קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד ביטוח לאומי: לפניי בקשתו של המבקש לאשר את התביעה שהגיש נגד המשיב, כתובענה ייצוגית, מכוח חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. המבקש נפגע בפיגוע ביום 1.10.93 והוכר כנפגע פעולות איבה בסמוך לאחר הפיגוע. ביום 10.7.07 קבעה ועדה רפואית לעררים כי נכותו הצמיתה של המבקש עומדת על 50%, החל מיום הפיגוע, 1.10.93. לאחר שנקבעה נכותו, תבע המבקש מהמשיב דמי ניידות, הטבות ומענקים להם היה זכאי בעקבות שיעור הנכות. המשיב נענה לתביעתו, אך קבע כי דמי הניידות יוענקו לו רק החל מיום 10.7.07, הוא היום בו קבעה הוועדה הרפואית לעררים את נכותו, ולא מיום 1.10.93, הוא יום קרות הפיגוע. נגד החלטה זו - הוגשה תביעתו של המבקש לבית הדין. 3. מקורה של החלטת המשיב לעניין דמי הניידות, הוא בהוראות מנהל אגף השיקום במשרד הבטחון, מס' 56.02, פרק ג', סעיף 14(א), בה נקבע: "נכים הזכאים לרכב רפואי לפי פרק א' להוראה זו, זכאים לדמי ניידות מיום ישיבת הוועדה הרפואית בה נקבעו אחוזי נכות זמנית או קבועה" (ר' מכתביה של העוזרת הראשית למנהלת אגף נפגעי פעולות איבה במשיב, אשר צורפו כנספח א' ו-ח' לערעור שהגיש המבקש). 4. בתביעתו, ביקש המבקש את בית הדין לקבוע כי ההוראות לעניין מועד תחילת הזכאות לדמי הניידות אינן חוקיות, בהיותן נוגדות את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב-1992; כי יש להחיל את הזכאות לדמי הניידות וההטבות בגין רכב רפואי מהיום בו קבעה הוועדה הרפואית את תחילת תחולת דרגת הנכות (ובעניינו של המבקש - מועד קרות פיגוע האיבה); וכי מן הדין שדמי הניידות וכל ההטבות הנלוות להן זכאי נפגע האיבה יחלו ממועד קרות פיגוע האיבה או מהמועד בו הוכר פגוע פעולת האיבה כנכה, כפי שנקבע ע"י הוועדה הרפואית. עוד ביקש המבקש שבית הדין יורה למשיב לשלם לו את מלוא כספי דמי הניידות, ההטבות הנלוות, הפטורים והמענקים באופן רטרואקטיבי, החל מיום הפיגוע, ולפי דרגת נכות לצמיתות של 50%. 5. כאמור, המבקש ביקש את בית הדין להכיר בו כ"תובע ייצוגי", המייצג את כלל נפגעי פעולות האיבה ואת נכי צה"ל, שדרגת נכותם לצמיתות היא 50% ומעלה, הזכאים לדמי ניידות, לפטור ממיסים בגין רכב רפואי ולהטבות נלוות. לטענת המבקש, מדובר בקבוצה בת מאות או אלפי אנשים, שנקבעה להם דרגת נכות בשיעור 50% ומעלה, הזכאים לתשלומים כדין, החל מהיום בו קבעה ועדה רפואית כי החלה נכותם. בהתחשב במספרם הרב של חברי הקבוצה שנפגעו מהוראות המשיב, טען המבקש כי יהא זה יעיל וצודק להכיר בו כתובע ייצוגי ולהתיר לו לנהל את התביעה כתובענה ייצוגית בה תתבררנה בהליך אחד כלל השאלות המשפטיות המועלות על-ידו בתביעתו. המבקש טען כי עילות התביעה לכל חברי הקבוצה הן עילות זהות המתייחסות להוראות הממונה על אגף השיקום במשרד הבטחון, וכי הוא-עצמו הינו עורך דין בעל נסיון רב שנים בתחום, הבקיא בחוקי והלכות התובענות הייצוגיות, ועל כן מן הראוי לקבל בקשתו ולהכיר בו כתובע ייצוגי. 