קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון כתב תביעה לאחר סיכומים: בפניי בקשה לתיקון פגם בהליך או הוראה של בית המשפט בעניין אי קיום תקנות, בהתאם לתקנה 524 ו- 526 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") ובהתאם לסעיפים 121 (ב) ו-122(ב) לחוק הירושה תשכ"ה - 1965. הבקשה בבקשה זו מתבקש בית המשפט "להורות על עדכון שם הנתבע 1, עיזבון המנוח X X ז"ל, באופן שיורשי המנוח, עוה"ד ה"ה שרית X ת.ז. X ואברהם X ת.ז. X הרשומים כמייצגי העיזבון, ירשמו גם כבעלי דין, כיורשים על פי דין של עיזבון המנוח X X ז"ל". הבקשה הועברה לתגובת המשיבים ביום 4.2.09. תגובה מטעם המשיב 2- גדעון היכל עו"ד (להלן: "עו"ד היכל"), הוגשה ביום 26.2.09 ותגובת המשיב 1 - עיזבון המנוח X X ז"ל (להלן: "העיזבון") הוגשה ביום 2.3.09. המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיב 2 ביום 2.3.09, וביום 12.3.09 הגישה המבקשת תשובה לתגובת העיזבון. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בתשובת המשיבים ובתשובות המבקשת הגעתי למסקנה, כי אין לקבל בקשה זו מטעמים עניינים, אך גם מטעמים פרוצדוראליים. בטרם אנמק הכרעתי, אני מוצא לנכון להעיר ולהאיר לצדדים לגבי הסגנון בו בחרו להתבטא, האחד כלפי רעהו (ראה למשל ס' 32-34 לתשובתה של המבקשת, או ההערה, או ה"הבחנה" המיותרת של המבקשת ברישא של ס' 37 לתשובתה). מבלי שאתייחס לגופן של אותן הערות וביטויים שנכתבו, ברור כי אלו היו מיותרים וטוב היה לו נמנעו מכך הצדדים. כבר לפני כ-800 שנה השכיל הרמב"ן לכתוב באיגרתו: "וחשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך, וכן תעשה כל ימי חיי הבלך בכל דבר ודבר ולא תחטא" . תמצית ההליכים (א) תביעה זו הוגשה ע"י המבקשת ביום 19.2.04, כנגד הנתבע: "עורך דין גדעון היכל כאפוטרופוס על החסוי X X ת.ז. X ". בהמשך תוקנו שמות הנתבעים פעמיים נוספות, והבקשה דנן הינה הבקשה הרביעית במספר לתיקון כתב התביעה, המוגשת בשלב בו הסתיים שלב שמיעת הראיות ולאחר שהצדדים הגישו סיכומים, ובחלוף כחמש שנים מאז המועד בו הוגשה התובענה ע"י התובעת. (ב) בתיק זה התקיימו הליכים מקדמיים בפני כב' השופטת גרוסמן, במשך שלוש שנים, והתקיימו בו חמש ישיבות קדם משפט (14.9.04, 7.11.04, 3.5.05, 22.9.05, 13.7.06). (ג) התיק הועבר אליי בשלב ההוכחות. התקיימו שישה ימי דיונים, בהם נחקרו המצהירים ונשמעו עדויות של העדים שהוזמנו (7.2.07, 28.3.07, 2.3.08, 13.4.08, 19.5.08 ו- 13.7.08). (ד) כל הצדדים הגישו סיכומים בתיק. סיכומי התובעת הוגשו ביום 15.9.08, סיכומי העיזבון ביום 22.12.08 וסיכומי עו"ד היכל ביום 21.1.09. כמו כן, הגיש העיזבון, ביום 22.12.08, סיכומים להודעת הצד השלישי שנשלחו לעו"ד היכל ולמדינת ישראל. סיכומים מטעם מדינת ישראל הוגשו ביום 1.2.09. סיכומי תשובה מטעם הצד השלישי (העיזבון לסיכומי הצדדים השלישיים) הוגשו ביום 23.2.09. התובעת הגישה סיכומי תשובה ביום 22.2.09. (ו) כפי שניתן לראות, הבקשה דנן נשוא החלטתי זו, הוגשה ביום 26.1.09, משמע, הבקשה לתיקון כתב התביעה ע"י הוספת נתבע נוסף, הוגשה לאחר