קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול היתר לבניית מעלית בבית משותף: 1. בעתירה שבפני התבקשתי על ידי העותר, מר נתן ליבנה, להורות למשיבים 1-3 לבטל את החלטתם מיום 11.3.08 על פיה ניתן היתר בניה מספר 20080071 בבנין שברח' הר סיני 8 רעננה (גוש 6580 חלקה 680) (להלן: "ההיתר") וזאת מן הטעם כי היתר זה ניתן בניגוד לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 והתקנות מכוחו. כן נטען כי ההחלטה על מתן ההיתר נגועה בהפעלת שיקולים זרים ומוטעים וניתנה שלא בתום לב. 2. העותר הינו הבעלים הרשום של דירה מס' 2 בבנין ברח' הר סיני 8 ברעננה שהינו בית משותף המכיל 16 דיירים. בתאריך 7.12.06 הוגשה למשיבה 1, הוועדה המקומית לבנין ערים ברעננה, בקשה לקבלת היתר לבניית מעלית פנימית, חדר מכונות ושינוי מהלך המדרגות, אשר כללה הסכמות של 13 בעלי דירות מתוך 16. (להלן: הבקשה המקורית). בתאריך 26.3.07 התקבלה החלטת ועדת המשנה של הוועדה המקומית על פיה היא מאשרת את מתן ההיתר, בכפוף לקבלת אישורים שונים, ובתנאי שיעמוד בתנאים שונים בהם תיקון חישוב שטחים, אישור כיבוי אש, אישור פטור מפיקוד העורף, הוספת חזיתות, תיקונים טכניים בתיאום עם מדור רישוי ותנאי מהנדס הוועדה (החלטת ועדת המשנה- נספח ד' לכתב העתירה). כנגד החלטת ועדת המשנה האמורה, הגיש העותר ערר לוועדת ערר וזאת בהסתמך, לטענתו, על ליקויים שנתגלו בבקשה, ובהם אי התאמתן של מידות המעלית לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרותיו), התש"ל- 1970. ועדת הערר קיימה דיון במעמד הצדדים ובהחלטתה מיום 10.12.07 קבעה כי על דחיית ההתנגדות של העותר על ידי הוועדה המקומית אין לעותר כל זכות ערר על פי סעיף 149 לחוק התכנון והבניה. על אף זאת קבעה כי טרם הוצאת ההיתר, יש להעביר לעיון העותר בקשה מתוקנת אשר תואמת את המידות הקבועות בתקנות. בנוסף לכך קבעה בהחלטתה כי העותר יוכל להשיג על הבקשה המתוקנת בפני ועדת הערר בתוך שבוע ימים מיום שתימסר לו (ההחלטה- נספח ב' לכתב התשובה של המשיבה 5). ביום 8.1.08 קיבל העותר הודעה לפי תקנה 2 ב' לתקנות התכנון והבניה בדבר הגשת בקשה חדשה לקבלת היתר (להלן: הבקשה המתוקנת) והזכות להגיש התנגדות על פי דין. העותר הגיש את התנגדותו אולם, לטענתו, למרות שהוגשה התנגדות זו, בחרה הועדה המקומית לאשר את ההיתר ללא קיום דיון בהתנגדותו וזאת בהתבסס על החלטת ועדת המשנה מיום 26.3.07. ביום 10.1.08 הגיש העותר את השגותיו גם לוועדת הערר וזאת על פי החלטתה מיום 10.12.07. ביום 10.1.08 ניתנה החלטת ועדת הערר לפיה נדרש מהנדס העירייה ליתן הסברים להם הוא נדרש ומחויב על פי הדין (ההחלטה מיום 10.1.08- נספח ג' לכתב התשובה של המשיבה 5). ביום 13.2.08 ניתנה החלטת ועדת הערר המחוזית לעניין בקשת ההיתר המתוקנת והשגות העותר נגדה. בהחלטה