ארנונה על שטחי שירות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה על שטחי שירות:

ערעור על החלטת ועדת הערר על קביעת הארנונה שליד תל אביב יפו מיום 13.11.06 בה נקבע כי חיובו של המערער בארנונה בגין שטחי המבוא והשירותים המצויים בסמוך למשרדו, הינו כדין.

עובדות

1. אליעד שרגא ושות'- משרד עו"ד (שיכונה להלן: המערער) רשום בפנקסי העירייה כמחזיק בנכס שברחוב אחד העם 9 בתל אביב (מגדל שלום) בצד המזרחי של הקומה ה- 19 (להלן: הנכס). על פי הרישום בפנקסים, שטח הנכס הינו 316 מ"ר והוא מסווג כ "משרד עורכי דין".

2. עד ליום 1.1.2004 חויב הנכס בשטח של 218 מ"ר. השטח המוגדר בפנקסי העירייה שונה לאחר ביקורת שנערכה בנכס ביום 27.6.2004 שבה התרשם המבקר כי יש להוסיף לשטח הנכס שטחים נוספים אשר משמשים את משרדי המערער בלבד ואשר בעבר לא חויב עבורם בגין טעות. מדובר בשטח המבוא והשירותים הנמצא בקדמת משרדי המערער מחוץ לדלת הכניסה (להלן: שטחי השירות או השטחים נשוא הערעור). בעקבות זאת הוצאה ב- 10.10.04 הודעת תיקון שומה לפיה הוגדל שטח הנכס לחיוב מ- 218 ל- 326 מ"ר.
נגד הודעת תיקון השומה הגיש המערער השגה אשר נדחתה על ידי מנהל הארנונה.
3. בערר שהגיש המערער נגד דחיית ההשגה, הוא טען כי שטחי השירות הינם "שטח משותף" כהגדרתו בצו הארנונה של עיריית תל אביב. משכך אין לחייב בארנונה עבור שטח זה כפי שקבוע בפריט 1.3.1ח לצו הארנונה הפוטר מחיובי הארנונה שטח משותף בבניין שרובו אינו משמש למגורים. המערער הדגיש כי הוא אינו מחזיק בלעדית בשטחי השירות, וכי המשיב מתעלם מהמהות האובייקטיבית של המונח "שטח משותף" שאינו צריך להיגזר משאלת ההחזקה או השליטה בו.
המערער הגישה השגות ועררים גם בגין החיוב לשנת 2005 ו- 2006 והדיון בעררים אוחדו (החלטת ועדת הערר על האיחוד- נספח טו לערעור).

