קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי סימון מוצר בניגוד לתקן: כתב האישום, שהגישה עו"ד פלוס מפמת"א מייחס לחברת הר זהב מילניום בע"מ (להלן: "החברה" ו/או "הנאשמת") ולמנהלה דוד גולדברג (להלן: "הנאשם") אי מילוי אחר הוראת תקן ישראלי רשמי, עבירה לפי סעיף 2(א) לצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט -1998 (להלן: "הצו") ביחד עם סעיף 17(א)(3), סעיף 17(א)(4), סעיף 23(ג)(7) וסעיף 25(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). התביעה טוענת, שבמסגרת עיסוקם בשיווק מוצרי מזון, שיווקו הנאשמים סירופ בטעם שוקולד שלא סומן כנדרש ובניגוד לתקן ישראלי 1145 (להלן: "התקן") ואישור יבוא מזון 2002, 1- 6199. באמצעות בא כוחם עו"ד דמביץ (להלן: "הסנגור"), כפרו הנאשמים בכל העובדות שיש בהן לבסס עבירה. לתביעה העידו ארבעה עדים: דן רוזנפלד (עמ' 6-7), דוד זליקוביץ' (עמ' 7-8), ושני עובדי ציבור: יוסף בקמן (עמ' ש) ורות שימברג. במהלך עדויותיהם הוגשו מסמכים שיפורטו להלן. הנאשם היה העד היחיד להגנה. מהחומר שבפני עולה כדלקמן: בזמן הרלוונטי היתה הנאשמת בעלת רישיון לייבוא מוצר סירופ בטעם שוקולד TOP ROYAL, שייעודו לשיווק (ראו ההיתר ת/3). ב-ת/3 ברובריקת "הערות" נאמר: "סימון התווית בעברית לא נבדק. איחסון המוצרים והדבקת התווית יבוצע בבונדד אשדוד, העבודה 1, אשדוד". עוד צוין ב-ת/3 תחת רובריקת "ממצאי בדיקה המצורפים שאושרו", שניתן להדביק תויות במחסן היבואן. את התווית יש להגיש בנמל. (א) דן רוזנפלד ניהל בזמן הרלוונטי חנות ברחוב קרליבך בת"א ששמה "פור שף" (להלן: "החנות" ו/או "פור שף"). בחנות נמכרים בנוסף כלים וציוד מקצועי לבישול, חומרי גלם לאפייה. (ב) דוד זליקוביץ' ניהל בזמן הרלוונטי את חברת "תבליני הכפר" (להלן: "תבליני הכפר"), שעיסוקה ברכישת מוצרי מזון ושיווקם במכירה סיטונאית. בין היתר, קיימה תבליני הכפר קשרי מסחר עם הנאשמת ועם "פור שף". (א) יוסף בקמן (להלן: "המפקח" ו/או "בקמן") שימש בתאריך הרלוונטי מפקח מזון במשרד הבריאות. מתוקף תפקידו ערך המפקח ביקורת בפור שף בתאריך שבכתב האישום. (ב) רות שימברג שימשה בתאריך הרלוונטי מהנדסת מזון במשרד הבריאות (להלן: "מהנדסת המזון" ו/או "גב' שימברג"). גב' שימברג אישרה, שמוצרי מזון המיובאים לישראל לצרכי תעשייה אינם מחוייבים בסימון בעברית ודי בסימונם בלועזית (עמ' 17 ש' 2). (א) בביקורת שערך המפקח בחנות בתאריך שבדיון, הוא תפס וסימן בקבוקון בעל פקק אדום כהה, שתכולתו 225 גרם והוא נושא תווית בלועזית TOP ROYAL FABBRI CIOCCOLATO - ת/1. המפקח מצא ליקויים בסימונו של ת/1 כדלקמן: העדר רישום רכיבי המוצר בשפה העברית, העדר רישום משקל מוצר בשפה העברית, העדר הוראות אחסון, העדר הצהרה באשר לכשרות, העדר שם היצרן או היבואן, העדר רישום ערך תזונתי, (הדו"ח ת/2, פ/ עמ' 9 ש' 3 ואילך). (ב) במקום תיחקר המפקח את רוזנפלד. רוזנפלד