קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי מסירת פרטים לאחר תאונה קלה: השאלה בקליפת אגוז- מה דינו של מעורב בתאונה קלה שמסתלק ללא מסירת פרטים? (והתשובה- אי אפשר להתייחס אליו בסלחנות ועלינו להוקיע התנהגות זו מכל וכל) 1. מתי צריכים מעורב/ת בתאונת דרכים למסור פרטיהם לצד השני? ונדגיש כי מדברים אנו על מקרים בהם נגרם נזק בלבד שבהם המשטרה לא תתערב אלא תפנה את הצדדים להליך על אזרחי. וההלכה פשוטה היא. כל מי שהיה מעורב בתאונת דרכים ו/או נחשד בכזאת, עליו למסור את פרטיו. משיקולי מדיניות יש לפרש דרישה זו בצורה מרחיבה ולא לאפשר לנהגים להתחמק מחובה בסיסית ואנושית זאת. כל מי שמתלבט אם למסור את פרטיו או לא, התשובה אחת היא. קודם מסור את פרטיך ואחר כך טען את טענותיך. 2. אין נהג יכול לטעון כי לא נגרם נזק לדעתו ולכן לא ימסור את פרטיו, או לטעון כי קודם ימסור הצד השני את פרטיו ואז ימסור הוא את פרטיו, או לטעון כי התכוון למסור את פרטיו מאוחר יותר וכן הלאה. מי שלא מוסר את פרטיו עבר על החוק. 3. והענישה צריכה להיות בהתאם. מן ההכרח שיצא מבית המשפט מסר ברור, תקיף וצלול וחד משמעי לכל נהג ונהגת. מי שבוחר לברוח ממקום התאונה לאחר שגרם נזק מבלי למסור ו/או להשאיר פרטי זיהוי ליצירת קשר, יבוא על עונשו. מדובר בהתנהגות בריונית ועל בית המשפט להגן על הציבור מפניה. ושוב, למרות שלו היו המעורבים מחליפים פרטים, לא היה כלל כל הליך פלילי, הרי ברגע שמעורב לא מסר את פרטיו, התנהג בצורה עבריינית שתביא עליו את עונשו. והכל כפי שנפרט. העובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין 4. עיקרי העובדות פשוטים הם. על פי גרסת המשטרה, בתאריך 15.5.2007 בשעה 15:15, נהגה הנאשמת במכונית פרטית מסוג סיטרואן מ.ר. 04-658-95. הנאשמת נכנסה מרח' הרצוג לרח' טשרניחובסקי בירושלים ופגעה ברכבו של המתלונן מר אייזק גבריאל (להלן: "המתלונן") שהגיע משמאלה ברח' טשרניחובסקי. 5. לטענת המתלונן, מאחר שהנאשמת לא נתנה זכות קדימה כנדרש היא פגעה ברכבו בדופן הימנית. פגיעה שגרמה לשריטה והורדת צבע ברכב הנאשם. על פי תיאורו, הנאשמת יצאה ממכוניתה והחלה לגדף אותו ואת אשתו שנסעה עימו. בסופו של דבר כאשר ביקשו מהנאשמת פרטים, הנאשמת נכנסה לרכבה וברחה מהמקום מבלי למסור פרטים מזהים. 6. חיזוק לגרסתו היה בעדות עד הראיה מר נאיש דב וובסה עד ראייה שנכח במקום התאונה אשר לו אין שום קשר למעורבים. מר נאיש העיד כי עמד ופרק משאית כאשר ראה מול עיניו את התאונה ואף את התנהגות הנאשמת לאחר התאונה. לדבריו, הנאשמת התנהגה באופן לא מכובד ולא ראוי ונמלטה מהמקום מבלי להשאיר פרטים. לדבריו, לאחר שהנאשמת נמלטה, ניגש מר וובסה למתלונן, מסר לו את פרטיו ואמר כי הוא מוכן להעיד אודות המקרה. 7. אף הנאשמת מודה שלא מסרה פרטים, אלא שלגרסתה איש לא דרש ממנה פרטים, וכלל לא נגרם נזק באירוע. גרסתה איננה נאמנת עלי ולא אוסיף בכך. 8. אשר על כך הורשעה בעבירה של נהיגה הגורמת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2), לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"). כן הורשעה בעבירות על תקנות 64(ג) (אי מתן זכות קדימה) ו - 145(א) (אי מסירת פרטים). כן זוכתה מעבירה של נהיגה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") משום שהסעיף איננו מתייחס להתנהגות מעין התנהגותה. מדיניות הענישה בעבירות מעין אלו 9. מה צריכה להיות מדיניות הענישה כלפי נהגים/ות הבוחרים/ות לברוח ממקום התאונה ללא השארת ו/או מסירת פרטים מזהים? 10. בבואנו לשקול את הענישה הראויה למקרה זה, יש ליתן את הדעת לאינטרס הציבורי ולערכים החברתיים שעליהן מנסים אנו להגן. בריחה של נהגים/ות ממקום התאונה מבלי להשאיר פרטים מזהים הינה התנהגות שעלינו להוקיע מהחברה כאן ועכשיו. מדובר בהתנהגות המלמדת על בריונות לשמה ואשר אינה עולה בקנה אחד עם המוסר. עלינו לגנותה ולסלוד ממנה בכל מחיר. 11. על כל מי שהתבקש למסור את פרטיו, חייב למסור את פרטיו אם רוצה אם לאו. החובה הזו איננה מותנית בדבר. החובה צריכה להיות ברורה לכל נהג ונהגת המעורבים בתאונת דרכים אפילו הקלה ביותר, ואפילו סבור הוא כי לא נגרם נזק. לא ייתכן, כי נהג יגרום נזק לרכב אחר וימלט מהמקום מבלי להשאיר פרטים מזהים אודותיו. כל הקלה בעניין זה תגרום לכך שנהגים הפוגעים ברכב אחר ימשיכו להימלט מהמקום כשהם משאירים מאחוריהם רכב עם נזקים כספיים. אל לנו להקל בעניין זה כלל ועיקר. הנטייה האנושית לברוח בעת צרה והצורך להילחם נגדה 12. נקודה נוספת צריכים אנו לזכור. ישנה נטייה אנושית טבעית לברוח בעת צרה. היינו מעיזים אפילו לומר כי האינסטינקט הטבעי הוא להרים רגליים ולברוח מהמקום, תוך תקווה שבריחה מהבעיה תפתור את הבעיה לבורח. דווקא בשל מגמה זו, צריכה התגובה להיות קשה. קרי, מן הראוי הוא ששום נהג לא יהרהר אפילו על אפשרות זו של בריחה. יש הכרח ליצור אווירה שבה יהיה ברור לכל נהג/ת כי הדבר חמור ביותר מבחינת החוק והציבור הוא להימלט מהמקום או אפילו לנסות להימלט. מהי לכן מדיניות הענישה הנכונה כלפי עבירה זו? 13. מכל אלה עולה מסקנה אחת. מדיניות הענישה כלפי נהגים שאינם משאירים פרטים ובורחים צריכה להיות נוקשה. פעמים רבות הנהגים פוגעים ובורחים הם האנשים היחידים שהיו במקום האירוע. לא תמיד נוכחים עדים שיוכלו לשפוך אור על אופן התרחשות התאונה. מי שבורח מבלי להשאיר פרטים מתנהג בצורה מכוערת ומרגיזה. 14. לצערנו אנו עדים למקרים לא מעטים בהם רכב פוגע ברכב חונה ומחליט לברוח מהמקום ללא השארת פרטים ליצירת קשר, או אפילו מקרים בהם נוכח הנהג הנפגע אך הפוגע מסתלק מהמקום (כמו במקרה שלפנינו). אין ספק, כי עלינו לעשות כל שניתן לביעור ולמיגור תופעה מעין זו וזאת באמצעות הטלת עונש מרתיע. העונש צריך להיות כזה שיוביל למסקנה כי הימלטות ממקום התאונה אינה משתלמת. נסיבות האישיות של הנאשמת במקרה שלפנינו 15. ב"כ הנאשמת, טען לפני כי המדובר בנאשמת נשואה שכל פרנסתה תלויה בנהיגה על רכבה. ברכבה נוהגת מגן לגן ממקום למקום כדי לבצע את עבודתה. רכבה מלא בציוד, חומרים שקשורים להפעלות שהיא מבצעת בגני ילדים ובמקומות אחרים. כמו כן, בעלה של הנאשמת אינו עובד וכל פרנסת הבית על מוטל על שכמה. ופסילתה לכל תקופה שהיא תזיק לפרנסתה עד כדי איבוד מקור הפרנסה. 16. עוד הציג ב"כ הנאשמת בפני בית המשפט את גיליון הרשעותיה של הנאשמת. כאשר לטענתו הנאשמת נוהגת עשר שנים, ולחובתה שתי עבירות בלבד. כאשר כל העבירות הן ברירת קנס ולא משמעותיות. 17. התביעה מהצד השני ביקשה להטיל על הנאשמת פסילה של 18 חודש, פסילה על תנאי וקנס גבוה, תוך כדי שהיא מדגיש כי המדובר בעבירת בריונות ועל בית המשפט לומר את דברו בעניין למען יראו ויראו. התביעה ציינה, כי לחובת הנאשמת ארבע הרשעות קודמות כאשר שתיים מהן היו אחרי התאונה הנ"ל. סוף דבר 18. לסיכומו של דבר, לאחר ששקלתי, הגעתי למסקנה כי ההגנה על הציבור חשובה יותר מאשר נסיבותיה האישיות של הנאשמת. אשר לכן, לאחר ששקלתי את חומרת המעשה מחד, ולאחר ששמעתי את טענות הנאשמת, ושקלתי את נסיבותיה האישיות ועברה התעבורתי מאידך, ולאחר ששמעתי את טענות התביעה, החלטתי לגזור את דינה של הנאשמת כדלהלן: קנס בסך 2,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם בארבעה תשלומים, הראשון בתאריך 1.1.2010 פסילה בפועל של ששה חודשים. הנאשמת תפקיד רישיונה תוך 60 יום מהיום והיא מוזהרת שהעונש על נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל. פסילה על תנאי של שלושה חודשים לשלוש שנים אם תעבור אחת העבירות בהן הורשעה או כל עבירה מהתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מיום קבלת גזר הדין. אם יוגש ערעור, מעכב ביצוע גזר הדין עד להחלטה סופית בערעור.תאונות קלותאי מסירת פרטים בתאונההשארת פרטים לאחר תאונה