תביעה של הורים נגד לשון הרע נגד בנם

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של הורים נגד לשון הרע נגד בנם: התובעים הינם הוריו ויורשיו של המנוח אשר נדרס למוות ביום 2.1.2008 על ידי רכבת נוסעת ליד הישוב באר יעקב. הנתבעת 1 הינה המוציאה לאור של מגזין המופץ בעיר אשדוד. הנתבע 2 הוא העורך הראשי במגזין והנתבעת 3 היא כתבת אשר כתבה את הכתבה העוסקת במנוח. לטענת התובעים בכתב התביעה, במסגרת הכתבה הוצג המנוח כמי שהיה משתמש בסמים וכי מותו הטראגי נבע מעובדת היותו משתמש בסמים אשר נמלט ממכון פסיכיאטרי בבאר יעקב. לטענת התובעים, האמור בכתבה אינו נכון ויש בכתבה פרסום של לשון הרע על-פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק איסור לשון הרע). לטענת התובעים, האמור בכתבה גרם להם לזעזוע עמוק ולעוגמת נפש, והכתבה פגעה בשמו הטוב של בנם המנוח וכפועל יוצא מכך הכתבה גם פגעה בשמם הטוב של ההורים. כתב התביעה כולל גם טענות בדבר קיומן של עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה. הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף. לטענת הנתבעים, הפרסום שנעשה לאחר מותו של המנוח אינו מעמיד עילה לתובענה אזרחית על פי חוק איסור לשון הרע. זאת, בהתאם לקביעה המפורשת העולה מסעיף 5 לחוק איסור לשון הרע. לעמדת הנתבעים, הטענה שהועלתה בכתב התביעה בדבר קיומה של עוולת הרשלנות לא הובהרה ובכלל זאת לא פורט מהי חובת הזהירות ובכל מקרה, לא ניתן לעקוף את החקיקה המפורשת הקבועה בחוק איסור לשון הרע, ובפרט על-פי סעיף 5 לחוק, באמצעות שימוש בעוולת סל - עוולת הרשלנות. בנוסף, תביעת העיזבון מותנית בכך שהיתה למנוח בטרם פטירתו עילת תביעה, ובמקרה זה לא נעשתה כל עוולה נגד המנוח בחייו. באשר לנטען בכתב התביעה, לפיו הורי המנוח נפגעו בעצמם מהפרסום, הנתבעים מפנים להלכה שנקבעה בפסק הדין ברע"א 444/07 בעניין אלסוחה, וטוענים כי גם על פי הנטען בכתב התביעה, לא קמה להורים עילת תביעה. התובעים מדגישים בתגובתם לבקשה לסילוק על הסף את העובדה, כי כתב התביעה לא הוגש רק על ידי העיזבון, על יסוד עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, אלא גם כתביעה אישית של ההורים, אשר טענו כי הפרסום פגע בשמם הטוב. היינו, התביעה אינה רק בגין הפגיעה בשמו הטוב של המנוח אלא גם בגין הפגיעה בשמם הטוב של ההורים. לעמדת התובעים, גם אם ייקבע שיש לדחות על הסף את תביעת העיזבון, הרי שבכל מקרה אין מקום לדחות על הסף את תביעת ההורים. לעמדת התובעים, התביעה מבוססת גם על עוולת הרשלנות שנעשתה אישית כלפי ההורים, וגם כאשר קיימת חקיקה מפורשת על פי חוק איסור לשון הרע, עדיין ניתן לתבוע לפי עוולה זו. לעמדת התובעים, מעשה הפוגע בשם הטוב עשוי להצמיח גם עילת תביעה בעוולת הפרת חובה חקוקה, וכתב התביעה אומנם כולל עילת תביעה לפי עוולה זו. הנתבעים בתשובתם לתגובת התובעים לבקשה מפנים לשינוי שחל בנוסחו של חוק איסור לשון הרע, שינוי אשר לעמדתם מלמד על כי גם בני משפחתו של מי שנפטר אינם רשאים להגיש תובענה אזרחית באם נפגעו מהוצאת לשון הרע על הנפטר. קבעתי דיון בבקשה שהוגשה והמלצתי לצדדים לפעול במסגרת