קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי החזרת עובד לעבודה עקב בעיה רפואית: 1. ביום 31.5.09 הגיש התובע בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד במסגרתו נורֶה למשיבה להחזירו לעבודה במשרה מלאה, למעט עבודת נהג, בתנאי השכר להם היה זכאי והכל עד להכרעה בתביעה. התובע, יליד 1954, עובד אצל המשיבה כנהג מזה כ-33 שנה, טוען כי בעקבות בעיה רפואית בגיד הכתף נקבעה לו נכות זמנית (בשעור מלא ואח"כ חלקית) ומ-1.6.09 קבע לו רופא מבטחים כי הוא מסוגל לעבוד במשרה מלאה. בסמוך לנובמבר 2008 אישר מנהל המכון לבטיחות בדרכים את כשירות המבקש לעבוד כנהג אוטובוס אוטומטי עם התקן של תפוח הגה. כך קבע גם רופא תעסוקתי בקופ"ח. כל הרופאים המומחים, שאינם "מטעם", שהינם אובייקטיביים ומקצועיים מהמעלה הראשונה, קבעו שהוא כשיר לחזור לעבודתו כנהג במשיבה. לפיכך, פנה המבקש ב-1.3.09 אל המשיבה ו"ביקש לחזור לעבודתו, כנהג אוטובוס, ו/או בכל עבודה אחרת המתאימה למצבו ולכישוריו". משיקולים השמורים עמה, סרבה המשיבה להשיבו לעבודתו ו/או לעבודה אחרת וטענה, עפ"י הוראות קצין הביטחות שלה, שאינו רופא, שאינו כשיר לחזור לעבודתו כנהג. מקשה עוד המבקש, מדוע יש צורך בקביעה של עוד רופא, האם הרופאים הנ"ל לא מספיקים? - מה גם שהרופא התעסוקתי מטעם המשיבה (ד"ר גולדשמידט) מוסמך לבדוק רק חברים ולא שכירים. המבקש צרף הנחיית מח' הרווחה במשיבה, תמליל שיחה בינו למנהל כ"א, המסרב לתחנוניו לחזור לעבודה (להלן: "פרידמן") תמליל שיחה בינו למנהלת מחלקת הרווחה בו טענה כי קצין הבטיחות אינו מעל המכון לבטיחות בדרכים (להלן: "לילי"). המבקש חזר ופנה בעצמו ובאמצעות ב"כ לצורך הצבתו חזרה לעבודה  כנהג ולתשלום שכרו לחודשים בגינם לא קיבל פנסיה מלאה ממבטחים אלא שהמשיבה לא נענתה לתחנוניו (צורפו מכתב ב"כ המבקש מ-12.3.09 ותשובת פרידמן). עפ"י ההסכם הקיבוצי (סעיף 3 לנספח; סעיף 1 לפרק ג' ולפרק יא') על המשיבה להחזירו לעבודתו עד לגיל פרישה. אין ספק כי מניעים נסתרים וכוונה חסרת תו"ל, הוגנות והגינות הביאו להחלטה על הפסקת העסקתו. מוסיף המבקש וטוען כדלקמן: פגמים באכיפה עליו של חל"ת -  חל בעניינו הסכם קיבוצי, המקנה לו רשת בטחון. במקרים דומים (אף שאין חולק כי מסוגל הוא להמשיך בתפקידו) התאימה המשיבה הֶתקן לנהגים עם מגבלות קשות יותר. התנהלות שלא בתום לב - הפסקת עבודתו והכנסתו בכורח לחל"ת היא בחות"ל, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, במיוחד לאור העובדה כי שיקולים זרים עמדו לנגד עיני המשיבה. מצד אחד נשאר המבקש ללא משכורת וללא יכולת לפנות לרשויות הרווחה/המל"ל ומאידך, מתעלמת המשיבה מחווה"ד הרופאים. המשיבה מתפקדת כגוף דו מהותי ועליה לשים דגש על זכויות הפרט והעובדים. השלכתו לאחר יד ממקום עבודתו, פוגעת בין היתר בעקרון היסוד עליו מושתת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק השוויון"), על המשיבה לבצע התאמות כך שהוא, כבעל מוגבלות, יוכל לעבוד. מאזן הנוחות - אין לשלוח