קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות תניית שיפוט ייחודית: בפניי בקשה לסילוק על הסף מחמת קיומו של סעיף שיפוט זר, לחילופין להורות על עיכוב כל ההליכים נגד המבקשת, או לחילופין להורות על העברת הדיון בתביעה נגד המבקשת לבית המשפט המוסמך במרסיי צרפת. הרקע לבקשה המשיבה- הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה" או "הפניקס"), הגישה נגד המבקשת G.Feron- E.De Clebsattel (להלן: "המבקשת"), ונגד המשיבות הפורמאליות, תובענה בגין חוסר של 119 פריטים מתוך מכולה, שהכילה מוצרי חשמל לבית (תנורים)(להלן: "המטען"), שהובלה ממרסיי צרפת לישראל (ת.א 56274/07) להלן: "התובענה"). הבקשה המבקשת, הינה חברה המאוגדת על פי הדין הצרפתי, אשר עוסקת בשילוח בינ"ל, הוציאה שטר מטען מספר 79555, לשם העברת המטען ממרסיי-צרפת לנמל אשדוד (להלן: "שטר המטען"). לטענת המבקשת, המשיבה סומכת תביעתה נגד המבקשת על שטר המטען, אולם מסיבה לא ברורה היא לא צירפה לכתב התביעה את גב שטר המטען, וזאת בניגוד לאמור בתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"). המבקשת טוענת, כי על פי סעיף 19 בשטר המטען, סמכות השיפוט הייחודית לדון בתביעות נגד המבקשת הוקנתה לבית המשפט שמצוי במקום העסקים של המבקשת, כמצוין על פני שטר המטען. המדובר בסעיף שיפוט ייחודי, המהווה על פי לשונו ולחילופין על פי מטרתו, הסכם בדבר סמכות שיפוט ייחודית לדון בתביעות נגד המבקשת במרסיי צרפת. המבקשת סבורה, כי לאור תקנה 5 לתקסד"א, אין לבית המשפט זה, סמכות לדון בתביעה נגד המבקשת, ולכן על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), יש להורות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך והמוסכם במרסיי צרפת. בתגובה לבקשה טענה המשיבה, כי על פי דו"ח השמאות שצורף לכתב התביעה, מסקנת השמאי הייתה, כי החוסר ארע עוד בחו"ל, לאחר שהמטען עזב את הספק ולפני שהוטען ע"ג האוניה. התביעה כנגד המבקשת הוגשה, בין היתר, בשל היותה חברה לשילוח מטענים ו/או לתובלה יבשתית, אשר התחייבה להוביל ולטפל בכל הקשור להובלת המטען, ממחסן הספק ואחסנתו עד הטענתו ע"ג האוניה. היינו, עילת התביע כנגד המבקשת מבוססת בין היתר, על אחריותה למטען בכל הקשור להובלתו היבשתית ואחסנתו עד העמסתו ע"ג האוניה בנמל מארסיי. באשר לשטר המטען, ניתן לראות כי הוא מתייחס אך ורק לפרק ה"ימי" של ההובלה- מנל מרסיי לנמל אשדוד- והוא אינו מתייחס לפרק ההובלה היבשתית עד לנקודה בה הועמס המטען ע"ג האוניה. סעיף 2.1 בגב שטר המטען, קובע כי על פי שטר המטען, אחריות המבקשת היא מהמקום המצוין בשטר המטען בו קיבל המשלח את המטען לידיו, נמל טעינה- מארסיי, ועד למקום מסירת הטובין, נמל פריקה- אשדוד. משמע, שטר המטען על תנאיו (לרבות תנית שיפוט) כלל אינו חל על ההובלה היבשתית אשר גם בגינה הגישה המשיבה את תביעתה כנגד המבקשת. המשיבה אינה תובעת את המבקשת מכוח שטר המטען, בכל הקשור להובלה יבשתית, על כן יש לדחות את הבקשה, וכל טענה בקשר עם אחריותה להובלה היבשתית של המבקשת צריכה ממילא להתברר במגרת ההוכחות ולא במסגרת בקשה זו. באשר לתניית השיפוט, טענה המשיבה, כי על גבי שטר המטען, לא מודפסים שם המשלח ולא כתובתו בצורה המבהירה היכן מקום עסקיו של המשלח, בהתאם לדרישת תנית שיפוט עצמה, וכל שניתן למצוא זו חותמת קטנה בתחתית שטר המטען, שאינה עונה על דרישה זו. לא על השוגר ולא על הנשגר, מוטלת האחריות