ארנונה על אולם אירועים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה על אולם אירועים: 1. בפני ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר שליד עירית טבריה מיום 17.11.08, אשר קיבלה את עררה של המשיבה, וקבעה, כי נכסי המשיבה המסומנים בספרי המערער כנכסים מס' 305206 ומס' 305204 יסווגו כמחסנים. הרקע העובדתי 2. המשיבה הינה חברה המנהלת אולמות שמחה בתחום העיר טבריה והידועים כאולמי מצפור; המתחם שבבעלות המשיבה כולל מבנה עיקרי בעל שתי קומות ומבנה נוסף בעל קומה אחת, המופרד מהמבנה העיקרי על-ידי רחבה מצופה באספלט. בקומה התחתונה של המבנה העיקרי מצויה יחידה בנויה בשטח של 293 מ"ר בערך, שמשמשת כמחסן ומסומנת בספרי המערער כנכס מס' 305206. במעבר שבין המבנה העיקרי ובין גן האירועים קיים מעבר או יחידת שטח נוספת בשטח של 232 מ"ר והידועה בספרי המערער כנכס מס' 305204, המשמשת, לטענת המשיבה, למטרות של פריקת סחורה, מכולת אשפה ומדחסי אשפה, מערכות קירור, אחסון שולחנות וכיסאות ואחסון ארגזי שתייה בתוך מכולה. בגין שני נכסים אלה, מס' 305206 ומס' 305204 (להלן: "הנכסים"), חויבה המשיבה לפי סיווג של אולמות שמחה, המסומן בקוד 321 בסעיף 8.3 לצו הארנונה, ולא לפי סיווג של מחסנים. ביום 20.3.08 השיגה המשיבה בפני המערער על חיוב הארנונה לשנת 2007 אך השגתה נדחתה; משכך, הגישה המשיבה ביום 19.6.08 ערר בפני ועדת הערר שליד עיריית טבריה (להלן: "ועדת הערר" או "הועדה"). 3. ועדת הערר ערכה ביום 4.11.08 ביקור בנכס ובהחלטתה מיום 17.11.08 (להלן: "החלטת ועדת הערר") קבעה, בין היתר, כי: "ב-3 בשנת המס 2008 נכס 305206 יסווג כמחסן לפי ס- 11.1 לצו הארנונה 2008. ב-4 בשנת המס 2008, נכס 305204 יישאר בסיווג הקיים שלו למעט המכולה וקטע הנכס המחופה בגג מכיוון המכולה לכיוון המבנה שחוצץ את גן האירועים. על המשיבה (מנהל הארנונה עיריית טבריה - ש.א.) למדוד פריט נכס זה ולסווגו כמחסן". מכאן ערעור המערער על החלטת ועדת הערר. הטענות בערעור 4. המערער טוען, כי שגתה ועדת הערר עת קבעה, כי יש לסווג את הנכסים כמחסנים לפי סיווג סעיף 11 לצו הארנונה. לטענתו, בבר"מ 9205/05 מנהל הארנונה עיריית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע"מ, , נדרש בית המשפט העליון לבחינת ההגדרה והסיווג של מחסנים בצו הארנונה של המערער; בית המשפט העליון אימץ מבחנים, שבהתקיימם יש לראות במתקן רב תכליתי נכס אחד לצורכי ארנונה; המבחן האחד, הוא בחינת קיומה של זיקה בין היחידות השונות, ובמידה וקיימת זיקה כזו יש לראות במתקן רב תכליתי נכס אחד לצורכי ארנונה; והמבחן האחר, הוא, אם השימוש בחלק ספציפי של הנכס הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו. לשיטת המערער, בנכסים דנן, מתקיימים שני המבחנים הנ"ל, שמובילים למסקנה אחת ויחידה, כי יש לסווג את כל המתקן לרבות המחסנים כאולמות שמחה. 5. עוד נטען, כי בין המחסנים החיצוני והפנימי ובין שאר חלקי האולם, קיימת זיקה משמעותית, שכן המחסנים משמשים מטבעם את האולם וקיומם הוא הכרחי למימוש תכליתו של האולם. המערער הפנה לעת"מ 109/03 (נצ') אולמי מצפור נוף האגם בע"מ ואח' נ' עיריית טבריה, , בו קבע בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא, השופט א. אמינוף), כי: "מחסן הצמוד לאולם השמחות כמו גם המטבח וחדרי הנוחות מהווים מהות אחת וחלק בלתי נפרד מן השימוש של אולם השמחות בכללותו. אין כל הצדקה להפריד בין החלקים". בביקור שערכה הועדה ביום 4.11.08, כך לטענת המערער, ניתן היה להיווכח בנקל, כי מדובר במחסנים המהווים חלק בלתי נפרד מן השימוש של אולם השמחות ומאוחסנים בהם פרודוקטים שונים, ארגזי משקאות ומקרר, שהינם חיוניים להפעלת האולם. 6. המערער מוסיף וטוען, כי בחלק הרלוונטי בהיתר הבניה, לא אושרו הנכסים כמחסן או כמרתף, ובכך לא התקיימו תנאי סעיף קטן 11.1.1 לצו הארנונה ולא עלה בידי המשיבה להרים את הנטל המוטל על המבקש להכניס נכס תחת הגדרת "מחסנים". 7. המערער מדגיש בטיעוניו, כי ועדת הערר טעתה עת התעלמה מן ההלכה הפסוקה, לפיה, אין לפצל כל נכס, שמקיים מהות אחת, לנתחים טפלים ושוליים למטרה העיקרית ולמהותו של הנכס, וכי ההלכה שנפסקה בבג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1), 793 (להלן: "הלכת דשנים"), יש לפרש אך ורק כחלה מקום בו נכס רב תכליתי משמש למטרות שונות, שכל אחת מהן מוגדרת כסיווג נפרד, אך אין כוונה להרחיב הלכה זו בנוגע לשימוש שונה כלשהו בנכס, שכן על ידי כך עלולים להגיע לתוצאות שעל גבול האבסורד. כמו כן, טוען המערער, כי ועדת הערר התעלמה מפסיקה מפורשת, שעל-פיה כאשר קיימת זיקה הדוקה בין הנכסים והשימוש במחסן הוא הכרחי למהות מימוש תכליתו של הנכס העיקרי ואין לו תכלית עצמאית, כי אז יש לסווגו לפי השימוש העיקרי בנכס. 8. בשל כל אלה, מבקש המערער לבטל את החלטת ועדת הערר ולסווג את המחסנים לפי השימוש העיקרי בנכס העיקרי, קרי "אולמות שמחה". טענות המשיבה 9. המשיבה מבקשת לדחות את הערעור ולהותיר על כנה את החלטת ועדת הערר. 10. המשיבה טוענת, כי הביקור במקום שערכה הועדה אפשר לה להתרשם, מכלי ראשון, כי אין המדובר ביחידות שהן טפלות ומשניות למבנה העיקרי, קרי אולם השמחות, אלא שעסקינן ביחידות המשתרעות על פני שטח רחב היקף, שייעודן הוא אחסון בלבד. מדובר במחסנים גדולים ואין בהם כל שימוש הקשור להפקת אירועי שמחה. 11. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי באשר לקביעת ועדת הערר, לפיה, נכס המשיבה הינו מבנה רב תכליתי, אין כל השגה מצד המערער, הן במסגרת הערעור דנן והן במסגרת תשובתו של המערער לערר המשיבה, כך שלשיטת המשיבה, יש לצאת מנקודת הנחה, כי נכס/מבנה המשיבה הינו מבנה רב-תכליתי, כפי משמעותו של דיבור זה בפסיקה. המשיבה מפנה להלכת דשנים, לפיה, סיווג הנכסים ייעשה לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד, וטוענת שלא נפלה שגיאה משפטית בהחלטת הועדה. 12. עוד טוענת המשיבה, כי הועדה התחשבה בהחלטתה אף במבחנים שעלו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, שהתפתחה לאחר הלכת דשנים, כגון מבחן הזיקה ומבחן ההכרחיות, ומצאה, כי אינם חלים בעניינה של המשיבה, שכן, אין עסקינן ביחידות טפלות ושוליות הנטמעות בתוך אולם השמחות ואין ליחידות אלה זיקה לנכס ואף הן לא הכרחיות למטרת קיומו באופן שאילולא היו קיימות לא היה ניתן להפעיל כלל את אולם השמחה. לטענת המשיבה, אם ננתק נכסים אלה מאולם השמחה של המשיבה, אין ספק כי האולם ימשיך בפעילותו השוטפת ולא יחדל להתקיים. 