אותו לסעד כספי בלבד, במיוחד משזכויותיו נרמסו ברגל גסה. אין עילה ממשית להפסקת עבודתו, לא הייתה טענה נגד מקצועיותו, תפקודו או יכולתו להמשיך ולמלא תפקידו או בכל עבודה מתאימה אחרת אלא כל הטענות, טענות כחש הן. משהמשיבה היא גוף מוסדי חזק ואיתן כלכלית לא תפגע אם יושב לעבודתו; הוצאתו לחופשה מאולצת מֵסֵבה לו ולמשפחתו נזקים בלתי הפיכים בעליל. לענין סעד זמני ותקנות סדרי הדין - בהתאם לתקנות 129 ולתקנות ביהד"ע (סדרי דין), התשנ"ב-1991 חלות תסד"א, התשמ"ד-1984. ד"ר י. זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי עומד על התנאים למתן צמ"ז: התנאי הראשון (שהסעד כה הכרחי למניעת שינוי עד לדיון) מתקיים: אם יאוייש תפקידו ע"י אחר יגרמו לו נזקים ארוכי טווח. התנאי השני (סיכוי ההצלחה בתביעה) מתקיים בנקל שכן לתביעה סיכויים טובים ומוצדקים. התנאי השלישי (מאזן הנוחות) נוטה לטובת קבלת הבקשה שהרי נזקו אם לא תתקבל הבקשה "לא יפוצה בפז" והמשיבה שהינה מוסד איתן ויציב לא תפגע. התנאי הרביעי (שיקולי בימ"ש של יושר, נקיון כפיים, שיהוי) - אין חולק כי המבקש בא "נקי כפיים, ישר דרך והאמת לצידו". כן הפנה לי. לובוצקי (חלק 1 פרק 18 עמ' 18; פרק 19 עמ' 63). גם אם יוחלט בסופו של דבר כי בדין פעלה המשיבה, תוכל שלא להחזירו למשרה מלאה ולקבל את מבוקשה "בלא שיחסר ממנה דבר עקב כך שמבוקשה נדחה בזמן מה". 2. ביום 3.6.09 התייצב המבקש וב"כ ומשהובהר כי ביצע מסירה למחלקת הביטוח של המשיבה ומשלא התייצב איזשהו נציג מטעמה קבענו הדיון ליום המחרת. ביום 4.6.09 התייצבו בפנינו הצדדים וטענו טענותיהם: המבקש חזר על טיעוניו כמפורט לעיל והוסיף כדלקמן: 3 רופאים תעסוקתיים, לרבות במבטחים, החליטו פה אחד שהוא כשיר לחזור להגה. כך עולה גם ממסמך המשיבה (ג' לבקשה) וניתן בסכום זעום להתאים יכולותיו והאוטובוס, כמתחייב מחוק השוויון, וכך פועלת המשיבה במקרים אחרים ולא ברור מדוע מסרבת היא לעשות כך במקרה זה. המשיבה אינה יכולה לשים שיקול דעתה במקום המוסמכים (הרופאים התעסוקתיים) שקבעו כי הוא כשיר לעסוק בנהיגה. משכך, עתר להשיבו לעבודה ולשלם לו רטרואקטיבית את שכרו מ-1.3.09 בשיעור 50%. המבקש מתנגד להבדק במכון שכן זה "הליכה לקנוסה... קנוסה היא מקום שרק מנת מנת סבל ויסורים ואי כיבוד רצונות של ההולכים לשם". המכון שמתכוונת המשיבה, אינו גוף חיצוני לדן אלא יושב שם רופא תעסוקתי מקורב ומחובר לדן, אליו נשלחים כל הנהגים שדן רוצה להכתיב מה יהיה איתם. "לא ברור מה אותו מכון לתחבורה, מהם יחסי הגומלין בין המכון לבין המשיבה". משהובהר כי טיעוני המשיבה התייחסו למכון לבטיחות בדרכים - השיב כי כבר ב-18.2 נבדק שם ונמצא כשיר. התחושה היא שהמשיבה מנסה, אולי ימצא עוד רופא שיגיד שאינו כשיר לאחר 3 רופאים שהחליטו על כשירותו. כן הפנה לתמליל בו מציינת לילי כי המכון הוא מעל קצין הבטיחות של המשיבה ולחות"ל של המשיבה העולה מאמירת פרידמן בתמליל כי שום רופא לא יעזור וכי חוץ מהמכון, אף אחד לא מעל קצין הבטיחות. המשיבה טוענת 2 