קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בדיקה למבקש רישיון תושב קבע: 1. העותרות, אם ובתה, מבקשות מבית המשפט להורות למשיבים להעניק לאם, העותרת 1, מעמד של תושבות קבע בישראל מכוחו של חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. 2. העותרת 1 נולדה ברוסיה בשנת 1973. העותרת 2, ילידת 1993, נולדה ברוסיה לאימה ולסרגיי שם טוב, אזרח ישראלי, לו נישאה האם בשנת 1992. בשנת 1995 התגרשו בני הזוג בשל האלימות של הבעל כלפי אשתו, כך נטען. בשנת 1998 עלה סרגיי עם הוריו לישראל. בני הזוג נישאו שנית ביולי 2000, וביום 17.7.01 נכנסו האם והבת לישראל על פי הזמנתו של האב. הבת קיבלה אזרחות ישראלית (ביום 11.4.02), ואילו לאם ניתן באותו חודש, מעמד מסוג א/5. לאחר שהבעל נהג באלימות כלפי השתיים, ובעקבות תלונה שהגישה האם ביום 21.5.02, נעצר האב; וביום 4.6.02 הוצא נגדו צו הגנה, שהוארך לאחר מכן. ביום 14.1.03 הודה האב בעבירות המיוחסות לו ונגזרו עליו מאסר בפועל (80 ימים) ומאסר על תנאי. במקביל עזבו העותרות את ביתן המשותף עם האב, ועברו להתגורר בנפרד. לקראת פקיעת תוקפו של הרישיון, פנתה העותרת באפריל 2003 למשיבים בבקשה להאריכו. ביום 20.5.03 סורבה בקשתה "לאור הצהרות הבעל הזכאי כי כניסתה של האשה לארץ, לא נעשתה בתום לב, וכי ניצלה אותו. לאור העובדה כי לא חיים יחדיו אין להאריך אשרה" (נספח ה לעתירה). העותרת השיגה על ההחלטה, ולאחר בחינה מחודשת של התיק, הוחלט (ביום 15.7.03) להאריך את האשרה ב-6 חודשים נוספים עד ליום 31.12.03. ביום 18.11.03 החליט בית המשפט לענייני משפחה ליתן לעותרת 1 את המשמורת על העותרת 2. לקראת פקיעת הרישיון, פנתה העותרת 1 (ביום 17.12.03) למשיבים בבקשה להאריכו. ביום (18.4.04) הוחלט על הארכתו בשלושה חודשים נוספים. משנתיימה התקופה, שבה העותרת 1 (ביולי 2004) וביקשה להאריכו. הרישיון הוארך עד ליום 20.12.04 (בנספח יב לעתירה). ביום 21.11.04 פנתה העותרת 1 למשיבים וטענה כי לא ייתכן להאריך את הרישיון כל פעם לשלושה חודשים, וביקשה להאריכו בשנה (שם). בהמשך הוארך הרישיון עד ליום 30.3.05 (בנספח כה לעתירה). ביום 16.12.04 הותרו נישואיהם של בני הזוג. ביום 1.2.05 פנתה העותרת 1 למשיבים בבקשה ליתן לה אזרחות ישראלית. במענה לפניית באת כוחה, הודיעו לה המשיבים (ביום 10.3.05) כי עניינה של העותרת 1 יובא לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית. ביום 17.5.05 הוארך רישיונה של העותרת 1 לתקופה של שלושה חודשים נוספים, וכך נעשה גם ביום 22.8.05, ולאחר מכן ביום 27.11.05. לצורך הארכה האחרונה נדרשה והומצאה חוות דעת של העובדת הסוציאלית שציינה את ניתוק הקשר שבין סרגיי לביתו, מאז יוני 2004, התריעה מפני הנזק שיגרום ניתוקה של העותרת 2 מאימה, ציינה את קשריה החזקים של העותרת 2 לארץ, וחיוותה דעתה כי טובת העותרת 2 מחייבת "להמשיך ולגדול בארץ במחיצת אימה ובמשמורתה" (נספח כז לעתירה). במכתב מיום 19.3.06 הודיעו המשיבים לעותרת 1, כי הוועדה הבינמשרדית