שהסתיים שלב שמיעת העדויות והצגת הראיות, מרבית הסיכומים כבר הוגשו ובכלל זה הוגשו סיכומי הנתבעים- העיזבון ועו"ד היכל. (ז) הבקשה דנן, הנה כאמור הבקשה הרביעית במספר, שהגישה התובעת, לתיקון כתב התביעה: בקשה ראשונה, הוגשה ביום 16.11.04. בבקשה זו ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה, ע"י צירוף נתבע נוסף, משמע צירוף עו"ד היכל באופן אישי, כנתבע נוסף, ובהתאם עתרה לסעדים נוספים (בש"א 187013/04). ביום 11.1.05 התירה כב' השופטת גרוסמן את התיקון המבוקש. בקשה שנייה, הוגשה ביום 3.5.05, במהלך קדם המשפט השלישי. בבקשה זו ביקשה התובעת, בפעם השנייה, לתקן את כתב התביעה. בישיבה זו הסתבר, כי כשבועיים קודם (ביום 17.4.05), נפטר החסוי וכי ה"ה X, הינם יורשיו. בישיבה זו, למרות שהתובעת כבר ידעה על קיומם של היורשים, היא לא עתרה, כפי שהוא עותרת עתה, לצרפם כנתבעים, והסתפקה בבקשה לתקן את התביעה, כך שהנתבע 1 יהיה עיזבון המנוח X X ז"ל, ובהתאם לתקנה 38 לתקנות ביקשה התובעת צו להמשיך בתביעה. באותה ישיבה השתתף גם נציג הקרן לחסויים וגם עו"ד היכל, ושניהם טענו והבהירו, כי יש ליידע את היורשים, על עובדת הגשת כתב התובענה נגד העיזבון. גם בית המשפט, מפי כב' השופטת גרוסמן, הבהיר לב"כ התובעת, כי יש להמציא את כתב התביעה לעיזבון, וחובה להודיע ליורשים הפוטנציאלים או על נציגי העיזבון, על קיומו של ההליך. עו"ד היכל סבר באותה ישיבה, כי יש להמתין עם המשך ההליכים עד לקבלת צו הירושה, אך ב"כ התובעת לא סבר כך, ואמר מפורשות, כי המתנה שכזו היא דרך לעכב את ההליך, ונימוק נוסף שהיה בפניו היה, כי: "לאור זה שאין נכסים והקשר עם הילדים מעורער, ממילא אין לצפות כי יקבלו זכויות ולא חובות. אני מתנגד להמתין לצו ירושה ולצו קיום צוואה". לאור זאת דרש ב"כ התובעת לקבוע את התיק להוכחות ובית המשפט בהחלטתו הורה, כי כתב התביעה לפי בקשת ב"כ התובעת, יתוקן לעיזבון המנוח X X ז"ל. כב' השופטת גרוסמן הבהירה בהחלטתה, כי באותו שלב היא פוטרת את העיזבון מהגשת תצהיר עדות ראשית מאחר ו"יש לבחון האם הצאצאים נותרו והאם יש להם עניין בהליך". ביום 7.7.05, הגיש העיזבון כתב הגנה "ע"י ב"כ עו"ד אברהם X ו/או עו"ד שרית X". כמו כן, נשלחו באותו יום גם הודעות צד שלישי על ידי העיזבון כנגד עו"ד היכל, האפוטרופוס הכללי. בקשה שלישית, הוגשה ביום 30.3.08,לתיקון כתב התביעה בבש"א 158950/08 (להלן: "הבקשה השלישית"). בקשה זו כללה שלושה תיקונים: (1) תיקון כותרת התביעה, באשר למעמד הנתבעים 1 ו- 2, משמע במקום העיזבון, יבוא אברהם X ושרית X, (להלן: "הנתבעים 1 ו- 2"). (2) עיבוי והוספת פירוט בדבר התנהלותו במחדל ו/או ברשלנות של עו"ד היכל. (3) סעד הצהרתי, כי יורשי המנוח ה"ה X, חבים כפי שבית המשפט יורה בפסק הדין, אם וכאשר, כפי שירשו מנכסי עיזבון המנוח, הידועים כיום או כפי שיתברר בעתיד. מבקשה זו עולה, כי לא רק שהיה ברור כבר ביום 3.5.05, כי ה"ה X הם היורשים, אלא שכארבע חודשים מאוחר יותר- ביום 28.9.05 כבר הוצא צו ירושה. ביום 13.4.08, התקיים דיון בבקשה. לאחר ששמע ב"כ התובעת התנגדות עו"ד היכל ועו"ד X לתיקון, ובפרט לעניין תיקון שמות הנתבעים, ולאחר הפסקה הודיע: "אנו מבקשים לחזור בנו מהבקשה לתיקון כתב התביעה בקשר להוספת יורשים נוספים, בקשר לעיבוי העובדות הקשורות לעו"ד היכל אך אנו עומדים על בקשתנו לתקן את כתב התביעה ביחס לתיקון השלישי... התיקון המבוקש לא כרוך בתיקון כתב ההגנה מצד המשיבים. אנו חוסכים זמן שיפוטי בעתיד ומבקשים שבית המשפט יתחשב ולא יפסוק הוצאות". (ההדגשה בקו איננה במקור י.