קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לאשרת כניסה לבן זוג: הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל באופן שיאושר לה לשהות בישראל דרך קבע מכוח נישואיה לעותר, שהינו אזרח ישראלי, על מנת שיוחל על העותרים ההליך המדורג לקבלת אזרחות. העותרים טוענים כי הם בני זוג נשואים ובהתאם הגישו עתירה המופנית כנגד החלטת המשיב, אשר סירב לבקשת העותרים לאפשר את כניסתה של העותרת לישראל לצורך קבלת מעמד עבור העותרת. העותרת, אזרחית גרוזיה, הינה רעייתו של העותר, אזרח ותושב ישראל. העותרים טוענים כי העותרת היא אם חד הורית, אשר נכנסה לישראל לראשונה באופן חוקי, התגוררה בבית דודתה בחולון ועבדה בעבודות ניקיון. בשנת 2004 נעצרה העותרת על ידי משטרת ההגירה וגורשה מישראל עקב שהות בלתי חוקית. בשל מצבה הכלכלי הקשה והצורך לפרנס את בתה החליטה לשוב לישראל באופן בלתי חוקי ולעבוד בעבודות ניקיון. העותר עלה לישראל בשנת 2006 והתגרש בשנת 2007. העותרים טוענים כי הכירו זמן קצר לאחר עליית העותר לישראל והתראו לעיתים תכופות. לאחר מכן, לטענתם, עברו להתגורר ביחד ברמת גן וניהלו חיי משפחה עד מועד צאתה של העותרת את ישראל על פי דרישת המשיב. ביום 13.10.07 נסע העותר בגפו לאסונסיון שבפרגוואי, שם נישא לעותרת בהליך שהתקיים ללא נוכחותה. לאחר שובו של העותר לישראל ולאחר קבלת תעודת הנישואין פנו העותרים למשיב לשם רישום נישואיהם והסדרת מעמדה של העותרת כרעייתו של העותר והגישו בקשות לרישיון לישיבת ביקור בישראל ובקשה לאיחוד משפחות. לאחר מעברם לקריית ביאליק עבר הטיפול בתיקם ללשכת מנהל האוכלוסין בחיפה, שם הגישו העותרים מסמכים נוספים ונערך להם שימוע. ביום 13.5.08 נשלחה אל העותרים החלטת המשיב, לפיה נדרשת העותרת לצאת את תחומי מדינת ישראל כתנאי לדיון בבקשות. ביום 25.5.08 הגישו העותרים ערעור על ההחלטה. העותרים טוענים כי המשיב נמנע ממתן תשובה לערעור תקופה ארוכה ולכן הוגשה עתירה 622/08 לבימ"ש זה (להלן: "העתירה הקודמת"). העתירה הקודמת נדחתה ונקבע כי על העותרת לצאת את תחומי המדינה בהתאם לקביעת המשיב. העותרת יצאה מתחומי המדינה. לאחר צאת העותרת מהמדינה פנה העותר שוב למשיב בבקשה להזמין את העותרת לישראל. העותרים טוענים כי משחלף הזמן ולא נתקבלה תשובת המשיב התייצב העותר בלשכת המשיב בחיפה. לטענת העותר, באחד מביקוריו נאמר לו כי אם יפקיד ערבות בנקאית על סך 30,000 ₪ תקבל העותרת ויזה בתוך ימים ספורים. העותרים הגישו בקשה להפחתת סכום הערבות ומשלא נתקבלה תגובה ניסו לגייס את הסכום הדרוש, דבר שעלה בידם בסמוך לאמצע חודש מאי 2009. העותרים פנו להוציא ערבות בנקאית ואולם משנסעה באת כוחם להפקיד את הערבות הבנקאית במשרד הפנים בנתב"ג נאמר לה כי לא תוכל להפקיד את הערבות שכן יומיים קודם לכן ניתנה החלטה להעביר את התיק לירושלים. ביום 10.6.09 התקבל אצל העותר מכתב המשיב לפיו נדחתה בקשתו. העותר ביטל את הערבות הבנקאית ופנה לבימ"ש במסגרת עתירה זו. העותרים טוענים כי הם נשואים. מכוח נישואין אלה זכאית העותרת לקבל מעמד בישראל. כן טוענים הם כי פרשו את העובדות כולן עת הגישו את בקשתם, לרבות העובדה כי העותרת נכנסה לישראל שלא כדין לאחר שגורשה מישראל. העותרים טוענים כי הרחקת העותרת מישראל ריפאה את פגם שהייתה הבלתי חוקית וכעת זכאים העותרים לכך שבקשתם תבחן לגופה באופן ענייני, בהתאם ליחסיהם כיום