ביטול פסק דין במעמד צד אחד עתירה מנהלית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין במעמד צד אחד עתירה מנהלית: בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. המבקש - הוא העותר, הגיש עתירה בה עתר כי יבוטלו הליכי המכרז הפומבי מס' חמ-בג-05-03כי יפורסם מכרז חדש לביצוע עבודות המיאוס הביוטופי נשוא המכרז וכי תתבטל החלטתה של ועדת המכרזים מיום 1.5.08, בדבר זכייתם של המשיבים 3-4 במכרז האמור. 3. העתירה נקבעה לדיון מקדמי ליום 7.12.08. באותו מועד, התייצבו לדיון באי כוחם של המשיבים, והעותר ובא כוחו לא התייצבו. כעולה מפרוטוקול הישיבה שהתקיימה באותו יום, יצר מתמחה ממשרד ב"כ המשיבים קשר טלפוני עם ב"כ העותר, שהשיב לו כי הוא נמצא בפגישה, וכי ייצור איתו קשר עוד שעה. לכן, עתרו ב"כ המשיבים כי בהעדר התייצבות של העותר, יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לפי תקנה 18 לתקנות ביהמ"ש לעניינים מנהליים ויורה על דחיית העתירה. בקשתם התקבלה, והעתירה נדחתה תוך חיוב העותר בהוצאות. טענות הצדדים 4. בבקשה הנוכחית טען בא כוח העותר כי הוא נעדר מהדיון בשל טעות בתום לב - הוא סבר כי הדיון אמור להתקיים ביום המחרת, 9.12.08, ולא ביום בו הוא התקיים בפועל. מאחר שמזכירתו של ב"כ העותר נעדרה באותו יום מהמשרד עקב מחלה, לא היה באפשרותה להזכיר לב"כ העותר כי הדיון מתקיים באותו יום. לטענת ב"כ העותר, המתמחה שיצר איתו קשר טלפוני לא הודיע לו כי הוא נמצא בבית המשפט, ולא שאל אותו ביחס לאי התייצבותו לדיון, אלא רק אמר כי הוא מעוניין לדבר איתו ביחס לעתירה. העותר טען כי במקרה כזה של טעות בתום לב, יש לבטל את פסק הדין, תוך חיוב בהוצאות שישקף את הנזק שנגרם למשיבים. לטענתו, כך מצווה בית המשפט לנהוג אף אם סיכויי ההצלחה שלו בעתירה הם קטנים. 5. המשיבים 3-4 (להלן: "המשיבים") התנגדו לביטול פסק הדין. לטענתם, סיבת ההיעדרות של העותר מהדיון איננה מצדיקה את ביטול פסק הדין, שכן אין חולק כי העותר קבל הזמנה לדיון המוקדם שנקבע ליום 7.12.08, ובהעדר טעם המצדיק את היעדרותו של העותר, אין מקום להיעתר לבקשתו. עוד נטען כי סיכוייו של העותר להצליח בעתירה הם קלושים עד אפסיים. כך עולה מהחלטתו של כב' סגה"נ השופט זפט במסגרת צו הביניים, כאשר גם בהחלטתו של בית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות הערעור נקבע כי סיכויי העתירה הם נמוכים. 6. המשיבים טענו כי שיקולי מדיניות משפטית רצויה ובכלל זה סופיות הדיון, מורים כי יש לדחות את בקשת הביטול של העותר. לטענתם, הם החלו לבצע עבודות שונות במסגרת היערכותם לקראת הכניסה לשטחי המקרקעין נשוא המכרז, ושינו את מצבם לרעה תוך שהשקיעו משאבים וכספים רבים ולקחו על עצמם התחייבויות שונות כלפי צדדים שלישיים. דיון 7. כידוע, כאשר מוגשת בקשה לביטול פסק דין במקרה בו הוזמן הצד המבקש את הביטול לדיון, על בית המשפט לשקול שני שיקולים - הראשון, מה היה הטעם שבשלו נעדר מבקש הביטול מהדיון, והשני - מהם הסיכויים שלו להצלחה בדיון לגופו. בין שני השיקולים הללו קיים קשר - כאשר אם סיכויי ההצלחה של בעל הדין הם גדולים, ניתן להקל עמו ביחס לטעם שבשלו הוא נעדר מהדיון. 8. בענייננו, אין חולק כי העותר היה מודע למועד הדיון. הוא לא התייצב לטענתו בשל טעות שלו - משום שהוא היה סבור כי הדיון עתיד להתקיים למחרת היום. לטענתו, הוא עצמו בקש להקדים את מועד הדיון, ולכן חזקה עליו שהיה מתייצב אלמלא היה שוכח את דבר קיומו של הדיון. אני סבורה כי ניתן לקבל את גרסתו של ב"כ העותר ביחס לסיבה בשלה הוא לא התייצב לדיון. יחד עם זאת, מן הראוי לציין כי כאשר יצר עמו מתמחה ממשרד המשיבים קשר טלפוני ובקש לדבר איתו ביחס לעתירה - סרב ב"כ העותר לדבר עם המתמחה - וכתוצאה מכך לא יכול היה המתמחה להודיע לו כי הדיון מתקיים באותו מועד. ענין זה מכביד על העותר בבקשה הנוכחית. 9. כאמור, הנושא השני והעיקרי אותו יש לבחון הוא הנושא של סיכויי העתירה. עניינה של העתירה הוא במכרז, שהעותר מבקש כי בית המשפט יורה על ביטולו. מדובר במכרז שהתעכב תקופה ארוכה עקב תביעות שונות. טענתו של העותר בעתירה דנן היתה כי היה מקום לבטל את המכרז משום שתוקף ההצעות בו פג, ומשום שבתקופה לאחר הגשת ההצעות חלו שינויים בנסיבות שחייבו עריכת מכרז חדש. 10. בשאלת סיכויי העתירה, קלה דרכו של בית המשפט בבקשה הנוכחית, משום ששני הרכבים - האחד של בית משפט זה, והאחר של בית המשפט העליון, נתנו דעתם לשאלה זו. כב' סגה"נ השופט זפט קבע בהחלטתו כי סיכויי העתירה הם אפסיים. בית המשפט העליון (כב' השופטת נאור) בדיון בבקשת רשות ערעור על החלטה זו (בר"ם 6430/08) קבע כי "בדומה לבית המשפט קמא גם לי נראה שסיכויי העתירה לכאורה נמוכים, אף כי לא הייתי מגדירה אותם כאפסיים". כב' השופטת נאור אף נימקה המסקנה הזאת בקובעה כי: "הליכי המכרז הוקפאו בשל צווים שיפוטיים... ומשהוסרה המגבלה השיפוטית לכאורה אך הוגן הוא כלפי המציעים שלא נפסלו לאפשר להם את המשך ההתמודדות במכרז. הצעתו של המבקש לעומת זאת נפסלה בשל הגשתה באיחור, ואין הוא זכאי לכאורה 'ליהנות' מכך שצווים שיפוטיים מנעו את המשך הליכי המכרז". 11. מדובר אם כן בעתירה שסיכוייה הם נמוכים. יש לבחון את השאלה האם כאשר מדובר במקרה של עתירה שסיכוייה נמוכים, כאשר העותר ובא כוחו לא התייצבו לדיון שנקבע בעתירה כתוצאה ממחדל רשלני של ב"כ העותר, יש מקום לביטול פסה"ד במסגרתו נדחתה העתירה. 12. בהיבט של סיכויי העתירה, על מבקש ביטול פסק דין להוכיח כי יש לו סיכויי הצלחה לכאורה בתובענה שהגיש. בעניינו, ולאור האמור לעיל, ניתן לקבוע כי העותר לא הוכיח כי יש לו סיכויי הצלחה לכאורה. לאור החלטתו של בית המשפט העליון כפי שהובאה לעיל, לכאורה העותר אינו זכאי לסעד לו הוא עתר, קרי הוא אינו זכאי להינות מעיכוב הליכי המכרז כתוצאה מקיומם של צווים שיפוטיים. ניתן אם כן לקבוע כי הסיכויים שהעתירה תתקבל, על פי ההחלטות הקודמות, אינם גבוהים, וכי לכן אין מקום לבטל את פסק הדין, שכן העותר לא הוכיח כי ישנו סיכוי סביר כי עתירתו תתקבל. 13. זאת ועוד, אני סבורה כי ניתן להגיע לאותה תוצאה לאור העובדה כי מחדלו של העותר להתייצב לישיבת בית המשפט ביום 7.12.08, הביא לשיהוי ועיכוב משמעותיים במועד בירור העתירה, שיהוי שמצדיק אף הוא את המסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור, טענו המשיבים כי לאור ההחלטות במסגרת הבקשה לצווי ביניים שדחו את הבקשה, המשיכו המשיבים 3-4 שזכו במכרז, להיערך לקראת ביצועו. מאז שניתן פסק הדין ועד היום חלף פרק זמן נוסף של כ-6 שבועות, ולו היה מתבטל פסק הדין, היה חולף פרק זמן נוסף עד שהעתירה לגופה היתה מתבררת. העותר טען כי יש לקבל את בקשתו, כדי שתינתן לו זכותו ליומו בבית המשפט. אכן, הזכות של עותר לקבל את יומו בבית המשפט היא זכות חשובה. יחד עם זאת, מול זכות זו יש לשקול גם את האינטרסים של המשיבים בעתירה דנן. כפי שהובהר לעיל, עניינה של העתירה בהליכי מכרז. בתחום זה קיימת חשיבות גדולה למועד הדיון וההכרעה בה. כך, על פי הדין וההלכה הפסוקה, עתירה לביטול מכרז - כמו כל עתירה מנהלית, צריכה להיות מוגשת ללא שיהוי. עיכוב או שיהוי בהגשת עתירה - עשויים להוביל לכך כי העתירה תדחה. 15. תקנה 3(2) לתקנות בית המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א - 2999, קובעת כי באין הוראה אחרת יש להגיש עתירה תוך 45 ימים מיום שההחלטה פורסמה או מיום העותר קבל הודעה עליה, או מיום שנודע לו עליה. כעולה מההלכה הפסוקה, מועד זה יכול להתקצר, כאשר ניתן לקבוע כי העותר השתהה בהגשת העתירה שלו. כאשר מדובר בעתירות שעניינן מכרזים, קיימת דחיפות מובנית לבירור מהיר של העתירה. 16. בהקשר זה נפסק בעת"מ (י-ם) 1096/07 קונקס תחבורה בישראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) , כי: "כאשר מדובר בעתירה בעניני מכרזים, בהם הדחיפות רבה ולזמן נודעת משמעות מיוחדת, לא זו בלבד שאין כל מקום לסטייה מהתקרה העליונה של 45 ימים הקבועה בתקנה, אלא שברגיל על מנת להימנע משיהוי צריך העותר להזדרז ולהגיש את העתירה עוד לפני תום 45 הימים (בגץ 58/84 חורי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד ל"ח (2) 315, 321 ; עע"מ 1981/02 קיסר-הנדסה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (משרד הבטחון) . לאור עקרון זה, נדחו עתירות מנהליות בענייני מכרזים בשל השיהוי שבהגשתן. 17. טענת שיהוי מצריכה בדרך כלל בחינה של שלושה יסודות - השיהוי הסובייקטיבי, השיהוי האובייקטיבי, ומידת הפגיעה בעיקרון של שלטון החוק אם טענת השיהוי תתקבל. ההלכה הפסוקה קבעה כי היסוד האובייקטיבי שעניינו בהסתמכות של צדדים שלישיים, הוא היסוד העיקרי, ויש לתת לו משקל גדול יותר מאשר ליסוד הסובייקטיבי, המתמקד בהתנהגותו של העותר עצמו. בהקשר זה קבע בית המשפט העליון בבג"צ 2285/93 נחום נ' ראש עירית פתח תקוה, פ"ד מ"ח (5) 630 כי : "השיהוי הסוייבטקיבי אינו אלא צד אחד של טענת השיהוי. זהו גם הצד החלש של טענה זאת...