ש), בנסיבות אלו, משחזרה התובעת מבקשתה, בהתייחס לשני התיקונים הראשונים, הוריתי על הגשת הסיכומים, בבקשה השלישית. הצדדים הגישו סיכומיהם, וביום 1.7.08 ניתנה על ידי החלטה בבקשה. החלטתי הייתה, כי יש לדחות את הבקשה וכי אין מקום להתיר את תיקון כתב התביעה מהטעמים המפורטים בהחלטתי שם, ובין היתר קבעתי כי: "קביעות שייקבעו בעת מתן פסק הדין לעניין החוב עצמו, ככל שכך ייקבע, אינן קשורות לשאלת חבותם של כל אחד מהצדדים הנתבעים בתביעה ואת מידת החבות שראוי, שמי מהנתבעים ישא בה. שאלת חבותם של הצדדים תקבע על סמך הדין ובין היתר על סמך חוק הירושה, סעיפים 127,126 לחוק ובמיוחד סימן ו' לחוק- "אחריות היורשים לחובות העיזבון". זכותה של התובעת להיפרע ממי מבין הנתבעים בעתיד, ככל שחבות כזו תהא קיימת, תיקבע עפ"י ובכפוף להוראות הדין ובכלל זה, עפ"י חוק הירושה (ראה בנוסף גם את ספרו של כב' השופט שוחט , דיני ירושה ועיזבון, מהדורה שישית- תשס"ה 2005, עמ' 203-205,205-208)" (ס' 6 להחלטה). בקשה רביעית, מוגשת עתה, כאשר בבקשה זו עותרת התובעת, לתיקון כתב התביעה כשהיא מוכתרת כבקשה לעדכון שם הנתבע, על פי תקנה 524 ו- 526 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובהתאם לסעיפים 121 (ב) ו-122(ב) לחוק הירושה תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק הירושה). טעמים פרוצדוראליים לדחיית הבקשה על הסף מן הדין לדחות את הבקשה על הסף מכל אחד מהטעמים הבאים, ובייחוד מכולם ביחד. א. הבקשה הוגשה שלא במסגרת התקנה הנכונה והמתאימה. ב. הבקשה הוגשה מבלי שניתן בה הסבר מניח את הדעת, למועד המאוחר בה הוגשה (כחמש שנים לאחר פתיחת ההליך). ג. הבקשה דנן זהה במהותה לסעד הראשון שנתבקש בבקשה השלישית, ממנו חזרה התובעת. ד. לא ניתן כל הסבר וטעם מיוחד, מדוע הבקשה לא הוגשה לכל המאוחר בשלבי קדם המשפט, כאשר כל העובדות הרלבנטיות, היו בידיעת התובעת כבר בשלב קדם משפט, שהסתיים ביום 13.7.06. ה. לבקשה לא צורף תצהיר כדין, התומך בבקשה. הבקשה אמנם מוכתרת כבקשה לפי תקנות 524 ו- 526, לעדכון שם הנתבע, אלא שמעיון בה, מתברר עד מהרה, כי המטרה איננה עדכון שם הנתבע, אלא בקשה לצרף בעל דין נוסף, את ה"ה שרית X ואברהם X (להלן: "ה"ה X"). זוהי בקשה שהיה צריך להגישה בהתאם לפרק ז' סימן ב' לתקנות, ובלאו הכי, היה צורך להוכיח ולפרט בבקשה, קיומם של כל התנאים הקבועים בתקנות ובדין, המאפשרים תיקון שכזה. כל העובדות וכל הטענות המפורטות בבקשה זו עמדו לנגד עיני התובעת, כבר בשלבי קדמי המשפט המרובים שהתקיימו בתיק זה, היא יכלה לבקש את תיקון כתב התביעה, כבר אז, כפי שאכן עשתה, כאשר מימשה את זכותה לתקן את כתבי הטענות בשלבים אלו, ובאותה הישיבה מיום 3.5.05, בה ביקשה לתקן את כתב התביעה כך שהעיזבון יהיה הנתבע 1, ביקשה המבקשת עוד בישיבה זו: "מבית המשפט בהתאם לתקנה 38 כי יתן צו להמשיך בתביעה..." (עמ' 5 ש' 1 לפרוטוקול הדיון מאותו היום). אין ספק בעיניי, כי לתובעת היו את כל הנתונים, ודבר לא מנע ממנה לבקש את התיקון המבוקש כאן כבר בשלב קדם המשפט, ככל שהיא סבורה כי ככה היה ראוי לעשות. כידוע, בהתאם לתקנה 149 ב' לתקנות, לא דן בית המשפט בבקשה שבעל דין היה יכול להביאה בקדם המשפט, "זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". בהתאם לתקנה 143 (1), בשלב קדם המשפט, בית המשפט בודק את כתבי הטענות אם הם ערוכים כדין ומתיר את תיקונם, ככל שהוא מתבקש, על מנת לברר מהם השאלות השנויות במחלוקת. בקשות כאלו אכן הוגשו ע"י התובעת, ניתנו החלטות ותוקנו כתבי הטענות, אך לא התבקש תיקון כתב הטענות, בנוסח המבוקש בבקשה זו. הטעם היחיד המוצג בבקשה זו לתיקון, לאחר שהתקיימו מספר רב של ישיבות קדם משפט, נשמעו כל הראיות והוגשו כל הסיכומים, הינו הטעם, כי התובעת הגיעה עתה למסקנה, כי היא טעתה לאורך כל הדרך (כך לדעתה), בשאלה, האם העיזבון הינו אישיות משפטית הניתנת לתביעה ואם לאו, כפי שנאמר על ידה בפרוש בסעיף 16 לבקשה: "עוד יצוין כי באמת ובתמים, למיטב ידיעת הח"מ, באותו המועד (ועד להגשת הבקשה דנן), גרס הח"מ כי העיזבון אינו נעדר אישיות משפטית וכן כשיר לתבוע ולהיתבע...". דברים אלו "מדברים בעד עצמם" ואין צורך לפרשם. מדברים אלו עולה הטענה האחת והיחידה, כי התובעת סבורה עתה (בשלב שלאחר הגשת הסיכומים), כי היא טעתה טעות משפטית. איני מביע בשלב זה דעתי ועמדתי, לעצם השאלה, האם התובעת טעתה ואם לאו, וככל שיהיה צורך אתייחס לכך בפסק הדין. אך לצורך בקשה זו, ברור כי הטעם של טעות משפטית, איננו מהווה טעם בכלל ובפרט לא טעם מיוחד, לפיו בית המשפט נעתר לתיקון כתב הטענות, בשלב כה מאוחר. בהחלטתי בבקשה התיקון השלישית (ס' 3 להחלטה מיום 1.7.08) קבעתי, כי כבר: "בישיבת הוכחות שהתקיימה בתאריך 2.3.08, הפניתי תשומת לב התובעת, בקשר לבעייתיות משפטית אפשרית, בזהות בעלי הדין שנתבעו ע"י התובעת, והאפשרות לגבות מהם את סכום פסק הדין, ככל שינתן פסק דין לטובתם, במגבלות חוק הירושה- התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק הירושה")". בהמשך לאותה החלטה קבעתי, כי חבות הצדדים תקבע עפ"י הדין ובין היתר עפ"י חוק הירושה בקשר "לאחריות היורשים לחובות העיזבון" תוך הפניה לסעיפים 126 ו- 127. עתה עותרת המבקשת שהיורשים "יירשמו גם כבעלי דין...". בבקשה לתיקון, לא מבוקש כל סעד אופרטיבי כנגד ה"ה שרית X ואברהם X, אלא רק לצרפם כנתבעים. ברור כי כתב תביעה צריך לכלול את הסעד המתבקש כנגד כל אחד מהנתבעים. זו זכות בסיסית של הנתבע שיידע כנגד מה עליו, להתגונן. יורש הוא רק מי שנקבע ככזה עפ"י צו ירושה או צו קיום צוואה. אין ליורשים פוטנציאלים כל מעמד, כל עוד לא הוכרזו ככאלה באחת הדרכים הקבועות בחוק ועד אז מיוצג העיזבון ע"י מנהל העיזבון הזמני או הקבוע (ואין מניעה בדין, כי נושה יבקש למנות מנהל עיזבון אם ברצונו