טענות סף: ראשית - סעד כספי לא ניתן, אלא בתביעה עיקרית לאחר תשלום אגרה. שנית - הבקשה לוקה בשיהוי ניכר, שכן אף לדידו של המבקש היה צריך להגישה בתחילת מרץ, אז אמור היה לחזור ל-50% משרה כנהג. די בשיהוי לדחיית הבקשה. עוד טענה כי ביה"ד לא יכפה העסקת המבקש כנהג בניגוד לעמדת הגורם המקצועי בה, קצין הבטיחות, שהוא מינוי סטטוטורי - משביה"ד לא ימיר שיקול דעתו בשק"ד הגורם המקצועי, אלא אם יוכח כי האחרון פעל בחוסר סמכות או חוסר סבירות קיצונית. הבקשה לוקה בחות"ל ובאי הצגת כל העובדות. המבקש מתעלם בבקשתו משיחתו עם קצין הבטיחות, כשנספחי הבקשה מלמדים שהמשיבה פועלת בתו"ל ומתוך אחריות ומקצועיות. לאור קביעת מבטחים נשלח המבקש להשתלמות לנהיגה בעזרת תפוח הגה (ואף קיבל שכר) - וזאת ע"מ שיועסק, אלא שבמסגרת ההליך המקובל, תשובותיו לקצין הבטיחות הביאו למסקנה שאינו כשיר כנהג. משכך, נתבקש לפנות לרופא תעסוקתי שיבחן אם יש מקום לבחון כשירותו במכון לבטיחות. מדובר בדרישה לגיטימית במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה וכחובתה כאחראית על שלומם של ציבור נוסעיה. אין די לכך בחוו"ד ועדה במבטחים, קביעה הנוגעת לחבותה לשלם פנסיית נכות ואיננה הגוף המקצועי הקובע כשירות לנהיגה. כך גם ביחס לרופאים התעסוקתיים ואין לדעת אם בפני כל אלה היו תשובות המבקש לקצין הבטיחות. קביעת מבטחים שאינו נכה - אין בה מסקנה כי הוא כשיר לתפקידו כנהג. אם אכן כשיר הוא - שיופיע בפני המכון, יציג עמדתו, קצין הבטיחות יציג עמדתו והמכון יקבע. דווקא סרובו, הגם שכבר נקבע לו תור (דבר העולה כסף) מעלה חשדות ותהיות באשר לכשירותו. חוק השוויון אינו מחייב העסקתו כל עוד לא נמצא כשיר ואף לא מציאת עבודה מתאימה אלא נקיטת אמצעים סבירים שיאפשרו שילובו ואכן כך נעשה אלא שהמבקש עצמו מנע שילובו, באומרו שאינו כשיר להחזיק ברכב. אין מדובר בהפלייה, או בהפלייה בגלל מגבלותיו הרפואיות. משהמבקש מסכל השבתו לעבודה, בסרבו לעמוד בפני המכון - אינו יכול לטעון למשרה חלופית או לפער כספי ואף אינו עושה להקטנת הנזק. כך, אינו יכול לא לעבוד ומאידך, לבקש תמורה בעד אי עבודה. אין מכוח מה לשלם לו שכר. ביה"ד אינו לשכת תעסוקה ואין בסיס/הגיון משפטי לדרישת המבקש, גם לא עפ"י ההסכם הקיבוצי. המבקש לא הראה יכולת/כישורים לתפקיד אחר, אין מוטלת עליה חובה לשבצו לתפקיד שאליו לא התקבל או ליצור עבורו תפקיד "יש מאין". 3. ביום 24.6.09 הגישה המשיבה הודעה ולפיה, המבקש המציא לה ביום 18.6.09 טופס סיכום בדיקה רפואית מרופא תעסוקתי בשירותי בריאות כללית, ד"ר יעקב דנון (בדיקה מ-15.6.09) ולפיה "מסוגל להמשיך בעבודה במשרה מלאה מומלץ להעסיקו ע"פ המלצת המכון לבטיחות בדרכים" (ההדגשה הוספה ע"י המשיבה). ביום 28.6.09 הגיש המבקש "תגובה דחופה מאוד" בה טען כי מהתעודה האמורה עולה כי יש להחזירו לעבודתו, כי הוא מסוגל וכשיר לנהוג באוטובוס תוך צירוף אישור המכון מ-7.6.09. עוד טען כי המשיבה ש"התעלמה משיקולים זרים ופסולים השמורים עימה, ממסקנות הרופאים התעסוקתיים החד משמעיים, הניטרליים...