סקרה הוועדה המחוזית את נימוקיו של מהנדס העיר לאישור הבקשה המתוקנת כולל מידות חדר תא המעלית המפורטות, רוחב הפרוזדור, ורוחב המדרגות כאמור בבקשה. בהחלטה נקבע כי טעמיו של מהנדס העיר לקבל את המידות המוצעות בבקשה המתוקנת מקובלות עליה, ולפיכך נקבע כי בכפוף לביצוע התיקונים האמורים המפורטים במכתבו של המהנדס מיום 30.1.08, ובכפוף לסייגים שציינה ועדת הערר והאישורים הנדרשים באשר לבקשה המתוקנת, יינתן ההיתר. בהמשך לכך בתאריך 11.3.08 ניתן היתר בניה לבניית פיר מעלית בבית המשותף (ההחלטה - נספח ה' לכתב העתירה). לטענת העותר, עוד לפני שניתנה לו ההזדמנות לעיין בבקשה המתוקנת לקבלת היתר, הופתע לגלות על קיר הבית המשותף הודעה מהמשיבה 5, היא החברה שנשכרה על ידי הדיירים להקמת המעלית, לפיה תתחיל בעבודות בינוי המעלית ביום 18.3.08. העותר טוען כי הליך קבלת היתר הבניה המתוקן היה רצוף באי סדרים רבים בפעולותיה של הועדה המקומית. בראש ובראשונה הוא טוען כי לא ניתנה לו זכות להתנגד לבקשה המתוקנת וכי נשללה ממנו זכות הטיעון. בנוסף הוא טוען כי אין להיתר המתוקן אישור של שירותי הכבאות בניגוד לכל דין, וכי לבקשה המתוקנת לא צורפו חתימות הדיירים כמתחייב בחוק. לטענת העותר, השינויים בין הבקשה המקורית להיתר הבניה לבין הבקשה המתוקנת הינם מהותיים ביותר ומאחר שלא הובאו לידיעת העותר, לא ניתנה לו ההזדמנות להביע את התנגדותו ולפעול למימוש זכויותיו. סיכומו של דבר; טוען העותר כי מתן ההיתר לביצוע התקנת מעלית לבנין על השלכותיו הרבות, ראוי שיתוכנן ויבוצע בצורה מחושבת ומושכלת יותר מהצורה בה הוא נעשה, וכי למרות חשיבותו הרבה של האינטרס של חלק מהדיירים בבניין כי תיבנה מעלית, אין זה ראוי כי הדבר ישמש בסיס לאי ביצועם של הליכים תכנוניים מתבקשים הדרושים על פי הדין. אשר על כן מתבקש כאמור ביטול ההיתר. בד בבד עם הגשת העתירה המנהלית הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. בקשה זו נדונה בפני כב' השופט דר' קובי ורדי. כב' השופט ורדי קיים דיון בנדון ובהחלטה מיום 8.4.08 דחה את הבקשה בקובעו כי: "במקרה דנן מדובר בבנין בו יש רוב מוחלט של דיירים, בחלקם מבוגרים, המשוועים להקמת מעלית שתשפר את איכות חייהם בצורה משמעותית, כאשר התנגדויות המבקש וערריו נדחו ואין מקום למנוע ולעכב יותר את הקמת המעלית, מה גם שמדובר כאמור במעשה שרובו כבר עשוי שדווקא הקפאת המצב תהווה סכנה בטיחותית, כך שמאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המשיבים". ועוד מוסיף כב' השופט ורדי בהחלטתו, כי מדובר בהתנגדות של דייר אחד בבנין שהוא המתנגד המרכזי להקמת המעלית (העותר), כאשר 13 דיירים מתוך 16 הסכימו להקמת המעלית. צוין כי העותר מנסה בכל דרך אפשרית למנוע את הקמת המעלית וזאת בניהול הליכים שונים, כאשר הטענה לעניין כיבוי האש אינה הסיבה אמיתית להתנגדות, אלא רצונו למנוע את הקמת המעלית. 9. המשיבים טענו כי דינה של העתירה להדחות על הסף הואיל ולא חל כל שינוי נסיבות מאז החלטתו של כב' השופט דר' ורדי, וכי המשיבים 1 ו- 3 יפעלו בכל הנוגע "להפעלתה של המעלית" כפי שהצהירה באת כוחם בפני ביהמ"ש בישיבה מיום 6.4.08. בישיבה זו, הצהיר עו"ד גל ב"כ המשיבים 1-3 כדלקמן: "יש אישור שירותי הכבאות לגבי הבקשה המקורית שהוגשה, האישור ניתן בכפוף לאישורנו בדבר הביצוע, זה הנוהל. איננו נותנים טופס 4 לאישור הפעלת מעלית עד שזה לא עובר ביקורת נוספת של איגוד שירותי הכבאות ומשרד העבודה והרווחה". עוד נטען כי החלטת ועדת המשנה לתכנון ובניה רעננה באשר למתן ההיתר שעניינו הקמת המעלית ושינוי מהלך המדרגות, נתקבלה עוד ביום 26.3.07. היתר הבניה הוצא ביום 1.3.08 זאת בהסתמך על החלטת ועדת הערר המחוזית מיום 13.2.08 החלטה שנתקבלה לאחר דיון ממצה ומקצועי בהתנגדות שהוגשה ע"י העותר ובטיעוניו הנוגעים להקמת המעלית. המשיבים 4,5 ומי מטעמם טרם פנו למשיבים בבקשה לקבלת טופס 4 וכן טרם המציאו את כל האישורים הנדרשים למתן אישור להפעלת המעלית, לרבות אישור מכבי האש. המשיבים מפנים את בית המשפט להחלטתו של כב' השופט ורדי בצו המניעה לפיה באשר לאישור מכבי האש: "עיון באישור שירותי הכבאות מיום 23.4.07 מצביע על כך שמדובר באישור כללי לבקשה להיתר, המפרטת את עבודות הכבאות הנדרשים, כאשר האישור הנ"ל כפוף לאישור שירותי הכבאות בגמר הביצוע. מאחר וטרם הגיע שלב גמר הביצוע, לא נותר אלא להמתין לדרוש את אישור מכבי האש והאישורים האחרים הנדרשים בגמר העבודה וכתנאי לשחרור הערבות הבנקאית שהמציאו המשיבים 4 לידי המשיבים עם קבלת היתר הבינה לידיהם". דיון שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובכל החומר שבתיק, והגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. לא מצאתי כל פגם שנפל בהליכים התכנוניים בכל שלבי הבקשה למתן ההיתר. החלטתה של ועדת הערר מיום 10.12.07 קיבלה הלכה למעשה חלק מהתנגדויותיו של העותר להיתר המקורי ובשל כך הורתה הוועדה על הגשתה של בקשה חדשה המבוססת על השינויים הנדרשים עקב ההתנגדויות. הוראותיה של ועדת הערר מולאו על ידי המשיבים וביום 13.2.08 הובאה הבקשה המתוקנת כמו גם התנגדותו של העותר פעם נוספת בפני ועדת הערר. החלטתה האחרונה לפיה יש להעניק את ההיתר המבוקש בכפוף למילוי התנאים המפורטים על ידה, מפורטת וסדורה, והיא דנה בכל הטענות ששב ומעלה העותר גם לפניי. החלטתה של ועדת הערר ניתנה על סמך בחינת סבירות החלטותיו של מהנדס העיר בנושאים שהעלה העותר, תוך שהיא מסבירה את טעמיה להעדפת עמדתו של המהנדס על עמדתו של העותר. ככל שעיינתי בטענותיו הרבות של העותר לא מצאתי כל טענה שיש בה כדי לשכנעני כי ההחלטה אינה סבירה או אינה חוקית. יש לזכור כי