כנגד השיהוי הסובייקטיבי...עומד השיהוי האובייקטיבי...השיהוי האובייקטיבי קיים כאשר מירוץ הזמן עד הגשת העתירה, אפילו לא נגרם באשמת העותר, גרם לשינוי המצב באופן שקבלת העתירה באותו מועד תגרום נזק, שהיה נמנע לו הוגשה העתירה במועד הראוי". (ור' גם עת"מ (ת"א) 1372/05 ש.ל.י. (לש) השקעות (1995) נ' חברת נתיבי איילון (לא פורסם) , שם דחה בית המשפט על הסף עתירה, בשל אינטרס ההסתמכות של הזוכה במכרז וצדדים שלישיים, למרות שלא היה שיהוי סובייקטיבי של העותרת, ועת"מ 1016/06 (נצרת) מויאל יונתן נ' החברה הכלכלית טבריה ). 18. שיהוי בהגשת עתירה עשוי אם כן להביא לדחייתה של העתירה (גם במחיר שלילת "זכות הגישה" של העותר, ולאור האינטרסים של המתחרים האחרים ושל בעל המכרז). אני סבורה ניתן ללמוד אנלוגיה מהדין ביחס לשיהוי גם לענייננו. בענייננו, וכפי שהובהר לעיל, מחדלו של העותר הביא בפועל לשיהוי משמעותי במועד בו תתברר העתירה. לו היה פסק הדין מבוטל, היה חולף פרק זמן של מספר חודשים מהמועד שנקבע מלכתחילה לבירור העתירה, ועד שהיא היתה מתבררת בפועל. ה"שיהוי" שנוצר כתוצאה ממחדלו של העותר להגיע לישיבה שנקבעה, פגע בזכויות המשיבים ובאינטרס ההסתמכות שלהם. כפי שהובהר לעיל, לטענת המשיבים הם התחילו להיערך לביצוע המכרז, וסביר להניח כי בפרק הזמן שהיה חולף עד לדיון בעתירה (לו היה מבוטל פסק הדין) הם היו ממשיכים בהיערכות זו, ובהוצאת הוצאות וביצירת התחייבויות לצורך כך. 19. אמנם, העותר הזדרז והגיש בקשה לביטול פסק הדין יום לאחר שהוא ניתן. אף על פי כן, התוצאה של היעדרותו מהדיון היא כי פרק הזמן שיחלוף מאז החלטתה של ועדת המכרזים ועד למתן פסק דין בעתירה, יהיה פרק זמן ארוך, שעלול לפגוע באינטרס ההסתמכות של המשיבים. כאמור - השיקול העיקרי הוא שלא לפגוע באינטרס ההסתמכות של הצדדים השלישיים. לכן, אני סבורה כי האיזון הכולל של האינטרסים של כל הצדדים, צריך להביא לכך כי האינטרס של הזוכות במכרז יגבר על זה של העותר. 20. כאמור, לצורך בחינת טענת השיהוי יש לבחון גם את עוצמת הפגיעה בשלטון החוק. בענייננו, לאור הסיכויים הנמוכים של העתירה - כפי שנקבע בהחלטתו של בית המשפט העליון שנזכרה לעיל, אינני סבורה כי ניתן לקבוע כי קיימת פגיעה כזו בשלטון החוק, המצדיקה בירור של העתירה למרות פרק הזמן הארוך שחלף. 21. סיכומו של דבר, הן בשל הסיכויים הנמוכים שהעתירה היתה מתקבלת, והן לאור העיכוב המשמעותי שנגרם בבירור האפשרי של העתירה לאור מחדלו של ב"כ העותר שלא התייצב לישיבת יום 7.12.08, אני סבורה כי אין מקום לקבל את בקשתו של העותר, ואין מקום לבטל את פסק הדין. פסק הדין משקף את המצב המשפטי הלכאורי (כך לאור החלטת בית המשפט העליון), ואין מקום "לפתוח" שוב את ההליכים, לאור הזמן הרב שחלף מאז שניתנה החלטתה של ועדת המכרזים. 22. לכן, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק דין. אינני עושה צו להוצאות מעבר לצו שניתן במסגרת פסק הדין. 5467831במעמד צד אחדביטול פסק דיןעתירה מנהלית