קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטה על ביטול רישיון עסק: 1. בפנינו עתירה מנהלית בה נתבקשו הסעדים הבאים: לבטל את החלטתו של מר אילן גבריאלי, יו"ר המועצה המקומית כפר כנא, מיום 23/9/2008, במסגרתה בוטל לאלתר רישיון לניהול עסק "תחנת מעבר לפסולת ומחזור" של העותרת, אשר ניתן לה ביום 3/1/2001. ליתן כל סעד אחר שבית משפט זה ימצא לנכון וצודק בנסיבות העניין. 2. רקע עובדתי בתמצית: א. העותרת הינה חברה העוסקת בתחום פינוי פסולת. ב. משיב 1, מר אילן גבריאלי, (להלן - ראש המועצה) מונה בתחילת שנת 2008 כראש הועדה הממונה במועצה המקומית כפר כנא והוא ממלא את מקומו של ראש המועצה הנבחר, אשר הודח מתפקידו קודם לכן, ע"י שר הפנים, בשל תפקוד לקוי של המועצה. ג. המשיבה 2 (להלן - המועצה) הינה מועצה מקומית בתחומה פועלת תחנת מעבר לפסולת, אשר קולטת את הפסולת שנאספת אצלה וכן אצל רשויות מקומיות נוספות בגליל. ד. ביום 15/8/1998 הגישה המועצה בקשה לרישיון עסק להפעלת תחנת מעבר לפסולת (העתק הבקשה צורף כנספח א' לתשובת המשיבים). ה. במסמך מיום 27/1/1999 התנה המשרד להגנת הסביבה את הפעלתה של תחנת מעבר לפסולת, אשר בגינה התבקש רישיון ע"י המועצה, בשורה של תנאים שפורטו במסמך הנ"ל (העתקו של המסמך צורף כנספח ב' לתשובת המשיבים). ו. ביום 10/1/2001 נחתם בין העותרת לבין המועצה הסכם המסדיר את הקמת והפעלת תחנת מעבר לפסולת לתקופה של 20 שנים (להלן: "ההסכם"). בהתאם לקבוע בהסכם, הועבר השימוש בשטח נשוא חלקה 31 גוש 17385 לעותרת לצורכי הקמה וניהול תחנת מעבר, כאמור לעיל (העתקו של ההסכם צורף כנספח ד' לעתירה). ז. עובר לחתימת ה"הסכם", הוצא ביום 3/1/2001 לעותרת רישיון לניהול עסק "תחנת מעבר לפסולת ומחזור" כשהוא חתום ע"י מר תאופיק מטר בהיותו אחראי רישוי עסקים אצל המועצה (העתקו של הרישיון צורף כנספח ג' לעתירה). מאז, מפעילה העותרת את תחנת המעבר לפסולת בתחומה של המועצה. ח. ביום 11/10/2007 הודיעה העותרת במכתב למועצה כי בהתאם להוראת סעיף 11.5 להסכם, העבירה העותרת את כל זכויותיה וחובותיה על-פי ההסכם הנ"ל לידי חברת אמיר חברה למחזור פסולת וגריסת גזם בע"מ (להלן - חברת אמיר), וזאת החל מיום 6/9/2007. יודגש כי בעל מניות היחיד בחברת אמיר הינו אלי ציפורה, הבעלים של העותרת (העתק המכתב צורף כנספח כ' לעתירה). ט. ביום 23/9/2008 התכנסה במשרדי המועצה ועדה ברשותו של ראש המועצה והחליטה לבטל לאלתר את הרישיון לניהול עסק "תחנת מעבר לפסולת ומחזור" של העותרת, וזאת בשל מפגעים סביבתיים שגורמת התחנה וכן בשל העובדה כי רישיון עסק המוחזק בידי העותרת הינו בלתי חוקי והונפק שלא כדין ומשתמשת בו אישיות משפטית שלא מופיעה ברישיון עסק כבעל הרישיון (העתק החלטת הועדה צורף כנספח א' לעתירה). מכאן העתירה שלפנינו. 