החלטת ועדת הערר

4. ביום 13.11.2006 ניתנה החלטת ועדת הערר בעררים המאוחדים. על פי ההחלטה, ההוראה עליה מתבסס החיוב בארנונה הינו הוראת פריט 1.3.1ח לצו הארנונה של עיריית תל אביב ולפיה:
"שטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים לא יחויב, למעט בניין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק על ידי מחזיק אחד".
הוועדה ציינה כי השטח נשוא המחלוקת הינו שטח המבוא והשירותים הנמצא בקדמת משרדי המערער.
בהחלטתה סקרה הוועדה את המבנה המיוחד של המבנה בו מצוי הנכס והדגישה כי לבניין שתי מבואות, מערבית ומזרחית, ולכל אחת מהן מערכת מדרגות ומעליות נפרדות. אין קשר בין המשרדים הממוקמים במבואה המערבית לאלו הממוקמים באותה הקומה במבואה המזרחית. בקומה בה נמצאים משרדי המערער לא ניתן לעבור ממשרדיהם למשרדים הנמצאים באותה קומה אשר אליה מובילה המבואה השנייה, אלא דרך דלת הנמצאת בתוך משרדי המערערת אשר נעולה תמיד וניתן לפותחה בשעת חירום בלבד.
על סמך תיאור עובדתי זה שאינו שנוי במחלוקת נפנתה הוועדה לבחון אם שטח המבואה והשירותים יכול להיחשב כ "שטח משותף" על פי צו הארנונה. הוועדה קבעה כי במונח "שטח משותף" הכוונה אך ורק לשטחים המשמשים את כלל המחזיקים בבניין, ובעניין נשוא הדיון את כלל המחזיקים בקומה בה ממוקמים משרדי המערער. עוד נקבע כי אין די בהחזקה אלא יש לבחון את השימוש הנעשה בנכס. הוועדה קבעה כי לשטחי השירות הנמצאים בצמוד למשרדי המערער אין גישה ממשרדים אחרים באותה הקומה, ועובדי המערער הם אלו העושים בהם שימוש יום יומי-הן בשטח המבוא והן בשטח השירותים. היקלעותם של זרים לשטחים אלו הינה מקרית בלבד. המבוא והשירותים מיועדים לעובדי המערער בלבד ונמצאים בשימושם הבלעדי, המערער הוא המחזיק בשטחים אלו ולא מדובר בשטח משותף. כיוצא מכך נקבע כי המערער הוא שצריך לשאת בגינם בחיובי הארנונה.
מעבר לנדרש ציינה ועדת הערר כי לאותה מסקנה הייתה מגיעה גם אם הייתה משתכנעת כי מדובר בשטח משותף, וזאת מאחר שעל פי הנחתה המערער מחזיק ביותר מ- 80% משטחה של הקומה. במקרה כזה חל החריג הקבוע בסיפא לפריט 1.3.1ח ויש לראות במערער כמי שחב גם עבור השטח המשותף. הנימוק לקביעה זו היה כי יתכן שמאחר שהקומה כולה בנויה משני אגפים נפרדים, הרי שיש מקום להתייחס לכל אחד מאגפי הקומה כקומה בפני עצמה. משכך, ניתן היה לקבוע כי המערער מחזיק בלמעלה מ- 80% משטח הקומה, ולפיכך לא חל עליו הפטור הקבוע בצו הארנונה.

טיעוני הצדדים

5. המערער טען בפניי כי ועדת הערר שגתה בפרשנות שנתנה להוראת צו הארנונה. לטענתו, צריכה הייתה תחילה לבחון למה משמשים שטחי השירות נשוא הערעור ועל בסיס זה לקבוע אם מדובר ב"שטח משותף" אם לאו. רק אם הייתה מגיעה למסקנה כי השטח אכן משותף צריכה הייתה לבחון מי משתמש בשטח ואזי לבחון אם המערער מחזיק ב- 80% מהקומה. לו הייתה פועלת הוועדה באופן הזה הייתה מגיעה למסקנה כי במהותם השטחים נשוא הערעור הינם שטחים המיועדים לשימוש כל דיירי הבניין.
המערער מבקש לטעון גם נגד אמירתה של ועדת הערר כי בכל מקרה הוא מחזיק בלמעלה מ- 80% משטח הקומה. לטענתו, אמירה זו מתעלמת מפירושה הטבעי של המלה "קומה" וכן מהפירוש המילונאי שלה.
לעניין קביעותיה העובדתיות של הוועדה, טען המערער כי הוועדה שגתה משקבעה כי למערער מירב הזיקות לשטחי השירות. המערער אינו שוכר את השטחים, בין המסדרון השירותים לבין נכסו של המערער מפרידה דלת, כל אחד יכול להיכנס לשטחים הללו דרך המעלית או חדר המדרגות, והשטחים הם באחריות הנהלת הבניין ובטיפולה.
לבסוף מבקש המערער כי ייקבע שהחיוב פסול גם משום שהוא נוגד את חוקי ההקפאה. כן נטען כי חיובו של המערער בשנת 2004 הינו בבחינת חיוב רטרואקטיבי פסול.

6. המשיב טוען כי על מנת ששטח יהיה "שטח משותף" יש להוכיח כי השטחים נשוא הערעור משרתים בפועל מספר מחזיקים בקומה או בבניין ומשמשים אותם. על פי הנתונים העובדתיים עולה כי המערער הינו היחיד העושה שימוש בשטחים אלו וכי לו יש את מירב הזיקות לשטחים ולפיכך הוא המחזיק בהם. כן מבקש המשיב לדחות את הטענות לעניין רטרואקטיביות החיוב ולעניין החריגה מחוקי ההקפאה.


דיון

7. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי טענותיהם הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור על החלטתה של ועדת הערר.
התיאור העובדתי של מבנה הבניין והקומה כפי שהוא מופיע בהחלטתה של ועדת הערר אינו שנוי במחלוקת וכך גם העובדות המתוארות ביחס לשימוש הנעשה בשטחי השירות.
הסוגיות השנויות במחלוקת שהועמדו לדיון בפניי מתייחסות כולן לפרשנותו של פריט 1.3.1ח לצו הארנונה של עיריית תל אביב, וביתר דיוק לשאלה אם הפטור המוענק במסגרת פריט זה מתשלום ארנונה חל גם על שטחי המבואה הצמודים למשרדו של המערער. נוכח חשיבות לשונו של פריט 1.3.1ח לצו הארנונה לעניין זה מצאתי לנכון להביאו בשנית כפי שהוא מנוסח בצו הארנונה, וזוהי לשונו:

"שטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים לא יחויב, למעט בניין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק על ידי מחזיק אחד".

8. הלכה למעשה קובע הפריט לצו הארנונה כלל וחריג לכלל. הכלל הינו כי שטח משותף בבניין שאינו למגורים לא יחויב בארנונה, בעוד שהחריג מסיג את הכלל במקרים שבהם 80% משטח הבניין או הקומה מוחזק על ידי אותו המחזיק.
הנה כי כן, לשון הפריט מתווה את הדרך בה יש לבחון את הסוגיה שבפנינו. בראש ובראשונה יש לבחון אם שטחי השירות הינם בבחינת "שטח משותף". רק אם המסקנה תהיה חיובית יש טעם לבחון את התקיימותו של החריג, דהיינו לבדוק אם המערער מחזיק בלמעלה מ- 80% משטח הקומה או הבניין בה נמצא אותו שטח משותף. בשתי השאלות המוצגות כאן קיבלה ועדת הערר את עמדתו של המשיב. בראש ובראשונה קבעה כי השטחים נשוא הערעור אינם "שטח משותף" מאחר שלמערער מירב הזיקות הרלוונטיות להם והוא עושה בהם שימוש בפועל. לאחר מכן ציינה בהערת אגב כי אף אם ניתן היה לראות בשטחי השירות כשטחים משותפים הרי שחל החריג המצוין בצו הארנונה, ונוכח החזקתו של המערער בלמעלה מ- 80% מהקומה, לא ניתן לפטור את השטחים המשותפים מארנונה.
אינני יכולה לקבל את העמדה המוצגת על ידי ועדת הערר בשתי הסוגיות המפורטות. אסביר-

האם שטחי המבואה הינם שטחים משותפים?



הנימוק לקביעתה של ועדת הערר כי שטחי השירות אינם שטחים משותפים היה כי המערער הוא שמחזיק בהם, הוא שעושה בהם שימוש והוא בעל מירב הזיקות להם. מסקנה זו נסמכה על המבנה המיוחד של הבניין בו מצוי נכס המערער ובמיוחד על שתי השלכות הנובעות ממבנה זה: האחת כי על מנת להגיע למשרדי המערער יש לעבור בשטחי השירות ובעיקר בשטח המבואה, והשנייה- כי לשטחי השירות אין גישה ממשרדים אחרים באותה הקומה. אינני סבורה כי בשני מאפיינים אלו יש כדי להפוך את השטחים נשוא העתירה לשטחים משותפים כהגדרתם בצו הארנונה.

השטחים נשוא הערעור- שטח המבואה ושטח השירותים- הנמצאים מחוץ למשרדי המערער, נמצאים באחריותם של כלל דיריי הבניין והאחריות לתחזוקתם מונחת על כתפי כל הדיירים (ובמקרה הנדון על כתפי חברת הניהול המנהלת את הבניין). למערער או לכל דייר אחר בבניין אין כל זכות חוזית או קניינית באותם שטחים (ראו בהקשר זה גם את הגדרת חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ל"רכוש משותף" כפי שהיא מפורטת בסעיף 52).
שטחי השירות נתונים לשימושם הפוטנציאלי של כל דיירי הבניין ושל כל מבקריו של הבניין, והמערער או מי מעובדיו אינו יכול להגביל את כניסתם לשטחים אלו. ההגעה לשטחי השירות הינה דרך גרם המדרגות המשותף או דרך המעליות שבהן נעשה שימוש על ידי כל דיירי הבניין והמבקרים השונים. על סמך עובדות אלו לבדן יש בסיס לקביעה כי שטחי השירות הינם דווקא "שטח משותף" – דהיינו שטחים המשותפים לכל דיירי הבניין. העובדה כי מבחינה סטטיסטית בשטחים אלו נעשה השימוש הרב ביותר על ידי עובדי המערער ומבקריו אינה מעידה מיניה וביה על כי הוא המחזיק של אותם השטחים. כך גם העובדה כי שאר דיירי הבניין עושים שימוש מופחת באותם שטחי מבואה. על פי הנחה זו, הרי שגם חלקו של גרם מדרגות המוביל לקומה העליונה בבניין שאינו מיועד למגורים ייחשב כמוחזק על ידי דרי הקומה העליונה רק משום שהם אלו שעושים בו את השימוש הרב ביותר ומשום שיתר דיירי הבניין ממעטים לעשות בו שימוש. הבחינה שערכה ועדת הערר בשאלה "מיהו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס" יוצאת מתוך הנחה כי השטחים אינם משותפים מלכתחילה ולפיכך יש לקבוע מיהו המחזיק שלהם לעניין תשלום הארנונה, אלא שהחלתה של בחינה זו קודם לבחינת השאלה אם עסקינן בשטחים משותפים חוטאת לתכלית הפטור הקבועה בצו הארנונה. למסקנה זו ניתן להגיע גם מפרשנותה של הפסיקה למונח "שטחים משותפים". כך למשל נכתב בע"ש (תל-אביב-יפו) 3098/97 אלקס, שטרן, אשר, רום עורכי דין נ' מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב-יפו, אשר בו קבעה כבוד השופטת חיות כי שטחי תמרון ומעבר הנמצאים בחניון המשותף לכלל הדיירים בבניין הינם "שטחים משותפים" כהגדרת צו הארנונה ולפיכך אין צורך לשלם בגינם ארנונה:
שטחי המעבר והתמרון המצויים בכל אחת מקומות החניה, משמשים את כלל משתמשי הקומות הללו, שהם כאמור, כלל דיירי הבניין. לפיכך, ולהבדיל משטח הניתן לזיהוי כשטח המשמש לצורך ספציפי את מחזיקו של שטח ספציפי בבניין, מדובר במקרה זה, במובהק, בשטחים משותפים המשמעים את כלל הזכאים לחניה במפלס הקרקע ובמפלס התת-קרקעי, ואין דרך לייחס שטח חניה ספציפי לחלק כלשהו מאותם שטחים. פירוש אחר של המונח "שטחים משותפים", עלול לרוקן אותו מתוכן, ולאפשר ייחוס מלאכותי של שטחי מעבר בלתי מסויימים, על בסיס של חישוב חשבונאי גרידא, למחזיקים השונים בשטחי החניה. פירוש כזה של הוראת הפטור המצויה בס' 1.3.1(ח) לצו הארנונה הינו בלתי סביר ואין לקבלו (ההדגשה אינה במקור- מ.ר- ראו גם את האמור בבבר"מ 7703/06 מנהל הארנונה - עיריית תל אביב יפו נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, ).

הנה כי כן, שטחי השירות הינם מעצם טיבם שטחים משותפים בבניין. על מנת לסתור הנחה זו צריך היה להראות כי הם משמשים לצורך ספציפי את המערער או את הנכס שבו הוא מחזיק. בהחלטתה של ועדת הערר אין כל קביעה באשר לשימוש ייחודי שעושה המערער באותם שטחים מלבד המצוין לעיל- לא מצוין כי המערער פעל בדרך כלשהי על מנת לספח לשטחי משרדו את שטחי השירות ואין כל קביעה לפיה לשטחי השירות צביון כלשהו המזהה אותם עם השטח בו מחזיק המערער, קל וחומר כי אין כל קביעה לפיה המערער גידר את אותם שטחים או צירף אותם בכל דרך אחרת למשרדים שבהחזקתו. ההיפך הוא הנכון – בין שטחי השירות לבין משרד המערער מפרידה דלת עם אינטרקום אשר בה לבדה יש כדי להגדיר את תחומי השימוש וההחזקה של המערער. יתר על כן, אין מחלוקת על כי מקבלת ההחלטות באשר לשימוש הנעשה באותם שטחים הינה חברת הניהול של הבניין ולא המערער. הלכה למעשה, השימוש המיוחד שעושה המערער באותו שטח היננו למעשה לשם המעבר בו בלבד. בהקשר זה יצוין, כי הנחתה של ועדת הערר לפיה "לא סביר שאורחים לא קרואים" יעשו שימוש בחדרי השירותים הנמצאים במבואה (עמוד 3 להחלטה), נותר בגדר הנחה בלבד. הוועדה לא נתכבדה לבחון האם קיימים חדרי שירותים נוספים במשרדי המערער שבהם עושים עובדי המערער ואורחיהם שימוש, ולא בחנה אם מבקרים נוספים עושים שימוש בשירותים אלו. כך או כך, קיומם של שירותים בכל קומה מקומות הבניין הינה בגדר חלק מהשירותים שניתנים לדיירי הבניין המשותף ולא נקבע כי הם משויכים למערער באופן ספציפי.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי שטחי השירות הינם "שטח משותף" ולפיכך פטורים מארנונה על פי צו הארנונה.


האם המערער מחזיק בלמעלה מ- 80% משטח הקומה?

10. כאמור לעיל, ועדת הערר קבעה כי שטחי השירות אינם "שטח משותף" ולפיכך לא חל עליהם פטור מארנונה. על אף זאת ומעבר לנדרש פנתה לבחון אם חל החריג לכלל כי שטח משותף אינו חייב בארנונה, וזאת כאשר 80% מהקומה מוחזק על ידי מחזיק אחד, דהיינו על ידי המערער.
בראש ובראשונה אציין כי מסקנות הוועדה לעניין זה אינן ברורות מהחלטתה. מחד גיסא היא קובעת כי : "אנו בדעה כי גם אילו קבענו כי מדובר בשטח משותף, היינו מתקשים לפטור את העוררים מתשלום ארנונה עבורם" (עמוד 3 להחלטה), מאידך גיסא בעמוד 4 להחלטה נכתב כי:"אשרינו שאין אנו נאלצים לשים ראשינו בין שתי ההנחות הנכבדות באשר כבר הבענו דעתנו כי אין השטח נשוא הערר שטח משותף ואנו משאירים עניין זה בצריך עיון".
לשון ההחלטה אם כן אינה ברורה בעניין זה, ובכל זאת מהאופן בו ניתחה ועדת הערר את ההוראה נראה שסברה כי נוכח המבנה המיוחד של הבניין המחולק לשני אגפים, יש מקום לראות באגף שבו נמצא משרד המערער קומה בפני עצמה. גם לעניין זה אני מבכרת את עמדת המערער על פני עמדת המשיב. לשון צו הארנונה נוקטת במילה "קומה" ולא מפרטת. החלטתה של ועדת הערר קובעת מפורשות כי המשמעות המילונית של המילה "קומה" אינה עולה בקנה אחד עם עמדתו של המשיב, אלא דווקא עם עמדת המערער לפיה הקומה כוללת את שני האגפים יחדיו. על אף זאת קובעת הוועדה כי בחינת תכליתו של צו הארנונה עשוי להוביל למסקנה כי נוכח ההפרדה בין האגפים יש מקום לראות בכל אחד מהאגפים "קומה" בפני עצמה. אלא שפרשנות זו המתעלמת מההגדרה המילונאית והיומיומית למילה "קומה" הינה פרשנות אשר אינה עולה בקנה אחד עם ההגדרה המילולית הפשוטה של המילה "קומה" ויש בה לעניות דעתי משום הוספת חריגים לכלל הקבוע בפריט 1.3.1ח לצו הארנונה מבלי שיהיה לכך עיגון של ממש בלשון הצו. במובן זה קבלת עמדתו של המשיב דווקא תסתור את תכלית הוראת הפריט אשר מטרת העל שלה הייתה לפטור שטחים משותפים מתשלום ארנונה. לעניין זה יפים הדברים האמורים בע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2), 70 ,עמ' 75-76, ולפיהם:
כמו כל חוק אחר, גם לעניין חוק מס נקודת המוצא היא לשון החוק, והשאלה היא, אם לאפשרויות השונות יש עיגון, ולו מינימאלי, בלשון ההוראה. מבין האפשרויות הלשוניות השונות יש לבחור אותה אפשרות, המגשימה את מטרתה של חקיקת המס. לעתים מטרת החקיקה היא הטלת מס, ולעתים מטרתה היא פטור ממס. בזו כבזו על הפרשן ליתן אותו פירוש, המביא להגשמת תכלית החקיקה. אין עליו לפרש את החוק לטובת הנישום (ראה ע"א 39/61 (המשביר בע"מ ואח' נ' מנהל הארנונה לפיצוי נזקי מלחמה, פ"ד טו 1765.), בעמ' 1769), כשם שאין עליו לפרשו לרעתו. טובתו של נישום אחד היא לעתים רעתו של נישום אחר. אין עליו לפרש את החוק באופן דווקני, כשם שאין עלי לפרשו באופן ליבראלי.

במקרה שלפניי לשון הצו ברורה ועמדתו של המשיב סותרת לשון ברורה זו.

נוכח הדברים האמורים לעיל, מתייתר הצורך לדון בטענות הנוספות שהועלו על ידי המערער.

הערעור מתקבל.
המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ארנונה על פאב

  2. ארנונה על מכבסה

  3. ארנונה על רפתות

  4. ארנונה על מספרה

  5. ארנונה על מחסנים

  6. ארנונה על ממגורה

  7. ארנונה תחנות דלק

  8. ארנונה על בית ריק

  9. ארנונה על שטח פתוח

  10. תביעת השבה ארנונה

  11. מהי מטרת הארנונה ?

  12. הוצאות אכיפה ארנונה

  13. ארנונה על גן לאומי

  14. ארנונה שימוש מעורב

  15. חיוב אישי בארנונה

  16. הנחה בארנונה בטעות

  17. חוב ארנונה במטולה

  18. ארנונה על בית אבות

  19. ארנונה על אדמת מרעה

  20. ארנונה על בית מלאכה

  21. האם ארנונה היא מס ?

  22. תשלום ארנונה עודפת

  23. השגה למנהל הארנונה

  24. תעריף ארנונה מדורג

  25. ארנונה לפני טופס 4

  26. הבטחה שלטונית ארנונה

  27. ארנונה על מעון ילדים

  28. חוב ארנונה של השוכר

  29. ממתי משלמים ארנונה ?

  30. ארנונה על שטח חקלאי

  31. ארנונה על שטחי שירות

  32. ארנונה מספרות תל אביב

  33. ארנונה על שטחי ביטחון

  34. חוב דמי שילוט ארנונה

  35. תעריפי ארנונה השוואה

  36. ארנונה על אולם אירועים

  37. ארנונה על מבנה תעשייה

  38. ארנונה על שטחים טכניים

  39. הגדלת שטח לחיוב ארנונה

  40. התחייבות להפחתת ארנונה

  41. איך מערערים על ארנונה

  42. טעות במדידה החזר ארנונה

  43. תשלום ארנונה פתח תקווה

  44. חוב שנוי במחלוקת ארנונה

  45. השגה על ארנונה תחנת דלק

  46. חובות ארנונה של יורשים

  47. חוב ארנונה לעיריית חיפה

  48. אינטרס ההסתמכות - ארנונה

  49. קבלת תשלום ארנונה בחזרה

  50. החזר ארנונה אולם אירועים

  51. נטישת מושכר חיוב בארנונה

  52. תשלום תחת מחאה – ארנונה

  53. החזר הארנונה שנגבתה ביתר

  54. שינוי ארנונה רטרואקטיבי

  55. ארנונה על מחסן חלק מדירה

  56. חיוב רטרואקטיבי בארנונה

  57. שינוי ארנונה לאחר 10 שנים

  58. מכתב השגה על חיוב בארנונה

  59. שינויים בהגדרות צו ארנונה

  60. סיווג מרפאות לצורך ארנונה

  61. הקלה בארנונה למבנים חקלאים

  62. תשלום ארנונה בניה ללא היתר

  63. תשלום ארנונה על כניסה לעסק

  64. חובות ארנונה מלפני 20 שנה

  65. חוקיות הטבה בארנונה לחברות

  66. ארנונה למשפחה מעל 8 ילדים

  67. גביית ארנונה מחברה שהתפרקה

  68. הבטחה שלטונית לפטור מארנונה

  69. תשלום ארנונה באחוזת ראשונים

  70. ערעור על החלטת מנהל הארנונה

  71. חוב ארנונה לעיריית תל אביב

  72. אי קבלת תשובה להשגה בארנונה

  73. תביעה בגין ארנונה ומים - עיריית בת ים

  74. סיווג ''תעשיה'' לצרכי ארנונה

  75. גביית ארנונה מהבעלים של החברה

  76. שינוי סיווג ארנונה מחסן לעסק

  77. ארנונה על מחסן בגובה מטר וחצי

  78. חוב ארנונה לעיריית פתח תקווה

  79. מכתב הנחה בארנונה מראש המועצה

  80. אישור משרד הפנים לגביית ארנונה

  81. ארנונה על מפעלים במועצה אזורית

  82. איחור בתשובת מנהל הארנונה להשגה

  83. מחזיק מטעם הממשלה לצורך ארנונה

  84. תביעה לתשלום החזר תשלומי ארנונה

  85. תעריפי ארנונה שונים באותו אזור

  86. אי שימוש במחסנים - תשלום ארנונה

  87. השבת כספי ארנונה שנגבו שלא כדין

  88. ארנונה על חניון ציבורי ללא תשלום

  89. ארנונה על מרתף שאינו ראוי לשימוש

  90. גביית ארנונה בזמן הליכים משפטיים

  91. ארנונה על מבנה שאינו ראוי לשימוש

  92. תביעה כספית בגין חוב ארנונה בשכירות

  93. ארנונה על החלק היחסי בבניין משרדים

  94. אי שימוש במחסנים 6 חודשים - ארנונה

  95. מגורים עם ההורים במשק חקלאי - ארנונה

  96. הליכי גבייה בשל חובות ארנונה שקיומם הוכחש

  97. שינוי סיווג ארנונה מ"בית פרטי" ל"בית משותף"

  98. האם צריך לשלם חוב ארנונה בזמן שהייה בחו"ל ?

  99. טענת אי מגורים בנכס במסגרת תביעה לתשלום ארנונה

  100. האם אפשר להגיש השגה על ארנונה גם אחרי 90 יום ?

  101. סיווג ''מפעל תעשייתי'' כ''עסק אחר'' לצורכי ארנונה

  102. ארנונה: האם מספרה נחשבת "בית עסק" או "בית מלאכה" ?

  103. האם מותר לחייב אוטומאטית בריבית פיגורים על ארנונה ?

  104. השגה על הארנונה, בטענה כי שטחו בפועל קטן מהשטח המדווח

  105. סיווג מבנים לצורכי ארנונה - מבנה חקלאי - מבנה תעשייתי

  106. האם צריך לשלם ארנונה על "בריכה פתוחה" לא פעילה בחורף ?

  107. האם מכתבי דרישה לגביית ארנונה עוצרים את מרוץ ההתיישנות ?

  108. עתירה לביטול דרישת ארנונה בנכסים המשמשים בבניית מסילת ברזל

  109. חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק ממ"ר חויב כמ"ר שלם

  110. ביהמ"ש לעניינים מנהליים מוסמך לדון בענייני ארנונה בעתירה של אזרח כנגד החלטה של רשות

  111. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון