תביעה בסדר דין מקוצר הסכם לא חתום

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בסדר דין מקוצר הסכם לא חתום: 1. בפני בקשה למחיקת כותרת של תביעה כספית וכן לפינוי וסילוק יד שהוגשה כנגד המבקשות.              המדובר בתביעה במסגרתה טענה המשיבה, כי לאחר שנפטרה אימן של המבקשות, פקעה הרשות שניתנה לאם, להחזיק בנכס המקרקעין אשר המשיבה הינה בעלת הזכויות בו, והמבקשות מחזיקות בנכס שלא כדין.   המשיבה טענה בכתב התביעה, כי הצדדים הגיעו להסכמה כי המבקשות יוכלו להמשיך להחזיק בנכס, בכפוף לחתימתן על הסכם שנשלח אליהן המחייבן, בין השאר, בתשלום דמי שימוש בסך 2,500 ש"ח לחודש, אך המבקשות לא חתמו על ההסכם ולא שילמו את דמי השימוש. 2.         לטענת המבקשות, התביעה אינה נסמכת על ראיה בכתב, שכן הסכם החכירה אשר צורף לכתב התביעה,אשר נחתם בין המשיבה למינהל, אינו תקף, וזאת לאור שינויים בהגדרת המשיבה אשר אינה עוד בגדר קיבוץ מסורתי, כפי שהייתה בעת שנחתם ההסכם.             המבקשות הוסיפו, כי עילת התביעה הינה בעלות, ולכן הסמכות לטענתן, לדון בה, הינה לבית המשפט המחוזי.             המבקשות טענו, כי משאינן חתומות על ההסכם שצורף לכתב התביעה, אין ראיה בכתב, המאפשרת הגשת התביעה בהליך של סדר דין מקוצר. כן טענו המבקשות כנגד גובה הסכומים הנתבעים, הן לאור הסכמה נטענת כי ישתמשו בנכס תקופה מסוימת ללא תשלום, ובתקופות אחרות בתשלום נמוך מהנתבע. עוד הוסיפו המבקשות, כי דמי השימוש הנתבעים גבוהים מהראוי ביחס לנכס דנן. 3.  המשיבה התנגדה לבקשה. לטענת המשיבה, הסכום שנתבע הינו סכום קצוב המתבסס על הכפלת הסכום שנקבע בהסכם האירוח, בחודשי השימוש, בתוספת פיצוי מוסכם כקבוע בהסכם. לטענת המשיבה, די בראיות בכתב שצורפו לכתב התביעה כדי להוות ראשית ראיה, כנדרש לצורך הגשת התביעה בהליך זה. המשיבה הוסיפה, כי המבקשות אומנם לא חתמו על הסכם אירוח, ואולם, הסכימו בע"פ ואישרו הסכמתן בהודעות מייל, אשר צורפו לתגובתה. כן הפנתה המשיבה לבקשה עצמה,אשר בה לטענתה, הודו המבקשות כי עליהן לשלם לפחות סכום של 1,900 ש"ח לחודש בגין השימוש בנכס. לענין תוקף הסכם החכירה בין המשיבה למינהל, טענה המשיבה, כי אין בשינוי תקנונה משום פירוק המשיבה ואין בכך כדי לבטל את ההסכם שהקנה לה זכויות במקרקעין. המשיבה הוסיפה, כי הסעד הנתבע אינו בענין בעלות, אלא בגין שימוש שנעשה לא כדין בנכס, ולכן מצוי בסמכות בית משפט שלום. המשיבה צירפה לתגובתה בקשה להגדלת סכום התביעה בטענה, שהסכום שצויין בה מלכתחילה היה מוטעה.   דיון: 4. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי אף שהסעד הנתבע לסילוק ידן של המבקשות מהמקרקעין ראוי להתבע בסדר דין מקוצר, הרי שבכל המתייחס לתביעה הכספית, יש להורות על מחיקת הכותרת, הכל כמפורט להלן:   התביעה לפינוי וסילוק יד - ראשית אציין, כי אין לקבל את הטענה לענין הסמכות העניינית אשר העלו המבקשות בבקשתן. המדובר בתביעת פינוי (ולא בתביעת בעלות), הנתונה לסמכות בית משפט זה, שכן הינה נופלת תחת "תביעה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין…" כמצויין בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 (וראה בספרו של גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית עמ' 16).   לכתב התביעה צורף הסכם חכירה בין המשיבה למינהל מקרקעי ישראל, על פיו למשיבה זכויות במקרקעין ובכל המחובר אליהם. לא מצאתי כי המשיבה פורקה, ואין כל היגיון בטענה, כי שינויים בתקנונם של קיבוצים מביאים לבטלות הסכם החכירה בינם לבין המינהל. מכל מקום , משצורף הסכם חכירה על פיו המשיבה הינה חוכרת המקרקעין, הונחה תשתית ראייתית לזכויותיה במקרקעין, המאפשרת דיון בתביעה בהליך זה: תקנה 202(3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות"), קובעת שתובע יכול להגיש בסדר דין מקוצר תביעה לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר תשל"ב-1972 חל עליו ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב. בעניין זה כבר נפסק, כי דרישת הכתב בהליך של סדר דין מקוצר הינה מינימאלית וכי אין צורך בשלב מקדמי זה אלא בראשית ראיה בלבד (ע"א 688/89 הילולים אריזה ושיווק נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פד"י מה'(3) 188). ביהמ"ש אינו בוחן, בשלב זה את המסמך או המסמכים שצורפו כאמצעי הוכחה, אלא רק על מנת לצמצם את חוג התביעות הראויות בהליך זה (בר אופיר 'סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה' מהדורה שביעית בעמ' 109). משצורף הסכם החכירה, די בהצגת זכות לכאורית זו כדי להכשיר את התביעה בהליך זה, שכן עפ"י סעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם, זכאי לדרוש את מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". כל שהמבקשות יטענו בבקשת הרשות להתגונן, כי למרות הסכם החכירה שצורף לכתב התביעה,למשיבה אין זכויות במקרקעין, או כי זכויותיה במקרקעין בוטלו, מובן שטענות אלו יבחנו ואולם, לצורך ראשית ראיה להגשת תביעת הפינוי בהליך זה, די בהסכם החכירה. וראה בענין זה: בש"א (תל-אביב) 169514/07 מועדון הכדורגל הפועל רמת גן-גבעתיים (2006) בע"מ נ' עמלינו חברה בבעלות נכסי הפועלים ברמת גן: "משהוכיחה המשיבה זכויותיה במקרקעין (זכויות החכירה בהן) הינה זכאית, עקרונית, לדרוש מהמחזיקה בהם שלא כדין להחזיר לידיה החזקה בהם מכוח הוראות סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: 'חוק המקרקעין') שכן בתביעה, כאמור '... די לו לתובע להוכיח כי הוא הבעלים החוקיים של המקרקעין, ואז עובר נטל הראייה לנתבע להראות שהוא רכש זכות כלשהי במקרקעין אשר זכות הבעלות כפופה לה' (ת"א 16482/92 עיריית תל אביב י פו נ' גרינשטין, פ"ד נ"ג(4) 353, 354]". כן ראה בע"א (שלום אי) 1/07 מזרחי דורון נ' מול הים אילת (1978) בע"מ: "הלכה היא, כי די בהוכחת זכותו הלכאורית של תובע בכדי להכשיר את תביעתו לפינוי בסדר דין מקוצר". 