צו הפסקת שימוש במקרקעין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו הפסקת שימוש במקרקעין:
 
השאלה העומדת לדיון היא האם יש לבטל צו הפסקה שיפוטי שניתן במעמד צד אחד כנגד המשיבים ?

כללי:
ביום 28.9.08 עתרה המבקשת, הועדה המחוזית לתכנון ובניה "עמק לוד" ליתן צווים במעמד צד אחד בהתאם לסעיף 239 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן-"החוק") ובהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), ה'תשמ"ג-1983, כנגד המשיבים וכנגד כל אדם מן המנויים בסעיף 208 לחוק, וכנגד מי שעובד בשירותם של הנ"ל או מטעמם, כדלקמן:


להפסיק או להימנע מביצוע כל בניה ושימוש במקרקעין הידועים כמגרש 21 חלקה 3 בגוש 6820 הנמצאים בישוב חמד במועצה אזורית עמק לוד (להלן-"המקרקעין") או בכל חלק מהם, בכלל;
ובפרט, להפסיק ולהימנע מביצוע שימוש בחלק המקרקעין המסומן בתשריט שצורף לבקשה (להלן-"התשריט") באות ט' בשטח של כ-2,500 מ"ר לאחסנת משטחי עץ;
להפסיק ולהימנע מביצוע שימוש במבנה בנוי במידות של כ- 12 * 12 המסומן בתשריט באות א' כבית מדרש;
להפסיק ולהימנע מביצוע שימוש במבנה במידות של כ- 64 מ"ר המסומן בתשריט באות ב' ככיתת לימוד;
להפסיק ולהימנע מביצוע שימוש במבנה במידות של כ-96 מ"ר המסמן בתשריט באות ג' כבחדר אוכל;
להפסיק ולהימנע מביצוע שימוש במבנה במידות של כ-96 מ"ר המסומן בתשריט באות ד' כבית מדרש;
להפסיק ולהימנע מביצוע שימוש במבנה במידות של כ-48 מ"ר במסומן בתשריט באות ה' ככיתת לימוד;
להפסיק ולהימנע מביצוע שימוש במבנה במידות של כ-24 מ"ר המסומן בתשריט באות ו' כמשרד;
להפסיק ולהימנע מביצוע שימוש במבנה במידות של כ-48 מ"ר המסומן באות ז' כשירותים;
להפסיק ולהימנע מביצוע שימוש במבנה במידות של כ-27 מ"ר המסומן בתשריט באות ח' כמשרד.


בהתאם לאמור בבקשה, המדובר בשימוש חורג במקרקעין ששטחם 3,047 מ"ר, כאשר 2,500 מ"ר משמשים לאחסנת משטחי עץ ו-547 מ"ר הינם לשימוש כמוסד חינוכי (ישיבה), זאת בלי לקחת בחשבון את השימוש שנעשה בחלקת הקרקע שבין המבנים.

בבקשה ציינה המבקשת כדלקמן:


המשיב 1 הינו בעל הזכויות והמחזיק בפועל במקרקעין;
המשיב 2 הינו המשתמש בפועל ומי שמוטלת עליו החובה לקבל היתר לעבודות ולשימושים המפורטים לעיל;
המקרקעין מיועדים לשימוש חקלאי בהתאם לתכנית גז/7/386 החלה על המקרקעין;
ביום 28.7.08 וביום 7.9.08 ערך מפקח מטעם המדינה סיור במקרקעין, ומצא שבמקרקעין מצויים מבנים ללא היתר בהם מבצעים שימושים חורגים וכן מצא כי החלו לבצע שימוש חורג למטרת אחסנה פתוחה בשטח של כ- 2,500 מ"ר;
המשיבים זומנו לגביית גרסתם ביום 3.9.08 אך הם לא התייצבו עד למועד ה- 14.9.08 ועד למועד הגשת הבקשה לצו הפסקה שיפוטי;
העבודות והשימושים הנ"ל מבוצעים בניגוד לתוכנית החלה על המקרקעין וללא שניתן להם היתר כדין;
כנגד המשיב 1 מתנהל תיק נוסף בפני כבוד השופט שהם בבית משפט השלום ברמלה, בגין פעולות בניגוד להוראות חוק התכנון והבניה באותם המקרקעין עוד בשנת 2001. כתוצאה מהקמת מרכז מסחר ותעשיה רחב היקף במקרקעין, אשר הוקם ללא היתר, פרצה שריפה במקום לפני כ- 9 חודשים, אשר כילתה כליל את כל המבנים, בכך הדגישה המבקשת את הסיכונים הרבים שיש בהותרת מבנים לא חוקיים והשימוש בהם לחיי אדם, לרכוש ולסביבה.
המשיב 1 לא השכיל מתוצאות מעשיו נשוא התיק המתנהל בפני כבוד השופט שהם, הוסיף חטא על פשע ומשתמש במקרקעין נשוא בקשה זו בהיקף רחב יותר, ומשתמש במקרקעין לאחסנה פתוחה של משטחי עץ וכן הקים בית מדרש ומשרדים.  