13. המשיבה מדגישה, כי בצמוד לאולם השמחה ישנם שטחים של מטבח ויתר המתקנים הנלווים, לרבות מחסן קטן, והמשיבה לא באה בטרוניה על סיווגם על ידי המערער כאולמות שמחה; אך לא כך המצב באשר לנכסים 305206 ו- 305204. 14. באשר לעת"מ (נצ') 109/03 הנ"ל נטען בתשובת המשיבה, כי באותו מקרה כלל לא נטענה הטענה, כי עסקינן במבנה רב תכליתי וכי אותו פסק דין התייחס לכלל העותרים המפעילים אולמות שמחה בעיר טבריה, ולא היתה התייחסות ספציפית וקונקרטית לנכס המשיבה בלבד. דיון והכרעה 15. באשר להיקף התערבות בית המשפט בהחלטות ועדת ערר, נפסק בעמ"נ (ת"א) 183/04 מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב יפו נ' דרורי שלומי ארועטי פרסומאים בע"מ, כי: "שאלת סיווג פעילות המחלקה עולה במסגרת ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר. הלכה פסוקה היא כי הביקורת השיפוטית על החלטת רשות מתמצה בבדיקה האם מצויה היא בתחום הסבירות (בג"צ 4769/95 מנחם רון נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 269; בג"צ 1/81 ויקי שירן נ' רשות השידור, פ"ד לה(3) 365, 378; בג"צ 389/80 דפי זהב נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, בג"צ 376/81 לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד לו(2) 449, 453-454)". 16. בית המשפט העליון חזר לאחרונה על ההלכה באשר לסיווג נכס לצורך חיובו בארנונה בברמ 8242/08 מפעלי נייר אמריקאים ישראליים בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה, , פסק דין מיום 22.7.09, ופסק, כי: "השאלה המשפטית שמעלה המבקשת, קרי מתי יסווג מתקן רב תכליתי כמכלול ומתי יסווגו נכסים מתוכו בנפרד נדונה זה מכבר בפסיקה של בית משפט זה. בעניין דשנים הנ"ל נקבע כי: 'כאשר מדובר ב'מתקן רב-תכליתי' בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקניו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד'. מאוחר יותר נידונה בהרחבה השאלה מתי ייחשב נכס ל'מתקן רב תכליתי' ב-ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון (טרם פורסם, , 9.2.2003) (להלן: עניין אחוזת ראשונים). וכך נאמר שם:   'השאלה היא, אם כן, מתי נאמר כי ביחידות שטח סמוכות נעשה שימוש שונה בכל אחת מהן, המצדיק סיווג נפרד, ומתי נאמר שגם אם בכל אחת מיחידות אלה מתרחשת אמנם פעילות שונה, משולבות פעילויות אלה זו בזו ותכליתן אחת ועל כן אין מקום לפצלן לצורך הסיווג. לעניין זה הוצעו מספר מבחנים. מבחן אחד הוא, בחינת קיומה של זיקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה. אם קיימת זיקה כזו, נראה ב'מתקן הרב-תכליתי' נכס אחד ואילו בהעדר זיקה כזו, הרי שכל יחידה תסווג בנפרד... מבחן אחר הוא, האם השימוש בחלק ספציפי, הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו...'. על הלכה ברורה זו אוסיף רק את המובן מאליו, והוא כי תנאי מקדים לסיווג נפרד הוא שימצא בצו הרלבנטי סיווג מתאים לשימוש". 17. בית משפט זה התייחס, בין היתר, לנכסי המשיבה דנן בעת"מ (נצ') 109/03 אולמי מצפור נוף האגם ואח' נ' עיריית טבריה (פס"ד מיום 31.8.03) ופסק, כי ההלכה באשר לסיווג נכסים לצורך חיוב בארנונה קובעת, כי יש לסווגם בהתאם לשימוש, אך כאשר מדובר במתקן רב-תכליתי רחב מימדים, בעל שימושים מגוונים, שניתן להפריד בין חלקיו השונים, יעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד. "ברם, אין להסיק מכך כי יש לפצל כל נכס המקיים מהות אחת לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית ככל שהיו על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. נכס שתכליתו היא אחת וכל חלקיו מכוונים והכרחיים למימוש תכלית זו יסווג לפי מהותו העיקרית". באותו עניין קבע בית המשפט, כי אין לראות במחסנים של אולם שמחות מקום בעל שימוש שונה מכיוון שהם מהווים חלק אינטגראלי ונחוץ להפעלת האולם. 18. במקרה דנן, על-פי המתואר בהחלטת ועדת הערר וכעולה מפרוטוקול ביקור הועדה במקום ומטענות הצדדים, לרבות התמונות שצורפו לתשובת המשיבה, מתחם נכסי המשיבה כולל: מבנה עיקרי בעל שתי קומות ומבנה נוסף בעל קומה אחת המופרד מהמבנה העיקרי על-ידי רחבת אספלט. בהחלטת ועדת הערר נקבע, כי מדובר בנכסים נפרדים בגדלים משמעותיים ובשימושים ברורים ונפרדים, שבנקל ניתן להבחין ביניהם. אין חולק, ואף המערער לא טען נגד הקביעה, כי עסקינן במבנה רב-תכליתי. אם כן, גדר המחלוקת, הינה בשאלה, האם בדין פיצלה הועדה את הנכסים נשוא הערעור מכלל נכסי המשיבה וסיווגה אותם כמחסנים בהתאם לסעיף 11.1 לצו הארנונה. 19. באשר לנכס 305206: נכס 305206 הינו בעצם הקומה הראשונה של המבנה העיקרי בעל שתי קומות, כאשר הקומה השניה (העליונה) משמשת אולם שמחות עם כל המתקנים הנלווים לו. לקומה הראשונה כניסה נפרדת, והיא מופרדת מאולם השמחות ומשמשת למטרות אחסון מוצרי מזון וכלים כגון, צלחות וסכו"ם, המשמשים את האולם. ועדת הערר סברה, כי: "עפ"י מבחני הפסיקה ומאחר שכאמור קבעתי כי מדובר במבנה רב תכליתי ומאחר שכאמור מדובר באגף נפרד וגדול יחסית הרי שנראה לי שיש מקום לסווג נכס זה כמחסן הגם שהשימוש העיקרי של כל המבנה הינו לאולם שמחות והגם שהמחסן משמש את אולם השמחות אין לראות במחסן כפרט שולי טפל שהולך אחר העיקר, לא מדובר בהקצאה קטנה בתוך אולם השמחות עבור מחסן אלא לנכס העומד בפני עצמו ומשמש למטרות אחסון בלבד". ועדת הערר לא התעלמה מפסק הדין שניתן בעת"מ 109/03 הנ"ל שהתייחס, בין היתר, לנכס המשיבה, אם כי ציינה, שהמסקנה וסיווג הנכסים שנקבעו על ידיה הוכרעו בעקבות הביקור שערכה במקום והתיאור המדויק שקיבלה מאת נציג המשיבה. הועדה הדגישה, "... כי לו היה מדובר בהחלטה ספציפית לגבי נכס העורר (המשיבה - ש.א.), ובמיוחד אילו לא היתה הערת ביהמ"ש כאמור לעיל ואני מדגיש הערה זו, הרי שגם לאור הנאמר על ידי לעיל הייתי מקבל את החלטת ביהמ"ש, אך כאמור לעיל נראה לי שביהמ"ש השאיר פתח לדיון מעמיק ופרטני ולכן מצאתי מקום להיכנס לפרטי הפרטים לאור הביקור של הוועדה במקום וכאמור זוהי מסקנתי ואיני חורג מהכלל של ההלכה המחייבת במקרה ספציפי זה". 20. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטת ועדת הערר בדבר פיצול הנכס לצורך סיווגו בהתאם לשימוש העיקרי שנעשה בו כמחסן. מבחני הזיקה וההכרחיות אינם מתקיימים באשר לשימוש שנעשה בנכס זה ביחס לשימוש העיקרי במתחם המשיבה. בנוסף, מקובלת עלי הטענה, כי במידה ויחידת נכס זה תועתק ממתחם אולם השמחה, לא יהווה הדבר פגיעה בפעילותו הארגונית של הנכס העיקרי, קרי אולם השמחה, לא כל שכן, כאשר בסמוך לאולם השמחה שנמצא בקומה העליונה קיים, בין היתר, מחסן אחר שהינו הכרחי לפעילותו של האולם, ואשר מסווג לצורך העניין כחלק בלתי נפרד מאולם השמחה, ועל כך לא היתה כל טרוניה מצד המשיבה. לא זו אף זו, ממצאיה של הועדה בהקשר זה לא נסתרו על ידי המערער ולא עלה בידי המערער לשכנע בדבר העדר סבירות קיצונית בהחלטת הועדה אשר נושאת עמה תכונה של אי צדק הגורם עוול בולט (ראה: הלכת דשנים), הגם שקיים קושי להתערב בהחלטותיה של הועדה ככל שהן מבוססות על ממצאים עובדתיים, שכן ההתערבות צריכה להיות מוגבלת ממילא לבחינת סבירותה של ההחלטה (ראו: עמ"נ (ת"א) מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב יפו נ' דרורי שלומי ארועטי פרסומאים בע"מ, ; ועמ"נ (ת"א) 114/08 רם מרכז דיור לקשיש נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב, , פסק דין מיום 19.8.09). 21. שונה מסקנתי בכל הנוגע לסיווג שנקבע על ידי הועדה באשר לנכס 305204; כעולה מפרוטוקול הביקור במקום, מהחלטת ועדת הערר ומהתמונות הרלוונטיות שהוגשו, נכס 305204 כולל רחבת אספלט המפרידה בין גן האירועים הבלתי מקורה ובין אולם השמחות (הבניין העיקרי בן שתי הקומות) והכניסה אליה הינה מרחבת החניה. הכניסה לנכס זה הינה כניסה נפרדת לחלוטין עם דלת כניסה מיוחדת. בקטע הצמוד לגן האירועים ברחבת האספלט, קיים מבנה סגור שבתוכו מאוחסנים כיורים, כיריים גז, מכונת שטיפת כלים ומתקנים המאפיינים מטבח לצד מוצרי מזון שונים. על פי דברי נציג המשיבה בביקור הועדה, המקום משמש כמטבח בעת שמתקיים אירוע בגן האירועים ולא באולם השמחות. בקצה רחבת האספלט ניצבת מכולה (קונטנר) שאליה חובר גג למבנה המטבח, שבה מאוחסנים ארגזי שתייה בלבד, ובחלק המחופה בגג מאוחסנים כסאות ושולחנות המשמשים את גן האירועים. ביתר חלקי הנכס קיימים מדחסי אשפה ומערכות קירור. חברי הועדה התרשמו, כי נכס זה הינו נפרד ועצמאי לחלוטין ומכיל אגפים שגם הם נפרדים ועצמאיים. ועדת הערר סברה, כי יש להשאיר את נכס 305204 בסיווגו הקיים, קרי אולמות שמחה, למעט המכולה וקטע הנכס המחופה בגג מכיוון המכולה לכיוון המבנה שחוצץ את גן האירועים ועל המערער למדוד פריט נכס זה ובהתאם לכך לחייב את המשיבה בארנונה לפי סיווגם כמחסן. 22. אמנם בהלכת דשנים נקבע, כי השימוש הוא אחד המבחנים לסיווגו של נכס, אולם פסיקת בתי המשפט המחוזיים יישמה הלכה זו בקובעה, כי יש לפרשה באופן שהפרדה כאמור תיעשה רק כאשר כל חלק ב'מתקן הרב-תכליתי' משמש למטרה שונה המוגדרת כסיווג נפרד וכי אין לפצל כל נכס המקיים מהות אחת לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו; הטעם לכך כפול, כפי שנקבע בע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטין נ' עיריית ראשון, תק-על 2003(1), כדלקמן: "ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון, משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שרותים וארכיון יחויב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות (ה"פ (ת"א) 1998/92 אולמי טקסידו ארועים ומסעדות בע"מ נ' עיריית תל-אביב יפו (לא פורסם) ; ע"ש 122/00 (ת"א) מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו נ' טחנות קמח ישראליות בע"מ (לא פורסם) . ואכן, אין זה מעשי ולא ניתן לצפות מן הרשות המקומית לבחון ולערוך מעקב בדבר השימושים הנעשים בחלקים שונים של נכס הומוגני בעיקרו כאשר שימושים אלה עשויים להשתנות מעת לעת וכך גם היחידות שבו". עוד נפסק בהמשך פסה"ד, כי: "יישום המבחנים האמורים (הכוונה למבחן הזיקה ולמבחן ההכרחיות - ש.א.) הוביל את בתי המשפט המחוזיים להבחין בין אולפן צילום ובין מעבדה (ע"ש 944/93); בין מרתף ששימש את העובדים כחדר ספורט לבין יתר חלקי העסק (ע"ש 28/90). לעומת זאת, לא נערכה הבחנה בין שטחי עזר המשמשים אולמות אירועים ובין האולמות עצמם (ה"פ 1998/92 לעיל); בין ממגורה ובין טחנת קמח (ע"ש 122/00 לעיל); בין שטח הבנק ובין מחסן בקומת המרתף המשמשת כארכיון לבין קומת המשרדים המשמשת את הנהלת המחוז (ע"ש 485/98 (נצ') הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' מנהל הארנונה (לא פורסם) ). המבחנים האמורים מקובלים עלי. הם אינם מהווים רשימה סגורה. ניתן להיעזר בהם על מנת לסוג נכסים לצורכי ארנונה". סבורני, כי סיווג נכס 305204 שנעשה על ידי ועדת הערר מעורר קשיים ואינו סביר בנסיבות העניין; על בסיס התשתית העובדתית במקרה דנן, ברי כי המדובר בפיצולו של הנכס לנתחים קטנים, טפלים ושוליים למהות העיקרית באופן שעלול להביא לתוצאות לא רצויות מהטעמים שלהלן: ראשית, לא שוכנעתי, כי מבחני הזיקה וההכרחיות אינם מתקיימים באשר לשימוש בשטח זה (שהועדה הורתה למערער למדוד ולסווג כמחסן); סבורני, כי קיימת זיקה והכרחיות בין השימוש שנעשה בשטח זה ובין הפעילות המתקיימת במתחם המשיבה ולכל הפחות בגן האירועים, שכן מאוחסנים בשטח ציוד וכלים, מערכות קירור ומדחסי אשפה המשמשים את גן האירועים ומהווים חלק אינטגראלי לשרשרת הפעילויות המשרתות את הפעילות העיקרית המתקיימת בגן האירועים, ומטעם זה בלבד ניתן לקבל את הערעור באשר לנכס זה . שנית, הפיצול שנעשה על ידי הועדה אודות נכס זה, כאשר יחידות אלה משתלבות כחלק בלתי נפרד מהפעילות העיקרית המתקיימת בגן האירועים, אינו מעשי והדבר מקשה מעל למקובל על הרשות המקומית, שכן הדבר מצריך בחינה דווקנית אודות השימושים שנעשים מעת לעת באותו שטח, כאשר שימושים אלה עשויים להשתנות ולחרוג מסיווג אחד למשנהו. שלישית, בשים לב לגודל הקטן יחסית של השטח הרלוונטי, שנותר מכלל נכס 305204, אין הצדקה לעשות את הפיצול שנעשה, פיצול העלול להגדיל ולהאדיר את הסכסוך בין הפרט והרשות. משכך, אני מקבל את הערעור ככל שהוא נוגע לנכס 305204. 23. לאור המקובץ לעיל, אני מקבל את הערעור בחלקו ומורה על ביטול החלטתה של ועדת הערר בכל הנוגע לנכס 305204 וקובע, כי סיווגו העיקרי יחול על כלל שטחיו ויחידותיו; מאידך, אני דוחה את הערעור בנוגע לנכס 305206 ומותיר את סיווגו בהתאם להחלטת ועדת הערר. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.אולם / גן אירועיםארנונה