קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תניית שיפוט זר ללא הסכם בכתב: 1. בפני בקשת הנתבעות 1 - 2 לסילוק התביעה על הסף, ולחלופין להורות על עיכוב הליכים בתיק נגדן בשל קיומה של תנית שיפוט בהסכם בין הצדדים. 2. התביעה הוגשה על ידי ניאופרם ציוד רפואי ומסחר (1997) בע"מ (להלן: "ניאופרם) נגד שלושה נתבעות. הנתבעת 1 היא חברה הרשומה בשוויצריה המנהלת עסקי ציוד רפואי באירופה של הקונצרן טיקו. הנתבעת 2 (להלן: "סופרדים") היא חברה הרשומה בצרפת, שעסקה בעבר בייצור ציוד רפואי מסוג רשתות לתיקון בקעים בטניים ומפשעתיים (להלן: "רשתות"). הנתבעת 1 רכשה את הנתבעת 2 בחודש דצמבר 2005 או בסמוך לכך. הנתבעת 3 היא חברה הרשומה בישראל. 3. הנתבעת 3 הגישה כתב הגנה בתיק. הנתבעות 1 - 2 טוענות כאמור, כי יש לסלק את התביעה נגדן על הסף ולחלופין להורות על עיכוב הליכים בתיק בשל קיומה של תניית שיפוט בהסכם בין הצדדים ולאור יתר הטענות אשר פורטו בבקשה. 4. רקע עובדתי: א) הנתבעת 2 - סופרדים כרתה הסכם הפצה ביום 25/7/00 עם חברת מדפורט בע"מ (להלן: "מדפורט") וזאת לגבי הפצת מוצרי סופרדים בישראל החל מיום 1/8/00. מר אילון טמיר חתם על ההסכם מטעם מדפורט. ההסכם יכונה: "ההסכם". ב) ההסכם הינו הסכם הפצה במסגרתו המפיץ רוכש את מוצרי סופרדים על מנת למוכרם לצדדים שלישיים. (סעיפים 1.5 ו- 6 להסכם). על הצדדים להסכים מדי שנה על היקף מכירות מינמלי (ראה סעיפים 4, 5, 11, 21 ונספחים B ו- C להסכם). ההסכם כפוף לדין הצרפתי ולסמכות השיפוט של בתי המשפט בעיר ליון בצרפת. על פי ההסכם, המפיץ רשאי למכור את המוצרים באמצעות מפיצי משנה, חברות קשורות וכיוצ"ב, בהתאם להודעה בכתב שימסור לסופרדים. (ראה סעיף 15 להסכם). כמו כן נקבע, כי שינוי בבעלות מי מהצדדים ימנע חידוש אוטומטי של ההסכם ביניהם (ראה נספח E להסכם). ג) בכתב התביעה נטען, כי החל משנת 2001 ניאופרם מייבאת ומשווקת בישראל באופן בלעדי את הציוד הרפואי של סופרדים. בכתב התביעה נטען, כי תחילת הקשר בין ניאופרם וסופרדים היה באמצעות חברת מדפורט אשר בינה ובין סופרדים נעשה הסכם הפצה, אך לאחר מכן נוצר קשר ישיר בין ניאופרם וסופרדים (ולא באמצעות מדפורט) וכי סופרדים ראתה בניאופרם מפיצה בלעדית של מוצריה בישראל לכל דבר ועניין. לאחר שבשנת 2005 התמזגו הנתבעות 1 ו-2, שלחה סופרדים למדפורט מכתב ביום 12/12/05 והודיעה לה כי החל מיום 30/1/06 הנתבעת מס' 1 אחראית לאספקת מוצרי סופרדים ומאותו מועד ואילך יש לבצע הזמנות דרכה. ניאופרם הוציאה הזמנות ישירות לנתבעת 1 אך ההזמנות לא כובדו ולא סופקו ללא הסבר, וביום 17/2/06 הודיעה סופרדים למדפורט כי החל מיום 1/3/06 היא מפסיקה להפיץ את מוצריה באמצעות מדפורט. ניאופרם טוענת כי היא היתה המפיצה של מוצרי סופרדים בישראל ובשים לב לתשתית שהיא הקימה למכירת המוצרים בישראל וההוצאות שהיו כרוכות בכך, היא היתה זכאית להודעה מוקדמת של שנתיים לפני שהפסקת ההסכם נכנסה לתוקף וכן נגרמו לה נזקים נוספים וסכום התביעה הועמד על סך 2,500,000 שקלים לצורך סמכותו העניינית של בית משפט זה. 5. תמצית טענות המבקשות: א) המבקשות טענו, כי בהתאם לסעיף 15 להסכם, הודיעה מדפורט לסופרדים ביום 10/10/00 כי המכירות תבוצענה באמצעות חברת צמל יעקבזון. שנה לאחר מכן, הודיע מר טמיר בשם מדפורט, כי המכירות תבוצענה באמצעות ניאופרם אשר תשמש כזרוע הלוגיסטית של מדפורט, תוך שהוסכם שהתשלומים יבוצעו במישרין על ידי המשיבה. ב) המבקשות טענו, כי היה מובן לצדדים כי ניאופרם תשווק את המוצרים מטעם מדפורט ולא כגורם עצמאי והסכמת הצדדים לכך שאספקת המוצרים תבוצע ישירות לניאופרם כמפיצת משנה של מדפורט אינה משנה את ההסכם ולפיו המפיץ הבלעדי המורשה היחיד של סופרדים בישראל היא מדפורט ולא ניאופרם. כפועל יוצא מכך, לא פעלה ניאופרם באופן עצמאי מול סופרדים אלא פעלה מכוח ההסכם. ניאופרם קיבלה על עצמה את הוראות ההסכם, הסכימה להוראותיו ומעולם לא היה בין הצדדים הסכם אחר, זולת ההסכם. ג) לאור תניית השיפוט הייחודית וסעיף 23 להסכם אשר מקנה סמכות שיפוט לבית משפט בליון בצרפת, והקובעת כי הסכסוכים יידונו לפי הדין הצרפתי, נטען כי כוונת הצדדים היתה שכל ההתדיינויות ביניהם תבוצענה בצרפת ואין מקום לדון בסכסוך נשוא תובענה זו בבית משפט בישראל. ד) עוד נטען, כי הגשת התביעה באמצעות ניאופרם ולא באמצעות מדפורט נועדה לנסות ולעקוף את תניית השיפוט הייחודית שבין הצדדים בחוסר תום לב. ה) המבקשות טענו, כי יש לעכב את ההליכים גם מחמת היותה של מדינת ישראל פורום לא נאות לדון בתביעה. 6. תמצית טענות המשיבה: א) המשיבה טענה, כי יש לדחות את הבקשה שכן הבקשה מבוססת כולה על ההסכם שהוא הסכם הפצה בין מדפורט וסופרדים. ניאופרם לא חתומה על ההסכם ולא קיבלה על עצמה את תנאי ההסכם, לרבות תניית השיפוט הזרה הקבועה בהסכם. ב) בכתב התביעה נטען, במפורש, כי היתה התקשרות ישירה בין ניאופרם ובין סופרדים במנותק מהסכם ההפצה עליו חתומה מדפורט וזו היא עילת התביעה. על כן לא ניתן לדרוש סילוק התביעה על הסף על יסוד תניית שיפוט שמופיעה בהסכם, כאשר התביעה כלל לא מבוססת על אותו הסכם. ג) המשיבה גם טענה במפורש, כי אין ממש בטענות העובדתיות של המבקשות ולפיהן היא שימשה זרוע לוגיסטית של מדפורט ועל כן היא כפופה לההסכמה בין מדפורט וסופרדים. ד) המשיבה טענה, כי הטענות לא מבססות כלל עילה לסילוק על הסף אלא לכל היותר דחייה של התביעה לגופה, ואין מקום בשלב זה, בטרם הובאו כל הראיות, לדחות את התביעה. 7. איפשרתי לקיים דיון במעמד ב"כ הצדדים ובו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. 8. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". וראה לענין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.   ב) מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לענין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156. סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה. (ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ (2) 668).   ג) התובעת בכתב התביעה טוענת טענה עובדתית ולפיה היתה התקשרות ישירה בינה ובין סופרדים במנותק ממדפורט. השלב בו מצוי התיק הוא שלב מקדמי ביותר. טרם הוגש כתב הגנה ע"י המבקשות. כפועל יוצא מכך, עדיין לא התנהלו הליכים מקדמיים אפשריים על פי התקנות כמו גילוי מסמכים, מענה לשאלונים וכיוצ"ב, ולא נחשפו עדיין כל הראיות. בחקירות הנגדיות שהתקיימו בפני, עמדו כל הצדדים על טענותיהם. הגב' קריסטינה מרטין ז'נבואה - המצהירה מטעם המבקשות טוענת, כי למרות שבמסמכים שנשלחו למשרד הבריאות בשם סופרדים (המסמכים צורפו כנספח א' לתגובת המשיבה לבקשה) נכתב, כי ניאופרם היא הסוכן (AGENT) בישראל של סופרדים וכך גם נכתב במספר מקומות נוספים כמו למשל במייל שנשלח מסופרדים ביום 21/12/04, (שם נכתב כי המפיץ בישראל הוא ניאופרם We have an Exclusive distributor in Israel for our meshes for hernia repair), ובמסמכים נוספים, אזי, לטענתה, לא היתה כוונה לכך שניאופרם היא המפיץ בישראל. לטענתה, סוכן (AGENT) באנגלית ובצרפתית זה לא מפיץ אלא אדם שאחראי על מוצר בשוק מסוים וניאופרם היתה אחראית על המוצר בשוק. (עמ' 7 שורות 28 - 29 ועמ' 8 שורות 1 - 2 לפרוטוקול) ואישרה, כי ניאופרם היא זו אשר היתה אחראית מול משרד הבריאות בנוגע למוצרים. (עמ' 6 שורות 13 - 15 לפרוטוקול). ד) אין מקום כאמור בשלב מקדמי זה להכריע גרסתו העובדתית של מי היא הנכונה וגם לא נעתרתי לבקשה לזמן את נציג מדפורט - מר אילון טמיר לדיון על מנת שייחקר. כאשר יש צורך להכריע בשאלה, אם קיימת עילת תביעה, יש לבדוק, אם כתבי הטענות מגלים עילת תביעה, ואין לבחון בשלב מקדמי זה, טענותיו העובדתיות של מי הן הנכונות. העובדות שנטענו בכתב התביעה לא התגלו בחקירה נגדית של המצהירים מטעם המשיבה, כעובדות חסרות כל שחר, (בסדר גודל מקביל ל"הגנת בדים" - מונח השאוב מסדר דין מקוצר), ולפיכך אין כל הצדקה לסילוק התביעה על הסף. ה. באשר לתניית השיפוט אשר כלולה בהסכם בין מדפורט וסופרדים: (1) הנתבעות לא הוכיחו בשלב הנוכחי, כי מדפורט היא חברת קש אשר נועדה לעמוד מאחורי ניאופרם וכי ניאופרם היא החברה אשר בפועל עמדה מול סופרדים כאשר נחתם ההסכם עם מדפורט. כמו כן לא הוכח, כי נציגי ניאופרם קיבלו על עצמם את תניית השיפוט בהסכם שבין מדפורט ובין הנתבעת 2. ב"כ המבקשות ציין בסיכומיו פסקי דין שונים על מנת להראות, כי הפסיקה כבר הכירה במקרים שבהם גם בהעדר חתימה על הסכם, ניתן להחיל תניית שיפוט זרה ואף מצאה כי די בהכרעה לכאורית בדבר תחולת הסכם לצורך הכרעה בבקשה לעיכוב הליכים. כך למשל: רע"א 4882/96 יעקב נאסר נ' אדמונד ספרא, , שם בימ"ש העליון אכף תניית בוררות זרה בהסכם למרות שלא הוכח קיומו של הסכם בוררות חתום בין הצדדים. בימ"ש שם קבע, כי "מחומר הראיות שהיה לפני בית המשפט" ניתן היה להסיק כי קיים הסכם בוררות. כמו כן, ציין פסקי דין נוספים וביניהם: בר"ע (י-ם) 528/08 רוני קול נ' שריסט אדריאן ואח', , אשר ניתן ביום 30/12/08 ע"י כב' השופטת יהודית צור. (2) ב"כ המשיבה בסיכומיו איבחן יפה את ההלכות באותם פסקי דין ובין הנסיבות הספציפיות היפות למקרה דנן, וציין כי המבקש להסתמך על תניית שיפוט זר נדרש להוכיח, כי תניה זו חלה על הסכסוך שבין הצדדים [ת.א (ת"א) 2815/99 צבי ליפשיץ אופטיקה בע"מ נ' גאביש סוכנויות אופטיקה בע"מ, . ע"א 724/85 מנו קווי נוספים בע"מ נ' דמרי ואח' פ"ד מב (3) 324, רע"א 2397/07 FORTINET INC נ' אבנט תקשורת בע"מ ]. (3) בענייננו, כל צד אוחז בעמדתו, ולאחר שהתקיימו חקירות נגדיות למצהירים, לא ניתן להגיע למסקנה עובדתית ולפיה טענת התובעת משוללת כל בסיס, וכי ניאופרם עבדה מול סופרדים רק כזרוע של מדפורט ומחויבת להסכם שנחתם מול מדפורט. טענה עובדתית זו תוכל להתברר רק בשלב מאוחר יותר ולא בשלב המקדמי שבו מצוי התיק. (4) במקרה דנן, קיימת זיקה ברורה לסכסוך ולמדינת ישראל כך שלא ניתן לטעון, כי ישראל היא פורום לא נאות לדון בתובענה. המוצרים הופצו בישראל. התובעת מנהלת את עסקיה בישראל ואין לה כל זיקה לצרפת והנתבעת 3 היא חברה ישראלית. (5) בהחלטה אשר ניתנה ע"י כב' השופט עדיאל (מחוזי ירושלים) בת.א. 3279/01 ד"ר ריכטר יעקב נ' BOSTON SCIENTIFIC CORPORATION ואח' , נקבע, כי גם כאשר נחתם בין צדדים הסכם הכולל התניית שיפוט, יש להבחין בין תניית שיפוט ייחודית לתניית שיפוט מקבילה. באותה החלטה נותחה הפסיקה ממנה עולה כי, תניית שיפוט תתפרש כתנייה ייחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסויגת המעניקה סמכות שיפוט לבית משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי המשפט האחרים. במקרה של ספק, יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ולמגמותיה. (6) במקרה שבפניינו, כאשר אין כלל הסכם בכתב בין ניאופרם וסופרדים אשר כולל תניית שיפוט ייחודית, ולאור החקירות הנגדיות אשר לא הוכח מהן, כי היתה הסכמה לתניית שיפוט יחודית, אין הצדקה להורות על עיכוב הליכים בטענה שקיים הסכם בין הצדדים אשר מקנה סמכות ייחודית לבית משפט בצרפת. 9. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. ב) הנתבעות 1 ו- 2 תגשנה כתב הגנה בתוך 40 יום מקבלת החלטה זו. ג) הנתבעות 1 ו-2 תשאנה בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ.תניות בחוזהחוזהתניית שיפוטתניית שיפוט זר