בבקשתה, עתרה המבקשת לביהמ"ש ליתן צו מיידי לפי סעיף 239 לחוק במעמד צד אחד לשם מניעת המשך ביצוע עבירה המנויה בסעיף 204 לחוק.

לבקשה צורפו תצהירו של מר אורן שי, מפקח בועדה המקומית לתכנון ולבניה "עמק לוד" (להלן-"המפקח"), דו"חות ביקור במקרקעין , תשריט המסמן את היקף השימושים החורגים והעתק הזימונים לגביית עדות (מסומנים א-ה'2).
 
ביום 5.10.08, נעתרתי לבקשת המבקשת ונתתי צו הפסקה שיפוטי, וקבעתי כי הדיון בבקשה יערך במעמד הצדדים ביום 12.10.08.

משום שהמבקשת לא ביצעה את המסירה למשיבים נאלצתי לדחות את הדיון ובמועד הנדחה הודיעו המשיבים כי הם מעוניינים לשכור את שירותיו של עו"ד אשר יטפל בבקשה. מועד הדיון נדחה ליום 30.11.08.

מסגרת הדיון:
ביום 30.11.08 הסכים המשיב 1 לבקשת המבקשת. על אשרתי באותו מועד את הצו שניתן כנגד המשיב 1 ביום 5.10.09.

באשר למשיב 2, ביום הדיון הוגשה תגובתו לבקשת המבקשת. על מנת לאפשר לב"כ המבקשת ללמוד את תגובתו של המשיב 2, דחיתי את הדיון ליום 28.12.08. לאור זאת, תתמקד הבקשה בטענותיו של המשיב 2.

טענות המשיב 2:
בתגובתו לבקשה טוען המשיב 2 כדלקמן:


צו הפסקה שיפוטי הינו צו חריג באופיו אשר יש להשתמש בו במשורה ובמקרים המתאימים בלבד, ומטרתו העיקרית הינה למנוע החמרתו של מצב דברים שעלול להביא לסיכול ביצוע גזר הדין בסופו של ההליך;
לעיתים הוצאת צו הפסקת שימוש, תקופה ארוכה לאחר שהבנייה או השימוש קנו להם שביתה בשטח, יגרום לנזק שאין לו תקנה;
עבודות הבנייה במקרקעין נשוא בקשה זו נסתיימו לפני כשנתיים ומאז שנסתיימו עבודות הבניה, מתנהל במקום מוסד חינוכי לתפארת הפועל מזה השנה השנייה ומתן צו הפסקה שיפוטי יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך לצדדים שלישיים;
במקרה דנן, ככל שבוצעה עבירה, הרי שהפכה היא למציאות, קנתה היא אחיזה בשטח וצדדים שלישיים רבים הסתמכו על אותה פעילות הנטענת כאסורה;
יש חשיבות רבה למוסד החינוכי הבנוי על המקרקעין ששמו "הישיבה התורנית ים של שלמה שע"י מוסדות חמדת שלמה מושב חמד" (להלן-"הישיבה"), שכן כל 120 מתלמידיו הינם נערים אשר נפלטו ממוסדות חינוך ו/או שבאים ממשפחות הרוסות וקשות יום, והותרת התלמידים הללו ללא מסגרת חינוכית, תוביל לאובדנם אל עולם הפשע והשאול;
המשיב 2 משמש כרב הישיבה, והוא הסמכות הרוחנית והתורנית העליונה בישיבה, ועוסק בגיוס תרומות. הוא עושה את עבודתו ללא תמורה ולשם שמיים, ועל כן אינו נכלל באף אחת מהחלופות שבסעיף 208 לחוק ואין להחיל עליו את הצו.