לתבוע את העיזבון בטרם חולק העיזבון לפי ס' 126 לחוק הירושה). מי שהוכרז כיורש, אחראי לחובות העיזבון אך ורק עפ"י הוראות חוק הירושה, ויש להוכיח כי אחריות זו קיימת רק בהתאם ולאחר קיום כל ההליכים הקבועים בחוק הירושה (כמו שהעיזבון חולק, סולקו החובות, הזמנת כל הנושים לפי ס' 99 או 123 לחוק וכד'). הליכים ובדיקות אלו המתנהלים בבית משפט למשפחה, ויהיה צורך לקבוע האם מגיעה "מנה" ליורשים ובהמשך לכך, האם אכן לה"ה X יש או אין אחריות לחובות המנוח (ככל שיקבע על ידי כי חוב כזה קיים). המבקשת עצמה סבורה, כי אין כל ראיה או בסיס עתה להטיל חבות על ה"ה X, ולדבריה בצירופם: "אין ליורשי המנוח כל סיכון, כי אם רק מה להרוויח...הם לא יחויבו באופן אישי אלא רק ממה שיירשו מעיזבון המנוח (ובשלב זה כלל לא ברור כי לעיזבון יש נכסים)." (ס' 37 לתשובת המבקשת לתשובת העיזבון). בבקשה אין כל פירוט, איזו חבות יש לה"ה X, וממה נובעת אחריותם כנתבעים, בייחוד כשהמבקשת עצמה סבורה, כי "אין ליורשי המנוח כל סיכון...", ובלאו הכי, ברור כי לא הוצגה תשתית ראייתית או משפטית לפיה בשלב זה ניתן לחייב את ה"ה X בחובות העיזבון ככל שיקבע כי קיים חוב. כפי שכבר הבהרתי בהחלטתי הקודמת: "כי אם יתגלו נכסים בעתיד השייכים לעיזבון, קיימת אפשרות, בכפוף לדין לעתור בבקשה מתאימה לתיקון חלוקת העיזבון (ראה סעיף 119 לחוק הירושה, וכן ספרו של כב' השופט שוחט, דיני ירושה ועיזבון, מהדורה שישית, עמ' 202-203)." בנסיבות אלו כשהבקשה לא מראה מה הטעם בתיקון, אין מקום להיעתר לה. לסיום הטעמים הפורמאליים אני סבור, כי דין הבקשה להידחות על הסף, גם מהטעם שלא צורף בתמיכה לבקשה, תצהיר. התובעת אמנם, בסוף בקשתה, בסעיף 43 פוטרת את עצמה מהגשת התצהיר, מאחר והיא מתבססת על טיעונים משפטיים ובכל מקרה נסמכת על תצהיר המבקשת, שצורף לבקשה לתיקון כתב התביעה בבש"א 158950/08 (שכונתה לעיל הבקשה השלישית). אינני סבור כי התובעת יכלה להגיש בקשה זו בדרך שהוגשה ללא תצהיר תומך. ראשית הבקשה בבש"א 158950/08, עניינה כפי שהוא הוכתרה שם, ב"בקשה לתיקון כתב התביעה", וכאן הבקשה כאמור לעיל, הינה בקשה ל"עדכון שם הנתבע 1". הבקשה הקודמת התבססה על תקנה 92 לתקנות (ראה סעיף 16 לבקשה), בעוד שהבקשה כאן התבססה על תקנה 524 ו- 526 שעניינם כאמור, תיקון פגם בהליך ואי קיום התקנות ו-126 ו-127 לחוק הירושה. ברישא לתצהיר המהווה תמיכה לבקשה השלישית, מציין המצהיר מפורשות, כי התצהיר ניתן בתמיכה לבקשת התובעת ל"תיקון כתב התביעה" ולא לעדכון שם הנתבע, כפי שמתבקש עתה. אינני סבור כי את הבקשה דנן, ניתן לבסס, על תצהיר שהוגש לצורך הליך אחר, שגם לדעת התובעת, הינו הליך שונה במהותו והוא מבוסס ומוגש במסגרת תקנה שונה, של תקנות סדר הדין האזרחי. אך גם אם אראה בבקשה כאן בקשה לתיקון כתב הטענות, הרי זו "בקשה בכתב" לכל דבר ועניין, ובהתאם לתקנה 241 (א) לתקנות, על בעל דין המבקש בקשה, לצרף לבקשה "תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה". אינני סבור כי תצהיר שכזה, שהוגש על ידי מצהיר לצורך הליך אחד, ניתן להסתמך עליו בדרך של הפנייה לבקשה שבפניי, ואם לא די בכך ובנוסף, בבקשה שבפניי מועלות עובדות חדשות, שלא הופיעו בבקשה הקודמת ואני מסכים עם עו"ד היכל בתגובתו (בסעיף 13), כי טענות חדשות אלו המפורטת למשל בסעיף 16 לבקשה, מן הראוי היה לתמוך אותן בתצהיר. דחיית הבקשה לגופה (להבדיל מהטעמים הפרוצדוראליים): די היה בטעמים האמורים כדי לדחות את הבקשה, אלא שאני סבור כי גם לגופם של דברים, אין מקום לתקן את כתב התביעה בשלב זה של הדיון, בין היתר מהטעם, כי אם הייתי מאפשר את התיקון עתה, בשלב שלאחר הגשת הסיכומים, היה מקום לאפשר לכל הנתבעים מכוח התקנות להגיש כתבי הגנה חדשים, ואם היו רוצים, היה צריך לאפשר להם, אף לשלוח הודעות צד שלישי, שלא לדבר על כך שהיה מקום לאפשר לכל הצדדים שירצו בכך להגיש עדויות וראיות בקשר למעמדם ולשאלת חבותם האישית של ה"ה X, ביחסיהם מול התובעת וביחס לחבות הצדדים השלישיים כלפיהם, ואם הייתה מוגשת הודעת צד שלישי לאחר התיקון, ברור כי גם לצד השלישי, הייתה צריכה לעמוד הזכות, להגיש ראיות מטעמו. אם את אלו לא הייתי מאפשר למשיבים, הרי מעבר לכך שמניעה כזו היא בניגוד לדין, היה בכך עיוות דין לנתבעים ולצדדים השלישיים, שאיני סבור כי יש הצדק או סיבה עניינית או אחרת, לגרום לעיוות דין שכזה, רק מהטעם שהתובעת טעתה טעות משפטית. זו למעשה פתיחת המשפט מחדש, לאחר כחמש שנים של דיונים ובשלב בו כבר הוגשו הסיכומים. נהוג לחשוב, וכך גם הפסיקה קובעת, כי בתי המשפט אינם מקמצים ונוטים ברוחב לב בבקשות לתיקון כתבי טענות, כדי להביא להכרעה את השאלות האמיתיות שבין הצדדים. החריגים לכלל זה הינם, כאשר המבקש נהג בשיהוי רב ובחוסר תום לב בבקשה לתיקון, ואין לו הסבר המניח את הדעת, מדוע השתהה, ובנוסף, התיקון יגרום לצד השני נזק ועיוות דין. בעל דין "נגרר" לפעמים לבית המשפט שלא מרצונו, וכשבית המשפט שוקל ומכריע בבקשה לתיקון, הוא לוקח בין היתר בחשבון ועומדים לנגד עיניו, שאלת גרימת העוול למשיבים, הנזקים שיגרמו להם בהתמשכות ההליך המשפטי, הנזקים הנגרמים בכלל ועקב התמשכות ההליכים, וזאת בצד ומעבר לשאלה, האם התיקון יאפשר להכריע במחלוקת האמיתית. ברור שככל שהתיקון המבוקש נעשה בשלב מאוחר יותר, ואין כל סיבה עניינית המצדיקה את השתהות בעל הדין המבקש את השינוי, הרי שנטית הלב הרחבה לאפשר תיקון, הולכת פוחתת ומצטמצמת (רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נגד טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, 25.9.08. מפי כב' השופט רובינשטיין). נכון הוא כי במקרים קיצוניים, גם בשלבים מאוחרים ניתן לתקן כתבי טענות, אך זאת במקרים חריגים ובמקרים בהם מצא בית המשפט, כי היו טעמים מיוחדים לאי הגשת הבקשה במועד מוקדם יותר, או שהתגלו למבקש עובדות חדשות, שלא רק שלא היו ידועות לו, אלא כאלו שגם בשקידה סבירה, הוא לא היה יכול לגלותן במועד מוקדם יותר. תקנה 92 לתקנות, הינה תקנה דרכה יש לבחון האם במקרה מסוים יש להתיר את התיקון ואם לאו, ובמקרה שהבקשה מוגשת לאחר סיום שלב קדם משפט, יש לבחון אותה גם לאור לתקנה 149 (ב), לפיה- עניין שהוחלט בקדם משפט, אין לפתוח אותו שנית, ובית המשפט מחויב על פי ההכרעות בקדם משפט "זולת אם ראה בית המשפט לעשות כן, מטעמים מיוחדים שירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". כאמור, הפסיקה נוקטת ברוחב לב בתיקון כתבי טענות והכול כדי שהמחלוקת האמיתית תובא להכרעה (בר"ע 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פד"י נ"ב (3) 427, דברי כב' השופט אור עמ' 421). כשנפגשים עקרון תום הלב וברור המחלוקת האמיתית, עם כללי סדרי הדין, נשאלת השאלה, מה גובר. המלומד ד. שוורץ (סדרי דין אזרחי חידושים, תהליכים ומגמות תשס"ז) אומר בעמ' 98 "מהצד האחד ניצב עקרון תום הלב, שאין כמותו לשקף את כוח התערבותו של בית המשפט ויכולת השלטת הערכים שהוא רואה אותם כראויים למיטב שיפוטו, ומנגד עומדים כללי הדיון האזרחי ושיטת הדיון האדוורסרית .... המשמעות המוצעת בעקרון תום הלב בהקשר של סדרי הדין, היא של הגינות דיונית בין בעלי דין יריבים. מבחן העזר המרכזי לבחינת התנהגותם של בעלי הדין יהא: עד כמה התנהגותם משרתת את הצבת הפלוגתאות השנויות באמת במחלוקת ביניהם, מהותן, בירורן וההכרעה בהן". המועד בו נודע למבקשת על היורשים כאמור, המנוח נפטר ביום 17/4/05, וביום 3/5/05 ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה כך שהנתבע 1 יהיה העיזבון. באותו היום התקיימה ישיבת קדם משפט בפני כב' השופטת גרוסמן ובישיבה זו נוכחו עו"ד סימן טוב- מטעם הקרן לטיפול בחסויים, ב"כ התובעת ועו"ד היכל. עו"ד סימן טוב הודיע, כי הקרן מונתה כאפוטרופוס על החסוי במקומו של עו"ד היכל ביום 16/11/04 וכי ביום 17/4/05 נפטר החסוי ולכן הקרן סיימה את עבודתה כאפוטרופוס ובעקבות כך, עתר ב"כ התובעת לתיקון כתב התביעה כאמור. כפי שכבר פורט לעיל, בישיבה זו לא סברה התובעת, כי יש לצרף את ילדי המנוח, דהיינו, את יורשיו כנתבעים וביקשה כי ההודעה על קיומו של ההליך תימסר ליורשים על ידי הקרן: "אנו נבקש מהקרן שתגן על ילדיו של החסוי על ההליך שמתנהל כנגד העיזבון. יש לו שני ילדים, הם כנראה היורשים הטבעיים". הקרן סברה, כי יש חובה להודיע ליורשים על חילופי בעלי הדין, דהיינו על הפיכת העיזבון לנתבע, אך ב"כ התובעת סבר, כי חובה זו אינה מוטלת עליו, שכן "מדובר בהליך פורמאלי, החסוי גם כך לא ניהל את התביעה באמצעותו. כמו שהקרן הודיעה ליורשים לגבי ההלוויה, עליה להודיע ליורשים על ההליך. מדובר בתיקון טכני. מתנהלים הליכים רבים בשם העיזבון וגם כנגד העיזבון. ההליך יתברר רק באמצעות הנתבע 2, הוא היה אפוטרופוס בתקופה הרלוונטית". כב' השופטת גרוסמן סברה וקבעה באותה ישיבה, כי יש חובה להביא לידיעת היורשים הפוטנציאליים את העובדה כי קיים כתב תביעה כנגד העיזבון, ועו"ד היכל הבהיר במפורש, כי ללא צו ירושה או צו קיום צוואה, לא ניתן לעשות דבר. כל אלו לא גרמו לתובעת לבקש לתקן את כתב התביעה או להוסיף את היורשים כנתבעים. גם בישיבת קדם המשפט, שהתקיימה ביום 13/7/06, עלה נושא היורשים במפורש בהחלטת בית המשפט שניתנה בסוף הדיון, בה תיאר בית המשפט את השתלשלות העניינים ובהתייחס לתקופה שלאחר פטירתו של המנוח, X X ז"ל, אמרה כב' השופטת גרוסמן "אחר הדברים האלה נפטר החסוי, ועזבונו צורף כנתבע נוסף. יורשיו של החסוי, צאצאיו עוה"ד אברהם X ועו"ד שרית X, טוענים בשם העיזבון. יצוין כי אחריותם של עוה"ד X אינה באשר לנכסיהם באופן אישי אלא רק מתוקף מעמדם כיורשי המנוח. מעמדם כיורשי המנוח התלבן לאחר שהיו ספקות בשאלה זו ועו"ד היכל אף סבר שיתכן ויש צוואה לטובת פלוני אחר, טענה שלא התגבשה והתמוססה". מהאמור עולה, כי לא רק שקיומם של יורשי המנוח עלה באופן ברור גם בישיבה זו, אלא השופטת גרוסמן במהלך קדם משפט הכריעה בנושא זה, ואיש לא ביקש לשנות החלטה זו וכך נותר העיזבון כנתבע, כשהוא מיוצג על ידי ה"ה X. בישיבה מיום 3/5/05 טען עו"ד היכל במפורש, כי העיזבון אינו יכול להיות נתבע והוא חייב להיות מיוצג או על ידי היורשים או על ידי המנהל והכוונה למנהל העיזבון. גם בישיבה מיום 22/9/05 נאמר מפיו של עו"ד היכל כי לדעתו לא ניתן לתבוע עיזבון. על טענה זו חזר עו"ד היכל בכתב ההגנה להודעת צד שלישי שנשלחה אליו, שכתב במפורש כי "העיזבון אינו גוף משפטי ואילו בניו אינם יורשים שכן טרם ניתן צו בעניין עיזבון המנוח". כאמור, בבקשה דנן, עותרת התובעת לתקן את כתב התביעה ולצרף את ה"ה X כנתבעים לאחר שכל העובדות שהיו בפניה לאורך כל הדיון והערות הנ"ל, לא הביאו אותה לשנות מדעתה, עד שבשלב שלאחר הסיכומים, היא הגיעה למסקנה, כי טעות בידה וכי העיזבון איננו אישיות משפטית. מהאמור לעיל עולה בבירור, כי לא רק שבבקשה שהגישה המבקשת לתיקון כתב התביעה, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע השתהתה המבקשת, אלא שמסתבר כי סוגיית מעמדם של היורשים כנתבעים או כמייצגים, או שאלת מעמדו של העיזבון כאישיות משפטית, עלה באינספור הזדמנויות והתובעת עמדה על דעתה לאורך כל הדרך, כי העיזבון הינו אישיות משפטית. אפילו בישיבה מיום 13/4/08 עמדה המבקשת על עמדתה זו, ומצאה תימוכין לעמדתה זו גם בדברי עוה"ד X. המניע היחידי המפורט בבקשה המסביר את השינוי המבוקש, כמפורט בסע' 16 לבקשה, בה מתארת התובעת כי לאחר הדיון מיום 13/4/08 ובעקבות "בדיקה נוספת שערך הח"מ בספרות המשפטית (ביתר דיוק בספרו של מיכאל קורינלדי "דיני ירושה" ההוצאה לאור של לשכת עוה"ד התשס"ח-2008) אכן עולה, כי עיזבון המנוח ככזה איננו אישיות משפטית...". לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי זה המקרה, בו בית המשפט, אינו מתיר תיקון כתב התביעה בשלב זה של הדיון, כשרק טעות משפטית, מהווה את הנימוק לתיקון המבוקש, ומבלי ליתן הסבר איזו תועלת תצמח למבקשת מהתיקון המבוקש, על בסיס התשתית הראייתית העומדת לפני בית המשפט בשלב זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל נדחית הבקשה. העיזבון הגיש תשובתו באיחור, ולא נתן כל הסבר מניח את הדעת לאיחור זה (תשובת העזבון לאיחור מיום 15.3.08) וגרם למבקשת להגיש שתי תשובות נפרדות והכול בשל האיחור הבלתי מוצדק. בנסיבות אלה החלטתי שלא לזכות את המשיב 1 בהוצאות ובשכ"ט. מאידך, אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסך כולל של 1,500 ₪ +מע"מ, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק. הסכום ישולם לאחר מתן פסק הדין בתובענה.כתב תביעהסיכומיםתיקון כתב תביעהמסמכים