ביטול החלטת הוועדה לעניינים הומניטאריים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים:

1. לפניי עתירה שהגישו X (להלן –עותרת 1), וילדיה הקטינים X (להלן – עותרים 2 ו-3) על החלטת שר הפנים (להלן – המשיב) מיום 29.9.09 שסרב לתת לעותרת 1 מעמד בישראל והורה לה לצאת מהארץ.

רקע עובדתי
2. העותרת, אזרחית קולומביה, היא אמם של עותרים 2 ו-3, אזרחים ישראלים, קטינים בני שמונה וחצי וארבע וחצי שנים.
העותרת הגיעה לישראל מקולומביה ביום 25.4.95, באשרה מסוג ב/2 לתקופה של 3 חודשים ומאז ועד להגשת העתירה היא שהתה בישראל שלא כדין.
3. על פי העתירה, החל משנת 1998 היתה העותרת בת זוגו של אזרח ישראלי שהיה פרוד מאשתו אך נשוי לה באופן פורמאלי. בשנת 2002 נולדה לבני הזוג בתם (עותרת 2), ובשנת 2003 נולד בנם (עותר 3).

4. על-פי העתירה, בשנת 2001 פנו העותרת ובן זוגה ללשכת מינהל האוכלוסין בתל-אביב בבקשה להסדיר את מעמדה של העותרת בישראל. מאחר שבמרשם האוכלוסין בן הזוג הישראלי היה רשום כ"נשוי", הודיע המשיב לעותרת ולבן זוגה כי הם לא יוכלו לפתוח בהליך להסדרת מעמדה של העותרת בישראל.

5. לאחר לידתה של עותרת 2 שבו ופנו בני הזוג ללשכה בבקשה להקנות לעותרת 2 אזרחות ישראלית והם נדרשו לבצע בדיקת רקמות להוכחת האבהות של בן הזוג הישראלי. לאחר לידת הבן (עותר 3), פנו בני הזוג פעם נוספת ללשכה בבקשה להסדיר את מעמדם של הילדים הקטינים בישראל ושוב נדרשו לבצע בדיקת רקמות. העותרת ובן זוגה פנו לבית המשפט לענייני משפחה וביום 17.11.05 ניתן פסק דין הקובע את ההורות של בן הזוג הישראלי על הילדים הקטינים ומורה למשיב לרשום אותם בהתאם לכך. לאחר מתן פסק הדין הוקנתה אזרחות ישראלית לילדים הקטינים (עותרים 2 ו-3, נספחים ע/1, ע/2, ע/3 לעתירה).

6. על-פי העתירה, בשנת 2004, פנו העותרת ובן זוגה ללשכה בתל-אביב כדי להסדיר את מעמדה של העותרת בישראל, אך לטענתם גם הפעם הטיפול לא הניב דבר. לימים, נפרדו בני הזוג.

7. ביום 5.7.06, הגישו העותרים למשיב בקשה לתת לעותרת רישיון לישיבת קבע בישראל כאמם של הילדים הקטינים. המשיב דחה את הבקשה וקבע כי היא "אינה קריטריונית". המשיב הורה לעותרת לעזוב את ישראל עד ליום 30.9.06 (נספח ע/5 לעתירה).

8. ביום 28.8.06 פנה ארגון "משפחה חדשה" בשמם של העותרים בערעור על ההחלטה. משלא התקבלה תשובה פנה הארגון פעם נוספת אל המשיב (נספח ע/6, ע/7, ע/8 לעתירה).

9. ביום 15.1.07 הודיע המשיב לעותרים את החלטתו, לאמור:
"הנדון אינה זכאית לקבל מעמד בארץ. תשובת המטה בירושלים היא שבקשתך מסורבת מאחר ובבדיקה שנעשתה אין מדובר במקרה הומניטארי" (נספח ע/9 לעתירה).


10. ביום 20.2.07 פנתה האגודה לזכויות האזרח בערר על החלטת המשיב. בין השאר ביקשה האגודה מהמשיב כי עניינם של העותרים יבחן גם על ידי פקיד סעד על פי הוראות הנוהל שהוציא המשיב (נספח ע/10 לעתירה).

11. ביום 29.5.07 חזר המשיב ודחה את הבקשה לאמור:
"שר הפנים קבע קריטריונים ברורים לגבי הפסקת ההליך המדורג והוצא אף נוהל עבודה מסודר. גב' לוז מארי רומרו מוסקרה לא קיבלה מעולם מעמד במסגרת נוהל ידועים בציבור ועל כן אינה עונה לקריטריונים הקבועים בנוהל" (נספח ע/11 לעתירה).

על החלטה זו הוגשה העתירה שבפני.

ההליכים לאחר הגשת העתירה
12. ביום 15.11.07 הגיש המשיב בקשה לדחות את מועד הדיון ולהאריך את המועד להגשת תשובתו לעתירה בנימוק שעניינה של העותרת יועלה לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. ב"כ העותרים הסכימה לבקשה ובית המשפט נעתר לה. לפיכך נדחה הדיון בעתירה ליום 3.4.08 ובהחלטה מיום 18.11.07 הורה בית המשפט למשיב להגיש כתב תשובה עד ליום 5.3.08.

13. ביום 4.3.08 ביקש המשיב להורות על מחיקת העתירה ולחילופין, להורות לעותרת לתקן את העתירה, זאת לאחר שביום 24.1.08 החליטה הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים להמליץ למשיב לדחות את בקשת העותרים והמשיב אימץ המלצה זו. בהחלטה מיום 5.3.08 דחיתי את בקשת המשיב למחוק את העתירה. אפשרתי לעותרת להשלים את העתירה והוריתי למשיב להגיש כתב תשובה עד ליום 20.3.08.
גם הפעם לא עמד המשיב במועד שנקבע והגיש בקשת דחייה והארכת מועד נוספת. ב"כ העותרים הסכימה לבקשת המשיב.
גם הפעם נעתר בית המשפט לבקשת המשיב והורה לו להגיש כתב תשובה עד ליום 10.6.08. הדיון בעתירה נדחה ליום 30.6.08 (החלטה מיום 25.3.08).

14. ביום 10.6.08 הודיע המשיב לבית המשפט כי עניינה של העותרת יועבר לבחינה נוספת ומחודשת של הוועדה הבינמשרדית וזאת, כלשון ההודעה: "לאחר קבלת מלוא הפרטים הדרושים לוועדה לצורך קבלת החלטה מחודשת בבקשת העותרים".
גם הפעם נעתר בית המשפט לבקשת הדחייה כדי לאפשר בחינה נוספת ומחודשת של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים בעניינם של העותרים.
בית המשפט הורה למשיב להגיש כתב תשובה עד ליום 10.9.08 והדיון בעתירה נדחה ליום 17.9.08.

15. קצרה היריעה מלתאר את הבקשות החוזרות ונישנות שהגיש המשיב לדחיית הדיון ולמתן ארכות נוספות, כשהטעם המרכזי לבקשות אלה היתה העובדה שלא התקבלה עמדת גורמי הרווחה בעניינם של העותרים הקטינים וכתוצאה מכך עניינם לא נדון בוועדה לעניינים הומניטאריים.
בסופו של דבר, ובחלוף תקופה נוספת של כשנה וחצי, נדון עניינם של העותרים בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים ביום 21.9.09 וזו החליטה להמליץ למשיב לדחות את הבקשה, וכך אמנם נעשה (נספח ד' לכתב התשובה).
החלטה זו היא העומדת במוקד העתירה שבפני.

טענות העותרים
16. העותרים טוענים כי בהליך להסדרת מעמדם של הורים זרים לקטינים ישראלים יש חשיבות מירבית להשפעת גירושו של ההורה הזר על הילדים הישראליים. לטענתם, על פי נוהלי המשיב, גם אם לא התקיימו התנאים לאישור המעמד בישראל של ההורה הזר, יש לבחון אם מתקיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים.
העותרים מאשרים כי בקשתה של העותרת אינה עומדת בקריטריונים הרגילים של המשיב משום שהיא לא לקחה חלק בהליך המדורג. עם זאת, לטענתם, מעמדה של העותרת בישראל לא הוסדר, בשל מדיניות המשיב שלא להחיל את הליך הסדרת מעמדם של בני זוג ידועים בציבור, מקום שהאזרח הישראלי רשום כנשוי. לטענת העותרים, בתי המשפט חזרו וקבעו בעניין זה כי מדובר במדיניות בלתי חוקית. לטענתם, אבי הקטינים הגיע למשרד הפנים כדי להגיש בקשה להסדרת מעמדם כבני זוג אולם שם נאמר לו שאין לו זכות להגיש בקשה לאיחוד משפחות עם בת זוגו (העותרת 1), מכיוון שהוא לא השלים את הליך גירושיו מאשתו על אף שהיה פרוד ממנה משך שנים רבות. כאמור גישה זו של משרד הפנים חזרה ונפסלה על ידי בתי המשפט שקבעו כי אינה חוקית.
17. העותרים טוענים כי יש לדחות את טענת המשיב לפיה הם אינם עומדים בתנאי הסף של נוהלי המשיב, מאחר והמשיב מצא לנכון להביא את עניינם פעמיים בפני הוועדה הבינמשרדית במטרה לבחון עניינית אם קיימים במקרה זה טעמים הומניטאריים מיוחדים. העותרים מוסיפים וטוענים כי למרות שהמשיב ביקש להמתין לתסקיר של פקיד הסעד, אין בכתב התשובה שהגיש זכר לתסקיר ואין כל התייחסות לקביעות ולמסקנות המפורטות בתסקיר. זאת ועוד, למרות שבתסקיר יש קביעות בעלות משמעות מיוחדת לגבי העותרים הקטינים, לא ראה המשיב לנכון לצרף את התסקיר לכתב התשובה שהגיש. העותרים טוענים כי החלטת הוועדה הבינמשרדית השניה היא למעשה העתק מדויק של ההחלטה הקודמת, ללא התייחסות כלשהי לתסקיר הסעד שהוגש במקרה זה ולנסיבות הקונקרטיות של העותרת, אבי הילדים והילדים הקטינים.
18. העותרים טוענים כי במקרה זה מתקיימות נסיבות הומניטאריות מיוחדות. לטענתם, מדובר בילדים אזרחים ישראליים, אמם (העותרת) היא בעלת המשמורת עליהם ומגדלת אותם. האב, שגם הוא אזרח ישראלי, מעורב וקשור אליהם בקשר יום יומי. לטענתם, אם יגרשו את האם העותרת לקולומביה יתכן ולא תהיה ברירה והילדים הקטינים יאלצו לצאת מישראל יחד עימה. לטענתם, מעבר לפגיעה החמורה בקטינים כאזרחי המדינה שגדלו בישראל ואין להם כל קשר לקולומביה, המשמעות תהיה גם פרידה מאביהם. ב"כ העותרים מפנה לחוות הדעת של פקידת הסעד שנכתבה לאחר בדיקות מקיפות ויסודיות שנערכו. ב"כ העותרים מוסיפה וטוענת כי להחלטה של הוועדה הבינמשרדית לא צורף פרוטוקול, אין יודעים אם היה פרוטוקול ולטענתה הוועדה הבינמשרדית לא פעלה בהתאם לנוהלים המחייבים בעניין זה.
העותרים מוסיפים וטוענים כי זכותם הטבעית של שני ההורים לגדל את ילדיהם ולטפל בהם אינה פוקעת עם התפרקות הקשר הזוגי ביניהם. לטענתם המשמורת על הקטינים נתונה בידי האם (עותרת 1) המגדלת אותם אך אין בכך כדי להשליך על זכותו של האב להיות בקשר ישיר ורצוף עם ילדיו.

טענות המשיב
19. המשיב טוען כי על פי המדיניות הנקוטה בידו, לא ניתן לאשר בקשה לאשרת ישיבת קבע לאדם מכח אזרחותם של ילדיו. לטענתו, מדיניות זו אושרה פעמים רבות על ידי בית המשפט שקבע שהחלטות שקיבל המשיב במקרים דומים סבירות וראויות.
המשיב טוען כי העותרת 1 בחרה לעשות דין לעצמה והיא מתגוררת באופן לא חוקי בישראל כבר למעלה מעשר שנים. העותרת 1 ניהלה קשר עם בן זוג ישראלי משך זמן מה ונולדו להם שני ילדים שזכו באזרחות מכח היותם ילדים של אזרח ישראלי. המשיב מוסיף וטוען כי משעה שנקבע לא אחת כי הצאצא הולך אחרי הורהו ולא להפך ולנוכח נסיבות המקרה, אין מקום לשנות את החלטת המשיב שניתנה על פי עמדת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, אשר הגיעה למסקנה שלא קיימות נסיבות הומניטאריות יוצאות דופן המצדיקות מתן תושבות ארעית לעותרת. המשיב מציין כי למרות שהעותרת לא עמדה בקריטריונים של נוהל "הפסקת הליך מדורג", נדון עניינה לפנים משורת הדין בוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים שהחליטה כאמור להמליץ למשיב לדחות את בקשתה להסדרת מעמדה בישראל.
המשיב מוסיף וטוען כי בית המשפט קבע לא אחת שאין להתערב בהחלטות הוועדה הבינמשרדית לאור העובדה שלא נקבעו כל קריטריונים המגבילים את סמכותה. לטענתו, במקרה זה הוועדה הבינמשרדית בחנה את השיקולים שהעלתה העותרת בפניה ולא מצאה מקום להעתר לבקשתה. לטענת המשיב לא נפל פגם בהחלטה, מדובר בהחלטה סבירה ועניינית ואין מקום להתערב בה.

דיון והכרעה
הצד הנורמטיבי
20. הזכות לחיי משפחה היא זכות יסוד חוקתית המוכרת במשפט הישראלי כמו גם במשפט הבינלאומי. לזכות זו שני היבטים: האחד, זכותו של ההורה הישראלי להנות מקשר מתמיד עם ילדו ולא להינתק ממנו, והשני, זכותו של הילד הקטין לחיי משפחה כאשר טובתו מחייבת שלא להפרידו מהוריו ולהיות בקשר מתמיד עם כל אחד מהם. מנקודת מבטו של הקטין ניתוקו ולו מאחד מהוריו, עלול להשליך בצורה קשה על חייו והתפתחותו. ראוי להדגיש כי זכותם של ההורים לקשר עם ילדיהם היא עצמאית ועומדת בנפרד לצד זכותם של הילדים לקשר הדוק ותמידי עם הוריהם.

21. מדיניותו של המשיב הקובעת כי הורה אינו זכאי למעמד בישראל מכח מעמד ילדו חזרה ואושרה בבית המשפט העליון:
"מקומו של קטין אצל הוריו, באשר ישבו הם, שם יישב הוא, ולא להפך. קטין תלוי בהוריו ואין הוריו נתלים בו".
(בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520).