 
העובדות העולות מחקירתו הנגדית של המשיב 2:
בישיבת יום 30.11.08 נחקר המפקח על תצהירו, ותצהירו לא נסתר.

להתנגדות המשיב 2 לצו השיפוטי צורף תצהירו של המשיב 2. בחקירתו הנגדית ניסה המשיב 2 להסיט את תשומת הלב מההפרות הנטענות של הוראות חוק התכנון והבניה, למטרות הנעלות, לכשעצמן, המושגות בהפרת הוראות חוק התכנון והבניה. לאחר שב"כ המבקשת חקרה את המשיב 2 לגופו של עניין, התבררו העובדות כדלקמן:


המבנים המפורטים בבקשה הוצבו במקרקעין בשנת 2007. עלות המבנים הינה כ-400,000 דולר ארה"ב;
לפני הצבת המבנים לא נעשתה כל פנייה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה לקבלת היתרי בנייה. המשיב 2 השיב לשאלות בעניין זה בלשון רבים, תוך שהוא כולל את עצמו כמי שפעל להבאת המבנים והצבתם;
המשיב 2 עומד בראש עמותת "חמדת שלמה", אשר מתפעלת את הישיבה;
הקבלות והתרומות למוסד החינוכי התקבלו דרך עמותת חמדת שלמה, שהיא עמותה השייכת למעשה למשיב 2;
המשיב 2 היה בוועדת ההקמה של המוסד החינוכי, אשר גם הורתה לבנות מבנים במקרקעין, גם אם אינם יבילים;
המשיב 2 הינו הסמכות הרוחנית של המוסד, מתחילת פעילותו;
המשיב 2 יודע שלצורך הקמת מוסד חינוכי יש צורך לאתר מבנה אשר הוקם כדין, ויש להקמתו היתר בנייה.


המשיב 2 כלול ברשימת האנשים המנויים בסעיף 208 לחוק:
מחקירתו זו של המשיב 2 עולה שהוא מעורב עד למעלה מצווארו בהקמת המבנים במקרקעין וניהול המוסד החינוכי. מדבריו אלו עולה שהוא נכלל ברשימת האנשים המנויים בסעיף 208 לחוק, וממילא ניתן ליתן כנגדו צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק.

טענות המשיב 2 בסיכומיו:
ב"כ המשיב 2 טען בסיכומיו כדלקמן:


השאלה היחידה אותה בית המשפט צריך לשאול הינה האם זהו המקרה המתאים לצו ארעי;
מטרתם של הצווים הארעיים הינו למנוע עובדות מוגמרות, והוא נועד למצב שבו כאשר ינתן פסק הדין לא ניתן יהיה לבצע אותו ללא מתן הצו הארעי. ב"כ המשיב היפנה את בית המשפט לפסה"ד ולהחלטות ב-ע"פ (חי) 2720/07 ול-ב"ש (ת"א) 3382/03 ;
במקרה דנן יש לערוך איזון בין נחיצותו של מתן הצו הארעי לבין העובדות המוגמרות, וכי גם ב"כ המבקשת מסכימה כי יש פה מוגמרות;
מצבם של התלמידים הלומדים במקרקעין הינו קשה;
השימוש החורג אמור להיפסק בקרוב, וכעת מנסים לגייס תרומות כדי להעביר את כל התלמידים למקום אחר.


לאור כל האמור לעיל, מבקש ב"כ המשיב 2 שבית המשפט לא יתן צו הפסקה שיפוטי כנגד המשיב 2.

דיון ומסקנות:
המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 239 לחוק, שכותרתו "צו הפסקה שיפוטי" קובע כדלקמן:
"(א) נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם — להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן — צו הפסקה שיפוטי) ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט.
(ב) משניתן צו הפסקה שיפוטי או הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט להורות למוסדות התכנון להימנע מלטפל בבקשה להיתר נושא צו ההפסקה או כתב האישום עד לגמר ההליכים בבית המשפט."

מלשון הסעיף הנוקטת בלשון שרשאי בית המשפט לצוות "להפסיק את העבודה או השימוש", משמע שסמכות בית המשפט מתחלקת לשניים, כדלקמן:


ליתן צו הפסקת עבודה, כל עוד מתבצעת העבודה. דהיינו, אם נסתיימה העבודה, לא ניתן ליתן צו הפסקת עבודה שיפוטי, שהרי העבודה הסתיימה;
כאשר מתבצע שימוש חורג במקרקעין, ליתן צו הפסקת שימוש כל עוד נעשה השימוש החורג. הגיונה של הוראה זו בצידה, והוא למנוע יתרונות כלכליים או יתרון אחר ממי שמפר את הוראות החוק.