6. המשיב התנגד לבקשת המבקש, מן הטעמים הבאים: א. הליך התובענה הייצוגית הינו רב-עוצמה, טמונות בו סכנות רבות, ומן הראוי להשתמש בו באיפוק ותוך שמירה על איזון בין כלל האינטרסים הרלוונטים. ב. בכל הנוגע לשימוש בכלי התובענה הייצוגית בתביעות לפי חוק הביטוח הלאומי, יש להביא בחשבון את השיקולים המייחדים את המוסד לביטוח לאומי. לטענת המשיב, הוא נוהג, מימים ימימה, להחיל כל פסיקה בעניין עקרוני על כלל המבוטחים שעניינם זהה ועל כן אין צורך לנהל את תביעת המבקש כתובענה ייצוגית. ג. עוד טען המשיב כי בעניינו של המבקש כלל אין עילה מתאימה בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, המצדיקה הכרה בתביעתו כתביעה ייצוגית. לטענת המשיב, בסעיף 11 לתוספת השניה נאמר כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד המשיב, אם בכלל, רק להשבת דמי ביטוח שנגבו שלא כדין. ערעורו של המבקש אינו כלול בסעיף זה, או בכל סעיף אחר בתוספת השניה. ד. כמו כן, טען המשיב כי המבקש כלל לא תמך טענתו לפיה בקבוצה הרלוונטית קיימים מאות ואלפי נכים שהתביעה רלוונטית לגביהם. בעניינו הספציפי של המבקש, טען המשיב כי הוא השתהה זמן רב בהגשת הבקשה לעמוד בפני הוועדה הרפואית לקביעת דרגת נכותו, ובכך תרם תרומתו לאיחור בקביעת דרגת נכותו, וזאת בניגוד למרבית הנכים, אשר מגישים בקשתם בזמן. ה. עוד טען המשיב, כי בכל הנוגע לדמי ניידות ולזכאות לרכב, שיעור הנכות - המשותף לחברי הקבוצה הרלוונטית, כטענת המבקש - הינו רק התנאי הראשוני לבחינת הזכאות. פרט לאחוזי הנכות, על המשיב לבדוק, בין היתר, את כשרות הנכה לנהוג, היותו בעל רשיון נהיגה, השימוש שעשה ברכב, ועוד. ו. לגבי הכללת נכי צה"ל בקבוצה התובעת, טען המשיב כי יש לדחותה על הסף, משום שלבית הדין אין סמכות לדון בעניינם של נכי צה"ל. 7. בתגובה לטענות המשיב, טען המבקש כי יש ליתן פרשנות תכליתית לסעיף 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, ולקבוע כי תביעתו נכללת בסעיף זה. עוד טען המבקש, כי משקבע המחוקק שחוק תובענות ייצוגיות חל על המדינה, אין להוציא את המשיב מגדר החוק רק משום ש"חזקה" שיחיל פסיקתו של בית הדין על כלל חברי הקבוצה. לטענת המבקש, אם כך היו פני הדברים - היה המחוקק קובע מפורשות כי החוק אינו חל על המשיב. דיון והכרעה 8. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה. 9. לפי סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית;...". כלומר, עפ"י הקבוע בחוק ניתן להגיש תובענות ייצוגיות אך ורק בסוגי תביעות שהוגדרו ע"י המחוקק במסגרת של רשימה סגורה. 10. בבקשתו, כלל לא התייחס המבקש לעניין זה, ולא הפנה את בית הדין לסעיף הרלוונטי בתוספת השניה או להוראת חוק מפורשת אחרת הקובעת כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעניינו. רק משטען המשיב כי עניינה של התובענה אינו כלול בתוספת השניה, וכי לא ניתן לייחסו גם לסעיף 11 לתוספת השניה, המתייחס ל"תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" - ענה המבקש וטען שיש לפרש את סעיף 11 פרשנות תכליתית, ולקבוע כי כוונת המחוקק היתה שניתן להגיש תובענה ייצוגית גם בנוגע לכספים המגיעים כדין לפרט, שעל הרשות להשיב לו. לא קיבלתי טענת המבקש לעניין זה, שכן הוא לא הניח כל תשתית משפטית לקבלת הפרשנות לפיה ניתן לייחס למחוקק כוונה לכלול את תביעתו, לקבלת דמי ניידות והטבות נוספות מיום תחילת נכותו; תחת הסעיף המדבר בתביעה "להשבת סכומים" שגבתה רשות "שלא כדין", "כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". המבקש טען טענה זו באופן לקוני וללא כל ביסוס, וכלל לא התמודד עם כוונתו של המחוקק, העולה מלשון החוק, לפיה ניתן להגיש תובענה ייצוגית רק בתביעות המפורטות במסגרת הרשימה הסגורה שבתוספת השניה לחוק. 11. טעם נוסף לדחיית בקשתו של המבקש נעוץ בטענת המשיב לפיה בסוג תביעה מעין זו שהגיש המבקש, ממילא מקום בו יינתן פסק דין על ידי בית הדין, יפעל המשיב לפי האמור בו לגבי כל המבוטחים הרלוונטיים, אף מבלי שהתובענה תאושר כתובענה ייצוגית. 12. אמנם, המבקש ביקש לדחות טיעון זה, בטענה שהמחוקק לא הוציא את המשיב מגדר חוק תובענות ייצוגיות, ומשהוחל החוק אף על המדינה - אין לקבוע באופן גורף כי אישור תובענות ייצוגיות נגד המשיב מיותר. עם זאת, אף אני סבורה כי אין מקום לאשר תובענתו של המבקש כייצוגית, גם מבלי לבחון האם מתקיימים כל התנאים המצדיקים זאת לפי החוק, שכן הלכה למעשה, קבלת התביעה תביא לכך שהיא תיושם ממילא לגבי כל המבוטחים הרלוונטיים, אשר נפגעו מהחלטת המשיב בעניין מועד תחילת תשלום דמי הניידות. כך, באם יינתן פסק דין לטובת המבקש, בו ייקבע - כמבוקש - כי הוראות מנהל אגף השיקום במשרד הבטחון אינן חוקיות, וכי יש לקבוע מועד אחר לתחילת תשלום דמי הניידות - חזקה כי המשיב, כמוסד ציבורי, יישם את עקרונות פסק הדין על כל נפגעי פעולות האיבה העומדים בכלל התנאים המזכים אותם בדמי ניידות, והמצויים בנסיבות דומות לאלו של המבקש. 13. תמיכה לעמדה זו ניתן למצוא בפסיקתו החוזרת ונשנית של בית הדין הארצי לעבודה, לפיה תובענה ייצוגית איננה הדרך הדיונית המתאימה לבירור זכאות על פי חוק הביטוח הלאומי (דברי השופט פליטמן ב-עב"ל 204/97 ישראל אבירם ו-151 אחרים נ' המוסד לביטוח לאומי ). בבר"ע 1529/01 חגי יונגר נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, לג(20) 30, לא נתן בית הדין הארצי רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי שלא לאשר תובענה שהוגשה נגד המשיב, כתובענה ייצוגית, וקבע כך (מפי השופט רבינוביץ'): "מבלי להידרש לשאלה האם יש מקום להתיר למבקש להגיש בנסיבות העניין תביעה ייצוגית, או לא, די בכך שמדובר בתביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי, שהוא מוסד ציבורי, שחזקה עליו שינהג כלפי אלה שכמותו של המבקש, באותן נסיבות ועובדות, בהתאם לפסיקה לגופו של עניין שתינתן בעניינו מבלי כל צורך להגיש תביעות נוספות". 14. גם בהחלטת הנשיא אדלר מיום 22.1.98, ב-דב"ע נז/359-9 אברהם הרמן נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לג(53), 42, קבע הנשיא: "המבקש טוען כי היה מקום להכיר בתובענה אותה הגיש כתובענה יצוגית שכן לטענתו קיים חשש כי המשיב לא יישם את פסיקת בית הדין על נפגעים אחרים. לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובהחלטה נשוא הבקשה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המשיב הודיע בבקשתו לפנינו כדלקמן: 'למעשה, כל הלכה הנקבעת בבית הדין הנכבד והנוגעת למשיב, מופעלת ע"י המשיב כלפי כלל האוכלוסיה (ולא רק כלפי התובע הספציפי). כך, בענינינו, אם יוחלט כי שומה על המשיב לשנות את נוסח הטופס השנוי במחלוקת הרי בוודאי שהטופס ישונה לכולי- עלמא, ולא רק לצרכיו של התובע בתיק זה'. בנסיבות הללו חזקה, כי המשיב ינהג בכל המקרים כפי שיפסק לגופו של עניין בתובענה דנן, כשם שחזקה שכל מי שלא היה צד להליך יוכל לשקול אם להגיש תביעה דומה באם התוצאה של ההליך לא תראה להם". 15. לאור כל האמור, משמצאתי כי תביעתו של המבקש איננה נמנית על התביעות אותן ניתן לאשר כתובענות ייצוגיות לפי החוק, וכי גם אם תידון התביעה לבדה ותתקבל, חזקה כי המשיב ינהג כפי שייפסק בה כלפי כל המבוטחים הרלוונטים - החלטתי כי אין מקום לאשר את התובענה שהוגשה, כתובענה ייצוגית. 16. בקשת המבקש - נדחית.תביעה ייצוגיתביטוח לאומי