קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהגשת ערעור שכנגד: בפני בקשת מר מרדכי פרידמן (להלן "המבקש") ומ.ג.נ.ט פרידמן (1996) חברה לנכסים והשקעות בע"מ (להלן- "החברה"; המבקש והחברה יקראו ביחד להלן "המבקשים") לדחייה על הסף של הערעור שכנגד אשר הוגש נגדם על ידי מר רומן גרבר (להלן- "המשיב"), וכן בקשת המשיב להארכת מועד להגשתו. הערעור הראשי הוגש על ידי המבקשים ביום 12.2.09 (ע"ע 122/09), בהתייחס לפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת מיכל לויט ונציגי הציבור מר גמליאל ומר עמיר; עב' 7202/03 ועב' 5945/03), , אשר ניתן ביום 11.1.09. הודעת הערעור שכנגד הוגשה ביום 17.3.09. רקע בית הדין האזורי קבע כי שני המבקשים היו מעסיקיו של המשיב, וקיבל בחלקה הגדול את תביעתו כנגדם. המבקשים חויבו לשלם למשיב הפרשי שכר מינימום; פיצויי פיטורים; חלף הודעה מוקדמת; פדיון חופשה; דמי הבראה; דמי נסיעות; ויתרת שכר עבודה לחודשים מאי-יולי 2003. תביעתו של המשיב לקבלת דמי חגים נדחתה מחמת שהיה עובד חודשי. לעניין פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים נקבע כי "נתגלעה מחלוקת עובדתית בין הצדדים. המחלוקת נגעה הן לנושא היקף המשרה ומהותה, הן למועד סיום ההעסקה ולגבי פיצויי הפיטורים - שאלת עצם קבלת התשלום", ומטעם זה הופחתו פיצויי ההלנה והועמדו על הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. התביעה הנפרדת, שהגיש המבקש כנגד המשיב, נדחתה מהטעם ש"טענותיו של מר פרידמן בעניין גניבת מסמכים והעתקת דיסקטים, לא הוכחו בכל דרך". המבקשים חויבו לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן הוצאות בסך 2,000 ₪. ביום 12.2.09 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, בהתייחס לכלל החיובים שהוטלו עליהם בפסק הדין. ביום 17.3.09 הגיש המשיב ערעור שכנגד, המתייחס לאי פסיקת פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים וכן כנגד שיעור שכר הטרחה אשר נפסק לו. ביום 6.4.09 הגישו המבקשים בקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף (בש"א 241/09) וביום 15.6.09 הגיש המשיב בקשה להארכת מועד להגשתו (בש"א 380/09). טענות הצדדים המבקשים טוענים כי עותק מהודעת הערעור הומצא לידי ב"כ המשיב כבר ביום 16.2.09 ולפיכך היה עליו להגיש את הערעור שכנגד עד ליום 26.2.09, בעוד שהערעור שכנגד הוגש בפועל 19 יום לאחר מכן; המשיב עשה דין לעצמו ולא הגיש בקשה להארכת מועד; כתב הערעור שכנגד הינו "טורדני, קנטרני ורצוף ביטויים פוגעים ומעליבים"; וזכויות המשיב, אשר זכה כמעט במלוא הסעד שתבע בבית הדין האזורי, לא תיפגענה ממחיקת הערעור שכנגד. בתשובה לבקשה הגיש המשיב בקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד. לדבריו, לאחר מתן פסק הדין נהגו המבקשים בחוסר תום לב בכך שהעמידו פנים כי בכוונתם לסיים את התיק ולשלם את פסק הדין, ובעודו מנהל מו"מ עם מי שהיתה באת כוחם בבית הדין האזורי פעלו בהחבא באמצעות עו"ד אחר להגיש הערעור. בנוסף, הערעור הוגש ערב נסיעת בא כוחו לחו"ל, דבר אשר מנע ממנו להגיש את הערעור שכנגד במועד. המבקשים בתשובה לבקשה להארכת מועד טוענים כי המשיב לא ציין כל טעם מיוחד אשר מנע ממנו להגיש את הערעור שכנגד במועד; טענות המשיב בדבר החלפת ייצוג על ידיהם ותשלום פסק הדין במסגרת ההוצאה לפועל אינן רלוונטיות להארכת המועד וכל התשלומים נעשים בהתאם להסדר שנקבע בהוצל"פ; הטענות בדבר נסיעת ב"כ המשיב לחו"ל גם הן אינן בגדר טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד על פי הפסיקה; על המשיב היה להגיש בקשה להארכת מועד בטרם חלף המועד החוקי להגשת הערעור שכנגד ולכל המאוחר בעת הגשת הערעור שכנגד, ולא להסתיר את האיחור מבית הדין; למבקשים התגבש אינטרס שלא יוגש ערעור שכנגד משחלף המועד לכך ובמיוחד לאור העובדה שתביעת המשיב התקבלה כמעט במלואה על ידי בית הדין האזורי. בתגובה לתשובת המבקשים לבקשה להארכת מועד טוען המשיב כי מדובר במקרה מיוחד בו יש להעדיף את עשיית הצדק על פני הנוקשות הפרוצדוראלית. לגישתו, טענותיו בערעור שכנגד חשובות לסוגיה של פיצויי הלנה מוגדלים לפי סעיף 8 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987 ולאור הצגת מסמך מזויף על ידי המבקשים בנוגע לתשלום כביכול של פיצויי הפיטורים. בנוסף, טרם נקבע מועד לשמיעת הערעור ומדובר באיחור של שבועיים בלבד אשר היה על המבקשים לקחת בחשבון עת החליטו להמשיך ההתדיינות במסגרת הערעור. הכרעה המועד להגשת ערעור שכנגד נקבע בתקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - "התקנות"), שזו לשונה: "היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית דין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים". תקנה זו - בדומה לתקנה המקבילה בתקנות סדר הדין האזרחי - מקנה, למעשה, הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שהעניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור. מטעם זה, "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 798; כפי שצוטט בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ. אוזן, פ"ד מה (5) 695). בעניין שלפני, הצדדים לא התייחסו לשאלה האם ניתן היה להגיש את הערעור שכנגד ככזה בהתחשב בסוגיות המועלות בו; לאור מסקנתי להלן, לא מצאתי לנכון לדון בכך מיוזמתי. 9. סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". לעניין "הטעמים המיוחדים" שבגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות נקבע בעא"ח 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ, , מיום 23.5.05: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא". לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה למחיקת הערעור שכנגד ולדחות את הבקשה להארכת מועד להגשתו. ככלל, אין לקבל ערעור שהוגש אפילו באיחור של יום אחד בהעדר טעם מיוחד המצדיק זאת (עא"ח 30/06 רוני שמעון בע"מ - חארבי עליאן, , מיום 20.12.06). במקרה זה, המשיב הגיש את הערעור שכנגד בחלוף כחודש מהמועד בו הומצא לידו כתב הערעור, מבלי שהגיש בקשה להארכת מועד בטרם חלף המועד החוקי לכך. טענות המשיב בדבר החלפת ייצוגם של המבקשים וההפתעה בעצם הגשת הערעור אינן מהוות טעם מיוחד שהרי יכול היה להגיש ערעור בזכות על פסק הדין בתוך 30 יום מיום המצאתו; משבחר להשיג על פסק הדין בדרך של ערעור שכנגד, הינו תלוי לחלוטין במועד הגשת הערעור על ידי הצד השני ובלוח הזמנים הקצר שנקבע לצורך כך בתקנות, מבלי שהיתה מוטלת על המבקשים חובה לעדכנו מראש בהחלטתם להחליף ייצוג ו/או להגיש ערעור. לעניין נסיעת ב"כ המשיב לחו"ל כבר נקבע, כי איחור אשר נובע מסיבות הקשורות למערכת היחסים שבין לקוח לעורך דינו אינו עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד (ראו למשל בש"א (עליון) 1195/06 אבו חמוד ואח' נ. סלותי, , מיום 23.2.06; עא"ח 3/99 פרומקין ולדימיר - ב.נ.ל סחר בינלאומי ונכסים בע"מ, פד"ע לד 271). קל וחומר, כאשר עסקינן בחופשה שניתן היה להיערך לה מראש, לרבות על ידי הגשת בקשה להארכת מועד במסגרת התקופה שנקבעה בדין להגשת ערעור שכנגד. טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו סיכויי הערעור, המהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד (עא"ח 38/08 עזרא מכמאל - המוסד לביטוח לאומי, , מיום 22.1.09). המשיב מבקש לערער על אי פסיקת פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, כאשר שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהקשר זה הינו רחב, ובמקרה זה התבסס על עצם קיומן של מחלוקות עובדתיות רבות בין הצדדים. בנסיבות אלו אין ערכאת הערעור נוטה להתערב, מבלי שמצאתי כי חשיבות העניין במקרה זה מהווה טעם מיוחד בפני עצמה. כך גם לעניין פסיקת הוצאות; כפי שנקבע בע"ע 1184/00 עמוס בוקבוזה - אפרידר חברה לשיכון ולפיתוח אשקלון בע"מ, , מיום 14.4.03: "הוצאות המשפט הינן החלטה שהיא בשיקול דעתה של בית הדין האזורי ועל פי ההלכה הפסוקה, בית הדין הארצי אינו מתערב בשאלת פסיקת הוצאות, אלא אם סכום שכר הטרחה שנפסק נמוך משמעותית ביחס לסכום התביעה ולסכום הנפסק, או שהוא עולה בהרבה על הנפסק בדרך כלל בבתי הדין לעבודה (דב"ע לד/ 12-3 פלדי - החברה הימית להובלת פרי בע"מ, פד"ע ה 151; דב"ע נא/9-6 חב' מייסון בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות-אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע כג 432,430; דב"ע נד/ 229-3 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים, פד"ע לג 260)". בעניין זה, סכומי שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו תואמים את המקובל; לאור זאת גם סיכויי הערעור שכנגד בעניין ההוצאות אינם יכולים להוות טעם מיוחד להארכת המועד. על אף שהמשיב לא טען זאת, שקלתי גם האם אין הצדקה למתן הארכת מועד בהתחשב בעצם קיומו של הליך תלוי ועומד בין הצדדים (הערעור הראשי). לאחר שקילת הנסיבות, ובהתחשב בכך שהערעור שכנגד אינו "באותו עניין" במובן הצר בו הוגש הערעור הראשי (עא"ח 24/09 מאיר חייקה - מדינת ישראל, , מיום 31.3.09) - אני סבורה כי גם עצם קיומו של הליך תלוי ועומד אינו מהווה הצדקה בנסיבות אלו להשארת הערעור שכנגד על כנו. סוף דבר - הערעור שכנגד, אשר הוגש לאחר המועד הקבוע בדין להגשתו, יימחק. המשיב ישלם למבקשים (יחד) שכ"ט עו"ד בגין הבקשות בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. איחור בהגשת ערעורערעור שכנגדערעור