סבור אני שאת ניתוח זה של הוראות סעיף 239 לחוק עשה בית המשפט העליון בפסקי הדין שיובאו להלן.

ב-ע"פ 377/87 קלקא נחום נ. מדינת ישראל, פ"ד מ"א(4) 673 (להלן-"פס"ד קלקא") בעמ' 683 כתב בית העליון על צו הפסקת עבודה שיפוטי כדלקמן:
"ההליך של הפסקת בנייה שיפוטית אינו אלא הליך ביניים. מטרתו להקפיא את הבנייה באיבה, כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית, עד אשר יתברר העניין לגופו בתיק העיקרי, שעניינו כתב-אישום על בנייה שלא בהתאם להיתר או לתכנית"

ב-רע"פ 7/47 תימור מור נ. ועדה מקומית לתכנון ולבניה גבעת אלונים נדון מקרה בו המערער בנה בנייה ללא היתר, וניתן כנגדו צו הפסקת פעולות לפי סעיף 239 לחוק. כב' השופט ג'ובראן כתב אודות סעיף 239 הנ"ל כדלקמן:
" מלשון הסעיף עולה, כי מטרת צו ההפסקה השיפוטי הינה להקפיא את הבניה כאשר לבית המשפט נתונה סמכות לבטל או לשנות את הצו בהתאם למתחייב מהנסיבות. לא עולה מלשון הסעיף, כי תוקף צו ההפסקה השיפוטי מותנה בהגשת כתב אישום. ואכן הלכה היא כי יש לראות בהליך של צו הפסקה שיפוטי, הליך ביניים אשר מטרתו הינה "להקפיא את הבניה בעודה באיבה כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית עד אשר יתברר הענין לגופו בתיק העיקרי שענינו כתב אישום על בניה שלא בהתאם להיתר או לתכנית" (ראו ע"פ 377/87 קלקא נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 673, 682-683). מכאן, שבבסיס הסעיף עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבניה ומניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית. מאחר שמטרתו של צו ההפסקה השיפוטי הינה הקפאת המצב הקיים, נקבע בתקנה 3 לתקנות, כי צו הפסקה שיפוטי יכול שיינתן על פי המבקש בלבד ורמת ההוכחה הנדרשת הינה קלושה למדי ודי בכך ש"יש למצהיר יסוד סביר להניח שמבוצעת במקום עבודה". לאור האמור לעיל עולה, כי החלטתו של בית-משפט השלום בחדרה, מיום 21.9.06 בדין יסודה."

משני פסקי דין אלו עולה שכאשר מדובר בביצוע בנייה בלתי חוקית, על מנת לעצור את הבנייה לפני השלמתה, מאפשר סעיף 239 הנ"ל ליתן צו הפסקה שיפוטי לעצירת הבנייה הבלתי חוקית. אך הגיוני הוא שהפסקת הבניה הבלתי חוקית תהיה כשהבניה הבלתי חוקית טרם הושלמה, שכן אם הבניה הושלמה, מה כבר ניתן להפסיק, הרי קיימת בשטח בניה מושלמת שאין מה להפסיק בה, למעט את השימוש בה, אותו ניתן להפסיק.

ב-רע"פ 2618/05 מקום בים בע"מ ואח' נ. מדינת ישראל היה מדובר בצו שיפוטי להפסיק להשתמש במקרקעין כגן אירועים, שהוצא כנגד המבקשות כ-3 שנים לאחר שגן האירועים התחיל לפעול. כב' השופט ג'ובראן אישר את צו ההפסקה השיפוטי ודחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא כותב כדלקמן:
" בכל התקופה שחלפה, ולמרות שבידי המבקשים לא היה היתר כדין, המשיכו הם בהפעלת גן האירועים. משמע, למבקשים לא ניתן מעולם היתר לבניה שנערכה במקום או לשימוש כגן אירועים.
כמו-כן, תכנית חד/1170 והחלטת הועדה לפי סעיף 78, לפיה לא יוצאו היתרי בניה, פורסמו, כאמור, ברשומות ביום 14.5.00. לפיכך, החל מיום 14.5.00 לא ניתן היה להוציא היתרי בניה בשלוש החלקות בהן עסקינן.
רשויות התכנון קבעו, כי לא ניתן להוציא היתרים לבניה ולשימוש המתבצעים במקרקעין, בלא עמידה בתנאי התכניות השונות כפי שסוכמו בחוות-דעתה של מנהלת מנהל התכנון. ברם, למבקשים לא ניתנו היתרים כאלה.
אם סברו המבקשים, כי החלטת הרשויות שלא ליתן הקלות שיאפשרו מתן היתרים, מוטעות הן, היה עליהם לפעול בדרכים הקבועות לכך בחוק, קרי במסגרת עתירה על החלטות הועדה המחוזית בפני בית-המשפט המוסמך. ברם, בשנת 2002 הפסיקו המבקשים את מאמציהם להשיג היתרים כחוק ומאז לא מצאו המבקשים לנכון לנסות ולשנות את החלטת רשויות התכנון ותחת זאת, בחרו לעשות דין לעצמם ולהפעיל את גן האירועים ללא היתר, תוך התעלמות מההליכים התלויים ועומדים נגדם, מההתחייבות שנתנו ומן הצו המנהלי שאושר ושהיה בתוקף. משכך, לא יכולים המבקשים לטעון כעת, בפני ערכאה זו, כי היה על הרשויות ליתן להם היתרים.
בבניית גן האירועים והפעלתו בלא היתר במקביל לניסיונותיהם של המבקשים לקבל היתר, עשו המבקשים דין לעצמם והחלו בשיפוץ ובבניה במקום ללא היתר. כמו-כן, מאוחר יותר, החלו המבקשים לעשות שימוש במקום שהפך ממבנה ישן בשטח לא מעובד, לגן אירועים משופץ הכולל רחבה גדולה, מגרש חניה, כביש גישה ועוד. וזאת, כאשר המבקשים יודעים, כי אין בידיהם היתר כלשהו לשימוש וכי גם היתר הבניה שהיה בידיהם לא כלל את כל הבניה שביצעו בפועל."

ב-רע"פ 6819/05 אולמי אחוזת אסתר בע"מ ואח' נ. מדינת ישראל נדון מקרה בו הועמדו המבקשים לדין פלילי בגין בנייה שלא כדין ושימוש חורג בבנייה הנ"ל כגן אירועים. כנגד המבקשים ניתן צו הריסה וצו איסור שימוש. לאחר שהמבקשים לא הרסו את הבנייה הבלתי חוקית, לאחר תום הארכות שניתנו להן, ביקשה המשיבה מבית משפט השלום ליתן כנגד המבקשים צו הפסקה שיפוטי, ומבוקשה ניתן לה. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי, וערעורם נדחה. המבקשים הגישו את בקשת רשות ערעור זו לבית המשפט העליון. כב' השופט ג'ובראן דחה את בקשת רשות הערעור, ולענין סעיף 239 לחוק, קבע, בין היתר, כדלקמן:
" אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. בענייננו, מדובר בהקמתו של גן אירועים על שטח חקלאי של כ-20 דונם, אשר הופעל במשך שנים ללא היתרים וללא רישיון, תוך התעלמות המבקשים משורת צווים מינהליים ושיפוטיים.
לפיכך, קבע בית-משפט המחוזי, כי החלטתו של בית-משפט השלום מוצדקת ואף הרחיק לכת והטיל הוצאות על המבקשים בקובעו, כי חרף העובדה שהטלת הוצאות בהליך מעין זה הינה נושא עדין, כאשר מדובר בהפרת חוקי התכנון והבניה כה בוטה והמרוויח הרוויח מהפרה זו ופעל ללא היתר במשך תקופה כה ארוכה, אזי ראוי לעשות כן. קביעותיהם אלו של בית-משפט השלום ובית-המשפט המחוזי מקובלות עלי ולא מצאתי כל מקום להתערב בהן.
בנוסף, אף יצוין, כי בית-משפט השלום קבע, כי המבקש 2 זלזל באופן בוטה בחוק ובהחלטות בית-המשפט וטען, כי אין לו כל כוונה להרוס את המבנים או להפסיק את השימוש בהם וקבע כי: "לכך בדיוק נועד סעיף 239, למצב בו אדם לוקח את הדין לידיו ברגל גסה, תוך הפרה של הוראות החוק והסעיף הנ"ל נועד לאפשר לבית-המשפט ליתן צו מהיר, מיידי ואף במעמד צד אחד, כדי למנוע מעשים אלו".

מפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן לא ברור האם מדובר בצו זמני שלפני הגשת כתב אישום על הפרת צו שיפוטי, או שמא מדובר בצו הפסקה קבוע, שניתן לתיתו לאחר מתן גזר הדין כנגד מבצע העבירה, שאינו מציית לצווי בית משפט. חשיבות החלטה זו בכך שייתכן שיש בה סטייה מההלכה שקבעה שהצווים על פי סעיף 239 הינם סעדים זמניים בלבד, על להעמדתו של העבריין לדין פלילי.

ב-רע"פ 631/06 מיכאל אשר ואח' נ. מדינת ישראל נדון מקרה בו ניתן צו הפסקה שיפוטי לאולם אירועים, לאחר שפעל מספר חודשים. מקרה זה נדון בפני בערכאה ראשונה, ובהחלטתי נעתרתי לבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי. ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור המבקשים על החלטתי, והמבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. כב' השופט א' א' לוי דחה את בקשת רשות הערעור של המבקשים, ובין היתר, קבע כדלקמן:
"הנה כי כן, בית-משפט השלום היה רשאי להורות על הפסקת השימוש במקרקעין נושא בקשה זו, גם לפני הגשתו של כתב אישום. באשר לפגיעה הנטענת בהגנתם של המבקשים, הרי ששעתן של טענות אלו תהא במסגרת משפטם. ועוד, צו להפסקת השימוש במקרקעין אינו סנקציה עונשית המוטלת בגין הפרת הוראותיו של חוק התכנון והבניה. מטרתו של הצו הינה להפסיק את הפרתן המתמשכת של הוראותיו של חוק זה מוקדם ככל שניתן (ראו רע"פ 5584/03 מאיר פינטו נ' עיריית חיפה, טרם פורסם ), וגם מטעם זה יש לדחות את הטענה העוסקת במועד הדיון בבקשת המשיבה למתן הצו."

מניעת עובדות בשטח:
טוען ב"כ המשיב 2 שמאחר וקיימות עובדת בשטח, הצו אינו נחוץ, ויש לבטלו.
סבור אני שיש לדחות את טענתו זו של המשיב 2, שכן, כפי שהורו פסקי הדין הנ"ל, טענה זו יפה היא למקרה של בנייה בלתי חוקית, אך טענה זו אינה יפה למקרה של שימוש שלא כדין במקרקעין. כפי שניתן ללמוד מסעיף 239 הנ"ל ומפסקי הדין הנ"ל, במקרה של שימוש במקרקעין ניתן ליתן צו הפסקת שימוש, גם אם היה שימוש שלא כדין מספר שנים קודם להוצאת צו ההפסקה. ויש לזכור שהעבירה של שימוש בלתי חוקי במקרקעין הינה עבירה מתחדשת או עבירה נמשכת, שניתן להפסיקה בכל עת ובכל שלב.

לאחר שהמשיב העיד בעדותו בפני ואף עורך דינו אישר כי המשיב 2 יודע כי השימוש אשר נעשה במקרקעין הינו שימוש חורג, אין מנוס מדחיית טענתו זו של המשיב 2.

העדר אישורים:
המשב 2 לא הציג בפני כל אישור שהוא של כל גורם שהוא, כגון: אישור כיבוי אש, אישור בטיחות המבנים, אישור משטרה וכו', אשר דרושים להפעלת המוסד החינוכי. אמנם המשיב 2 צירף העתק אישור חברת קרן אש על אישור בדיקת ציוד אש, אך אישור זה לא בא להחליף את אישור כיבוי אש הקובע את דרישות כיבוי האש לאמצעי כיבוי במקום וכי דרישות אלו מולאו.

מאזן הנוחות:
טוען המשיב 2 כי אם יישאר צו ההפסקה השיפוטי על כנו, ייפגעו התלמידים הלומדים בישיבה.

סבור אני שיש לדחות את טענתו זו של המשיב 2.

לגבי הפרת הוראות חוקי התכנון והבניה קשה לטעון את טענת מאזן הנוחות, במיוחד כאשר מדובר בהפרה גסה של חוקי התכנון והבניה, בהיקפים גדולים ומתוך ידיעה על הפרת חוקים אלו.
בתגובתו של המשיב 2 לבקשת המדינה טוען המשיב 2 בעמ' 4 פסקה 9 כי:
"... בעניינינו, ככל שבוצעה עבירה, הרי שהפכה היא למציאות, קנתה היא אחיזה בשטח וצדדים שלישיים רבים הסתמכו על אותה פעילות הנטענת כאסורה".

גם בעדותו של המשיב 2 לשאלת בית המשפט האם הרבנים ידעו כי המבנים הם ללא רישיון, העיד המשיב 2 כי:
"... הישיבה הזו לא קמה בהחלטה לעבור על החוק ולבנות מקום בלי רישיון. המציאות הכריחה אותנו קודם כל להתעסק בהצלה של הילדים האלה. לא עלה בדעת אף אחד מאיתנו לעשות דברים בניגוד לחוק. כל מה שהיה לנו זה תלמידים שלא ידענו איך לאחוז אותם ואיפה להחזיק אותם. זה בעצם היה הקו המנחה של הישיבה".

ב-רע"פ 1520/01 - יעקב ורות שוויצר נ' יו"ר הוועדה המחוזית , פ"ד נו(3), 595 נדון מקרה בו ניתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, שנועד להפסיק את השימוש למגורים בשבע דירות מגורים - קוטג'ים - שהוקמו בעין חמד, כחלק מפרוייקט רחב יותר, שעד למתן הצו נבנו בו שבעה מבנים דו-משפחתיים, 14 יחידות דיור. בעמ' 605-606 כותבת כב' השופטת ביניש כדלקמן:
"לסיום נאמר, כי מצוקתם של המבקשים מובנת היא. המשמעות של הוצאת צו הפסקה שיפוטי מכוח סעיף 239 לחוק היא, כי לא יוכלו להמשיך להתגורר בדירות שרכשו במיטב כספם. ואולם אין מנוס מן התוצאה שאליה הגענו. אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון ובהליכים הנדרשים על פיהם - זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התכנון נמנים עם הכלים שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה; על כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא את חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק."

טוען ב"כ המשיב בסיכומיו שבישיבה מצויים תלמידים בעלי רקע עברייני קשה. דווקא טיעון זה פועל כנגד המשיב 2, שכן בהתנהגותו המתוארת בהחלטה זו הוא מעביר מסר לתלמידים שמותר להפר חוק למען מטרות טובות ונעלות, דבר שאינו נכון על פי דין. האם בכך לא מחנך המשיב 2 את תלמידיו להפר את החוק? משמעות הדבר היא שחניכי המשיב 2 יפרו את החוק כשהם יעשו מעשה כלשהו שיחשבו שמטרתו נעלה בעיניהם. האמנם לחינוך מעין זה אנו מייחלים? האם אין המשיב 2 מחטיא את מטרתו בחינוך החניכים בעת שהוא מפר את הוראות החוק ביד רמה וביודעין?

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש להשאיר את הצו שניתן ביום 5.10.08 על כנו.

ארכה לכניסת הצו לתוקף:
טוען ב"כ המשיב 2 בסיכומיו שיש ליתן למשיב 2 ארכה עד לסוף שנת הלימודים לקיום הצו. בעדותו אמר המשיב 2 שהחלו באיסוף תורמות לצורך העברת הישיבה.

על מנת שלא לפגוע בתלמידים, אתן למשיב 2 ארכה לקיום הצו עד ליום 7.4.09 – י"ג ניסן ה'תשס"ט, ומיום זה ואילך ימשיך לחול תוקפו של הצו שניתן ביום 5.10.08.

מוסדות מפנים:
מהמסמכים שצירף המשיב 2 עולה כי משרד החינוך (מחוזות תל-אביב ומרכז) היפנו תלמידים לישיבה שלדברי המשיב 2 היה המנהל הרוחני שלה.