דבר שהכריח את המבקש לעתור...מפני מעשיה הלא חוקיים...של המשיבה". סעיף 3 להודעת המשיבה הוא "בגדר הוספת חטא על פשע, שלא חזרה בה מעמדתה, וזו אפליה פסולה שיש לה סנקציות פליליות עפ"י חוק השיוויון. יוצא כי המבקש כשיר והיה כשיר לעבוד כנהג במשיבה, עליה להשיבו לעבודתו ולשלם לו שכרו וסרובה "אינו חוקי בעליל". המבקש מפנה לדברי "כבוד השופטת ברק (כתוארה דאז) ...בטרם מינויה לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה...(תב"ע נא/129-3 (ב"ש), תש"ן/581-1 סגרון נ' ויצו)". המבקש עתר להשיבו לעבודתו, "מקור פרנסתו ופרנסת ילדיו" ולחייב המשיבה לשלם לו מלוא שכרו רטרואקטיבית מהוצאתו לחל"ת מאולץ, כולל הוצאות לדוגמא ופיצויי הלנת שכר. ביום 28.6.09 משהובאה בפנינו - "תגובה דחופה מאוד" זו, נקבע כי תנתן החלטה. ביום 8.7.09 הגיש המבקש "בקשה בהולה מאוד למתן החלטה" תוך ציון מצוקתו ונזקיו הבלתי הפיכים, שהוכרח ע"י המשיבה להיות בחל"ת, בעל כורחו, כנגד רצונו, מצב קפקאי וביקש כי ביה"ד יתן החלטה בבקשה "שהגיש עוד ביום 31.5.09". 4. ולהכרעתנו - א. עסקינן בבקשה לסעד זמני בה לא נשמעו עדויות ובפועל, תגובת המשיבה נטענה בדיון בפנינו. בהתאם, קביעותנו בהחלטה זו הן לכאוריות. ראוי לציין עוד כי אין להבין בהילות/דחיפות תגובות-בקשות המבקש, שלאחר הדיון או עתירות שבאלה, שאין להם זכר בבקשה עצמה. כך גם אין מקום ל"אסמכתא" שמצא להגיש מיום 7.6.09, תוך טענה כי עסקינן ב"קביעת המכון לבטיחות בדרכים" - כשבמסמך עצמו אין לכך כל אסמכתא!, שלא להזכיר, מדוע "נמצא" לו להגישה רק ב-28.6.09 (הגם שנמסרה לו ביד, ב-7.6.09 מחד ומאידך, לבהילות/דחיפות שבבקשותיו, שלא לומר, לנסיון לזרז את ביה"ד, מקום שלא אצה לו הדרך כלל ועיקר). אין להבין אף טיעוניו המתבססים על "הערכתו" את מי מהרופאים. ביה"ד אינו בוחן מקצועיותו של רופא זה או אחר ולא לנו הקריטריונים לכך! כך אף סברנו כי ראוי לו בטיעוניו להזהר בלשונו, שלא ימצא חלילה, לוקה בלשון הרע וצר לנו כי דברינו נתקלו ב"תחושת קיפוח" או אי שוויון בכך שהופרע בשל כך הטיעון! עולה מהבקשה ומהטיעון כי לא נמנע מהמבקש, כהוא זה, בטיעוניו לגופם!! המבקש הינו עובד שכיר במשיבה. בהתאם, הקביעה הרפואית המקובלת עליה (ולא על המבקש) היא זו שתחייב, כפי שאף לא היה מתקבל לעבודה אך עפ"י בדיקת רופא זה או אחר (יהא הוא מנהל מכון/רופא קופה/רופא תעסוקתי/ועדת מבטחים/ועדה של המל"ל וכו') אלא עפ"י הוראות-פררוגטיבת המשיבה. ב. בכל הכבוד למבקש - היותם (של הרופאים המקצועיים שעל חוות דעתם נסמך הוא) "מקצועיים מהמעלה הראשונה" - אינו מושא הכרעתנו, לא לזה ולא לזה! מעניין לציין בהקשר זה כי המבקש נמנע מלהתמודד עם מה שנאמר על ידו בשיחה בינו לקצין הבטיחות ודברים שאמר לזה בהקשר לכשירותו/מוגבלותו כנהג; תחת זאת בחר להעיר כי איך יכול הוא (קצין הבטיחות) לשלול מה שקבעו 3 רופאים מומחים! ג. עפ"י הנספחים לבקשה רופא מבטחים קבע כי למערער 100% נכות עד 2.09, מ-1.3.09 ועד 31.5.09 50% ומ-1.6.09 הינו "מסוגל לעבוד במשרה מלאה". - אישור זה אינו עוסק כלל בתפקידו של המבקש וממילא, לא ממנו יוושע (כך, באישור מ-17.11.08). (בהתאם, נקבע במכתב פרידמן למבקש מ-25.1.09 ולכך נתייחס בסעיף הבא, באשר לשיהוי). ד"ר דנון (רופא תעסוקתי), באישורו מ-18.3.09 מציין כי המבקש מסוגל לחזור לעבודתו כנהג עפ"י מגבלות המכון ומבטחים אישור לתקופה של 3 חודשים. עיון בתרשומת של קצין הבטיחות במשיבה לפרידמן (מ-8.3.09) מבהיר מדוע לא מצא, במגבלות שתאר המבקש - לאפשר לו לעלות על הגה. נציין כי אין בפנינו ראייה כלשהי לטענות המבקש בדבר שיקול זר/פסול/שרירות או חות"ל. נבהיר למען הסר ספק ספיקא כי מקובלת עלינו הזהירות שהפגין קצין הבטיחות, עת לא הסתפק באישורים רפואיים שהמציא המבקש - אלא בחן, עם המבקש (בראשית מרץ 2009) את יכולותיו, שמא מוגבלויותיו - ומצא כי המבקש אינו כשיר בטיחותית לנהיגה ברכב ציבורי, באוטובוס בו נוסע הציבור! לא מצאנו פגם בפררוגטיבה המקצועית של המשיבה, באמצעות קצין הבטיחות שלה - ודאי, כשהמבקש לא ממש חולק על המוגבלות והקשיים המתוארים!! בהתאם - בהליך שבפנינו לא מצאנו מדוע נעתר לבקשה, מדוע נחליף שיקול דעתנו בשיקול דעתו של בר הסמכא המקצועי, בכל הכבוד לקביעות הרפואיות שצרף המבקש! ודאי כך, כשאין בפנינו בבקשה, קביעות אובייקטיביות ועדכניות של המכון! ד. ומכאן, מגיעים אנו לנושא העיתוי בבקשה. הבקשה עצמה כפי שהיא, על נספחיה ועפ"י הנטען בתצהיר המבקש - מחייבת דחייתה מיניה וביה! די בעיון בסעיף 13 לתצהיר המבקש כדי להביא לדחיית הבקשה, שהרי עוד ממרץ, מראשית מרץ, התחנן המבקש, בעצמו ובאמצעות ב"כ, "חזור ושנה" - ואם כך, הכיצד עתר ב-31.5.09 בבקשתו ?! והרי, לשיטתו, עוד בראשית מרץ נבדק ונקבע שהוא כשיר לשוב חלקית לעבודתו - ומדוע לא פעל לכך במהלך 3 החודשים? הנה כי כן, מעבר לכך כי ראויה הבקשה לדחייה לגופא, כמובהר לעיל - ראויה היא להדחות אף בשל השיהוי הרב שבפנייתו. ודאי כך עת מצא הוא לעתור לתשלום שכר רטרואקטיבית לתקופה הנדונה. ה. ובהקשר זה - המשיבה טענה כי עבר הכשרה לנהיגה עם תפוח הגה. עם זאת, אין בפנינו כי בכך נפתר הקושי הבטיחותי בתפקידו (השתלמות-הכשרה שעבר, כנטען בפנינו, בימים הראשונים של חודש מרץ, עוד טרם מכתבו של קצין הבטיחות לפרידמן). עוד יש להוסיף - קשה לראות, מנספח המבקש מ-7.6.09 כי אכן ניתן ע"י המכון (אלא, ע"י אגף הרישוי) וספק אם יש בו בדיקה שתשקול אף עמדת קצין הבטיחות, בהתבסס על דברי המבקש עצמו! ו. באשר לתפקיד חלופי - המבקש עובד שכיר. במסגרת הליך זה, משאין בפנינו כי עשה - ממש - בעצמו לצורך השבתו לעבודה ולחלופין, בעבודה אחרת, ומשאין בפנינו כי קיימת עבורו עבודה מתאימה (כישוריו לכזו; הצורך בכזו; תפקיד פנוי במשיבה וכו') ומשבפועל, סרב (גם בטיעוניו בפנינו) לבדיקה במכון - אין מקום להתערבותנו בשק"ד המשיבה. ז. לאור כל האמור - אין לנו אלא לדחות הבקשה. הוצאות הבקשה תשקלנה בפסה"ד, משעסקינן במבקש שהינו עובד המשיבהרפואההחזרת עובד לעבודה