עם זאת יש להדגיש כי הפסיקה חזרה והכירה בכך שבמקרים חריגים, כאשר מתקיימות נסיבות הומניטאריות יוצאות דופן, הורותו של זר לקטין אזרח ישראלי יכולה להצדיק הענקת מעמד של תושב קבע להורה הזר (בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 294).
בבחינת הנסיבות ההומניטאריות של המקרה, השיקול של טובת הילד הינו שיקול בעל משמעות מרכזית, אם לא שיקול על. אכן, בצידו של שיקול זה יעמדו גם שיקולים נוספים, אך לרוב יהיו אלה שיקולים משניים שלא ישתוו בחשיבותם לשיקול הראשוני והמרכזי של טובת הילד.
בבג"צ 8916/02 דימיטרוב נ' משרד הפנים חזר בית המשפט העליון והדגיש את החשיבות והעליונות שיש לתת לעקרון טובת הילד בכלל, ובמקרים הקשורים לבקשות הנוגעות לגורלם של הורים זרים בפרט:

"עקרון טובת הילד הוכר זה מכבר כערך מרכזי בשיטתנו המשפטית, ועל חשיבותו אין צורך להכביר מילים. אכן, ככלל "אין כל אפשרות לעסוק בעניינם של קטינים בלא לבחון את טובתם" (ע"א 7206/93 גבאי נ' גבאי, פ"ד נא(2) 241, 251). אף בגיבוש החלטתו, הגוזרת את גורל מעמדו בישראל של הורה זר, מוטל על שר הפנים לשקול, בין היתר, את טובת ילדו של ההורה ואת השפעת ההחלטה על מצבו. עמדת המשיב, כאמור, היא כי אף שככלל אין בזיקת הורות לאזרח ישראלי, כשלעצמה, כדי להעניק מעמד קבע בישראל, הרי שאף עליו מקובל, כי יש לבחון כל מקרה לגופו במטרה לבדוק אם מתקיימים בו צרכים הומניטריים מיוחדים המצדיקים סטייה מן הכלל הרגיל. ההתחשבות בצרכים מיוחדים עשויה להקיף גם את צורכי ילדו של ההורה הזר. טובת הילד מהווה, אפוא, שיקול שעל המשיב להביאו בחשבון במסגרת הליך הבדיקה".

בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון גיבש המשיב נוהלים העוסקים בהקניית מעמד להורים לקטינים ישראלים (נוהל ע/5.2.0017, נספח ע/12 לכתב התשובה).
הקו המשותף לנוהלים הללו הוא הכרה בחשיבות הערך של טובת הילדים הקטינים ומתן משקל מהותי לבחינת השפעת ההחלטה על מצבם של הקטינים.
בנוהלים שנקבע הנחה עצמו המשיב לבחון את השיקול של טובת הילד, בין השאר גם באמצעות "חוות דעת מקצועית מפקיד סעד עובד ציבור אשר קבעה אם עזיבת בן הזוג הזר את הארץ תפגע באופן משמעותי בילדים" (ראה סעיף ד' לנוהל, נספח ע/12 לעתירה).

מן הכלל אל הפרט
22. בהחלטתו הראשונה (מיום 29.5.07) קבע המשיב כי העותרת אינה עונה על הקריטריונים הקבועים בנוהל, מאחר והיא לא קיבלה מעולם מעמד במסגרת נוהל ידועים בציבור. לפיכך החליט המשיב לדחות את בקשתה על הסף.
רק לאחר הגשת העתירה, הודיע המשיב (ביום 15.11.07) כי החליט להעביר את עניינם של העותרים לדיון בוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. ביום 24.1.08 החליטה הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים כדלקמן:
"המלצות חברי הוועדה ליו"ר הוועדה
חברי הוועדה המליצו לדחות הבקשה.

בעקבות המלצה זו (המנוסחת כהמלצה) קבע המשיב:

"החלטת ראש מנ"א ויו"ר הוועדה:
המבקשת עשתה דין לעצמה והיא שוהה בישראל ללא אשרה מאז שנת 1995. מעולם לא קיבלה מעמד, ובעצם כיום מבקשת לקבל מעמד מכח היותה אם לשני ילדים אזרחים ישראלים. בקשה זו עומדת בניגוד למדיניות משרד הפנים באשר להקניית מעמד להורה מכח ילדיו ומעיון בה לא מצאתי שוני בין מקרה זה למקרים רבים אחרים, אשר מהווה טעם המצדיק היענות לבקשה.
הריני מאשר למבקשת שהיה של 30 ימים לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ".
(נספח 2 לכתב התשובה).

23. ככל הנראה הבין המשיב שהחלטה זו אינה יכולה לעמוד ולפיכך הוא הודיע לבית המשפט (ביום 10.6.08) כי החליט להעביר את עניינה של העותרת לבחינה נוספת ומחודשת של הוועדה הבינמשרדית, לאחר קבלת נתונים ופרטים נוספים (ראה גם בקשה נוספת מיום 9.9.08 בדבר הצורך בתסקיר של משרד הרווחה ובקשות הדחייה והארכות המועד הנוספות שהתבקשו בעקבות זאת).

24. ביום 21.9.09, בחלוף כשנה וחצי מאז ההחלטה הראשונה של הוועדה הבינמשרדית, החליטה הוועדה להמליץ למשיב לדחות שוב את בקשתה של העותרת. מפאת חשיבות הדברים לענייננו אביא את החלטת הוועדה הבינמשרדית כלשונה:
"המלצת חברי הוועדה ליו"ר הוועדה
חברי הוועדה המליצו לסרב הבקשה.

בעקבות זאת קבע המשיב:

"החלטת ראש רשות האוכלוסין, ההגירה מעברי הגבול ויו"ר הועדה:
המסגרת ההומניטרית הקבועה במקרים מסוג זה, קובעת כי מעמד מטעמים הומניטריים להורה של ילד קטין אזרח ישראלי, יינתן רק במקרים בהם ההורה עבר מחצית מההליך המדורג (עם בן זוגו הישראלי, ההורה.. של הילדים).
במקרה שבפנינו, המבקשת מעולם לא קיבלה מעמד בישראל, ועל כן אין היא עומדת בתנאי זה.
על אף המתואר בתסקיר שהונח בפנינו, בדבר הקשר בין המבקשת לילדיה, לא השתכנעתי כי קיים טעם נוסף, המבחין בין המקרה שבנדון למקרים רבים אחרים בהם מוגשת בקשה למתן מעמד להורה מכח ילדו, והמצדיק חריגה מהמדיניות הנהוגה. אשר על כן, לא מצאתי מקום לאשר למבקשת מעמד בישראל".
(נספח 3 לכתב התשובה).