3. נימוקי העתירה בתמצית: א. לא התקיים שימוע עובר למתן ההחלטה. מועד השימוע נקבע בהתראה קצרה, באופן חד צדדי, בלא תיאום עם העותרת ועם בא כוחה ולווה בסירוב שרירותי לדחותו. ב. המשיבים סירבו לדחות את מועד השימוע למרות שלב"כ העותרת נקבע דיון בבית המשפט המחוזי בחיפה ולמרות שאשת מנהל העותרת, אשר נכוותה קשה בתאונה נותחה באותו יום. ג. העילות של ביטול הרישיון מתייחסות לאירועים אשר התרחשו, לכאורה, לפני שנים רבות והן פסולות מחמת התיישנות, שיהוי ומניעות. ד. המשיבים, לפני ביטול הרישיון של העותרת, לא התייעצו עם אף רשות אחרת וזאת בניגוד למתחייב על-פי חוק רישוי עסקים. ה. החלטת ראש המועצה לבטל לאלתר את רישיון העסק של העותרת, מנוגדת להחלטת המשרד להגנת הסביבה. ו. המשיבים התעלמו מפניות חוזרות ונשנות של העותרת, לקדם הליך של שדרוג התחנה. ז. אין כל עילה ראויה וכנה לביטול הרישיון, והעילות הנטענות בהחלטה אינן נכונות ומשוללות כל יסוד. כמו כן, קיים חשש כי המשיבים בהיותם צד להסכם עם העותרת שוקלים שיקולים זרים בעת הפעלת סמכויותיהם. ח. הטלת סנקציה של ביטול רישיון עסק, אשר בצידה נזק כלכלי חמור, בלא קיום השימוע ובטרם ניתנה לעותרת זכות עיון במסמכים, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, שכן האיזון שערכה רשות הרישוי בין השיקולים השונים, הינו לקוי ופוגע פגיעה לא מידתית בעותרת. 4. תשובת המשיבים בתמצית: א. ההסכם בין המועצה לבין העותרת לא אושר ע"י הגורמים המוסמכים לכך, לכן הינו מבוטל ואין לקיימו. על אף אי-חוקיות ההסכם וידיעת הצדדים על אי-חוקיותו, הונפק רישיון עסק ע"י פקיד המועצה מר מטר תאופיק, מבלי שתהיה לו זכות שבדין להנפיק ולחתום על רישיון עסק, כל זאת מבלי לקבל אישורו של המשרד להגנת הסביבה כמתחייב עפ"י החוק. ב. העותרת העבירה את הניהול וההחזקה בתחנת המעבר לחברת אמיר והאחרונה ניהלה את התחנה, מבלי שיהיה לה רישיון עסק תקף ובניגוד מוחלט לחוק רישוי עסקים. ג. העותרת יחד עם חברת אמיר עשו דין לעצמן והפעילו את תחנת המעבר, מבלי להגיש בקשה לקבלת רישיון חדש עם שינוי הבעלות כמצוות תקנה 30 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000. ד. לעותרת ניתנה זכות שימוע, אך לא נוצלה על-ידה, לכן אין לה להלין אלא על עצמה, משבחרה לא להתייצב במועד השימוע שנקבע לה. ה. בידי העותרת מוחזקים מסמכים שהועברו לה ע"י המשיבה ומשרד להגנת הסביבה, שיש בהם כדי להוכיח עובדות ועילות המצדיקות את ביטול רישיון העסק. ו. החלטת ראש המועצה בדבר ביטול רישיון העסק של העותרת התקבלה כחוק וכדין, לאחר התייעצות עם המשרד להגנת הסביבה ולא נפל בה כל פגם. 5. דיון והכרעה: א. סעיף 5(א)(1) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, (להלן - חוק רישוי עסקים), מגדיר מי הוא הגוף המשמש כרשות הרישוי לעסק טעון רישוי, בתחום הרשות המקומית. בעניין