לנחש מהו מקום עסקיו של מוציא שטר המטען, ובוודאי שלא להמתין לקבלת תצהיר מטעמו בהליך משפטי כדי ללמוד אז על מקום עסקיו ששם לטענתו היה צריך להגיש את התביעה. על המבקשת היה להנפיק שטר מטען המציין את שמה ואת מקום עסקיה כדי שיהיה ברור לכולם ב"זמן אמת" מהם זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים וכיצד עליהם לפעול במקרה של תביעה. לחילופין טענה המשיבה, כי היה והבקשה לא תדחה, המשיבה עומדת על זכותה לחקור את המצהיר מטעם המבקשת, על מנת להוכיח שהמבקשת הייתה אחראית להובלה היבשתית. דיון מעיון בבקשה בתגובה ובתשובה, הגעתי למסקנה, כי יש לקבל את הבקשה ולהעביר את הדיון בתובענה נגד המבקשת לבית המשפט המוסמך במרסיי צרפת. כידוע, הסכם שיפוט אין בכוחו לשלול את סמכותו של ביהמ"ש לדון בתובענה, אולם, למרות זאת, ביהמ"ש נוהג לכבד הסכמים לגבי תניית שיפוט זרה ולתת להם תוקף, תוך עיכוב ההליכים בתובענה או מחיקתה. לעניין השאלה באם מדובר בתניית שיפוט ייחודית אני סבור כי תניית השיפוט דנן הינה תנית שיפוט ייחודית, נוסח סעיף 19 לשטר המטען, קובע : Jurisdiction and applicabie law" Actions against the Freight Forwarder may be instituted only in the place where the Freght Forwarder has his place of business as stated on the reverse of this FBL and shall be decided according to the law of the country in which that place of that place of business is situated. בתי המשפט בארץ הבחינו בין תניות שיפוט ייחודיות לבין תניות שיפוט מקבילות. לעניין זה התגבשו בפסיקה שני כללים: ”ראשית, תניית שיפוט תתפרש כתניה יחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסויגת המעניקה סמכות לבית משפט פלוני, תוך שלילת סמכותם של בתי המשפט האחרים... שנית, במקרה של ספק, יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ולמגמותיה" (ר' ע"א 9/97 קרפול נ' הורוביץ, פד"י ל"ד(1) 260). כך, בין היתר, נהוג להבחין בין תניה המנוסחת בלשון "פעילה" (כגון "כל התביעות תידונה בבימ"ש בבוקרשט") לבין תניה המנוסחת בלשון "סבילה" - המעניקה סמכות שיפוט לבית משפט במקום מסוים, בלא לשלול הסמכות מבתי משפט אחרים. בענייננו הנני סבור' כי התניה מנוסחת בלשון פעילה; ''..may be instituted only in the place where ” לשון התניה היא מפורשת ובלתי מסויגת. אף לו הייתה אופציה פרשנית אחרת לתניה, הרי לאור אופי ההסכם ומגמותיו, אני סבור כי יש לפרש התניה כתניה ייחודית. המבקשת היא חברה זרה, שמשרדיה שוכנים בצרפת והיא עוסקת בשילוח בינ"ל של מטענים ומתאמת הובלה לכל רחבי העולם. מאחר שלמבקשת קשרים עסקיים עם גורמים רבים בכל העולם, סביר וטבעי כי תבקשת לרכז את כל התביעות והמחלוקות הרלוונטיות למטענים שבטיפולה במקום עסקיה (ר' ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולנגסוורת ג.מ.ב.ה., פד"י מד(3) 600, 612. לאור ההיגיון העסקי כפי שהוסבר לעיל, לאור היותה של המבקשת חברת שילוח בינ"ל, שמרכז עסקי בצרפת, ולאור הדין החל - המסקנה הסבירה הינה כי המטרה בס' 19 לשטר המטען, הייתה לייחד את צרפת כמקום הבלעדי לדיונים. לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי יש לפרש את תניית השיפוט נשוא ס' 19 לשטר המטען כתניית שיפוט ייחודית. נותר, אפוא, לדון בטענת המשיבה, כי על גבי שטר המטען, לא מודפסים שם המשלח ולא כתובתו בצורה המבהירה היכן מקום עסקיו של