קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש ברישום פלילי במשפט אזרחי: בפניי בקשת התובע ליתן צו המורה למשטרת ישראל להמציא לו תדפיס רישום פלילי והרשעות קודמות של הנתבע וכן צו המתיר לו לקבל העתק מכל התיקים הפליליים שהתנהלו כנגד הנתבע בגין עבירות אלימות. עסקינן בתביעה אשר הגיש התובע כנגד הנתבע בגין נזקים אשר הוסבו לו, לטענתו, כתוצאה מתקיפת הנתבע. טענות התובע לטענת התובע, הנתבע היה מעורב לא אחת באירועי אלימות וכי מעורבותו באירועים נוספים בגינם אף נפתחה כנגדו חקירת משטרה רלוונטית לתביעה נשוא הבקשה בהיותה מעידה על אופיו של הנתבע ומפריכה את טענות ההגנה שלו. טענות הנתבע הנתבע מתנגד לבקשה מהטעמים המפורטים להלן: המדובר ברישומים ובמסמכים שאינם רלוונטיים למחלוקת בתיק דנן וכי מתן הצו יגרום להרחבה בלתי סבירה של הדיון אשר אין בה כל טעם. אין קשר בין אחריותו ומעורבותו הנטענת באירוע ספציפי לבין הרישום הפלילי שלו או הליך משפטי שהתנהל בעבר. בדיקת עברו ועיון ברישום הפלילי שלו אינה מקדמת את ההליך באשר רישום פלילי מהעבר אינו מוכיח כי באירוע נשוא התובענה אכן בוצעה תקיפה על ידי הנתבע כשם שהעדר רישום פלילי אין בו כדי להוכיח כי לא התקיימה תקיפה. אין די בהיות המידע רלוונטי ועל התובע להציג תשתית ראייתית לכאורה וטיעונים כבדי משקל המצביעים על הצורך בקבלת המידע המבוקש. איזון האינטרסים של הצדדים מאפשר לצד לסרב למסירת חומר שאינו רלוונטי מבלי שעליו לשכנע את הצד השני או את בית המשפט בנימוק מיוחד. ת.א (ב"ש) 102/91 ק.ד. תכשיטי דורינה אילת בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ. הצגת תיקים שהתנהלו נגדו בעבר תגרור מצידו העלאת טענות בהתייחס לאותם תיקים והשלכותיהם, דבר אשר יוליד את הצורך בהבאת ראיות ועדים על מנת להבהיר את העובדות ששימשו בסיס לאותם תיקים, ויגרור הכבדה בניהול ההליך. בהתאם לסעיף 3 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי") המידע אשר לחשיפתו עותר התובע הינו חסוי ואין למסרו אלא בנסיבות מיוחדות המנויות בחוק. סעיף 5 לחוק המרשם הפלילי קובע כי ניתן לקבל את המרשם הפלילי רק כאשר הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון. הרישום הפלילי אינו מהותי לתובענה ואף התובע אינו טוען כי הוא מהותי וכל טענתו היא שמעורבות של הנתבע באירועי אלימות נוספים תוכל לסייע לו להצביע על אופיו האלים וכי טיעון זה אינו בבחינת דבר מהותי המצדיק מסירת מידע מהמרשם. החיסיון שהוטל על המרשם הפלילי מגלם את הערך של הגנה על הפרטיות של אדם ועל צנעת חייו וכי מתן צו כמבוקש אינו עולה בקנה אחד עם חוקֿֿיסוד: כבוד האדם וחירותו וכי הפסיקה העניקה הגנה רחבה על הזכות לפרטיות ואי חשיפת מידע מתוך המרשם. לחלופין, אם תתקבל הבקשה יש להורות במקביל כי יוכל לקבל לידיו את המרשם הפלילי של התובע ואת הזכות לעיין בתיקים שהתנהלו נגד התובע. דיון סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי קובע: "המרשם יהיה חסוי ולא יימסר מידע ממנו אלא לפי חוק זה". סעיף 5 מתיר למשטרה למסור מידע מן המרשם לרשויות ולבעלי תפקידים, המנויים בתוספת הראשונה לחוק. סעיף י' לתוספת הראשונה מתיר מסירת מידע לבית משפט או לבית דין באחת מאלה: (1) הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון; (2) הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי;" בית המשפט העליון נדרש לא אחת לסוגיית גילוי המרשם הפלילי, אם כי במישור הפלילי בלבד. בבש"פ 4481/00 דוד יחזקאלי נ' מדינת ישראל התייחס בית המשפט לתכליתו של חוק המרשם הפלילי והאיזון בין הזכות לפרטיות לבין זכויות ואינטרסים אחרים וכדברי כב' השופטת דורנר: "אחת מתכליותיו של חוק המרשם הפלילי היא שיקומו של העבריין. האיזון בין זכות העבריין לפרטיות, שהגשמתה מקלה על שיקומו, לבין זכויות ואינטרסים אחרים נעשה בגדרי חוק המרשם הפלילי עצמו. במסגרת איזון זה הוגבלה הגישה למידע מן המרשם הפלילי לשימוש לצורך מטרות שצוינו בחוק. יוצא אפוא, כי בחוק המרשם הפלילי, לרבות בתוספת הראשונה לו, כבר נקבע אימתי גיליון הרישום הפלילי רלוונטי לגוף הדורש לעיין בו לנוכח המשקל הנמוך יחסית של הזכות המוגנת, על-פני הדברים, נראה כי אין מקום לצמצם על דרך הפרשנות את גישתם של גופים שלטוניים למרשם הפלילי". פסק דין מרכזי בסוגיה במישור האזרחי ניתן בת.א 688/02 (חיפה), החסוי משה בן הרואה נ. טארק בדיר ואח', , מפי כב' השופט עמית. הסוגיה נבחנה באספקלריה של הליך גילוי המסמכים אגב בדיקת סוגיות החיסיון. כנקודת מוצא לדיון בחר בית המשפט במבחן הרלוונטיות אשר נבדק על פי הדפוסים המקובלים בהליכי גילוי מסמכים באופן כללי. בהקשר זה התייחס כב' השופט עמית לפסק הדין אשר ניתן בהמ' (ב"ש) 1238/92 ק.ד. תכשיטי דורינה אילת בע"מ נ. בנק המזרחי, פ"מ תשנ"ד (3) 102 שם הציע כב' השופט הנדל, מעין 'מבחן אצבע' לבחינת נושא הרלוונטיות : "רלבנטיות או שייכות לעניין הוא דבר שבהגיון. ... מסתבר שההגדרות אינן מקדמות בהרבה את הבנת מוסד הרלבנטיות, זה הוא עניין שבדרגה המסור לשיקול דעתו של השופט אשר נדרש לפעול בכוח הגיונו וכאדם סביר". (הרנון). "שאלות שהתשובות עליהן תורמות תרומה עניינית לפתרון הנקודות השנויות במחלוקת בין הצדדים". (השופט קדמי, על הראיות חלק שני, תשנ"א עמ' 954) מהות שאלת הרלבטיות בכל הקשר מחייבת בדיקת העובדות עפ"י העיקרון, הכלל מתעורר רק בתוך הפרט… המסמך חייב להתקשר לא רק לצד ולא רק למחלוקת בין הצדדים אלא למחלוקת בין הצדדים שהינה נשוא התביעה". על רקע זה, פנה בית המשפט לסוגית גילוי הרישום הפלילי של בעל הדין המתנגד לגילוי והעמדתה במבחן הרלוונטיות. באותו עניין, התביעה נסבה על טענות עושק ותרמית כאשר טענת המבקש היתה כי לחלק מהנתבעים עבר פלילי בתחום המרמה והזיוף. השופט עמית הגיע למסקנה כי המרשם הפלילי רלוונטי לתובענה וכדבריו: "לטעמי, למרשם הפלילי של המשיב מס' 7 - כולל רישומים על תלונות ותיקים שנסגרו - יכול ויהיה משקל, בהתאם לכלל של "מעשים דומים" או "שיטת ביצוע" - קדמי, לעיל, כרך שני, עמ' 512 - 528, והאסמכתאות שם. כללים אלו, כוחם יפה, מדרך של קל וחומר, במשפט אזרחי, שם לא קיים החשש להרשעה בדיני נפשות, בשל דעה קדומה. ואכן, הוכחת "מעשים דומים" ו"שיטת ביצוע" מותרת גם בדין האזרחי - קדמי, לעיל, עמ' 524. כך נאמר בע"א 104/64 מורגנווסר נ. ליטוינסקי, פ"ד יח(3) 447 ..." ובהמשך: "למען הסר ספק, נדגיש, כי חשיפת הרישום הפלילי של בעל דין, אינה מהווה אינדיקציה בלעדיה