הליך של גישור. ניתנה הסכמת הצדדים אולם בהמשך הוגשה הודעה, לפיה הצדדים מבקשים להמשיך בהליך המשפטי. בין לבין הגישו הנתבעים פסק דין נוסף בתמיכה לטענתם לפיה לא ניתן לעקוף הוראות החוק לגבי עוולה פרטיקולארית באמצעות חיוב בעוולת סל. כמו כן הגישו הנתבעים פסק דין של בית משפט השלום בתל-אביב התומך לגרסתם בטענתם לפיה יש לדחות התביעה על הסף. בתגובה לכך, התובעים הגישו חוות דעת פתולוגית אשר לעמדתם תומכת בטענותיהם לגוף התובענה וחזרו במסמך שהוגש על עיקר טענותיהם, כפי שהועלו בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, תוך התייחסות לאסמכתאות שונות ובכלל זאת לאלו שהוגשו על ידי הנתבעים. סעיף 5 לחוק איסור לשון הרע קובע, כדלקמן: "לשון הרע על אדם שפורסמה אחרי מותו, דינה כדין לשון הרע על אדם חי, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא אם ביקש זאת בן-זוגו של המת או אחד מילדיו, נכדיו, הוריו, אחיו או אחיותיו". הוראה זו מקורה בתיקון שנעשה בחוק איסור לשון הרע בשנת תשכ"ז-1967. השוואת נוסח החוק המקורי למתוקן מעלה, כי בעוד שקודם לתיקון לחוק חל הכלל לפיו לשון הרע על אדם שפורסמה לאחר שנפטר דינה כדין לשון הרע על אדם חי, הרי שלאחר התיקון קבע המחוקק בלשון ברורה וחד משמעית כי לשון הרע שפורסמה על מת לאחר מותו דינה אומנם כדין לשון הרע על אדם חי, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה. (ראה: בג"צ 6126/94 גיורא סנש נ' רשות השידור, פ"ד נג(3) 817. כן ראה, ההשוואה שאותה ערך בית המשפט בהחלטה שניתנה בבש"א 127793/01 אשכנזי נ' אלוני (מיום 17.3.2002) תוך התייחסות גם לדברים שנאמרו בכנסת וכן בספרות, מהם עולה כי יש לקבל את לשון החוק כלשונה). בתי המשפט הדגישו בפסיקתם את העובדה, כי החוק אינו מתיר הוצאת לשון הרע על מי שנפטר וכי הזכות לשם טוב עדיין נשמרת. האיסור המהותי לפרסם לשון הרע על המת קיים, אולם עימו גם קיים מחסום דיוני מפני הגשת תובענה אזרחית. כך לדוגמא, ניתן עדיין לנקוט, על פי לשונו של החוק, בהליך הפלילי. כמו כן, בבג"צ 6126/94 הנ"ל הביע כב' השופט חשין את הדעה, כי המגבלות הדיוניות על הגשת תביעה אזרחית או פלילית אין בהן כדי למנוע תביעה נגד מוציא לשון הרע על המת בגדרי המשפט הציבורי. בית המשפט העליון מצא לנכון להדגיש בפסיקתו את ההגנה המהותית הקיימת בסעיף 5 לחוק איסור לשון הרע, וזאת מבלי לגרוע מתוקפו של המחסום הדיוני הקיים באותו סעיף ממש, ובכך למעשה נותר המחסום הדיוני האמור, העולה מלשונו של החוק, שריר וקיים, גם בפרשנות שניתנה לסעיף החוק בפסיקה. בפסק הדין בבג"צ 52/06 חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בא"י בע"מ נ' Simon Wiesenthal Center Museum Corp (ניתן ביום 29.10.08) עמד בית המשפט העליון על מעגלי האינטרסים בהגנה על כבוד המת. בית המשפט מציין בפסק דינו האמור, כי אחד ממאפייניה של ההגנה על כבוד המת בהיבט זכותו של הפרט משתקפת בהגנות הניתנות על-ידי הדין בתחום איסור לשון הרע, והגנה על הפרטיות, גם למי שנפטר. בהקשר זה מוזכר סעיף 5 ל , לפיו לשון הרע על אדם שפורסמה לאחר מותו דינה כדין לשון הרע על אדם חי, אלא שהיא לא תקנה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, והגשת כתב אישום בגינה מותנית בבקשת קרוב משפחה של הנפטר, המצוי בדרגת קירבה קרובה, כמפורט בחוק. סעיף החוק מובא כדוגמא להגנה על כבוד המת, אולם בד בבד עם כך, מוזכר המחסום הדיוני לפיו הדבר לא יקנה עילה לתובענה אזרחית. במצב דברים זה, לנוכח לשונו המפורשת של סעיף 5 לחוק איסור לשון הרע, הרי שדין תביעת העיזבון, אשר מבוססת על הטענה בדבר לשון הרע על המנוח שפורסמה לאחר מותו, להידחות על הסף. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לתביעתם האישית של ההורים. בקשר לתביעה זו יש להפריד בין הטענה לפיה נגרמה להם עוגמת נפש בשל הוצאת לשון הרע על בנם המנוח, טענה אשר דינה להידחות על הסף, לבין הטענה כי בכתבה פורסם לשון הרע עליהם עצמם, שכן היה בפרסום הכתבה כדי לפגוע בשמם הטוב. בהקשר זה יש לציין, כי הכתבה מזכירה גם את אביו של המנוח ובכלל זאת פעולות שננקטו על ידיו בקשר לאשפוזו של המנוח במכון לגמילה מסם. כתב התביעה אינו מפריד באופן ברור, בין נזקיהם הנטענים של ההורים, בגין הוצאת לשון הרע על בנם המנוח, ובין הטענה בדבר הוצאת לשון הרע עליהם עצמם. סעיף 7 לכתב התביעה כולל את הטענה כי התיאור המובא בכתבה לגבי המנוח אינו נכון וגרם לזעזוע להוריו אשר נאלצו לקרוא במגזין כתבה מסולפת המציגה את בנם כמשתמש בסמים ואף מכור להם. הנטען בסעיף זה כולל, באופן מובהק, טענה בגין הוצאת לשון הרע על המנוח, אשר גרמה להוריו לעוגמת נפש ניכרת. טענה זו ניצבת בפני המחסום הדיוני הקבוע בסעיף 5 לחוק איסור לשון הרע, ולפיכך דינה להידחות על הסף. סעיף 8 לכתב התביעה מתייחס מפורשות לטענה בדבר הוצאת לשון הרע על המנוח, ועל כן דין הנטען בו להידחות על הסף. סעיף 9 לכתב התביעה מערב את שתי הטענות. הנטען ברישא הסעיף מתייחס לפגיעה בשמו הטוב של המנוח, ועל כן דינו להידחות על הסף. בסיפא אותו סעיף מועלית טענה לפיה האמור בכתבה פגע גם בשמם הטוב של ההורים. טענה זו בדבר פגיעה בשמם הטוב של ההורים הינה ככל תביעה בדבר הוצאת לשון הרע, ויהיה מקום לבחון אותה לגופה. טענת ההורים היא, כי מדובר בפגיעה בשמם הטוב, הואיל והם חינכו את בנם בדרך הטובה ביותר תוך שהינם מקנים לו ערכים טובים וראויים שהשימוש בסמים אינו נמנה עליהם. בקשר לכך, יהיה על בית המשפט לבחון, במסגרת בירור התובענה לגופה, האם עולה מן הכתבה כי התובעים לא חינכו את בנם בדרך הטובה ביותר תוך שהינם מקנים לו ערכים טובים וראויים לרבות הימנעות מהשימוש בסמים והאם דברים אלו, במידה והם עולים מהכתבה, מקנים לתובעים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. בהקשר זה יצוין, כי כתב התביעה אינו מעלה באופן מפורש, את הטענה המועלית בתגובת התובעים לבקשה לדחיית התביעה על הסף, לפיה עולה מהכתבה כי הגורם לשימוש בסמים היו התובעים ודרך חינוכו בבית (סעיף 21 לתגובה). אולם, ניתן לחלץ טענה זו מתוך הטענה המופיעה בכתב התביעה, לפיה יש בכתבה פרסום של לשון הרע על ההורים הואיל והם חינכו את בנם בדרך הטובה ביותר תוך שהינם מקנים לו ערכים טובים וראויים שהשימוש בסמים אינו נמנה עליהם. על בית המשפט יהיה לבחון, במסגרת הדיון בתובענה, האם אומנם עולה מהכתבה שהגורם לשימוש בסמים היו ההורים ודרך חינוכו של המנוח בבית. בסעיף 10 לכתב התביעה נטען, כי האמור בכתבה גרם להורים לעוגמת נפש, שעה שנאלצו לקרוא בכתבה עובדות שקריות אודות בנם. הנטען בסעיף זה מבוסס על הטענה בדבר הוצאת לשון הרע על המנוח ותוצאותיה, ועל כן דינו להידחות על הסף. בסעיף 11 נטענת הטענה לפיה האמור בכתבה לגבי המנוח אינו נכון והמנוח מצטייר באור שלילי תוך פגיעה קשה בשמו הטוב. עם זאת, בסיפא לסעיף זה מועלית גם הטענה לפיה לנוכח הפגיעה בשמו הטוב של המנוח הרי שכפועל יוצא מכך ישנה פגיעה גם בשמם הטוב של התובעים שהינם הוריו. כעולה מכך, הנטען בסעיף זה, גם ביחס להורי המנוח, מבוסס על הטענה בדבר הוצאת לשון הרע על המנוח. בסיס הטענה לעניין הנזק להורים, עומד על הוצאת לשון הרע ביחס למנוח ובקשר לכך ניצבת תביעת ההורים בפני אותו מחסום דיוני הקבוע בסעיף 5 לחוק איסור לשון הרע. סעיף 11 לכתב התביעה מעלה טענה בדבר תוצאות לשון הרע על המנוח שפורסמה אחרי מותו, אשר לנוכח הוראות החוק אין בה עילה לתובענה אזרחית, ולפיכך דינו להידחות על הסף. בסעיף 12 נטען, כי הנתבעים פעלו ברשלנות וכן תוך הפרת הוראה חוקית. הנטען בסעיף זה אינו מפורט, וברור כי בהעדר פירוט, דינו של סעיף זה יהיה להידחות, שכן הנטען בו אינו מקים עילת תביעה. כך או כך, ככל שהטענה בדבר רשלנות או הפרת חובה חקוקה נטענת כלפי המנוח, הרי שמדובר בפרסום שנעשה לאחר פטירתו ועל כן לא יכול להצמיח עוולה ביחס למנוח. בהקשר זה צודקים הנתבעים בטענתם, לפיה תביעה של עיזבון בנזיקין תלויה בביצועה של עוולה כלפי הנפטר ובאה מכוחו. כאשר מדובר במעשה שבוצע לאחר פטירת המנוח, לא ניתן לטעון לעוולה ביחס למנוח עצמו. מאידך, ככל שהדברים נוגעים לפגיעה ישירה בתובעים, מן הראוי לאפשר לתובעים לתקן סעיף זה ולפרט את הטענה בדבר קיומן של עוולות אלו ישירות כלפיהם, לרבות פירוט הוראת החוק הרלבנטית לעניין הטענה בדבר הפרת הוראה חוקית. אין מקום להכריע בשלב זה לגבי אפשרות העלאת הטענה בדבר הוצאת לשון הרע על התובעים עצמם במקביל לטענה בדבר ביצוע עוולת רשלנות או הפרת חובה חקוקה כלפיהם, כל עוד לא פורטו מרכיבי העוולות הנטענות. לסיכום, הבקשה לדחיית התביעה על הסף מתקבלת בכל הנוגע לתביעת התובע מס' 1, עיזבון המנוח, וכן לתביעתם של התובעים 2,3, הורי המנוח, ככל שהיא מבוססת על הטענה בדבר הוצאת לשון הרע על בנם המנוח, כמפורט לעיל. הבקשה נדחית לעניין תביעתם של התובעים 2,3 בדבר פגיעה בשמם הטוב, כמפורט בסיפא לסעיף 9 לכתב התביעה. בטרם דחיית התובענה לעניין עוולת לשון הרע והפרת חובה חקוקה, ניתנת לתובעים 2,3 האפשרות לתקן את כתב התביעה, ולהוסיף פירוט לעניין התקיימות עוולות אלו ביחס אליהם. התובעים 2,3 יגישו כתב תביעה מתוקן, הכולל רק את הנטען ביחס לפגיעה בשמם הטוב ופירוט לעניין ביצוען של עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה כלפיהם, תוך 30 יום מהיום. התובעים ישאו בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבעים בסך כולל של 2,500 ₪, בצירוף מע"מ. הסך האמור ישולם תוך 45 יום.לשון הרע / הוצאת דיבה