החליטה כי "מאחר ובתך אינה בקשר עם אביה הביולוגי, ואשר נמצאת במשמורת שלך. לכן הוחלט לדחות את בקשתך ועליכן לעזוב את הארץ. בתך תוכל לשוב ארצה כבגירה באם תחפוץ בכך" (נספח יז לעתירה). בעקבות זאת, ביום 30.3.06 עתרה העותרת 1 לבית משפט זה (עת"מ 327/06) וביקשה להורות למשיבים לבטל את החלטתם מיום 19.3.06, להעניק לה מעמד של קבע, וכן לקבוע ולפרסם קריטריונים להסדרת מעמדן של בנות זוג זרות הסובלות מאלימות מצד בני זוגן הישראלים וטרם נסתיימו הליכי התאזרחותן. ביום 20.6.06 דנה שוב הוועדה הבינמישרדית בעניינה של העותרת 1, והחליטה להאריך את רישיונה בשנה, שבסיומה יובא עניינה בפני הוועדה. ביום 12.7.06 הוחלט להאריך את רישיונה בשנה. ביום 21.9.06 הודיעו המשיבים לבית המשפט על החלטתם להאריך את הרישיון לשנה הקרובה, שבסיומה יובא עניינה בפני גורמי משרד הפנים לבחינה נוספת. בפסק דינו (מיום 2.1.07) הורה בית המשפט (כבוד הנשיאה ארד), לנוכח עובדות אלה ולנוכח עמדת הצדדים, על מחיקת העתירה. ביום 13.8.07 פנתה באת כוחה של העותרת 1 למשיבים בבקשה ליתן לה מעמד של קבע. ביום 2.9.07 הגישה העותרת 1 בקשה לישיבת קבע. בין לבין פקע רישונה של העותרת 1 וחודש. ביום 19.11.07 דנה שוב הוועדה הבינמישרדית לעניינים הומניטריים בעניינה של העותרת 1. הוחלט כי "מאחר ולאחר הפסקת הליך מדורג אושר לה רישיון ישיבה מסוג א/5 לתקופה של למעלה משנה ומאחר ואין שינוי בנסיבות, מאשר הארכת האשרה בשנתיים" (נספח ב לתשובת המשיב), עד ליום 30.6.09. בחודש מרץ 2008 נפטר סרגיי. 3. העותרות טוענות כי העותרת 1 עומדת בכל הקריטריונים שבנוהל 5.2.0017א', "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי", מאפריל 2007. לטענתן, "הרציונל שמאחורי סעיף ה' לנוהל הינו הסדרת מעמדן של המבקשות לאחר פרק זמן בו הוכיחו את השתקעותן בארץ ורצונן להמשיך בחייהן בישראל" (סע' 80 לעתירה). לדבריהן, "לוועדה הבינמשרדית האפשרות להאריך את תקופת השהיה הארעית בארץ [כ]שנותרו שאלות פתוחות אודות מרכז חייה של המבקשת או השתקעותה המלאה בישראל" (שם, שם). לעומת זאת, העותרת 1 חיה בישראל כתושבת ארעית למעלה מ- 6 שנים, היא דוברת עברית רהוטה, עובדת, וביתה היא אזרחית ישראלית, החיה ולומדת בארץ מאז היותה בת 8 שנים. העותרות טוענות כי בנסיבות אלה לא ברור הטעם להארכת התושבות הארעית בשנתיים נוספות. לטענתן, לא ברור אילו נסיבות אישיות שלהן יכולות להצדיק בחינה של שנתיים נוספות בחייהן בארץ, ואילו נתונים מלבד השתקעות עמוקה יותר בארץ יכולים להשתנות. לדבריהן, בחלוף השנים הוכיחו כבר ללא צל של ספק את השתקעותן בארץ, ועל כן העותרת 1 זכאית למעמד של תושבת קבע. לטענתן, הארכת מעמדה הארעי של העותרת 1 תוך חריגה מהוראות הנוהל אינה מביאה כל תועלת למשיבים ורק פוגעת בעותרת 1 ובילדתה הזקוקה יותר מכל ליציבות בחייה. לדבריהן, עמדת המשיבים לפיה הזכות היא אך זכותו של בן הזוג הישראלי, ואילו לעותרות אין כל זכות להישאר בישראל, תעודד בנות זוג זרות להישאר במערכת יחסים אלימה. לטענתן, העמדה גם שגויה. זאת משום שבשלב שבו נפסק הקשר בין בני הזוג, זכותו של בן הזוג הישראלי שוב איננה רלוונטית, והשיקול המרכזי הוא זה של הגנה על נשים מוכות, שיש לעודדן לנתק את הקשר האלים ולהתלונן על האלימות מבלי לחשוש שיגורשו בשל כך. 4. העותרות טוענות גם נגד דרך עבודתה של הוועדה הבינמשרדית. לדבריהן, לא ידוע מהי התשתית העובדתית לפיה קיבלה את ההחלטה להאריך בשנתיים נוספות את מעמדה הארעי של העותרת 1, לא נודע להן מועד הדיון ולא ניתנה להן הזדמנות לטעון בפניה. לטענתן, בהחלטתה לא נתנה הוועדה משקל לטובתה של העותרת 2 - שהמתח המתמיד שבו שרויה העותרת 1 באשר לעתיד חייה בישראל וחוסר היציבות משפיע לא רק עליה אלא אף על העותרת 2. עוד טוענות הן, כי החלטת הוועדה איננה סבירה, משעה שלא נשקלו השיקולים הרלוונטייים או לא ניתן משקל ראוי לשיקולים השונים, וכן כי ההחלטה איננה מידתית. 5. המשיבים טוענים לעומתן, כי משניתן לעותרת מעמד של א/5 בא עניינה על פתרונו, ואין עילה להתערבותו של בית המשפט. לטענתם, הוועדה שקלה את מכלול השיקולים האישיים של העותרת 1, כולל את העובדה שסבלה מאלימות. כן טוענים המשיבים כי טענת העותרת 1, לפיה היה על הוועדה ליתן לה מעמד של קבע, אין עיגון בדין הקיים ובנהליהם, והוא משום שמדובר במעמד שניתן לעותרת 1 לפנים משורת הדין (ולא במסגרת של הליך מדורג). לטענתם, ההחלטה כי מעמדה של העותרת 1 ייקבע בסיומה של השנה הקרובה היא החלטה סבירה. לדבריהם, הוועדה רשאית לשקול בעתיד שינויים בנסיבותיה האישיות של העותרת 1 ובזיקתה לישראל. לטענתם, תפיסת המחוקק הינה כי נישואין לאזרח ישראלי אין בהם כשלעצמם כדי להעניק אזרחות לבן הזוג הזר, ולשר הפנים שיקול דעת האם להעניק אזרחות לבן הזוג הזר. לדבריהם, ביסוד הנכונות ליתן אזרחות לבן הזוג הזר עומד השיקול של הגנה על התא המשפחתי והרצון לאפשר לבני הזוג לחיות יחדיו מבלי שידרשו לבחירה הקשה שבין הקמת משפחה לבין מגורים בארץ. לטענתם, ההסדר המדורג בן ארבע השנים, שבמהלכו נבחנים מדי שנה קשר הנישואין וקיומו של מרכז חיים בישראל, בא להיטיב עם בן הזוג הישראלי ולא עם בן הזוג הזר, ולפיכך, משתמו הנישואין מחמת מיתה או גירושין נעלם הטעם להסדר ואין להמשיך בו. המשיבים טוענים עוד, כי לשר הפנים סמכות להיעתר לבקשה להעניק מעמד לתקופה קצובה, ואין חובה ליתן לעותרת 1 אשרה מסוג מסויים או לקרוא לתוך עניינה "הליך מדורג מדומה" שבסיומו יוענק לה מעמד של קבע. לדבריהם, למי שמוענק מעמד מטעמים הומניטריים אין זכות קנויה לקבל מעמד בישראל. לפיכך, לשיטתם, החלטת הוועדה ליתן לעותרת 1 אשרה של תושבת ארעית ולא של תושבת קבע, מצויה בתחום הסבירות. לטענתם, במקרה זה מדובר באזרחית רוסיה שמרכז חייה היה שנים רבות ברוסיה, אשר "היתה נשואה בעבר והתגרשה מבעלה מחמת אותם טעמים"; העותרת 2 היא אזרחית ישראלית אשר מרכז חייה היה שנים רבות ברוסיה; היחידה המשפחתית התפרקה חודשים מספר בלבד לאחר תחילת ההליך המדורג, מבלי שהמשיבים ידעו על כך (בזמן אמת); וכניסתה לישראל, לדברי בעלה, לא היתה כדי לקיים קשר נישואין כן, אלא כדי לקבל מעמד בלבד (אך, לדבריהם, החלטתם האחרונה לא הסתמכה על כך). לטענתם, אין מקום לטענותיה של העותרת 1 בדבר הסחבת שנהגו בה, שהרי אילו היתה מסיימת ענייניה (התרת הנישואין, קבלת משמורת, וההליך הפלילי) קודם לכן היה עניינה בא לפני הוועדה במועד מוקדם יותר. לטענתם, מפרק זמן זה לא ניתן ללמוד על השתקעותה בישראל - היא "היתה כשנה וחצי בתוך ההליך המדורג - הא ותו לא כאשר למעשה התא המשפחתי חדל מלשמש תא משפחתי מספר חודשים לאחר הגשת הבקשה למשיב" (סע' 73 לתשובתם). לטענתם, "לא ניתן לראות בפרק זמן זה של 5 שנים שבהן השתקעה העותרת בישראל, ובוודאי שלא ניתן ללמוד ממנו על אופן פעולת הוועדה הבינמשרדית ...". (שם, שם). לדבריהם, ההחלטה לבחון את ענייניה במשך תקופה ממושכת, שבה יידרשו למלוא זיקותיה העשויות להשתנות, היא החלטה סבירה. לטענתם, העותרת 1 לא השלימה את מחצית ההליך המדורג ועל כן הנוהל (נוהל 5.2.0017 - "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" במקרים של גירושין או פטירת בן הזוג הישראלי) איננו חל עליה. אף על פי כן, לדבריהם, הועבר עניינה לוועדה הבינמשרדית ונבחן על ידה. לטענתם, אין בנוהל זה כל הנחייה לגבי ההחלטה שהוועדה אמורה לקבל, והיא מקבלת את החלטותיה לגופו של כל מקרה. בדיון טען ב"כ המשיבים כי על אף שנוהל 5.2.0017א, שפורסם בשנת 2007, לא היה בתוקף, העבירו המשיבים באופן וולנטרי את עניינה של העותרת לוועדה הבינמשרדית (עמ' 4 לפרוטוקול). לטענתו, נוהל זה, בשונה מנהלים אחרים, אומר לוועדה מה להחליט, ואחת האופציות היא מתן מעמד א/5 לשנתיים, כפי שעשה המשיב, "וזכותו לעשות זאת עד סוף כל הדורות" (שם, בעמ' 5). לטענתו, "כאן המקרה קשה מאוד, יש חשדות כבדים כי כל ההליך הזה מתחילתו היה רמיה. עוד טוען כי מלכתחילה מרוסיה כל ההליך תוכנן רק כדי לתת לה מעמד לעותרת. הם התגרשו ברוסיה הוא עלה לבד. היא אחרי זה ברוסיה היא פונה אליו להתאחד מחדש בארץ, התאחדות לא אמיתית מיד הסתיימה" (שם, בעמ' 5). לשאלת בית המשפט, מה יהיה בעוד שנה, השיב שאיננו יודע ואיננו רוצה לכבול את שיקול הדעת המינהלי, בהוסיפו "אנשים חיים כאן 7 שנים, יכולים מחר להתחתן עם מישהו מרוסיה ממדינה אחרת" (שם, שם). לדבריו, כאשר מדובר בלפנים משורת הדין, המשיבים בוחנים את המציאות לאורך זמן, ובית המשפט לא צריך להתערב. בטיעונם המשלים טענו המשיבים, כי כפי שאמרו בכתב התשובה, הבעל טען כי האיחוד ביניהם היה פיקטיבי מלכתחילה, בהוסיפם כי "המשיב לא קיבל את הדברים כפשוטם לאור העובדה שנאמרו מאדם שהואשם באלימות, אך מכלל ספק לא יצאנו" (סע' 6). 6. בעקבות הצטברותם של מקרים בהם הופסק ההליך המדורג למתן רישיון לישיבת קבע בישראל לבנות זוג זרות של ישראלים, עקב ניתוק קשר הנישואין ביניהם בשל האלימות שנקטו בני הזוג הישראליים כלפי בנות זוגן הזרות, וכדי למנוע מצבים שבהם בנות הזוג הזרות ימנעו מלהתלונן על בני זוגם הישראלים ויישארו בקשר האלים, כדי שלא יופסק ההליך המדורג והן תגורשנה מהארץ, קבע שר הפנים נוהל לטיפול בנושא. נוהל 5.2.0017א', "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי", מאפריל 2007, קובע כי "במקרה בו נותק קשר הנישואין, ובן הזוג הזר טוען כי סבל מאלימות מצד בן הזוג הישראלי עובר לפקיעת הקשר הזוגי, ולבני הזוג ילדים משותפים, יועבר התיק לבחינת מטה מינהל האוכלוסין ולדיון בועדה הבינמשרדית" (סע' ד לנספח לג לעתירה; ההדגשה במקור). זאת בהתקיים התנאים הבאים: בן הזוג הזר היה נשוי ב"נישואים כנים", שנרשמו במינהל האוכלוסין וקיבל רישון מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג; בן הזוג הזר נמצא לפחות שנה בהליך המדורג; הוא טען לאלימות מצד בן זוגו הישראלי לפני פקיעת הקשר הזוגי, וטענתו הוכחה באחת הדרכים דלהלן: שהייה במקלט לנשים מוכות, הגשת תלונה במשטרה שנמצא שיש בה ממש, קבלת צו הגנה, אישור המחלקה לשירותים חברתיים או המרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, כי בן הזוג הזר מטופל על ידם בשל אלימות בן זוגו הישראלי כלפיו; לבני הזוג ילדים משותפים, המצויים במשמורת בן הזוג הזר או שהוא מצוי עימם בקשר רצוף ודואג לצורכיהם, ופקיד הסעד חיווה דעתו כי עזיבת הארץ של בן הזוג הזר תפגע בהם באופן משמעותי. על פי סעיף ה לנוהל, הוועדה הבינמשרדית יכולה להמליץ על אחד מאלה: ליתן מעמד מסוג א/5 לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים שבסיומה תיבחן הבקשה למעמד של תושבות קבע בהתאם לנוהלים הקיימים, או ליתן מעמד של א/5 לתקופה שלא תפחת משנתיים שבסופה יערך דיון מחודש בוועדה הבינמשרדית לבחינת שינוי בנסיבות. 7. נוהל זה, הנושא "תאריך עדכון" של 18.4.07, חל במועד בו דנה הוועדה וקיבלה החלטתה בעניינה של העותרת, ביום 19.11.07, והוא הנוהל על פיו היה צריך לדון בעניינה של העותרת, שבו הופסק ההליך המדורג עקב ניתוק הקשר הזוגי בעקבות האלימות שהפעיל כלפי העותרת 1 בן זוגה הישראלי. מהחלטת הוועדה הבינמשרדית גם עולה כי היא דנה בעניינה של העותרת על פי נוהל זה, וכך ההחלטה להאריך את הרישיון של א/5 בשנתיים נעשתה לנוכח היעדר "שינוי בנסיבות", על פי האופציה שבסעיף ה.1.ב לנוהל. 8. נשאלת עתה השאלה, האם החלטתה של הוועדה להאריך שוב את רישיון הארעי של העותרת 1 ולא להעניק לה מעמד של קבע, היא החלטה סבירה בנסיבות העניין. עניינה של העותרת 1 נדון כבר פעמיים על ידי הוועדה הבינמשרדית קודם לדיון שקיימה ביום 19.11.07. בפעם הראשונה, במרץ 2006, החליטה, כאמור, לדחות את בקשת העותרת 1, והורתה לה (ולבתה) לעזוב את הארץ, בנימוק שהבת איננה נמצאת בקשר עם אביה. לאחר שהעותרות עתרו לבית המשפט, שבה הוועדה והחליטה ביוני 2006 להאריך את רישיון הארעי של העותרת 1 בשנה, שבסיומה שוב יובא עניינה בפניה. בחלוף שנה וחצי, בנובמבר 2007, שוב דנה הוועדה בעניינה של העותרת 1, ולאחר שמצאה כי לא חל "שינוי בנסיבות" של העותרת 1 (כגון נישואין לבן זוג זר, או החלשת הזיקה לישראל), במקום ליתן לה רישיון לישיבת קבע, כפי שנכון היה לעשות, האריכה שוב את רישיונה הזמני בשנתיים, כדי לשוב ולבחון פעם נוספת האם חל שינוי בנסיבות. העובדה שהנוהל החדש מתיר הארכה של שנתיים שבמהלכן שוב ייבחן "שינוי בנסיבות" איננה משמיעה, כפי שטענו המשיבים בדיון, כי הם רשאים לבחון לנצח נצחים, אחת לשנתיים, אם חל שינוי בנסיבות אם לאו, וכך לא ליתן לעותרת 1 לעולם ועד מעמד של קבע. מההחלטה שלא ליתן הפעם רישיון של קבע, בנסיבותיה של העותרת 1 כפי שפורטו לעיל, עולה החשש כי הוועדה, שאיננה מצליחה להשתחרר מדבריו של הבעל האלים על נסיבות כניסתה של העותרת 1 לישראל, כעולה מדבריה בדיון ובטיעונה המשלים (הגם שמתשובתה לעתירה, לפיה לא נתנה לדברים אלה משקל בהחלטתה האחרונה, עולה כי לא ראוי לעשות כן), יושבת וממתינה עד אשר אולי יתרחש איזשהו שינוי בנסיבותיה של העותרת 1 שיביא לביטול הרישיון הזמני. הנוהל איננו מאפשר רק ליתן מעמד זמני שלא יעלה על שלוש שנים ולדון במעמד הקבע, או מעמד כזה לשנתיים ולחזור ולדון בשינוי נסיבות. כפי שאומרים גם המשיבים בטיעונם המשלים, אפשר שהוועדה תחליט בתום השנתיים ליתן לעותרת 1 מעמד של קבע. לפי זה, הוועדה היתה מוסמכת ליתן לה מעמד כזה גם ביום 19.11.07. ואכן, כאמור, היה עליה ליתן אותו לאור נסיבותיה של העותרת 1, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, ובעיקר לנוכח העובדה שהוועדה כבר בחנה אותה בעבר, וכן העובדה שהעותרת 1 נמצאת כבר 7 שנים בארץ, כאשר היה עליה להביא בחשבון גם את טובת העותרת 2 ואת ההשפעה המזיקה שיש למצב של חוסר הוודאות שבו היא ואימה נתונות מזה שנים. ועוד זאת: הנוהל בא כדי למנוע מצב שבו בנות זוג זרות מוכות תישארנה בקשר הזוגי האלים כדי לא לסכל את רכישת מעמד הקבע. ההתנהלות כלפי העותרת 1 איננה משדרת לאותן נשים מוכות את המסר שהנוהל ביקש להעביר להן, והן עלולות להחליט להמשיך ולהישאר בקשר הזוגי האלים. 9. אין בידי לקבל את טענת המשיבים כי עיסוקה של הוועדה הבינמשרדית בנושא הוא לפנים משורת הדין. לאחר שהוכר עניינן של בנות זוג זרות המנתקות את קשריהן עם בעליהן הישראליים האלימים, לאחר שהתלוננו עליהם ועקב כך מאבדות את זכותן להמשיך בהליך המדורג, או לחלופין עניינן של הנשים הזרות המוכות, שלא מתלונננות ואינן עוזבות את הבעלים המכים, מחשש להפסקת ההליך המדורג ולגירושן מישראל, והוחלט כי הפתרון יהיה במסגרתו של נוהל מיוחד, הרי שאנו במסגרתו של הדין ולא בלפנים משורת הדין. אין מדובר כאן באיזשהו מקרה ייחודי יוצא דופן המחייב פתרון שלא במסגרתו של הדין, אלא בתופעה ידועה, שניתן לה פתרון במסגרת הדין ומכוחו. 10. בטרם סיום ראיתי גם לומר, כי מקובלת עלי טענת העותרות, כי ראוי שהוועדה הבינמשרדית תיתן למי שהיא דנה בעניינם הזדמנות לטעון בפניה (בכתב או בעל פה), וכך יהיה בפניה כל החומר שהיא צריכה לצורך קבלת ההחלטות. 11. לסיכום, העתירה מתקבלת. המשיבים יישאו בשכ"ט עו"ד של העותרות בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.תושב קבע / מעמד קבעמשרד הפנים