אין, למהימנותו או אי מהימנותו של בעל הדין. שאם לא כן, יבקשו בעלי דין, כעניין שבשגרה, את הרישום הפלילי של בעל הדין שכנגד. גילוי הרישום הפלילי יהא מוצדק, אך ורק אם יש לו קשר לתביעה גופא. במקרה שלפנינו, נוכח הטענות הגובלות בפלילים, ולאור התשתית הלכאורית שהניח המבקש, יש רלוונטיות למרשם הפלילי". באשר, כאמור, פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו הצטמצמה לנקודת המבט הפלילית, כב' השופט עמית ראה לנכון להתייחס לאופן בו מקרינה פסיקה זו על הדיון האזרחי, וכדבריו: "... ואנו נאמר, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, בענייננו. ששם, היה מדובר בפלילים, ואנו מדברים בדיני ממונות. שם, היה מדובר בחשיפת רישום פלילי של עדים, ואנו מדברים ברישום פלילי של בעלי הדין עצמם. לכן, באיזון האינטרסים בין גילוי האמת, מול הזכות לפרטיות המעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981, ידו של הגילוי על העליונה... ובכלל, חסיון צריך להתפרש על דרך הצמצום, והגישה כלפיו היא חשדנית, לאור הכלל הרחב של גילוי, בשל הערך של גילוי האמת". עינינו הרואות כי עמדת הפסיקה בכל הנוגע לאיזון האינטרסים שבין הזכות לפרטיות לבין האינטרס של גילוי האמת, גובר האינטרס לגילוי האמת קל וחומר כשמדובר בהליך אזרחי. עם זאת, השאלה הראשונה שיש לבחון בטרם נדרש לאיזון האינטרסים היא האם המידע אשר גילויו מתבקש מהותי לנושא הדיון. בענייננו, התביעה הוגשה בגין אירוע תקיפה ספציפי מיום 18.11.02. אינני סבור כי המרשם הפלילי של הנתבע רלוונטי לאירוע הספציפי נשוא התביעה שכן גם אם המרשם כולל עבירות אלימות אין בכך כדי לסייע בהוכחת האירוע נשוא התביעה. לא נעלמה מעיני עמדת הפסיקה ולפיה הוכחת "מעשים דומים" ו"שיטת ביצוע" מותרת גם בדין האזרחי, אך יחד עם זאת אינני סבור כי הוכחת "מעשים דומים" ככל שבוצעו על ידי הנתבע, יש בה כדי לסייע לתובע בהוכחת תביעתו בה הוא נדרש להוכיח כי ביום 18.11.02 הותקף על ידי הנתבע, באופן דומה לכך שהעדר "מעשים דומים" אין בה כדי לחזק את הטענה כי התובע לא הותקף על ידי הנתבע. החלטת כבוד השופט עמית ניתנה על רקע הנסיבות שנדונו באותו עניין, קרי: עבירות מרמה וזיוף המעידות על מעשים דומים. לא כך בענייננו. משהגעתי למסקנה כי גילוי המרשם הפלילי אינו מהותי לנושא הדיון ואין בו כדי לסייע בבירור העניינים שבמחלוקת, אין מקום ליתן צו להמצאת המרשם הפלילי של הנתבע. באשר לבקשה ליתן צו המתיר לתובע לקבל העתקים מכל התיקים הפליליים שהתנהלו כנגד הנתבע בגין עבירות אלימות, תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 קובעת את האופן שבו יכול כל אדם לעיין בתיק בית משפט: "(א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן - בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין. (ב) בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו, ובאין אפשרות כאמור, לשופט או רשם שיקבע נשיא בית המשפט..." בהתאם לתקנה זו, על המבקש לעיין בתיק בית משפט לפנות לבית המשפט שדן בתיק ובכפוף לתנאים המנויים בתקנה יותר העיון בתיק. מכל מקום, לבית משפט זה אין סמכות להתיר עיון בתיקים שלא נדונו בפניו. לפיכך הבקשה נדחית. משפט פלילירישום פלילי