החלטה זו היא העומדת במוקד העתירה שבפני.
25. עיון בהחלטת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים מעלה שרב בה החסר על הנמצא וקיימים בה תמיהות ופגמים של ממש: ראשית, ההחלטה כלל אינה מנומקת. שנית, ולא פחות חשוב, אין בהחלטה תשתית עובדתית מלאה כנדרש לצורך החלטה בעניינים הומניטאריים בכלל ובמקרה הקונקרטי בפרט.
אשר להעדרה של הנמקה, אכן החוק פטר את שר הפנים מחובת ההנמקה כאשר הוא מקבל את החלטותיו על סמך חוק הכניסה לישראל (סעיף 9 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) התשי"ט-1958). עם זאת, גם באין חובה כאמור, ראוי ונכון הוא, במיוחד כאשר מדובר בוועדה בינמשרדית המייעצת לשר הפנים, כי ההחלטה תהיה מנומקת עניינית ולו בקצרה. למותר לציין כי באין הנמקה, נחסמה למעשה היכולת של בית המשפט לקיים ביקורת עניינית על שיקול הדעת של הגוף המחליט. חשוב לא פחות הוא, שבהעדר הנמקה, גם שר הפנים, שהמלצת הוועדה הבין משרדית באה בפניו ועליו לשקול את המלצתה, אינו יכול לבחון עניינית ומקצועית את ההמלצה.
פגם נוסף מהותי שנפל בהחלטת הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים הינו העדרה של תשתית עובדתית מלאה שהיא הכרחית לצורך קבלת החלטתה. כלל יסוד הוא כי על רשות מנהלית לקבל את החלטתה על יסוד תשתית עובדתית מלאה ומפורטת היטב שעל בסיסה ניתן לקבל החלטה מושכלת ומקצועית.
בענייננו, עיון בהחלטת הוועדה הבינמשרדית השנייה (מיום 21.9.09) מעלה כי היא מהווה למעשה העתק של ההחלטה הראשונה (מיום 24.1.08). לא ניתן לקבל דרך זו. יש לזכור כי ההחלטה הראשונה של הוועדה לא הייתה מבוססת גם לדעת הפרקליטות המייצגת את המשיב וזו הנחתה את המשיב להחזיר את עניינם של העותרים לדיון ובחינה מחודשת על-ידי הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. אי תקינותה של ההחלטה הראשונה נבעה מהעובדה שהוועדה לא שקלה נימוקים מרכזיים ומהותיים הנוגעים לטובת הקטינים. בית המשפט חרג ממנהגו ונתן למשיב ארכות חוזרות ונשנות על פני תקופה ממושכת, במטרה להשלים את הכנת תסקיר הסעד בעניינם של העותרים כדי שבפני הוועדה יהיו כל הנתונים הרלבנטיים ויהיה בידה לבחון נכונה את השיקול המרכזי הנוגע לטובתם של הקטינים ואת ההשלכות של ההחלטה על מצבם.

26. עיון בהחלטת הוועדה בענייננו מעלה שההחלטה המופיעה לאחר הכותרת "דיון בוועדה ונימוקים להחלטה" הינה העתק מדויק של ההחלטה הקודמת. כל שנוסף הוא המשפט: "בעקבות דיון בעתירה הוחלט כי עניינה של המבקשת יובא בפני הוועדה פעם נוספת, לאחר שהתקבל תסקיר ממשרד הרווחה בעניינה". הא ותו לא. אין בהחלטה דבר על תוכנו של אותו תסקיר, על העובדות והבדיקות שנעשו בנוגע לקטינים, לעותרת ולאביהם, ואין דבר על המסקנות המפורטות באותו תסקיר. אין לקבל דרך זו. בית המשפט המתין למעלה משנה כדי שהנתונים העובדתיים יובאו ויישקלו נכונה על ידי הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים, אך הדבר לא נעשה. בנסיבות אלה לא ניתן לקבל את החלטתה הלקונית של הוועדה, שאינה אומרת דבר זולת - "חברי הוועדה המליצו לסרב הבקשה".

27. ואכן, בדיון בעתירה חזר בית המשפט ושאל את בא-כוח הפרקליטות היכן נימוקי הוועדה וההתייחסות לתסקיר של פקידת הסעד בעניינם של העותרים ואבי הקטינים. בתשובה הופנה בית המשפט להחלטה של ראש רשות האוכלוסין. אין לקבל דרך זו. הנימוקים להחלטה, כמו גם התשתית העובדתית, צריכים להיות בהחלטת הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים שהיא הגוף הממליץ בפני המשיב. לא בכדי החליט המשיב שעניינים הדורשים התחשבות בנסיבות הומניטאריות, יובאו בפני ועדה בין משרדית, בה מכהנים נציגים של משרדים שונים, שמטבע הדברים ראייתם ותחום מומחיותם שונה. כך, למשל, ניתן לציין כי בוועדה יושב נציג של שירות הילד והנוער ונציג של משרד העבודה והרווחה וקיימת חשיבות לכך שגם דעתם תישמע בצורה תקינה ועניינית. זאת ועוד, עיון בהחלטת ראש רשות האוכלוסין מעלה כי גם פה מדובר בהחלטה לקונית שכל הנוגע לטובת הקטינים חסר בה. אין זה ברור כלל ועיקר, מדוע ועל בסיס מה נאמר בהחלטה זו כי: "לא השתכנעתי כי קיים טעם נוסף, המבחין בין המקרה שבנדון למקרים רבים אחרים בהם מוגשת בקשה למתן מעמד להורה מכוח ילדו, והמצדיק חריגה מהמדיניות הנהוגה".
ואכן, עיון בכתב התשובה שהגישה הפרקליטות מלמד כי הנושא של טובת הקטינים ובמיוחד ממצאי תסקיר הסעד ומסקנותיו, נעלם כלא היה מכתב התשובה. לא זו אף זו, למרות שתסקיר הסעד הינו מסמך מהותי ובעל חשיבות, הפרקליטות לא ראתה לנכון לצרפו לכתב התשובה ואין לו זכר בכתב התשובה עצמו. הייתה זו ב"כ העותרים שנאלצה להגיש בקשה מיוחדת לבית המשפט וביקשה (בהסכמת המשיב) להגיש את התסקיר. אין מדובר בחסר טכני ופורמאלי אלא בעניין מהותי. לא בכדי נעלם מכתב התשובה הבסיס והנימוק של טובת הקטינים כמו גם התסקיר של פקידת הסעד. מסתבר שעניין זה נעלם למעשה גם מהחלטת הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים.

28. עיון בתסקיר הסעד שהוגש במקרה זה מעלה כי מדובר בתסקיר מפורט ומקצועי המבוסס על בדיקות יסודיות שערך שירות הסעד, בין השאר עם המחנכת בבית הספר שורשית בו לומדת העותרת הקטינה, עם הגננת בגן הילדים העירוני בו לומד העותר הקטין ועל תצפיות שבחנו את הקשר של הקטינים עם האם העותרת ועם אביהם. מפאת חשיבותו המרכזית של התסקיר לענייננו, אביא כלשונם את חלקם של הממצאים והסיכום שבו:
אשר לעותרת:

"כיום היא בפועל האחראית היחידה לילדים, היא מפרנסת יחידה מעבודתה בנקיון, היא דואגת לטיפול היום יומי, וכאם היא ערה, רגישה ואחראית לדאגה לכל הצרכים של הילדים – האינסטרומנטליים, החינוכיים, הרגשיים וכיוצ"ב. מארי שומרת על מקומו של קרלוס כאביהם של הילדים, מקיימת איתו הדברות, תאום ושתוף פעולה שוטפים בנושא הילדים".

אשר לאבי הקטינים:
"למרות שאינו מקיים מערכת זוגית עם מארי, התרשמתי כי קרלוס אב אוהב, שומר על קשר ומעורבות בחיי ילדיו שלי שביט, קשור אליהם מאוד, והילדים קשורים אליו וזקוקים לו. הוא מקיים קשר קבוע של מפגשים עם הקטינים, עומד בקשר של הדברות ושתוף פעולה עם אימם של הילדים. משתתף באחריות ובדאגה לילדים בדרך כלל ביוזמתה של מארי, ומסייע כספית לדבריו במימון ההוצאות של הילדים על פי בקשותיה של מארי.
בשיתוף הפעולה מעורבת כיום אימו, סבתם של הילדים המתגוררת בסמוך לבית האם והקטינים.
להתרשמותי קרלוס עצמו, למרות שהוא קשור לילדים, ככל הנראה אינו בשל כיום ואינו פנוי לקיום מערכת משפחתית עבור הילדים ולא כל שכן לקחת על עצמו אחריות הורית מלאה על הילדים.
עמדתו של קרלוס לגבי אפשרות עזיבתה של האם את הארץ היא כדלהלן:
לדבריו אינו מעלה על הדעת אפשרות לקרוע את הילדים מהאם, שכן מארי הינה אם חמה ומסורה, הקשר בין האם והילדים קרוב והדוק, והם תלויים בה וזקוקים לה.
עם זאת לדבריו הוא קשור מאד לילדיו, וילדיו קשורים אליו מאד וזקוקים לקרבתו ואין להעלות על הדעת אפשרות שהאם והילדים יאלצו לעזוב את הארץ לקולומביה, ויהיו במרחק שיגרום לנתק. הוא מתנגד בכל תוקף לאפשרות של נתוק הקשר של הילדים ממנו, שעלול להגרם אם מארי תאלץ לעזוב את הארץ עם הקטינים".

אשר לקטינים:
"להתרשמותי הילדים רגועים חינניים, נראים מפותחים לגילם, הופעתם מסודרת ונאה, נראים מטופלים היטב. הקשר שלהם עם כל אחד מההורים טוב וקרוב.
על פי דווח המורה היועצת והמחנכת בבית הספר , שלי הינה ילדה חביבה ורגועה, כתלמידה מתפקדת באופן תקין בבית הספר בכל התחומים ללא בעיות מיוחדות, הביקור בבית הספר סדיר, שלי מטופחת תמיד בהופעתה ומצוידת בכל הנדרש, ושתוף הפעולה של האב טוב מאד.
על פי דווח הגננת (באותו גן ביקרה גם שלי), שני הילדים חביבים ורגועים, שביט ילד חביב. הבקור בגן הסדיר והתפקוד תקין, הילד מטופח ומצויד ושתוף הפעולה של האם טוב, וכמו כן שתוף הפעולה של האב אשר מגיע למסיבות יום הולדת וכיוצ"ב".

בסיכום התסקיר נקבע:
"מדובר בשני ילדים בגיל גן ובית ספר אשר נולדו בארץ. חיים עם אימם בתל אביב ומשולבים במסגרות החינוך בית ספר ממלכתי דתי וגן עירוני בתל-אביב, שכונת שפירא.
להתרשמותי מהשיחות, בקורי הבית והתצפיות על האינטראקציה של ההורים עם הילדים, האם הינה האחראית היחידה בפועל והדמות המטפלת המשמעותית עיקרית של הילדים. מארי הינה אם מסורה ויציבה אשר אוהבת את הילדים ומשתדלת כמיטב יכולתה בנסיבות חייה, לספק את צרכיהם החמריים, החינוכיים והרגשיים. היא אם רגישה ודואגת, ערה לצרכי הילדים, והילדים תלויים בה לכל צרכיהם ובכלל זה לצרכיהם הנפשיים כגון צורך בחום אמהי, יציבות ובטחון, קשורים אליה וזקוקים לה.
כמו כן כחלק מאורח חייה מארי שומרת על מקומו של האב בחיי הילדים, נתמכת על ידו, מגייסת אותו בעת הצורך ומשתדלת לקיים איתו הדברות עניינית לטובת הילדים.
כמו כן התרשמתי כי הקשר עם האב מהווה חלק חיוני בחייהם של הילדים. הקשר קרוב והאב מביע דאגה ואחריות כלפי הילדים.
להתרשמותי ועל פי דבריו האב אינו בשל ואינו פנוי לקבל אחריות הורית מלאה על הילדים.
כמו כן הוא מעריך מאד את חשיבותה של האם עבור הילדים ומסתייג מכל וכל מהאפשרות שהילדים יאלצו לעבור טראומה של נתוק מהאם, מאידך לדבריו רואה באפשרות טראגית עבורו ועבור הילדים את החוויה הטראומתית של נתק כמעט מוחלט שהילדים יחוו במקרה של אילוץ לעזוב את הארץ לקולומביה עם האם.
נראה כי בין ההורים, למרות שאינם מקיימים מערכת זוגית, קיים כיום שתוף פעולה כהורים, כאשר האחראית המפעילה והיוזמת הינה מארי.
בתצפיות שקימתי התרשמתי כי הקשרים של הילדים עם שני ההורים חמים וקרובים. הילדים קשורים מאד לאימם וזקוקים לה, כמו כן הקשרים המשפחתיים של הילדים עם אביהם ועם סבתם הדוקים כיום. השהיה אצל הסבתא אשר נוהגת לקחת אותם לעיתים מהגן ולהשגיח עליהם עד שהאם חוזרת מעבודתה והמפגשים עם האב ובילוי פנאי משותף באוירה משפחתית בבית הסבתא, מהווי חלק ממרקם יחסים טבעי ומובן מאליו בחיי הילדים".

29. ממצאי התסקיר שהגישה פקידת הסעד מצביעים בבירור כי טובת הילדים תיפגע משמעותית אם אמם (העותרת) תגורש מישראל. מדובר בשני ילדים בגיל צעיר במיוחד (הבת ילידת 2002 והבן יליד 2003), שנולדו בישראל, הינם אזרחי המדינה, הבת תלמידת כיתה ו' בבית ספר ממלכתי-דתי והבן בגן עירוני. אביהם של הקטינים הינו אזרח ישראלי ויש לו תפקיד מרכזי בחייהם וקשר הדוק ומעורבות של ממש בגידולם. כפי שקובע התסקיר, הקטינים קשורים לאביהם וזקוקים לו. האם (העותרת), היא זו המגדלת את הילדים, היא האחראית היחידה להם, רגישה וקשובה לכל צרכיהם, הרגשיים, כמו גם הפיזיים. כפי שקבע תסקיר הסעד, האם (העותרת), היא הדמות המטפלת המשמעותית והעיקרית בחייהם של הקטינים והם זקוקים לה בכל מובן שהוא. מהנתונים המפורטים והמבוססים היטב של תסקיר הסעד עולה בבירור כי גירוש אמם של הקטינים מישראל יגרום להם נזק קשה במיוחד. מחד גיסא, אך ברור הוא כי לא ניתן לנתק קטינים בגיל כה צעיר מאמם המגדלת אותם במסירות ובאהבה. מאידך גיסא, אם ייאלצו הילדים לעזוב את הארץ יחד עם אמם, התוצאה אף היא תהיה קשה והרת אסון עבורם שכן הם ייאלצו להיפרד מאביהם שאף לו יש קשר הדוק, חם וקרוב עם ילדיו. התסקיר מפרט את הקשרים של הקטינים עם שני הוריהם שהם חמים וקרובים במיוחד, את סרובו החד משמעי של האב כי ילדיו יעברו "טראומה של ניתוק מהאם" או ניתוק ממנו אם הם יאלצו לעזוב לקולומביה הרחוקה, עם אמם. ברי כי משמעות גירושה של האם מישראל הינה של ניתוק הלכה למעשה או של האב מילדיו הקטינים או של האם מילדיה הקטינים. אין ספק שכל אחת מהתוצאות האלה פוגעת בצורה מהותית וקשה בטובתם של הקטינים שנולדו בישראל והם אזרחי המדינה.

30. ב"כ המשיב הפנה למקרה שנדון בבג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' שר הפנים שם נדחתה בקשתו של אזרח זר לקבל מעמד בישראל למרות שבנו הקטין נולד בישראל והיה אזרח ישראלי. עיון באותו פסק הדין מעלה כי נסיבותיו כלל אינן דומות לענייננו. בית המשפט העליון אישר באותו מקרה את עמדתו של המשיב כי רק במקרים חריגים, בהם מתקיימות נסיבות הומניטאריות יוצאות דופן, יש בהורותו של זר לקטין שהוא אזרח ישראלי כדי להעניק לו מעמד של תושב קבע. בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי נחה דעתו כי באותו מקרה לא מתקיימים נתונים מיוחדים (הומניטאריים) המצדיקים מתן מעמד לאב ההורה: "הבת מצויה אצל אמה, אין העותר מגדל את בתו. לעותר נתונה האפשרות לבקר את הבת. כל אלה אין בהם ליצור אותו צורך הומניטארי שיש בו כדי להצדיק סטיה מהעקרון הבסיסי". על פני הדברים ניתן לראות כי אין מדובר בנתונים הדומים לענייננו, בו האם הזרה היא זו המגדלת את הילדים הקטינים ולא אביהם האזרח הישראלי שעל פי התסקיר אמנם קשור לילדיו והם זקוקים לו, אך אינו בשל ואינו פנוי לקחת על עצמו אחריות הורית מלאה על ילדיו הקטינים.
כפי שעולה מתסקיר הסעד המפורט בענייננו קיימים נתונים הומניטאריים נוספים המשליכים ישירות על טובתם של הקטינים והם לא נשקלו על ידי הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים.

31. עיון בכתב התשובה שהגיש המשיב מעלה כי אין בו התיחסות כלשהי למימצאי תסקיר הסעד בכלל ולשיקול של טובת הקטינים בפרט. שיקול חשוב זה נעלם כלא היה מתשובת המשיב, כפי שהוא נעלם מהחלטת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. כפי שכבר נזכר, החלטת הוועדה נעדרת כל נימוק ענייני ובכלל. לשאלת בית המשפט היכן נימוקי הוועדה הבינמשרדית הפנתה ב"כ המשיב לעמוד הראשון של ההחלטה (נספח 3 לכתב התשובה), אולם עיון בעמוד זה מעלה כי לא זו בלבד שאין בו נימוקים כלשהם אלא שהוא מהווה חזרה מדוייקת על האמור בהחלטה הראשונה של הוועדה (מיום 24.1.08; נספח 2 לכתב התשובה). החשוב לענייננו הוא שבהחלטת הוועדה הבינמשרדית אין כל התייחסות למימצאי תסקיר הסעד שהגישו שירותי הרווחה ולמסקנות העולות מהתסקיר שיש בהן השלכה ישירה על "טובת הקטינים", עקרון בעל חשיבות מהותית שהיה על הוועדה להביאו בחשבון במסגרת שיקוליה.

32. החלטת הוועדה הבינמשרדית אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הנוהל שהוציא המשיב (נוהל 5.2.0022) שבהתאם לקבוע בו עליה לפעול. כך למשל מחייב הנוהל "רישום מדויק של ההמלצה ונימוקיה".
סעיף 6(2) לנוהל קובע:
"רישום מלא של הנימוקים לקבלת ההמלצה ובין היתר: מדוע מדובר/לא מדובר במקרה המצדיק מתן מעמד באופן חריג, מהן הנסיבות המיוחדות של הבקשה וכיו"ב, תוך התייחסות לעמדות חברי הוועדה".

ובהמשך נאמר כי על חברי הוועדה "לתת עמדה מנומקת בכל אחד מהתיקים" וכן: "לחתום על הפרוטוקול".
בענייננו, החלטת הוועדה הבינמשרדית אינה מקיימת את הוראות הנוהל. מדובר בהחלטה שאינה מנומקת כלל ועיקר וכל שנאמר בה הוא כי: "חברי הוועדה המליצו לסרב לבקשה". חשוב לא פחות, אין בהחלטה כל התייחסות לנתונים העובדתיים המהותיים שעלו בתסקיר הסעד ולמסקנות העולות מאותו תסקיר שיש להן השלכה מהותית וישירה על טובתם של הקטינים (העותרים).

33. בהקשר זה ראוי לציין כי המשיב לא צירף את פרוטוקול דיוני הוועדה שקדמו להחלטתה. גם כאן הדבר נעשה בניגוד לנוהל המחייב את הוועדה ואין כל ספק כי מדובר במסמך מהותי ובעל חשיבות. בדיון בבית המשפט לא היה ברור לב"כ המשיב אם קיים פרוטוקול. תחילה נאמר: "כשביררתי לא היה פרוטוקול" ובהמשך נאמר "שככל הנראה יש פרוטוקול כזה ויש לאתרו". אין לקבל דרך זו. אין זה ברור כיצד ניתן להכין כתב תשובה המתייחס להחלטה של הוועדה הבינמשרדית ללא עיון בפרוטוקול של אותה ישיבה. אין לקבל את טענת ב"כ המשיב כי כתוצאה מסירוב ב"כ העותרת לדחייה נוספת של מועד הדיון, נוצר לחץ של זמן שגרם לכך שאין בידה מידע מסודר אודות קיומו של פרוטוקול. קצרה היריעה מלתאר את מספר הארכות המועד שבית המשפט חזר ונתן למשיב (חלקן בהסכמת ב"כ העותרת) להגשת כתב תשובה ולדחיית דיונים שנקבעו לשמיעת העתירה. החלטת הוועדה הבינמשרדית השניה ניתנה עוד ביום 21.9.09 וסביר להניח כי לצורך הכנת כתב תשובה עמד בפני ב"כ המשיב כל התיק הנוגע לעותרים ובכלל זה גם תיק הוועדה הבינמשרדית. מכל מקום, אין לקבל מצב דברים בו מוגש כתב תשובה בלא שצורפו אליו מסמכים מהותיים כפי שארע במקרה זה וביניהם תסקיר הסעד ופרוטוקול הדיון של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים וחשוב לא פחות, בלא שהיתה כל התייחסות לגופם של העניינים המהותיים המופיעים באותם מסמכים.

34. הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים הינה גוף המורכב מנציגים של רשויות שונות שיש להן לעיתים נקודת מבט והתמחות שונה מזו של משרד הפנים. מדובר בגוף הדן בעניינים בעלי רגישות מיוחדת, על בסיס שיקולים הומניטאריים ונסיבות קונקרטיות של כל מקרה ומקרה. בתי המשפט חזרו וקבעו כי:
"התערבות בית המשפט בשיקולי הוועדה הפועלת על בסיס השיקולים ההומניטאריים והנסיבות הספציפיות של המקרה, מצומצמת ביותר. זאת, הן בשל שיקול הדעת הרחב הנתון למשיב בהפעלת סמכויותיו הנוגעות לכניסה ולשהייה בישראל, והן בהעדר אמות מידה מוגדרות לאותם שיקולים הומניטאריים היכולים לשמש בסיס להחזרת התושבות".
(ראו עת"מ 1130/07 חליל נ' משרד הפנים, פסק דין מיום 4.5.08).

יחד עם זאת יש להדגיש כי החלטות הוועדה הבינמשרדית אינן עומדות מעל ביקורתו של בית המשפט. אדרבה, שיקול הדעת הרחב המוקנה לוועדה וההתערבות המצומצמת בהחלטותיה מהוות שטר ושובר בצידו. הדבר מחייב את הוועדה לעמוד בהנחיות ובנוהלים המחייבים כלשונם או לפחות לפי מהותם בעת קבלת החלטותיה, וחשוב לא פחות, על הוועדה לקבל את החלטותיה על בסיס תשתית עובדתית עדכנית, מפורטת ורלבנטית לעניין הנדון בפניה ולנמק את ההחלטה - ולו בקצרה - באופן שיאפשר להבינה במידה והדבר נדרש להתערבות בה.

35. נוכח רגישות ההחלטות המתקבלות על ידי הוועדה הבינמשרדית והסוגיות הרות הגורל הנדונות בפניה, קיימת חשיבות מירבית לעמידה בנוהלים שקבע המשיב לדרכי פעילותה וקבלת החלטותיה של הוועדה הבינמשרדית. אין מדובר בעניין פורמאלי בלבד אלא בעניין מהותי היורד לשורשם של דברים. כך אירע בענייננו שנעלמו מדיוני הוועדה הנתונים והמימצאים של פקידת הסעד אודות הקטינים, אביהם ואמם והחלטתה נעדרת כל התייחסות לכך וניתנה ללא נימוק. יש לזכור כי הצורך בהתייחסות ובחינה של "טובת הקטינים", על בסיס תסקיר סעד לעניין מצבם, הוא שעמד ביסוד החזרת העניין להחלטה חדשה של הוועדה הבינמשרדית ולהמתנה של כשנה וחצי במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית המשפט לאחר הגשת העתירה. נדמה כי בסופה של אותה המתנה ממושכת חזרו העותרים לנקודת ההתחלה ולנימוקים שעמדו ביסוד ההחלטה הראשונה של המשיב שלקתה – היא עצמה - בהעדר נתונים המביאים בחשבון את טובתם של הקטינים וההשלכה של ההחלטה עליהם.

36. בכתב התשובה ובדיון בבית המשפט חזר המשיב על הנימוק המרכזי כי אין כל דין המחייב להקנות לעותרים מעמד בישראל וכי הלכה פסוקה היא שאין להקנות לזר מעמד מכח ילדיו שהם אזרחי ישראל. עוד חזר המשיב על טענתו כי העותרת נכנסה לישראל שלא כדין ולא הסדירה את מעמדה כבת זוגו של אזרח ישראלי במסגרת ההליך המדורג. טענות אלה דינן להידחות.
אכן, שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים על פי חוק הכניסה לישראל רחב ומדיניותו לפיה ככלל, הורים אינם זכאים להיבנות מזכויותיהם של ילדיהם הקטינים, אושרה בפסיקה.
עם זאת, בצידו של הכלל, חזרו בתי המשפט וקבעו כי יש להתייחס לכל מקרה לגופו, במטרה לבחון אם מתקיימים בו צרכים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים את הסטיה מן הכלל הרגיל. התחשבות בצרכים מיוחדים חייבת להביא בחשבון את צרכי ילדיו הקטינים של ההורה הזר וטובתם. העקרון של "טובת הילד" הוכר כערך מרכזי במשפט הישראלי ונקבע כי, ככלל, לא ניתן להכריע בעניינם של קטינים בלא לבחון את טובתם כשיקול מהותי שחובה על המשיב להביאו בחשבון במסגרת החלטתו.
בענייננו, אין חולק כי העותרת נכנסה לישראל שלא כדין ושהתה בארץ שלא כדין. עם זאת, ראוי לציין גם כי אין חולק שבן זוגה של העותרת חזר ופנה למשיב וניסה להסדיר את מעמדה של העותרת כבת זוגו, אך המשיב מנע ממנו להגיש את הבקשה בטיעון שהוא עודנו רשום כנשוי ולא השלים את הליך גירושיו מאשתו. עמדה זו של המשיב נדחתה על ידי בתי המשפט ונקבע כי חובה עליו לבחון לגופה גם בקשה של בני זוג ידועים בציבור שלא נישאו, והרישום הפורמאלי אינו יכול לשמש מחסום לבחינה עניינית של כנות חיי המשפחה של בני הזוג.
זאת ועוד - וזה העיקר - לאחר הגשת העתירה, המשיב הכיר בכך שאת בקשתה של העותרת וילדיה הקטינים יש לבחון על בסיס טעמים הומניטאריים מיוחדים ולכן הוא החליט להעביר את עניינם של העותרים לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים האמונה על בחינתם של מקרים חריגים מיוחדים. כפי שקובע הנוהל העוסק בפעילותה:
"הוועדה הבינמשרדית עוסקת במתן מעמד למקרים הומניטאריים חריגים שאינם זכאים לקבלת מעמד על פי הקריטריונים הרגילים ואין בסמכות הלשכות לתת מעמד למקרים אלו".

מכאן שטענת המשיב לפיה "אין כל דין המחייב את המשיב להעניק לעותרת מעמד כלשהו בישראל" אינה מדויקת. זאת ועוד, ב"כ המשיב הכיר בכך שההחלטה הראשונה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים אינה יכולה לעמוד מאחר ולא עמד בפניה תסקיר סעד לבחינת נתוני המשפחה, מצבם של הקטינים ולא נשקל השיקול החשוב של "טובת הקטינים". זו היתה מטרת הדחיות החוזרות ונישנות של ההליכים בבית המשפט וזו היתה כמובן גם המטרה שלשמה הוחזר עניינם של העותרת וילדיה הקטינים לבחינה מחודשת ולמתן החלטה חדשה של הוועדה הבינמשרדית ושל המשיב. בתקופה זו נאות המשיב להעניק לעותרת אשרת שהיה בישראל מסוג ב/1 למשך תקופה של 3 חודשים, והוא היה נכון להאריך אשרה זו עד למועד החלטה של הוועדה (ראו בקשה מיום 25.11.08). תכלית זו שעמדה בבסיס ההחלטה להחזיר את הדיון לוועדה, לא יושמה כהלכה. בעוד שתסקיר סעד ענייני, מקיף ומקצועי (המבוסס על בדיקות ומעקבים עם גורמים שונים) הוכן והוגש לוועדה ולמרות שמאותו תסקיר עולה בבירור כי "טובת הקטינים" תיפגע בצורה קשה ומהותית אם אמם תגורש מישראל, הוועדה הבינמשרדית לא התחשבה בנתונים אלה שהוצגו בפניה, ולא נימקה כלל את החלטתה, ועל כן יש לראות בה כהחלטה פגומה הנעדרת תשתית עובדתית מבוססת ורלבנטית לעניין שנדון בפניה. כך גם החלטתו של המשיב המבוססת על אותה המלצה ושניתנה אף היא ללא נימוק ממשי וענייני.

37. ב"כ המשיב הפנתה לעת"מ (י-ם) 529/02 בורנאה נ' שר הפנים, שם חזר בית המשפט המינהלי על ההלכות שנקבעו בנוגע למתן מעמד להורים זרים שהם הורים לקטינים אזרחי ישראל. לגופו של עניין אישר בית המשפט את החלטת המשיב כי על ההורה הזר לצאת מישראל למרות שהדבר יביא לניתוק מילדיו שהם אזרחי ישראל (ת"ק מח 2002(3) 70292). אולם, עיון בפסק הדין של בית המשפט העליון בערעור שהגישו העותרים על פסק הדין מעלה כי הערעור התקבל במובן זה שעל פי המלצת בית המשפט העליון ניתנה לעותרים האפשרות לשוב ולפנות לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים ונקבע כי עניינם ייבדק על פי הקריטריונים החדשים שקבע המשיב ועל החלטה זו יוכלו העותרים לחזור ולעתור לבית המשפט במידה ויהיה צורך בכך (עע"מ 8569/02 בורנאה נ' שר הפנים, פסק דין מיום 14.7.04).

38. לסיכום, בענייננו עולה בבירור כי קיימות נסיבות הומניטאריות יוצאות דופן שעניינן טובת הקטינים, המחייבות שלא לגרש את אימם מישראל. מימצאי הבדיקה של תסקיר הסעד מעלים שהקטינים (אזרחי ישראל) קשורים קשר הדוק ובעל חשיבות מהותית הן לאימם המגדלת אותם והן לאביהם (אזרח ישראלי) החי בישראל בנפרד ממנה. משמעות ההחלטה של גירוש העותרת עבור ילדיה הקטינים היא חמורה במיוחד ותאלץ אותם לבחור בין אביהם לאמם. מחד, ניתוק ופרידה מאמם יהיה עבורם הרה אסון שכן היא זו האחראית לגידולם וההורה היחיד המסוגל ומתאים לתפקיד חשוב ורגיש זה. מנגד גם לאב שהוא אזרח ישראלי זכויות כאב לילדים, הוא מתנגד בכל תוקף להיפרד מילדיו הקטינים ועל פי התסקיר גם לו יש תפקיד מרכזי והדוק בחיי הילדים הקטינים וגידולם. הישארות עם אימם במקרה ותגורש לקולומביה תיאלץ את הילדים להיפרד גם מסבתם הישראלית, אימו של האב, המטפלת בהם ושאליה הם קשורים. בנוסף לכך, במקרה כזה ייאלצו הילדים שנולדו בישראל וגדלו בה לעבור למדינה חדשה שאותה הם אינם מכירים כלל. מדובר בקטינים בגיל הרך (6 ו-7), אזרחי ישראל, ואין ספק שניתוקם מאחד מההורים, על לא עוול בכפם, יביא לפגיעה קשה והרסנית בהם, שלא הובאה בחשבון על-ידי הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים ועל-ידי המשיב שהורה על הרחקתה המידית של אמם מישראל.
לאור כל האמור החלטתי לקבל את העתירה והחלטת המשיב מתבטלת. המשיב יעניק לעותרת מעמד ארעי מסוג א/5 לתקופה של שנתיים שבסיומה תוכל העותרת להגיש בקשה לחידוש מעמדה זה או לשידרוגו, שתבחן על בסיס אמות המידה והקריטריונים שנקבעו בפסק הדין ועל בסיס הנוהלים המחייבים את המשיב.


המשיב יישא בהוצאות העותרת בעתירה זו בסכום של 10,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ועדת צר''מ

  2. ועדת מינהל השירות

  3. ועדת המאוימים

  4. החלטת ועדת המעקב

  5. ערעור על ועדת שליש

  6. ועדת שחרורים מיוחדת

  7. בקשת הקלה מועדה מקומית

  8. שימוע בפני ועדה בעירייה

  9. ביטול החלטת ועדת חריגים

  10. משוא פנים בוועדת המכרזים

  11. הקלטת ישיבות ועדת מכרזים

  12. ביטול החלטת ועדת מכרזים

  13. ביטול החלטת ועדה פריטטית

  14. ועדת חריגים לדיור ציבורי

  15. הקלטת דיון בועדת המכרזים

  16. ערעור על החלטת ועדת האכלוס

  17. שינוי עמדה של הוועדה המקומית

  18. בחירות לועדה לתכנון ובניה

  19. כינוס ועדת מעקב תוך זמן סביר

  20. טעויות בהחלטת ועדת המכרזים

  21. זכות הקיזוז של ועדה מקומית

  22. אכיפת החלטה של ועדה פריטטית

  23. אי יישום המלצות ועדת חקירה

  24. הועדה שגתה לא ביצעה בדיקות

  25. זיכוי מעבירות עקב עדות יחידה

  26. טוענת כי פוטרה בשל עדותה בהליך

  27. הועדה המקומית אישיות משפטית

  28. דרישה לקיים דיון בועדה המחוזית

  29. בקשה לביטול החלטת ועדת המכרזים

  30. פגם מנהלי בהחלטת הועדה המקומית

  31. בקשה לביטול החלטת ועדת הבוחנים

  32. החלטת ועדה מחוזית על סגירת תיק

  33. לטענת הועד המקומי לא שולמו כספים

  34. בקשה לתשלום מיוחד ועדת ההתנתקות

  35. ביטול החלטת ועדת המכרזים עקב פגמים

  36. זכות טיעון חלקית בפני הועדה המחוזית

  37. הקלה לא בהתאם למדיניות הועדה המקומית

  38. בדיקת חוסן פיננסי ע''י ועדת המכרזים

  39. התערבות שיפוטית בהחלטות ועדת המכרזים

  40. שינוי החלטת ועדת קידום הפקולטה לרפואה

  41. קבילות דו''ח ועדת חקירה פנימית כראיה

  42. החלטת מכרז ועדת המכרזים פסולה מעיקרה

  43. חיוב הועדה לתכנון ובניה לעמוד במועדים

  44. ביטול תוצאות ועדת הבוחנים במכרז פנימי

  45. ערעור על החלטות הועדה להטלת עיצום כספי

  46. מינוי נציג בועדה המקומית לתכנון ולבניה

  47. ערעור על החלטת ועדת הביקורת של ההסתדרות

  48. ביטול החלטת הוועדה לעניינים הומניטאריים

  49. טענת פגמים מנהליים בהחלטת הועדה המחוזית

  50. ביטול החלטת ועדת המכרזים על חלוקת עבודה

  51. תביעה לחייב לקיים את החלטה הועדה הפריטטית

  52. ביטול המלצה לאחר הגשת תכנית לועדה המקומית

  53. הקטנת חוב עפ"י החלטת הוועדה לביטול חובות

  54. תביעה נגד ועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות

  55. ערעור על ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חולים

  56. ערר על החלטת הועדה לאשר שני אלמנטים מתוך בקשה

  57. נוהל בקשות בפני הוועדות לעניינים הומניטאריים

  58. איטום / מילוי חללים במרתף בהוראת ועדה מקומית

  59. ערעור על החלטת ועדת הערר של הרשות לאסירי ציון

  60. הגשת תביעה בטעות לועדת הערר ולא לוועדה המקומית

  61. החלטת ועדה מחוזית ''למשוך'' תוכנית לפני הדיון

  62. הארכת תוקף החלטת ועדה לתכנון ובניה למתן היתר

  63. ביטול החלטת הועדה לערעורים לענייני קרן מבטחים

  64. בקשה לשינוי החלטת הועדה המחוזית לתכנון ולבניה

  65. נטען כי הוועדה לא קיימה את האמור בפסק הדין המחזיר

  66. דחיית ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים

  67. ערעור על החלטת ועדת הערעור לפי סעיף 33 לחוק הנכים

  68. המלצת ועדת האיתור לעניין בחירת היועץ המשפטי לממשלה

  69. הוועדה שינתה את הממצאים שלה בין התכנסותה הראשונה לשנייה

  70. ממצאים בפסק דין קודם הם בבחינת עדות מפי השמועה בהליך המאוחר

  71. האם 2 עדויות בביהמ"ש: בעל ואשתו נחשבות לשתי עדויות נפרדות ?

  72. שאלת הרגישות הנופית - האם החלטת הוועדה בנושא זה חרגה ממתחם הסבירות

  73. ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון לאשר תוספת חדרים על הגג במקרקעין

  74. בקשה לועדה הציבורית להחלפת דירה בדירה גדולה יותר בשל צפיפות המגורים

  75. הועדה המקומית החליטה לתקן את מידות הבריכה הן לגבי עומקה והן לגבי רוחבה ואורכה

  76. בקשה מוועדת האכלוס העליונה מטעם משרד הבינוי והשיכון להקנות זכויות חוזיות כדייר

  77. ערעור מינהלי על החלטת ועדת ערר לפי חוק המכר (דירות) הבטחת השקעות של רוכשי דירות

  78. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון