתו עוד טרם הוגשו הסיכומים. נועץ הוא יתד טענותיו במספר אירועים: א. ישיבה מקדמית מיום 28.12.08, בה הסתבר לתובע, כי עו"ד בן-ארצי הופיע בפני מותב זה בעבר. ב. בישיבת יום 28.12.08, בית משפט זה לא לחץ על הצדדים להסכים למינוי מומחה חשבונאי מטעם בית המשפט, אלא הסתפק בראיות כפי שהוגשו לתיק ע"י כל אחד מן הצדדים. ג. בפתח ישיבת ההוכחות, ביקש בית המשפט לראות קבלה על מחצית השניה של האגרה, ולאחר מכן הוא שמע את ההוכחות תוך שהוא מקציב שבוע ימים להגשת סיכומים. ד. בחלוף השבוע הנ"ל, בית המשפט ראה לנכון לברר במישרין עם התובע, האם שולמה המחצית השנייה של האגרה. ה. בסיום הליך ההוכחות, הציע בית המשפט לתובע לחזור בו מן התביעה. לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה, אני קובעת כי אין מקום להעתר לה. אנמק אחד לאחד. הישיבה מיום 28.12.08: אשר לישיבה המקדמית מיום 28.12.08, אין ממש בטענות התובע. פרקליטים באים ויוצאים מאולמות בית המשפט חדשות לבקרים. הכרות על בסיס מקצועי, אינה עולה כדי מערכת יחסים אישית המצדיקה פסלות שופט, על פי סעיף 77 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. הראיה שהתובע עצמו, לא העלה טענה מעין זו לפני סיום הליך ההוכחות ביום 3.2.09. בישיבת יום 28.12.08 נעשה ניסיון ליצור מנגנון דיוני מוסכם להכרעה על בסיס חוות דעת חשבונאית. הואיל וההצעה לא התקבלה על דעת הצדדים, שב הסדר הרגיל על כנו והוא שמיעת הראיות כסדרה בהתאם לתצהירים וחוות הדעת שהגיש כל אחד מן הצדדים. עם כל הכבוד, שמירה על הסדר הרגיל, מקום שאין הסכמה דיונית בין הצדדים, אינה מהווה עילה לפסלות שופט. המחצית השניה של האגרה: אשר לדרישת מחצית השניה של האגרה, גם כאן אין ממש בטענות התובע. תקנה 6 (א) לתקנות בית משפט (אגרות), התשס"ז-2007 קובעת כי מחובתו של התובע כבעל דין לשלם את מחצית השניה של האגרה, טרם תחילת שמיעת הליך ההוכחות: "(א) בתביעה כאמור בפרטים 8 ,1 או 22 לתוספת, תשולם אגרה בשני שיעורים: (1) המחצית הראשונה - בעת הבאת ההליך; (2) המחצית השניה - עד עשרים ימים לפני התאריך שנקבע לדיון לראשונה בהליך; המחצית השניה תשולם בתוספת הפרשי הצמדה, לפי שיעור שינוי המדד, מן המדד שפורסם לאחרונה לפני יום הבאת ההליך עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תשלום מחציתה השניה של האגרה". ראו דברי כבוד השופט גרוניס בע"א 03 / 10537 מדינת ישראל (הנהלת בתי-המשפט - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות) נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ נ"ט (1) 642, בעמוד 649 : "יש לזכור כי אגרות בית-המשפט נגבות בעד השירות שהמדינה מספקת לבעל-הדין באמצעות מערכת בתי-המשפט שלה. הואיל וכספי האגרות נכנסים לקופתה של המדינה, ברור שהמדינה היא שנפגעת מכך שבעל-דין אינו משלם את האגרה שעליו לשלמה על-פי הדין." כן ראו ע"א 00 / 897 פלוני נ' פלונית נט (4) 721, דברי הרשם י' מרזל בעמ' 723 : "... התקנות באות לקבוע מנגנון של השתתפות הפרט המבקש לנהל הליך משפטי בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי-המשפט .... מנגנון זה אינו עיקרון פיסקאלי בלבד, אלא בא הוא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר - ולעתים רבות אגרה משמעותית - ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו. בכך מתבקש להשיג לא רק יעילות וחיסכון במשאבי הציבור והפניית משאבי השפיטה לאפיקים הנדרשים, אלא גם יימנעו הליכי סרק שיש בהם הטרדה של צדדים להליך משפטי ללא צורך והכרח". טענת התובע, כביכול לא שילם את המחצית השניה משום שהגזברות לא שלחה אליו שובר, אינה מהווה עילה לסטות מכללי הפרוצדורה הקבועים בתקנות, דהיינו, ביצוע תשלום המחצית השנייה, טרם שמיעת הליך ההוכחות. בית המשפט הבהיר לתובע אודות חובת התשלום. ב"כ התובע, עו"ד ארבל, שלא נטל חלק בבקשת הפסלות, הבין מייד את דברי בית המשפט, אך ביקש ארכה לתשלום בזמן ההפסקה. על מנת שלא לעכב את שמיעת ההליך, וכדי לאפשר לתובע מרווח זמנים ראוי, אישר בית המשפט דחייה של מועד התשלום למשך שבעה ימים. ראו ההחלטה מיום 3.2.09 עמ' 1 לפרוטוקול. זאת, לפנים משורת הדין, אף מבלי שנבדקה לגופה טענת התובע, כי שובר כאמור לא נשלח אליו. התובע היה צריך להודות לבית המשפט על האורכה שניתנה לו. בזמן אמת הוא אכן עשה כן, אך לאחר מכן שינה טעמו. בית המשפט הפנה אל הוראות תקנה 100 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, בכך אין לראות משום עילת פסלות, אלא אך שמירה נאותה על סדרי הדין ותקנותיו. גם הבירור שנעשה עם התובע, בעל פה ובכתב, באשר לסוגית תשלום האגרה, עולה בקנה אחד עם המגמה להקפיד על כללי הפרוצדורה מחד גיסא, ולאפשר את בירור המשפט גופו מאידך גיסא. בהקשר זה יצוין, כי התובע היה אמור לשלם את המחצית השניה של האגרה עד ליום 11.2.09. התיק הובא בפני לתזכורת פנימית, ובבירור עם המזכירות, נכון ליום 15.2.09 לא שולמה עדיין המחצית השניה של האגרה. לפנים משורת הדין, לא נמחקה התובענה, אלא יצאה תחת ידי החלטה ביום 16.2.09 המעניקה לתובע ארכה נוספת לתשלום האגרה ותזכורת פנימית ליום 2.3.09. לאחר הדברים האלה, התרצה התובע ושילם את האגרה. דומני, כי התנהלות זו אינה מהווה עילה לפסלות שופט. נהפוך הוא. אני דוחה איפוא רכיב זה בעתירה. המלצת בית המשפט: אכן, בסיום שמיעת העדויות, המלצתי לתובע לשקול המשך צעדיו בהליך. דומה, כי עניין זה הוא הבסיס האמיתי להגשת בקשת הפסלות, תוך עיבויה בטענות מטענות שונות, באשר לאגרה ולישיבה המקדמית. לב העניין, הוא הצעתי לתובע שנאמרה לאחר תום שמיעת העדויות, לחזור בו מתביעתו. יודגש, כי דעתי לא ננעלה, ודבריי היו בחזקת המלצה בלבד, המלצה שלא נתקבלה ע"י התובע. אכן, ההוראה להגשת סיכומים בעינה עומדת, ויש להמתין לקבלתם על מנת להכריע בתובענה. בית המשפט רשאי ואף חייב, לסייע לצדדים לעשות משפט ובכלל זה, לאחר שהעדויות כולן כבר נשמעו, אין מניעה שבית המשפט יציע לצדדים להגיע להבנות. לאחר שההצעה נדחית, וכיוון שדעתי לא ננעלה, אינני רואה כל סיבה לפסול עצמי מלפסוק בדין. הליך הראיות נשמע בפני עד תום, במשך יום שלם. העברת התיק לשופט אחר תכביד שלא לצורך על המערכת השיפוטית. מה גם שאין בבקשה זו כל הצדקה עניינית. לא היה כאן משוא פנים, כפי שטוען התובע, אלא ניסיון להביא את הצדדים לעמק השווה לאחר שהעדויות כולן כבר נשמעו. לא אחת נפסק, כי התבטאויותיו של שופט יכולות להוות עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, העומדים ב"מבחן האפשרות הממשית" ואשר עולה מהם כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי צד לתיק, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי. לא כן בענייננו. כאשר שמיעת הראיות הסתיימה בטרם אמר בית המשפט את דברו, וכאשר בית המשפט הבהיר כי דעתו לא ננעלה, ואם ההצעה נדחית, יש להמתין לקבלת סיכומים. באשר לטיבו של "מבחן האפשרות הממשית" נקבע בבג"ץ 2148/94 גלברט נ' היועמ"ש, פד"י מה' (3), 605 מפי השופט (כתוארו אז) ברק כי: "מבחן האפשרות הממשית משמעותו, שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ('המשפט מכור'). משמעות הדבר הינה כי אין מקום לכך שהשופט יהא חסר פניות (IMARTIAL). גיבוש העמדה יכול שינבע מדעות קדומות שיש לו לשופט כלפי מי מהצדדים, או כלפי נשוא המשפט, מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה. ושוב: לא די בכך שיש לו לשופט דעה בעניין נשוא המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה, וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט. אכן, פסילתו של שופט בשל דעות (קדומות) אפשרית אפוא רק מקום שדעתו של השופט 'נעולה' ואין הוא 'פתוח' לשכנוע ולשינוי". ראו גם דבריה של כבוד הנשיאה בייניש ע"פ 10663/07 שלמה איבגי נ' מדינת ישראל, : "כבר נקבע בפסיקתנו, כי התבטאויותיו של שופט יכולות להוות עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, בהם עולה מהתבטאויות אלה כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי … אין די בתחושה של הנאשם כאילו נחרץ דינו על-ידי בית המשפט. אמירותיו של השופט תהווינה עילה לפסילה רק אם יצמח מהן חשש ממשי - בראייה אובייקטיבית - כי ננעלה דעתו של בית המשפט באשר לתוצאות ההליך ". וכן דבריה של כבוד הנשיאה בייניש בע"א 7858/06 יהושע ולדהורן נ' שלמה נרקיס, : "לא פעם מביע שופט דעה באשר לסיכויי ההליך שבפניו. אם דעה זו היא "לכאורית" בלבד, תוך שהשופט פתוח לאימוצה של דעה שונה, אין בעצם הבעת הדעה כדי לפסול את השופט מלשבת בדין. לא די בכך שלשופט יש דעה בעניין נשוא המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה, וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט". דברים אלו מדברים בעד עצמם, והולמים היטב את ענייננו. עוד ראו דבריה של כבוד הנשיאה בייניש בע"א 9179/06 - פלונית נ' פלוני , : "כבר נקבע, כי מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות. ". יש צורך בביסוס משמעותי לבקשה מסוג זה, ביוס שאינו קיים בענייננו. סיכום: אשר על כן, הבקשה לפסילת שופט נדחית בזה. על התובע להגיש סיכומיו, על פי סדרי הדין ותקנותיו. הואיל והבקשה לא הצריכה מתן תגובה של הצד שכנגד, אין צו להוצאות.שופטיםפסלות שופט