טען ש-ת/1 נרכש מתבליני הכפר. (ג) המפקח פנה לזליקוביץ', שכתב לדרישתו את המסמך - נ/1א. מ-נ/1א עולה, שתבליני הכפר רכשה את ת/1 מהנאשמת. לשם השלמות יצוטט נ/1א במלואו : "הנדון מיני טופינגס (פקק אדום) הבקבוק מיני טופינגס המכיל בתוכו צ'וקולטה ושאין עליו סימון וכיתוב בעברית נרכש מחברת הר זהב מילניום ראה חשבונית מצורפת. המוצר נרכש בחודש אוגוסט ובחודש ספטמבר שווק על ידו (חברת תבליני הכפר) לחנות פור שף בקרליבך ת"א". (ד) ל- נ/1א צירף זליקוביץ' את החשבונית נ/1ב, המאשרת, שב- 17.09.03, הנאשמת סיפקה לתבליני הכפר שני סוגי פריטים: 12 יחידות מיני טופינגס ו-5 ק"ג מטבעות שוקולד מריר. ב- 19.11.03 נחקר הנאשם בלשכת הבריאות המחוזית, דבריו נרשמו והוא חתם על ההודעה ת/4. על פי ת/4 הנאשם הודה, שהוא מנהל החברה הנאשמת שלדבריו עוסקת בייבוא חומרי גלם לתעשיית המזון בלבד. לעניין הסירופ ת/1 טען, שזהו חומר גלם לייצור תעשייתי, וככזה, אין חובה לסמנו בעברית ודי בסימונו בשפה זרה כגון: אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית או איטלקית. בבית המשפט הסתייג הנאשם מאחריות החברה לייבואו של ת/1 לישראל וטען, שבזמן הרלוונטי, הנאשמת לא היתה היבואן היחיד שייבא ארצה את המוצר (פ/ עמ' 18 ש' 5 וש' 24). הסיכומים ב"כ המאשימה, גב' ליאור חן, טענה שיש להרשיע את הנאשמים בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום, תוך הדגשת האחריות המוטלת על הנאשם מכוח היותו נושא משרה בחברה. היא ביקשה לדחות דברי הנאשם בבית המשפט ולקבוע על סמך הראיות, שהנאשמת ייבאה את ת/1, והעבירה אותו לשיווק לתבליני הכפר. זו האחרונה מכרה המוצג לפור שף למכירה לציבור הרחב. על פי ההיתר ת/3, ייעודו של הסירופ לשיווק וככזה מחויב בסימון בהתאם לחוק הגנת הצרכן, והדבר לא נעשה במקרה זה. הסנגור, ביקש באופן טבעי לזכות את הנאשמים. עיקר טענתו, העדר ראיה המוכיחה כנדרש, שאת ת/1 ייבאו הנאשמים, והם אלו שמכרו אותו לתבליני הכפר. הנאשמת לא היתה היבואן היחיד שייבא לישראל מוצר זה. כמו כן טען הסנגור, שעומדת למרשיו הגנה מן הצדק, בהתחשב בכך, שתבליני הכפר ופור שף לא הועמדו לדין. לטענתו, החוק מטיל חובת סימון על "עוסק", שמוגדר כמי ש"מוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". לכן היה על המאשימה להעמיד לדין את כל שרשרת המשווקים ולא להסתפק בהאשמת הנאשמים בלבד. מה עוד שהם עוסקים בייבוא מוצרים לתעשייה, ופטורים מחובת סימון בעברית. האכיפה סלקטיבית הפסולה שבה נוקטת המאשימה מצדיקה זיכויים של הנאשמים. טיעוני ב"כ הצדדים מחייבים התייחסות לדברי העדים וקביעת מהימנותם. מהימנות העדים בקמן ושימברג, עובדי ציבור חסרי פניות, שאין להם עניין אישי בתוצאות המשפט, אמינים עלי וגם הסנגור לא ביקש לקבוע אחרת. גם רוזנפלד וזליקוביץ אמינים עלי. הם לא התנערו מהמוצר והודו שהיה ברשותם. זליקוביץ הודה שהעביר את ת/1 ל"פור שף" לשם שיווקו