5. יחד עם זאת ולענין הסעד הכספי הנתבע, מצאתי כי אכן אין המדובר בסעד אשר בנסיבות, ניתן לתובעו בהליך של סדר דין מקוצר:   על מנת שניתן יהיה לתבוע סעד כספי בהליך של סדר דין מקוצר, על התביעה להיות בהתאם לתקנה 202(1)(א) לתקנות, תביעה על סכום כסף קצוב מכח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב.   ראשית אציין, כי בבחינת השאלה האם יש למחוק את כותרת התביעה, אם לאו, אין להתחשב אלא במה שנאמר ובמה שצורף לכתב התביעה (הגם כפי שיפורט להלן, גם במסמכים הנוספים שצירפה המשיבה לתגובתה, לא מצאתי די כדי להכשיר התביעה בהליך זה). ראה בעניין זה ע"א 1/07 הוזכר לעיל: "הלכה היא, כי השאלה האם 'יש עליהן ראיות בכתב' נבדקת עפ"י כתב התביעה: כדי לענות על השאלה אם תביעה פלונית ראויה לדיון בסדר דין מקוצר ואם לאו, אין להתחשב אלא במה שנאמר בפרשת התביעה".   אין חולק, כי במקרה דנן לא נחתם בין המשיבה למבקשות הסכם לעניין השימוש בנכס. אכן אין צורך שהתביעה תתבסס על ראיה בכתב בקשר לכל פרט ופרט ממנה, ודי גם בראשית ראיה. אך כאשר המדובר בתשלומים הנתבעים מכוח הסכמה חוזית, יש צורך בחוזה חתום ע"י הנתבע, או בראיה שהיא בלתי תלויה בחוזה עצמו, כדי להוכיח שהנתבע, אף שלא חתם על החוזה, הסכים וקיבל עליו את ההצעה וההתחייבות החוזית מכוחה הוגשה התביעה. ראה בעניין זה בספרו של בר אופיר "סדר מקוצר בהלכה הפסוקה" מהדורה שמינית בעמ' 146: "כלומר אם התובע מסתמך בתביעתו על הצעה בלתי חתומה שהוגשה לנתבעים, אך לא נחתמה על ידם והם גם לא החזירוה לתובע, תביעה כזו, אי אפשר להגיש בסדר דין מקוצר. אולם, כאשר הנתבע הוא שמסתמך על אותה הצעה במסגרת הליכי הרשות להתגונן ואף מצרף אותה לתצהיר, הדבר מרפא את הפגם והתביעה ניתנת להגשה בסדר דין מקוצר". במקרה דנן, לכתב התביעה לא צורפו אלא מכתבי דרישה מטעם המשיבה וטיוטת הסכם בלתי חתומה ע"י המבקשות. גם אם אתייחס למסמכים שצירפה המשיבה לתגובתה (זאת למרות שהבחינה צריכה להעשות כאמור רק עפ"י כתב התביעה), הרי שאין המדובר במסמכים עליהם מופיעה חתימת המבקשות, או המהווים הסכמה מטעמן לתנאי החוזה עליו מתבססת התביעה הכספית. לא מצאתי במסמכים שצורפו כל ראשית ראיה לכך שהמבקשות הסכימו לקבל עליהן את תנאי ההצעה-החוזה, מכוחו נתבעים הסכומים בכתב התביעה ואין בהודאתן כי תקופות מסוימות היה עליהן לשלם סכומים כלשהם, כדי להוות הסכמה מטעמן לחוזה שנשלח אליהן, אך לא נחתם על ידן. אכן קיימת הודעת דוא"ל, על פיה ביקשו המבקשות כי יועבר אליהן הסכם שכירות לחתימה, אך אין בהודעה זו כדי להוות ראיה לכך, שהמבקשות הסכימו וקיבלו על עצמן את תנאי ההסכם שנשלח ומכוחו נתבע הסעד הכספי. המבקשות ביקשו נוסח הסכם שכירות, ולא " את נוסח ההסכם שהוסכם עליו" וכיו"ב. העובדה שהמבקשות סירבו לחתום על נוסח ההסכם שהועבר אליהן, מצביעה דווקא על כך שלא קיבלו על עצמן את תנאיו ולא הסכימו לאמור בו. התביעה הכספית במקרה דנן מתבססת על הסכומים שנקבעו בהסכם, לרבות הסנקציה הכספית הקבועה בו. המדובר בהסכם בלתי חתום, וגם אם לטענת המשיבה, הודו המבקשות בחובתן לשלם דמי שימוש בגין השימוש בנכס, הרי מאחר שמדובר בתביעה כספית המתבססת על דמי השימוש החוזיים, ומשהחוזה לא נחתם, אין ראשית ראיה שהמבקשות הסכימו לתנאיו. ראה בעניין זה גם: ת.א. 1224/05, בש"א 3103/05 ארוש ואח' נ. זינו מיכאל: "יחד עם זאת, מאחר שמדובר בתובענה לפינוי ותובענה כספית נגד המבקשים המבוססת על "דמי השכירות החוזיים" שמקורם בהסכם השכירות בין המשיב לנתבע 1 וחוזה זה כאמור לא נחתם בין המשיב לנתבע 1, הרי שעילת התביעה הכספית איננה כשרה להתברר בסדר דין מקוצר, ומשכך יש להורות על מחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר". ראה גם ת.א. (ת"א) 60930/05 חברת נכסי איזורים פיתוח בע"מ נ. ש.ק. דגן תעשיות מזון בע"מ (2006): "... לטענת התובעות תפסה חזקה במושכר שלא כדין, הרי שניתן לתבוע אותה בעילה של סילוק יד מהמושכר, אך התובעות אינן מסתפקות בכך ותובעות ממנה גם את חוב דמי השכירות. הואיל ולא נחתם הסכם שכירות בין הנתבעת 3 לבין התובעות, לא ניתן לתבוע ממנה את דמי השכירות עפ"י עילה חוזית, אלא יש לתבוע ממנה תשלום שכר ראוי בעילה של עשיית עושר ולא במשפט". 6.  יחד עם זאת, עפ"י ההלכה הפסוקה, קיימת מגמה מקילה, אשר לפיה ניתן לאפשר לתובע לתקן את תביעתו על מנת שיתאפשר לדון בה בסדר דין מקוצר, באופן שרכיבים שאינם ניתנים לתביעה בסדר דין זה, ימחקו מכתב התביעה (ראה בעניין זה בספרו של בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" מהדורה שמינית בעמ' 22 וכן ראה, ע"א 579/85 אריאן נ. בנק לאומי).   לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" בתביעה זו ואולם, החלטה זו תיכנס לתוקף רק לאחר 30 יום מיום המצאת החלטתי זו לב"כ המשיבה ורק אם לא תוגש תוך המועד הנ"ל בקשה לתיקון כתב התביעה, על פיה יתוקן כתב התביעה באופן שיתבע בו רק סעד של פינוי וסילוק יד, ואילו לגבי הסעד הכספי, תוכל המשיבה להגיש תביעה חדשה בסדר דין רגיל, ובכללה לתקן את סכום התביעה כפי שביקשה בתגובתה.   ככל שתוגש בקשה לתיקון כתב התביעה במועד האמור, החלטת המחיקה לא תיכנס לתוקפה (ראה בעניין זה,המר' (ת"א) 7010/86 פרנק הול חברה בע"מ נ. דננברג יעקב). 7. ככל שלא תוגש בקשה לתיקון התביעה למחיקת העילה הכספית, תמחק כותרת התביעה והתביעה תתברר בסדר דין רגיל. במקרה כזה, המשיבה תהיה רשאית להגיש כתב תביעה מתוקן לעניין סכום התביעה, וזאת בהעדר תגובה מצד המבקשות לבקשתה בעניין, ומאחר ומדובר בתיקון הנדרש על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בכל השאלות נשוא המחלוקת בין הצדדים. מובן, כי בכתב הגנתן יוכלו המבקשות להעלות טיעוניהן לעניין גובה סכום התביעה כפי שפירטו בבקשתן-טענות אשר מהוות טענות הגנה לגופם של דברים, אך אין בהן כדי למנוע את תיקון כתב התביעה עצמו. חוזהסדר דין מקוצר