התערבותו של בית המשפט בהחלטות מוסדות התכנון הינה התערבות מצומצמת המוגבלת למקרים חריגים בהם ניכר כי שיקול דעתו של מוסד התכנון היה בלתי סביר או כי נפל פגם חמור בהחלטותיו (ראו את האמור בבג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מה(3) 678, 688; בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, 469-468). שתי טענות עיקריות מעלה העותר נגד ההחלטה להעניק היתר לבניית מעלית. האחת כי לא ניתנה לו זכות טיעון באשר לבקשה המתוקנת בפני הוועדה המקומית, והשנייה מתייחסת להיעדרו של אישור כיבוי אש. דינן של הטענות להידחות. התנגדותו של העותר נשמעה בפני הוועדה המקומית עובר לקבלת החלטתה הראשונה באשר למתן היתר הבניה הראשון מיום 26.3.07. בהחלטתה של ועדת הערר נקבע מפורשות כי לעותר אין כלל ועיקר זכות ערר על החלטת הוועדה המקומית שכן אין עסקינן בבקשה להקלה, שימוש חורג או סטייה. יתרה על כן, העותר אינו יכול לטעון כי לא ניתן לו יומו בפני מוסדות התכנון שכן בנוסף להשמעת התנגדותו בפני הוועדה המקומית עובר להחלטתה הראשונה, נשמעה התנגדותו גם באשר לבקשה המתוקנת בפני ועדת הערר. ובכלל, החלטת ועדת הערר מיום 10.12.07 קובעת מפורשות את אופן הדיון בטענות העותר באופן הבא: "לפיכך, אנו קובעים כי טרם הוצאת ההיתר תועבר הבקשה שתכלול טיפול על פי תקנות אלה לרבות הסברים וטעמים מקום בו הם נדרשים לעיון העוררים שיוכלו להשיג עליה בפני ועדת הערר בתוך שבוע ימים מיום שתימסר להם. זכות תגובה למשיבים בתוך שבוע נוסף. החלטת ועדת הערר במידה ותידרש תינתן בתוך שבוע נוסף". דהיינו- ועדת הערר קבעה כי לאחר הגשת הבקשה המתוקנת יוכל העותר להגיב בפני ועדת הערר. אין מחלוקת על כי ועדת הערר אכן פעלה כפי שהחליטה ונתנה החלטתה על סמך התייחסותו של העותר גם לבקשה המתוקנת. אשר לאישור מכבי האש- ככל העולה מתשובת המשיבה 5 לעתירה, קיים אישור כיבוי אש מאפריל 2007. אמנם אישור כיבוי האש ניתן על סמך הבקשה המקורית לפני הכנסת השינויים, אולם ברי מהשתלשלות ההליכים בפני מוסדות התכנון כי השינויים שהוכנסו בבקשה המתוקנת הינם שינויים אשר ברובם מבוססים על דרישות העותר. ומכל מקום, כפי שהצהירה ב"כ המשיבים 1-3, טופס 4 לא יינתן אלא לאחר שינתן אישור עדכני של מכבי האש ורק אז יוכלו דיירי הבניין להפעיל את המעלית, כך שלמעשה אין כל מקום לטענה והיא נדחית. ביתר טענותיו של העותר לא מצאתי ממש. העותר מנהל את מערכתו נגד שכניו בערכאות שונות ועל אף שבקשותיו השונות להוצאת צווי מניעה נדחו שוב ושוב, הוא מתעקש להמשיך ולהעלות מיני טענות על מנת למנוע את הקמתה של המעלית בה חפצים שכניו לבית המשותף. לאור כל האמור לעיל העתירה נדחית. העותר ישלם למשיבים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד על סך 30,000 ₪+מע"מ. בניהבתים משותפיםמעליתהיתר בניה