המשלח, בהתאם לדרישת תנית שיפוט עצמה. כל שניתן למצוא זו חותמת קטנה בתחתית שטר המטען, שאינה עונה על דרישה זו. על המבקשת היה להנפיק שטר מטען המציין את שמה ואת מקום עסקיה כדי שיהיה ברור לכולם ב"זמן אמת" מהם זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים וכיצד עליהם לפעול במקרה של תביעה נראה כי אין ממש בטענה זו, ניתן לראות בבירור בתחתית שטר המטען, שצירפה המשיבה לכתב תביעתה, את שמה ומקום מושבה של המבקשת. וכבר נקבע בעניין זה בבר"ע 4228/97 Emprsa Lines נ' קונטיננט לחברה לביטוח בע"מ, נ"ז(6), 289, כי רק טבעי שבשטר מטען יכללו תניות שיפוט, ולא במהרה יפסול בית המשפט תניות שיפוט בלתי קריאות. לא הובאה לי כל ראיה ע"י המשיבה, כי הנשגר לא ראה את התניה או לא ידע על קיומה, ועל כן לאור כל האמור, נדחית טענה זו בעניין אי הופעת פרטי המשלח על גבי שטר המטען. עוד, טענה המשיבה כי ניתן לראות ששטר המטען מתייחס אך ורק לפרק ה"ימי" של ההובלה- מנל מרסיי לנמל אשדוד- והוא אינו מתייחס לפרק ההובלה היבשתית עד לנקודה בה הועמס המטען ע"ג האוניה. שטר המטען על תנאיו (לרבות תנית שיפוט) כלל אינו חל על ההובלה היבשתית אשר גם בגינה הגישה המשיבה את תביעתה כנגד המבקשת והמשיבה אינה תובעת את המבקשת מכוח שטר המטען, בכל הקשור להובלה יבשתית. בעניין זה, אין מחלוקת, כי שטר המטען, הינו למעשה הסכם הובלה, לפיו התחייבה המבקשת להוביל את המטען ממרסיי לאשדוד. בכתב התביעה לא נטען ע"י המשיבה, כי ישנה התחייבות כלשהי של המבקשת להוביל את המטען ביבשה. המשיבה עצמה צירפה לכתב התביעה את תעודת ההובלה היבשתית ולפיה הובל המטען לנמל ע"י חברה אחרת שאינה המבקשת. לפיכך איני מוצא כל רלוונטיות לאירועים ביחס להובלת המטען ביבשה קודם למסירת המטען במרסיי. יתר על כן, סעיף השיפוט בשטר המטען, יש לקרוא אותו כחל, במקרה זה, גם על כל סכסוך הקיים בין הצדדים בבקשה, וכך נקבע, בין היתר, בת.א (ב"ש) 938/82 מרום נגד עמיתי רמת שיקמה, פ"מ תשמ"ד (א) 228: "תניית שיפוט אינה מצטמצמת לסיכסוך שעילתו חוזית דווקא, אלא מתייחסת לכל סכסוך או מחלוקת בין הצדדים. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [11] קובע, כי יש לפרש חוזה לפי "אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו-מתוך הנסיבות".(ראה גם בעניין זה ע"א 721/86 Optishe נ' תדיראן, פד"י מד(4) 259. ת.א 54491/05 גרימלדי נ' הראל ( 5.11.06), ת.א 25639/99 Bridge Line נ' הפניקס, 20.3.03). משצירפה המשיבה את שטר המטען לכתב התביעה, היא מחוייבת בתנאיו, ואינה יכולה לבחור באופן סלקטיבי, אלו תנאים לקיים ומאלו להתעלם. באם תבקש המשיבה לתקן את כתב תביעתה, ותבקש לתבוע שלא מכוח שטר המטען, אזי יהיה ניתן לדון בטענה כי התביעה מתייחסת להובלה שבוצעה לפני הוצאת שטר המטען (ראה בעניין זה: בש"א 6626/07 יאנג מינג נגד ריסוסס ( 5.7.2007). למעלה מן הצורך, אם אכן טענות המשיבה מתייחסות להובלה יבשתית של המטען בצרפת, לא ברור מה מקור סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה, הן לאור כללי הסמכות המקומית והן לאור כללי הפורום. לאור האמור לעיל, איני נעתר גם לבקשת המבקשת לחקור את המצהיר על עניינים שאינם קשורים לשטר המטען. סוף דבר מכל הטעמים האמורים לעיל, אני מורה כי התביעה כנגד המבקשת, תעוכב ותועבר לבית המשפט המוסמך בצרפת. המשיבה תישא בהוצאות הליך זה בסך 750 ₪. 1תניות בחוזהחוזהתניית שיפוט