ומכירתו לציבור הרחב וזו היתה גם עדותו של רוזנפלד. הנאשם ידע שהוא נחקר תחת אזהרה והיה מודע לעובדה שלו אישית ולחברה שבבעלותו מיוחס שיווק מוצר מזון ללא סימון כדין. בחקירתו לא טען שאיננו היבואן היחיד של המוצר לישראל ולא טען שקיים ספק באשר לאחריותו ולאחריות הנאשמת לייבוא המוצג ת/1. לראשונה ניסה להתחמק מאחריותו לת/1 בעדותו בבית המשפט. אני דוחה את דבריו אלה מחוסר אמון. הנאשם לא מסר שמות של מתחרים עיסקיים שגם הם עוסקים בייבוא המוצר נשוא האישום ואילו היה לו ספק אמיתי באשר לאחריותו ולאחריות הנאשמת לייבוא המוצר שבדיון, הוא היה מעלה טענה מיד בהזדמנות הראשונה. זוהי טענת הגנה מובהקת ומשלא טען אותה בהזדמנות הראשונה ולא הוכיח אותה בכל ראיה שהיא בבית המשפט והסתפק באמרה בעלמה, דין הטענה להידחות. טענתו שלא הראו את המוצר במהלך החקירה לא משנה ממסקנתי. דיון ומסקנות הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית - ככלל חזקת התקינות עומדת לרשויות ציבוריות-מנהליות. נקודת המוצא היא שהרשויות מפעילות סמכויותיהן באופן שוויוני וצודק. החזקה נשתרשה בפסיקה והיא תקפה גם בהקשר לפעילותיהן של לרשויות אכיפת החוק, ראו בין היתר, רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי, פ"ד (2) 417, בג"צ 7351/95, גבעוני נ' השר לענייני דתות, פ"ד נ(4) 89, 128, ורע"פ 4142/05, טרבגודה נ' מדינת ישראל, . מהתקדימים עולה שהטוען אחרת, חייב לשאת בנטל ההוכחה הדרוש לסתירת החזקה. אכיפה בררנית על פי טיבה סותרת אכיפה שוויונית. ואף על פי כן לא כל אכיפה בררנית תשמש עילה לביטול כתב אישום, ראו בהקשר זה פסק דינו של בית המשפט המחוזי [ת"א] מפי כב' השופט המר בע"פ (ת"א) 80074/99 ג'רבי נ' מדינת ישראל, . מן המפורסמות הוא שמשאבי הציבור אינם מספיקים לאכיפה מלאה והמציאות מחייבת קביעת סדר עדיפויות, שהיא בגדר הכרח שאי אפשר להימנע ממנו. משכך - אכיפה בררנית תחשב פסולה רק אם הטוען אותה יוכיח קיומו של פגם בטוהר מניעיה של הרשות וישכנע, שננקטים נגדו ורק נגדו הליכי אכיפה, משיקולים זרים הנובעים משרירות גרידא. ראו לעניין זה ההלכה שבע"פ 4855/02, מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ', פ"ד נט(6), 776, בעמ' 812 ואילך, אליו הפנו הסנגור בסיכומיו. מקובל עלי שעל פי הוראות החוק והפסיקה כל אחד מהמעורבים בשיווק קמעונאי ובמסחר מוצרי מזון, אשר לא סומן כנדרש אחראי לעבירה. יחד עם זאת העובדה שלא כל המעורבים מועמדים לדין איננה סיבה לזיכוי. במקרה שבדיון - אין בפני הסבר מדוע כתב אישום הוגש נגד הנאשמים בלבד אך בהעדר הוכחה לפיה מניעים פסולים ושיקולים זרים הניעו את הרשויות להגיש כתב אישום נגד הנאשם בלבד, דין הטענה להידחות. למעלה מהדרוש, מוצאת אני להדגיש, שאינני מקבלת טענת הסנגור שהנאשמת היא החוליה הרחוקה בשרשרת העבירה. אדרבא, היבואנים הם אלה שמביאים לארץ את המוצר ומפיצים אותו ולכן ראשית האחריות והאשמה רובצים לפתחם. היבואן הוא זה שבוחן ובודק את המוצר בחו"ל, בוחר בו ומחליט לייבא אותו. על סמך הבדיקות שלו הוא פונה לרשויות הרלוונטיות בישראל כולל משרד הבריאות ומבקש רישיון ייבוא, ורישיון כזה ניתן לו על סמך הפרטים שהוא מוסר. נפקות האישור ת/3 וייעודו של הסירופ כמוצר לתעשייה או לשיווק- (א) חובת הסימון - כאמור לעיל חובת הסימון חלה על מוצרים לשיווק בלבד. המהנדסת שימברג הסבירה, שעל פי ת/3, על הנאשמים כיבואנים להפקיד בתחנת המכס תווית לדוגמא (ראו ת/3 ושימברג עמ' 16 ש' 19) ופקיד מטעמם מדביק תוויות זהות על כל אחד מהמוצרים שיובאו. בדרך כלל נציג משרד הבריאות מפקח על עבודתו של פקיד כזה. הפיקוח בישראל הוא פיקוח נוסף (עמ' 14 ש' 9-14). מפקח בקמן הבהיר, שהסימון בעברית יכול להתבצע בין בחו"ל, בין בתחנת המכס ובין במחסני היבואן, ובלבד שיעשה לפני הפצת המוצר לשיווק קמעונאי בישראל. העבירה מתגבשת כשהמוצר משווק ללא סימון (עמ' 9 ש' 26-28). (ב) ייעוד המוצר - לדברי שימברג על פי ת/3 יועד מוצר כמו ת/1 לשיווק ולא לתעשייה ו/או למכירה סיטונאית ולכן חובה לסמנו בעברית. לטענתה, על פי רוב, הייעוד נקבע בהתאם בקשת הייבואן, אך בכל מקרה היא מפעילה את שיקול דעתה (עמ' 16 ש' 8 ואילך). היא לא שללה טענת הסנגור שיש מקרים בהם מוצר ייועד לשיווק ומכירה קמעונאית חרף בקשת יבואן לייעדו לתעשייה. הנאשם טען בהקשר לת/3, שהנאשמת נוהגת דרך כלל לבקש היתר לייבוא מזון לצורך תעשייה ולא לשיווק והיא בעלת היתרים לייבא סירופ בטעמים נוספים שייעודם לתעשייה. טענה זו לא תמך במסמכים. באשר ל-ת/1 טען הנאשם שהחברה ביקשה היתר לייבא את המוצר לתעשייה וגב' שימברג החליטה משיקוליה לאשרו ב-ת/4 לשיווק. הנאשם ביקש לקבל שהאמין כי ניתן לו אישור על פי בקשתו והוא לא בדק את האישור לגופו, לנוכח מספרם הרב של האישורים המענקים לחברה. (ג) (1) אני דוחה טענת ההגנה וקובעת שלא היה בסיס לאי הבנה, שכן סירופ כגון ת/1 משווק לשיווק ולא תעשייה. ת/3 מדבר בעד עצמו. גב' שימברג אישרה את המוצר לשיווק ולא לתעשייה. (2) גם אם אקבל לצורך הויכוח שהיתה זו החלטתה האישית של גב' שימברג לאשר את המוצר הקטן לשיווק ולא לתעשייה, בניגוד לבקשת הנאשמים, האמור ברישיון מחייב את הנאשמים ועליהם לבדוק בקפדנות כל אישור שמוענק להם. על הנאשם לעשות כן בין בעצמו ובין באמצעות מי מטעמו גם אם החברה שלו מייבאת מספר רב של מוצרים על פי מספר רב מאוד של היתרים. עליו לבקש תיקון ההיתר אם נפלה טעות וזאת בטרם יתחיל בשיווק. (ג) הסירופ ת/1 משמש צרכנים חובבי אפייה. בהקשר זה אני מפנה לעדותו של רוזנפלד, לפיה בחנות מתבצע סחר קמעונאי וחובבי בישול ואפייה רוכשים מוצרי גלם להכנת מאכלים ביתיים להבדיל מתעשייתיים. (ד) אני דוחה טענת הנאשם שת/1 הוא מוצר לתעשייה. מעצם ההגדרה "תעשייה" נובעת כוונה לייצור בהיקף נרחב הנדרש לחומרי גלם בכמויות גדולות ולא כמויות זעירות של פחות מרבע קילו בדומה לתכולת ת/1. אני דוחה טענת הנאשם (עמ' 25 ש' 25) שכל המשתמש ב-ת/1 עושה בו שימוש תעשייתי וטענתו שכל אפיית עוגה ביתית, תוך שימוש במוצר שב-ת/1, הוא בגדר אפייה תעשייתית וראוי היה שלא תועלה בבית המשפט. האם הנאשמים ייבאו את המוצר נשוא כתב האישום, שיווקו אותו לתבליני הכפר שסיפקה אותו לפור שף? זליקוביץ' העיד שהוא לא מכיר את ת/1 משום שהוא איננו רואה את כל הפריטים שתבליני הכפר סוחרת בהם. יחד עם זאת אישר, שבזמן הרלוונטי רכשה תבליני הכפר מהנאשמת. לשאלת התובעת למי מכרה תבליני הכפר את ת/1 ענה, "מכרנו לחנות שנקראת "פור שף", המוכרת לקהל הרחב במכירות קמעונאיות. לטענתו תבליני הכפר לא עשתה שינוי כלשהוא במוצר ת/1. לא למותר לציין שזליקוביץ' לא נשאל לעניין נ/1א והחשבונית נ/1ב. רוזנפלד מאשר שתבליני הכפר היתה מודעת למהות פעילותה הקמעונאית של "פור שף" ושיווקה לה את ת/1 למכירה לקהל הרחב. הוא זיהה את ת/1 וטען שהמוצר הזה נמכר בחנות באופן חד פעמי ולרוב החנות הציעה למכירה שוקולד מתוצרת אחרת (עמ' 6-7 לפרוטוקול). בקמן לא יכול היה לאשר ש-ת/1 הוא מיני טופיגנס המופיע בחשבונית נ/1ב (עמ' 12 ש' 29). הנאשם לא שלל את האפשרות שסיפק מוצר כגון ת/1 לתבליני הכפר. יחד עם זאת הדגיש שאין בהכרח קשר בין ה"מיני טופינג" המאוזכר בחשבונית נ/1ב למוצר ת/1. מיני טופינג מגיע בטעמים שונים ועל פי בדיקה שערך בספרי הנאשמת ת/1 לא סופק לתבליני הכפר ו-נ/1ב לא מוכיח ההיפך, (עמ' 22 ש' 7). יחד עם זאת כשעומת עם תוכנו של נ/1א, הודה שאם האמור שם נכון, המוצר היה חייב בסימון בעברית (עמ' 19 ש' 14 ו- 20), אך הדגיש שבמקרה כזה המוצר לא היה יוצא ממחסני הערובה בנמל (עמ' 19 ש' 24 ועמ' 20 ש' 10-13). כשעומת עם העובדה שבחקירתו לא הכחיש ש ת/1 יובא על ידי הנאשמת אלא טען שהוא מוצר לתעשייה, ענה שאיננו משוכנע כי במהלך החקירה הראו לו את המוצג (עמ' 20 ש' 24) והוא גם לא ידע באותו זמן שיותר מייבואן אחד מייבא את ת/1 לארץ ת/1 (עמ' 21 ש' 2-4). מסקנות כאמור לעיל עדות הנאשם לא שיכנעה ודחיתי אותה מחוסר אמון והדברים והמסמכים שהציגו רוזנפלד וזליקוביץ' האמינים עלי, עולה מסקנה אחת ויחידה שהנאשמים ייבאו את ת/1 והעבירו אותו לשיווק בישראל מבלי שסומן כדין. לא נעלם מעיני טענת הנאשם שטופינגס מגיע בטעמים שונים אולם זליקוביץ' ציין ב-נ/1א שהבקבוק שהפקק שלו אדום כמו ת/1 מכיל בתוכו צ'וקולטה שזה שוקולד. סוף דבר - נחה דעתי שהתביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר וכנדרש במשפט פלילי את העבירה המיוחסת לנאשמים בכתב האישום ואני מרשיעה אותם באי מילוי אחר הוראת תקן ישראלי רשמי, עבירה לפי סעיף 2(א) לצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט -1998 (להלן: "הצו") ביחד עם סעיף 17(א)(3), סעיף 17(א)(4), סעיף 23(ג)(7) וסעיף 25(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981.צרכנותמוצרסימון מוצרים