תיקון כתב הגנה הוספת טענת התיישנות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון כתב הגנה הוספת טענת התיישנות: הנתבעים עותרים לתיקון כתב הגנתם על ידי הוספת טענת התיישנות "מתגוננת" מכוח סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומני ומכוח סעיף 159 (ב) סיפא לחוק המקרקעין. התובעים הגישו תביעה לפרוק שיתוף (חלוקה בעין), תביעת פינוי וסילוק יד וכן תביעה כספית ע"ס 242,321 ₪. הנתבעים התגוננו, והתקיימו מספר קדמי משפט כולל ניסיון של הצדדים לפנות למגשר חיצוני, אך ללא הצלחה. לבקשת הצדדים נקבע התיק לשמיעת ראיות. בטרם החלה שמיעת הראיות הגישו הנתבעים "בקשה לתיקון כתב הגנה ע"י הוספת טענה משפטית". הנתבעים מבקשים לתקן את כתב הגנתם, בכך שתיתוסף לה טענה משפטית נוספת ולפיה: "בהשלמה ו/או לחילופין, הנתבעים יטענו מכוח סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומני ו/או מכוח סעיף 159 (ב) סיפא לחוק המקרקעין, להתיישנות "מתגוננת" מפני הסעד של סילוק יד, באופן שהסתיימה תקופת ההתיישנות לגבי השטחים שמהם מבקשים התובעים את סילוק ידם של הנתבעים וזאת לפני היכנס חוק המקרקעין לתוקף, כאשר חזקתם של הנתבעים הייתה חזקה נוגדת ומבוססת על טענת בעלות באותם שטחים". התובעים התנגדו לתיקון המבוקש ולהעלאת טענת התיישנות בשלב זה של המשפט. לאחר דיון בטענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה לתיקון כתב ההגנה. על ההחלטה הנ"ל הגישו הנתבעים בר"ע לבית המשפט המחוזי בחיפה. כב' הש' ברכה בר זיו דנה בבקשת רשות הערעור וקבעה כי בטרם יכריע בית המשפט במחלוקת עליו להקדים ולהכריע בשאלה אם מדובר בהתיישנות דיונית או מהותית. על כן הדיון הוחזר להכרעה "מחודשת". לאור החלטת ביתץ המשפט המחוזי, ביקשו הצדדים להגיש טיעונים נוספים בכתב, וכך עשו. כאן המקום לציין כי לבקשת הצדדים עיכבתי את הכרעתי במחלוקת על מנת לאפשר לצדדים להמשיך במו"מ ישיר. המו"מ לא הניב פרי ולהלן הכרעתי בעתירה לתיקון כתב ההגנה. באשר לטענת ההתיישנות המתגוננת מכוח סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומני, קבע בית המשפט העליון: "הוראת סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומני ענינה התיישנות דיונית בקרקע מירי..." (בע"א 541/84 עזבון המנוח מנשה פרשט ז"ל ואח' נ' חברת החשמל לישראל ואח', ). מוטי בניאן, בספרו "דיני מקרקעין", עקרונות והלכות, מהדורה שנייה- עמ' 340, מציין: "סעיף 20 הינו המקור להתיישנות דיונית..." מעבר לכך ניתן לציין כי אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים כי טענת ההתיישנות מכוח סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומאני הינה דיונית, אולם, ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו (סע' 11) כי הגם שזו טענת הגנה דיונית, הרי שאין בכך ולא כלום לעניין מועד העלאת הטענה. ב"כ התובעים טוען כי מאחר והמדובר בטענת הגנה דיונית, הרי שהיה על הנתבעים להעלותה בהזדמנות הראשונה, ומשלא עשו כן, הם מנועים מלהעלותה בשלב זה. כב' הנשיא שמגר (כתוארו דאז) בע"א 132/85 אמרופא א.ג. נ' ה.ש.י. המגדר- תעשיות פלדה בע"מ, פ"ד מא(4), 477: "ההתיישנות האמורה, מכוונת כנגד זכות התביעה ולא כנגד הזכות שאת מימושה אנו תובעים. היא מהווה טענת הגנה בלבד, ומשלא העלה אותה הנתבע בהזדמנות הראשונה הוסר המחסום הדיוני והתביעה תימשך. זוהי התיישנות דיונית". ראו גם: ע"א 522/71 מוריס בנין נ. אלברט בנין ואח', פד"י כ"ח (2) 309, 326. על כן ומאחר והנתבעים לא העלו טענת התיישנות על פי סעיף 20 לחוק בהזדמנות הראשונה, ומאחר וסעיף זה קובע התיישנות דיונית, לא יוכלו הנתבעים להעלות טענה זו בשלב זה של המשפט. באשר לטענת ההתיישנות המתגוננת מכוח סעיף 159 (ב) סיפא לחוק המקרקעין: סעיף 159 (ב) לחוק המקרקעין קובע: "(ב) חוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח התיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה". מכאן נובע כי הטוען טענת התיישנות במקרקעין מוסדרים, ומניין תקופת ההתיישנות אצלו לא הסתיים לפני ה- 1.1.70, למעשה מאבד את כל שנות "הוותק" שצבר עד תאריך זה, והחל מתאריך זה אין סופרים כלל את השנים שבהן החזיק בעבר ולמעשה אין בידו עוד טענת התיישנות (ראה ספרו של מוטי בניאן, "דיני מקרקעין- עקרונות והלכות", מהדורה שנייה, עמ' 342). אם כן, על מנת שלמחזיק במקרקעין מוסדרים טרם חוק המקרקעין תישמע טענת התיישנות, עליו להחזיק במקרקעין לפחות 25 שנה קודם ליום 1/1/70. בסעיף 13 לכתב הגנתם טוענים הנתבעים כי החלוקה במקרקעין המוזכרים בכתב התביעה חולקו עוד לפני מעל ל- 45 שנה (כתב הגנה מיום 28/9/04), דהיינו- טרם שנת 1959 (במקרה זה לא תחול טענת התיישנות שכן יש לטעון לחזקה במקרקעין משנת 1945 לפחות). גם כאן, עולה כי אין מקום לטענת התיישנות מכוח סעיף 159(ב). התוצאה הסופית הנה כי אני מחליט לדחות את הבקשה לתיקון כתב ההגנה. אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט בסך 2,000 ₪.כתב הגנהתיקון כתב הגנהמסמכיםהתיישנות