קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אין חובת שימוע ללא יחסי עובד מעביד: 1. לפני בקשתה של המבקשת למתן צו נגד הקרן הקיימת לישראל (להלן - המשיבה) האוסר על המשיבה להפסיק את עבודתה של המבקשת בשירותה, להפסיק לשלם את שכרה של המבקשת או לפגוע בתנאי עבודתה, מעמדה, שכרה וזכויותיה בכל דרך שהיא. בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגשה התביעה העיקרית. 2. הבקשה הוגשה, יחד עם התביעה בעיקרית, ביום 1.4.09. המבקשת ביקשה גם צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שאותה דחה בית הדין. הדיון הראשון בבקשה, שנקבע ליום 16.4.09 (מיד לאחר חג הפסח) נדחה לבקשת המשיבה ליום 21.4.09. ביום 20.4.09 הגישה המשיבה בקשת לדחייה של הדיון על מנת שתוכל לקיים שימוע למבקשת. המבקשת התנגדה לבקשה, והדיון התקיים במועדו. דיון נוסף, שבו הסתיימה חקירת העדים, התקיים ביום 27.4.09. המבקשת הגישה את סיכומיה ביום 10.5.09. ביום 10.5.09 הודיעו הצדדים לבית הדין כי הם החליטו לפנות להליך גישור, וכי הצדדים יגישו הודעה מוסכמת, ו/או שהמשיבה תגיש את סיכומיה בתוך עשרה ימים ממועד הפגישה, שהתקיימה ביום 25.5.09. הליך הגישור לא הביא להסכמה, והמשיבה ביקשה לדחות את מועד הגשת סיכומיה ליום 16.6.09. בית הדין נעתר לבקשה, על אף התנגדות המבקשת. ביום 17.6.09 הגישה המשיבה בקשה נוספת לדחיית הגשת הסיכומים, ליום 18.6.09, וזאת לאור פגישה נוספת שאמורה להתקיים עם המגשרת בנוכחות המשיבה בלבד. המבקשת הסכימה לבקשה. סיכומי המשיבה הוגשו לבסוף ביום 22.6.09. 3. ואלו הן העובדות לכאורה הרלוונטיות להכרעתי בתיק זה, אשר אינן שנויות במחלוקת, כפי שהן עולות מכתבי הטענות והעדויות שבפני: א. ההתקשרות בין המבקשת למשיבה החלה בשנת 2007, כשהן חתמו ביניהן על חוזה שהגדיר את מעמדה של המבקשת כ"נותנת שירותים" למשיבה. השירות שאותו הייתה אמורה המבקשת, גרפיקאית בהכשרתה, לספק למשיבה היה העברה של תמונות מארכיון קק"ל לפורמט ממוחשב, ויצירת כותרות המתאימות להן, במסגרת מה שכונה "פרויקט הדיגיטציה". ב. אופי ההתקשרות בחוזה הוגדר כך: המבקשת מתחייבת לעבוד עד לשמונה שעות ביום בהתאם לדרישת המשיבה; המבקשת לא תהא כפופה לשעות העבודה ולימי העבודה הנוהגים המשיבה; המבקשת תדווח לממונה עליה באופן שוטף; התמורה, בסך של 29 ₪ לשעת עבודה תשולם כנגד הצגת חשבונית מס; המבקשת תישא בכל המיסים וההוצאות הנובעים מעבודתה ומן התמורה המשולמת בעבורה; התחייבות המבקשת לספק את השירות למשיבה הינה אישית ולא ניתנת להעברה לאחר; המבקשת הצהירה כי היא קבלן עצמאי וכי לא מתקיימים כל קשרי עבודה או שליחות בינה לבין המבקשת. ג. החוזה נחתם, ביום 29.4.07, לתקופה שמה-1.5.07 ועד ל-1.11.07 לשישה חודשים, והעניק למשיבה אופציה להארכתו בשנה נוספת, בהודעה בכתב שתימסר לפחות שלושים יום מראש. ד. למרות שתוקפו של החוזה פג ביום 1.11.07, המבקשת המשיכה בביצוע העבודה כרגיל. ביום 21.7.08 פנה אל המבקשת מר צבי לי-דר, מנהל אגף תקשורת וקשרי ציבור במשיבה, והודיע לה על מימוש האופציה והארכת ההתקשרות עמה עד ליום 1.11.08 (כלומר, שנה מהיום שבו פג תוקפו של החוזה המקורי). ה. ביום 3.8.08 פנה אל המבקשת מר אבי גורן, שהיה אז מנהל מחלקת הפרסומים, והודיע לה כי היא מתבקשת לחתום באופן מיידי על חוזה חדש, ושסירובה לעשות כן יחשב להודעה על סיום ההתקשרות מצידה. טיוטת החוזה שצורפה להודעה נקבה בתאריך 1.4.09 כמועד סיום התקשרות. המבקשת סירבה לחתום על החוזה החדש. ו. המבקשת פנתה אל יו"ר ועד העובדים במשיבה, מר גיל פנר, ע"מ שיביא בפני הנהלת המשיבה את דרישתה להיקלט כעובדת מן המניין. מר פנר פנה למר יוסף אייל, מנהל מחלקת משאבי אנוש במשיבה, ומחה בפניו על השימוש במתכונת העסקה של "פרי לנסר" או "עובד קבלני". ז. במקביל, המשיכה המבקשת את עבודתה כרגיל. ח. ביום 9.11.08 התקיימה ישיבה בנוכחות מר אייל, מר לי-דר, מר פנר ושני עובדים נוספים. בסיכום הישיבה נכתב כי מר לי-דר יביע בפני המבקשת את שביעות רצונו מעבודתה ואת כוונתו להמליץ על אפשרות קליטתה כעובדת מן המניין בסיום תוכנית ההתייעלות שנערכה במשיבה באותו הזמן. ט. בסוף חודש ינואר 2009 שוחח מר גורן עם המבקשת, וציין כי קיימת בעיה הנוגעת להמשך ההתקשרות עמה לאחר חודש אפריל 2009. י. ביום 18.2.09 הודיע מר גורן למבקשת כי העסקתה בפרויקט הדיגיטציה תסתיים ביום 31.3.09. יא. ביום 29.3.09 פנתה המבקשת באמצעות ב"כ אל מר אייל בדרישה להמשיך את העסקתה כעובדת מן המניין. 4. ואלו טענות המבקשת: א. המבקשת טוענת כי מנסיבות העסקתה ומאופי עבודתה אצל המשיבה עולה כי היחסים בינה לבין המשיבה היו יחסי עובד ומעביד. ב. כמו כן טוענת המבקשת כי פיטוריה משירות המשיבה נעשו ללא שימוע כדין ובניגוד להבטחות שניתנו לה ע"י הממונים הישירים עליה, שהיו מרוצים מתפקודה, וכן ע"י גורמים נוספים בהנהלת המשיבה. ג. על כן, טוענת המבקשת, הפסקת ההתקשרות עימה נעשתה שלא כדין, בלא שניתנה לה זכות שימוע, ומשום כך יש לצוות על המשיבה להחזירה לעבודה בשירותה במעמד של עובדת מן המניין. ד. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיבה הינה גוף דו-מהותי שיש להחיל עליו נורמות מן המשפט המנהלי, ובכלל זה חובותיה כלפי העובדים בשירותה. 5. ואלו טענות המשיבה: א. המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף, היות שהיא נגועה בחוסר תום לב, וזאת משום שההתקשרות בין המבקשת לבינה יסודה בניצול של קשרים אישיים והפעלת לחצים ע"י גורמים שונים בתוך קק"ל, וכי מתן סעד למבקשת יהווה השלמה עם מצב עניינים לא תקין זה, שאותו ניסתה המבקשת להסתיר מעיני בית הדין. ב. כמו כן, טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה תוך שיהוי ניכר ובלתי מוסבר, משום שהעילה, לשיטת המבקשת, נוצרה כבר בתום ששת חודשי ההעסקה הראשונים, וחזרה ונוצרה כשמר גורן הודיע למבקשת על סיום העסקתה, כחודש וחצי לפני הגשת הבקשה, וגם בשל כך יש לדחותה על הסף. ג. לגופה של הבקשה, טוענת המשיבה כי בינה לבין המבקשת לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, המבקשת לא התקבלה כעובדת, העסקתה לא הוסדרה דרך אגף משאבי אנוש במשיבה, וכי היא הייתה מודעת לכך שלתפקיד אותו היא מבצעת אין כל תקן במשיבה. ד. המשיבה טוענת כי הפסקת ההתקשרות עם המבקשת נעשתה כדין, וכי המשיבה אף הייתה מחויבת להפסיק אותה, וזאת משום שהמשיבה חתומה על הסכמים קיבוציים האוסרים עליה לקלוט עובדים חדשים במקום עובדים הפורשים במסגרת תוכנית התייעלות המונהגת במשיבה בחודשים האחרונים, וכך גם על פי החלטות הנהלת שלא לקבל עובדים חדשים לארגון. ה. לעניין השימוע, טוענת המשיבה כי לא חלה כל חובה לקיים שימוע משום שלא חלו יחסי עובד-מעביד בינה לבין המבקשת. עם זאת, טוענת המשיבה, ניתנה למבקשת הזדמנות להשמיע את טענותיה בשיחה עם מר לי-דר ומר גורן. ו. כן טוענת המשיבה כי המבקשת, שידעה על הכוונה להפסיק את ההתקשרות עמה זמן רב מראש, בחרה לשבת בחיבוק ידיים ולא לפנות בבקשה שינתן לה להשמיע את טענותיה. ז. המשיבה מוסיפה וטוענת כי במקרה זה אין מקום לעשות שימוש בסעד האכיפה, שלו עותרת המבקשת, וזאת אף אם יקבע בית הדין שמתקיימים יחסי עובד ומעביד, מפני שאכיפת יחסי עובד ומעביד הינה חריג המתקיים רק בנסיבות שאינן מתקיימות אצל המבקשת. 6. דיון והכרעה: כאמור, עניין לנו בהליך של בקשה לצו זמני, שבמסגרתו נדרש בית הדין להכריע על סמך הראיות שהובאו לפניו ע"י הצדדים, והכרעותי הן במישור הלכאורי בלבד. 7. טענת השיהוי - לטענת המשיבה, על הבקשה להידחות על הסף משום שהיא הוגשה בשיהוי ניכר ושלא בתום לב. כאמור, מסכת הראיות השלמה בתיק לא נפרשה בפנינו. עם זאת, מהעדויות ששמענו אכן מצטיירת תמונה של שימוש בהיכרות אישית של המבקשת עם גורמים בעלי השפעה בקק"ל, ובכלל זה חמיה, מר דוד זומר, המכהן כחבר דירקטוריון קק"ל, ומר יגאל יאסינוב, סגן יו"ר קק"ל, לצורך שיבוצה כעובדת בשירות המשיבה. מן העדויות עולה כי דיונים הנוגעים למעמדה ולהעסקתה של המבקשת התקיימו בדרגים הגבוהים ביותר בקק"ל, והדבר כשלעצמו מעלה תמיהה, בהתחשב באופיה הזוטר של העבודה שאותה ביצעה. 8. מן העדויות עולה חשד כי המבקשת הסתמכה על כך שקשריה המשפחתיים בצמרת הארגונית של המשיבה יעשו את שלהם ו"יסדרו" את מעמדה כעובדת מן המניין במשיבה, ולכן נמנעה מלנקוט בצעדים משפטיים בדרך המקובלת, עד לרגע האחרון שבו התברר לה באופן סופי כי בקשתה להמשיך ולעבוד עבור המשיבה נדחית. אשר על כן, אין כל הצדקה להעניק למבקשת סעד זמני, דחוף באופיו, לאחר שהיא עצמה השתהתה והתמהמהה מלעתור לו בצורה כה ניכרת. 9. למרות האמור, אין זה הנימוק היחיד שבגינו נדחית הבקשה, ועל כן אדון בטענות המבקשת לגופן. טענת המבקשת בנויה שני נדבכים, המשלימים זה את זה: האחד, הוא שבינה לבין המשיבה התקיימו יחסי עובד ומעביד. השני, הוא כי לאור קיומים של יחסי עובד ומעביד, סיום ההתקשרות עמה ללא שימוע היה שלא כדין. אדון בהם להלן. 9. יחסי עובד-מעביד - שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד היא שאלה עובדתית ומשפטית סבוכה ביותר, שהמסגרת המתאימה לבחינתה ולהכרעה בה הינה התיק העיקרי, ואינה יכולה להיבחן באופן הראוי והנדרש במסגרת של בקשה לסעד זמני. המבקשת אמנם טענה באריכות לנושא זה, והביאה ראיות המראות לשיטתה, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד, אולם לאור מסגרת הזמן הצפופה של הליך זה נראה כי לא ניתנה למשיבה הזדמנות ראויה לשטוח את מלוא טענותיה ולהתגונן בפני הטענה הזו. למעלה מכך - המבקשת אף לא הצליחה להביא לבית הדין לעדות את מי שהיו הממונים הישירים עליה מטעם המשיבה, שגרסתם מהווה מקור חיוני ביותר לקביעת הסטטוס שהתקיים לכאורה בין הצדדים. 10. על כן, על מנת לאפשר לצדדים להציג בפני בית הדין את מלוא טענותיהם בשאלה זו, לא אוכל לקבוע כאן, בהחלטתי במסגרת הבקשה לסעד זמני, האם אכן התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המבקשת למשיבה. 11. למעלה מן הצורך, אומר בעניין קביעת יחסי עובד ומעביד, וזאת לכאורה בלבד, כי איני סבורה שהתקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, וזאת לאור העובדות, לכאורה, שנחשפו בפני בית הדין, ובפרט אופי ההתקשרות של המבקשת עם המשיבה, היותה נותנת שירותים בתחום ספציפי שאינו תחום עיסוק במשיבה, מתן השירות לתקופה קצרה ולפרויקט מסוים התחום בזמן במחלקה ללא תקן במשיבה. בנוסף, העובדה כי המבקשת עבדה, במקביל, גם בהוראה במסגרת אחרת, וכן העובדה שההתקשרות בין המבקשת למשיבה לא עברה דרך אגף משאבי אנוש מצביעים כולם לכאורה על העדר יחסי עובד ומעביד. 12. טענת השימוע - כאמור, בהיעדר קביעה באשר לקיומם של יחסי עובד ומעביד, לא הוכח כי חלה על המשיבה חובה להעניק למבקשת שימוע. עם זאת, ולמעלה מן הנדרש, אצטט את שכתבתי בתיק עב' (ירושלים) 2926/03 - עו"ד חיון מאיר נ' מדינת ישראל - משרד המשפטים . . "בחינת הליך סיום היחסים עם התובע 13. טוען התובע כי על הנתבעת היה לנהוג כלפיו על פי הכללים הנדרשים מגוף ציבורי בסיום חוזה העסקה וכי לא נעשה למבקש שימוע כקבוע בדין. בפסק הדין בעניין מדינת ישראל נ. אלי שדה (ע"ע 1290/02 , ע"ע 1303/02 בש"א 1388/02) נדונה שאלת קיומה של זכות השימוע משמדובר באי הארכת חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה ובו נקבע: "כאשר המדובר בהתקשרות בהסכם לתקופה קצובה לביצוע עבודה מסוימת, מוגדרת ומתוחמת היטב מבחינת היקפה ומשרה, וכאשר אין לעובד ציפיה לחידוש החוזה מעבר לתקופת הפרוייקט ולאחר סיומו - או אז יכול ובקיומו של שימוע לא יהיה כדי לגרום לחידוש ההתקשרות בין הצדדים". בית הדין חזר וציטט מפסק הדין בעניין ד"ר גוטרמן שם נקבע על ידי כב' הש' נ.ארד: "אין אנו מתעלמים מכך, שבמצבים מסוימים לא יהא בזכות הטיעון להגשים את יעודה ועל כן אף לא תידרש. כך, במקרה בו הייתה ההתקשרות בין המעביד ועובדו, מלכתחילה, לביצוע עבודה מוגדרת ומסוימת לתקופה קצובה בלבד. כגון, קבלן המעסיק מהנדס בחוזה לזמן קצוב בפרויקט בנייה, כאשר ברור וידוע לשניהם שתחילת העבודה וסיומה באותו פרויקט עצמו, ולאחריו נפרדות דרכיהם. או אז, לא יהא בזכות הטיעון כדי לשנות מן העובדה שעם סיום הפרויקט באה לסיומה מאליה ההתקשרות בין השניים, ואין עוד סיכוי לחידושה או להמשכה. לא כן הוא עת המדובר בהתקשרות ארוכת טווח, העשויה פלחים פלחים. לאמור: העסקת העובד נעשית על פי חוזה לתקופה קצובה, אולם המסגרת בה היא מתקיימת מחזיקה בתוכה, מעצם טבעה, אפשרות ליצירת קשר מתמשך, בין לקביעות ובין להארכת החוזה מעת לעת. במקרה כזה, גם אם לעובד אין זכות קנויה למשרה, חייב המעסיק במתן הודעה מראש לעובד על כוונתו שלא להאריך עוד את ההתקשרות עימו; לפרט את הטעמים העומדים ביסוד אותה כוונה; לאפשר לעובד להביא בפניו את תגובתו וליתן לו הזדמנות הולמת לנסות ולהעביר את רוע הגזירה." (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פסק דין מיום 7.1.03)" 13. במקרה זה של המבקשת, המדובר בחוזה שנחתם לתקופה קצרה במיוחד, בת שישה חודשים, לצורך משימה מסוימת בפרויקט מסוים. על פי התנאים שהוגדרו לעיל בעניין שדה ובעניין גוטרמן, הרי שגם לו נניח שהמדובר ביחסים שבין עובד למעביד,לא חלה בענייננו חובת שימוע בהיקפה המלא, והמשיבה יצאה ידי חובתה בשיחות שניהלו מר לי-דר ומר גורן עם המבקשת. 14. סעד האכיפה: ככלל, בית הדין יקפוץ את ידו במתן צווי עשה זמניים, ובוודאי במקרה של אכיפת הסכם התקשרות אשר הגיע לידי סיום. לאור כל שנבחן על ידי עד כה, ולאחר בחינת סיכויי התביעה, לכאורה בלבד, ומאחר שהסעד הזמני זהה לסעד העיקרי, לא מצאתי שיש מקום ליתן צו עשה כמבוקש. 15. מאזן הנוחות - אין ספק כי הפסקת ההתקשרות בין המבקשת למשיבה הינה בעלת השלכות קשות על המבקשת וגורמת לה אי-נוחות קשה. ברם, לאור העובדה שהמבקשת ידעה על הפסקת ההתקשרות מבעוד מועד ולא מצאה לנכון לטעון לפני כן לפגם באופן ההתקשרות, ולאור העובדה שאכיפת יחסי עבודה במקרה הזה תגרום למשיבה נזק ניכר לאור ההתחייבות שנטלה על עצמה בהסכם הקיבוצי עם עובדיה שלא לשכור עובדים חדשים, אני מוצאת כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. 16. מן האמור לעיל עולה, כי התנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך מתן סעד זמני, לא כל שכן סעד קיצוני של אכיפת יחסי עובד ומעביד, לא מתקיימים בעניין שלפני. 17. סיכומו של דבר - לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. שאלת ההוצאות תיבחן בסיום ההליך העיקרי. שימועיחסי עובד מעביד