המזכירות תעביר החלטה זו למנהל בתי המשפט, על מנת שיפעיל שיקול דעתו האם להעביר ההחלטה למשרד החינוך.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על הותרת הצו שניתן ביום 5.10.08 על כנו, אלא שניתנת למשיב 2 ארכה לקיום הצו עד ליום 7.4.09 – י"ג ניסן ה'תשס"ט, ומיום זה ואילך ימשיך לחול תוקפו של הצו שניתן ביום 5.10.08.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכות במקרקעין

  2. רישיון במקרקעין

  3. רשות חינם מקרקעין

  4. זכות חזקה במקרקעין

  5. מתחזק חוק המקרקעין

  6. חלוקת מקרקעין בעין

  7. מהי תביעה במקרקעין

  8. עסקה בחלק ממקרקעין

  9. סיום רישיון במקרקעין

  10. סעיף 16 לחוק המקרקעין

  11. התחזות בעסקת מקרקעין

  12. ביטול ייעוד מקרקעין

  13. דרישת הכתב במקרקעין

  14. סעיף 49 לחוק המקרקעין

  15. סעיף 71 לחוק המקרקעין

  16. פיצול תביעה במקרקעין

  17. סעיף 9 לחוק המקרקעין

  18. סעיף 40 לחוק המקרקעין

  19. סעיף 16 לחוק המקרקעין

  20. זכויות שביושר במקרקעין

  21. רישיון מכללא במקרקעין

  22. ביטול רישיון במקרקעין

  23. צו הפסקת שימוש במקרקעין

  24. עסקאות סותרות במקרקעין

  25. סעיף 18 ב לחוק המקרקעין

  26. תנאי מתלה בעסקת מקרקעין

  27. סעיף 55(ג) לחוק המקרקעין

  28. עשיית דין עצמי במקרקעין

  29. עסקת מקרקעין באזור שיקום

  30. רישיון בלתי הדיר במקרקעין

  31. ביטול החלטת רשם המקרקעין

  32. זכויות העירייה על מקרקעין

  33. תביעת השבה של חוכר מקרקעין

  34. זיהוי צדדים לעסקת מקרקעין

  35. רישום הערה במרשם המקרקעין

  36. ניצול זכויות בניה במקרקעין

  37. תביעה לפקיד ההסדר במקרקעין

  38. התחייבויות נוגדות במקרקעין

  39. בקשה לפדיון מקרקעין מעוקלים

  40. מכירת זכויות בחלק ממקרקעין

  41. שימוש מפריע במקרקעין פרטיים

  42. רשות מכללא לשימוש במקרקעין

  43. בקשה לעריכת מדידה של מקרקעין

  44. דיווח על עסקת מקרקעין בדיעבד

  45. הערה על יעוד מקרקעין תקנה 27

  46. בנייה ונטיעה במקרקעין משותפים

  47. רכישת מקרקעין בפרוייקט הרחבה

  48. התחייבות לעשות עסקה במקרקעין

  49. בדיקה במינהל לפני עסקת מקרקעין

  50. שימוש במקרקעין לגידול מרעה בקר

  51. מחלוקת לגבי תאריך רכישת מקרקעין

  52. עיכוב ברישום זכויות בעל מקרקעין

  53. תביעה על בניה על מקרקעין מוסדרים

  54. רשות שימוש במקרקעין לפי חוק הנפט

  55. סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין

  56. תביעה של פסול דין - זכויות במקרקעין

  57. החובה להציע למוכר מקרקעין לקנות בחזרה

  58. עסקת מקרקעין לפני חקיקת חוק המקרקעין

  59. תחרות בין זכויות נוגדות במקרקעי המינהל

  60. ביטול זכות הסותרת רישום בפנקס המקרקעין

  61. ביטול רישיון ללא תמורה ע''י בעל המקרקעין

  62. תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו למקרקעין

  63. בקשה להתקנת אנטנת שידור לחובבי רדיו במקרקעין

  64. איך מוכיחים שעסקה במקרקעין היא "פיקטיבית" ?

  65. ערר על החלטה להורות לתקן שטחים בנוגע למקרקעין

  66. סעיף 10 לחוק המקרקעין - תקנת השוק במקרקעין

  67. פגיעה עקיפה במקרקעין - פיצויים לפי סעיף 197 ?

  68. האם חלוקה בעין של המקרקעין תגרום נזק לצדדים ?

  69. ערר על החלטה לאשר תוספת לבית מגורים משותף במקרקעין

  70. ביטול מכר מקרקעין לאחר אישור סופי של ראש ההוצל''פ

  71. סעיף 5 לחוק המקרקעין - חיזוק בתים מפני רעידות אדמה

  72. תביעה שיינתן פסק דין המצהיר סכאות להירשם כבעלים במקרקעין

  73. נוהל לפיו יוכל כל שליח להגיש למשרדי רשם המקרקעין שני תיקים ביום בלבד

  74. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון