אישור העדר חובות לעירייה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור העדר חובות לעירייה: בעתירה התבקש בית המשפט "להורות למשיבה למסור לעותרות אישור בהתאם להוראות ס' 324 לפקודת העיריות... לצורך רישומה של העותרת 2 כבעלים של הקרקע הרשומה בספרי רשם המקרקעין כחלקה 9 בגוש 6591 וחלקות 10,11 ו-12 בגוש 6594 (להלן: 'המקרקעין') כבעלים של המקרקעין". בעתירה נטען כי במקרקעין ישנם פולשים, שהעותרת 1 (להלן: "העותרת") הגישה נגדם תביעה לפינוי וסילוק יד. העותרות טענו כי המבנים שבנויים על המקרקעין נבנו על ידי הפולשים, וכי היא אף בקשה שהעירייה תסייע לה בפינוי הפולשים. לטענת העותרות, לא חלה עליהן חובה לדווח לעירייה על הפלישה. העותרות טענו בין היתר כי מי שחייב בתשלום ארנונה הוא המחזיק של הנכס. חובת תשלום הארנונה חלה - על פי הטענה - רק משעה שנבנה המבנה על הקרקע, מבנה בו העותרת לא החזיקה כאמור מעולם. לכן, ומאחר שהעותרת לא היתה מעולם מחזיקה של הנכס לגביו הוטל החיוב, לא חלה עליה החובה המצוינת בס' 326 לפקודת העיריות, להודיע על העברת חזקה. המשיבה (להלן: "העירייה") השיבה לעתירה. היא טענה בין היתר כי שאלת זהות המחזיק היא שאלה עובדתית שצריכה להיבחן בדיון בפני מנהל הארנונה במסגרת השגה. לטענת העירייה, ביום בו היתה הפלישה לקרקע, הפכה הקרקע לתפוסה, ובאותו רגע נוצר החיוב בארנונה. הבעלים הפך באותו מועד למחזיק קונסטרוקטיבי, החייב בארנונה (כמו במקרה בו משכיר בעלים את הקרקע שלו לאחר). לכן, וכל עוד לא התקבלה הודעה אחרת, העירייה זכאית לחייב את בעל הקרקע - העותרת - בתשלום ארנונה. עוד נטען כי שאלת הפלישה שנויה במחלוקת, שכן הפולש טען כי לא היתה פלישה. בין הצדדים התנהל משא ומתן ממושך בניסיון להגיע להסכמה. בישיבת יום 15.12.08, הצהיר ב"כ העותרות כי העותרות לא קבלו מעולם שומת ארנונה למקרקעין. הוא הפנה למסמך אותו צירף לתיק בית המשפט - דו"ח יתרות לחשבון מיום 6.4.08, ממנו עולה כי לטענתו, כי במועד זה לא היו חובות ארנונה של העותרת לעירייה. הוא טען כי לו היתה מתקבלת שומת ארנונה, ניתן היה להגיש השגה. באותה ישיבה טענה ב"כ העירייה, כי העובדה שבפנקס העירייה אין התייחסות לחוב ארנונה, אין פירושה כי לא קיים חוב כזה. בתשובה כתובה שהגישה העירייה לבית המשפט בהתייחס למסמך הנ"ל, היא טענה כי ביום 17.12.08 נשלחו ישירות לעותרות דרישות לתשלום ארנונה. לטענתה, ההודעות נשלחו במועד זה עקב טעות משרדית, הגם שהודעה על החיוב עצמו נמסרה לעותרות כבר לפני כן. כאמור, דרישת החיוב בארנונה נשלחה לעותרות רק ביום 17.12.08, ועל דרישה זו אכן הגישו העותרות השגה. ההשגה מצויה כיום בדיון בפני ועדת הערר. עתירה נוספת שהגישו העותרות ביחס לשומת הארנונה (עת"מ 1511/09 - להלן: "העתירה הנוספת"), נמחקה בישיבת יום 14.9.09, לאור הדיון המתקיים בנושא זה בפני ועדת הערר. גם בעתירה הנוספת עלו טענות המתייחסות לחובות הארנונה של העותרת, בין היתר לאור סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות. בישיבת יום 5.4.09 הצהיר ב"כ העותרות כי "הגשנו השגה ועדיין לא קבלנו תשובה... העתירה הנוכחית נועדה לאפשר רישום בטאבו, ואין בה בקשה להצהיר לגבי חוב". בישיבת יום 14.9.09, לאחר שלא הושגה פשרה בין הצדדים, ולאחר שנמחקה העתירה הנוספת, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעתירה בעל פה. ב"כ העותרות הדגיש בסיכומיו כי באמצע שנת 2007 הגיע נציג של העותרת לעירייה ובקש אישור על עך שאין חובות לעירייה. לטענתו, באותו מועד אכן לא היו חובות לעירייה. אף על פי כן, לא ניתן לו האישור המבוקש. לעותרת לא היו חובות גם במועד הגשת העתירה - כפי שעולה לטענתו של ב"כ העותרות מפנקסי העירייה שהוגשו לבית המשפט. רק בדצמבר 2008 הוצאה שומת הארנונה, ולכן רק ממועד זה ואילך קיים חוב שנוי במחלוקת. לכן, מאחר שהוכח כי לא היה קיים חוב של העותרת לעירייה במועד הגשת העתירה - יש לקבל את העתירה כמבוקש בה . ב"כ העירייה טענה במסגרת סיכומיה כי ב"כ העותרות נסמך על טיעון פורמאלי, אולם כעולה מהעתירה עצמה, במועד הגשתה כבר היה חוב של העותרות לעירייה, והעותרות ידעו על כך. המסמך שהתקבל מהעירייה, דו"ח מצבת חובות, אין בו כדי לשנות את המסקנה כי במועד הגשת העתירה היה חוב לעירייה, אלא שטרם נמסר להן חשבון מפורט של חיוב הארנונה. דיון כעולה מכול האמור לעיל, השאלה היחידה בה יש להכריע במסגרת העתירה הנוכחית, היא האם היה על העירייה לתת לעותרות אישור לפי ס' 324 לפקודת העיריות, לאור העובדה שאין מחלוקת כי שומת הארנונה הוצאה לעותרת רק בחודש דצמבר 2008, קרי לאחר הגשת העתירה, ולאחר שהעותרות בקשו כי העירייה תנפיק להם אישור לרישום בטאבו מכוח ס' 324 לפקודת העיריות. יובהר כי אינני מתייחסת במסגרת פסק דין זה לשאלה האם דרישת חוב הארנונה שנשלחה לעותרות בדצמבר 2008, היתה מוצדקת אם לאו, שכן ענין זה מצוי כיום בדיון בפניה של ועדת הערר - שהיא שתכריע בו. סעיף 324 לפקודת העיריות קובע: "(א) לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר — סולקו במלואם או שאין חובות כאלה". כלומר, בהתאם לסעיף, תנאי לרישום ההעברה בפנקסי המקרקעין, הוא הצגת תעודה המעידה שכל החובות המגיעים לעירייה ביחס לנכס סולקו במלואם, או שאין חובות כאלה. בענייננו, תעודה כזו לא הוצגה, ואף לא ניתן היה להציגה, שכן במועד בו פנו העותרות לעירייה, היתה עמדתה של העירייה כי קיימים חובות על המקרקעין, חובות שטרם "סולקו במלואם". עמדה זו עולה בין היתר ממכתב העירייה מיום 19.2.07 (נספח ז' לעתירה). מכתב זה נכתב על ידי העירייה בתשובה לבקשת העותרות לקבל את האישור הנדרש מכוח ס' 324 הנ"ל לפקודת העיריות. במכתב הנ"ל, ציינה העירייה שלא ניתן לתת את האישור המבוקש, משום ש"בשטח המקרקעין קיימים מבנים אשר לא דווח לה אודותם, ואשר לא שולמה לה ארנונה בגינם". מבנים אלה - כך צוין במכתב הנ"ל, טרם נמדדו. העותרות היו מודעות לעמדתה זו של העירייה, והן אף השיבו למכתב העירייה במכתב מיום 26.4.07 (בו ציינו כי המבנים נבנו על ידי פולשים). בהמשך התנהלה תכתובת בין הצדדים בנושא זה. כלומר, במועד בו פנו העותרות לעירייה, לא היתה העירייה יכולה - לגישתה - לתת להן מכתב לפיו אין אין חובות המגיעים לעירייה ביחס לנכס - המקרקעין, או כי כל החובות המגיעים לעירייה - שולמו. כאמור, חרף העובדה שהעירייה טרם שלחה במועד האמור דרישת תשלום לעותרות, וחרף האמור בספרי העירייה במועד זה, היתה עמדתה של העירייה - כפי שהיא נמסרה גם לעותרות, כי קיימים חובות ארנונה בגין מבנים שקיומם לוא היה ידוע לה, שכן לא דווח עליהם לעירייה, ואשר טרם נמדדו. מאחר שהאישור מותנה בכך ש"אין חובות" - ולאו דווקא ברישום בפנקסי העירייה (שיכול לשמש אינדיקציה להעדרם של חובות), לא היתה העירייה חייבת להנפיק לעותרות את האישור במועד בו הן בקשו לקבלו. לכן, אין מקום לקבל את טענות העותרות, ודין עתירתן להידחות. אני מחייבת את העותרות יחד ולחוד לשאת בהוצאות העירייה ובשכר טרחת עורכי דינה בסך כולל של 10,000 ₪ + מע"מ. חובות לעירייההעדר חובותעירייהחוב