קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול תוקף תכנית מתאר מקומית: זוהי עתירה להצהיר כי תכנית מתאר מקומית בב/מק/3018 אינה בתוקף שכן לא תוקנה על ידי המשיבה 1 (להלן: "הועדה המקומית") בהתאם להחלטת ועדת ערר מחוז תל אביב (להלן: "ועדת הערר") שניתנה בערר בב/5434/06. עובדות 1. העותרת והמשיב 2 מתגוררים בבניין ברח' יגאל אלון 18 בבני ברק, בחלקה 4 בגוש 6790. בניין העותרים הוא הבניין הצפוני מבין שלושה בניינים צמודים. בכל בניין 4 קומות, מעל קומת עמודים, ובכל קומה 4 דירות (נספח א' לעתירה). המשיב 2 מתגורר בדירה בקומה א' והעותרת בקומה ב'. 2. על הבניין חלה, בין היתר, תכנית מתאר מקומית בב/105/א, בב/105/ב, בב/105/ג ו-בב/מק/105/אגפים (להלן: "תכנית האגפים", נספח ב' לעתירה). מטרת תכנית האגפים הינה קביעת מדיניות תכנונית בנושא הרחבת דירות בבניינים עליהם היא חלה. 3. ביום 12.12.05 אושרה להפקדה תכנית מתאר מקומית בב/מק/3018 (להלן: "התכנית"), המהווה שינוי לתכנית האגפים ומטרתה הרחבת הדירות "בקומה א'... בבניין הצפוני" (סעיף 3.1 לעתירה, נספח ה' לעתירה). את התכנית יזם משיב 2. 4. העותרת התנגדה לתכנית ומשנדחתה התנגדותה הגישה העותרת, ביום 25.9.06, ערר לועדת הערר המחוזית (ערר בב/5434/06). 5. ביום 28.3.07 ניתנה החלטת ועדת הערר, כדלקמן: "7. על כן, אם יש כוונה לאשר התכנית כדי לחייב הרחבה בכל האגפים - יש לתקן את הוראות התכנית מק/3018 באופן שבסעיף 15 - תנאים למתן היתר - ייקבע כי הבקשה להיות מוגשת ע"י כל בעלי הדירות באגף הצפוני. כמו כן, אנו סבורים כי יש ליישם את העיקרון שנקבע בתב"ע 105/אגפים סעיף 11.1 - לפיו יש צורך בהגשת תכנית בינוי כוללנית - שתצביע על ההרחבות בקומות העליונות בעתיד. 8. איננו סבורים כי יש בנימוקי ההתנגדות של העוררת כדי למנוע אישורה של התכנית הנדונה או בקשה להקלה במידה ותוגש. עמדתנו היא כי העוררת לא הצביעה על כל נימוק ענייני בגינו ניתן שלא לאשר הבקשה, ובתנאי שתוצג תכנית בינוי כוללת לבנין כולו. יש לאשר הבקשה בכפוף למילוי הוראות תב"ע 105/אגפים סעיף 11.2.3 - בדבר הצורך בבניית מעקה בקומת העוררת מעל החלק המורחב. יש לציין שהוראות תכנית תב"ע 105/אגפים אפשרה ממילא הרחבה בקומה א' בלבד - בבניין בן 3 קומות, ואיננו רואים שינוי מהותי שיאפשר ליישם זאת אף בבניין בן 4 קומות. בנסיבות בהן הוגשה תכנית, איננו רואים מקום לחייב עתה את משיב 2 להגיש הבקשה בדרך של הקלה ובלבד שיוספו לתכנית התנאים שנקבעו, בעניין תכנית בינוי כוללנית וכן התנאי בדבר הרחבה לכל האגפים באותה עת. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר בחלקו, בכל הקשור לתנאים שיש לקבוע בתכנית". (נספח ג' לעתירה). 6. בעקבות החלטת ועדת הערר, תיקנה הועדה המקומית את מסמכי התכנית (סעיף 29 לתגובת הועדה המקומית). בתקנון התכנית המתוקנת פורטו "תנאים למתן היתר" וביניהם כי "על הבקשה להיות מוגשת ע"י כל בעלי הדירות של קומה א' באגף הצפוני" וכן "הגשת תכנית בינוי כוללנית לכל הקומות באגף הצפוני" (נספח ה' לעתירה). לטענת העותרת, הוראות אלה בתקנון התכנית אינן תואמות את החלטת ועדת הערר. כך, בעוד שועדת הערר קבעה כי יש להוסיף לתכנית תנאי לפיו הבקשה תוגש "ע"י כל בעלי הדירות באגף הצפוני", קבעה הועדה המקומית כי "על הבקשה להיות מוגשת ע"י כל בעלי הדירות של קומה א' באגף הצפוני". כמו כן, בעוד שהחלטת ועדת הערר היתה ש"יש צורך בהגשת תכנית בינוי כוללנית שתצביע על ההרחבות בקומות העליונות בעתיד", קבעה הועדה המקומית בתכנית תנאי לפיו יש צורך ב"הגשת תכנית בינוי כוללנית לכל הקומות באגף הצפוני". עוד טוענת העותרת, כי דרישת ועדת הערר לפיה תוצג תכנית בנייה כוללנית, לא מולאה כנדרש. 7. ביום 21.5.07 פורסמה התכנית המתוקנת למתן תוקף (ר' סעיף 30 לתגובת הועדה המקומית) וביום 19.6.07 פרסמה הועדה המקומית הודעה בדבר אישור התכנית (נספח ד' לעתירה). 8. בין לבין, הגיש משיב 2 בקשה למתן היתר בניה על פי התכנית וביום 5.8.07 הגישה העותרת התנגדות למתן היתר הבניה למשיב 2. 9. ביום 6.8.07 הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. 10. ביום 16.8.07 הודע לעותרת על דחיית התנגדותה למתן היתר למשיב 2, וביום 6.9.07 הגישה העותרת ערר כנגד החלטה זו (בב/5327/07). 11. ביום 24.12.07 דחתה ועדת הערר את הערר השני שהגישה העותרת, כדלקמן: "כל עוד התכנית, שהיא בבחינת חיקוק, לא בוטלה, זכותו של המשיב לקבל היתר בניה התואם את התכנית". דיון 12. לטענת משיבה 1 (הועדה המקומית), ככל שהעותרת טוענת כי הועדה המקומית לא פרשה או לא קיימה כראוי את החלטת ועדת הערר, היה על העותרת להגיש ערר לועדת הערר, ולא להגיש את העתירה דנן. לפיכך, טוענת הועדה המקומית, דין העתירה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית. דין טענה זו להתקבל. הסעד אשר נתבקש בעתירה הוא להצהיר כי התכנית נשוא העתירה אינה בתוקף שכן לא תוקנה על ידי הועדה המקומית בהתאם להחלטת ועדת הערר. וכך נטען, בין היתר, בעתירה: "מאחר והמשיבה 1 כפופה להחלטות ועדת הערר ומאחר והמשיבה 1 לא קיימה אחר ההחלטה נשוא עתירה זו אין לתכנית, בנוסח כפי שפורסם על ידי המשיבה 1, כל תוקף, הפרסום בעיתון שגוי ועל המשיבה 1 להימנע מליתן היתר בניה שאינו עונה על התנאים שהציבה ועדת הערר" (סעיף 12 לעתירה). על פי הנטען בעתירה, בתכנית המתוקנת אותה פרסמה הועדה המקומית למתן תוקף, לא יושמו הוראות ועדת הערר. היינו, העתירה הוגשה כנגד החלטת ועדת הועדה המקומית לתקן את התכנית כפי שתוקנה, ולפרסמה על פי התיקון שנערך בה. מאחר והעותרת תוקפת את החלטת הועדה המקומית, היה עליה להגיש את טענותיה במסגרת ערר נוסף לועדת הערר על החלטת הועדה המקומית. 13. סעיף 12ב(א)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע כי ועדת הערר מוסמכת "לדון ולהחליט בערר על החלטה של ועדה מקומית....בכל ענין שבו ניתנת בחוק זה זכות ערר על החלטותיהן...". סעיף 112 לחוק קובע כי על החלטת ועדה מקומית בדבר אישור תכנית שבסמכותה ניתן לערור לועדת הערר. לפי סעיף 12ב(3) לחוק, ועדת הערר מוסמכת "לדון ולהחליט בערר על החלטת ועדה מקומית בענין תכנית שבסמכותה לפי סעיף 62א ולהחליט אם לאשר תכנית כאמור, עם או בלי שינויים, או בתנאים שתקבע או לדחותה" (ההדגשה אינה במקור - ש.ג). מהאמור לעיל עולה כי הגורם המוסמך לדון בטענות העותרת כנגד תיקון התכנית, שנעשה על ידי הועדה המקומית, הוא ועדת הערר. לפיכך, על העותרת היה להגיש ערר על החלטת הועדה המקומית, ולא להגיש עתירה לבית משפט זה. 14. אשר על כן, דין העתירה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית. 15. העותרת תשלם הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ לכל אחד מהמשיבים (סה"כ 20,000 ₪ + מע"מ) נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.תוכנית בניהבניהתכנית מתאר