זה קובע הסעיף הנ"ל כי: "(א) רשות הרישוי לעסק טעון רישוי היא - (1) בתחום רשות מקומית - ראש הרשות המקומית או מי שהוא הסמיכו לכך". באשר לביטול רישיון עסק, סעיף 7ג לחוק רישוי עסקים קובע כדלהלן: "(א) רשות הרישוי רשאית לבטל רשיון או היתר זמני מיוזמתה היא או מיוזמת נותן האישור. (ב) לא יבוטל רשיון או היתר זמני מיוזמתה של רשות הרישוי אלא לאחר התייעצות עם נותן אישור המופקד על קיום מטרה מן המטרות האמורות בסעיף 1(א) שאי קיומה משמש עילה לביטול. (ג) לא יבוטל רשיון או היתר זמני אלא לאחר שניתנה לבעל הרשיון או ההיתר הזמני הזדמנות להשמיע את טענותיו. (ד) בוטל רשיון או היתר זמני לפי סעיף זה, תשלח רשות הרישוי הודעה על כך לבעל הרשיון או ההיתר הזמני, והביטול ייכנס לתוקפו בתום 60 ימים מיום ההודעה על הביטול. (ה) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות סעיפים 17 ,16 ו-20 עד 23". מעיון בהוראות סעיפים 5(א)(1) ו-7ג(ג) הנ"ל עולה כי טרם מתן ההחלטה ע"י ראש המועצה (שהוא רשות הרישוי במקרה שלפנינו) בדבר ביטול רישיון העסק, יש לתת לבעל הרישיון הזדמנות להשמיע את טענותיו. בהקשר זה ב"כ העותרת טען, כי עובר למתן החלטת ראש המועצה בדבר ביטול רישיון העסק של העותרת, לא התקיים שימוע בעניינה ולא ניתנה לה הזדמנות להשמיע את טענותיה. מנגד, טענו המשיבים כי לעותרת ניתנה הזדמנות להשמיע את טענותיה, אך היא בחרה שלא להתייצב לשימוע. על מנת להכריע במחלוקת זו, ראוי לפרט את השתלשלות העניינים, אשר היוו בסיס להחלטה שניתנה. ביום 24/3/2008 נשלחה התראה ע"י משרד להגנת הסביבה בעניין הפרות לתנאי ניהול תחנת המעבר לפסולת, ובין היתר, בנוגע למפגעים סביבתיים שנמצאו בתחנת המעבר. ההתראה הנ"ל הופנתה לעותרת ולמועצה באמצעות ראש המועצה (העתק ההתראה צורף כנספח ד' לתשובת המשיבים). בעקבות קבלת ההתראה הנ"ל, זומנה העותרת ע"י המועצה לישיבת שימוע בנושא אי-עמידה בתנאי ניהול תחנת המעבר לפסולת. ביום 10/4/2008 השיבה ב"כ הקודמת של העותרת, עו"ד גילה ורדה, במכתב ובו היא ביקשה כי יפורטו מכלול העובדות ומלוא הפרטים המהווים בסיס להאשמה וכן ביקשה לדחות את מועד השימוע (העתק המכתב צורף כנספח טו' לעתירה). במענה למכתב הנ"ל הסכימה המועצה לדחות את מועד השימוע ליום 28/4/2008 וצוין כי נושא השימוע מפורט בהתראה מטעם משרד להגנת הסביבה מיום 24/3/2008 והינו לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים (ראו סעיף 3-3 לתשובת המשיבים). ביום 28/4/2008 התקיים השימוע בנוכחות ב"כ הקודמת של העותרת, עו"ד גילה ורדה ומנכ"ל העותרת. במהלך השימוע ביקשה עו"ד ורדה כי טענות המועצה בנושא הפרת תנאי רישיון עסק של תחנת המעבר לפסולת, יועברו יחד עם כל האסמכתאות לעותרת וזו תשיב בכתב לטענות המועצה (ראו העתקו של פרוטוקול ישיבת השימוע מיום 28/4/2008 שצורף כנספח ז' לתשובת המשיבים). בהתאם למוסכם, שלחה המועצה לעותרת מכתב שנושא תאריך 7/5/2008 והעלתה בו טענותיה בדבר הפרת תנאי הרישיון של תחנת המעבר לפסולת וכן הזמנה לשימוע נוסף במשרדי המועצה שנקבע ליום 26/5/2008 (העתק המכתב צורף כנספח ח' לתשובת המשיבים). ביום 20/5/2008 נתקבל מכתב של עו"ד ורדה גילה, אשר בו היא הודיעה על הפסקת ייצוגה של העותרת, בשל לחץ עבודה שנוצר במשרדה עקב נסיבות אישיות שהועלו במכתב. עוד היא ביקשה לדחות את מועד השימוע שהיה קבוע ליום 26/5/2008, כאמור לעיל, למועד אחר, על מנת לאפשר לעותרת להעביר את הייצוג שלה לעורך דין אחר, וליתן לו הזדמנות סבירה להתכונן לכך (העתק המכתב צורף כנספח ט' לתשובת המשיבים). מועד השימוע אכן נדחה והשימוע הנוסף התקיים ביום 19/6/2008 בו נכחו מטעם העותרת עו"ד גולדנברג, ב"כ הנוכחי שלה וכן אלי ציפורה מנכ"ל העותרת. יודגש כי למרות שבישיבת השימוע מטעם העותרת נכח גם המהנדס יאיר סגל מחברת א.י.ג.ל. הנדסה, אשר אמור היה לפרט את תכניות השדרוג של תחנת המעבר לפסולת, לא הסכימו נציגי המועצה לאפשר לו להציג את התכניות שהביא עימו (העתק של פרוטוקול השימוע צורף כנספח יא' לתשובת המשיבים). בתום ישיבת השימוע, לא קיבל ראש המועצה כל החלטה וזאת כדי להשלים בדיקה בעניין חוקיות רישיון העסק של העותרת ותוקפו המשפטי ובדיקת הטענה כי לא ניתן אישור המשרד להגנת הסביבה לצרכי מתן רישיון העסק של העותרת (ראה סעיף 14.3 לתגובת המשיבים). בעניין זה חשוב להדגיש כי סוגיות אחרונות אלה לא היוו נושאי שני השימועים הקודמים, כפי שפורט לעיל. ב. לטענת המשיבים, משנודע להם כי רישיון העסק של העותרת ניתן לה שלא כהלכה ובאופן לא חוקי, זומנה העותרת באמצעות המכתב מיום 9/9/2008 לשימוע אשר נקבע ליום 23/9/2008. המשיבים לא הגישו כל אסמכתא בעניין המועד שבו התקבלה ההזמנה לשימוע אצל ב"כ העותרת. לעומת זאת, טען ב"כ העותרת כי קיבל את ההזמנה לשימוע רק ביום 15/9/2008 באמצעות פקס שהתקבל בשעות הצהריים במשרדי העותרת (העתק של הפקס צורף כנספח ז' לעתירה). ביום 17/9/2008 העביר ב"כ העותרת אל ראש המועצה, באמצעות פקס, מכתב בו טען, בין היתר, כי לשם קבלת ולימוד החומר שבעניין, אין די בזמן הקצר שנותר עד למועד השימוע ביום 23/9/2008, וכן המועד שנקבע לא מתאים לו עקב התחייבויותיו הקודמות, לרבות דיון בבית המשפט המחוזי בחיפה. לפיכך, ביקש ב"כ העותרת לדחות את מועד השימוע ולקבוע מועד חדש בתיאום עימו (העתקו של המכתב צורף כנספח ח' לעתירה). משלא התקבלה תשובה למכתב של ב"כ העותרת מיום 17/9/2008 (לטענת המשיבים המכתב הנ"ל כלל לא הגיע לראש המועצה), פנה ב"כ העותרת ביום 22/9/2008 במכתב תזכורת נוסף למשיבים (העתקו של מכתב התזכורת צורף כנספח ט' לעתירה). עוד באותו יום 22/9/2008, בשעה 14:00, התקבל במשרדו של ב"כ העותרת מכתב תשובה מטעם ראש המועצה, ובו סירב ראש המועצה לדחות את מועד השימוע וביקש מהעותרת להתייצב לשימוע, אחרת יחשב הדבר כויתור על זכות השימוע (העתקו של המכתב צורף כנספח י' לעתירה). עם קבלת התשובה, השיב ב"כ העותרת עוד באותו יום במכתב נוסף אל ראש המועצה, ובין שאר הטענות, ביקש לשקול בשנית את עמדתו ולדחות את מועד השימוע ולחילופין, ביקש לראות במכתבו זה וכן במכתביו מתאריך 17/9/2008 כתשובה ראשונית לשימוע (העתק של המכתב צורף כנספח יא' לעתירה). ראש המועצה לא שינה את עמדתו וביום 23/9/2008 התכנסה במשרדי המועצה וכמתוכנן ישיבת שימוע לעותרת, אלא שמטעם העותרת לא הופיע איש, ואילו מטעם המועצה נכחו ראש המועצה, מנהל מחלקת תברואה, מזכיר המועצה והיועץ המשפטי של המועצה. באותו מעמד התקבלה גם החלטה ע"י ראש המועצה עליה חתומים גם שאר הנוכחים בישיבה, בה נקבע כי בהתחשב בעובדה כי העותרת ביצעה ההפרות הנקובות במכתב של המשרד להגנת הסביבה מיום 24/3/2008 ומאחר ורישיון עסק המוחזק בידי העותרת הינו בלתי חוקי, והונפק שלא כדין ועל אף זאת משתמשת בו אישיות משפטית אחרת (חברת אמיר) שלא מופיעה ברישיון העסק כבעל הרישיון, הוחלט לבטל את רישיון העסק של העותרת לאלתר. ג. מבלי לבחון בשלב זה את החלטת ראש המועצה לגופה, סבורני כי נפל פגם דיוני בהליך ביטול רישיון העסק של העותרת וזאת בשל העובדה, כי לא התקיים שימוע לעותרת עובר למתן ההחלטה ע"י ראש המועצה, בהתאם לחוק רישוי עסקים ובכך נפגעה זכות הטיעון של העותרת. הרי זכות הטיעון של הפרט לשטוח את טענותיו ולהשמיע את דברו לפני הרשות המנהלית, אשר דנה בעניינו נקבעה זה מכבר בהלכה הפסוקה כאחד מכללי הצדק הטבעי. "טעמו של הכלל - להבטיח כי הרשות תתייחס בהגינות לעניינו של האזרח תוך התחשבות בכל העובדות והשיקולים שיש להם רלוונטיות לצורך ההחלטה (בג"ץ 549/75 חברת סרטי נח בע"מ נ' המועצה לבקורת סרטי קולנוע [12], בעמ' 767-766)" (ראו בג"ץ 7805/00 אלוני, חברת מועצת עיריית ירושלים נ' מבקרת עיריית ירושלים, פ"ד נז(4) 577, בעמ' 598). זכות הטיעון הוכרה בפסיקתנו אף כזכות יסוד: "זכות יסוד של האדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מינהלית, ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר. בכל מקרה, בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו" (ראו בג"ץ 654/78 ריבה גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(2) 649, בעמ' 655). בנסיבות המקרה שלפנינו, קבע ראש המועצה בהחלטתו כי: "... בכל הממדים התקופה שניתנה לאורוז להתארגן לשימוע הינה ארוכה ביותר. כמו כן המועד שבו נשכרו שירותיו של ב"כ אורוז ע"י האחרונה הינו מספיק להתארגנות הנ"ל". הנני חולק על קביעה זו. הרי מיום קבלת ההזמנה לשימוע ע"י העותרת בתאריך 15/9/2008 ועד למועד השימוע ביום 23/9/2008, עמדו לרשות העותרת 8 ימים בלבד. נראה לי, כי בנסיבות אלה לא מדובר בתקופה ארוכה ביותר להתארגנות, דווקא ההפך הוא הנכון. מדובר בהתראה קצרה ומבחינה אובייקטיבית אכן יכול להיווצר קושי להתארגן לשימוע. אציין שוב, כי אין קשר בין הנושאים שנידונו בשני השימועים הקודמים בתאריכים 28/4/2008 ו-19/6/2008 לבין השאלות שאמורות היו להיות נושא השימוע ביום 23/9/2008 - חוקיות רישיון העסק של העותרת ותוקפו המשפטי וכן בדיקת הטענה כי לא ניתן אישור משרד להגנת הסביבה לצרכי מתן רישיון העסק של העותרת. בנוסף, ב"כ העותרת ציין מפורשות במכתביו הנ"ל, כי ביום השימוע נקבע לו דיון בבית המשפט המחוזי בחיפה, ואילו בתשובת ראש המועצה מיום 22/9/2008 אין כל התייחסות לעניין זה. זאת ועוד, מהמכתב האחרון של ב"כ העותרת לראש המועצה, גם לא ניתן ללמוד ממנו כי ב"כ העותרת אכן ויתר על ההזדמנות להשמיע את טענותיו בפני ראש המועצה. כאשר הבין ב"כ העותרת, כי בקשתו לדחיית מועד השימוע לא נענתה בחיוב, הוא ביקש לראות במכתביו מתאריכים 17/9/2008 ו-22/9/2008 כתשובה ראשונית לשימוע, כאמור לעיל, ומכאן אנו למדים, כי מבחינת העותרת, אין במכתבים אלה משום תחליף שוות ערך להליך השימוע במעמד הצדדים, כפי שאכן היה בשני השימועים הקודמים, כמפורט לעיל. לפיכך, מסקנתי הינה כי זכותה הדיונית של העותרת נפגעה, ולא ניתנה לה הזדמנות להשמיע את טענותיה בעניין אי-חוקיות רישיון העסק ואי-מתן אישור מטעם המשרד להגנת הסביבה, בהתאם לחוק רישוי עסקים עובר למתן החלטת ראש המועצה לבטל את רישיון העסק של העותרת. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי החלטת ראש המועצה לבטל את רישיון העסק של העותרת, אשר הוצא כבר בשנת 2001, ואין המדובר ברישיון זמני בן מספר חודשים. ד. ער אני לעובדה כי העילות בגינן בוטל רישיון העסק של העותרת הן לא רק העילות של אי-חוקיות רישיון העסק ואי מתן אישור מטעם משרד להגנת הסביבה, אלא בהחלטת ראש המועצה צוינה עילה נוספת בגינה הוחלט לבטל רישיון העסק של העותרת שהינה העילה של מפגעים סביבתיים בתחנת המעבר לפסולת והעובדה כי העותרת ביצעה ההפרות הנקובות במכתב של משרד להגנת הסביבה מיום 24/3/2008. אין עוררין על כך, כי בגין עילה זו ניתנה לעותרת זכות שימוע והיא אכן ניצלה את זכותה בשימועים שהתקיימו בתאריכים 28/4/2008 ו-19/6/2008, כאמור לעיל. בהקשר זה טען כי ב"כ העותרת, כי נפל פגם בהליך השימוע שהתקיים ביום 19/6/2008 וזאת בשל העובדה כי בשימוע זה, התעלמו המשיבים מפניות של העותרת לקדם הליך של שדרוג התחנה ולא אפשרו למומחה מטעמה להציג את תוכניותיו, כאמור לעיל. טענה זו אינה מקובלת עליי. סבורני, כי לראש המועצה אכן היה שיקול דעת להחליט שלא לבדוק את נושא שדרוג התחנה במועד השימוע, מאחר והמדובר בתכניות לעתיד ולא במענה מיידי לפתרון הנושאים שהועלו במהלך השימוע. נוכח האמור, נראה כי לא הייתה לשדרוג התחנה נגיעה ישירה עם הסוגיות שנידונו בשימוע, כאמור לעיל. לכאורה, די בכך כדי לקבוע כי החלטת ראש המועצה בנוגע לביטול רישיון העסק של העותרת בגין העילה של מפגעים סביבתיים, הנה כשרה מבחינה דיונית. אלא שמלבד החובה לקיים שימוע לפני שרשות הרישוי מחליטה לבטל את רישיון העסק, ישנה חובה נוספת שעליה לקיים וזוהי החובה בדבר ההתייעצות עם נותן אישור המופקד על קיום מטרה מן המטרות האמורות בסעיף 1(א) לחוק רישוי עסקים, כאשר על פי אותה הוראת חוק, אי קיומה של חובה זו, משמש עילה לביטול ההחלטה. בנסיבות המקרה שלפנינו, העילה הנוספת לביטול רישיון העסק הייתה המפגעים הסביבתיים בתחנת המעבר לפסולת, כאמור לעיל, ובעניין זה אמור היה ראש המועצה לקיים התייעצות עם אנשי המשרד להגנת הסביבה. לטענת ראש המועצה הוא אכן קיים חובה זו. ביום 26/8/2008 התקיימה ישיבה בה נכחו, בין היתר, ראש המועצה ונציגי משרד להגנת הסביבה. בישיבה זו הציע נציג משרד להגנת הסביבה כי אם בתוך התקופה של 6 חודשים מיום הישיבה הנ"ל, לא תבטל המועצה את רישיון העסק של העותרת או תסדיר את עבודת תחנת המעבר לפסולת, המשרד להגנת הסביבה יכנס לתהליך, יערוך שימוע לעותרת ויוציא צו סגירה מנהלי לתחנה (העתק מפרוטוקול של הישיבה צורף כנספח יה' לתשובת המשיבים). לאור דברים אלה, ניתן לומר כי המלצת משרד להגנת הסביבה הייתה לבטל את רישיון העסק או להסדיר את עבודת התחנה. אולם, מסתבר, כי כשלושה שבועות לאחר מכן, ביום 14/9/2008, ערך המשרד להגנת הסביבה בעצמו שימוע לעותרת בסופו הוחלט כדלהלן: "7.1. תוך חודש וחצי ולא יאוחר מיום 1/11/2008, יוגש למשרד להגנת הסביבה פתרון לנושא הטיפול בחומר האורגני. 7.2. עד לביצוע פתרון קבוע הפסולת האורגנית תפונה כל יום בסוף יום העבודה להטמנה ו/או לאתר קומפוסטציה חלופי ומאושר על ידי המשרד להגנת הסביבה. 7.3. לא תהיה אצירה של פסולת אורגנית בתחנת מעבר לכמות היומית. 7.4. במידה ולא יימצא פתרון קבוע לנושא החומר האורגני בתוך חודש וחצי, יוצא צו סגירה מנהלי לפעילות זו" (העתק פרוטוקול השימוע צורף כנספח יב' לעתירה). מהאמור לעיל עולה, כי משרד להגנת הסביבה קבע כי אם לא ימצא פתרון לפסולת האורגנית, יוצא צו סגירה לפעילות זו, לכאורה אין בקביעה זו כדי ללמד כי יוצא צו סגירה מנהלי לתחנה כולה. קביעה זו של המשרד להגנת הסביבה לכאורה אינה מתיישבת עם המלצתו הקודמת של המשרד מיום 26/8/2008, שם כזכור, הומלץ לראש המועצה לבטל את רישיון העסק של העותרת ללא סייגים או להסדיר את פעילות תחנת המעבר לפסולת. אציין, כי ראש המועצה היה ער להחלטה שהתקבלה ע"י משרד להגנת הסביבה מיום 14/9/2008, והוא אף נתן את דעתו בהחלטתו מיום 23/9/2008 לעניין זה, אך לא התייחס לשוני המהותי בקביעותיו של משרד להגנת הסביבה מיום 26/8/2008 ו-14/9/2008. בנסיבות אלה, נראה לי כי כאשר בפני ראש המועצה בטרם קבלת החלטתו, היו שתי עמדות של המשרד להגנת הסביבה, אשר ניתנו בסמיכות זמנים כל כך קרובה, ולכאורה ומבלי לקבוע עמדה בנושא, ולאור אי הבהירות העולה משתי ההחלטות של המשרד להגנת הסביבה כמפורט לעיל, מן הראוי היה לקבל הבהרה מטעם המשרד להגנת הסביבה ביחס לעמדתו הסופית בעניין התחנה, וזאת בטרם קבלת ההחלטה בדבר ביטול רישיון העסק של העותרת. הבהרה מעין זו לא נתבקשה ומטבע הדברים לא הייתה כל התייחסות לנושא ממשרד להגנת הסביבה. גם מן הטעם הזה, סבורני, כי החלטת ראש המועצה אינה יכולה לעמוד, ויש מקום להחזיר את הדיון אליו, על מנת שיקבל את ההבהרה הנחוצה מהמשרד להגנת הסביבה בטרם מתן החלטתו. ה. בשולי הדברים ולמעלה מן הנדרש, אתייחס לפסק הדין בעת"מ 1086/04 מטאנס נ' המועצה המקומית מג'אר ואח', , שהוגש לעיוני ע"י ב"כ העותרת. בפסק הדין הנ"ל בוטלה החלטת רשות הרישוי, אשר ביטלה את רישיון העסק של העותר מטאנס בלא שניתנה לו זכות השימוע לפני קבלת ההחלטה בעניינו. בפסק הדין נקבע בין היתר, כי אין מקום להחזיר את העניין לרשות הרישוי שתערוך למטאנס שימוע לגוף הטענות, מאחר ואין דינו של שימוע בדיעבד כשימוע מראש ואין לו ערך, כאשר ברור מן הנסיבות, כי אין כל סיכוי שהרשות המנהלית תדון בטענות האזרח בלב פתוח ובנפש חפצה ותשנה את דעתה בעקבות השימוע. כידוע, קביעותיו הנ"ל של בית המשפט בעניין מטאנס עם כל הכבוד אינן מחייבות ערכאה זו, הואיל והמדובר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים. זאת ועוד, אין בהכרח ללמוד גזירה שווה מהנסיבות בעניין מטאנס לנסיבות המקרה שלפנינו. בענייננו, אינני רואה כל מקום לקבוע מראש, כי אין כל סיכוי כי רשות הרישוי לא תשנה את דעתה גם עם תערוך שימוע בדיעבד לעותרת, וזאת לאחר שתקבל הבהרה מהמשרד להגנת הסביבה. החלטה מעין זו, לדעתי מרחיקה לכת. יחד עם זאת ולמען הסר ספק, אדגיש כי אינני מביע כל עמדה באשר להחלטה אשר עתיד לקבל ראש המועצה בעניין רישיון העסק של העותרת. החלטתו של ראש המועצה נתונה לשיקול דעתו הבלעדי ובמסגרת סמכויותיו לפי חוק רישוי עסקים, ולאחר שיתוקנו הפגמים הדיוניים שנקבתי לעיל. 6. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה במובן זה כי החלטת ראש המועצה מבוטלת וזאת בשל הפגמים הדיוניים בהליך ביטול הרישיון. הדיון מוחזר לרשות הרישוי שתערוך לעותרת שימוע במעמד ב"כ העותרת וכן תקבל הבהרה ממשרד להגנת הסביבה באשר לעמדתה הסופית בעניין עבודתה של תחנת המעבר לפסולת המנוהלת בידי העותרת או מי מטעמה. לאחר מכן, ייתן ראש המועצה החלטה חדשה בעניין הרישיון לניהול עסק "תחנת מעבר לפסולת ומחזור" של העותרת. 7. אני מחייב את שני המשיבים ביחד לשלם לעותרת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק נכון להיום. רישיון עסק