ולעובדה שהעותר פנה להזמין את העותרת בחזרה לישראל והצדדים מבקשים לחדש ולהמשיך את יחסיהם המשותפים. העותרים טוענים כי נערך להם שימוע בו ענו תשובות תואמות. העותרים טוענים עוד כי החלטת המשיב הינה בלתי סבירה, מתעלמת מן הראיות שהמציאו העותרים, מן השימוע שנערך להם ומפעילותו של העותר למען הכנסת אשתו לישראל ומאידך גיסא ניתן בה משקל יתר לעובדת שהותה הבלתי חוקית של העותרת בישראל בעבר. לטענת העותרים, הם זכאים לכך שבקשתם תבדק בצורה עניינית והוגנת לאור המסמכים שהוגשו על ידם ובהתחשב בשימוע שנערך להם. לטענת העותרים, המשיב משהה את הטיפול בבקשתם ואף לא מאפשר להם להפקיד ערבות להסדרת כניסתה של העותרת לישראל. המשיב טוען כי סירב לבקשת העותרים להתיר את כניסתה של העותרת לישראל לצורך קבלת מעמד עבור העותרת בשל חוסר ניקיון כפיה והתנהלותה עובר להגשת הבקשה וכן משום שלא הוכחה כנותו של קשר הנישואין עליו הצהירו העותרים. המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים ואי מיצוי הליכים וכן לדחותה לגופה שכן לא הוכחה כנות קשר הנישואין של העותרים. המשיב טוען כי העותרת נכנסה לישראל לראשונה ביום 17.12.01 כשברשותה דרכון מזויף וניתנה לה אשרת שהיה מסוג ב/1 שהייתה בתוקף עד ליום 17.3.02. חרף העובדה כי אשרתה פגה כשנתיים קודם לכן המשיכה לשהות בישראל שלא כדין וביום 7.6.04 הוצא כנגדה צו הרחקה והיא גורשה מהארץ. בשימוע שנערך לה ביום 6.6.04 טענה כי אין לה ילדים. המשיב טוען כי גם בשימוע שנערך לעותרים ביום 6.5.08 בנוגע לבקשתם להסדרת מעמדה של העותרת עלה כי העותרת הסתננה לישראל לאחר שגורשה בעבר בשל כניסה באמצעות דרכון מזויף ושהיה שלא כדין בישראל, אך סירבה למסור פרטים אודות הדרך בה נכנסה לישראל בפעם האחרונה. כן עלה כי בין העותרים קיים פער גילאים של 22 שנה. כמו כן, עלו סתירות בין דברי העותרים בנוגע לקשריו של העותר עם ילדיו והסיוע הכלכלי שהוא מקבל מבני משפחתו וכן בנוגע לגובה שכר הדירה וקצבתו מהביטוח הלאומי. המשיב טוען כי לאור ממצאי השימוע הוחלט לדחות את בקשת העותרים וביום 13.5.08 נשלחה אל העותר החלטת המשיב לפיה מאחר והעותרת נכנסה לארץ כמסתננת לאחר שגורשה מהארץ, הנישואין נערכו לאחר שהוצא לעותרת צו גירוש וההתרשמות מהקשר שלילית ומעוררת חשד לפיקטיביות, על העותרת לצאת מהארץ בטרם המשיב ידון בבקשה. כנגד החלטה זו הגישו העותרים ערר במסגרתו טענו כי העותר ואשתו פעלו בתום לב ולא הסתירו עובדות אלו וכי אשתו של העותר חזרה לארץ עקב הקשר הרומנטי והאהבה העזה שהתפתחה בין השניים. המשיב טוען כי לטענת העותרים עצמם העותרת פגשה את העותר לראשונה לאחר שהסתננה לישראל ושהתה בה באופן לא חוקי ולכן תמוהה טענה זו. העותרים עונים לעניין זה כי בערר שהגישו נפלה טעות לעניין פגישתם של העותרים, כנראה בשל אי הבנה. כן טוען המשיב כי בניגוד לטענת העותרים לפיה המשיב התעלם מהערעור, ביום 26.6.08 הועבר הערר למתן החלטה וביום 16.7.08 נשלחה החלטת המטה אל העותרים, לפיה הערר נדחה וההחלטה מיום 13.5.08 עומדת בעינה. ביום 11.8.08 הוגשה העתירה הקודמת שמספרה 622/08. לאחר הגשת העתירה הוחלט לבחון את בקשת העותרים פעם נוספת. ביום 21.9.08 לאחר בחינת מכלול הנתונים שעמדו לרשות המשיב ניתנה החלטה בה נקבע כי עולה חשד ממשי בכנות הנישואין, בין היתר לאור עברה של העותרת, חוסר אמינותה ופער הגילאים בין בני הזוג ועל כן יש לדחות בקשתם. ביום 2.10.08 ניתן פסק דינו של בימ"ש זה והעתירה הקודמת נדחתה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיה של העותרת וכן לגופו של עניין שכן לא נמצא פגם בהחלטת המשיב. המשיב טוען כי לאחר שניתן פסק הדין בעתירה הקודמת והעותרת עזבה את הארץ הוגשה בקשה חדשה מאת העותרים לאשר את כניסתה של העותרת לישראל מכוח קשר הנישואין של השניים. חרף העובדה כי העותרים לא הציגו ראיות חדשות זומן העותר לשימוע אצל המשיב, בניגוד לטענת העותר בעתירה זו כי המשיב לא התייחס לבקשת העותרים. ביום 7.5.09 נערך לעותר שימוע. המשיב טוען כי גם הפעם עלו סתירות רבות ונקודות בעייתיות אשר ביססו את החשד כי אין המדובר בקשר נישואין כנה ואמיתי. הפעם טען העותר כי הכיר את העותרת עת ביקר את בני משפחתו, בניגוד לתצהירים בהם נטען כי ההיכרות התרחשה בדירתה של אשה בשם ליילה. המשיב טוען כי גם הפעם לא היה העותר עקבי בנוגע לפרטים שמסר אודות פרקי הזמן שקדמו לנישואין ולמעבר למגורים משותפים. גם הפעם לא מסר העותר פרטים אודות עברה של העותרת והאופן בו נכנסה לישראל בפעם האחרונה. העותר לא ידע מה שמה של בתה של העותרת עמה היא מתגוררת מאז עזבה את ישראל. בעוד בשימוע הקודם טען כי ילדיו מבקרים אותו מדי יום בדירה בה הוא התגורר עם העותרת השיב בשימוע האחרון כי אינו יודע האם ילדיו מודעים לקשר שלו עם העותרת. לאור זאת הוחלט ביום 1.6.09 לדחות את בקשת העותרים שכן גם הפעם לא הוכחה כנות הקשר וההתרשמות הייתה שלילית ביותר. ביום 13.7.09 בטרם מיצו העותרים את ההליכים המנהליים בדרך של הגשת ערעור על החלטת המשיב הוגשה העתירה דנן. המשיב טוען כי העותרים פועלים בחוסר ניקיון כפיים ומוסרים פרטים לא מדויקים במסגרת העתירה שהוגשה ובמהלך השימוע שנערך לעותר. כן טוען המשיב כי התצהירים שצורפו לעתירה הנוכחית הם אותם תצהירים, לא הוגשו מסמכים נוספים שיעידו על כנות הקשר, העותר לא נסע לבקר את העותרת במקום מגוריה הנוכחיים ואף אינו יודע מה שם בתה עמה היא מתגוררת, לא ידע לספר בשימוע על עברה של העותרת או דרך כניסתה בפעם האחרונה לישראל ומסר גרסה חדשה ושלישית בנוגע לאופן היכרותם. לטענת המשיב, כל אלו מעידים כי העותרים לא שינו דרכיהם ומנסים ליצור מצג שווא של קיום קשר זוגי רק על מנת לסייע לעותרת להשתקע בישראל. עוד טוען המשיב כי העתירה הינה מוקדמת והעותרים טרם מיצו הליכים אל מול המשיב. המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה לגופו של עניין משום שהעותרים לא הוכיחו את כנות הקשר. העותר לא הגיש מסמכים חדשים ו/או תצהירים כלשהם שיעידו על כנות הקשר ובמהלך השימוע שנערך לו אצל המשיב התעוררו סימני שאלה רבים וסתירות נוספות שביססו עוד יותר את החשד כי לא מדובר בקשר נישואין כנה ואמיתי. כן מוסיף המשיב כי בחינת מכלול המסמכים שהוגשו על ידי העותרים במסגרת העתירה הקודמת ומכלול הנסיבות מובילה למסקנה כי קיים חשש ממשי להיות הנישואין פיקטיביים לצורך קבלת מעמד בישראל. המשיב טוען כי החלטתו הינה סבירה והעותרים לא הצביעו על פגם מהותי שנפל בה. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את החלטתו של המשיב, את המסמכים שהוגשו ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה שיש לדחות את העתירה מאחר שלא מצאתי שנפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק התערבותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בנסיבות העניין. כפי שציינתי בפסק הדין שניתן במסגרת העתירה הקודמת בעניינם של העותרים, אשר גם במסגרתה ביקשו העותרים לבטל את החלטת המשיב, לפיה על העותרת לצאת את ישראל כתנאי לבחינת בקשת העותרים, הסמכות שניתנה למשיב בעניין בחינת בקשות מסוג זה היא סמכות רחבה. התערבות ביהמ"ש בסמכותו של המשיב והחלטותיו מוגבלת למקרים בהם התקבלה החלטת המשיב תוך חריגה מסמכות או שההחלטה היא בלתי סבירה במידה קיצונית. ראה: עע"מ 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים -מנהל האוכלוסין ואח', לא פורסם (2008); בג"צ 708/06 מרינה גורסקי ואח' נ' משרד הפנים, לא פורסם (2007); בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6), 289 (2006). בענייננו, מדובר בבקשת העותר לאפשר לעותרת לחזור לישראל, אשר הוגשה זמן קצר לאחר החלטת המשיב כי על העותרת לצאת את הארץ לשם בחינת בקשת העותרים ולאחר אישור החלטה זו על ידי בימ"ש זה במסגרת העתירה הקודמת, כאמור לעיל. למרות שהחלטת המשיב אושרה במסגרת העתירה הקודמת, ולמרות שלא חל שינוי בנסיבות ו/או במסמכים שהוצגו למשיב לעניין זה, בחן המשיב את בקשת העותר וקיים לעותר שימוע. במסגרת בחינת טענות העותר עלו נתונים על בסיסם החליט המשיב כי קיים חשש אמיתי שלא מתקיים קשר אמיתי וכנה בין העותרים ועלו סתירות מהותיות בין הגרסאות השונות שהציגו העותרים בפני המשיב ואף בין גרסאותיו של העותר עצמו. בנסיבות אלו, סבורני כי החלטת המשיב כי אין לאפשר לעותרת לחזור לישראל, מאחר ולא הוכח כנות קשר הנשואין, היא החלטה סבירה שלא נפל בה פגם המצדיק התערבות. כאמור, המשיב בחן את בקשת העותר ואף ערך לו שימוע ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות נסיבות הגשת הבקשה, ניתנה ההחלטה נשוא עתירה זו. אינני סבור כי נפל בהחלטה זו חוסר סבירות קיצוני או פגם המצדיק התערבותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, בנסיבות העניין. באשר לטענת העותרים כי נאמר להם כי יוכלו להפקיד ערבות בתמורה לחזרתה של העותרת לישראל, הרי שלא הוצגה בפני כל החלטה מטעם המשיב בעניין זה ולא הוכח כי המשיב הפר התחיבות שלטונית שניתנה לעותרים בנוגע להפקדת ערבות. למעלה מן האמור לעיל, יש לציין אף כי עתירתם של העותרים נגועה בחוסר ניקיון כפיים. העותרים קיימו את פסק הדין בעתירה הקודמת אך ורק באופן חלקי. העותרת אמנם יצאה את הארץ, אך הוצאות המשיב שהוטלו על העותרים במסגרת פסק הדין בעתירה הקודמת לא שולמו על ידי העותרים ויש בכך משום חוסר ניקיון כפיים בהגשת עתירה זו, המצדיק אף הוא את דחייתה. לעניין דחיה בשל חוסר ניקיון כפיים ראה: בג"צ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) ואח' נ' המשרד לענייני דתות ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 2038/06 ח'לוד בדיע חז'נה ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 4842/06 פלוני ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2007). אשר על כן, לאור כל המפורט לעיל, אני מורה על דחיית העתירה. לפנים משורת הדין לא חייבתי את העותרתים בתשלום הוצאות המשיב. עם זאת וככל שבעתיד יתפתח קשר אמיתי וכן בין העותרים ניתן יהיה לפנות שוב אל המשיב בבקשה מתאימה כדי שישקול את עניינם של העותרים. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת כניסה